אנציקלופדיה תלמודית:עונג שבת; עונג יום טוב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:30, 17 בינואר 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - החיוב - מן התורה, או מתקנת חכמים - לענג את השבת, והחיוב - לסוברים כן - לענג ימ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - החיוב - מן התורה, או מתקנת חכמים - לענג את השבת, והחיוב - לסוברים כן - לענג ימים טובים.

עונג שבת

המצוה וגדרה

מחוייבים לענג השבת במאכל ובמשתה[1], שנאמר: אם תשיב משבת רגלך וגו' וקראת לשבת עֹנג[2], שלא תהא אכילתך בשבת כבחול, אלא ענגהו[3], ומנין שעונג הוא אכילה, שנאמר: אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך[4]. וכשם שיש עונג באכילה, כך יש עונג בהנאת גופו[5], ומצוה לאדם לענג עצמו בהנאת גופו, שגם היא נקראת עונג, שנאמר: אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרֹך[6], ועונג שבת עניינו הנאת הגוף[7]. ויש מהגאונים וראשונים שנראה מדבריהם שהעונג הוא בכלל כבוד-שבת*, שכשם שצריך לכבד את השבת במלבושים, כך צריך לכבדה במאכל ובמשתה[8], או להיפך, שהכבוד הוא מטעם עונג, שהוא הכנת העונג[9].

מספר דברים נמנו בתלמוד, מדרשים, גאונים וראשונים בכלל עונג שבת: א) לענג את השבת בתבשילים נאים[10] וחשובים[11] ואכילה ושתיה[12], והטמנה* המותרת בשבת, כדי שיאכל תבשיל חם כבימות החול[13], ואסור להתענות בו[14], ועל כך עי' להלן[15] וע"ע סעודת שבת וע' תענית. ב) הדלקת נר שבת[16]. ויש המונים אותו בכלל כבוד שבת[17]. ועל כך ע"ע נר שבת ויום טוב. ג) לאכול שלש-סעודות* בשבת[18], ועל כך ע"ע שלש סעודות. ג) ללבוש כסות נקיה בשבת[19]. ויש המונים אותו בכלל כבוד שבת[20]. ד) ללבוש בגדים נאים בשבת[21]. ויש שנראה שמונים אותו בכלל כבוד שבת[22]. ה) תלמוד-תורה*[23], ועל כך עי' להלן[24]. ו) שינה[25], ועל כך עי' להלן[26]. ז) תשמיש-המטה*[27], ועל כך ע"ע עונה. ח) שיראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות[28], ועל כך עי' להלן[29]. ט) שהדלקת נר שבת וסעודת ליל שבת יהיו במקום אחד[30], לסוברים כן, ועל כך ע"ע נר שבת ויום טוב וע' סעודת שבת.

על היחס שבין מצות עונג שבת למצות כבוד שבת, ע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב[31]. על הדברים שחיובם הן משום כבוד שבת והן משום עונג שבת, ע"ע הנ"ל[32]. על כך שיש שנזכר לשון כבוד שבת בתלמוד ובפוסקים גם על עונג שבת, ע"ע הנ"ל[33].

מקורה

עונג שבת נלמד מהכתוב בישעיהו: וקראת לשבת עֹנג[34]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שעונג שבת חיובו מן התורה[35], הלכה-למשה-מסיני*[36], ונמסר במסורת[37] עד שבא ישעיהו והסמיכו לכתוב[38], שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר[39], אלא על כרחך שכך נמסר במסורת עד שבא ישעיהו והסמיכו לכתוב[40]. וכתבו ראשונים שרמזו משה רבינו בתורה, שנאמר: ועשית כל מלאכתך[41], ואיך יוכל אדם לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד, אלא יראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות, ואין לך עונג גדול מזה[42]. ואחרונים כתבו שלמדים שהוא חיוב מן התורה מהכתוב בסוף הכתוב בישעיהו: כי פי ה' דִּבֵּר[43]. ב) ויש סוברים שעונג שבת חיובו מדברי-קבלה*[44], והוא מצות-עשה* מדברי הנביאים[45].

יש מהתרגומים שלמד את חיוב עונג שבת מהכתוב: ושמרו בני ישראל את השבת[46], שקשה מהו "לעשות את השבת", והלא שב ואל תעשה הוא[47], אלא שפירושו: לעשות תפנוקי שבת[48], שלא להתעצב בשבת ולעשות תפנוקים ותענוגים[49], והשבת מורה על דבר המיוחד בו, והוא תענוגים, מה שאינם בימים אחרים[50]. וכתבו אחרונים שלדעתו עונג שבת הוא מצוה מן התורה[51].

מקצת הדברים שנמנו בכלל עונג שבת, הן תקנות חכמים משום עונג שבת[52]. ובמקצתם נחלקו ראשונים אם חיובם מהתורה או מתקנת חכמים[53].

במנין המצוות

עונג שבת, אם נמנה במנין-המצות*, נחלקו מוני המצוות: א) יש ממוני המצוות שמנו במנין המצוות עונג שבת[54]. אם משום שלדעתם חיוב המצוה מדאוריתא[55]. או משום שהם מונים אף מצוות עשה דרבנן במנין המצוות[56]. ב) ויש ממוני המצוות, שאף על פי שסוברים שחיוב עונג שבת מן התורה, מנו המצוה בכלל מצות קידוש* בשבת[57]. ג) ויש ממוני המצוות שלא מנאו כלל עונג שבת במנין המצוות[58].

ברכה

הטעם שאין מברכים על עונג האכילה, לפי שאין בו מעשה, ורק אם האכילה עצמה היא מצוה כאכילת-מצה* ופסח[59] מברכים עליה[60], אבל כאן אין המצוה באכילה, רק בעונג שמתענג על ידי אכילה זו[61], ואם אין מתענג בה אינו עושה מצוה[62], והעונג אין בו מעשה[63], וכל מצוה שאין בה מעשה אין מברכים עליה[64].

אכילה ושתייה

מחוייבים לענג השבת במאכל ובמשתה[65], בתבשילים נאים[66] וחשובים[67], לאכול בשר[68] ודגים[69] ולשתות יין[70] וכל דבר שיערב לנו[71]. ואין חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת[72], שהרי - אם אין לו ממון - אמרו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות[73], אלא שאם נמנע משום אֵבל[74] עובר על איסור[75]. ורשאים להכריז על דגים או איזה דבר שלא לקנות, כדי שיזולו ואין בזה משום ביטול עונג שבת[76], שיוצא ידי חובת עונג שבת בכל דבר שעשאו לכבוד שבת, ולאו דוקא דגים[77].

