דוד המלך

המונח דוד מפנה לכאן, אם התכוונתם למשמעות אחרת ראו דוד

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

דוד בן ישי נמשח למלך ע"י שמואל הנביא לאחר שה' מאס בשאול המלך, אך לא מלך בפועל אלא רק כשהעם בחר בו לאחר מות שאול. בהיותו נער נלחם בגולית הפלישתי, נרדף ע"י שאול, לאחר מות שאול מלך על שבט יהודה 7 שנים בחברון, ואחר כך על כל ישראל 30 שנים ביבוס - ירושלים. נלחם מלחמות ה' בפלשתים, בעמון ומואב, וביסס את מלכות ישראל. ביקש לבנות בית לה', אך ה' אמר לו שרק בנו יבנה את בית המקדש. ה' הבטיח לו שהמלכות תישאר לזרעו לעולם, ובה יתקיים ברכת יעקב ליהודה: "לא יסור שבט מיהודה". חטא בחטא בת שבע, אך שב בתשובה, חלק מעונשו היה שאבשלום בנו מרד בו. בסוף ימיו המליך את שלמה בנו. נקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" שמואל ב, כג, א כמחבר ספר תהלים (כחותמו, אע"פ שנכתב ע"י עשרה אנשים בדורות רבים). המשיח שאנו מייחלים אליו צריך להיות מזרעו (משיח בן דוד, ולפני-כן יהיה משיח בן יוסף). נחשב רגל רביעית למרכבה, ומידת מלכות - השביעית בשבע המידות - הספירות המיוחסות לה' יתברך. תקופה: ב'תתנ"ד – ו' בסיוון ב'תקכ"ד (בערך 906-836 לפנה"ס) היה מלכה השני של ממלכת ישראל המאוחדת ומייסדה של שושלת בית דוד, ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-400 שנה, עד חורבן הבית הראשון בשנת ג'של"ח. מקורות בתנ"ך: בשמואל א מופיעים קורותיו בימי שאול המלך, בשמואל ב מסופרים קורות מלכותו, ובמלכים א, א-ב המלכתו את שלמה. במקביל קרותיו מובאים בדברי הימים א, יא-כט. חלק מפרקי תהלים מתייחסים בצורה מפורשת לאירועים מסוימים בחייו, וחלק ברמז כללי.

תולדות חייו

לידתו, והיחס אליו

בן שמיני לישי ולניצבת בת עדיאל. כאשר שמואל הגיע למשוח בן של ישי למלך הוא ביקש ממנו להביא את כל בניו ורק לאחר שה' אמר על כולם שזה לא הוא ישי ציין שאכן יש לו עוד בן שנשאר לשמור על הצאן. גם בזמן המלחמה עם פלשתים ישי שלח את שלושת אחיו הגדולים, ורק לאחר שהמלחמה התמשכה הוא שלח את דוד לדאוג לשלומם, וכאשר דוד התעניין בנעשה בקרב - אחיו הגדול כעס עליו. דוד עצמו מציין בתהלים: "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי, וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי", "כי אבי ואמי עזובני וה' יאספני". במדרש מבואר שאחיו חשבו שהוא ממזר לאור הרקע הבא: ישי פירש מאשתו שלוש שנים מאחר והתעוררה שאלה בבית המדרש אם מותר היה לבעז אב סבו לשאת את רות המואביה. לאחר שלוש שנים היתה לו שפחה נאה והוא נתאווה לה. הלכה השפחה וסיפרה לאשתו. בערב נכנסה אשתו של ישי במקום השפחה ונתעברה מאותו הלילה. מתוך אהבתו של ישי לאותה שפחה נולד דוד אדמוני שלא כשאר אחיו. לאחר תשעה חודשים ראו אחי דוד שאמם הולידה ילד אדמוני שאינו דומה לשאר אחיו ורצו להורגה יחד איתו. ישי לא רצה להורגו ולכן אמר להם שישלחו אותו לרעות את הצאן כדי שלא יחיה איתם^[1][2]. מגילת רות מסתיימת בכך שישי הוליד את דוד, חז"ל מבארים ששמואל כתב את מגילת רות על לרומם את קרנו של דוד, בכך שהוא צאצא של גומלי החסדים רות ובעז. לאחר שדוד מנצח את גלית הפלשתי שאול המלך שואל את אבנר "בן מי זה העלם" חז"ל מבארים שהוא ביקש לברר גם כן את ההלכה לגבי רות המואביה.

