פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שמב א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | מותר לעשות בביה"ש גזירות חכמים[עריכה]
המשנה (עירובין לב:) אומרת שמי שמניח עירוב תחומין למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב (שצריך שיהיה אפשר לקחת את העירוב בבין השמשות), וכדעת רבי הסובר שכל דבר שחכמים אסרו משום שבות לא גזרו עליו בבין השמשות אם זה לדבר מצווה, כמו עירובי תחומין שאינם אלא לדבר מצווה (כדאיתא שם בדף פב.).
המשנה בשבת (לד.) אוסרת לעשר טבל ודאי או להטביל כלים בבין השמשות (משום שדברי רשות נאסרו בבין השמשות (בית יוסף)).
רמב"ם: כל שבות שהיא לצורך מצווה מותרת בבין השמשות. וכן אם יש לו שעת דחק מותר (ומקורו מכך שבדיעבד מי שעירב עירובי תחומין לדבר רשות עירובו עירוב (מגיד משנה)).
רבינו יונה: מותר לומר לגוי להדליק נר בבין השמשות (משום שזה לצורך שבת והוי דבר מצווה).
☜ טור[1] ושו"ע: לא גזרו חכמים על שבותים בבין השמשות במקום מצווה או דחק. [כגון להוריד מאילן שופר או לולב או עירוב תחומין]. וכן אם הוא טרוד ונחפז על איסור שבות, מותר בבין השמשות. לכן יכול לומר אז לגוי להדליק לו נר.
לא כל שבות התירו חכמים לדבר מצווה. שיש שבותים שקרוב לבוא על ידם לאיסור תורה (כמו טלטול פחות מד' אמות ברה"ר) וכן משאצל"ג, שאותם חכמים לא התירו (משנ"ב).
כל הסימן מדבר על אדם שעוד לא קיבל על עצמו שבת. אבל אם קיבל על עצמו שבת באמירת מזמור שיר או 'לכה דודי', או שהציבור במקומו קיבל שבת (והוא נגרר בעל כרחו), גם מבעוד יום אסור, אם לא על ידי גוי (סימן רסא, א).
אסור לבקש מגוי בביה"ש (או ביום שישי) שידליק לו נר בשבת עצמה, ורק כשמבקש להדליק לו בביה"ש הקלו חכמים. ולאו דווקא לצורך הסעודה מותר, אלא מותר אף עבור חדר השינה (משנ"ב).
מותר לבקש מהגוי שידליק בחדר השינה ולאו דווקא בחדר האכילה (או משום טרדה וצער (פרמ"ג) או משום שיש בזה מצווה (שער הציון).
דבר שמענג את השבת, הגם שאפשר בלעדיו, נחשב לדבר מצווה שמותר לעשות בשבילו איסורי שבות בבין השמשות (ביה"ל).
'שעת דחק' שהתיר השו"ע זה אם היה טרוד ונחפז (וזה כוונת השו"ע במה שכתב בהמשך דבריו 'וכן אם היה טרוד ונחפז לדבר שהוא משום שבות') והגר"א סובר שההיתר שייך רק בשעת דחק גדולה (כמו מי שרצה לערב מפני שהוא בורח מפני גוי), אמנם גם הוא מודה שמותר במקום הפסד מרובה ובמקום צורך גדול (משנ"ב ושער הציון).
❖ בין השמשות של מוצאי שבת[עריכה]
◄ מג"א: ספק אם מותר לדבר מצווה (כי הקדושה לא פוקעת בכדי).
◄ חיי אדם: אסור לדבר מצווה.
◄ בית מאיר וברכי יוסף: אין הבדל בין כניסת שבת ליציאת שבת (אלא שכתב בבית מאיר להחמיר בזה מפאת חוסר ידיעתנו מתי ביה"ש).
☜ אין להקל במוצאי שבת אלא בזמן מועט מאוד לפני צאת הכוכבים (ביה"ל[2]).