אנציקלופדיה תלמודית:צמיד פתיל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־19:13, 17 בינואר 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - כלי שיש כיסוי על פיו, המציל את המונח בתוך הכלי מלקבל טומאה. == '''הדין, מקורו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - כלי שיש כיסוי על פיו, המציל את המונח בתוך הכלי מלקבל טומאה.

הדין, מקורו ומהותו

צמיד פתיל הוזכר בתורה לענין כלי שנמצא באהל המת, שאם יש עליו צמיד פתיל, אינו נטמא, שנאמר: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא[1].

משמעות השם

משמעות השם "צמיד פתיל", אמרו בספרי שצמיד זה הדופק ופתיל זה העודף[2], וביארו ראשונים, שדופק היינו הכיסוי של הכלי שנצמד לכלי, והעודף היינו הטיט המרוח בין הכיסוי לכלי[3], וכן כתבו פרשני התורה שצמיד הוא הכיסוי ופתיל היינו מחובר[4]. ויש מן הראשונים שביארו שפתיל זו המגופה, וצמיד היינו שמוצמדת המגופה לפיו יפה[5]. ויש מן הראשונים והאחרונים שפירשו שבין צמיד ובין פתיל משמעותם חיבור, והשימוש בשתי התיבות בא להורות על איכות הסגירה, שהכלי צריך להיות סגור ומסוגר על ידי המכסה המחובר אליו[6].

גדר הדין

בגדר הצלת צמיד פתיל, כתבו אחרונים שאינו משום שהצמיד פתיל גורם לכך שחשוב שתוך הכלי אינו נמצא ברשות של הטומאה, אלא רק מציל אותו מהטומאה[7], והיינו שהאוכלים שבתוך הכלי עדיין חשובים כמונחים באהל המת או במקום טמא, אלא שניצולים מלקבל טומאה מחמת היותם מוקפים בצמיד פתיל[8], וכתבו שזה הטעם שאפר-חטאת* אינו ניצל בצמיד פתיל, היינו שכלי חרס שיש בו אפר חטאת ומוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת, האפר טמא, שהרי נאמר לגבי האפר: במקום טהור ואין זה מקום טהור[9], שאף על פי שמכוסים בצמיד פתיל, עדיין חשוב שמונחים באהל המת, ואינם במקום טהור[10], וכן לדעתם זה הטעם בכוורת שמונחת בתוך הפתח וטומאה על גביה או תחתיה, תחתיה וגבה טמא ומה שבתוכה טהור[11], שצמיד פתיל אינו חוצץ בפני הטומאה כדי שהמקום שמעליו לא ייטמא, ואינו מציל את המקום שתחתיו מלהיטמא, אלא רק מציל את תוכו מלהיטמא[12]. ויש מן האחרונים שנראה בדעתם שגדר צמיד פתיל הוא חציצה מהטומאה, ושהמונח בתוך הכלי אינו חשוב כנמצא באהל המת[13].

ועוד כתבו אחרונים, שדין הצלת צמיד פתיל הוא רק על ידי תוך הכלי, וכל שאינו בכלל תוך הכלי אינו ניצל, והבלוע במגופת הכלי או בתוך דופן הכלי ניצול מדין תוך הכלי, ולכן לדעתם בדעת ראשונים, כלי חרס שמילאהו טיט בכולו וכלים שקועים בטיט, אינו מציל בצמיד פתיל[14], שכיון שהטיט בטל בכלי, הרי שכבר אין לו "תוך", ושוב אינו מציל בצמיד פתיל[15].

מהות חיבור הכיסוי לכלי

מהות הכיסוי, יש שכתבו שנחלקו בו ראשונים, שיש סוברים שצריך שהכיסוי ייעשה גוף אחד עם הכלי ויהיו מחוברים חיבור גמור כאילו הם אחד, וזה נעשה דוקא על ידי מירוח, שאי אפשר לפתוח את החבית ללא שבירת המירוח, ויש סוברים שהעיקר שיהיה הכיסוי מהודק לכלי, ואין הבדל אם מעצמו מהודק לכלי או על ידי מירוח[16].

