משיב הרוח ומוריד הגשם
|
|
משיב הרוח ומוריד הגשם הם שבחי ה' הנאמרים בחורף בברכה השנייה שבתפילת שמונה עשרה.
זמן האמירה
החל מתפילת מוסף של שמיני עצרת, מזכירים בברכת "מחיה המתים", את גבורת ה' בהורדת הגשמים, באמירת: "משיב הרוח ומוריד הגשם".
"משיב הרוח ומוריד הגשם" נקרא בלשון חז"ל: "גבורות גשמים", כפי שמובא בגמרא (ברכות לג): "מזכירים גבורות גשמים בתחיית המתים. אמר רב יוסף: מתוך ששקולה כתחיית המתים (כי הגשמים נותנים חיים לעולם כתחיית המתים) לפיכך קבעוה בתחיית המתים".
הזכרה זו נאמרת במשך כל עונת החורף, ומסיימים לאומרה בתפילת שחרית ביום א' של חג הפסח, ט"ו בניסן.
"מוריד הטל" נאמר החל מתפילת מוסף בט"ו בניסן, ומסיימים לאומרו בתפילת שחרית בשמיני עצרת, כ"ב בתשרי.
ישנן קהילות בחוץ לארץ שאינן אומרות בקיץ "מוריד הטל".
שינויי נוסחאות
ישנה מחלוקת גרסאות בנוסח הניקוד של משיב הרוח ומוריד הגשם. הנוסח המקובל הוא לומר "הגֶּשם" בסגול כמו צורתה המקורית של המילה, וכן נוהגים רוב המתפללים בנוסח אשכנז וספרד [1]. מאידך, יש מי שסובר שמכיוון שמדובר בסוף המשפט יש להטות את המילה כהגָּשֶׁם משום שמדובר בסוף המשפט כדוגמת "ויצאה חינם אין כָּסֶף" (שמות כא יא) וכן שזהו עניין בפני עצמו שמתווסף לברכה וכך פסק הרב משה פיינשטיין [2]. בניגוד לסברות אלו, מי שנוקט בגישה הראשונה סובר כי אין מדובר בהפסק גמור של סוף פסוק אלא רק של זקף קטן וכי מדובר באמצע הברכה ולא בסוף העניין.
משיב הרוח ומוריד הטל
יש שנהגו בחודשי הקיץ להוסיף לאמירת מוריד הטל גם את השבח משיב הרוח- "משיב הרוח ומוריד הטל". מקור המנהג מופיע בדברי הגר"א אך הוא מופיע גם בדברי אחרונים נוספים כגון בדברי הב"ח אורח חיים קיד והמגן אברהם מגן אברהם קיד ג שהסבירו כי מדובר במנהג של בני ספרד ואילו במדינות אשכנז נוהגים שלא לומר כלום בימות הקיץ.
הוכחה לנוסח זה ניתן למצוא בתפילת טל שם משבחים את הקב"ה- "שאתה הוא ה' אלקינו משיב הרוח ומוריד הטל" וניתן לראות בכך הכנה לשבח שבכל ימות השנה לפי נוסח זה.