חשמונאים

משפחת כהנים שהרימה את נס המרד בגזרות היוונים, ונעשה להם נס ונצחום ומלכו על ישראל עד החורבן.

רקע היסטורי[עריכה]

בזקנתו של מתתיהו בן יוחנן, (167 לפנה"ס) גזר השלטון הסלאוקי בימי אנטיוכוס הרביעי להעביר את תושבי יהודה על דתם תוך חילול בית המקדש בירושלים. לפיכך עזב מתתיהו עם בניו את ירושלים ועבר למודיעין. על פי המסופר בספר מכבים, כאשר הגיעו היוונים למודיעין, בקשו היוונים ממתתיהו שייתן דוגמה לאחיו ויזבח ראשון לאליל. מתתיהו סירב לעשות זאת והצהיר אמונים לתורה ולמצוות. כאשר נגש אחד היהודים לזבוח על הבמה לאליל, קינא מתתיהו לה' והרג את היהודי המתיוון. כמו כן הרג את שליח המלך והרס את הבמה. לאחר מכן, ברחו מתתיהו ובניו להרים ורבים מבני יהודה, המכונים בספר מקבים "קהל חסידים, גיבורי חיל מישראל, כל המתנדב לתורה" מתתיהו ובניו החלו בפעולות גרילה נגד היוונים ובחידוש חיי התורה: הריסת במות שנבנו לעבודה זרה ומילת הילדים שלא נימולו בגלל גזירות אנטיוכוס.

שנה לאחר מכן נפטר מתתיהו. לפני מותו ציווה מתתיהו את בניו לשמור את מצוות התורה ולנקום באויבים. את שמעון בנו הוא מינה להיות איש עצה ואת יהודה המקבי להיות שר הצבא - יורשו בהנהגת המרד, והוא שלמעשה התחיל את שושלת החשמונאים.

מתתיהו בן יוחנן כהן גדול תפילת על הניסים ובניו נלחמו ביונים, ונתנה מלכות יון בידיהם, אף שהיו מועטין כנגד מרובין שם, וכן בב"ר פר' צט אות ב.

רש"י פר' וזאת הברכה - דברים לג, יא כותב:

"ראה [- משה רבנו ע"ה] שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היונים^[1] והתפלל עליהם, לפי שהיו מועטים - י"ב בני חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה".

לעומת זאת, במגילת אנטיוכוס^[2] פס' נא כתוב שלמתתיהו החשמונאי, הכהן גדול בימי גזרות אנטיוכוס מלך יון, היו חמישה בנים בלבד, ואלו הם: (1) הבכור - יהודה, (2) ומשנהו - שמעון, (3) יוחנן, (4) יונתן, (5) והקטן - אלעזר.

לפי המתואר במגילה זו פס' מד, אפילו בגריס הרשע, שר צבא אנטיוכוס מלך יון, אמר לאנטיוכוס:

"כל אנשי הצבא מכל העמים... לא יוכלו לחמשת בני מתתיה. מאריות גברו מנשרים קלו^[3], מדב שכול אכזריים המה".

ולכן אסף אנטיוכוס את כל שרי המלחמה מכל העמים והממלכות, וגם פילים לבושי שריונים באו עמהם (שם פס' מה-מז), והם הרגו את יהודה (שם פס' נו), הגיבור שבבנים (שם פס' נז). אך רבש"ע נתן אותם ביד מתתיהו ובניו, שהרגו בהם עם רב, ולא הותירו שריד שם פס' סא.

על יוחנן, בנו השלישי של מתתיהו מסופר שהרג ביום אחד שבעים ושנים אלף ושבע מאות (72,700) יונים (שם פס' כו-כז).

מקור השם חשמונאי[עריכה]

לא לגמרי ברור מה מקור הכינוי "חשמונאי", ולמרות שהוא מופיע בתפילת על הניסים הוא אינו מופיע בספר מקבים. על פי יוסף בן מתתיהו, חשמונאי היה אבי שמעון, סבו של מתתיהו.‏^[4] מנגד, יש האומרים שמקור השם בעיר "חשמון" שהיתה בשטח יהודה בה התגוררה משפחת יוחנן. יש המפרשים כי השם נגזר מהמילה "חשמן" המבטאת חשיבות. רמז לפירוש זה ניתן למצוא בפיוט מעוז צור שם חסרה הא' בשם החשמונאים- "יוונים נקבצו עליי אזי בימי חשמנים".

צדקתם של בני מתתיהו[עריכה]

הרמב"ן בפר' ויחי - בראשית מט, י כותב על בני מתתיהו, החשמונאים שמלכו בבית שני, שהם היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל.

ביקורת על החשמונאים[עריכה]

הרמב"ן שם כותב:

"...ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם [- [[יעקב]] שאמר "לא יסור שבט מ[[יהודה]]"]...ארבעת^[5] בני חשמונאי הזקן, החסידים, המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם - נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף... שנכרתו כולם בעוון הזה... כל זרע מתתיהו חשמונאי הצדיק לא אבדו^[6] אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום.

ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו במדבר יח, ז: 'תשמרו את כהונתכם...' - ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'..."

יש שטענו שמטעם זה השמיט רבי מהמשנה את חנוכה^[7], משום שהקפיד על החשמונאים שתפסו המלוכה שלא כדין (בשם אוצר טעמי המנהגים (עמ' שסה) בשם החת"ס).

המצדיקים את התנהלות החשמונאים[עריכה]

יש שטענו שניתן לדייק מדברי הרמב"ם שהוא חולק על ביקרתו של הרמב"ן, שכן הרמב"ם כותב:

"...עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה".

וא"כ הוא מונה את העמדת המלך מן הכהנים כחלק מהנס, ושזהו חלק עיקרי מהניצחון שהעמידו מלך מהכנים וחזרה מלכות לישראליותר ממאתים שנה, ומשמע שזהו דבר חיובי בעל ערך גדול ולא חטא חלילה ימי החנוכה, הרב דוד כהן, ראש ישיבת חברון, מאמר כד, ירושלים כסלו תשסה, עמ' רסו; וכך מביא הרב א.י.ב. גערלצקי שליט"א.

ראה גם[עריכה]

• חנוכה
• ניסי חנוכה
• התקופה ההלניסטית בארץ ישראל
• יהודה המכבי

הערות שוליים[עריכה]