להציל מלטמא

אין צמיד פתיל לטומאה[17], שכלי חרס המוקף צמיד פתיל אינו מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא[18], ואף באופן שהכלי לא נטמא אינו מציל על הטומאה, וכן שנינו: שתי חביות וכחצי זית מן המת בכל אחת, ומונחות בתוך הבית, שהן טהורות - שאין חצי שיעור מטמא[19] - הבית טמא[20], שהרי יש בבית כזית, ואין צמיד פתיל לטומאה[21], ואינן מיטמאות מחמת הבית, שהרי הן מוקפות צמיד פתיל[22]. ויש אומרים שנחלקו תנאים בדבר: ר' אליעזר מטמא את הבית, ור' יהושע מטהר[23], שלדעת ר' יהושע יש צמיד פתיל אף לטומאה[24], או שלא טיהר ר' יהושע אלא בשני כחצאי זיתים, שכיון שאין שיעור טומאה בכל אחד מן הכלים, יש כאן הצלת פתיל על הטומאה[25]. ואף כלים שאינם מקבלים טומאה, שמצילים על טהרות שבתוכם כשהם מוקפים צמיד פתיל[26], אינם מצילים על הטומאה שבתוכם שלא תצא[27].

הטומאה

צמיד פתיל מציל באהל המת, היינו שכלי הנמצא בבית שהטומאה בתוכו, הכלי וכל מה שבתוכו טהור[28]. וכן מציל הוא אף בטומאת שרץ, כגון שרץ הנמצא בתוך כלי חרס, ויחד עמו בתוך הכלי נמצא כלי חרס אחר, שמה שבתוך הכלי האחר נטמא מהשרץ משום שכלי חרס מטמא באוירו[29], אולם אם יש לכלי האחר צמיד פתיל, אינו נטמא[30], וכן דרשו בתורת כהנים: יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהא טמא, תלמוד לומר "מכל האֹכל"[31], ולא כל האוכל[32]. אבל כלי שטף, כשם שאין צמיד פתיל מציל עליו באהל המת[33], כך אין מצילים באויר כלי חרס, שנאמר: כל האוכל[34], להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור[35].

בטומאת היסט

טומאת הסט* הזב[36], אין צמיד פתיל מציל ממנה[37], שכיון שלמדנו שהיסט הוא כמגע בכולו[38], הרי זה כאילו נגע בתוכו[39], שחשוב כאילו נגע בפנים[40], ואף על פי שאינו בא לכלל מגע עכשיו, וכל שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל היסט[41], מכל מקום ראוי הוא להיות בא לכלל מגע אחר כך, שהרי הוא עומד להיפתח[42]. ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שצמיד פתיל מציל אף מטומאת היסט, מפני שאינו בא לכלל מגע, ולפיכך מציל גם כל מה שבתוכו[43]. ויש מן הראשונים מחלקים בין הכלי לבין מה שבתוכו, שהכלי עצמו אינו בא לכלל מגע וטהור בהיסט, אבל אינו מציל על מה שבתוכו, שהטהרה שבתוכו נקראת בא לכלל מגע, ומקבלת טומאת היסט, שהרי הוא ניסט[44]. ויש מחלקים בין כלי שהיה פתוח בתחילתו ואחר כך הוקף צמיד פתיל, שטמא בהיסט, הואיל וכבר בא לכלל מגע, לכלי שהיה מוקף מעיקרו, שאף בהיסט טהור[45].

בבית המנוגע

בטומאה של בית-המנוגע*, צמיד פתיל מציל מן הטומאה[46]. על מחלוקת התנאים אם צריך צמיד פתיל או שדי בכלי מכוסה כדי להציל, ע"ע בית המנוגע[47]. ויש מן האחרונים שכתבו, שצמיד פתיל מציל דוקא כשהכלי נכנס לבית אחר שהסגירו או החליטו הכהן, אבל אם היה בבית בשעה שראה הכהן את הנגע בתחילה להסגירו, אין צמיד פתיל מציל, שאז גזירת הכתוב שנטמא כל אשר בבית, אף מה שבדרך כלל אינו מקבל טומאה[48].

