פרשני:בבלי:עבודה זרה כג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עבודה זרה כג ב

חברותא[עריכה]

אלא רק בפרה אדומה דדמיה יקרין. ומשום כך, לא חוששין שירבענה הגוי ויפסיד.
אבל, בשאר קרבנות מודו ליה חכמים לרבי אליעזר, וסוברים אף הם שחוששין לרביעה.
אולם ביאור זה לא יתכן. כי -
ואלא הא דתניא הברייתא ששנינו לעיל: לוקחין מהן בהמה לקרבן - מני, כדעת מי היא נאמרה?
הרי לפי ביאור זה, שאף רבנן מודים שבשאר קרבנות חוששין לרביעה, הרי שברייתא זו, לא כדעת רבי אליעזר, ולא רבנן!
ועוד תניא שנינו בהדיא: מאי אותיבו ליה חברוהי, מה השיבו לו חבריו לרבי אליעזר על דבריו, שאוסר לקנות בהמה לקרבן מן הגויים?
השיבו לו כך: נאמר (ישעיהו ס ז) "כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתוך יעלו על רצון מזבחי". ומפסוק זה מוכח, שאף בהמות הנקנות מן הגויים - כשרות לקרבן.
והרי לנו, שרבנן החולקים על רבי אליעזר, סוברים שאף כל הקרבנות נקנים מן הגויים. ולא חוששין לרביעה.
ובכך, מתורצת הסתירה דלעיל, בין משנתנו האוסרת להעמיד בהמה בפונדק של גויים מחמת חשש רביעה, לבין הברייתא המתירה לקחת בהמה מן הגויים לצורך קרבן, ולא חוששין לרביעה.
כי משנתנו היא כדעת רבי אליעזר החושש לרביעה. ואילו הברייתא, כדעת חכמים שאינם חוששין לרביעה. ולפיכך, סוברים שלוקחים מן הגוייים בהמה לקרבן.
עד כאן דנה הגמרא בשאלה האם חוששין שמא נרבעה הבהמה על ידי הגוי. ועתה דנה הגמרא בעיקרו של פסול קרבן מבהמה שנרבעה.
עד כאן לא פליגי לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים אלא רק בחששא. האם כאשר אין אנו יודעים אם רבעה הגוי או לאו, יש לחשוש שמא רבעה, או אין לחשוש. רבי אליעזר חושש, וחכמים - אינם חוששין לכך.
אבל, היכא דידוע לנו שבודאי רבעה הגוי
- פסלה!
ומוכיחה מכך הגמרא: שמע מינה, דפרה אדומה, אף שאינה נעשית קרבן למזבח, אלא רק משתמשים באפרה לצורך הטמאים, מכל מקום - קדשי מזבח היא.  47  וממילא נפסלת ברביעה, כדין כל בהמה העומדת לקרבן.  48 

 47.  כתב הראב"ד, שהנפקא מינה בכך שקדשי מזבח היא, היא שאינה יוצאת לפדיון, אלא על ידי מום קבוע. וכן הוסיף רש"י, שדין קדושת מזבח יש לה, שאינה יוצאת לחולין בלא מום - אף שאינה קריבה על המזבח!   48.  הקשו התוס': מה ההכרח שקדשי מזבח היא כיון שנפסלת ברביעה. הרי יתכן שהפסול הוא משום שכאשר רבעה, נחשב הדבר כ'עלה עליה עול'. וכפי ששנינו (פרה ב ד) עלה עליה הזכר - פסולה?! ותירץ: רביעת אדם, נעשית בקומה זקופה. ומשום כך אינה נחשבת כעלית עול. ועוד, ממה ששנינו 'וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן', משמע שאין הטעם משום עול הקיים רק בפרה אדומה ולא בשאר קרבנות. ועל כרחך, שהפסול הוא משום שקדשי מזבח היא.
משום דאי אם יש לה לפרה זו, רק דין קדשי בדק הבית,  49  כיון שאינה קריבה על גבי המזבח אלא נשחטת בהר המשחה - מי מיפסלא? האם פוסלת בה בפרה אדומה מעשה הרביעה, והרי אין הרביעה פוסלת אלא בקרבנות?

