פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שלח א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:57, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שלח א


סעיף א | השמעת קול[עריכה]

עולא אסר (עירובין קד.) לדפוק על הדלת בשבת משום השמעת קול. רבה חולק ולדעתו לא אסרו אלא קול של שיר. הגמרא מקשה על רבה מברייתא שמשמע ממנה שאסור אפילו בלא נעימת שיר, ומיישבת שגם הברייתא אסרה רק בקול נעימת שיר. ועוד מקשה עליו מברייתות שונות, ומיישבת.

הגמרא אומרת שאמימר התיר למלאות מים מבור במחוזא (ויש בזה השמעת קול).

הירושלמי (ביצה ה, ב) סובר שכל השמעת קול אסורה.

◄ רי"ף, רמב"ם והגהות מימוניות: הלכה כרבה, וקול שאינו של שיר מותר (ולא קיי"ל כירושלמי מול הבבלי).

☜ כך פוסק שו"ע[1].

◄ ר"ח ור"י: הלכה כעולא וכל השמעת קול אסורה. (מהר"ם מרוטנבורג: גם לדעה האוסרת מותר ללכת עם טבעת חלולה שיש בתוכה אבן שמשמיעה קול, כיוון שאינו רוצה בקול זה).

☜ כך פוסק גר"א.

⤶ ונהגו העולם כדעת שו"ע (ביה"ל).

  1. מותר לדפוק על דלת אפילו בכלי (ומה שאסר הרמ"א לדפוק בעזרת כלי (לקמן) היינו דווקא בכלי המיוחד לזה (שער הציון)) (משנ"ב).

  2. אסור להכות כף אל כף כדרך שמחה ושיר אסור (מלבד האיסור שמא יתקן כלי), ואם רוצה להשקיט תינוק יעשה כלאחר יד (משנ"ב).

  3. אסור לתת מים בכלי עם נקבים כדי שינטף לתוך כלי זכוכית וישמיע קול נעים עבור החולה, שזה ככלי שיר. אך אם זה כדי להרדימו מותר. ואם עושה כדי להקיץ את הבריא מותר, כיוון שאינו עושה כדרך נעימה ובנחת אלא בחוזק (משנ"ב).

  4. נראה שגם לגר"א שהחמיר בכל השמעת קול, אם עושה כלאחר יד אפשר להקל אפילו אם כוונתו להשמיע קול (וכמו שהתירו במחאת כף אל כף בסימן שלט) (ביה"ל).

❖ כלי המיוחד להשמעת קול[עריכה]

◄ אגור בשם מהרי"ל: גם לרבה שהתיר בקול שאינו של שיר, אסור להשתמש בכלי המיוחד לכך[2] (ולכן אסור להשתמש בכלי המיוחד לדפיקה על הדלת). ולכן אסור לשמש שקורא לבית הכנסת להשתמש בכלי המיוחד לדפיקה על הדלת.

☜ כך פוסק רמ"א.

◄ רמב"ם: מותר גם בשלשלת הקבועה בדלת, כי אינו עשה כדרך שיר.

  1. ברזל המיועד לפתיחת הדלת וסגירתה, מותר לדפוק עליו, משום שאינו מיועד לשיר (משנ"ב).

  2. אליה רבה ופרמ"ג: אסור למשוך בחוט המחובר בענבל כדי להשמיע קול, משום שמיוחד לזה וכוונתו לכך.

  3. פעמוני ספר תורה ופרוכת:

◄ ט"ז וגר"א: אסור משום שעשויים להשמעת קול.

◄ ש"ך ואליה רבה: מותר משום שיש בזה מצווה (שיקומו העם מפני הספר תורה).

◄ מג"א: מותר משום שלא מתכוון להשמיע קול אלא לקחת את ספר התורה[3].

☜ שער אפרים: לכתחילה נכון להמנע מזה אבל במקום שנהגו כמג"א אין למחות בידם[4].

