פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיז א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:39, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיז א


סעיף א | סוגי קשרים[עריכה]

המשנה (קיא:) מגדירה שלושה סוגי קשרים: א. קשר של קיימא, שמיועד לקשירה לעולם, אסור מהתורה. (כגון קשר שקושרים בספינה או בגמל). ב. קשר שאינו של קיימא, אסור מדרבנן. (קשר שקושרים את הספינה למזח וכדומה). ג. קשר העשוי לזמן קצר, מותר לכתחילה. (קושרת אישה מפתח חלוקה).

בהמשך מבארת הגמרא שגם בקשירת נעלים וסנדלים קיימת ההדרגה הנ"ל: בקשירת האומן את הסנדל או הנעל, יש חיוב מהתורה, כיוון שזה קשר שאינו מיועד לפתיחה לעולם. בקשירה שחכמים עושים בסנדליהם, העשוי לפתיחה מדי פעם, יש איסור מדרבנן. וקשירה של מנעל בני מחוזא, או סנדל שעשוי לפתיחה בו ביום, מותר לכתחילה.

◄ רש"י, רא"ש וטור: הכל תלוי בזמן שהקשר עומד בו. קשר העשוי לעולם חייב חטאת. קשר העשוי לזמן מה אסור מדרבנן. קשר העשוי לאותו יום בלבד מותר לכתחילה.

☜ כך פוסק רמ"א.

◄ רי"ף ורמב"ם: האיסור נקבע על פי הזמן ואיכות הקשר (הרי"ף מבין שקשר האומן הכוונה לקשר העשוי באומנות ולא רק לזמן שעומד הקשר). אם קושר קשירת אומן לקיימא אסור מהתורה. אם קושר קשירת הדיוט לקיימא אסור מדרבנן. ואם קושר קשירת הדיוט לזמן מועט מותר לכתחילה[1]. [בית יוסף: אף קשירת אומן לזמן מעט אסורה מדרבנן].

☜ כך פוסק שו"ע.

רמ"א (ע"פ שלטי גיבורים): כיוון שאנחנו לא בקיאים מהו קשר של אומן, יש להזהר שלא לקשור או להתיר שום קשר על גבי קשר. (כלומר הרמ"א חושש גם לדעת הרי"ף, והחמיר מחוסר ידיעתנו (משנ"ב)). אך במקום צער אין לחשוש ומותר להתירו, שאיסורו רק מדרבנן[2].

רמ"א (על פי הטור): כל קשר שמותר לקושרו מותר להתירו.

⤶ ואם אינו יכול להתירו, מותר לנתקו רק שלא בפני עם הארץ[3]* (ים של שלמה).

  1. קשר של קיימא אסור מהתורה גם אם אינו עשוי בצורה מהודקת, וניתן להתירו ביד אחת, כיוון שאינו ניתר מעצמו. (משנ"ב[4] דלא כט"ז).

  2. לדעת השו"ע קשר הדיוט שעשוי לזמן מסוים (הזמן האמצעי לעיל) מותר לכתחילה, ולדעת הרמ"א אסור מדרבנן (משנ"ב[5]).

❖ מהו קשר של קיימא[עריכה]

◄ פשט רי"ף ורמב"ם: קשר של קיימא הוא קשר המיועד לעולם, וכל קשר שפחות מזה נחשב אינו של קיימא, אלא שלא חייבים עליו. (ואם אינו של קיימא ועשוי כקשר אומן אסור מדרבנן).

☜ וכך פוסק שו"ע (לפי המשנ"ב).

◄ מרדכי וטור (לביאור הב"י): קשר המיועד ליותר מחודש אסור מהתורה, קשר המיועד לשבוע עד חודש אסור מדרבנן, וקשר המיועד לפחות משבוע מותר לכתחילה.

◄ ט"ז (בדעת הטור): קשר לאותו יום מותר לכתחילה (וכך סוברים הכלבו והגה”מ ושבלי הלקט). קשר המיועד לזמן מסוים החל מיום אחד, אסור מדרבנן, וקשר המיועד לעולם אסור מהתורה.