נעוריו

משיחתו למלך

בנעוריו היה רועה את הצאן "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" חז"ל מבארים שהיותו אדמוני אומר שהוא היה עם תכונות טבעיות של רוצח, אך "עם יפה עיניים וטוב רואי" אומר שעשה כל פעולותיו על פי סנהדרין. בפועל דוד נלחם מלחמות ה' בגבורה עם אויבי ישראל, אך עם כל אויביו מתוך עם ישראל נהג בויתור עצום ורחמים. כאשר נשלח שמואל למשוח מבני ישי בן שיחליף את מלכות שאול, לא הוצג דוד כלל לפניו, ורק לאחר שה' אמר שאינו רוצה אף אחד משאר בני ישי, שאל שמואל אותו אם יש עוד בן, ואז הובא דוד לפניו ממכלאות הצאן ונמשח.

הבאתו לפני שאול

לאחר שתקפה רוח רעה את שאול הובא דוד לנגן לפניו בכינור, לאחר שתואר לפניו כ"יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ", ואכן ניגוני דוד העבירו את הרוח הרעה משאול.

הנצחון על גלית

הפלשתים ערכו מלחמה עם ישראל, גלית הפלישתי היה ענק ונעמד בין מחנה פלשתים למחנה ישראל, והכריז שאין צורך במלחמה כוללת - עם ישראל יבחרו חייל אחד שיילחם בו, ומי שינצח בקרב - העם של השני יכנע לעמו. הוא אמר זאת מתוך בטחון שאף אחד לא יעיז לעמוד מולו, והוסיף לחרף א-לוקי מערכות ישראל שאין מי שיוכל להילחם בו, ואכן אף אחד לא העיז להילחם בו. ארבעים ימים רצוף, בכל בוקר גולית נעמד ונאם, ועם ישראל היה בשיתוק, שאול המלך הציע פרס למי שיילחם בגולית - להתחתן עם בתו מיכל, אך זה לא עזר. שלושת אחיו הגדולים של דוד היו במערכה, ולכן ישי שלח את דוד להביא להם אוכל ולדרוש בשלומם, "ואת ערובתם תיקח" - חז"ל דורשים שהוא ביקש שהם יכינו גט על תנאי לנשותיהם למקרה שימותו במלחמה בלי עדים שנשותיהם לא יישארו עגונות. כשדוד התקרב אל המחנה הוא שמע את גלית והזדעדע מחילול השם. הוא התחיל להתעניין כיצד זה ייתכן ולייצר אווירת זעזוע בעם, כאשר סיפרו לו על הפרס ששאול המלך הבטיח למי שיכה את הפלשתי הוא תמה מדוע יש צורך בכך, הרי העיקר זה הסרת חילול השם הנורא, ולא ייתכן שלא לקום ולהילחם בו. העם סיפרו לשאול שיש מישהו שנרעש וחושב שהוא יכול להילחם בגליית. שאול ביקש לברר את הנושא עם דוד, ושוב דוד הבהיר שלא ייתכן אחרת כי חייבים להסיר את החרפה וחילול השם. שאול שאל והרי הוא מנוסה בקרבות, ואתה נער צעיר, דוד סיפר לו שהציל את הצאן מאריה ומדב (חז"ל דורשים שהאריה היה יחד עם שני גורים והדב עם גור אחד), רש"י מלמדנו שדוד שאל את עצמו מיום שקרו מאורעות אלו - מדוע ה' זימן לידו להכות אריה ודב, איזה דבר גדול אמור לצאת מכך לעם ישראל. שאול נתל לדוד שריון נחושת, אך זה היה כבד מידאי לדוד ודוד וויתר על זה. דוד בחר לו חמישה חלוקי נחל (כנגד חמישה חומשי תורה) ורוגטקה ויצא לקרב. גליית זלזל בו "ואתה בא אלי במקלות ואבנים", אך דוד השיבו שהוא בא עם עז האמונה "בשם ה' אלקי מערכות ישראל אשר חרפת". כשגליית ניגש להילחם דוד, דוד ירה אבן, פגע לו במצחו וגלית הפלישתי נפל ואז דוד כרת את ראשו בחרבו של גלית. הפלשתים לא נכנעו אלא החלו בורחים וישראל רדפו אחרים והרגו בהם. כשישראל חזרו מהקרב בנות ישראל שרו: "הכה שאול באלפיו ודוד בריבבותיו", שאול נפגע מכך שנתנו לדוד יותר מלו, והחל לברר יותר לעומק על דוד, הוא שאל את אבנר: "בן מי זה העלם".

