פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכו י

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכו י

סעיף י | רחיצה בדברים שמתגבלים[עריכה]

מרדכי: מותר לרחוץ ידיו במורסן או אפר כירה המגובלין מערב שבת, וכן יכול לקחת אותם יבשים ולשפוך עליהם מים, שזהו גיבול כלאחר יד, ומותר.

☜ שו"ע: מותר לרחוץ במורסן (רמ"א: שגיבול בשינוי מותר).

רמ"א (על פי האגור): ואסור לרחוץ במלח, וכל שכן שאסור בבורית (בנימין זאב) וחלב שנימוחים והוי נולד (מרדכי, סמ"ג, הגהגות מימוניות וטור).

⤶ יש מתירים לרחוץ במלח ובורית (משום שהאיסור לרסק קרח ושלג הוא משום סחיטת פירות ובדבר שאינו מיועד למימיו אין לאסור) (מג"א בשם שלט"ג). אמנם האחרונים הזכירו שיש בבורית שלנו שהיא רכה, איסור משום ממרח, ועוד מרש"י משמע שבורית משירה את השיער. וכן הוא מנהג ישראל להחמיר בזה^[1]* (משנ"ב).

1. מותר לשטוף את הפנים במורסן אפילו כשיש לו זקן, והוא שלא יגבלו ממש במים, אלא ייקח ביד רטובה את המורסן וישפשף. ואע"פ שגיבול בשינוי אסור אם לא נתן את המים מערב שבת (לדעת הרמ"א בסימן שכא), כאן המורסן מתגבל רק מעט ומותר (משנ"ב).

2. הגר"א מחמיר שלא להשתמש בסבון העשוי מחֶלב משום שסיכה כשתיה. ומנהג העולם לרחוץ גם מסבון העשוי מחלב, ורק מדקדקים מקפידים בזה, ואם יש לו סבון בלי חֶלב, נכון לחוש לדעה המחמירה^[2] (ביה"ל).

הערות שוליים[עריכה]