פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכד ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | גיבול מורסן[עריכה]
הקדמה קצרה:
נחלקו רבי וריב"י בנתינת מים למורסן. לרבי חייב חטאת ולריב"י מותר לכתחילה. הראשונים נחלקו כמי לפסוק, שו"ע סתם כריב"י והביא י"א שפוסקים כרבי. הרמ"א חשש לדעת רבי.
עוד נחלקו בנתינת מים על עפר, אפר וטיט, לרבי חייב ולריב"י פטור ואסור.
המגבל מורסן או חול הגס, לרמב"ם פטור כיוון שאינו בר גיבול, ולראב"ד חייב אפילו מעת נתינת המים, (אלא שמורסן נחשב בר גיבול לדעתו) לשאר הראשונים, הביה"ל כתב שגם הם מחייבים מיד בנתינת המים, והחזו"א חולק בזה.
הטעם שריב"י התיר במורסן לכתחילה, לרמב"ם: משום שאין בו חיוב אפילו בגיבולו. לשא"ר: משום שיש בו צורך לבהמה בשבת (בית יוסף).
אסור לגבל את המורסן כדרכו (או מהתורה או מדרבנן) אבל בשינוי מותר. והשינוי הוא בהעברת כף שתי וערב או בעירוי המורסן מקערה לקערה שיתערבב.
עוד נחלקו הראשונים איזו כמות מותר לגבל בשבת לצורך בהמות, ופסק השו"ע שלפי מספר הבהמות מותר, ואז יכול לגבל אפילו כמות גדולה יחד באותו כלי.
(חילקנו את הסעיף לשלושה חלקים: א. עצם דין נתינת מים וגיבול מורסן וכדומה. ב. גיבול בשינוי. ג. הכנת כמות גדולה של אוכל לבהמות).
המשנה (קנה:) מביאה מחלוקת לגבי נתינת מים על מרוסן בשבת[1]. לדעת רבי יוסי ברבי יהודה מותר לתת מים על המרוסן[2] אבל אסור לגבלו, ודעת לרבי אסור אפילו לתת את המים. מוסכם על התנאים שאסור לגבל את המורסן[3].
הגמרא אומרת שמורסן אינו בר גיבול, גם בדף יח: הגמרא אומרת שאפר אינו בר גיבול.
◄ רש"י, רי"ף ורמב"ם: העולה מכך שאין חיוב דאורייתא בגיבול של אפר ומורסן.
◄ תוספות[4] וראב"ד: באפר ומורסן יש חיוב מהתורה אפילו בנתינת מים בעלמא ולא צריך לגבלם כדי להתחייב.
⤶ ריב"י התיר לתת מים למורסן לצורך בהמה, ולפי המתבאר נחלקו הראשונים בטעמו:
◄ לרמב"ם (ע"פ המגיד משנה): כיוון שגיבול מורסן אסור רק מדרבנן התירו נתינת מים עליו.
◄ לראב"ד (ע"פ הב"י): לדעת ריב"י אין חיוב בנתינת המים בלבד על המורסן[5] אלא איסור דרבנן, ולא גזרו חכמים מפני צורך הבהמה בשבת.
לדינא נחלקו הראשונים:
◄ ר"ח, רי"ף, רא"ש, רמב"ם, רמב"ן, רז"ה, רוקח, או"ז, מאירי ורבינו ירוחם: הלכה כריב"י.
◄ יראים, תרומה, סמ"ג, סמ"ק, תרומת הדשן ומגיד משנה (וכן דעת האחרונים המובאים בדבריו): הלכה כרבי.
☜ שו"ע: אסור לגבל מורסן, אך מותר לתת מים במורסן [ולגבלו בשתי וערב וכן לנערו מכלי אל כלי (עיין לקמן בכל זה)]. ויש אוסרים לתת מים על המורסן בשבת, [וההיתר לגבל בשינוי שייך רק אם נתנו עליו מים מערב שבת].
דרכי משה (וכן ברמ"א בסימן שכא): נהגו לחשוש לדעת היש אומרים.
⤶ אפשר להקל שהגוי ייתן את המים על המורסן (חיי אדם).
אסור לגבל מורסן גזירה שמא יגבל קמח שחייבו מהתורה (לפי הרמב"ם שמורסן אינו בר גיבול) או שכבר במורסן עצמו יש חיוב מהתורה בגיבולו (לדעת הרבה ראשונים לפי הביה"ל) (משנ"ב).
אין הבדל אם מגבל מעט או הרבה מורסן, בכל אופן אסור (ורק בקמח קלי הותר שינוי דמעט מעט (ביה"ל)) (משנ"ב).
אם רוצה לתת מים על קמח ולערב בשינוי:
◄ לרמב"ם: אסור כי גיבולו אסור מהתורה.
◄ לשאר פוסקים: מותר, כיוון שהתירו חכמים נתינת המים לצורך הבהמה (ט"ז[6]).
⤶ ולדעת היש אומרים (תרומה) ודאי שאסור בקמח (משנ"ב[7]).
במוץ יש להזהר יותר ולא לתת את המים בשבת כיוון שיש הרבה ראשונים שסוברים שנתינת המים על מוץ אסורה מהתורה משום לש (משנ"ב וביה"ל).
