פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שמ א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:58, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שמ א


סעיף א | נטילת צפרניים ושיער[עריכה]

הקדמה למלאכת גוזז[עריכה]

  1. גוזז צמר מחיה או בהמה חייב, ושיעורו כדי לטוות ממנו חוט באורך ארבע טפחים (לרמב"ם) או שני טפחים (לרש"י).

  2. גם הגוזז לאחר מיתת הבהמה חייב, ואפילו מעור מופשט (משנ"ב).

  3. התולש שער בידו, אם הבהמה חיה פטור (כי אין דרך גזיזה בכך), ואם הבהמה מתה חייב. ובעוף חייב בכל מקרה. (משנ"ב).

  4. גם נוטל שער או ציפורניים מאדם חייב משום גוזז (שו"ע, סעיף א).

  5. מהו גוזז לצורך גופו: א. אם צריך את הצמר. ב. אם גוזז כדי לייפות את העור או הגוף (ביה"ל ע"פ ריב"ש ור"ן).

  6. הטווה מהחי פטור, כי אין דרך גזיזה בכך. לרמב"ם אפילו בכלי, ולרא"ש אם עשה בכלי נראה שחייב.

נחלקו רבי אליעזר וחכמים (דף צד:) האם נוטל צפרניו ושערו חייב חטאת או פטור. בגמרא מבואר שנחלקו רק בנוטל בידו אבל בנוטל בכלי חייב חטאת לכו"ע. ורק בנוטל לעצמו, אבל בנוטל לחברו לכו"ע פטור.

בהמשך הגמרא מובא ששיעור גזיזת שיער לחכמים: שתי שערות, ולרבי אליעזר: שערה אחת. ומודים חכמים לר"א אם נוטל שערה לבנה מתוך שחורות שהוא חייב[1]. (ואף בחול אסור משום לא ילבש).

ר"ח[2], רמב"ם וטור: הלכה כחכמים שאין חיוב בנוטל צפרניו בידו אבל בכלי חייב, ושיעור הגזיזה הוא בשתי שערות ואם נטל לבנה מתוך שחורות חייב.

☜ וכך פוסקים טור ושו"ע[3].

  1. אין חיוב מהתורה בגזיזה ביד, אפילו בשתי שערות, אלא רק בכלי משום שרק כך זו דרך גזיזה (משנ"ב).

  2. יש חיוב דאורייתא כבר בנטילת שערה אחת מדין חצי שיעור (משנ"ב וביה"ל). ויש חולקים בדבר ומחייבים רק מדרבנן (חכם צבי ועוד[4]).

  3. כבר בצפורן אחת ישנו חיוב מהתורה (אליה רבה).

  4. אישה ששכחה ליטול צפרניים לטבילה, תבקש מגוי שיחתוך בידו[5], ואם אי אפשר, יחתוך בכלי[6] (מג"א). ואם אין גוי, תנקה את הציפורניים ותעיין היטב שאין שם שום לכלוך ותטבול (משנ"ב). ובצפרני הרגליים עדיף בכל מקרה שתנקה ולא תבקש מגוי (ביה"ל).

  5. כשנוטל שערה לבנה מתוך שערות שחורות חייב על אחת משום שהאדם מקפיד על זה, והוי שיעור חשוב לחייב עליו (משנ"ב). וחייב גם אם נטל ביד (ביה"ל). הנוטל שערה לבנה מתוך שחורות ויש עוד הרבה לבנות חייב משום גוזז (ביה"ל למסקנתו).

  6. המשנ"ב מבאר את דיני הגזיזה, ועיין בהקדמה לסעיף.


הערות שוליים[עריכה]

  1. וכתב על זה הכלבו שחייב בזה אפילו בידו לכו"ע. (עיין ביה"ל).
  2. הר"ן מבאר שר"ח פסק כרבי אליעזר, והביה"ל הוכיח מפירוש ר"ח שרק לעניין אחר פסק הר"ח כר"א, אבל לעניין חיוב הגזיזה פסק כחכמים.
  3. תוספות כותב על סוגיא זו שהיא כדעת רבי יהודה הסובר שמשאצל"ג חייב ולכן אם נטל בכלי חייב. והקשו האחרונים, הרי להלכה קיי"ל כרבי שמעון, ואם כן איך פסק השו"ע את דברי הגמרא, הרי השו"ע פסק בסימן שטז כרבי שמעון. ויישבו בכמה אופנים:

    מג"א: השו"ע מחייב במקרה שהאדם צריך את השערות או את הצפרניים והוי מלאכה שצריכה לגופה (האחרונים מקשים על דבריו).

    גר"א: השו"ע פסק כדברי הרמב"ם הסובר כרבי יהודה המחייב על משאצל"ג. (ולדבריו השו"ע סותר עצמו מסימן שטז, ח).

    ביה"ל: גוזז צפרניו נחשב למלאכה הצריכה לגופה. הריב"ש כותב שהגוזז את העור כדי לייפותו חייב משום גוזז למרות שהוא אינו צריך את הצמר, כיוון שכך עשו במשכן. ולכן הגם שהלכה כרבי שמעון, כאן כו"ע מחייבים (וכך סוברים הר"ח, הרמב"ן, הסמ"ג, הרא"ש והר"ן).

    ועיין בסימן שכח, סעיף לא, שהשו"ע אוסר לגזוז ציפורן המצערת אותו אם עושה בכלי. והרי כשעושה מתוך צער ודאי שזה משאצל"ג ואם כן צ"ע מדוע לא התיר שו"ע לעשות גם בכלי (על פי מה שפסק שם שו"ע בסעיף כח, שמשאצל"ג מותר במקום צער (אמנם עיין בביה"ל שם שאין דבר זה ברור לכל האחרונים). ונלע"ד שלא משום כל צער התירו משאצל"ג, אלא רק משום צער גדול מאוד (עד שכואב לו כל גופו, שדינו כחולה).

  4. וכך כותב בהליכות עולם (ד, עמוד רלב).

  5. נראה שאפשר להוכיח מכאן שגוי העושה מלאכה בשינוי הדבר נחשב לשבות דשבות. אך עיין בהערה הבאה, ולפי"ז אין מכאן ראיה מוכרחת כי בכל מקרה יש כאן שבות דשבות.

  6. כיוון שאם חותך צפרניו לא בשביל לייפות את הגוף אלא לשם מטרה אחרת, הרי שזו משאצל"ג שרק לרמב"ם יש בה חיוב מהתורה, אבל לשאר הראשונים אין בה חיוב מהתורה, ולכן כשאפשר טוב לבקש מהגוי שיעשה ביד, וכשאי אפשר עדיין אפשר לבקש שיעשה בכלי כיוון שזו משאצל"ג ופטור לרוב הראשונים (עיין ביה"ל). אלא שכתב הש"ך (נקודות הכסף קצח, כא) שהיה אפשר להתיר מעיקר אפילו בכלי כיוון שזו משאצל"ג (שהרי אין בזה ייפוי הגוף), ושו"ע הרב כתב (ב') שגם לריב"ש זו מלאכה הצריכה לגופה כי עיקר המלאכה זו נטילת הציפורן מהגוף.