פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיט ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:41, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיט ג


סעיף ג | שני מיני אוכלין[עריכה]

הגמרא (עד:) אומרת שדיני ברירה שייכים אף אם מדובר בשתי מיני אוכלים והוא רוצה לאכול אחד מהם.

רא"ש וטור: אם היו לפניו שני מיני אוכלין צריך לברור את מה שרוצה בו והשני חשוב פסולת.

☜ שו"ע: אסור לברור שני מיני אוכלין, אלא יברור אחד מאחד ומניח (רמ"א: השני, כדי-) לאכול מיד. ואם ברר אפילו לבו ביום חייב חטאת.

⤶ הרמ"א מוסיף מילים כדי לבאר שמותר לברור רק את המין שרוצה בו ולהניח את השני. (אמנם יש אחרונים שביארו ברמב"ם שמותר גם להניח את המין שברר, אבל להלכה אין לזוז מדברי הרמ"א שמקורם בדברי הרא"ש) (ביה"ל).

  1. ברירה בשני מינים טובים:

◄ פמ"ג: מתספק אם מותר לברור שני מיני אוכלין ולהניחם לאחר זמן (שכן מי האוכל ומי הפסולת).

◄ ביה"ל: אסור, כי מהרמב"ם משמע שהמלאכה היא הפרדת המינים זה מזה[1]. וכן אסר לברור להניחם ע"י נפה וכברה (והפרמ"ג התיר זאת).

  1. סברת חיוב בורר בשני מינים:

◄ ישועות יעקב: יש חיוב במלאכת בורר למרות שזו משאצל"ג כיוון שיש בזה תיקון למאכל שממנו הוציא את הפסולת, ואם כך בשני מיני אוכלים הוי רק משאצל"ג.

◄ ביה"ל: הפוסקים כתבו לחייב גם במקרה של שני מיני אוכלין (למרות שבמשאצל"ג הם פוטרים), כי גם בשני מיני אוכל יש תיקון קצת למאכל.

  1. מין על גבי מין אחר: כיוון שהחיוב הוא בתיקון המין האחד, כשיש מין אחד על גבי מין אחר, מותר להוציא את המין העליון כדי להגיע לתחתון כי אין בזה תיקון כלל לתחתון (ואינם מוגדרים כמעורבים כלל, וגם למחייב במשאצל"ג יודה כאן, וגם אם נגדירם כמעורבים, כיוון שלא חושב על המין העליון בהסרתו, לא הוי כבורר כלל[2] וכמו במתעסק בנחש שלא יזיקנו[3]). (ביה"ל[4]).

  2. מתי חיב בשני מיני אוכלים:

◄ מג"א: בשני מיני אוכלים רק אם בורר מסעודה לסעודה אסור (אבל פחות מזה, אפילו שאינו לזמן סמוך מותר).

◄ ביה"ל: יש להזהר בזה כיוון שזה נוגע לאיסור תורה.

❖ברירה במין אחד[עריכה]

תרומת הדשן: במין אחד לא שייך ברירה, וכן אם בורר שני מינים לצורך סעודה אחרת וכדומה, נחשבים הם כמין אחד ואין בהם דין בורר. אבל בשתי מיני חתיכות דג גדולות הסתפק אם יש בהם ברירה (כיוון שהן גדולות), וכיוון שזה ספק דאורייתא יש להחמיר בזה.

☜ רמ"א: אין דין ברירה במין אחד או כשבורר שני מינים יחד, חתיכות גדולות מקטנות כיוון שלא בורר מין אחד מחברו. אבל בחתיכות דג, אפילו גדולות שייך איסור בורר.

⤶ ט"ז וח"א[5]: אסור לברור גם במין אחד. (אך למג"א, תוספת שבת, בית מאיר, חמד משה ומשנ"ב[6]: אין ברירה במין אחד כדברי הרמ"א).