עליו ולא על גביו

הצמיד פתיל צריך שיהיה על פי הכלי ולא על גביו, וכן דרשו בספרי: צמיד פתיל עליו[49], ולא צמיד פתיל על גביו[50], ולכן צריך שהכיסוי והמירוח יהיה בפי הכלי[51]. על אופנים שונים שאמרו בהם שאינם ניצולים בצמיד פתיל משום "ולא על גביו" עי' להלן[52].

וכתבו אחרונים, שכל שהמירוח הוא סמוך לשפת הכלי כדרך הכיסויים חשוב "עליו", ולא נתמעט אלא בהרחיק מדרך השימוש הרגיל ומירח על גבו[53], ולדעתם זוהי ששנינו שאם כיסה את הכלי בעור או בנייר וקשר במשיחה ומירח מן הצדדים שהציל[54], שאף על פי שהמירוח על הדופן ואינו ממש בשפת הכלי, כיון שהוא סמוך לשפת הכלי וכדרך השימוש, מציל[55].

הכלים והכיסוי

הכלים

הכלים שצמיד פתיל מצילם באהל המת, הם כלי חרס, וכן דרשו: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו - שהרגילה התורה את הטומאה להשכים ולמהר ולבוא דרך פתחו[56] - הוי אומר: זה כלי חרס[57], ושאר כל הכלים - המקבלים טומאה[58] - אין צמיד פתיל מצילם, שכיון שהכתוב מדבר בכלי חרס, ונאמר "טמא הוא" משמע שדוקא בכלי חרס טומאתו תלויה אם יש עליו צמיד פתיל או לא, אבל שאר כלים אפילו יש עליהם צמיד פתיל, טמאים[59]. ואפילו כלי חרס שהיה טמא והקיפו בצמיד פתיל אינו מציל, לפי שכלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה[60].

שאר כלים שאינם מקבלים טומאה - כגון כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה וכלי עצמות הדג ועורו ועצמות העוף וכלי עץ הבא במדה ופשוטי כלי עץ וגלמי כלי מתכות[61] - אף הם מצילים בצמיד פתיל[62], ולמדו זאת בקל-וחומר* מכלי חרס: ומה כלי חרס שהם עלולים לקבל טומאה הרי הם מצילים צמיד פתיל באהל המת, כלים שאינם עלולים לקבל טומאה אינו דין שיצילו באהל המת[63], ויש מן הראשונים שכתבו שנתרבו מהתיבה "וכל"[64].

כלי המקבל טומאה מדרבנן

כלי שאינו מקבל טומאה אלא מדרבנן, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, וכן כתבו אחרונים, שאינו מציל בצמיד פתיל[65].

דבר שאינו כלי

אין מצילים בצמיד פתיל אלא כלים[66], ולפיכך אוכלים שגיבלם בטיט והכניסם באוהל המת, טמאים[67], וכן שולי הכלים - שהיו בולטים וסתמם במגופה ומירח סביבותיהם - אינם מצילים בצמיד פתיל[68], שאין דין כלי עליהם[69], וכן כלי שנפחת ובטל מתורת כלי[70], אינו מציל בצמיד פתיל[71].

בור ודות

בור - חפירה בקרקע[72] - ודות - בנין שעל הקרקע[73] - אינם צריכים צמיד פתיל בשביל להציל, ודי בכיסוי[74], וכן דרשו בספרי: וכל כלי אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא[75], כלים מצילים בצמיד פתיל האהל המת אבל אהלים בכיסוי[76], והיינו כגון בור ודות[77].

הכיסוי

הכיסוי צריך שיהיה מחובר ומדובק יפה לכלי[78], ואם יש בכיסוי נקב אפילו כלשהו, אינו מציל[79], וזהו ששנינו שמקיפים - סתימת פי הכלי או הדבקת הכיסוי על פי הכלי[80] - בסיד וגפסיס - מין סיד[81] - בזפת ובשעוה בטיט ובצואה בחומר ובחרסית - כתישת חרסים[82] - ובכל דבר המתמרח - כל חומר שמחליקים אותו ביד ויהיה חלק ושטוח על מקום ההדבקה, כגון מיני החמר והשרף והדבקים שנשרו במים[83] - אבל אין מקיפים בחומרים שאינם מתחברים ומדובקים יפה לכלי, כגון בבעץ - מין מתכת[84] - ולא בעופרת[85], אבל אם השתמש בבעץ לחיזוק, מצילים[86].

