פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכו א

סעיף א | איסור רחיצה בחמים[עריכה]

נחלקו התנאים (לט:) בדין רחיצה בשבת: רבי מאיר אוסר להשתטף בין בחמין ובין בצונן, ורבי שמעון מתיר. רבי יהודה אוסר בחמים ובצונן מתיר. רב חסדא מבאר שהמחלוקת רק ברחיצה בקרקע, אבל בכלי לכו"ע אסור (שהרואה יחשוב שהמים חוממו בשבת ויבואו לחמם בשבת).

נחלקו האמוראים במים שחוממו בערב שבת. רב מתיר להשתטף בהם כל גופו אבר אבר ושמואל מתיר רק פניו ידיו ורגליו. הגמרא מביאה סייעתא לדברי שמואל.

רי"ף, רא"ש ורמב"ם: הלכה כרבי יהודה (חם אסור וצונן מותר).

⤶ בית יוסף: 'פניו ידיו ורגליו' זה לאו דווקא, אלא גם שאר האברים מותר, ורק יקפיד שלא לרחוץ כל גופו (הוכיח כן מדברי הרא"ש במסכת נידה).

☜ שו"ע: אסור לרחוץ כל גופו, אפילו כל איבר בנפרד, אפילו במים שהוחמו בערב שבת (וצונן מותר, יבואר לקמן). בין בכלי ובין בקרקע. ואפילו לשפוך על גופו ולהשתטף בהם אסור, אבל מותר לרחוץ בהם פניו, ידיו ורגליו.

רמ"א (על פי הב"י): והוא הדין שאר האברים, ובלבד שלא ישטוף כל גופו.

1. הוא הדין שאסור לרחוץ רוב הגוף, שרוב הגוף נחשב ככולו (משנ"ב).

2. מים שהוחמו בשבת אסור לרחוץ בהם אפילו ידיו לבד^[1]* (משנ"ב).

3. כיוון שאסור לרחוץ במים חמים, אסור לחמם את המקווה שיהיה חם בשבת אלא רק פושר, שאם יהיה חם, אסור יהיה לטבול בו (חיי אדם). אמנם בקרבן נתנאל הקל בטבילה משום שזו מצווה, ואפשר לסמוך עליו בשעת הדחק (שער הציון).

4. מצטער מותר לרחוץ במים שהוחמו בערב שבת (ביה"ל^[2]).

❖ חמי טבריה וצונן[עריכה]

הגמרא מספרת (מ:) שהבלנים היו מחממים מים באיסור בשבת ואומרים שחיממו בערב שבת, ואסרו חכמים רחיצה בחמים, ועדיין התירו זיעה. כשראו חכמים שהיו מחממים עדיין ומערימים לומר שהם רק מזיעים אסרו גם להזיע, ועדיין חמי טבריה מותרים, וכשראו שגם בזה היו משקרים אסרו גם חמי טבריה והתירו את הצונן. אבל כשראו שלא עומדים בזה התירו חמי טבריה.

◄ תרומה: מותר לרחוץ כל גופו בחמי טבריה (שהרי הגמרא נוקטת לשון 'רוחצים' ומשמעות הלשון היא שכל גופם בתוך המים, ולא כמו השתטפות שזו שפיכה על גופו (בית יוסף)). וכל שכן שמותר לרחוץ כל גופו בצונן (ע"פ הבית יוסף).

☜ כך פוסק שו"ע.

◄ מרדכי: אסור לרחוץ כל גופו בצונן, ורק שפיכה על אבריו הותרה.

⤶ עוד נחלקו הראשונים בחמי טבריה שבכלי:

◄ סמ"ג: אסור, משום שלא יודעים האם זה חמי האור או חמי טבריה (בית יוסף).

☜ כך פוסק שו"ע.

◄ רא"ש (ע"פ הטור): מותר גם בכלי.

1. במקום שנהגו לרחוץ במעיינות חמים לרפואה, אסור לרחוץ בהם בשבת. עיין בסימן שכח.

2. דין כל המעיינות החמים כדין חמי טבריה שלא גזרו בהם איסור רחיצה (משנ"ב).

❖ מים פושרים[עריכה]

השו"ע פוסק בסעיף ד' שאסור לרחוץ במים קרים ולעמוד מול מדורה כדי להפשיר את המים כיוון שנמצא שרוחץ כל גופו בחמים. על פי זה מתיר הרמב"ם לחמם מים שנמצאים רק על ידיו כיוון שאין איסור רחיצה רק בידיו במים אלו. האחרונים נחלקו בטעם ההיתר (שהרי לכאורה המים התחממו בשבת עצמה ואסור אפילו ידיו בלבד).

◄ מג"א: כיוון שחימום מים שעל הגוף אינו נחשב לרחיצה גמורה. אם כך רחיצה גמורה אסורה אפילו במים פושרים למרות שאין איסור בהפשר (שער הציון).

◄ גר"א: כיוון שאין איסור כלל במים שהופשרו, ודינם כמים שהוחמו בערב שבת שמותרים ברחיצת פניו וידיו (ורק שלא יגיעו ליד סולדת בו).

☜ משנ"ב: מותר לטבול במקווה שהמים בו פושרים^[3], אך לא בחמים (חיי אדם). וצריך עיון (ולעיל הובא שהתיר בשעת דחק לסמוך על הקרבן נתנאל שהתיר טבילה בחמים) (שער הציון^[4]).

הערות שוליים[עריכה]