פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיא ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:35, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיא ב


סעיף ב | הוצאת מת מרשות לרשות[עריכה]

הקדמה לסעיף

  1. כנזכר לעיל, הגמרא פסקה שטלטול מהצד שמו טלטול ורק לגבי מת התירו שמא יבוא לכבות את הדליקה. ופסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש, רמב"ם, תוספות).

  2. הגמרא מתירה להוציא מת מרשות היחיד לכרמלית. הראשונים חולקים האם כבוד הבריות הוא משום המת או משום האנשים החיים שנמצאים לידו. ושתי נפקא מינות בזה[1]: א. אם המת עוד לא הסריח אלא עתיד להסריח. ב. אם יש מקום שהאנשים יכולים ללכת לשם.

הגמרא (צד:) מספרת שרב נחמן בר יצחק התיר להוציא מת מרשות היחיד לכרמלית. הגמרא מקשה כיצד הוא התיר, הרי גם רבי שמעון מודה שיש איסור דרבנן בהוצאת מת (שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה), וענה רב נחמן שאפילו לרבי יהודה מותר שהרי מדובר על כרמלית ולא על רשות הרבים, וגדול כבוד הבריות שדוחה איסורי חכמים.

◄ רש"י וטור: העיקר הוא כבוד המת. לכן מדובר אפילו במת שעוד לא הסריח. וגם אם יש מקום ללכת אליו מותר לפנותו.

☜ כך פסקו רמ"א וב"ח.

◄ רמב"ם: העיקר זה כבוד החיים. לכן מדובר רק על מת שהסריח. ואם יש מקום שניתן ללכת לשם צריכים לצאת ולא לפנותו.

☜ כך פוסק שו"ע.

⤶ ומה שפסק בסוף סעיף זה שמותר אפילו בשאר ביזונות (כמו מת שיש סביבו הרבה גוים ומתבזה בכך), כיוון שם יש בזיון גדול וחששו לכבוד המת (מג"א). (והגר"א מבאר שבאמת הבית יוסף חוזר בו ופוסק בסוף הסעיף כדברי רש"י).

❖ כיכר ותינוק בהוצאה לכרמלית[עריכה]

◄ רש"י, רשב"א, ר"ן וטור: המוציא מת לכרמלית, מניח עליו כיכר או תינוק ומוציאו.

◄ רמב"ן: לא יניח כיכר או תינוק כי צירופם מועיל בדין טלטול המוקצה, אבל בדין הוצאה מרשות לרשות צירופם רק מחמיר את הדין.

☜ שו"ע מביא את דעת רש"י כיש אומרים והרמב"ן כיש מי שאומר.

⤶ אליה רבה: הלכה כדעה ראשונה.

☜ משנ"ב: גם אם אין כיכר ותינוק יכול להוציא, כי גם לדעה הראשונה אין זה לעיכובא.

❖ הוצאה לרשות הרבים[עריכה]

הגמרא (דף צד:) אומרת שלדעת ר"ש המוציא את המת מביתו עושה בכך מלאכה שאינה צריכה לגופה.

◄ רמב"ן: מותר להוציא מת מרשות היחיד לרשות הרבים שהרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה ומפני כבוד הבריות חכמים לא גזרו (ורב נחמן התיר רק לכרמלית מפני שזה היה על פי דעת רבי יהודה).

◄ רבינו חננאל ור"ן: רק הוצאה לכרמלית הותרה, אבל הוצאה לרשות הרבים אסורה מפני שעיקרה מדברי התורה, ואפילו שעכשיו אין בזה איסור תורה כיוון שההבדל הוא דק, לא התירו בזה חכמים (ר"ן).

☜ שו"ע: התירו להוציא לכרמלית ויש מי שהתיר אפילו לרה"ר על ידי תינוק[2] ולא על ידי כיכר (שהתינוק נושא את עצמו (משנ"ב)).

⤶ ט"ז ואליה רבה: הלכה כדעה ראשונה שאסור לרה"ר (מטעמו של הר"ן, ועוד שלא כולם מסכימים שפטור במשאצל"ג).

  1. מדובר על תינוק גדול קצת שנושא את עצמו. אבל תינוק קטן דינו כמו כיכר וחייב על הוצאתו (משנ"ב).