לא ניתנו שבתות - וימים טובים[78] - אלא לאכילה ולשתייה[79], על ידי שהפה זה מסריח - שעל ידי ריבוי האכילה כל היום בא לידי מיאוס, כענין הקיא וקלות ראש וכיוצא[80]. ויש מפרשים: שאם לא יעסקו בדבר אחר כי אם באכילה ובשתיה, יש לחוש שיהיו מדברים בפיהם לשון-הרע*[81]. ויש גורסים: מריח[82], שעל ידי שנהנה מרוח פיו היוצא ממנו התירו לו לעסוק בדברי תורה בשבת וביום טוב[83]. ויש גורסים: טריח[84], שהפה טרוד ורגיל ולמוד לדבר[85], יהיה לו טורח וחולשה אם יעשה בהיפך[86]. ויש גורסים: שהוא טריח[87], בחול, ואין לו פנאי[88] - התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה[89], שיחלק היום לאכילה ודברי תורה[90], למרות שמתחילה לא ניתנו אלא להתענג בהן באכילה ובשתיה[91]. במה דברים אמורים, בתלמידי חכמים, שהם יגעים בתורה כל ימות השבוע ובשבת הם מתענגים[92], שהם ימשיכו יותר מבעלי הבתים אכילה ושתייה קצת[93], שהרי הם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע[94], ומכל מקום אף בעלי הבתים יעסקו באכילה ושתייה בשבת[95].

מצות עונג שבת גדולה עד מאוד, וענינה - בתבשילים חשובים[96] - הוא לפי ממונו של אדם ולפי מה שרגיל בו בחול[97], ומענגה כפי כוחו[98], והוא שאמרו: אפילו דבר מועט ועשאו לכבוד שבת - כגון שהכין דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח[99], ובלבד שיהיה ניכר שלכבוד שבת עשאו[100] - הרי קיים מצות עונג שבת[101], אבל אינו חייב לעשות יותר מדאי, כאשר אמרו חכמים: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות[102], שהצריך לבריות - ומתפרנס מן הצדקה[103] - מוטב שיעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו[104], שלא ירבה בהוצאות אכילה ושתייה ובהוצאות אחרות של שבת, אלא כמסת ידו[105].

זמנה

עונג שבת אינו נוהג אלא בשבת עצמה[106].

המצטער לאכול

המצטער - כגון שהוא חולה מרוב אכילה[107] - ואינו יכול להשלים ולאכול כביצה* בסעודת-שבת* - שהוא שיעור האכילה, לסוברים כן[108] - פטור[109], שלא תיקנו חכמים שלוש סעודות בשבת אלא לעונג שבת ולכבדו, וכיון שמצטער אין לו עונג, ופטור[110].

הפלגה בספינה

אותה ששנינו: אין מפליגים בספינה - בדרך רחוקה[111], לדבר רשות[112] - פחות משלושה ימים קודם לשבת[113], יש מהראשונים מפרשים דהיינו משום ביטול מצות עונג שבת[114], לפי שכל מה שאדם מפליג בים דעתו משתנית עליו[115], וכל שלושה ימים יש להם שינוי וסת משום נענוע הספינה[116], מתוך שהדבר חדש להם התנועה הסבובית מקפת פאת ראשם[117], כפי שנאמר: יחוגו וינועו כשכור[118], ומעוררת להם דברים המצערים[119], וגופם משתבר[120], ובא הבלבול והקיא למקצת בני אדם[121], ומפני הצער שיצטער בשבת יבוא להימנע מעונג שבת[122], על ידי זה שלא יאכל[123], ולאחר שלושת ימים יש להם מנוחה[124], שכיון שדש דש[125], ורוחם חוזרת[126], ואינם חוששים כל כך[127], ורוצים לאכול ומקיימים מצות עונג שבת[128].

ברביעי בשבת, כתבו ראשונים ואחרונים - בדעת הבבלי[129], לסוברים שהטעם הוא משום ביטול עונג שבת[130] - שמותר להפליג[131], שיסיימו שלושה ימים קודם שבת ויפסוק צער הבלבול[132]. ויש מהאחרונים שכתבו שאף לדעה זו אסור להפליג ברביעי[133].

אם היה דבר סכנה, מותר להפליג בספינה אפילו בערב שבת[134].

המורגל בספינה, כתבו ראשונים שאף לסוברים שטעם איסור ההפלגה הוא משום ביטול מצות עונג שבת, מותר, שאין לו צער בדבר[135]. ויש מסתפקים שמא בזמנים אלו מותר לכל, שהספנים בקיאים בה הרבה, ואין צער כל כך[136].

השטים בספינה בנהרות, כתבו ראשונים שלסוברים שטעם איסור ההפלגה הוא משום ביטול מצות עונג שבת, אינם בכלל האיסור, שבנהרות אין שום צער לשטים בהם[137], ולכן שנינו: אין "מפליגים" בספינה[138], שענינו שהם יבדילו ויתרחקו מן הארץ ומן החוף רחוק נבדל ופלג רב[139], אמנם נהרות אין בהם הפלגה[140].

בירושלמי שנינו: אין מפרישים לים הגדול, לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת. בית שמאי אוסרים אפילו ברביעי. ובית הלל מתירים[141]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שבית הלל אינם מתירים אלא ברביעי[142], והם כדברי תנא קמא[143]. ויש מפרשים שבית הלל חלוקים על תנא קמא ומתירים אפילו בערב שבת[144], שהדבר אסור דוקא לבית שמאי שאינם מתירים לעשות מלאכה בערב שבת - ואפילו נעשית מאליה בשבת, כגון הילוך הספינה חוץ לתחום בשבת[145] - אלא בכדי שיעשו מבעוד יום[146], אבל לבית הלל שמתירים עם השמש[147], אף על פי שהמלאכה נעשית בשבת מותר ליכנס[148].

יש מהראשונים שכתבו - לדעתם שבית הלל בירושלמי מתירים ליכנס לספינה אפילו בערב שבת[149] - שאין הברייתא בתלמוד שלנו האוסרת שנויה אלא כבית שמאי, ואין הלכה כמותם[150]. וכן כתבו ראשונים שנהגו להפליג בים הגדול אף בערב שבת[151]. ויש מהראשונים שכתבו שאין לסמוך על הירושלמי, שחלוק על התלמוד שלנו[152].

יש מהראשונים הגורסים בירושלמי, שלדעת תנא קמא אין מפליגים אפילו ברביעי בשבת, ובשלישי בשבת בית שמאי אוסרים ובית הלל מתירים[153].

על המפליג בספינה לדבר מצוה, שמותר לו להפליג אפילו בערב שבת, עי' להלן[154].

הליכה בערב שבת

אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלוש פרסאות[155], מתחילת היום[156], והיינו עד קרוב לשליש היום כפי חשבון מהלך אדם בינוני[157], אם הולך לביתו[158], משום שמבטל לו למצות עונג שבת[159], ואף שהוא מכוין שבביתו יהיה לו יותר עונג שבת, מכל מקום אסור[160], שמא לא תהיה לו סעודה לשבת[161], שהרי אין אנשי ביתו יודעים שהיום יבוא כדי להכין לו[162], אלא ישבות לו בעוד יום גדול, ויכין לו סעודת שבת[163]. ואין צריך לומר אם היה מתארח אצל אחרים שאסור לו להלך יותר משלוש פרסאות מתחילת היום[164], שהרי מביישם, מפני שלא הכינו להן דבר הראוי לאורחים[165], ולא ימצא כלום[166]. וכתבו ראשונים ואחרונים שאם שלח שליח לפניו, או ציוה קודם לביתו להכין לו, יכול להלך יותר משלוש פרסאות[167].

