עשיו
|
|
עשיו הוא אחיו הבכור התאום של יעקב אבינו. נולד ליצחק ורבקה. עוד לפני הלידה רבקה אמו מקבלת נבואה "ורב יעבד צעיר", הוא נולד "אדמוני כולו כאדרת שיער", ולכן מקבל את שמו עשיו. כשהוא גדל הוא נעשה "איש ציד". אביו יצחק אוהב אותו ואמו רבקה אוהבת את אחיו יעקב. עשיו מכר את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים, ובז לבכורה. כשיצחק בן 122 הוא חש זקן ואומר לעשיו שהוא רוצה לברך אותו ושיצוד עבורו ציד ויכין לו מטעמים לשם כך, אך רבקה אמו שומעת זאת ומכינה מטעמים מג'די עיזים ושולחת את יעקב להתחזות לעשיו ולקבל את הברכה במקומו. בעקבות זאת עשיו זועק, ומחליט בלבו להרוג את יעקב מיד לאחר מות אביו יצחק. רבקה אומרת ליעקב שיברח לחרן אל משפחתה, ואף יצחק שולח אותו לקחת אישה ממשפחת רבקה. כאשר יעקב חוזר מחרן לאחר 20 שנים הוא שולח שליחים אל עשיו, ועשיו בר לקראתו עם ארבע מאות איש. יעקב פוחד שעשיו יהרוג אותו ואת כל משפחתו ומחלק אותם לשני מחנות, ושולח לעשיו מנחה רבה של 200 עזים, 20 תישים, 200 רחלים, 10 גמלים ועוד.
בלילה יעקב מעביר את כל המחנה את מעבר יבק, ולפנות בוקר הוא נותר לבדו ומלאך- שרו של עשיו נלחם עמו, כשעולה השחר יעקב אוחז אותו חזק ואיננו משחרר אותו עד שהמלאך מברך אותו.
כאשר עשיו מתקרב יעקב, נשיו וילדיו משתחווים לעשיו ועשיו מחבק את יעקב ומנשק אותו. עשיו חוזר לשיער ויעקב נשאר בארץ כנען.
הולדתו
עשו נולד לאחר עשרים שנות עקרות של רבקה ובתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בבטנה של האם. במהלך ההריון רבקה הלכה "לדרוש את ה'", ונענתה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - היא נושאת ברחמה תאומים. כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער". הוא נולד לפני אחיו - יעקב.
שיוך של הנוצרים לעשיו, במסורת ישראל
"שורש הטענה הזאת ויסוד הבנת זאת הנבואה ונבואות אחרות שבאו בדברי הנביאים הוא היות רומי וכל בני איטליא וכלל הנצרים מבני אדום, והדבר הזה שגור בדברי חז"ל ומוסכם מהם בתלמוד ובמדרשות כולם מבלי מערער וחולק עליו עד שאמרו שהרומיים באים מאלוף מגדיאל שהוא מאלופי עשו הוא אדום, וכן דרשו (ב"ר סז, ו) על הברכה שבירך יצחק את עשו הנה (בראשית כז, לט) משמני הארץ יהיה מושבך זו איטליא של יון, ובפ"ק דמגלה (מגילה ו, ב) אמר רבא איטליא של יון זה כרך שברומי, ובפ' אלו הן הגולין דרשו כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, על רומי אמר, ר"ל שלשה טעיות עתיד שרה של רומי לטעות וכו', וכן דרשו בילמדנו אותה פרשה כולה על רומי, ופי' ונהפכו נחליה לזפת זו תיברו' וטארסינוש שנתונים על שפת רומי כמו שכתבתי למעלה, ובויק"ר (ו, ו) דרשו ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו על כרך הגדול שברומי, ובפרקי רבי אליעזר דרשו מי זה בא מאדום ושאר הפסוקים שבאותה פרשה על רומי, וכאלה רבים בדבריהם לאין מספר לפי שהיה מקובל וברור אצלם שרומי וכל ארץ אטליא נתישבה מבני אדום...". (אברבנאל על ישעיה לה, י).
תפיסה עצמית של הנוצרים כשייכים לעשיו
כתב אברבנאל: "גם מפרשי כתבי הקדש אשר לנוצרים כך קבלו אותו, וכמו שכתב ניקולאו המפרש הגדול שלהם בענין מגדיאל אלוף אדום שיצאו ממנו הרומיים, ובפירושו לנבואת עובדיה כתב על פסוק (עובדיה א, כ) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, שהר עשו הוא רומי ושעל השלוחים שבאו שם מציון לשפוט וללמד דתם לרומיים נאמר הכתוב ההוא, ושעל ממשלתם ברומי נאמר והיתה לה' המלוכה". ועוד הביא אברבנאל: "ניקולאו המפרש הגדול ספרי הקודש לנוצרים, בפירוש נבואת עובדיה, שבעבור שהיה עשו שונא תמיד ליעקב נקראו כל שונאי ישראל בשם עשו ואדום" (אברבנאל על ישעיהו לה, י).