פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכז א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:49, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכז א


סעיף א | דיני סיכה בשמן וחומץ[עריכה]

המשנה (קיא.) אומרת שהחושש במתניו לא יסוך בהם יין וחומץ אבל יכול לסוך שמן, ולא שמן וורד (כי דמיו יקרים ומוכחא מילתא שעושה לרפואה (רש"י)), בני מלכים סכים בשמן וורד, שכן דרכן לסוך בחול. ורבי שמעון אומר שכל ישראל בני מלכים הם.

רב פוסק כרבי שמעון ולא מטעמו, רבי שמעון התיר למרות ששמן וורד אינו מצוי, ורב התיר רק במצוי, ובמקומו של רב שמן וורד היה מצוי.

◄ רי"ף, רא"ש ורמב"ם: הלכה רב שרק דבר המצוי מותר.

☜ שו"ע: אין לסוך שמן וחומץ אבל יכול לסוך שמן לבד, אך לא שמן וורד, ובמקום המצוי בו שמן וורד, ורגילים לסוך בו אפילו שלא לרופאה, מותר.

◄ ר"ח ובה"ג: הלכה כרבי שמעון.

⤶ בית יוסף: בזמן הזה שכולנו בריאים נראה שאסור לסוך בשום שמן, כי מוכחא מילתא שעושה כן לרפואה.

☜ רמ"א: במקום שנוהגים לסוך רק לרפואה, אסור[1]*.

  1. שו"ע גורס שאסור לסוך שמן וחומץ על מתניו, והיינו יחד, שאז מוכחא מילתא. ולפי גירסת הגמרא שלנו שאומרת יין וחומץ, אפילו כל אחד בעצמו אסור (משנ"ב).

  2. אם הוא הולך כבריא, אסור לסוך אפילו ע"י גוי (פרי מגדים).


הערות שוליים[עריכה]

  1. * לפי זה כתבו כמה אחרונים שבימינו אסור לסוך שמן שפתיים או ידיים יבשות, כיוון שלא רגילים לסוך שמן לתענוג אלא רק לרפואה (אור לציון (לה, ז) מנחו"א (כא, פא)) ובהליכות עולם (ד, עמוד ר) כתב להתיר לסוך תינוק בשמן מפני שרגילים לנקותו בשמן. ולע"ד בימינו טעם זה אינו שייך, ואולי אפשר להתיר כאשר התינוק סובל מעט (כגון שיש לו אדמימות או יובש) כדין חולה שאין בו סכנה שהתירו עבורו גזירת שחיקת סממנים, כדאיתא בסימן שכח, ס"ק קכא במשנ"ב (והרי קטן דינו כחולה שיש בו סכנה (שם, סעיף יז ברמ"א)).