פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכ ט

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:43, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכ ט


סעיף ט | ריסוק שלג וקרח[עריכה]

הגמרא אומרת (נא:) שאין מרסקים שלג וברד בשבת. אבל מותר לתת לתוך כוס יין.

◄ רש"י: אסור משום דומה למלאכה שבורא המים.

◄ ספר התרומה: משום נולד.

◄ רמב"ם ור"ן: דומה לסחיטת פירות.

⤶ בית יוסף: נפק"מ בין הראשונים, להניח ברד שיפשיר בשמש. לרמב"ם: מותר. לרש"י וספר התרומה: אסור.

☜ שו"ע: אסור לרסק ברד ושלג, אבל מותר לתת לתוך כוס מלאה מים או כוס ריקה נגד חמה או מדורה והוא נימוח מאליו[1].

רמ"א (שיח, טז) חושש לספר התרומה לכתחילה, ומתיר במקום צורך. (לכן אסור לתת קרח בכוס ריקה משום מוליד[2], ובדיעבד מותר).

❖ שבירת חתיכה מהקרח[עריכה]

בית יוסף: מדויק מרש"י שהאיסור הוא דווקא בריסוק לחתיכות קטנות אבל מותר לשבור חתיכה ממנו למרות שניתזות ממנו חתיכות קטנות, כיוון שאין מים זבים ממנו אז ואינו מתכוון לזה.

☜ שו"ע: אסור לרסק לחתיכות קטנות (אבל לשבור חתיכה גדולה ממנו מותר (משנ"ב)).

⤶ כיוון שהולך לאיבוד ואינו מתכוון לזה (משנ"ב).

❖ ריסוק לתוך מים[עריכה]

רמב"ם ורמב"ן (בשם התוספתא): מותר לרסק ברד לתוך כוס מים.

☜ שו"ע[3]: אסור לרסק ברד לתוך מים (וכך מדויק מלשון השו"ע שכתב: 'והוא נימוח מאליו').

⤶ משנ"ב: יש מקילים לרסק ברד לתוך מים.

הערות שוליים[עריכה]

  1. המשנ"ב (ס"ק לג) מביא את טעמו של רש"י (בורא המים) ושל הרמב"ם (סחיטת פירות). בלוית חן (עמוד פו) כתב שטעמו של השו"ע הוא כדברי הרמב"ם שאסר משום חשש סחיטת פירות, ולכן הביא דין זה בהלכות סחיטת פירות. אמנם מוכח בפשטות שהרמב"ם חשש גם לדברי רש"י שכתב משום מוליד, שלכן הוא אסר במלח, כי לדעת הרמב"ם אין לאסור כתישת מלח בפשטות (וכ"כ הגר"א בסימן שכו, י) ועיין ביבי"א ד, כח יא.
  2. לדעת שש"כ (י ,י) אסור לתת קרח בכוס ריקה שיפשיר מאליו, וכך קצת משמע מהמשנ"ב בס"ק לה. אמנם מדברי כמה אחרונים (שבט הלוי (ג, נה), צי"א (ז, לד, ל) אז נדברו (ו, ג) ודברי יציב (או"ח קנט)) נראה שאין לאסור במקרה שמניח בכוס ונמס מאליו.
  3. כך ביארו דעתו בלוית חן, (עמוד פו). ובכף החיים, (נט), ועוד. האחרונים מקשים, מדוע השו"ע אוסר כשהרמב"ם והרמב"ן התירו במפורש? ומיישבים (הביא דבריהם בלוית חן שם) שכיוון שהרי"ף והרא"ש השמיטו היתר זה משמע שהם לא סוברים להתיר בזה (וטעמם משום שהאיסור הוא משום סחיטת פירות, והרי הסוחט פירות לתוך משקים חייב חטאת (כנזכר בביה"ל בסעיף ד ד"ה הבא) המג"א (ס"ק יג) כותב שהרמב"ם התיר בזה כיוון שלדעתו המים שיוצאים מהשלג אינם ניכרים ולא גזרו בהם. ויש להאריך בכל זה. עיין יבי"א ד, כח, ט והלאה).