הבריחה משאול

שאול ניסה להטיל חניתו על דוד, אך דוד בדיוק ברח, בפעם השנייה שאול אף זרק את החרב. דוד החליט שהוא צריך לברוח משאול ודיבר על כך עם יונתן בן שאול

יונתן סרב להאמין והם החליטו לבדוק את הנושא. דוד שהיה נוהג לאכול עם שאול ויונתן בראשי חדשים לא הגיע לסעודה, באותו חדש היה ראש חדש יומיים, ביום הראשון שאול לא אמר דבר, ביום השני שאול שאל את יונתן "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם", יונתן ענה לו: "נשאול נשאל לי אל בית הלחם, זבח משפחה לי - לתקן את הפסוק, אך שאול הבין מיד שזה ניסיון להציל את דוד מידיו וכעס על יונתן, יונתן שאל "למה יומת מה עשה", ושאול עוד יותר כעס על יונתן וביקש להטיל את החנית על יונתן "בן נעוות המרדות" "כי בוחר אתה לבן ישי, לבשתך ולבושת ערוות אימ", יונתן הבין שאכן זה סופי, והוא הלך בסתר ונפרד מדוד בחיבוקים ובכי ושבועה להיות נאמנים זה לזה.

במדבר זיף

לאחר מות שאול

מלכות יהודה

מלכות ישראל

כיבושי דוד

רצון לבנות בית לה'

חטאים ומרידות

חטא בת שבע

מרד אבשלום

מרד שבע בן בכרי

אדניהו בן חגית

צוואתו לשלמה

תכונותיו

אמונה בה'

התכונה המרכזית של דוד היא האמונה הגדולה בה'! היא הממלאת אותו גבורה עצומה להילחם בארי ובדב על-מנת להציל את הצאן בהיותו נער, להילחם בגלית הפלשתי אשר "חרף מערכות א-לוקים חיים", וכל שאר גבורותיו. היא הממלאת אותו ענווה עצומה: "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", "ה' אמר לו קלל", היא הנותנת לו

ענווה

"ואנוכי תולעת ולא איש,... ובזוי עם"

הרחבה

השוואה לשאול

הגמרא אומרת: "שאול באחת ולא עלתה לא, דוד בשתיים ועלתה לו".

התיאור התנ"כי, בספר שמואל, תחילת ספר מלכים א', ספר דברי הימים א' פרקים י"א-כ"ט, ומעט ממזמורי תהילים מייחס לדוד את איחודן של ממלכות יהודה וישראל וכיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. לבנו ויורשו של דוד, שלמה, מיוחסים מפעלי בנייה נרחבים ובראשם בניין בית המקדש הראשון. דמותו ופועלו של דוד תפשה מקום חשוב במסורת היהודית. דוד מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב, כ"ג א'), והמסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. מקובל כי המשיח יהיה אדם מזרע דוד.

על פי אחד הפירושים, פירוש השם "דוד" הוא "אהוב" - "דוֹד" השווה: "דוד" בשיר השירים, פירושו אוהב, או אהוב.

דוד המלך במקורות חוץ מקראיים

כתובת תל דן, שבה מוזכר יהורם בן אח�ב ל"בית דוד". המקור:ויקישיתוף

לפני כמה עשורים, מבקרי המקרא רצו לפקפק על קיומו ההיסטורי של דוד המלך, בשל היעדר ממצאים ארכאולוגיים עליו. בשנת 1993 גילה הארכיאולוג פרופסור אברהם בירן מצבת-ניצחון מתקופת בית ראשון, בשער של העיר העתיקה דן, שבה יש אזכור מפורש ל"בית-דוד" (הכתובת עוסקת בעיקר במלך "יהוֹרָם בֶּן אַחְאָב", שמוזכר במקרא, בספר מלכים ב' ^[3], ומייחסת אותו למלכות בית דוד). ממצא זה שם קץ לספקנות.