כיסוי המקבל טומאה

הכיסוי, צריך שיהיה מדבר שאינו מקבל טומאה, שדבר טמא אינו מציל, ומטעם זה אין מקיפים באוכלים שהוכשרו לקבל טומאה[87].

כיסוי שמקבל טומאה מדרבנן

כיסוי העשוי מדבר המקבל טומאה מדרבנן, יש מן האחרונים שכתבו שמציל בצמיד פתיל[88], ואף לראשונים הסוברים שכאשר הכלי מקבל טומאה מדרבנן, אינו מציל בצמיד פתיל[89], יש שכתבו שכאשר רק הסתימה עשויה מדבר המקבל טומאה מדרבנן, מציל[90], ומהם שכתבו שזהו ששנינו שנסר שהוא נתון על פי התנור, אם מירח מן הצדדים הציל[91], שהיינו נסר שהחליקוהו ועשאוהו פשוטי כלי עץ שמקבל טומאה מדרבנן, ולכתחילה אין מקיפים בו, אבל בדיעבד אם הקיף הציל[92].

סתימה שהיא דרך תשמישו של הכלי

סתימה שהיא דרך תשמישו של הכלי, יש מן הראשונים סוברים שזוהי שנחלקו ר' יהודה וחכמים במגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת, שלדעת ר' יהודה מצלת ולדעת חכמים אינה מצלת[93], שהיינו שהמגופה חלולה ופי החבית נכנס בה - כעין פקק הברגה של בקבוק[94] - והיא מהודקת ואינה נשמטת מאליה, ולדעת ר' יהודה מצלת בלי מירוח, ולדעת חכמים, כיון שדרך תשמישה הוא זה, אינה מצלת[95]. ויש שכתבו, שלדעת ראשונים זו, יסוד דין צמיד פתיל הוא לבטל את הפתח של הכלי, וכל שדרך תשמישו בכך, לפותחו ולסוגרו, לא נתבטל הפתח בכך[96].

כשאין הדרך לכסות בו

הכיסוי המציל בצמיד פתיל, יש מן הראשונים שכתבו שהוא דוקא כאשר הדרך לכסות בו, אבל כאשר אין הדרך לכסות בו, אינו מציל[97], וכתבו שזהו ששנינו במשנה שנסר שעל פי התנור מציל[98], ומאידך שנינו בתוספתא שנסר על עינו של תנור אינו מציל[99], שנסר על פי התנור הדרך לכסות בו ולכן מציל, אבל על עינו של תנור אין דרך לכסות בו ואינו מציל[100].

וכעין זה, יש מן הראשונים שפירשו אותה שנחלקו ר' יהודה וחכמים בכפישה שנתן בה טיט והשקיע בה את הכלים, שלדעת ר' יהודה אינה מצלת ולדעת חכמים מצלת[101], שהיינו כלי של אבן שאינו מקבל טומאה, ואם היה נותנו על גבי כלי חרס היה מציל בצמיד פתיל, אלא שמילא את הכפישה בטיט וכפה לתוכה כלי כשפיו בתוך הטיט, שלר' יהודה אינו מציל שאין זה דרך צמיד פתיל, ולדעת חכמים מציל[102].

