פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיח ו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:40, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיח ו


סעיף ו | הנחה על כלי ראשון שאינו על האש[עריכה]

הקדמה לסעיפים הבאים:

  1. סעיף ו דן על הנחת קדירה על גבי קדירה חמה חמה כשהן אינן על האש, והחשש הוא שמא יבוא לידי בישול.

  2. סעיפים ז וח דנים בהנחת קדירה ובה מאכל מבושל (שאין בו איסור בישול) על גבי כלי שעל האש. סעיף ז עוסק בדבר לח (רותח) וסעיף ח עוסק בדבר יבש (בין קר ובין רותח).

  3. בסימן רנג, ב, נפסק שאסור להניח מאכל מבושל על גבי אש גרופה וקטומה ורק להחזיר מותר משום מחזי כמבשל. בסעיפים אלו אין 'מחזי' כיוון שאין רגילות לבשל על קדירה שעל האש.

  4. עיקר המחלוקת בראשונים היא האם יש חשש שמא יחתה בהנחת קדירה על גבי מיחם שעל האש (עיין באר היטב).

  5. סעיף ו נידון גם בסימן רנח מצד איסור הטמנה, וכאן הוא נידון מצד איסור בישול.

הברייתא (נא:) אומרת שמותר להניח קדירה על גבי קדירה או מיחם על גבי מיחם או מיחם על קדירה או קדירה על מיחם, אך אסור להניח קדירה קרה כדי שתתחמם מחום התחתונה. אלא רק אם שתיהן חמות מותר בכדי שישמר חום העליונה (ע"פ ביאור רש"י). וכן מותר לטוח את פי הקדירה העליונה בבצק (ואין חוששים שיבוא לידי אפיה (ביה"ל)).

רבה נזף (מח.) בשמש שהניח כלי עם מים קרים על גבי מיחם חם בשבת. וביאר שרק אם הכלי העליון עם מים חמים מותר להניחו על מיחם כי רק שומר את החום, אך כשיש בו מים קרים אסור, משום שמוליד בהם חום (על פי רש"י).

תוספות, ר"ן, מגיד משנה וטור: מותר להניח קדירה עם דבר חם על גבי מיחם רותח כדי שישמר חומו. אבל אסור להניח קדירה עם דבר קר אם יכולה להגיע לחום של יד סולדת בו (זו משמעות הברייתא האוסרת להניח תבשיל קר על מיחם, כמו שמותר להניח ליד מדורה אם לא יכול להגיע לכדי בישול (בית יוסף)).

☜ שו"ע: קדירה שיש בה מאכל חם (כיד סולדת[1]) מותר להניחה על גבי קדירה הטמונה כדי לשמור את חומו.ומותר לטוח פיה בבצק המוכן מבעוד יום. אך קדירה עם מאכל שאינו חם כ"כ, אסור להניחו על קדירה אם היא יכולה לחממו לשיעור יד סולדת.

⤶ נחלקו האחרונים האם מותר להניח גם תבשיל (חם) שלא התבשל כל צרכו לשמור את חומו:

◄ ר"ן (ע"פ הב"י) ט"ז, אליה רבה וגר"ז: מותר להניחו, גם אם אינו מבושל כל צרכו, שהרי החום רק נשמר בו.

◄ מהר"י בן חביב, ב"ח, עולת שבת, תוספת שבת, גר"א, מאמ"ר, פרי מגדים ומשנ"ב (משמעות דבריו): אסור להניח תבשיל שלא התבשל כל צרכו, כי יש חשש שהחום יוסיף בבישול.

⤶ אבל אם מצטמק ויפה לו מותר (מאמ"ר).

  1. השו"ע כותב שמותר להניח קדירה חמה על גבי קדירה הטמונה מבעוד יום. והשמיע בזה שאפילו שבשבת אסור לטמון בדבר המוסיף הבל (וכן שאינו מוסיף הבל). כאן, שהקדירה התחתונה הייתה טמונה מבעוד יום בדבר שאינו מוסיף, כיוון שהתגלתה מותר להחזיר את הכיסוי ואגב זה מותר גם לכסות את הקדירה העליונה איתה יחד (משנ"ב) (ועיין בסימן רנח לביאור טעם הדין).

  2. טיחת הקדירה בבצק:

◄ מג"א: מותר למרח רק בצק, שהוא אינו בר מירוח, אבל למרוח שעווה או זפת אסור.

◄ ט"ז, תוספת שבת ואליה רבה: גם בצק בר מירוח, ועם זאת מותר, כיוון שהוא לא מתכוון לדבקו היטב אלא רק לדאוג שהקדירה לא תהיה מגולה. ולכן מותר אף טיט וזפת.

  1. אסור להניח את הקדירה עם התבשיל הקר, אפילו אם בדעתו לסלקה לפני שתבוא לידי חימום של יד סולדת, משום שיש חשש שמא ישכח, ועיין בסעיף יד (משנ"ב).

  2. אם הקדירה העליונה אינה יכולה לבוא לידי יד סולדת מותר להניחה עם תבשיל צונן בשביל שיתחמם מעט (ביה"ל).

[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. זה לדעת השו"ע, אך לדעת הרמ"א, כל עוד התבשיל חם מעט, מותר (משנ"ב).