פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שטז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יב | צידת חיות מבויתות[עריכה]
המשנה (קז.) אומרת שהצד חיה ועוף שברשותו פטור.
הגמרא בביצה (כד.) אוסרת לצוד חיה המחוסרת צידה, ומבאר רב יוסף שזו חיה שצריך להביא מצודה כדי לצוד אותה. אביי מקשה מברייתא שכתוב בה שאווזים ותרנגולים פטור עליהם למרות שאומר 'הבאה מצודה ונצודנו', הגמרא מיישבת שאווזים ותרנגולים באים לכלובן לערב ושאר חיות לא. [ובהמשך הגמרא מובא תירוץ נוסף שרק אם מזונותיהם עליך פטור, אבל אם לא, חייב].
❖ חיות שברשותו (שלא מרדו)[עריכה]
הראשונים התקשו בביאור קושיית אביי, הרי גם רב יוסף אסר מדרבנן, ומה הקושיא מברייתא הפוטרת, הרי פטור הכוונה לאסור.
◄ תוספות: הברייתא אומרת שפטור ואסור, אבל כוונתה לחייב (ומכך אביי הקשה).
◄ רשב"א, עיטור והגהות מימוניות[1]: אווזים ותרנגולים פטור ומותר, ומה שנשנה בברייתא הכוונה ל'פטור ומותר'.
☜ שו"ע: מותר לצוד חיה ועוף שברשותו.
◄ שלטי הגיבורים: חיות ואווזים ותרנגולים שברשותו אסור, [ובהמות מותר] (וכוונת הברייתא לפטור ואסור, ורק בביבר גדול, שאם מדובר בקטן, אפילו חיות שאינן ברשותו פטור (ביה"ל)).
☜ רמ"א ואחרונים: אסור לצוד חיה ועוף שברשותו, [ובהמות מותר].
⤶ הרמ"א מחמיר רק בחצר גדולה[2], אף באווזים ותרנגולים שיש צד להתיר בהם משום שגדלו מתחילה ברשות האדם (וכן החמירו בזה כמה ראשונים: רמב"ם, רמב"ן, ראב"ן ושלטה"ג). וכן ראוי להחמיר, מלבד במקום שהעוף אינו עשוי להשמט מיד האדם (ביה"ל).
בעלי חיים שהתרגלו לחיות אצל בעליהם, אין בהם איסור צידה אפילו אם הם מחוץ לכלובם כיוון שהם ניצודים ועומדים (משנ"ב[3]).
הגם שמותר לצוד חיות (לדעת השו"ע) אין לתופסם ביד משום מוקצה, אלא רודף אחריהם עד שיכנסו לכלובם (משנ"ב).
עופות שיצאו ויש חשש שיגנבו אותם, אין לתופסם ביד, אך אינו צריך למחות בקטנים הצדים אותם, וכן יכול לבקש מגוי לצודם, דהוי שבות דשבות במקום הפסד. כמו כן יכול לעמוד בפני העוף שיכנס לכלוב ממילא (חיי אדם). וכן יכול לדחות את העוף מאחריו (אם מדובר על כלוב גדול שהצידה בו אינה אלא מדרבנן) (מג"א).
בעלי חיים שכלל לא מנסים לברוח אין בהם איסור צידה לכו"ע (חיי אדם).
אסור להכניס עופות מהבית לתוך הכלוב. אבל אם רוצה למנוע היזק אפשר להקל (משנ"ב[4]). אבל אם העוף לא הורגל לבית אסור לצודו מהתורה (שהרי אינו חוזר לכלובו בערב) אפילו אם עושה היזק. (ואם צד אותו לבית גדול דהוי דרבנן אפשר להקל במקום הפסד ע"י גוי או אם קטן עושה על דעת עצמו (משנ"ב בס"ק ס)).
עוף שנקנה ועוד לא הורגל לצאת מחוץ לבית, בתוך הבית דינו כעוף שברשותו ואין בו צידה מהתורה, אך אם יצא החוצה, יש בו צידה מהתורה (ביה"ל).
חיה ועוף הרגילים לבוא לביתו של בעליהם, יותר אין בהם איסור צידה מהתורה אפילו לאחרים שיצודו אותם, כיוון שהם רגילים לבוא לכלוב של אדם כל שהוא, ועדיין אינו ברור לנהוג כך למעשה (ביה"ל).