  1. ענבל התלוי בדלת:

◄ ט"ז וגר"א (וגם מי שהקל רק למצווה): אסור משום שמיועד להשמעת קול.

◄ מג"א: מותר משום שלא מתכוון לכך.

☜ משנ"ב: נכון להסיר הענבל מהדלת כדי שלא ישמיע קול. ובמקום דחק אפשר לסמוך על הסברא להקל כיוון שהוא לא מתכוון[5].

  1. מותר לשמש בית הכנסת לדפוק על השלחן כדי להשקיט את הציבור בשעת חזרת הש"ץ, אפילו אם עושה כך בעזרת כלי, כי אינו מיוחד לזה (משנ"ב).

  2. הרמ"א בסימן שלט, ג, כתב שנהגו להקל בימינו בעניין כלי שיר כיוון שלא יודעים לתקן, או כי מוטב יהיו שוגגים. וכתב המשנ"ב (שם) שרק לעניין טיפוח, ריקוד וסיפוק הרמ"א הקל, אבל לעניין כלי שיר או פעמונים- לא הקל[6]. וגם במה שהקל כדאי להניח למנהג רק במקום מצווה וגם אז משום מוטב יהיו שוגגים.

❖ השמעת קול בלי מעשה[עריכה]

הגהות אלפסי ☜ ורמ"א: מותר להשמיע קול בלי מעשה, ולכן אלו שקוראים לחבריהם בפה (בשריקה) מותר בשבת.

  1. אפילו אם עושה בקול זמר מותר (משנ"ב).


הערות שוליים[עריכה]

  1. השו"ע כותב שהשמעת קול בכלי שיר אסורה. ומבאר המשנ"ב שאין הכוונה דווקא לכלי שיר, כיוון שגם הכאת כף אל כף אסורה (ומה שנאסר בסעיף ד להבריח עופות במחיאת כף למרות שאינו דרך שיר, משום שיש חשש שיזרוק צרור לרה"ר).
  2. שמא יכוון להשמעת קול שיר (בית יוסף). או שמא יבוא לתקנו (לבוש).
  3. אך בשער הציון מעיר שנראה מדבריו בסימן שה שלא תלה את העניין בכוונתו. וייתכן שהמג"א חזר בו מטעם זה, או שסמך להתיר רק בצירוף הטעם של דבר מצווה.
  4. ועיין לקמן בדין ענבל שבדלת, שהביה"ל התיר בשעת דחק, ולכאורה נימוקיו שייכים אף כאן להתיר (בשעת צורך).
  5. בביה"ל נימק את הסברא להקל מכמה טעמים: א. תוספת שבת: דעת השו"ע שאפילו בכלי המיוחד לכך מותר, ורק הרמ"א החמיר בזה. ואפשר לסמוך על דבריו בשעת דחק (וכתב עליו הביה"ל שזה דוחק כי נראה שהשו"ע מודה בזה). ב. אפשר לסמוך על דעת הרמב"ם בפירוש המשנה שהתיר אפילו בכלי המיוחד לכך אם לא עושה כדרך שיר, נגד האגור שהחמיר. ג. לדעת הפרי מגדים האיסור בכלי המיוחד הוא משום עובדין דחול, ומצינו שהתירו חכמים שבות (דעובדין דחול) במקום מצווה, ואין לך מצוות עונג שבת כמו להכנס הביתה ולא להשאר מחוץ לבית כל הלילה...
  6. ומה שהקל הרמ"א בסעיף ב בעניין אמירה לגוי בשמחת מצווה (הרי שהקל בכך גם בכלי שיר ולא רק בריקוד), ביאר המשנ"ב כיוון שיש מתירים ניגון בכלי אפילו ע"י יהודי (תוספות, כמובא בסימן שלט) הקלו בזה לדינא רק באמירה לגוי (כלומר, התוספות מתירים אפילו כלי שיר בימינו, אך להלכה לא קיבלו דעתם בזה, ורק ע"י גוי התירו, ואם כן אין סתירה משם לדברי המשנ"ב בשלט').