פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שמא א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־20:59, 22 בדצמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שמא א


סעיף א | האופן המותר להתיר[עריכה]

המשנה (קנז.) אומרת שמותר להפר נדרים בשבת ולהישאל על נדרים שהם לצורך שבת (הפרה תלויה בבעל האישה, ושאלה תלויה בחכם המתיר את הנדר). הגמרא מסתפקת האם מותר אפילו כשהיה לו זמן מבעוד יום להתיר או רק כשלא היה לו זמן מבעוד יום להתיר. הגמרא פושטת שאפילו אם היה לו זמן מותר.

עוד מסתפקת הגמרא, האם מותר לבעל להפר נדרים של אשתו לא לצורך שבת או שמותר רק לצורך שבת. ומעמידה הגמרא את השאלה במחלוקת תנאים. בגמרא בנדרים (עו:) נפסקה הלכה כת"ק שהתיר אפילו שלא לצורך שבת (שאם לא יפר היום לא יוכל להפר עוד).

רי"ף ורא"ש: מותר להפר נדרים אפלו שלא לצורך שבת.

☜ טור ושו"ע: נשאלים לחכם לנדרים שהם צורך שבת. ומפירין נדרים גם שלא לצורך שבת. ואפילו אם היה לו פנאי מבעוד יום.

  1. נדרים שאינם לצורך שבת אסור להתיר אפילו אם לא היה לו פנאי לפני שבת, משום שיכול להפר אחר השבת, ומדוע להתיר טרחה בשבת לחינם (משנ"ב) (והלבוש כתב שהטעם הוא משום ממצוא חפציך (שער הציון)).

  2. מותר להשאל לדבר מצווה אפילו שאינו לצורך השבת (משנ"ב).

  3. גם מי שנדר רק מבשר ויין מפירים לו כי זו מצווה בשבת. וכן אם נדר שלא ללבוש בגד שצריך לו לשבת, או מי שנדר שלא לישון בשבת (שזה מעונג השבת למי שרגיל בזה) (משנ"ב). והוא הדין בכל דבר שרגיל בו בשבת, יש בו משום עונג שבת. ויש להסתפק במי שנדר שלא לאכול מין מסוים של מאכל או משקה (שער הציון).

  4. כשאב או הבעל מפר לא יאמר לה כדרך שאומר בחול, אלא מפר בליבו ואומר לה: טלי ואכלי (יו"ד סימן רלד, לד).

  5. גם אב לביתו דינו כבעל לאישתו. ופשוט שאם הבעל או האב אינם יודעים מהנדר (ואין זה נחשב יום שומעו) שעדיף שלא להודיע להם בשבת כדי שלא יצטרכו להתיר את הנדר בשבת (משנ"ב).

  6. אם הזמן שעליו נדרה האישה או הבת היה עד אותה שבת (ועל יום ראשון לא נדרה), ואין בנדר זה צורך שבת, אסור להפר כיוון שזה כמו התרת חכם שאין בה צורך לשבת (משנ"ב).

  7. כששמע הבעל בערב שבת צריך להפר לכתחילה בערב שבת, אבל אם לא הפר, לא קונסים אותו בדיעבד (ביה"ל).