[עריכה]
❖ חיות בית שמרדו[עריכה]
הברייתא אומרת שהצד חיות שברשותו פטור אבל אסור.
מגיד משנה (על פי ירושלמי): חיות ברשותו שמרדו, הצדן חייב.
הגהות מימוניות בשם רבינו ברוך: חיות מורדות אסור לצודם בחצר גדולה, שאם היו גדלות שלא בין בני אדם היה צריך מצודה כדי לצודם.
☜ שו"ע: אסור לצוד חיות ועופות שמרדו בחצר גדולה, כך שאם היו גדלים בין בני אדם היו צריכים מצודה (והיינו שעכשיו שגדלו בין בני אדם אינם צריכים מצודה, כי יבואו מעצמם לכלוב לערב, אלא שעכשיו מרדו ולא יבואו, ויש איסור דרבנן בצידתם דמחזי כצידה (משנ"ב)).
רמ"א: פרה וסוס שמרדו, הצדן חייב חטאת, (אם לא באים לכלובן לערב (משנ"ב)).
בחצר קטנה, אין אפילו איסור דרבנן לצוד את החיה (משנ"ב).
בהמות (סוס ופרה) אינן רגילות לברוח ואין בהם איסור צידה כלל. אבל אם מרדו יש בהם איסור תורה כשלא חוזרות לכלוב, ולכן אסור אפילו על ידי גוי (משנ"ב).
הגדרת מורדת: חוזרת לכלובה לערב: אסור מדרבנן. אינה חוזרת לכלובה לערב: אסורה מהתורה. אך החוזרת לכלוב אחר, אין בה איסור תורה (על פי משנ"ב).
סיכום צידת חיות בית[עריכה]
חיות בר שגידלו אותם בבית (חוזרות לכלוב לערב וקל לתופסם שם): לשו"ע מותר לרמ"א אסור מדרבנן. (וגר"א התיר בחיות מבויתות מתחילה, כגון אווזים ותרנגולים).
חיות בית שלא בורחות כלל (בהמות וכדומה): מותרות לכו"ע (דינא דגמרא).
חיות בית שמרדו: אם חוזרות לכלובם לערב, אסור מדרבנן. אם אינם חוזרות לערב, חייב מהתורה.
סיכום:
| חיות שברשותו במקום קטן | חיות שברשותו במקום גדול | אווזים ותרנגולים | חיות שברשותו שמרדו (ולא חוזרות לערב) | חיות שברשותו שמרדו (וחוזרות לכלוב בערב) | בהמות שלא בורחות כלל | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| שו"ע | מותר | מותר | מותר | חייב | פטור | מותר |
| רמ"א | מותר | אסור | אסור (גר"א: מותר) |
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עיין דברי ההגה"מ שהוא הביא סברא זו בתחילת דבריו, ויש להבין אם נשאר בסברא זו למסקנה (אכן כתב הגר"א שזה מקור דברי השו"ע, עיין שער הציון).
- ↑ מאחר שדעה זו סוברת שכוונת המשנה לפטור אבל אסור, וכמו שהזכרנו ודאי שהכוונה לביבר גדול, אבל בביבר קטן, הרמ"א מודה לשו"ע להתיר.
- ↑
כך סוברים רוב הראשונים, שהעיקר להלכה כתירוץ של באים לכלובם לערב. והביא בשער הציון שהרא"ש הזכיר גם את התירוץ הנוסף בגמרא של מזונותיהם עליך.
- ↑
ונימוקו בביה”ל: הצידה היא משאצל"ג, וגם ניצודת ועומדת כיוון שהיא מבויתת, אפשר להקל בזה במקום הפסד. (ואפשר שגם הרמב"ם שמחייב במשאצל"ג יודה כאן להתר, וכמו שהתיר צידת נחש משום שמתעסק אצל הצידה, כך גם כאן ניתן לומר).
עוד צירף הביה"ל את דעת הגר"א שהתיר לצוד אווזים ותרנגולים שברשותו כשהם באים לרשותו לערב. (אבל שאר חיה ועוף חייב. ותמה הביה"ל על חילוק זה, אך הביא שיש מי שסובר כך מבין הראשונים).