פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיח ה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:40, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיח ה


סעיף ה | בישול אחר אפיה וצליה[עריכה]

כנזכר, המשנה אומרת (קמה:) שאין בישול אחר בישול.

הגמרא בפסחים (מא.) מביאה שלדעת רבי יוסי אם בישלו מצה לא יוצאים בה ידי חובה.

◄ ראבי"ה (והביאו המרדכי) וטור: אין בישול אחר אפיה (כיוון שהגמרא בברכות לח: אומרת שדברי רבי יוסי (שהבישול משפיע לאחר האפיה) מוסבים רק על מצה שצריך בה טעם של מצה, אבל לא בדיני ברכות, ואם כך הוא הדין לשבת).

◄ יראים (והביאוהו סמ"ג וסמ"ק): יש בישול אחר אפיה או צליה[1] (אבל אין צליה אחר צליה (רבינו פרץ)).

⤶ נחלקו הראשונים בדעת היראים באיזה כלי יש איסור בבישול אחר אפיה או צליה:

◄ סמ"ג, מרדכי וטור: גם בכלי שני אסור (משום שיש לחשוש בכל דבר שמא הוא מקלי הבישול).

◄ סמ"ק: רק בכלי ראשון אסור.

☜ שו"ע: יש מי שאוסר בישול אחר אפיה או צליה ואסור אפילו בכלי שני, ויש מתירים.

⤶ רמ"א ומשנ"ב[2]: השו"ע פוסק כדעת היראים והביא את המחלוקת בדעתו (והעיקר כדעה אחרונה שמותר בכלי שני).

רמ"א:ויש מקילים אפילו בכלי ראשון. ונהגו להזהר לכתחילה בזה אפילו בכלי שני.

  1. כמו שיש בישול אחר אפיה (למחמירים) כך יש אפיה לאחר בישול[3] (מג"א).

  2. לכו"ע אין איסור צליה אחר צליה (משנ"ב).

  3. גם לאוסרים, אין להחמיר בדיעבד בבישול אחר אפיה (משנ"ב).

  4. בכלי שלישי אין צורך לחשוש לספק קלי הבישול[4] (פרי מגדים[5]).

  5. אף בכלי שני שהיד ניכוות בו יש איסור בישול (חיי אדם).

[עריכה]

❖ קלי הבישול (עיין גם סעיף ט)[עריכה]

המשנה (קמה:) אומרת שדג מליח וקולייס האיספנין מתבשלים אפילו על ידי הדחת מים חמים.

הראשונים דנים האם רק הדברים שהוזכרו בפירוש נחשבים קלי הבישול (מים, שמן ותבלין[6]), או שמא כל המאכלים יתכנו כקלי הבישול, ויהיה אסור לתתם בכלי שני:

◄ יראים וסמ"ג: בכל מיני המאכלים יש חשש שמא הם מקלי הבישול, ואסור לתתם בכלי שני.

☜ רמ"א: נהגו להחמיר בכל דברי מאכל שמא הם מקלי הבישול. וכך פסקו מג"א ומשנ"ב ושולחן ערוך הרב[7].

◄ ר"ן וטור: רק מאכלים הידועים כקלי הבישול אסורים.

☜ שו"ע: יש מי שאוסר לתת פת בכלי שני ויש מתירים[8].

⤶ אם הניח דבר שאינו ידוע אם הוא מקלי הבישול בכלי שני, אין לאסור בדיעבד (ביה"ל בסעיף י).

[עריכה]

❖ בישול אחר צליה ובישול[עריכה]

האחרונים חולקים האם שייך איסור לבשל דבר שעבר בישול וצליה:

◄ פרי מגדים: כיוון שהתבשל פעם אחת לא התבטל שם הבישול הראשון ואין בו איסור.

◄ ביה"ל: אפשר שיש בו איסור כי אמנם הבישול לא התבטל אבל יש כאן גם צליה.

⤶ הולכים אחר הפעולה האחרונה, שאם בישל ואז צלה - שוב אין איסור לצלות כי הפעולה האחרונה היא העיקר (ביה"ל).

[עריכה]

❖ צליה אחר אפיה (ואפיה אחר צליה)[עריכה]

◄ שלטי הגיבורים, תפארת ישראל, מגן אברהם, מחצית השקל, חיי אדם וגר"ז[9]: אין איסור באפיה אחר צליה וכן להפך, כיוון שאלו פעולות דומות[10]*.

◄ פרי מגדים[11]: יש איסור גם באפיה אחר צליה ולהפך כי אלו פעולות שונות.


