פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שלא ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | מילה בספקות[עריכה]
הברייתא (קלה.) אומרת שלא מחללים שבת עבור תינוק שנולד בספק חודש שביעי ספק שמיני, וכן לא עבור תינוק שנולד בחודש השמיני. אבל על תינוק בחודש שביעי מחללים שבת.
בהמשך (שם:) רשב"ג אומר שכל ששהה שלושים יום באדם אינו נפל, מכך שנאמר: 'ופדויו מבן חודש תפדה'. הגמרא מקשה: אם כך, איך אפשר למול תינוקות בשבת, הרי הם ספק. עונה רב אדא בר אהבה: מלים ממאי נפשך, אם הוא חי - טוב שמלנו. ואם הוא מת- מחתך בבשר המת הוא.
הגמרא ביבמות (פ.) אומרת שתינוק בן שמונה חדשים שנגמרו צפרניו ושערו, נחשב לבן קיימא, שאומרים שבאמת הוא בן שבעה אלא שהשתהה בבטן אימו.
◄ רי"ף, רא"ש (ע"פ הטור) ור"ן (ע"פ הב"י[1]): לא מלים ספיקות בשבת, שהרי הברייתא פסקה שלא מלים ספיקות. (ולא פסקו את ה'ממאי נפשך' של רב אדא בר אהבה).
◄ טור (ומאירי בשם כל הגאונים והרדב"ז): מלים ספק בן שבעה ספק בן שמונה אפילו לא נגמרו סימניו ממאי נפשך[2]. ובן שמונה (וכל שכן ספק) מותר למולו אם נגמרו סימניו.
☜ רמ"א (ביו"ד רסו, יא): מותר למול ספיקות, (וכך פסק אליה רבה בשם לחם משנה).
◄ רי"ף ורא"ש (לפי הב"י): מותר למול כל תינוק אם נגמרו סימניו ואסור למול תינוק ספק בן שמונה או בן שמונה ודאי כשלא נגמרו סימניו (ובזה אסרה הברייתא[3]. ולמרות שיש ממאי נפשך, לא רצו חכמים להתיר טלטול). ובן שבעה מותר למולו בשבת בכל מקרה[4].
☜ כך פוסק שו"ע (וב"ח וט"ז).
⤶ משנ"ב: המנהג למול ספיקות: נהרא נהרא ופשטה.
גם תינוק ספק בן שמונה ספק בן תשעה, דינו כספק בן שבעה בן שמונה (משנ"ב).
[עריכה]
סיכום:[עריכה]
| בן שמונה | בן שבעה | ספק שבעה שמונה | |
|---|---|---|---|
| רי"ף ורא"ש (לפי הטור) | נראה שמותר (אם נגמרו סימניו) | מותר (דווקא אם נגמרו סימניו?) | לא מלים בכ"מ |
| טור ורמ"א | מותר אם נגמרו סימניו | אם נגמרו סימניו נראה שמותר (כך לכאורה) | בכ"מ מלים |
| רי"ף ורא"ש (לב"י) ושו"ע | מותר אם נגמרו סימניו | בכ"מ מותר | אם נגמרו סימניו מותר |
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בפרישה כתב שכוונת הר"ן לבאר את הרי"ף שרק אם לא גמרו שערו וצפרניו לא מלים אותו כי נחשב ספק. אבל אם גמרו לא נחשב לספק אלא לודאי ומלים אותו.
- ↑ והר"ן (שבת נד. מדפי הרי"ף) כותב שגם הרמב"ם (מילה א, יד) סובר שמלים תינוק ספק בן שבעה למרות שלא גמרו סימניו.
- ↑ ונראה מדברי הבית יוסף שלעניין דין נפלים לא מספיק שנגמרו שערו וצפרניו אלא צריך שלושים יום דווקא (או שנדע שכלו לו חדשיו) ורק לעניין מילה בשבת סומכים על עניין גמרו סימניו כיוון שרוב התינוקות חיים במציאות כזו- סומכים על הרוב ומלים. אמנם בפרישה (ד"ה ומ"ש בית יוסף) חלק והוכיח מדברי הרמב"ם שלא מחלקים לעניין זה. וכתב שכך כתב הבית יוסף בעצמו בפירושו על הרמב"ם (מילה א, יד) שקיי"ל כרבי שמספיק נגמרו סימניו אפילו לפני שלושים יום.
- ↑ והרמב"ם כתב על בן שבעה: 'אם נולד שלם הרי זה ולד של קיימא'. משמע לכאורה שרק אם נגמרו סימניו מותר למולו.