פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיח א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:40, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיח א


סעיף א | מעשה שבת[עריכה]

נחלקו התנאים (חולין טו., גיטין נג:, ועוד) בדין המבשל בשבת:

רבי מאיר: המבשל בשוגג מותר לו ולאחרים לאכול בשבת, ובמזיד אסור לו ולאחרים בשבת ומותר במוצאי שבת.

רבי יהודה: המבשל בשוגג אסור לו ולאחרים בשבת ומותר במוצאי שבת, ובמזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר במוצאי שבת.

רבי יוחנן הסנדלר: המבשל בשוגג אסור לו לעולם ולאחרים מותר במוצאי שבת, ובמזיד אסור לכולם לעולם.

בהמשך הגמרא מובא שרב הורה להלכה כרבי מאיר, אבל בדרשה לציבור היה דורש כמו רבי יהודה, כיוון שהיו עמי הארצות ולכן החמיר.

◄ גאונים, רי"ף, רמב"ם, רא"ש[1], רמב"ן: הלכה כרבי יהודה.

☜ כך פוסק שו"ע.

◄ תוספות ותרומה: הלכה כרבי מאיר.

☜ כך פוסק הגר"א.

⤶ משנ"ב: במקום צורך אפשר לסמוך עליו במבשל בשגגה. (ובסימן שלט' (ס"ק כד') סתם להקל כמוהו).

  1. כל איסור הנאה ממעשה שבת הוא מדרבנן ולכן אם יש ספק אם היה איסור מותר, כיוון שספק דרבנן לקולא (פרי מגדים וכעין זה במג"א, וצ"ע קצת[2]).

  2. מותר להנות מדמיה של המלאכה כי מעשה שבת מותר בהנאה (משנ"ב).

  3. הקדירה שבישל בה במזיד אסורה מפני שהיא בלועה בדבר האסור לו (מג"א[3]).

  4. חיוב המבשל: אחד המרכך דבר קשה ואחד המקשה דבר רך חייב משום מבשל (רמב"ם[4]).

  5. חימום מתכת: הרמב"ם מחייב משום מבשל ומשום מבעיר, והכוונה שבתחילה יש בישול את הלחות שיש בה, ואחר כך יש הבערה בברזל עצמו (שער הציון).

  6. אף המחמם את המים חייב משום מבשל למרות שאפשר לשתות את המים כמות שהם, כיוון שהמים משתבחים על ידי הבישול (משנ"ב).

  7. הצולה בשר על גחלים ונצלה שיעור כגרוגרת, אפילו מכמה מקומות יחד, חייב חטאת (ואמנם גם בשיעור הפחות מכך יש איסור תורה מדין חצי שיעור). ואפילו צליה שאינה גמורה אלא רק כמאכל בן דרוסאי, אלא שבזה צריך שיצלה משני צידי הבשר. וכל זה רק לעניין חיוב, אך איסור יש בכל מקרה (משנ"ב).

  8. אף השוגג בדין או השוכח נחשב לשוגג (משנ"ב).

❖ שאר מלאכות[עריכה]

◄ טור: שאר מלאכות שוות למבשל.

☜ כך פוסק רמ"א.

◄ תרומה: מלאכות שלא היה אפשר להנות מהחפץ לפני המלאכה, כמו שוחט, אף לר"מ אסור בשוגג גם בשבת עצמה.

  1. מלאכה שלא משנה את גוף החפץ, כמו העברה מרשות לרשות, אינה אסורה בדיעבד אם עשה אותה בשבת. ולדינא יש להחמיר גם במלאכות אלו (ביה"ל).

  2. כל ההיתר להנות במוצאי שבת ממלאכה בשוגג, הוא רק אם ניכר הקנס, אבל אם לא ניכר הקנס כמו בנוטע, שאין הנאה מיד, אסור לעולם גם בשוגג (ביה"ל).

❖ מלאכה דרבנן[עריכה]

◄רמב"ם: המטביל כלים בשבת בשוגג יכול להנות מכך בשבת עצמה (גם לרבי יהודה).

☜ גר"א: מותר להנות ממלאכה דרבנן שנעשתה בשוגג בשבת עצמה (והביאו המשנ"ב).

◄פרי מגדים: דין דרבנן ודין דאורייתא שווים ובשניהם אסור להנות בשבת עצמה (לרבי יהודה).

☜ במזיד: בשבת עצמה אסור לכו"ע, במוצאי שבת מותר גם לו (גר"א) (וכך פסק המשנ"ב בסימן שלט, ס"ק כה, לעניין המעשר פירות בשבת, למרות שבביה"ל כאן הקשה על הגר"א).