במה דברים אמורים כשהוא - המלון או הבית שיכול לבוא לשם בעוד היום גדול[168] - במקום יישוב, שיוכל להכין צרכי שבת, אבל אם הוא במקום שאי אפשר להכין צרכי שבת, מוטב שיבוא לביתו אולי יוכל להכין צרכי שבת משישאר שם שודאי לא יוכל להכין צרכי שבת[169]. ואפילו אם הולך להתארח אצל אחרים מותר[170], שכיון שהוא במקום שלא יוכל להכין צרכי שבת אין לחוש לבושת המארחים[171]. ואפילו אם יש עמו צידה כדי צרכי שבת[172], אם אינו עומד בשבת במקום יישוב בטוח, מותר לילך כמה פרסאות[173], אולי יבוא למקום שהוא בטוח מן הסכנה[174], שכל הדרכים בחזקת סכנה[175], ומוטב שילך אפילו כמה פרסאות משישאר שם במקום דאגת הסכנה ויצטער כל השבת ולא יהיה לו עונג שבת כלל[176].

הכין סעודתו ולקחה עימו, מדברי ראשונים נראה שמותר לילך יותר משלוש פרסאות[177]. וכן כתבו אחרונים[178]. ויש מהאחרונים סוברים שאסור לילך[179].

למעשה כתבו ראשונים ואחרונים שאין נזהרים בכל זה, כי רוב בני אדם מכינים בריווח ולא בצמצום[180], והיהודים מצויים בכל מקום[181]. ומכל מקום כתבו אחרונים שראוי להיזהר בזה[182].

יש מהאחרונים שכתבו שאין האיסור אלא בהולך ברגליו, ולא בהולך בעגלה[183] או רוכב על סוס[184], שבמהרה יכול לנסוע יותר משלוש פרסאות[185], ויכול לנסוע בהם עד שליש היום[186] - כדין המהלך ברגליו[187] - או אף אחר חצות היום[188], ששונה ההולך ברגליו שיש להחמיר בו שמא יהיה עיף וימשך הרבה[189]. ויש מהאחרונים שכתבו שהאיסור הוא אף בהולך בעגלה[190].

על ההולך בדרך לדבר מצוה, שנסתפקו אחרונים אם יכול להלך בערב שבת יותר משלוש פרסאות, עי' להלן[191].

מצור על עיר

אין צרים על עיר של גוים פחות משלושה ימים קודם לשבת[192], שאסור לצור עליה אלא אם כן התחילו המצור שלושה ימים קודם השבת[193], שנאמר: כי תצור אל עיר ימים רבים[194], "ימים" שנַים, "רבים" שלושה[195], שמיעוט "ימים" שנַים, ומזה שאמר עוד "רבים", משמע רבים משנים דהיינו שלושה[196], והוא אסמכתא*[197]. יש מהראשונים מפרשים טעם הדין משום ביטול עונג שבת[198], כדי שתתישב דעת אנשי המלחמה עליהן ולא יהיו מבוהלים וטרודים בשבת[199], שתוך שלושה ימים אינם נהנים ממאכל ומשתה, משום טירדה ופחד הלב[200], ולאחר שלושה ימים פורח פחדם[201] ויוצא מהלב[202] ומקיימים עונג שבת[203].

במה דברים אמורים, במלחמת הרשות[204], אבל במלחמת מצוה[205], מקיפים העיר אפילו בשבת[206].

על מלחמת הרשות, שאם התחילו בה המצור אין מפסיקים המלחמה בשבת, ע"ע מלמה.

תלמוד תורה

במה מענגו - לשבת[207] - בתלמוד-תורה*[208], ולא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה[209]. יש מפרשים דהיינו לתלמיד-חכם*, שהוא מענגו בתלמוד תורה[210]. ויש מפרשים דהיינו לבעל הבית[211], שמתעסק כל ימות החול בעסקיו[212], ופועלים[213], שהם עסוקים במלאכתם כל ימות השבוע[214], ראוי להם להתעסק מעט בשבת בתלמוד תורה דרך עונג[215]. וכן כתבו הפוסקים להלכה שפועלים ובעלי בתים שאינם עוסקים בתורה כל ימי שבוע, יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע[216], ומכל מקום אף תלמידי החכמים יעסקו בתורה בשבת[217].

שינה

במה מענגו - לשבת - בשינה[218], ולא ניתנה השבת אלא לתענוג[219] בשינה[220]. יש מפרשים דהיינו לבעל הבית[221]. ויש מפרשים דהיינו לתלמיד-חכם*[222], שיגע בתורה כל ימי השבוע ובשבת מתענג[223], שהתלמיד, שכל זמנו הוא שבת[224], ששונה כל ימי השבוע[225], ולא יפנה לבו גם בימי החול לדברים העולמיים[226], טוב לו שיענג עצמו בשבת בשינה[227], שלא יהא שכלו לואה יותר מדאי[228], ולא יקָּרא מפני זה מחטיא הכונה, כי הנחת השכל ושומרו מן הלאות לכונת היותו יותר מוכן לקבל החכמות הוא הכנת הטבעים להיותם מצליחים בלימוד, והוא אם כן כמי שלמד באותה שעה[229].

מלאכותיו עשויות

בכלל עונג שבת שיראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות[230], שנאמר: ועשית כל מלאכתך[231], ואיך יוכל אדם לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד, אלא יראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות, ואין לך עונג גדול מזה[232].

בפני מצוה אחרת

אותה ששנינו: אין מפליגים בספינה פחות משלושה ימים קודם לשבת[233], פירשוה בתלמוד: במה דברים אמורים לדבר הרשות, אבל לא לדבר מצוה[234], והמפליג לדבר מצוה מותר לו להפליג אפילו בערב שבת[235]. לסוברים שטעם האיסור הוא משום עונג שבת[236], פירשו שהוא משום שעוסק-במצוה* פטור מן המצוה, ולכן פטור ממצות עונג שבת[237].

ההולך בדרך בערב שבת, שאסור לילך יותר משלוש פרסאות, משום עונג שבת[238], אם הולך לדבר מצוה ולא הכין צרכי סעודתו, נסתפקו אחרונים אם מותר לו לילך עד סמוך לערב, אף שמתבטל מעונג שבת, כפי הדין במפליג בספינה[239], או שכיון שלא הכין כלל הדבר חמור ואסור לו לילך, והסיקו שיש להקל בזה אם משער שיגיע בעוד היום גדול[240].

על עונג שבת שאינו מבוטל בשבת ויום טוב בשביל תיקון הטבל, ועל מחלוקת הראשונים מהו הדבר שהותר בהפרשת תרומה ומעשרות לצורך עונג שבת, ע"ע הפרשת תרומות ומעשרות: לצורך שבת ויו"ט[241].

עונג יום טוב

בחיוב עונג ביום-טוב*, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שכשם שמצוה לענג השבת, כך מצוה לענג כל ימים טובים[242], שנאמר: וקראת לַשבת עֹנג לקדוש ה' מכֻבד[243], וכל ימים טובים נאמר בהם: מקרא קֹדש[244]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאין מצות עונג יום טוב[245].