כיסוי מתנדנד

כיסוי שמתנדנד בפי הכלי, ואפשר להוציאו בקלות, אך אינו נופל מעצמו, יש מן הראשונים סוברים שנחלקו בו תנאים, ולדעת ר' יהודה מציל, כיון שאינו יוצא מעצמו, ולדעת חכמים, כיון שמתנדנד אינו חשוב כיסוי ואינו מציל[103]. וכתבו אחרונים, שלדעת ר' יהודה דוקא כאשר הכיסוי הוא חומר קשה, כגון אבן וחרס, צריך למרח את הכיסוי[104], אבל כאשר הכיסוי הוא דבר רך, כגון שעשאוהו מטיט רך ונתיבש בפי החבית, הרי שהוא נדבק לכלי ואין צריך מירוח, ולדעת חכמים אף בכל מקרה צריך מירוח[105], והלכה כחכמים[106]. בטעמם של חכמים הסוברים שאינו חשוב כיסוי, לדעה זו, יש שכתבו שיסוד דין צמיד פתיל הוא לבטל את הפתח של הכלי, שייעשה הכיסוי גוף אחד עם הכלי, לכן צריך דוקא מירוח שאי אפשר לפתוח את הכלי בלי לשבור את המירוח, אבל בלי מירוח, אפילו הכיסוי חזק, אינו מציל[107].

כיסוי חלול שפי החבית נכנס לתוכו

כיסוי חלול שפי החבית נכנס לתוכו - כעין פקק של בקבוק[108] - יש מן הראשונים סוברים שנחלקו בו תנאים, ולדעת ר' יהודה מציל בלא מירוח, ולדעת חכמים אינו מציל, שדרך תשמישה הוא זה[109]. ויש שביארו, שלדעת ראשונים זו, יסוד דין צמיד פתיל הוא שיהיה הכיסוי מהודק לכלי, אך אין צריך מירוח דוקא כדי להדקו, וכן אין צריך שייעשה גוף אחד עם הכלי, וכל שמהודק יפה, אפילו על ידי עצמו, חשוב כיסוי[110]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שלא נחלקו תנאים, ולדעת הכל אינו חשוב כיסוי[111], וביארו בדעתם, שהכיסוי צריך שייעשה גוף אחד עם הכלי, וזהו דוקא על ידי מירוח[112].

אוכלים

הקפה באוכלים שלא הוכשרו לקבל טומאה, כגון דבילה שמינה או בצק שנילוש במי פירות, יש מן הראשונים שכתבו, שלמשנה ראשונה שאסור לטמא חולין בארץ ישראל[113], אסור להקיף באוכלים אלו, שאם יוכשר לקבלת טומאה, הרי שהביאו לידי קבלת טומאה[114] אבל למשנה אחרונה, וכן הלכה, שמותר לטמא חולין בארץ ישראל[115], מותר להקיף באוכלים אלו, אלא שאם לבסוף יוכשרו לקבל טומאה, הרי שיטמאו ולא יצילו, ככל דבר טמא שאין מציל בצמיד פתיל[116]. ויש מן הראשונים שכתבו שלכתחילה אסור להקיף באוכלים, גזירה שמא יוכשרו לקבל טומאה ואין דבר טמא מציל, אבל בדיעבד אם הקיף ולא הוכשר, מציל[117]. ויש שכתבו שעצה טובה היא שלא להקיף באוכלים, שמא יוכשרו לקבל טומאה ולא יצילו[118].

דבר הראוי לקבל טומאה

דבר הראוי לקבל טומאה, כגון כלי שיש בו נקב, וסתם חצי הנקב, והחצי שנותר גלוי ראוי לקבל טומאה, אלא שהניח את הכלי באופן שחצי הנקב הגלוי נמצא מחוץ לאהל המת, וכעת אינו מקבל טומאה, יש מן הראשונים סוברים שבזה נסתפק רבא אם כשאגף חציה, הצמיד פתיל מציל או אינו מציל, ולא נפשט הספק[119]. ובדעת הראשונים שפירשו את ספיקו של רבא באופן אחר[120], יש מן האחרונים שכתבו שבאופן שיש חצי נקב מגולה וראוי לקבל טומאה אילו היה באהל המת, הצמיד פתיל אינו מציל[121].