  1. גדר מין אחד: אם במין אחד יש הבדל באיכות החתיכות (כמו חתיכות מדג חי וחתיכות מדג מת), יש בזה איסור בורר (משנ"ב[7]*). בתפוחים חמוצים ומתוקים, הפמ"ג מסתפק אם נחשבים שני מינים, אא"כ החמוצים לא ראויים לאכילה, ואז ודאי שהם פסולת.

  2. סוגי עוף או בשר צלוי ומבושל נחשבים לשני מינים (משנ"ב).

  3. איסור בורר שייך גם בבגדים וכלים, ולכן צריך לקחת את מה שמעוניין בו עכשיו. ואם יש בגדים או אוכל שמפריע לו להגיע למה שרוצה, מותר לו להזיז אותו[8] (משנ"ב).

  4. ביה"ל: אין איסור בברירה של מיני פסולת זה מזה[9] (לכן אין איסור בברירת החלמון והחלבון).


הערות שוליים[עריכה]

  1. נראה שהפרי מגדים למד שהאיסור הוא כשיש 'אוכל' ו'פסולת', וכאן אין פסולת אלא שני מינים טובים והביה"ל למד שגם בשני מיני אוכל שייך איסור ברירה. (הדבר מצוי במיון של חפצים במקומם וכדומה).
  2. בשונה מאוכל ופסולת גמורה ששם האוכל מתייפה על ידי הסרת הפסולת שמעליו.

  3. ואף אם נאמר שמותר שם רק בגלל שיש חשש נזק, מ"מ אין להחמיר כאן כי גם תרומת הדשן (לקמן) שאסר שני מינים הניכרים כל אחד לעצמו, אסר זאת רק מחמת ספק, ומתחילה הוא רצה להתיר את זה בכלל.

  4. השש"כ (ג ,ה) כותב שרק בשני מיני אוכל מותר. ובאיל משולש כתב שגם בפסולת גמורה מותר.

  5. וכן דעת הבא"ח (בשלח, ב).
  6. וכן דעת פר"ח, גר"ז וחיד"א (עיין פנה"ל יא, 2).
  7. * והאחרונים הוסיפו: אם יש לחתיכות שימושים שונים גם נחשבים לשני מינים (שש"כ ג, כז).

  8. יש שהתירו רק אם יודע איפה הבגד שרוצה (שביתת שבת יג, כז), וכמה אחרונים התירו אפילו אם מחפש אותו בתוך הארון וכדומה (גרש"ז (שש"כ ג, הערה ע) ועוד אחרונים).

    ספרים שעומדים על המדף, אין בהם איסור ברירה. (גרש"ז בשש"כ ג, רכ ורלט).

    סכו"ם: לרב עובדיה (יבי"א ה, לא) אין בו איסור בורר משום שהוא ניכר ונפרד. ולרוב הפוסקים (שש"כ (ג, פה) מנו"א (ב, ז, כז) ועוד) יש בו איסור בורר. ואם לקחו כדי לייבשו ורוצה להחזיר לתא שלו: הרב אוירבך (שש"כ ג, עח) מתיר כי לא לקח את הסכו"ם כדי לברור אלא כדי לייבשו, וכשהוא בידו לא נחשב מעורב. והרב אלישיב והרב קרליץ (איל משולש יא, הערה כ) אסרו.

  9. מדברי הביה"ל נראה שאם אכן כוונתו לברור מין ממינו כיוון שהוא צריך לאחד מהם אסור לברור כיוון שהמין שרוצה יחשב לאוכל והמין שלא יחשב לפסולת, וכל ההיתר הוא רק אם שניהם לא מוגדרים לו כחשובים, גם לא לאחר זמן.

    החזו"א (סימן נג) מסכים לביה"ל מכך שאין איסור תורה בסחיטת משקים לאיבוד.

    לפי זה מותר להשתמש במסננת של כיור שהרי זו ברירת פסולת מפסול. כך כתבו: צי"א (ז, יב, ח), אג"מ (ד, עד, בורר ד), שש"כ (יב, טז).