◄ מהרי"א ע"פ רבינו פרץ והטור (פשט דבריו): קשר משמונה ימים ומעלה אסור מהתורה, קשר עד שבוע אסור מדרבנן, וקשר לאותו יום מותר לכתחילה[6].

◄ רבינו ירוחם: קשר המיועד לפחות משלושה ימים, מותר לכתחילה. קשר משלושה ימים עד חצי שנה אסור מדרבנן, וקשר מחצי שנה ואילך אסור מהתורה.

☜ רמ"א: י"א שקשר אסור מדרבנן החל מיום אחד, ויש מקילים שעד שבוע מותר לכתחילה.

א. בשעת צורך ניתן להקל בקשר גם ליותר מיום אחד[7] (ביה"ל בסעיף ד).

ב. קשירה ליום אחד נמדדת על פי עשרים וארבע שעות (פרי מגדים).

❖ קשר של קיימא, על פי האדם או סוג הקשר (ביה"ל)[עריכה]

◄ ט"ז (פרי מגדים ורעק"א): הגדרת הקשר מוגדרת על פי האדם בלבד[8].

◄ ביה"ל ובית מאיר: הגדרת הקשר מוגדרת על פי הרגילות שרגילים העולם לקשור.

❖ מהו קשר אומן[עריכה]

השלטי גיבורים הסתפק בהגדרת קשר של אומן וכתב שהכוונה לקשר שקושרים אותו הדק היטב. ולכן יש להזהר שלא לקשור קשר על גבי קשר.

☜ וכך פסק רמ"א[9]*.

⤶ נחלקו האחרונים בהגדרת קשר זה:

◄ט"ז והמג"א: הכוונה לקשר מהודק מאוד.

◄ ביה"ל: הכוונה לקשר שלא ניתר מאליו[10]. [ומקשה על דברי הט"ז מהגמרא שמוכח ממנה ששייך קשר אומן גם אם לא מהודק[11]].

❖ קשר יחיד[עריכה]

המשנה אומרת (עג.) שהתופר שתי תפירות חייב מהתורה. ומסיקה הגמרא (עד:) שחייב רק אם עשה קשר בראש החוט, שללא הקשר התפירות לא יתקיימו.

◄ יראים (כמובא בסמ"ג): אם כך יוצא שאין חיוב תופר אלא אם כן מתחייב גם על קושר, והדבר קשה. אלא ודאי שבקשירת קשר אחד אין איסור מהתורה, ולכן שייך בו רק חיוב תופר ללא קושר. אמנם יש סוגי קשרים שגם בקשר אחד מתחייב עליהם כיוון שמתקיים בכך, כמו בקשירת האורגים. (וכן סוברים המרדכי והגה"מ).

☜ רמ"א: גם קשירת קשר אחד בראש חוט אסורה מהתורה כשני קשרים.

⤶ מפני שקשר אחד מתהדק והוי כקשר של אומן[12] (משנ"ב).

❖ קשירה לצורך מצווה[עריכה]

המשנה (קנז.) אומרת שמותר למדוד ולקשור קשר שאינו של קיימא לצורך מצווה.

☜ כך פוסקים טור ושו"ע.

⤶ בית מאיר: לפי רש"י, תוספות ורע"ב אסור אף לצורך מצווה.

  1. כלומר, לדעת השו"ע (שפסק כרמב"ם) מותר גם קשר של אומן לזמן מה, ולדעת הרמ"א (שחשש לרא"ש) מותר כל קשר שנאסר מדרבנן (משנ"ב).

  2. מותר רק אם אי אפשר בעניין אחר, שאם יכול יעשה קשר עניבה או קשר אחד שמותר לכתחילה (משנ"ב).

❖ מתיר שלא על מנת לקשור[עריכה]

◄ רא"ש ור"ח (לפי תוספות): מתיר חייב רק על מנת לקשור (ומכל מקום מדרבנן אסור (ב"י)).

◄ רש"י, רמב"ם, סמ"ג ור”ח (לפי תפארת שמואל): מתיר חייב גם שלא על מנת לקשור.