להלכה כתבו הפוסקים שמצוה לענג יום טוב[246].

על כך שלא ניתנו ימים טובים אלא לאכילה ולשתייה, עי' לעיל: עונג שבת[247]. ושם[248], דהיינו לתלמידי חכמים. על כך שלא ניתנו ימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה, עי' לעיל: שם[249]. ושם[250], שנחלקו ראשונים אם היינו לתלמיד חכם או לבעל הבית ופועלים. על כך שצריך ללבוש כסות נקיה ביום-טוב*, ע"ע יום טוב[251] וע' כבוד שבת; כבוד יום טוב[252]. על כך שצריך ללבוש בגדים נאים ביום טוב, שהם טובים יותר מבגדי שבת, ע"ע יום טוב[253] וע' כבוד שבת; כבוד יום טוב[254]. על כך שצריך לעשות ימי משתה ביום טוב, ע"ע יום טוב[255]. על הדלקת נר יום טוב, שיש הסוברים שהוא נמשום מצות עונג יום טוב, ע"ע נר שבת ויום טוב. ושם, שלסוברים שאין מצות עונג ביום טוב, אין מברכים על הדלקת נר יום טוב, ולסוברים שיש מצות עונג ביום טוב מברכים עליו. על איסור תענית* ביום טוב, שהוא משום עונג יום טוב, לסוברים כן, ע"ע תענית.