וכמו כן, יש מציינים^[4] שגם במצבת מישע שהתגלתה ב�פר דיבאן, בשורה 12 ישנו איזכור לממלכת דוד.

שריד�ם מארמונו של דוד המלך שנמצאו ע"י פרופסור אילת מזר. המקור:ויקישיתוף

בחפירות שהתסיימו באוגוסט 2005, משלחת הארכיאולוגים בראשות ד"ר אילת מזר חשפו מבנה ציבורי מונומנטאלי, אשר לפי מסקנתה של ד"ר מזר (שפרסמה בכתב העת Biblical Archaeology Review ^[5]), מדובר על ארמונו של דוד המלך. מסקנתה מתבססת על מספר רב של נתונים, לדוגמא:

• תיארוך המבנה מתאים לתקופת דוד המלך^[6].
• המיקום הגאוגרפי מתאים בדיוק למקום שבו היה אמור להיות הארמון. כבר בינואר 1997 ד"ר אילת מזר פירסמה מאמר^[7] על פי ניתוח המקראות להצביע על מיקום משוער לארמון המלך דוד, ואכן שם נערכו החפירות שהסתיימו ב-2005.
• סגנון המבנה מצביע על כך שנבנה על ידי בנאים פיניקים ("צור"), והוא כפי שאכן מתואר במקרא^[8]: וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד."
• המבנה היה על גבי שטח מיושר (סלע אם) שלא הכיל בניה קודמת, ונבנה מחוץ לחומות העיר היבוסית, דבר שתואם לכוונותיו של דוד להרחיב את שטח העיר, כנאמר במקרא^[9] וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד.
• לפי הממצאים, המבנה שנחשף היה בשימוש עד סוף תקופת בית ראשון (ועבר "שיפוץ" פעמיים), כך שאם המדובר הוא על ארמונו של דוד, הרי ששימש גם עוד ממלכי בית דוד ו/או מקורביהם. ואכן, בחפירות במבנה נתגלתה 'בולה' (פיסת חומר הנושאת טביעת חותם) שעליה מופיע שמו של "יהוכל בן שלמיהו בן שבי" בכתב עברי קדום. יהוכל בן שלמיהו שימש את מלך צדקיהו, כמבואר בספר ירמיהו^[10]. וכמו כן, גילו שם בולה נוספת, עם השם "גדליהו בן פשחור", אשר גם הוא היה משרי ממלכת יהודה, כמובא בירמיהו^[11].
• בזמן שנבנה מבנה האבן הגדול, מתחם הר הבית המתנשא מעליו כיום, לא היה קיים. מכאן יוצא שמבנה האבן נבנה ככל הנראה במה שהיה אז פסגת ההר או סמוך מאוד אליו. נתון זה מתאים לתיאור המקראי שלאחר הכתרת דוד בירושלים מתקבצים הפלשתים בעמק רפאים ודוד יורד אל המצודה. כך מסתבר שארמונו היה במיקום הגבוה בסביבה.

גם לסיפור של דוד וגולית נתגלה ממצא. פרופסור אהרן מאיר וצוות ארכאולוגים מאוניברסיטת בר אילן, ערכו חפירות בעיר הפלישתית גת (תל אצ-צאפי), אשר לפי המקרא (יהושע ג) בה התרחש הקרב בין דוד לגולית, ושם נחשפה כתובת עם השם: "גולית", מתוארכת לתקופת דוד המלך‏^[12].

ראו גם

• ארכיאולוגיה מקראית

לקריאה נוספת

• הרב יהושע בכרך, אהבת דוד ויהונתן‏^[13], הוצאת המכון התורני אור עציון
• הרב יצחק קופמן, אהבת דוד ויהונתן, מתוך דגל ירושלים, בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים חלק ו', עמ' 235-242

קישורים חיצוניים

• הרב זאב סולטנוביץ', דוד אל מול המרידות מתוך ביתו - אתר ישיבת בית אל

הערות שוליים