כפיית כלי על פיו

כלי שכפאו על פיו והעמידו על הקרקע, ומירח פי הכלי בטיט וחיברו לקרקע, לדעת ר' אליעזר אינו מציל בצמיד פתיל[122], שכן דרשו: אשר אין צמיד פתיל עליו[123], צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גביו[124], שכאשר הכלי כפוי ומירח הטיט אל אחורי שפת הכלי, הרי זה "על גביו" שאינו מועיל[125]. בדעת חכמים, נחלקו ראשונים: יש מן הראשונים סוברים שאף לדעתם אינו מציל מדין צמיד פתיל[126], שאף לדעתם חשוב "על גביו" שאינו מועיל[127]. ויש מן הראשונים סוברים שמציל מדין צמיד פתיל[128], וביארו בדעתם שכל שהפתח סתום ויש טיט בפתח, חשוב "עליו", והמיעוט "ולא על גביו" בא למעט כאשר המירוח הוא תחת הפתח או סביבו[129]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שכאשר המירוח נמצא בפי החבית, אף כשהחבית הפוכה ופיה על הארץ, חשוב "עליו" ומציל, ולא אמר ר' אליעזר שאינו מציל משום שחשוב "על גביו" אלא כשהמירוח על הצדדים והדפנות[130].

כלי שיש צמיד פתיל בפתחו, והפכו והניחו על פיו, יש מן הראשונים שכתבו שאף בזה סובר ר' אליעזר שאינו מציל[131]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שמציל אף לר' אליעזר, כיון שהצמיד פתיל על פתחו חשוב "עליו"[132].

נמצא בתוך הכלי

צמיד פתיל שנמצא בתוך הכלי, למטה משפת הכלי, באופן שמכסה את תוך הכלי ולא את הדפנות, יש מן הראשונים האחרונים סוברים שזוהי שנחלקו ר' יהודה וחכמים, בקבותים - קנקנים[133] - של מורייס שגפתן - שהקיפם בסיד[134] - שלדעת ר' יהודה אינו מציל ולדעת חכמים מציל[135], שהיינו שדופן הכלי בשפתו, בצד החיצון שלה גבוהה מצדה הפנימי, ולדעת ר' יהודה צמיד פתיל מציל דוקא כשהוא על הכלי ולא בתוכו[136], וצריך שיכסה את עובי הדפנות, ש"עליו" על כולו משמע[137], ולדעת חכמים, וכן הלכה, צמיד פתיל מציל גם מבפנים[138], ש"עליו" היינו על כל האויר, וכל האויר מכוסה[139]. וכתבו אחרונים שאם יש עודף מהשפה ולמעלה מעל הצמיד פתיל, לדברי הכל אינו מציל, שהרי מה שמעל הצמיד פתיל חשוב תוך הכלי ונטמא וכלי טמא אינו מציל[140].

וכן חבית שניקבה וסתמוה שמרים, ששנינו שהשמרים מצילים בצמיד פתיל[141], יש מן הראשונים סוברים שהיינו דוקא לדעת חכמים הסוברים שצמיד פתיל מציל אף כשהוא מבפנים, אבל לר' יהודה הסובר שאינו מציל מבפנים, אין השמרים מצילים[142].

הפסק בין הצמיד פתיל לכלי

כאשר יש הפסק בין הצמיד פתיל לכלי, כגון שיש זפת שעומדת בינו לבין הכלי, יש מן הראשונים סוברים שזוהי שנחלקו ר' יהודה וחכמים בחבית שנתקלפה והזפת שלה עומדת, וכן קבותים - קנקנים - של מורייס שגפתם עם השפה, שלדעת ר' יהודה אינו מציל ולדעת חכמים מציל[143], שהיינו שהזפת או המורייס בחלק הפנימי של הכלי גבוהה מדופן הכלי, ולדעת ר' יהודה כיון שאין המכסה נתון על חרס החבית אלא הזפת מבדיל ביניהם, לא מציל - וחלק הזפת נחשב ככלי לעצמו שאינו מציל בצמיד פתיל[144] - ולדעת חכמים, הואיל ויש חיבור בין החבית והמכסה על ידי הזפת, מציל[145], והלכה כחכמים[146]. וכתבו אחרונים, שאם עשה שפופרת של זפת והניחה על פי הכלי ועל השפופרת חיבר צמיד פתיל, מודים חכמים שאינו מציל, ורק בזפת מועטת המפסיקה בין הכלי לכיסוי אמרו שמציל, וכללו של דבר, שכל שנראה לעין שהכיסוי טפל לכלי, חשוב צמיד פתיל, וכל שהאריך בטיט המגופה שיצא מתמונת כיסוי ונראה כדבר חיצוני לכיסוי, אינו מציל, ושיעור הדבר לא נתגלה לנו[147].