 49.  (כל הדברים המוקדשים לצורך המקדש, הינם בכלל קדושת בדק הבית. וכל דבר בעל ערך אף אבני הבית - יש לו קדושה זו).
ומוכח, שלפרה אדומה יש קדושת מזבח, וכקרבן!
ודוחה הגמרא ראיה זו: אכן הלכותיה של פרה זו, כהלכות בדק הבית. אולם לענין דברים הפוסלים בה, שאני פרה שונה אדומה, ד"חטאת" (במדבר יט ט) קרייה רחמנא!
וריבתה התורה פרה זו, שנפסלת אף בדברים הפוסלים בקרבן (שהרי נקראה חטאת, כשם הקרבן!)
אולם קשה: אלא מעתה, אם נפסלת הפרה בדברים הפוסלים בקרבנות, תיפסל אף פרה שלא נולדה כדרכה מרחם הבהמה, אלא נולדה באופן של "יוצא דופן" (כלומר, שיצא העובר מדופן הבהמה, על ידי חתך וכדומה) שהרי קרבן יוצא דופן - פסול?!  50 

 50.  מקור דין זה הוא בבכורות נז א: תנו רבנן - נאמר (ויקרא כב כז) "שור או כשב או עז כי יולד". ודורשים כך: שור או כשב - פרט לכלאים. או עז - פרט לנדמה (שאמו רחל והוא דומה לעז, רש"י שם). כי יולד - פרט ליוצא דופן. ומכך למידים, שיוצא דופן פסול למזבח.
ודנה הגמרא: וכי תימא הכי נמי, ובאמת פרה אדומה שנולדה ביציאת דופן פסולה, דבר זה לא יתכן!
שהרי: אלמה תניא שנינו בברייתא  51  - הקדישה לפרה אדומה ביוצא דופן, פסולה. ורבי שמעון - מכשיר.

 51.  תוספתא מסכת פרה פרק ב' ב'.
ורואים מכך, שלא כולם סוברים שאכן דין פרה אדומה, שוה לשאר קרבנות.
וכי תימא ואף אם נאמר שדברי רבי שמעון שולד פרה יוצא דופן כשר, הינם לטעמיה לשיטתו, דאמר רבי שמעון (לגבי אשה שילדה ולד יוצא דופן, סובר רבי שמעון  52  כי): יוצא דופן ולד מעליא מעולה הוא ככל ולדות,  53 

 52.  נדה מ א.   53.  ונוהגת האשה ככל דיני יולדת, לענין טומאה וטהרה וקרבן יולדת.
ונלמד מכך שדעת רבי שמעון שכל יוצא דופן - ולד גמור הוא, אף לענין קרבן.
ורבי שמעון אינו מחלק בין קרבן לפרה, אלא סובר הוא שאף קרבן כשר ביוצא דופן. ושוה דין פרה לקרבן.
- דבר זה לא יתכן!
והרי האמר רבי יוחנן: מודה היה רבי שמעון לענין קרבנות קדשים,  54  שולד יוצא דופן - אינו קדוש!

 54.  וסובר רבי שמעון, שיוצא דופן נחשב כולד לענין דיני יולדת, דכתיב "אם נקבה תלד". הוסיף לידה אחרת, לרבות יוצא דופן. אבל בקדשים, מודה רבי שמעון שאין זה נחשב לידה (רש"י)
ואם כן, דעת רבי שמעון שאף שבקדשים יוצא דופן, פסול. בפרה - כשר!
ורואים, שחלוק דין פרה מדין קרבן. וחוזרת הקושיא מדוע פרה אדומה יוצאת דופן כשרה, ואילו פרה הנרבעת פסולה, ומהו החילוק בין שני פסולין אלו?
מתרצת הגמרא: אכן סיבת פסול רביעה בפרה, אינה משום שבפרה נאמר "חטאת".  55  וודאי שפרה אינה בכלל קדשי מזבח, אלא בכלל קדשי 'בדק הבית' היא. ובכל זאת רביעה פוסלת בה:

