פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שט ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | שכח וצריך למקום החפץ[עריכה]
כאמור לעיל, אם שכח חפץ מוקצה על חבית וכדומה, מותר להטות את החפץ המותר כדי שיפול מעליו החפץ האסור (בשעת הצורך). הגמרא (שם) אומרת שאם הוא צריך למקום החבית, מותר להרים אותה עם המוקצה עליה.
בית יוסף (וכך מוכח מרש"י, וכך ביאר בדעת רבינו ירוחם): כל ההיתר להרים את החבית הוא רק אם שכח עליה את החפץ המוקצה, אבל אם הניח במתכוון אסור להזיזה כלל[1].
☜ שו"ע: מותר להזיז חבית והאבן עליה בכל מקרה אם צריך למקומה.
⤶ ודווקא אם שכח, אבל במניח בכוונה, אסור (משנ"ב).
סיכום תנאי בסיס לדבר האסור[2]:[עריכה]
דעת בעלים (שט, ד ברמ"א).
שיונח בדעת שיהיה עליו, או שזו הרגילות (שם).
הבסיס משמש לאיסור (שיא, ח).
שיונח על דעת שישאר בבין השמשות או כל השבת (שט, ד).
שיהיה למוקצה חשיבות ביחס לבסיס (שי, משנ"ב ס"ק לא).
שהוא בסיס רק לדבר האסור, ולא למותר ואסור (שי, ח).
שיונח על עיקרו של הבסיס (שי, במשנ"ב ס"ק כט).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הערה חשובה: כל סימן שט מדבר על מוקצה מחמת גופו שהונח על חפץ מותר (כגון אבן וכדומה). בכלי שמלאכתו לאיסור הפרי מגדים (שח, משב"ז א) הסתפק הם הוא עושה בסיס, וגם על הצד שיש – הרי שמותר יהיה לטלטל את הבסיס לצורך גופו ומקומו ולא יהיה דין הבסיס חמור מדין המוקצה עצמו. ולגבי מוקצה מחמת חסרון כיס צ"ב, נראה שיש בו בסיס (שהרי חומרתו שווה למוקצה מחמת גופו).
- ↑ על פי שש"כ פרק כ.