הערות שוליים

  1. ↑ תנחומא בראשית סי' ב, והוסיף: ולקרויה בכסות נקיה (ועי' ציון 19); כ"מ משאילתות שאי' א; רמב"ם שבת פ"ל ה"ז וה"י; עי' יראה"ש סי' תיב; כ"מ מסמ"ג עשין ל; כ"מ מס' הבתים ס' מצוה מ"ע קמז; עי' מאירי שבת קיט א; עי' טור או"ח סי' רמב; כ"מ ממנוה"מ לר"י אלנקוה ח"ג פ"ח עמ' 581; חא"ג למהר"ל ב"ק לב א.
  2. ↑ ישעיהו נח יג.
  3. ↑ תנחומא שם.
  4. ↑ ישעיהו שם יד. יראה"ש סי' תיב.
  5. ↑ עי' רמב"ם שם הי"ד ופהמ"ש נדרים סג ב; יראה"ש שם; עי' סמ"ג שם.
  6. ↑ דברים כח נו. יראה"ש שם.
  7. ↑ חא"ג למהר"ל שם; ס' פאר עץ חיים (קרויזר) סי' יד דף יב ע"ב ד"ה וי"ל.
  8. ↑ עי' פי' התפלות והברכות לר"י ב"ר יקר ח"א עמ' קג; עי' אבודרהם שחרית של שבת ברכת יוצר; פרי צדיק ח"א קונ' שביתת שבת אות ה (מב א), בד' או"ז שבע' כבוד שבת; כבוד יום טוב ציון 185: ואולי.
  9. ↑ פרי צדיק שם אות ד (לח ב), בד' בה"ג שבציון 54 שמנה במנין-המצות (ע"ע) עונג, ולא מנה כבוד, וע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב, שי"ח וסוברים שבה"ג מנה אף כבוד.
  10. ↑ שכל טוב שבציון 66.
  11. ↑ עי' גמ' וראשונים שבציון 67.
  12. ↑ תנחומא שבציון 65; עי' אחרונים שבציונים 92, 94.
  13. ↑ עי' גאונים ראשונים ואחרונים שבע' הטמנה ציון 51.
  14. ↑ תנחומא בראשית סי' ב; עי' סמ"ג עשין ל.
  15. ↑ ציונים 65 ואילך, 96 ואילך.
  16. ↑ תנחומא נח סי' א; רמב"ם שבת פ"א ה"ה; שו"ע או"ח רסג ב.
  17. ↑ ע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב ציון 185 וע' נר שבת ויום טוב.
  18. ↑ עי' גאונים ראשונים ואחרונים שבציון 110; עי' מנוה"מ שם, בשם המדרש.
  19. ↑ תנחומא בראשית סי' ב; שכל טוב שם; פרי צדיק ח"א קונ' שביתת שבת אות ד (לח ב).
  20. ↑ כ"מ מהגמ' ומדרשים וראשונים שבע' הנ"ל ציונים 509, 512, 514.
  21. ↑ עי' שכל טוב שמות טז קצור מס' שבת פט"ז (עמ' 292).
  22. ↑ כ"מ מאו"ז שבע' כבוד שבת; כבוד יום טוב ציון 513.
  23. ↑ עי' ירו' ותנחומא שבציון 208.
  24. ↑ ציון 207 ואילך.
  25. ↑ עי' ירו' שבציון 218 ומאירי שבציון 220.
  26. ↑ ציון 218 ואילך.
  27. ↑ רמב"ם שבת פ"ל הי"ד.
  28. ↑ עי' סמ"ק שבציון 232.
  29. ↑ ציון 230 ואילך.
  30. ↑ עי' תוס' שבת כה ב ד"ה הדלקת.
  31. ↑ ציון 19 ואילך.
  32. ↑ 61, 185 ואילך, 266 ואילך, ועוד. וע"ע הנ"ל ציון 38 ואילך.
  33. ↑ ציון 34.
  34. ↑ ישעיהו נח יג. עי' שבת קיח ב; כ"מ מפסחים סח ב; עי' תנחומא שבציון 1 ואילך; כ"מ ממשנת ר' אליעזר פ"כ (ועי' ציון 18); סמ"ג עשין ל; עי' רבינו בחיי דברים יח י.
  35. ↑ רש"י יבמות צג א ד"ה כל הימים, לפי ערל"נ שם; רמב"ם שבת פ"ל ה"א, לפי חי' חת"ס שבת קיא א ושו"ת חת"ס או"ח סי' קסח, ושלכן לד' הרמב"ם איסור תענית בשבת מדאוריתא (ע"ע תענית), ולפי תועפות ראם ליראים סי' צט, ועי' ציון 44, שי"מ בע"א; סמ"ק סי' רפא; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכז, לפי שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' כב; חי' הר"ן פסחים צט ב; צ"צ הקדמון סי' כח, לפי פמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח אות יח ויט ושו"ת רב פעלים שם; פמ"ג שם, בד' הסוברים שאיסור תענית בשבת מדאוריתא (ע"ע תענית), ועי' ציון הנ"ל; ערל"נ שם, בד' הסוברים שחיוב אכילת פת בשבת מן התורה (ע"ע סעודת שבת) ובמסקנה; שו"ת רב פעלים שם, במסקנה.
  36. ↑ כ"מ קצת מהירא"ש וערל"נ שבציון הבא (וע"ע הלכה למשה מסיני ציונים 267, 272); חת"ס שם ושם.
  37. ↑ יראה"ש שם וערל"נ יבמות שם: גמרא גמירי לה.
  38. ↑ יראה"ש שם, ע"פ הגמ' שבע' הלכה למשה מסיני ציון 35; עי' חת"ס שם ושם.
  39. ↑ שבת קד א.
  40. ↑ ערל"נ יבמות שם.
  41. ↑ שמות כ ט; דברים ה יג.
  42. ↑ סמ"ק שם.
  43. ↑ פמ"ג שבע' דברי קבלה ציון 53 ואילך, ע"פ בה"ג שבע' גמילות חסדים ציון 13, וע"ע דברי קבלה ציון 52.
  44. ↑ רמב"ם שם, לפי ערך השלחן או"ח סי' רמב אות ג (עיי"ש שמכל מקום איסור התעית בשבת הוא מדאוריתא, וע"ע תענית) ולפי תועפות ראם שם בשם האחרונים, ועי' ציון 35, שי"מ בע"א; עי' סמ"ג שבציון הבא; פסקי רי"ד פסחים שם; פמ"ג שם, בד' הסוברים שאיסור תענית בשבת מדרבנן (ע"ע תענית).
  45. ↑ סמ"ג שם.
  46. ↑ שמות לא טז. שו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' כב, בד' תיוב"ע שבציון 48.
  47. ↑ פי' יונתן שם, בד' תיוב"ע שבציון הבא, בפי' הא'. ועי' ראב"ע שם, בפי' הקצר.
  48. ↑ תיוב"ע שם.
  49. ↑ פי' יונתן שם, בפי' הא'.
  50. ↑ פי' יונתן שם, בפי' הב'.
  51. ↑ שו"ת רב פעלים שם, בד' תיוב"ע שבציון 48. עיי"ש שדוחק לומר שלד' תיוב"ע הוא אסמכתא (ע"ע).
  52. ↑ ע"ע הטמנה ציון 51.
  53. ↑ ע"ע נר שבת ויום טוב.
  54. ↑ בה"ג מ"ע מח; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) מ"ע בא"ב שני: סגולת שבת וכו' בענוג; אזהרות ר' שלמה ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" בעשין: לענג יום מנוחה; יראה"ש סי' תיב.
  55. ↑ יראה"ש שבציון הקודם, לפי תועפות ראם ליראים סי' צט.
  56. ↑ אזהרות ר' שלמה ן' גבירול שבציון 54, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע ב.
  57. ↑ סמ"ק סי' רפא.
  58. ↑ אזהרות "אתה הנחלת"; רס"ג בשתי אזהרותיו; אזהרות ר"א הזקן; רמב"ם; סמ"ג; חינוך; ועוד.
  59. ↑ ע"ע אכילת פסחים.
  60. ↑ ע"ע אכילת מצה: ברכתה, וע' אכילת פסחים ציון 72 ואילך.
  61. ↑ פרי צדיק ח"א קונ' שביתת שבת אות ה (מא ב - מב א).