❖ המתנה בכדי שיעשו[עריכה]

הראשונים נחלקו מדוע קבעו חז"ל שצריך לחכות במוצאי שבת בכדי שיעשו כאשר גוי עשה מלאכה. חלק מהראשונים (ר"ת) כותבים שהטעם הוא כדי שלא יבוא לבקש ממנו שוב, וחלק מהראשונים (רש"י) כותבים שהטעם הוא מעין קנס, שלא יהנה ממלאכה שנעשתה בשבת.

מתוך כך נחלקו הראשונים מה הדין ביהודי שעשה מלאכה בשבת:

◄ רמב"ם, רא"ש ור"ן: לא צריך לחכות בכדי שיעשו אם יהודי בישל בשבת (בשוגג: כי אין חשש שאדם יעשה במזיד ויאמר שוגג הייתי, ובמזיד: כי אין חשש שיבוא לבקש מחברו[5], ועוד שחברו לא ישמע לו שאין אדם חוטא ולא לו).

☜ כך פוסק שו"ע (להתיר לאחרים מיד).

◄ רש"י, בה"ג ורמב"ן: צריך לחכות בכדי שיעשו[6]. (רשב"א: גם לראשונים הללו, אם בישל יהודי בהיתר בשביל חולה, אין צורך לחכות בכדי שיעשו. כי רק אם נעשה איסור צריך לחכות, וכאן שהאיסור הוא משום מוקצה או שמא ירבה בשבילו אין לאסור).

  1. אפילו מי שבישלו בשבילו אינו צריך להמתין אלא יכול להנות מיד מהמלאכה (משנ"ב).

  2. אם חל יום טוב במוצאי שבת אסור לאכול, אפילו אם בישל לחולה בהיתר, כיוון שאין להכין משבת ליו"ט (משנ"ב).

  3. אם התערב בשבת התבשיל שבישל במזיד[7] בתבשיל אחר:

◄ למג"א: אסור בשבת כיוון שלאחרים מותר במוצאי שבת, נחשב לדבר שיש לו מתירים.

◄ לחוות דעת: מותר גם לו בשבת משום שעם זאת שלאחרים מותר, אין זה כ'דבר שיש מתירים' ביחס למבשל בעצמו.

לאחרים בכל מקרה אסור באותה שבת שהרי במוצאי שבת יהיה להם מותר. במוצאי שבת מותר למבשל לכו"ע (שער הציון[8]).

הערות שוליים[עריכה]

  1. אמנם אין זה מוסכם שאכן דעת הרא"ש כרבי יהודה, עיין בדרישה אות א.
  2. וצ"ע מסימן שכא, שהמשנ"ב שאסר אפילו בדיעבד לאכול בצלים שחתך דק דק, למרות שיש בדבר מחלוקת ראשונים. ואכן יש מי שחלק שם על המשנ"ב והתיר (עיין לוית חן (סג) ועוד).

  3. נשמע שדווקא במבשל במזיד ולאדם עצמו, אבל מותר אם בישל בשוגג, או במזיד לאחרים, שהרי במוצאי שבת הבישול מותר.

    אגב: מדין זה נשמע שהסברא לאסור הוא משום איסור ההנאה ולא משום קנס, וכן בביה"ל שהביא שיש לחלק בין מלאכת הוצאה לבין מלאכה שיש בה הנאה ממשית, אם זה קנס מה שייך לחלק בזה.

  4. והיינו בשאר דברים כגון מתכות וכדומה, אבל באוכל החיוב הוא על עצם ההשבחה ולא על הרפיה או על הקשאה. וכך מוכח מלשון הרמב"ם שהביא את החיוב באופן נפרד. (בשם הגאון הרב אשר וייס שליט"א).

    המשנ"ב מביא כאן ליקוט מהרמב"ם לגבי דוגמאות לחיוב מבשל: האופה את הפת, הממיס דונג, חלב או שעוה, המחמם את המתכת, המבשל כלי אדמה (לחזקו) , המייבש עץ לח, חייב משום מבשל.

  5. אבל איסור אמירה לגוי קל בעיניו. לכאורה לפי הנימוק הזה יש להתיר גם במלאכה שנעשתה על ידי אדם יהודי שלא שומר תורה ומצוות שהרי אין קל בעיננו לבקש ממנו לעשות מלאכות, לעומת זאת לפי הנימוק השני יש חשש שאותו יהודי יעשה איסור בשבילנו שהרי שבת קלה בעיניו. ובכתב סופר (אוח נ) אסר בזה.
  6. כך לומד הב"ח, ומשמע כך גם במשנ"ב, והמג"א (ס"ק ב) לומד שגם רש"י יודה שלא צריך לחכות כיוון שזה דבר שאינו שכיח ולא גזרו בזה.
  7. בשוגג- בכל מקרה אסור בשבת אם נתערב שהרי במוצאי שבת יש לו מתירים.

  8. צריך לעיין בטעם הדין, הרי מי שאסר בשבת עצמה משום שיש לו מתירים היה צריך לאסור גם במוצאי שבת.