פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיח ב

סעיף ב | השוחט והמבשל לחולה בשבת[עריכה]

הגמרא בחולין (טו:) מביאה מחלוקת לגבי השוחט והמבשל לחולה בשבת: רבי יצחק בר אדא סובר שבשחיטה אסור לבריא, כיוון שהבהמה הייתה מוקצה מבעוד יום, והמבשל מותר לבריא כיוון שהיה אפשר לכוס את הבשר חי. רב פפא סובר שאם היה חולה מבעוד יום גם שוחט מותר, ואילו אם בישל דלעת שהייתה מחוברת בביה"ש, גם מבשל אסור.

רב דימי מנהרדעא פוסק ששוחט מותר לבריא כיוון שאין חשש שמא ירבה בשבילו והרי הוא שוחט בשביל החולה, והמבשל אסור כי יש חשש שירבה בשביל הבריא.

[תוספות, רא"ש ור"ן: הבריא יכול לאכול את הבשר השחוט חי ללא מליחה (משום שאסור למלוח בשבת). ☜ וכך פוסק שו"ע (וצריך הדחה מפני הדם שבעין (משנ"ב))].

הראשונים נחלקו בפסיקת ההלכה^[1]:

◄ רש"י, ראב"ד ור"ן: מותר לבריא לאכול משחיטה שנעשתה לצורך חולה שחלה מערב שבת בלבד.

◄ רי"ף, רמב"ם, רא"ש, רמב"ן (רבו של הרשב"א), הרב המגיד: מותר לבריא לאכול משחיטה שנעשתה אף לחולה שחלה בשבת עצמה^[2].

☜ כך פוסק שו"ע (שבשחיטה מותר בכל מקרה ובבישול אסור בכל מקרה, שמה ירבה).

רמ"א: דין שאר המלאכות כדין מבשל (שיש חשש שמא ירבה). ורק בשבת אסור להנות ממנה (אבל במוצאי שבת יכול להנות מיד, כי עשה בהיתר (משנ"ב)).

❖ בישל גוי עבור חולה[עריכה]

תוספות ור"ן: אף אם בישל גוי בשביל חולה אסור לבריא לאכול בשבת מהבשר.

☜ כך פוסק רמ"א.

⤶ במוצאי שבת נחלקו הפוסקים:

◄ רא"ה, רמ"א (יו"ד קיז, טז) גר"א ומשנ"ב כאן: מותר לכולם במוצאי שבת.

◄ ר"ן: מותר לחולה ואסור לבריא.

◄ רשב"א: אסור לחולה ולבריא במוצאי שבת (משום בישולי גויים).

☜ וכך פוסק משנ"ב (בסימן שכח, סעיף יט^[3]).

⤶ לעניין הקדירה כתב המשנ"ב בסימן שכח (ס"ק סג) שאינה צריכה הכשר.

❖ הקוצץ פרי לחולה[עריכה]

אורחות חיים ורא"ה: הקוצץ פרי לחולה בשבת, אפילו שחלה מבעוד יום, אסור לבריא כיוון שהפרי גדל במחובר עוד (והוי נולד^[4]).

☜ כך פוסק רמ"א.

⤶ כלומר, לא מועילה הכנה מראש (שכן החולה חלה כבר מערב שבת), כיוון שהפרי המשיך לגדול בשבת עצמה. ובפרי שאינו גדל עוד גם הרמ"א מודה להתיר. חולה שחלה בשבת ודאי שאסור משום מוקצה דמחובר (משנ"ב).

☜ מג"א וגר"א: האיסור שגדל בשבת בטל בהיתר, ומותר לבריא אם החולה חלה מבעוד יום.

❖ ריבוי בשיעורים (משנ"ב ס"ק יג)[עריכה]

כנ"ל הגמרא (חולין טו:) אסרה לבריא לאכול מבשר שבישלו בשביל חולה בשבת, שמא ירבה בשבילו.

☜ וכך פוסקים טור שו"ע.

הראשונים נחלקו באיזה אופן יש איסור מהתורה להרבות בשיעורים בשביל בריא:

◄ ר"ן: יש איסור תורה להרבות בשיעורים, ולכן מי שמכניס יותר חתיכות בשר לסיר בשביל הבריא, עובר באיסור תורה (וזה פירושו של החשש 'שמא ירבה בשבילו', ולא שיש חשש שיבשל בקדירה אחרת בשר בשביל החולה^[5]).

☜ כך פוסק משנ"ב.

◄ רשב"א: יש איסור דרבנן בריבוי בשיעורים, ומי שעושה בפעולה אחת יותר כמות - אינו עובר באיסור תורה, אבל בשני קדירות יש איסור תורה (ופירוש 'שמא ירבה' הוא, שמא יבשל קדירה נוספת לצורך הבריא).

❖ הנאת חולה שאין בו סכנה מבישול לחולה מסוכן[עריכה]

◄ אגור בשם הרשב"א: אסור לחולה שאין בו סכנה להנות מבישול הנעשה לצורך חולה מסוכן, כיוון שאפשר לבשל לו על ידי גוי.

◄ בית יוסף בשם הרשב"א: אסור, כיוון שלפעמים אין גוי ויש חשש שמא יבואו להרבות בשבילו.

☜ שו"ע: אסור לחולה שאין בו סכנה לאכול ממה שבישלו לחולה מסוכן.

⤶ נפק"מ כשאין גוי^[6]:

◄ גר"א: גם אם אין גוי אסור, שהרי החולה שאין בו סכנה הוא כבריא (כדעת הב"י).

◄ פרי מגדים: אם אין גוי מותר, שהרי אי אפשר על ידי גוי (כאגור).

הערות שוליים[עריכה]