גם לדעת התרומה שאסר לתת מים על מורסן, אם נתנו מערב שבת את המים יש איסור תורה לגבל את המורסן ולכן צריך לגבל בשינוי אפילו כשנתנו את המים מערב שבת (משנ"ב) (ועיין בביה"ל בסימן שכא, יד).
❖ דרך הגיבול בשינוי שתי וערב[עריכה]
רב (קנו.) מתיר לגבל בשינוי מורסן. ומסבירה הגמרא שיערב שתי וערב. הגמרא מקשה: הרי המורסן לא מתגבל היטב כך, ואומר רב יהודה שיכול לנער את הכלי ובכך לגבל את המורסן.
הראשונים נחלקו האם הלכה כרבי ואסור לתת את המים למורסן או שהלכה כריב"י ומותר. לפי זה נחלקו הראשונים גם כאן באיזה אופן הותר לערב בשינוי:
◄ לרי"ף ורמב"ם: מותר לתת את המים על המורסן ולגבלו בשינוי.
◄ לתרומה וסמ"ג: רק אם נתן את המים על המורסן בערבב שבת אפשר לגבלו בשינוי שתי וערב (ולעיל הוזכרה הפסיקה בזה).
עוד נחלקו הראשונים באיזה אופן התירו את הגיבול בשתי וערב:
◄ רש"י (ע"פ הב"י) וטור: מותר להוליך שתי וערב רק פעם אחת.
◄ רי"ף ורמב"ם: מותר אפילו הרבה פעמים כיוון שאינו מגבלו בידו ואינו מערבב כדרך הרגילה.
☜ כך פוסק שו"ע[8].
❖ הכנת אוכל בכמות גדולה[עריכה]
רב מנשיא (שם) מתיר להכין כמות הנצרכת לשור אחד בשביל שור אחד, ובשביל שני שוורים כמות הנצרכת להם, אבל אסור לגבל יותר מהנצרך. רב יוסף חולק ומתיר אפילו קביים, ועולא מתיר אפילו שני כורים (רש"י מבאר שהיינו הנחת האוכל לפני הבהמות, ושא"ר ביארו שהיינו גיבול המורסן).
רי"ף, רא"ש, רמב"ם וטור: הלכה כעולא שמותר אפילו כוריים.
⤶ נחלקו הראשונים האם עולא התיר להכין יותר מכמות הבהמות שיש לו, או שהתיר רק כפי כמות הבהמות שיש לו (אלא שהתיר אפילו כשיש לו הרבה בהמות):
◄ רמב"ם: עולא התיר לגבל הרבה כמות גם אם יש לו הרבה בהמות.
◄ ר"ן: עולא התיר לגבל אפילו יותר ממספר הבהמות.
☜ שו"ע (כרמב"ם): מותר לערב בכלי אחד כור או כוריים ובלבד שייתן לפני הבהמות (אם זה שיעור שנצרך לו ולא יטרח טרחא שאינו צריך לה (משנ"ב)).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הרמב"ן כותב שלתרנגולים אסור. והרמב"ם והר"ן כותבים שאין הבדל בין תרנגולים לשוורים. וכך סתם בשו"ע.
- ↑ כנזכר בהקדמה, גם ריב"י מודה שיש איסור דרבנן בנתינת מים על מורסן אלא שחכמים התירו כאן את נתינת המים או כי אין במורסן חיוב דאורייתא אפילו בגיבולו (רמב"ם), או משום שיש בזה צורך האכלת הבהמות (שאר הראשונים). (ביה"ל).
- ↑ למרות שאינו בר גיבול כדלקמן, אסרו זאת חכמים כדי שלא יבואו לגבל קמח שאסור מהתורה (רמב"ם). ובביה"ל הביא ראשונים שסוברים שגם במורסן יש איסור תורה בגיבולו.
- ↑ הביה"ל מבאר שבנתינת מים על מורסן (ועל דברים שאינם ברי גיבול) לרמב"ם אין חיוב מהתורה לעולם (אפילו בגיבול) אבל לדעת התוספות, הרא"ש, הרשב"א, הראב"ד והר"ן יש חיוב במורסן כבר בנתינת המים. (ודע שהחזו"א (נו, ג) חלק בהבנת כל הראשונים ולדעתו אין חיוב בנתינת המים, מלבד דעת הראב"ד. (ועיין בסימן שכא)).
- ↑ שהרי ריב"י אומר שאינו חייב עד שיגבל, ולדעתו מורסן נחשב בר גיבול לעומת אפר. עיין תוספות בדף יח ע"א..
- ↑ אך יש שחלקו וכתבו שרק במורסן שאין בו חיוב גיבול מהתורה התירו לתת בו מים, אך קמח רגיל שיש בו חיוב מהתורה בגיבולו, אין לתת בו מים (חיד"א בשיורי ברכה (ס"ק א) ועוד).
- ↑ ועיין בסימן שכא בדברי האחרונים שהתירו בשעת צורך לסמוך על דעת ריב"י גם לחוששים לדעת רבי. אם כך לכאורה אפשר להקל בשעת צורך לגבל קמח במים בשינוי (וישנה בדרך הגיבול, ואף בדרך נתינת החומרים כדי לחשוש גם לדעת רבי).
- ↑ שהרי לא חילק בזה.