כלי בתוך כלי

כלי הנמצא בתוך כלי, כתבו אחרונים שדי במירוח הכלי החיצון[148].

כלי בתוך כלי, כאשר הם נפרדים, אך הדפנות של הכלי הפנימי צמודות, והשימוש הוא רק בכלי הפנימי, יש מן הראשונים סוברים שזוהי שנחלקו ר' יהודה וחכמים בחבית שנתקלפה והזפת שלה עומדת, שלדעת ר' יהודה אינו מציל ולדעת חכמים מציל[149], שהיינו שדפנות החבית מצופות בזפת בצידן הפנימי, והזפת נתקלפה מהדפנות ועומדת לעצמה והיא ככלי בתוך כלי, והשימוש הוא בזפת, ואין שימוש בין הזפת לדופן, ולדעת ר' יהודה אין די בכך שיש מירוח בדפנות החיצוניות, וצריך למרח גם במקום הזפת, ואף על פי שכלי בתוך כלי די במירוח החיצון, כאן החלק החיצון אינו חשוב כלי כיון שימוש בינו לבין הזפת, ולדעת חכמים אף כאן די במירוח הכלי החיצון ואין צריך למרח גם את הזפת[150].

מירוח על חלק מעובי הדופן

המירוח, כתבו אחרונים שאין צריך שיהיה על כל עובי הדופן, ודי במירוח השפה החיצונה[151].

כיסוי שיש בו גומה

כיסוי שיש בו גומה, כגון שעשו בו גומה שתוחב לשם את אצבעו כשירצה להוציא המגופה מפי החבית, ונמצא שרץ בתוך אותה גומה, יש מן הראשונים סוברים - לגירסא שלפנינו - שאם הצמיד פתיל אינו עשוי כראוי, שהוא מחולחל, חשוב שהטומאה בתוך הכלי, אבל כאשר הצמיד פתיל עשוי כראוי ואינו מחולחל, אין הגומה נחשבת כתוך הכלי וממילא הטומאה אינה מטמאה והצמיד פתיל מציל[152], וכתבו אחרונים שכיון שדרך המגופה בכך שיש בה גומה לאחיזת האצבע, אין הגומה מבטלת את הכיסוי[153]. ויש מן האחרונים סוברים בדעת ראשונים - לגירסתם בהם - אף בצמיד פתיל שעשוי כראוי ואינו מחולחל, הגומה נחשבת תוך הכלי, וכאשר יש בה טומאה, היא מטמאה את כל אשר בכלי[154].

טומאה שקועה בתוך הכיסוי

טומאה ששקועה בתוך המירוח, בתוך חלל הכלי, כגון שיש טבעת טמאה בתוך הטיט והטיט צף תחתיה, כתבו אחרונים - לגירסתם בתוספתא - שאינה מטמאה, כיון שהיא בתוך המגופה אינו חשוב שהיא בתוך הכלי[155].

כיסוי שיש בו נקבים

כיסוי שיש בו נקבים, אינו מציל בצמיד פתיל עד שימרח ויסתום את הנקבים[156]. יש מן הראשונים שכתבו שצריך למרח הנקבים בין מלמעלה ובין מלמטה[157], ובכל חלק הכיסוי שחוץ לכלי[158]. ויש מן האחרונים סוברים שדי שימרח או מלמעלה או מלמטה[159].

נקב שבצד הכלי

נקב שבצד הכלי, מועיל לסתמו בצמיד פתיל ומציל על הכלי[160], ויש מן הראשונים שכתבו שזוהי ששנינו שחבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה, שחידשה המשנה שכאשר יש נקב אין צריך תיקון גמור דוקא, כגון הסקה בכבשן, אלא אף סתימה בצמיד פתיל מועילה[161].