הערות שוליים[עריכה]

  1. ולכן אסור לתת לחם בכלי שני. וכתב עליו הסמ"ג שממנו משמע שיש דברים שחוששים להם שיתבשלו גם בכלי שני (שמא הם מקלי הבישול). ועיין בסעיף ט.
  2. אך לדעת גינת ורדים, הרב עובדיה והמנוחת אהבה: השו"ע פוסק כראבי"ה והתיר אף בכלי ראשון. וכך פסק בחזון עובדיה לדינא.
  3. אמנם הרבה אחרונים חלקו על המשנ"ב בזה ופסקו שאין איסור בזה:

    מנחת כהן (שער שני, פרק ד'): שו"ע התיר צליה אחר בישול ואסר רק בישול אחר צליה (לכן השמיט את דברי היראים שאסר בזה במפורש).

    אגלי טל (אופה יח'): כשכוונתו רק לחמם ולא לצלות אין איסור.

    חזו"א (לז, יד): אם לא יבוא לטעם של צלי ממש אלא רק יתייבש מעט אין איסור. או שבצליה בתוך קערה ('צלי קדר') אין איסור צליה אחר בישול.

  4. וכך פסקו האג"מ (ד, עד בישול, טו. לעניין הכנת תה בכלי שלישי), והרב עובדיה (יבי"א ז, מ, ד- ה).

  5. ודע שהיראים כותב מפורש (סימן רדע, קלד.) שאין חילוק בין כלי שני לשלישי. ואפשר שהאחרונים לא ראו דבריו. או אפשר שהם חלקו אם לקבל דבריו להלכה (מאחר והראשונים לא הביאו את דבריו אלה לדינא). החזו"א (נב, יט) מתקשה בהבנת דברי המתירים, שלא מצינו שום מקור לחלק בין כלי שני לשלישי. אמנם בסוף דבריו הוא כותב שכיוון שהמנהג לחשוש לקלי הבישול בכלי שני זו חומרא, ממילא אין להחמיר בכלי שלישי, אלא שמצד החשש שמא המים בשיעור 'יד ניכוות', אסור בכל שהוא, אפילו בכלי שלשי.

    ונראה שאף המשנ"ב והפרי מגדים לא הקלו בתה אלא מפני שלא ידוע שהוא מתבשל בכלי שני. אבל דבר שהוא קלי הבישול ודאי - יהיה אסור אפילו בכלי שלישי. (וכך פוסק השש"כ (א, נז) לעניין ביצה, עלי תה ודג מלוח שהם מקלי הבישול).

  6. שמן בדף מ: הגמרא אומרת לגביו שכלי שני אינו מבשל. מים בדף מב. תבלין, המשנה מתירה לתת תבלין בכלי שני שהועבר מהאש.
  7. וכך פוסק השש"כ (א, נג).
  8. וכן פוסק החזו"א (נב, יח) שאין להחמיר בכלי שני בכל הדברים אלא רק בדברים שרואים שהם מתבשלים בכלי שני כמו ביצה וכדומה. וכך פוסק ערוך השולחן (שיח כה ומד) והתורת שבת (שיח, ס"ק טז). אמנם החזו"א מחמיר בגלל החומרא של יד נכווית (כנזכר בהערות לעיל) ועיין בדבריו. בפוסקים הספרדים יש בזה מחלוקת: הרב משה לוי (תפילה למשה א, לג) כתב שרק דבר הידוע כקלי הבישול אסור. ויש שכתבו להחמיר רק בדברים שרואים שמתבשלים בכלי שני (יביע אומר ז, מ, ג). ויש שחששו לדעת הרמ"א (בן איש חי ב, בא, ו).
  9. וכך פסקו הפניני הלכה (פרק י, 10) והלכה ברורה (פרק ח, קכט) ע"ש.
  10. * בפשטות זו תהיה נפק"מ אם מותר להניח לחם על גבי פלטה בשבת ויהיה צנים. (אמנם יש לדון מצד בישול אחר בישול על גבי האש ששער הציון הביא שיש אוסרים בזה). והרב עובדיה התיר בזה (חזו"ע ד, שה).
  11. וכן פסק באור לציון (ל, ו) ומטעם זה אסר להניח לחם על פלטה לעשות צנימים. ויש אחרונים שאסרו, אך לא מטעם צליה אחר אפיה (שש"כ (א, סב) משום שזה תיקון מלאכת מחשבת. וצ"ע).