☜ ביה"ל: יש חיוב גם שלא על מנת לקשור, כיוון שיש בזה איזה תיקון[13].

הערות שוליים[עריכה]

  1. חשוב לשים לב שהרמב"ם לא הזכיר בדבריו זמן אמצעי כמו שכתב רש"י (ועיין בפרי מגדים). וכתב הרמב"ם בדבריו דוגמא לקשר האסור מדרבנן, כגון קשר שקשר רצועה שנפסקה או חבל לדלי או לרסן בהמה, והעתיק דבריו בשו"ע.
  2. כגון שנקשר לו במנעליו והוא אינו יכול להסירו (חזו"א (נב, יז)).
  3. * אמנם בדרך של קלקול מותר אפילו בפני עם הארץ, ואפילו בקשרים האסורים, כי ניכר לכל שעושה כדרך קלקול ולא ילמדו להקל בזה (חזו"א (נג, יז) ואחרונים נוספים).
  4. המשנ"ב חולק על הט"ז שסובר שקשר של קיימא (ושל אומן) זה רק קשר שעשוי בצורה חזקה. והוכיח בביה"ל מהגמרא שיש קשר אומן שאסור מהתורה הגם שהוא לא מהודק לגמרי. ועיין לקמן בהגדת קשר אומן.

  5. וכן סוברים הפרי מגדים ורע"א (עיין בתוספות רע"א על המשניות (דף קיא:)). והט"ז ושו"ע הרב חלקו שגם לשו"ע יש גדר אמצעי לזמן.

  6. ונראה מדברי השש"כ (טו, נט) שחשש לדעתו.
  7. בפניני הלכה (יג, יג 10) כתב שאפשר להקל כתחילה בקשר הדיוט עד שבוע.
  8. אורחות שבת (פרק י) מוסיף שקשר של קיימא שנמלך להתירו בזמן קצר, נשאר שמו עליו ואסור. ודע שלדינא הסכימו כמה אחרונים לדברי הביה"ל (עיין חזו"ע ה, עמוד נב).
  9. * בימינו קושרות הנשים מטפחת ראש קשר ע"ג קשר, ויש לומר שמותר משום לא עושות קשר אמיץ והן מתכוונות להתיר את זה באותו יום. (עיין שש"כ טו, הערה קעה). ולע"ד יש להעיר לפי הט"ז שהלך אחר דעת האדם, שאם האישה פושטת את המטפחת בלי להסיר את הקשרים, יהיה אסור מדרבנן כיוון שזה קשר ליותר מיום. (ואולי אפף לביה"ל יהיה אסור כי כך דרך הנשים). ועיין בהערה הבאה.
  10. וכתב שכוונת הט"ז באומרו ‘חזק מאוד’ היינו שאינו ניתר מאליו. והמנוחת אהבה (יד, הערה2 ) חלק על דבריו שכן יש בהם דוחק גדול, שהרי אין צורך באומנות כדי לקשור קשר שלא ניתר מאליו. ויישב המנוחת אהבה את הקושיא שהקשה הביה"ל על הט"ז מהגמרא. בשש"כ (טו, הערה קפא) כתב כדברי הביה"ל. אמנם למעשה התיר שם (הערה קעה) בשם הגרש"ז לקשור מטפחת קשר על קשר כשאינו אמיץ, וכתב לעיין בדברי המשנ"ב בס"ק יד, שם הוא סותם כדברי הט"ז שאסר רק קשר חזק ואמיץ ממש. ויש מי שאוסר בזה (עיין בספר היכל שלמה עמוד רסט' שחלק על השש"כ).
  11. אכן למעשה צ"ע בדעתו שכן בס"ק יד המשנ"ב בפשטות מסכים לדברי הט"ז. (עיין בהערה הקודמת).
  12. * מותר לקשור קשר אחד אם רגילים לקשור שני קשרים (שו"ע הרב, שש"כ).
  13. משמע מזה שאם אין שום תיקון בהתרה אין חיוב תורה בזה. ונלע"ד כיוון שזו אינה פעולה יצירתית לא שייך לחייב בה מהתורה, ככל שאר פעולות הקלקול שלא על מנת לתקן.