פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמו ה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:01, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רמו ה


סעיף ה | שותפות בבהמה[עריכה]

הקדמה לסעיף

  1. גוי ויהודי השותפים בבהמה והגוי רוצה להמשיך לעבוד בה בשבת יש לדון מצד שני דברים: 1. שביתת בהמה . 2. האם היהודי יכול לקבל כנגד שבת יום אחר בימות השבוע שהבהמה תהיה ברשותו (האם יש בזה משום שכר שבת או לא).

  2. יש מי שסובר שהיהודי אינו חייב למנוע מהגוי לעבוד בשבת כיוון שהוא עובד בה בעל כרחו, והיהודי לא עובר על שביתת בהמתו (שבלי הלקט), ויש מי שאוסר משום שביתת בהמתו (ריצב"א).

  3. עוד נחלקו הראשונים האם יש לאסור ליהודי לקבל את הבהמה ליום חול כנגד השבת שהגוי קיבל את שבת לבדו, משום שכר שבת. אמנם אם מתנה מראש עם הגוי שהשבת שייכת לגוי וכנגד זה יום מימי החול מותר, כיוון שמראש הבהמה אינה קנויה ליהודי לשבת.

  4. גם הראשונים שאסרו משום שביתת בהמה נתנו כמה אפשרויות שעל ידן ניתן לתת לגוי לעבוד בשבת עם הבהמה, כמו שיבואר בהמשך.

שבלי הלקט: יהודי וגוי השותפים בבהמה, יכול היהודי לבקש שהוא יעבוד עם הבהמה בימי החול, כנגד השבת.

ריב"ש: מותר רק אם עשו תנאי מראש שיום שבת שייך לגוי וכנגדו יום חול ליהודי (ונמצא שהבהמה לא קנויה ליהודי לשבת (משנ"ב)). אבל אם לא התנו, אסור ליהודי לקבל שכר יום חול כנגד עבודת השבת, כי מקבל שכר שבת שלא בהבלעה. מדין שביתת בהמה אין לאסור, כיוון שהגוי עושה בעל כורחו של היהודי (אלא שעשו איסור בעצם השותפות).

ריצב"א וכלבו: אסור אפילו אם עשו תנאי מראש, כיוון שחלקו של היהודי עושה מלאכה בשבת, והרי הוא מצווה על שביתת בהמתו. אלא שאפשר שיש כמה אפשרויות שבהן מותר:

  1. אם ימכור את הבהמה לגוי.

  2. אם ילווה לגוי את הבהמות בהלוואה גמורה שהגוי יכול למכור את הבהמות אם ירצה.

  3. אפילו אם הגוי לא יוכל למכור את הבהמות, אפשר להתיר אם ילווה לגוי ויזקוף את המעות על הגוי במלווה והגוי ימשכן את הבהמות אצל היהודי (ולא ימשכן אותם ממש אצלו אלא בתורת אפותיקי).

  4. אפילו אם מישכן ממש, יש להקל אם לא אמר מעכשיו.

והבית יוסף כותב עוד:

  1. אם התנה עם הגוי שלא יעבוד בשבת, ואם יעבוד בשבת כל האחריות תהיה על הגוי- מותר, כיוון שהיא נחשבת שלו. ומה שכתב מהר"י בי רב שצריך שיעלה בערכאות, היינו כדי שיחשב להפקר לכל השיטות (כי בינו לבינו לא מוסכם שזה חל בכלל).

☜ שו"ע פוסק לאסור, אלא שאם התנו ששבת שייכת לגוי ויום אחר כנגדה ליהודי- מותר. ואם לא התנו אסור להתנות אחר שהשתתפו[1]. ויש כמה אופנים להתיר:

  1. אם ילווה אותם הלוואה גמורה לגוי שאם ירצה יוכל הגוי למכור, וזקף היהודי את דמי ההלוואה על הגוי (כלומר שהבהמה באחריות הגוי אם תתייקר או תוזל).
  2. יש מתירים[2] בהלוואה אפילו אם הגוי לא יכול למכור, [וכגון שהגוי עשה את הבהמה אפותיקי[3]]. (כיוון שסוף סוף היא ברשות הגוי עכשיו).
  3. אפילו אם משכן הגוי את הבהמה לגמרי ליהודי (ולא עשאה אפותיקי), אם לא אמר לו 'מעכשיו היא שלך' מותר.
  4. יש מתירים אם יזהיר את הגוי שלא יעבוד בשבת ואם יעבוד תהיה על אחריות הגוי[4]. ויכתוב בערכאות הגויים (כדי למנוע חשד).

☜ רמ"א: כל האפשרויות נפסקו להלכה.

  1. הדרך הטובה ביותר: למכור לגוי לגמרי וייתן לו דמי קדימה, ואת היתר יזקוף עליו במלווה ויעשה אותם אפותיקי על הבהמה שיהיה בטוח במעותיו (וכל זה כדי לצאת דעת המחמירים בסעיף ד'). ועדיף שיעשה בפני דייני העיר כדי שיעשה כדין את המכירה ויפורסם הדבר (משנ"ב).

  2. בשעת הדחק: אפשר לסמוך על הב"ח ולהשכיר לגוי ולהפקיר בפני שלושה בלב שלם (משנ"ב).

  3. מלאכה בשביל היהודי: בכל מקרה אסור למכור לגוי בהמה כדי שיעשה בה מלאכה בשביל היהודי, אלא אם כן משכירו שיעשה בהם מלאכה כל השנה, שאז מותר לדעת הרמב"ם (סימן רמד, ה).

☜ לדינא אין להקל בכל זה זה כי אם בשעת הדחק. כיוון שהצמח צדק ועוד אחרונים החמירו אפילו במכירה לגוי, ולצורך מצווה התירו. (והאשל אברהם הקל במכירה לצורך נשיאת משאות (ולא לחרישה)). (ביה"ל).

[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. משום שכר שבת. אם לא התנו כלל ובשעת החלוקה חלקו סתם משמע בבית יוסף שזה עדיף מאשר שיתנו לאחר הקנייה, כיוון שבחלוקה סתם הוא נוטל שכר שבת בהבלעה, אבל בשו"ע סתם להחמיר בזה. וגם לפי הדעה המוזכרת בבית יוסף, אין להקל לחלוק בשווה (שלא בהבלעה) רק במקום הפסד לפי דעת הרמ"א בסימן רמה, א, והמג"א סמך על זה להתיר (משנ"ב).
  2. הבית יוסף כתב שדעה זו היא כדעה המתירה בסעיף ד' אם הגוי קיבל עליו אחריות מלאכה על השוורים. ובשער הציון הביא משנה למלך ועוד אחרונים שחולקים וסוברים שגם האוסרים שם יודו כאן להתיר כיון ששם הבהמה שייכת ליהודי ממש, ואילו כאן הבהמה רק ממושכנת ליהודי ורק לכן הגוי לא יכול למוכרה, ובזה כו"ע יתירו.
  3. כלומר, שכיוון שהלווה אותם לגוי, למרות שעשה את הבהמות אפותיקי (היינו, שהיהודי גובה מהם תחילה את הלוואתו), והגוי אינו יכול למוכרם מחמת כך, עם זאת מותר (משנ"ב).
  4. וזה כדעת המתירים בסעיף ד'.