פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שטו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שטו א

סעיף א | עשיית מחיצה[עריכה]

נחלקו במשנה (קכה:) רבי אליעזר וחכמים האם מותר לסגור פקק חלון. ובגמרא מבואר שלכו"ע אסור לבנות אוהל עראי, והמחלוקת היא האם מותר להוסיף על אוהל ארעי או לא^[1].

◄רש"י (ע"פ ביאור הר"ן): אין איסור בעשיית מחיצה כלל^[2].

◄ר"ת, רא"ש, מהר"ם מרוטנבורג וטור: אסור לעשות מחיצה שמתרת איסור, כמו טלטול, או מכשירה סוכה. אבל מחיצה שעשויה לצניעות בעלמא מותרת.

☜ שו"ע: אסור לעשות אוהל עראי, ודווקא גג, אך מחיצה מותרת, אלא אם נעשתה להתיר.

רמ"א: אך מחיצה לצניעות בעלמא מותרת.

⤶ כגון מחיצה המיועדת להפריד בין גברים לנשים בדרשה (משנ"ב).

1. מחיצת עראי לא נאסרה כדין בניין עראי שנאסר:

1. כיוון שמחיצת עראי זו מחיצה שבונים ממחצלת וכדומה, ואין דרך לעשותה קבע כלל (אך אם נעשתה מאבנים וכדומה, אפילו עראי יהיה אסור).

2. ויותר נראה שמחיצת עראי נעשית רק לחילוק רשויות, שאין זה דבר חשוב. וכיוון שהיא עראית ולא מתירה, אין בה איסור (ביה"ל).

❖ וילון שלפני הפתח[עריכה]

רש"י: מותר לנטות וילון, כיוון שהוא לא קבוע שם אלא דרכו להנתן ולהסתלק כל הזמן, כמו דלת בעלמא.

◄ תרומת הדשן: מדברי רש"י משמע שאסור להחליף פרוכת שלפני ארון הקודש כיוון שהיא עומדת שם בקביעות ולא מסירים אותה כל הזמן (אמנם היה נראה לו להתיר אך למסקנתו אסר).

◄אור זרוע, כלבו, מרדכי ובית יוסף: מותר להתקין פרוכת אחרת. רש"י אסר רק אם הוילון קבוע שם ואי אפשר לעבור דרכו כלל, שאז חייב מצד בניין, אבל אם עוברים דרכו כל הזמן אינו קבוע והוי כדלת (בית יוסף).

☜ רמ"א: מותר לפרוס וילון על פתח הגם שקבוע שם. וכן פרוכת של ארון קודש מותרת (ויזהר שלא יעשה אוהל בגגה טפח (עיין סעיף יב)). וכן מותר לעשות מחיצה בפני החמה או הצינה, או בפני הנרות שלא יכבו מהרוח (והיינו מחיצת עראי (משנ"ב)).

⤶ כיוון שהוילון נע ונד ברוח, הוי כמחיצת עראי, אבל לחברו מלמעלה ולמטה אסור דהוי כמחיצת קבע (משנ"ב^[3]).

1. המחבר את קצות הוילון מהצדדים חייב מהתורה, והיינו כשעשוי לכמה ימים, אך אם דרכו להפתח תמיד, אסור מדרבנן, ואפשר שמותר לכתחילה, דלא גרע מפקק החלון (שער הציון).

2. מותר לנטות פרוכת של ארון קודש בפשיטות כיוון שיש לארון דלתות, ויש אחרונים שמקילים אפילו כשאין דלתות כמו בוילון (משנ"ב).

3. מותר לפרוס וילונות לנוי על הקיר, אפילו לקובעם שם, כיוון שלא עשויים כלל למחיצה (מג"א).

4. המג"א מתיר לענוב את קצות הוילון ולחברו, והיינו משום שאינו מחובר להרבה זמן אלא לפי שעה (או שהמג"א התיר בסתימה של בניין עראי) (שער הציון).

❖ עשיית מחיצה בפני נר או ספרים[עריכה]

מרדכי: מותר לעשות מחיצת עראי לצניעות.

מהר"ם: אסור לפרוס מחיצה בשבת אם היא באה להתיר לעשות צרכיו, ולכן רק אם היה פרוס טפח מערב שבת מוסיף עליה בשבת.

☜ רמ"א: מותר לעשות מחיצה לצניעות. ואסור לעשות מחיצה בפני נר או ספרים בשביל לשמש מיטתו. [אבל אם היה פרוס טפח מערב שבת מותר].

1. ◄ מג"א: אם עושה מחיצה שחוסמת לחלוטין בפני אור הנר או הספרים, אין עליה שם מחיצה אלא כיסוי, ולכן מותר לעשות גם מחיצה גבוהה עשרה^[4].

◄ אליה רבה, חמד משה ומאמר מרדכי: אסור אף במחיצה שמכסה לגמרי, כיוון שהיא מתרת בסופו של דבר.

⤶ בשעת דחק יש לסמוך על דברי המג"א. ומותר לכו"ע לכסות את הספרים בכיסוי בתוך כיסוי כי אין לזה שם מחיצה (משנ"ב).

❖הוספה על מחיצה (עיין בסעיף ב בהרחבה)[עריכה]

הגמרא בעירובין (קב.) אומרת שאם יש טפח פרוס מבעוד יום, מותר להמשיך את האוהל כדין מוסיף על אוהל עראי.

מהר"ם: מותר להוסיף על מחיצה קיימת שיש בה רוחב טפח, הגם שהיא באה להתיר.

☜ וכך פוסק רמ"א.

1. חיי אדם: צריך לפתוח את המחיצה מע"ש, אבל אם המחיצה הייתה מקופלת, אפילו שעוביה יותר מטפח אסור. (והקל בזה בשעת דחק גדולה) (ביה"ל).

2. ◄ ב"י ושאר אחרונים: מותר להוסיף על מחיצה אם היה הטפח העליון שבה פרוס מערב שבת

◄ תוספת שבת: אסור אם לא פתוחה עשרה (ביה"ל).

הערות שוליים[עריכה]