פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיח י

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:40, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיח י


סעיף י | עירוי[עריכה]

הירושלמי (ג, ה) אומר שאסור לערות מכלי ראשון על תבלין.

שמואל (פסחים עו.) פוסק שאם שפכו חלב חם על בשר צונן, אין כל הבשר נאסר כיוון שתתא גבר.

◄ ר"י: עירוי מכלי ראשון מבשל (כדברי הירושלמי).

◄ רשב"ם: עירוי מכלי ראשון אינו מבשל[1] (כדברי שמואל).

◄ רבינו יונה: אין כוח בעירוי לבשל, שמאחר ובעירוי המים מהכלי הראשון פסק כוח הבישול[2].

◄ ר"ת: עירוי מבשל כדי קליפה (כדברי שמואל, ומודה שמואל שמבשל כדי קליפה, וכך לא קשה מהירושלמי).

☜ כך פוסק שו"ע (ביו"ד, סח, י כתב מפורש שעירוי מבשל רק כדי קליפה).

  1. אם עירה מכלי ראשון על תבלין יש לאסור אפילו בדיעבד[3] (משנ"ב).

  2. אם עירה מכלי ראשון על דברים שלא ידוע אם הם מקלי הבישול, מותרים בדיעבד (ביה"ל).

  3. אם עירה מכלי ראשון על דברים שעברו צליה או אפיה אין לאסור בדיעבד, כיוון שיש מחלוקת אם יש בישול אחר צליה ובדיעבד אין לאסור (ביה"ל ולא כחיי אדם שאסר).


הערות שוליים[עריכה]

  1. שורש המחלוקת: תוספות כותב שכלי שני לא מבשל כיוון שהדפנות שלו קרות וכלי ראשון מבשל כי יש לו דפנות חמות. ואפשר שנחלקו האם כלי שני לא מבשל בגלל שיש לו דפנות קרות (וממילא בעירוי אין דפנות קרות ויש לאסור בו) או שמא כלי ראשון מבשל כיוון שיש לו דפנות חמות (ובעירוי אין דפנות חמות ויש להתיר בו) (בשם הרי"ץ רימון שליט"א).
  2. אפשר שרבינו יונה מודה שלמרות שפסק כוח הבישול הוא מבשל כדי קליפה, שאם לא כן יש קצת קושי מכך שהשו"ע בסימן רנג, ד פסק כדברי רבינו יונה לאסור עירוי מכלי ראשון לתוך כלי ראשון אחר, כי פסק כח הבישול, ואילו כאן הוא פסק שעירוי מבשל כדי קליפה. אמנם יש לרבינו יונה שתי טעמים ולפי הטעם שנקט המשנ"ב בביאור דברי השו"ע (שיש לחשוש שמא אחד יהיה יד סולדת והשני לא) אין קושי, ע"ש.
  3. לכאורה מדוע אסר במקום מחלוקת? מקור הדין הוא במג"א (ס"ק לב). והמשנ"ב בעצמו (ס"ק ב) כתב שצריך קצת עיון. ואולי אפשר, שכל הקולא לסמוך על דעה מתירה, היא רק אם הרבה ראשונים הסכימו לסברא זו או שהיא הובאה להלכה בשו"ע או ברמ"א (ולא הביאו אותה ודחו אותה מהלכה). וכאן כיוון שר"י לא הובא להלכה ואין רבים שהסכימו איתו, לא פוסקים כך לדינא. (כך גם מיושב מדוע בסימן רנז, ז לא סמכו על רשב"ם).