פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיב ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:36, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיב ג


סעיף ג | צרור שעלו בו עשבים[עריכה]

ריש לקיש (פא:) מתיר לקנח בצרור שעלו בו עשבים (כי אינו מתכוון), והתולש ממנו בשבת חייב חטאת[1].

☜ כך פוסקים טור ושו"ע.

⤶ משמע שגם אם הצרור מונח על הקרקע מותר, למרות שבסימן שלו' מבואר שיש בזה איסור משום מחזי כתולש, כאן מותר משום כבוד הבריות (משנ"ב).

הערות שוליים[עריכה]

  1. רב פפי אומר שם שלפי ריש לקיש מותר לטלטל עציץ נקוב בשבת. ומקשה לו רב כהנא שאם לצורך התירו, למה שיתירו שלא לצורך. עוד אומרת שם הגמרא שהמרים עציץ מהקרקע על גבי יתדות, חייב. ורש"י כותב שאין הכוונה שחייב חטאת אלא אסור מדרבנן, שאם כך איך התירו חכמים איסור תורה מפני הצורך? אלא אין בזה ממש תולש ונוטע. והרב המגיד פירש שדברי רש"י הם על צרור שעלו בו עשבים ולכן כתב שרש"י לא היה גורס בצרור 'חייב חטאת' אלא רק חייב (ולא כמו שהבאנו בגירסא כאן בגמרא). והבית יוסף כתב שייתכן שרש"י דיבר על העציץ.