  62. ↑ עי' גאונים ראשונים ואחרונים שבציון 110; פרי צדיק שם (מב א).
  63. ↑ פרי צדיק שם.
  64. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציון 59 ואילך. פרי צדיק שם: ועל מצוה שבלב לא תיקנו ברכה.
  65. ↑ תנחומא בראשית סי' ב.
  66. ↑ שכל טוב שמות טז קצור מס' שבת פט"ז (עמ' 292).
  67. ↑ עי' שבת קיח ב; עי' שכל טוב שם; עי' רמב"ם שבת פ"ל ה"ז; עי' טור או"ח סי' רמב; עי' מנוה"מ לר"י אלנקוה ח"ג פ"ח עמ' 581, בשם רז"ל.
  68. ↑ עי' סמ"ג עשין ל; רבינו בחיי דברים יח י.
  69. ↑ סמ"ג שם.
  70. ↑ עי' סמ"ג שם; רבינו בחיי שם.
  71. ↑ רבינו בחיי שם.
  72. ↑ תר"י ברכות יז ב (י ב); עי' טור או"ח סי' תקנב.
  73. ↑ ר' עקיבא בשבת קיח א. תר"י ברכות שם. ועי' ציון 102 ואילך.
  74. ↑ ע"ע אבלות.
  75. ↑ טור שם, לפי ערך השלחן או"ח סי' רמב אות ג, והובא בשו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סי' כב.
  76. ↑ עי' שו"ת צ"צ הקדמון סי' כח; עי' ערך השלחן שם, בשם האחרונים.
  77. ↑ עי' שו"ת צ"צ שם.
  78. ↑ ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן בירו' שבת פט"ו ה"ג.
  79. ↑ ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן בירו' שם; שאילתות שאי' א, והוסיף: ולקלס להקב"ה.
  80. ↑ עי' פי' הקצר לירו' שם; יפ"מ שם; עי' קה"ע שם, בפי' הב'.
  81. ↑ קה"ע שם, בפי' הא'.
  82. ↑ ירו' שם, לגי' סופר כ"י ליידן, לאחר שתיקן, וד' ונציה,
  83. ↑ פ"מ שם.
  84. ↑ ירו' שם, לגי' סופר כ"י ליידן, לפני שתיקן; ככר לאדן לירו' שם, בד' ס' חסידים שבציון הבא.
  85. ↑ ס' חסידים (מרגליות) סי' קי, בד' ירו' שם: מדוחק התירו לשאול שלום בשבת.
  86. ↑ עי' ככר לאדן שם.
  87. ↑ ירו' שם, לגי' מאירי שבת קיח ב.
  88. ↑ מאירי שם.
  89. ↑ ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן בירו' שם, לגירסתנו.
  90. ↑ פי' הקצר שם; יפ"מ שם.
  91. ↑ עי' פ"מ שם.
  92. ↑ עי' ב"י או"ח סי' רפח, בשם התנחומא, ושהוא פי' לירו' שבציון 89. ועי' פס"ר שבציון 223.
  93. ↑ עי' רמ"א בשו"ע או"ח רצ ב.
  94. ↑ רמ"א שם.
  95. ↑ נחלת צבי סק"ב, בד' רמ"א שבציון 93. עיי"ש הטעם.
  96. ↑ עי' מאירי שבציון 101, וגמ' שבציונים 99, 101. ועי' ציון 10 ואילך.
  97. ↑ מאירי שבת קיח ב.
  98. ↑ סמ"ג עשין ל.
  99. ↑ רב פפא בגמ' שם, בביאור רב חייא בר אשי שבציון הבא, ורש"י ד"ה כסא דהרסנא.
  100. ↑ עי' יראה"ש סי' תיב.
  101. ↑ עי' רב חייא בר אשי אמר רב בגמ' שם. מאירי שם.
  102. ↑ ר' עקיבא בגמ' שם א. סמ"ג שם; עי' מאירי שם ב.
  103. ↑ מאירי שם א.
  104. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אלא הא מני.
  105. ↑ מאירי שם.
  106. ↑ בהגר"א או"ח סי' תקכט ס"א ד"ה שזהו כו'; חי' הגר"ח (סנטסיל) סי' יא (מהגרי"ז).
  107. ↑ רמב"ם שבת פ"ל ה"ט.
  108. ↑ ע"ע סעודת שבת.
  109. ↑ תשוה"ג שע"ת סי' רכו; עי' רמב"ם שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"ה סי' ג; כ"מ ממאירי שבת קיח א; עי' טוש"ע או"ח רצא א; עי' לבוש שם. וע"ע סעודת שבת, ששיעור הסעודה בכביצה (ע"ע).
  110. ↑ תשוה"ג שם; שו"ת הרשב"א שם: לכבוד שבת ולענגו; כ"מ מלבוש שם.
  111. ↑ שמאי הזקן בספרי שופטים פיס' רג; עי' ברייתא שבת יט א: ומצור לצידן וכו'; ירו' שבת פ"א ה"ח: כגון מצור לצידון מותר, לפי מה"פ שם; עי' רבי בשם שמאי במדרש תנאים דברים כ כ.
  112. ↑ עי' ציון 234.
  113. ↑ עי' שמאי הזקן בספרי שופטים שם; ברייתא שם; עי' רבי בשם שמאי במדרש תנאים שם.
  114. ↑ רי"ף שם (ז ב, וטור או"ח סי' רמח ור"ן שם ושו"ת ריב"ש סי' יח ושו"ת תשב"ץ ח"א סי' כא וח"ד טור ג סי' יא, בשמו) ושו"ת הרי"ף סי' שיז (ועי' בעה"מ שם, שהוא דברי הרי"ף בתשובה, וחזר בו ממה שכתב תחי' בהלכות כר"ח, ולפי"ז הוא תוספת ברי"ף שלנו, ועי' שו"ת ריב"ש סי' קא תשב"ץ ח"א שם, שכ' שכ"ה ד' הרי"ף בהלכותיו); רמב"ם שבת פ"ל הי"ג, לפי מ"מ שם ושו"ת ריב"ש שם ושו"ת תשב"ץ שם וב"י שם; עי' שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' שח; השלמה שם; רא"ש שם פ"א סי' לח; מאירי שם, בשם גדולי הפוסקים בחזרותיהם; עי' שו"ע שם ב. ועי' ר"ח שם (ורי"ף ורא"ש שם, בשם יש מי שאומר, ומאירי שם, בשם גדולי הראשונים ושגדולי הפוסקים כתבוה בהלכותיהם, והגמ"י שם, בשם ר"ת וכל הגאונים, ושו"ת תשב"ץ שם ושם, בשם ר"ח), ובעה"מ שם (ז א, ומאירי שם, בשם מגדולי המגיהים על דבריהם, ור"ן שם (ז ב) ושו"ת ריב"ש שם, בשם בעה"מ), ושו"ת ראב"ן סי' ס, ותוס' שם ד"ה אין (ומאירי שם, בשם ראשונים של גאונים, ושו"ת תשב"ץ שם ושם, בשם רמב"ן בשם תשו' רב האי, ובשם התוס'), ור"ן וחי' הר"ן שם, בשם הרמב"ן (ומאירי שם, בשם גדולי הדורות שלפנינו), שפי' בע"א. ועי' שו"ת חת"ס ח"ו סי' צז ושו"ת צי"א ח"א סי' כא.
  115. ↑ שו"ת הרי"ף שם.
  116. ↑ רי"ף שבת שם; שו"ת ריב"ש שם, בשמו; רא"ש שם.
  117. ↑ מאירי שם, בשם גדולי הפוסקים בחזרותיהם.
  118. ↑ תהלים קז כז. רי"ף שם; שו"ת ריב"ש שם, בשמו; רא"ש שם.
  119. ↑ עי' שו"ת הרמב"ם שם; מאירי שם, בשם גדולי הפוסקים.
  120. ↑ עי' טור שם, בשם הרי"ף.
  121. ↑ עי' שו"ת הרמב"ם שם.
  122. ↑ שו"ת הרי"ף שם; עי' רי"ף שבת שם.
  123. ↑ עי' רי"ף שבציון 128.
  124. ↑ רי"ף שם.
  125. ↑ מאירי שם, בשם גדולי הפוסקים בחזרותיהם.
  126. ↑ טור שם, בשם הרי"ף.
  127. ↑ עי' שו"ת הרי"ף שם.
  128. ↑ עי' ציון 65 ואילך. רי"ף שבת שם.
  129. ↑ עי' רשב"א שבת יט א.
