הכרה בין תכלת לכרתי

הבחנת אדם, לאור השחר הבוקע, בין תכלת השמים לירקרק החציר שעל פני האדמה, המשמשת סימן שהאיר היום והגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

זמן קריאת שמע בשחרית מתחיל - לדעת רבי אליעזר - משעה שאדם מבחין לאור השחר הבוקע בין תכלת השמים לירקרק החציר.

זמן זה, הינו מאוחר מזמן ההבחנה בין חוטי התכלת לחוטי הלבן שבציצית (ראה: הכרה בין תכלת ללבן), לפי שתכלת וכרתי, גוונים דומים הם, ואי אפשר להכיר ביניהם אלא כשהאיר כבר היום.