 55.  כך פירש רש"י. אולם המאירי כתב: פרת חטאת, אף על פי שאינה קדשי מזבח, הואיל וקרויה חטאת - פסולה בכל מום שקדשי מזבח נפסלים בו. וכן יוצא דופן, ואתנן, ומחיר, וטרפה, ורבועה, ומוקצה ונעבד - פוסלין בה. ומותר ללקחה מן הגויים, שהרי אף בשאר הקרבנות עושין כן. וכל שכן בזו שאינו רוצה להכניס עצמו בספק הפסד דמים יקרים.
אלא, סיבת פסול רביעה היא משום דשאני פרה אדומה,  56  הואיל ומום פוסל בה בפרה אדומה (שנאמר: במדבר יט ב "אשר אין בה מום"),

 56.  (עיין בריטב"א ועוד ראשונים שהביאו גירסא שונה בכל ענין זה).
כמו כן דבר ערוה (היינו רביעה), וכן עבודה זרה (אם עבדו בה), נמי פוסל בה בפרה אדומה. כיון שהוקשה השחתה (להלן יבואר מהי השחתה) למום!
מנין היקש זה? דכתיב לגבי קרבנות (ויקרא כב כה) "כי משחתם בהם מום בם".
ותנא דבי רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר "השחתה", אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה.
ומבארת הברייתא: דבר ערוה נקרא השחתה - משום דכתיב לגבי דור המבול (בראשית ו יב) "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"  57 !!!

 57.  והשחתה זו, היתה בתשמיש של עבירה. כמו שנאמר (בראשית ו ב) "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו". ופירש רש"י על הפסוק: מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה! (עפ"י רש"י כאן)
ועבודה זרה, אף היא נקראת השחתה. דכתיב (דברים ד טז) "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל".
ונמצאנו למידים, שעבודה זרה ודבר ערוה, נקראים השחתה. והוקשה השחתה למום.
ואם כן, הא פרה, נמי, גם נפסלת ברביעה. כי הואיל ומום פוסל בה - דבר ערוה ועבודת כוכבים פסלי בה.
הובאו לעיל דברי שילא, המבאר את דברי רבי אליעזר הסובר שאין לוקחים בהמה מן הגוים, לפרה אדומה.
ודנה הגמרא בדברי שילא:
גופא: תני שילא, מאי טעמא דרבי אליעזר, האומר שאין לוקחים בהמת גוים לפרה אדומה?
דכתיב (במדבר יט ב): "דבר אל בני ישראל ויקחו". ודורשים כך: בני ישראל יקחו, כלומר, רק מבני ישראל יקחו פרה זו, ואין ולא מן העובדי כוכבים יקחו.
ומקשה הגמרא: אלא מעתה, אם משום שנאמר "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך" דורשים שרק מבני ישראל לוקחין ולא מן הגוים, יקשה מדברי הגמרא להלן:
נאמר (שמות כה ב): "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" ולכאורה הכי נמי, אף כאן נאמר אותו דבר, דרק בני ישראל יקחו, ואין העובדי כוכבים יקחו. ומעובדי כוכבים לא יקחו כלל את דברי המשכן.
וכי תימא ואם תאמר כי הכי נמי, אכן אין קונים זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן מן הגויים, יקשה:
והאמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את רבי אליעזר, עד היכן צריך אדם להיזהר ולהשתדל במצות כיבוד אב ואם? אמר להם רבי אליעזר, צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו של העובד כוכבים.  58 

 58.  ואחר שתשמעו מה עשה אותו עובד כוכבים, דעו, שכל שכן ישראל יהיו מצווין על כך. רש"י.

דרשני המקוצר[עריכה]