פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים ערב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
No result
סעיף א | אין לקדש על יין בזוי[עריכה]
הגמרא אומרת (ב"ב צז.-צז:) שמקדשים רק על יין הראוי לניסוך על גבי המזבח. ומבארת הגמרא שכוונתה למעט יין שריחו רע, או יין מגולה.
טור: לא מברכים על יין שריחו רע, למרות שטעמו כטעם יין, כיוון שריחו רע. וכן לא מברכים על יין מגולה למרות שהעבירו במסננת.
רי"ץ גיאת: גם בימינו שלא מקפידים על גילוי, אסור לעשות קידוש על יין מגולה.
☜ שו"ע: אסור לברך על יין שריחו רע, אפילו שריחו וטעמו כיין. ולא על יין מגולה למרות שבימינו שלא מקפידים על גילוי.
⤶ אפילו בדיעבד לא יוצא אם קידש בזה[1] (משנ"ב).
הבדלה ביין שריחו רע:
◄ רעק"א ושער אפרים: מסתפקים ביין שריחו רע להבדלה (כיוון שהרמב"ן התירו להבדלה למרות שאסרו לקידוש).
◄ בית יהודה ומשנ"ב: אסור אף להבדיל ביין זה (כי כאן יש סברא של הקריבהו נא לפחתך).
יש להסתפק ביין שקלט ריח מהחבית אם כשר לקידוש והבדלה (ביה"ל).
אם היין עמד רק זמן מועט בגילוי מותר בדיעבד. אבל אם מדובר בשיכר מגולה (ששיכר אינו יקר), יהיה זהיר גם בזה (חיי אדם), ונראה שאם אין לו כוס אחרת, אפשר להקל גם בשיכר (משנ"ב).
❖ טעמו חומץ וריחו יין[עריכה]
☜ רמ"א (בשם הטור): יין שטעמו חומץ וריחו יין פסול.
⤶ לתוספות וגר"א: אין מציאות כזו, כיוון שאם טעמו חומץ גם ריחו כבר כחומץ.
אין חידוש בדין הרמ"א כיוון שאפילו 'הגפן' לא מברכים עליו, כל שכן שלא מקדשים. (והחל מזמן שבני אדם נמנעים לשתותו בגלל חמיצותו נחשב כחומץ). (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בביה"ל הסתפק בזה קצת ובסופו גם נטה לאסור בדיעבד. בדבריו הוא כותב שלכאורה יש להתיר שהרי אם אדם הקריב בהמה כחושה לקרבן, הגם שיש בזה 'הקריבהו נא לפחתך', עם זאת יצא בדיעבד, ומדוע כאן משמע מהרמב"ן והבית יוסף שלא יצא? ויישב שאולי משום שהוא מאוס פסלוהו חכמים לגמרי. אומנם בחזו"ע (ב, עמו עח) הכשירו בדיעבד מטעמו של הביה"ל, וכן הכשירו בדיעבד כף החיים (ה) מטעם אחר.