  130. ↑ ב"ח או"ח סי' רמח; כ"מ מבהגר"א שם ס"א ד"ה אבל קודם כו'. עי' ב"ח שם, שבשו"ת ריב"ש סי' יז, כתוב שאסור ברביעי, והוא מפני שסובר כבעה"מ שבציון 114, הסובר שהטעם הוא משום חשש חילול שבת.
  131. ↑ רשב"א שם, ע"פ ב"ה בירו' שבציון 141, לשיטתו שבציון 142; עו"ש סי' רמח סק"א; בהגר"א שם ס"א, בשם הרשב"א, ובד' רא"ש והג"א שבציון הנ"ל.
  132. ↑ עו"ש שם. ולכאו' היינו שביום הג' שהוא שבת כבר נפסק צער הבלבול.
  133. ↑ מג"א שם סק"ב, ועי' מחה"ש שם סק"ג ראיה לזה.
  134. ↑ עי' ירו' שבת פ"א ה"ח, לגירסתנו: אם היה דבר של סכנה, ועי' פני מאיר וגליון אפרים וטוב ירושלים שם, שגרסו בע"א.
  135. ↑ עי' מאירי שבת יט א, בד' גדולי הפוסקים בחזרותיהם. ועי' שו"ת צי"א ח"א סי' כא.
  136. ↑ מאירי שם, בד' גדולי הפוסקים בחזרותיהם. ועי' שו"ת צי"א שם.
  137. ↑ עי' שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' שח; עי' מ"מ שבת פ"ל הי"ג ושו"ת ריב"ש סי' יח, בשם תשו' הרמב"ם; עי' שלט"ג שבת ז ב בדפי הרי"ף אות ב; עי' טוש"ע או"ח רמח ב; עי' ק"נ לרא"ש שבת פ"א סי' לח סק"מ.
  138. ↑ ברייתא שבציון 113. ק"נ שם.
  139. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מפליגין; ק"נ שם.
  140. ↑ ק"נ שם.
  141. ↑ ירו' שבת פ"א ה"ח, לגירסתנו וגי' ס' המנהיג הל' שבת סי' קמד ורשב"א שבת יט א ושו"ת ריב"ש סי' קא (וכעי"ז בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' כא), ועי' ציון 153, שי"ג בע"א; עי' רא"ש שבת פ"א סי' לח, בשם התוספ', וצ"ב, שאינו שם.
  142. ↑ רשב"א שבת יט א; רא"ש שם פ"א סי' לח; הג"א שם, בשם ר"י.
  143. ↑ עי' רא"ש שם: ולא קשה היינו ת"ק (עי' ציון הבא) דהכי קאמר דבר זה מח' ב"ש וב"ה.
  144. ↑ תוס' ערובין מג א ד"ה הלכה, שאל"כ ב"ה היינו ת"ק; ס' המנהיג שם; עי' רא"ש שם, בד' רשב"ם שבציון 146; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' כא, בשם יש מי שאומר;
  145. ↑ רא"ש שם, לד' זו.
  146. ↑ עי' ב"ש במשנה שבת יז ב. תוס' ערובין שם, בשם רשב"ם; עי' רא"ש שבת שם, בשם רשב"ם; עי' מאירי שם יט א, בשם קצת תוס'. ועי' ספרי שבציון 113 ויפ"ע שבת יט א.
  147. ↑ עי' ב"ה במשנה שבת יז ב - יח א.
  148. ↑ תוס' ערובין שם, בשם רשב"ם; עי' רא"ש שבת שם, בשם רשב"ם; עי' מאירי שם, בשם קצת תוס'. ועי' רי"ו תא"ו ני"ב חי"ח (קא ב), בשם הרמב"ן, והובא בב"י או"ח ר"ס רמח, ועי' ב"ח שם.
  149. ↑ עי' ציון 144 ואילך.
  150. ↑ עי' בה"ג שבת פ"א, לפי מהר"י אבוהב לטור או"ח סי' רמח, ועי' ב"י שם, שפי' בע"א; עי' תוס' ערובין מג א ד"ה הלכה, בשם רשב"ם; עי' ס' המנהיג הל' שבת סי' קמד; עי' מאירי שבת יט א, בשם קצת תוס'.
  151. ↑ ס' המנהיג שם; עי' ר"ן שבת יט א (ז ב).
  152. ↑ שו"ת ריב"ש סי' קא, בשם הראב"ד.
  153. ↑ שו"ת ראב"ן סי' ס, בשם חתנו ר' יואל בשם הירו', ועי' ציון 141, שי"ג בע"א.
  154. ↑ ציון 233 ואילך.
  155. ↑ אייבו משום ר' אלעזר בר צדוק בסוכה מד ב; רמב"ם שבת פ"ל הי"א; טוש"ע או"ח רמט א.
  156. ↑ רמב"ם שם. ועי' פמ"ג שם א"א סק"א, שתמה על השו"ע שהשמיט.
  157. ↑ פמ"ג שם, ע"פ רמב"ם שבציון הקודם.
  158. ↑ רב כהנא בגמ' שם, בלשון הא' ובלשון הב'.
  159. ↑ רי"ף שבת יט א (ז ב); עי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"א (סד ד).
  160. ↑ מ"ב שם סק"ג.
  161. ↑ עי' גמ' שם.
  162. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אלא לביתיה; רמב"ם שם.
  163. ↑ רש"י שם ד"ה לא יהלך כו'; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  164. ↑ עי' רב כהנא בגמ' שם, בלשון הב'; עי' רמב"ם שם; עי טוש"ע שם. ועי' רב כהנא שם, בלשון הא', ורש"י שם ד"ה אבל לאושפיזיה, הסובר שאם מתארח יכול ללכת יותר מג' פרסאות, שאינו סמוך על בני הבית, ונושא עמו סעודתו, ועל מה שבידו נסמך. וע"ע הלכה: בשני לשונות, ועי' ב"ח שם.
  165. ↑ רמב"ם שם.
  166. ↑ רש"י שם ד"ה אפילו לביתו.
  167. ↑ עי' רי"ו שם; עי' ב"י שם, בשמו, ובד' רמב"ם שבציון 162; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  168. ↑ עי' לבוש שם. ועי' א"ר שם סק"א, בד' שו"ע שבציון הבא.
  169. ↑ ב"י שם: ונ"ל; עי' שו"ע שם; עי' פרישה שם סק"ג, בשם ב"י.
  170. ↑ עי' ב"י או"ח סי' רמט; עי' שו"ע שם א.
  171. ↑ עי' ב"י שם. ועי' ציון 165.
  172. ↑ ב"י שם.
  173. ↑ ב"י שם; עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם; עי' פרישה שם סק"ג, בשם ב"י.
  174. ↑ לבוש שם.
  175. ↑ ר' שמעון בר אבא בשם ר"ח בירו' ברכות פ"ד ה"ד. ב"י שם.
  176. ↑ לבוש שם.
  177. ↑ שו"ת ריב"ש סי' קא, לפי א"ר סי' רמט סק"ב.
  178. ↑ עי' חי' וביאורי מהרש"ל לטור או"ח סי' רמט; דרישה שם סק"ב, בשמו; עי' א"ר שם; בה"ל ד"ה ויוכל להכין וכו', בשמו.
  179. ↑ עו"ש שם סק"א: ונראה, שלא חילקו חכמים, כפי שקיי"ל כלישנא ב' של רב כהנא שבציון 164, שאפי' סומך על המארח, אסור; א"ר שם, בשמו, וכ' שלא ראה הריב"ש שבציון 177; בה"ל שם, בשם עו"ש, ובד' ב"י שבציון 172.
  180. ↑ אגודה פ"ד סי' לח: במדינות האלו; נחלת צבי סי' רמט סק"א ומג"א שם סק"ב, בשמו; שלחן עצי שטים סי' ה ס"ב אות ו; מ"ב שם סק"ג, בשם מג"א בשם אגודה.
  181. ↑ שלחן עצי שטים שם.
  182. ↑ עי' ב"ח שם (ועי' א"ז שם סק"א, בשמו); עי' ח"א ח"ב כלל א ס"ז; עי' שעה"ז שם אות ה.
  183. ↑ מג"א סי' רמט סק"א, בשם ב"ח (ועי' ב"ח שם, ותו"ש שם סק"א ומחה"ש שם סק"א ותו"ח שם סק"א); שו"ע הרב שם ס"ג; פמ"ג שם א"א סק"א; שלחן עצי שטים סי' ה ס"ב אות ו;
