פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיא ט

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:36, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיא ט


סעיף ט | פירות הטמונים בתבן[עריכה]

נחלקו התנאים (קכג.) האם מותר להוציא פירות הטמונים בתבן על ידי כוש וכדומה. להלכה נפסק כרבי אלעזר בן תדאי שהדבר מותר.

☜ כך פוסקים טור ושו"ע.

⤶ אם התבן עומד למאכל בהמה אינו מוקצה. וכן אם ייעד את התבן מבעוד יום להטמנה (שהטמין בו פירות מבעוד יום) אינו מוקצה (משנ"ב).

  1. לפי המבואר בסימן זה, ודאי שאסור לקבל מעות דרך מקח וממכר על ידי כסות וכדומה, ולא שייך להתיר מדין טלטול מן הצד, שהרי זה טלטול מהצד לצורך דבר האסור (משנ"ב).

❖ בסיס לדבר האסור באוכלים[עריכה]

הראשונים נחלקו מדוע אין הפירות נעשים בסיס לעפר שעליהם ותירצו בשני אופנים:

◄ תוספות (בתירוצו הראשון): מדובר ששכח את הפירות שם.

◄ תוספות (בתירוצו השני), רא"ש ושאר ראשונים (לפי הב"י): כיוון שהעפר משמש את הפירות אין הפירות נעשים מוקצה.

☜ כך פוסק רמ"א (בסעיף הקודם ועיין בהערה שם).

⤶ בסימן רנט, ס"ק ט שהמשנ"ב מבאר שגם השו"ע סובר כך.