פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכה ח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכה ח

סעיף ח | גוי שהביא מחוץ לתחום[עריכה]

הגמרא בביצה (כד:) פוסקת שאם גוי הביא דבר שיש במינו מחובר אסור להנות ממנו ולערב צריך לחכות בכדי שיעשו, אך אם אין במינו מחובר, מתוך התחום מותר ומחוץ לתחום אסור למי שהביאו בשבילו, אבל ליהודי אחר מותר^[1]. (כיוון שזה רק איסור דרבנן לא החמירו בו כל כך (רש"י ותוספות)).

רא"ש: כיוון שמותרים ליהודי אחר, גם ליהודי שהביאו בשבילו מותר לטלטלם, שהרי הם לא מוקצה.

☜ שו"ע: גוי שהביא בשביל יהודי^[2] מחוץ לתחום דבר שאין בו חשש צידה או מחובר (או שניכר שלא נקטפו היום (משנ"ב)) אסורים באכילה למי שהביאו לו עד כדי שיעשו, אך מותר לו לטלטלם^[3]. ולאחרים מותרים גם באכילה (כיוון שזה איסור דרבנן לא החמירו בו. ואף בתחומין מהתורה .

1. אם גוי הביא שני דברים לשני יהודים אסור להם להחליף כדי להתיר, שהרי עדיין יש חשש שיבקשו מהגוי להביא להם בשבת. אבל למכור (באופן המותר, כבסימן שכג) מותר להם, והוא שלא ירוויחו יותר מכדי דמיו (כנסת הגדולה).

2. בני ביתו ואורחיו של האדם נחשבים כמותו ואסורים אם הגוי הביא בשבילו. וגוי שהביא למכור בעיר שרובה יהודים כולם אסורים, ואם רובה גויים מותר^[4] (משנ"ב).

3. אם גוי הביא בספינה מעל עשרה טפחים מותר שהרי אין תחומין מעל עשרה (מג"א), והוא שלא שבתו בביה"ש ביבשה או שהיו מתחת לעשרה פעם אחת (משנ"ב).

4. אם נעשה איסור תורה בהבאת החפץ, כגון שהעביר ברה"ר, גם לאחרים אסור בו ביום וצריכים להמתין בכדי שיעשו (או מיד למ"ד) (ע"פ המשנ"ב).

❖ גוי שהביא מחוץ לתחום בשביל עצמו[עריכה]

☜ טור ושו"ע: מדין הגמרא אפשר ללמוד שאם גוי הביא מחוץ לתחום פירות לעצמו (שאין במינם מחובר) מותר לישראל להנות מהם, שהרי זה כמו גוי שהביא לישראל זה שמותר לישראל אחר.

⤶ גם האוסרים בסעיף ד יודו להתיר, כיוון שאיסור תחומין קל (וגם בתחומין של יב מיל כיוון שאין להם מקור מפורש בתורה (שער הציון)) (משנ"ב).

❖ בכדי שיעשו מחוץ לתחום[עריכה]

כנזכר לעיל, הגמרא אומרת שיהודי שהביאו בשבילו אסור בו ביום ולאחרים מותר^[5]. נחלקו הראשונים האם צריך אותו יהודי להמתין לערב בכדי שיעשו או לא:

◄ רא"ש ור"י: לא צריך להמתין בכדי שיעשו בדבר שבא מחוץ לתחום, כיוון שלא החמירו חכמים באיסור דרבנן כל כך.

◄ רי"ף, מרדכי, סמ"ג, תרומה, ר"ן וטור: צריך להמתין בכדי שיעשו גם בזה.

☜ שו"ע: צריך להמתין לערב בכדי שיעשו ויש אומרים שמותר מיד.

⤶ להלכה האחרונים מחמירים אף באיסור דרבנן, וכל שכן בתחומין דאורייתא (משנ"ב).

רמ"א (על פי סמ"ק ומרדכי): יש אומרים שצריך לחכות עד הבוקר של יום ראשון, והלילה לא עולה^[6]*. (כיוון שלא רגילים ללכת בלילה, ונמצא שנהנה במה שהביאו ביום (משנ"ב)).

⤶ האחרונים הקלו כשו"ע (שהרי יש אומרים שמותר מיד בכל מקרה). ואם היה גם איסור תורה יש להקל רק במקום מצווה (משנ"ב).

1. זמן ההמתנה בכדי שיעשו הוא כדי כל הזמן שלוקח להביא את החפץ. ואם רכב על סוס משערים כמו הזמן שלוקח לרכוב על סוס^[7] (משנ"ב).

2. גוי שהביא ממקום רחוק: גוי שהביא דבר ממרחק שלושה ימים, אין צריך להמתין אלא בכדי ההליכה שהלך בשבת עצמה. ואם לא ידוע מאיפה הביא, ימתין כדי שיעור של חוץ לתחום (משנ"ב).

3. גוי שהביא פירות ממקום שדורש רכיבה גם בליל שבת, לא צריך להמתין גם את זמן הלילה כיוון שאין רגילות לרכוב בלילה (מג"א). אלא מסתמא הגוי רכב במהירות במשך יום השבת (פרי מגדים). או שהגוי יצא כבר לפני השבת ועצר בלילה לנוח (תהילה לדוד). ויש חולקים וסוברים שהכל לפי הזמן והרגילות (תוספת שבת^[8]).

❖ טלטול הפירות בשבת[עריכה]

ר"ן: מותר לטלטל את הפירות רק בתוך ארבע אמות שלהם או בתוך עיר המוקפת חומה. וצריך שתהיה עיר שמוקפת חומה לדירה. והוא שהקיפו אותה ואז ישבה. וסתם עיירות מוקפת לדירה, וסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה (רא"ש).

☜ כך פוסק שו"ע.

א. עיר שהקיפו אותה בצורות הפתח נחשבת כמי שהוקפה לדירה (משנ"ב).

ב. אם אחד טלטל את הפירות אמה או שתיים מותר לטלטלם רק עד תשלום ארבע אמות^[9] (מג"א ותוספת שבת ושאר אחרונים).

הערות שוליים[עריכה]