  184. ↑ שו"ע הרב שם; שלחן עצי שטים שם. ועי' ב"ח שם.
  185. ↑ מ"ב שם.
  186. ↑ פמ"ג שם, בפי' הא'; עי' שו"ע הרב שם.
  187. ↑ עי' ציון 157.
  188. ↑ פמ"ג שם ומ"ב שם סק"א, שכ"מ מהב"ח שם.
  189. ↑ פמ"ג שם, בד' הב"ח.
  190. ↑ שו"ת בית יעקב סי' לה, ע"פ הדין בפסח-שני (ע"ע) שפטור דרך רחוקה היינו אף כשעומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס במרוצה בסוסים ופרדים, וע"ע פסח שני, ועי' שו"ת בית יעקב שם; תו"ש שם סק"א, בשמו.
  191. ↑ ציון 238 ואילך.
  192. ↑ תוספ' ערובין פ"ג; ספרי שופטים פיס' רג; ברייתא שבת יט א, לגי' כתה"י וד' ונציה: עיירות; יר' שבת פ"א ה"ח, לגי' כת"י ליידן וד' ונציה: מקיפים; מדרש תנאים דברים כ ג, בפי' הב'; עי' רבי בשם שמאי במדרש תנאים שם כ כ; רמב"ם שבת פ"ל הי"ג: עיירות; עי' טור שבציון הבא. השו"ע השמיט, ועי' עו"ש סי' רמט סק"א.
  193. ↑ עי' ספרי שם, בהמשך: ואין צרים על עיר וכו'; עי' טור שם.
  194. ↑ דברים שם.
  195. ↑ ספרי שם; מדרש תנאים שם ג, בפי' הב'.
  196. ↑ רבינו הלל שם.
  197. ↑ כ"מ מהראשונים שבציון הבא ואילך; עי' רבינו הלל שם.
  198. ↑ עי' רי"ף ורא"ש שבציון 203; כ"מ מרמב"ם שבציון הבא. ועי' רבינו הלל לספרי שם, שפי' בע"א.
  199. ↑ רמב"ם שבת פ"ל הי"ג.
  200. ↑ רי"ף שם (ז ב); רא"ש שם פ"א סי' לח.
  201. ↑ רי"ף שם; עי' שו"ת הרי"ף סי' שיז; רא"ש שם.
  202. ↑ שו"ת הרי"ף שם.
  203. ↑ רי"ף שבת שם; רא"ש שם.
  204. ↑ ע"ע מלחמה.
  205. ↑ ע"ע הנ"ל.
  206. ↑ ספרי שופטים פיס' רג, לפי כס"מ מלכים פ"ו הי"א, ועי' ספ"ד שם; עי' ירו' שבת פ"א ה"ח; עי' טור או"ח סי' רמט; לח"מ שבת פ"ב הכ"ה.
  207. ↑ עי' מאירי שבציון 215, בד' ירו' שבציון הבא.
  208. ↑ מאירי בהקד' בהב"ח ושבת קיח ב, בשם הירו': במה מענגו וכו' ומר אמר בת"ת; עי' ב"י או"ח סי' רפח, בשם התנחומא.
  209. ↑ ר' ברכיה בשם ר' חייא בר בא בירו' שבת פט"ו ה"ג; עי' ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן בפס"ר פיס' כג, והובא במעט שינוי במאירי שבת שם.
  210. ↑ מאירי בהקד' בהב"ח, בשם רוב מפרשים, ושבת שם, בשם רבותיו, בפי' הירו' שהביא שם: ול"פ כאן בתלמיד כאן בבעה"ב.
  211. ↑ מאירי שם ושם, בפי' הירו' הנ"ל.
  212. ↑ מאירי שבת שם.
  213. ↑ פס"ר שם, בד' ר' חגי שבציון 209, שאינו חלוק על ר' ברכיה שבציון 219; ב"י שם, בשם התנחומא, בד' ר' ברכיה בירו' שבציון 209, שאינו חלוק על ר' חגי שבירו' שבציון 89.
  214. ↑ פס"ר שם; ב"י שם, בשם התנחומא.
  215. ↑ עי' פס"ר שם; מאירי שבת שם: לו; עי' ב"י שם, בשם התנחומא.
  216. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח רצ ב.
  217. ↑ נחלת צבי סק"ב, בד' רמ"א שבציון הקודם. עיי"ש הטעם.
  218. ↑ מאירי בהקד' לבהב"ח ושבת קיח ב, בשם הירו': במה מענגו מר אמר בשינה.
  219. ↑ ר' ברכיה בפס"ר פיס' כג, והובא במעט שינוי במאירי שבת שם.
  220. ↑ כ"מ מהמאירי שם, בד' פס"ר שבציון הקודם, שהוא כירו' שבציון 218.
  221. ↑ מאירי בהקד' בהב"ח, בשם רוב מפרשים, ושבת שם, בשם רבותיו, בפי' הירו' שהביא שם: ול"פ כאן בתלמיד כאן בבעה"ב.
  222. ↑ עי' פס"ר שם, בד' ר' ברכיה שבציון 219, שאינו חלוק על ר' חגי שבציון 209, לפי מאירי שבת שם; מאירי שם והקד' בהב"ח, בפי' הירו' הנ"ל.
  223. ↑ עי' פס"ר שם. ועי' תנחומא שבציון 92.
  224. ↑ מאירי בהקד' בהב"ח שם.
  225. ↑ מאירי שבת שם.
  226. ↑ מאירי בהקד' בהב"ח שם.
  227. ↑ מאירי שם; עי' מאירי שבת שם.
  228. ↑ עי' מאירי בהקד' בהב"ח שם; מאירי שבת שם.
  229. ↑ מאירי בהקד' בהב"ח שם. ועי' של"ה שבת נר מצוה (סי' נג במהד' יד רמ"ה).
  230. ↑ עי' סמ"ק שבציון 232.
  231. ↑ שמות כ ט; דברים ה יג.
  232. ↑ סמ"ק סי' רפא.
  233. ↑ ברייתא שבציון 113.
  234. ↑ עי' שבת יט א; עי' רמב"ם שבת פכ"ד ה"ו; עי' טוש"ע או"ח רמח א.
  235. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  236. ↑ עי' ציון 114 ואילך.
  237. ↑ רי"ף שם (ז ב); עי' מאירי שם, בשם גדולי הפוסקים בחזרותיהם.
  238. ↑ עי' ציון 155 ואילך.
  239. ↑ עי' ציון 233 ואילך.
  240. ↑ עי' בה"ל סי' רמט ד"ה אין הולכין בע"ש וכו'.
  241. ↑ ציון 583 ואילך.
  242. ↑ עי' רמב"ם יו"ט פ"ו הט"ז; עי' טור או"ח סי' תקכט; א"ח הל' יו"ט סי' א וכלבו סי' נח; כ"מ מאבודרהם מעריב של שבת, בשם משמרת המועדות; כ"מ משו"ת חת"ס או"ח סי' קסח. ועי' שעה"מ מעשר פ"ה הכ"ג.
  243. ↑ ישעיהו נח יג. עי' רמב"ם שם; עי' פרישה שם סק"ב; עי' שו"ע הרב שם ס"א; מ"ב שם סק"ד.
  244. ↑ ויקרא כג ז וכא וכד ועוד. רמב"ם שם; עי' פרישה שם; שו"ע הרב שם; עי' מ"ב שם. עי' בהגר"א שם ד"ה וצריך כו' והג' בני בנימין לרמב"ם שם, ראיות לזה מהתו"כ ספרי וגמ'. ועי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' א.
  245. ↑ חי' המאירי ביצה לד ב, בשם יש מי שמפרש; אבודרהם שם, בשם ה"ר גרשון ב"ר שלמה; כ"מ מפנ"י ביצה מ א; צל"ח ביצה לה א. ועי' הג' בני בנימין שם, ראיות לזה מהגמ'.
  246. ↑ שו"ע או"ח תקכט א; לבוש שם; שו"ע הרב שם ס"א; ערה"ש שם ס"א.
  247. ↑ ציון 78.
  248. ↑ ציון 92 ואילך.
  249. ↑ ציון 209.
  250. ↑ ציון 210 ואילך.
  251. ↑ ציון 48.
  252. ↑ ציון 544.
  253. ↑ ציון 47 ואילך.
  254. ↑ ציונים 545, 547 ואילך.
  255. ↑ ציון 50.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עונג_שבת;_עונג_יום_טוב&oldid=148953"