[עריכה]

❖ טלטול מת על ידי גוי[עריכה]

הקדמה קצרה:

הראשונים נחלקו האם מותר לטלטל מת על ידי גוי כדי למנוע ממנו ביזיון. שורש המחלוקת היא באיזו מציאות רב נחמן התיר להוציא מת לכרמלית, האם כשהמת מוטל בבזיון כמו בחמה או שאר בזיון, או שרק אם יש דליקה ויש חשש שהמת ישרף התיר.

◄ רבי ברוך ממגנצא ומרדכי: רב נחמן התיר רק כשהיה חשש שהמת ישרף מהאש ולא מפני סתם בזיון, ולכן אין להתיר אמירה לגוי בכל ביזיון[3].

◄ רש"י, רא"ם, הגהות מימוניות, שבלי הלקט ובית יוסף: רב נחמן התיר להוציא מת לכרמלית מפני שהיה מוטל בחמה והוא הדין לשאר ביזיונות. מכך יש להתיר אמירה לגוי שהיא קלה יותר, גם בשאר מיני בזיונות.

☜ שו"ע: מותר לפנותו אפילו בשאר ביזיונות כגון שהמת בספינה והגוים מתאספים סביבו, וכן כל כהאי גוונא.

רמ"א: וכמו כן מותר לומר לגוי לפנותו, כמו שמותר על ידי כיכר או תינוק.

⤶ משמע שכמו שבכיכר ותינוק רוב הראשונים התירו רק בכרמלית, כך גם בגוי התירו רק בכרמלית (מג"א). ואליה רבה הביא כמה פוסקים שמקילים גם ברה"ר. וברה"ר בימינו אפשר להקל על גוי (שער הציון).

❖ הוצאת המת לצורך כהנים[עריכה]

◄ מהרי"ל: מותר להוציא מת לצורך כהנים שרוצים להיות בבית.

◄ הגהות מימוניות: אסור להוציא מת מבית לצורך כהנים.

☜ כך פוסק רמ"א. והוסיף שעל ידי גוי מותר. וכך נוהגים לצורך מצווה או חתונה (כי שבות דשבות במקום מצווה מותרת, וכן לצורך גדול כמו כהנים (משנ"ב)).

⤶ טלטול מהצד בשביל כהנים מותר שהרי בסעיף ה' נפסק שטלטול מהצד לצורך מקומו מותר (משנ"ב).

  1. ההיתר להוציא בית שיש בו כהנים, הוא רק אם קרובי המת מעוניינים בכך, אבל אם הם רוצים שיטהרו אותו במקומו- לא יוציאו אותו, שזה כבודם (אבל אם המנהג להוציאו מיד- יכולים לכופם). אבל אם מדובר על נפל שאין בו עניין כבוד, אפשר לכופם להוציאו משם על פי ההתרים לעיל (מג"א).

סיכום סעיפים א' וב'[עריכה]

מפני דליקה מפני חמה
באותה רשות
  1. ע"י כיכר

  2. טלטול מהצד

  3. טלטול ישיר (שו"ע).

ונחלקו בדעת שו"ע האם רק באותה רשות או אפילו ברשות אחרת.

על ידי כיכר ותינוק בלבד (כו"ע מודים).
לרשות אחרת

כרמלית:

מת שלא הסריח: שו"ע: אסור. רמ"א: מותר.

מת שהסריח: מותר. (י"א שצריך כיכר וי"א שמוטב בלי כיכר ותינוק).

רה"ר: יש מי שמתיר על ידי תינוק (ולא כיכר).

מת שלא הסריח: שו"ע: אסור כלל. רמ"א: מותר (ונחלקו בצורך בכיכר ותינוק).

מת שהסריח: לכו"ע מותר. (אחרונים).


הערות שוליים[עריכה]

  1. כל זה על פי ביאורו של המשנ"ב.

  2. הרמב"ן כותב שאפשר להוציא גם לרשות הרבים על ידי תינוק. והקשו האחרונים: הרי לדעת הרמב"ן אין תועלת להניח תינוק על מת כשמדובר על הוצאה מרשות לרשות?! ויישב המאמ"ר שהרמב"ן כתב כך רק לשיטת רש"י, אבל לדעתו יוציא בלי תינוק (ביה"ל).
  3. עוד הוכיח רבי ברוך מכך שנאמר שמת ביו"ט יתעסקו בו גויים, ולכאורה לדברי המתירים גם בשבת מותר! ותירץ הבית יוסף שהגמרא מדברת על הקבורה עצמה (שאין בה בזיון) אבל לקחת את המת מלפני החיים כדי שלא יתבזו (או שלא יתבזה המת) הגמרא באמת לא דיברה וגם בשבת יהיה מותר.