פקק בזמורה

פקק את הכלי בזמורה, צריך למרח סביב הזמורה ולחברה לגוף החבית[162], אבל על הזמורה עצמה אין צריך למרח[163], ואף על פי שהזמורה ספוגית, שיש בה נקבים דקים בטבעה, אינם נקבים ממש[164].

חצי סתימה בשמרים וחצי סתימה בטיט

כלי שניקב, וסתמו השמרים חצי הנקב, ואת החצי הנותר סתמו בטיט, יש מן הראשונים שכתבו שזוהי שנסתפק רבא באגף חציה אם מועיל להציל בצמיד פתיל[165], האם סתימה כזו משני חומרים שונים חשובה סתימה, שהרי הם עומדים במקומם, או ששני חומרים שונים אינם מתחברים יפה זה לזה, ואינה חשובה סתימה[166]. הספק לא נפשט, ואף להלכה כתבו ראשונים שספק הציל ספק לא הציל[167].

כלי שיש בו טיט

כלי חרס שיש בו טיט, ובטיט שקועים כלים, והכלי מכוסה בצמיד פתיל, יש מן הראשונים סוברים שזוהי שנחלקו בה ר' יהודה וחכמים בתוספתא, בכפישה שנתן בה טיט והשקיע בה את הכלים, שלדעת ר' יהודה אינה מצלת ולדעת חכמים מצלת[168], שהיינו כלי חרס שמילא בו טיט, ולדעת ר' יהודה אינו מציל כיון שנתן בו טיט עד חציו ביטלו מתורת כלי ושוב אינו מציל בצמיד פתיל, ולדעת חכמים לא נתבטל מתורת כלי, ואם יש לכלי צמיד פתיל, מציל על הכלים[169], והלכה כחכמים[170]. וביארו אחרונים, שדין צמיד פתיל הוא שתוך הכלי הוא שניצול, ולכן לדעת ר' יהודה כיון שנתבטל תוך הכלי, אינו ניצול בצמיד פתיל[171]. ויש מן הראשונים שכתבו שלדברי הכל אינו מציל[172], וביארו התוספתא באופן אחר[173].

כיסוי העלול ליפול בהרמת הכלי

כיסוי המונח על הכלי וממורח עליו, אולם בהינטל הכלי הכיסוי יפול, יש מן הראשונים שכתבו שזוהי ששנינו לענין תנור ישן בתוך החדש וסרידה - כעין דף של חרס כפוף קצת באמצעיתו, ובו סותמים את התנור[174] - על פי הישן, שאם ניטל הישן וסרידה נופלת הכל טמא ואם לאו הכל טהור[175], שהיינו שהכיסוי מונח על הישן ומירחו כראוי, ואם כשמוציא את התנור הישן מן החדש, הסרידה נופלת, מחמת הנדנוד או החבטה בתנור החדש, אינו חשוב מוקף וטמא, ואם הסרידה אינה נופלת, חשוב מוקף בטהור[176]. ויש מן הראשונים שתמהו על דבריהם, שכיון שכאשר הכלי מונח במקומו, הכיסוי מונח עליו היטב וממורח, מה לנו אם יפול בנטילת הכלי, ולכן לדעתם מציל בצמיד פתיל[177].

כלי המכסה כלי אחר

כלי המכסה כלי אחר, כאשר שולי כלי אחד סותמים את פי הכלי השני, כתבו ראשונים שזוהי ששנינו בתוספתא שחמת מעור הדג והנייר שהלביש בה את החבית וצדדה למטה הרי זו מצלת[178], שהיינו שעשה כלי שיש לו תוך מעור הדג והנייר, ושולי החבית נכנסים בתוך פי החמת וסותמים אותו, והחבית משמשת כצמיד פתיל לחמת ומצילה על מה שבתוכה, אבל החמת לא מועילה לחבית, משום שצריך שהצמיד פתיל יהיה על פי הכלי וכאן הוא על גבה, אבל אם חיבר את פי החבית לפי החמת, ומירח משפת החמת לשפת החבית, אזי הכלי שפיו נסתם לגמרי על ידי הכלי האחר, ניצול על ידו בצמיד פתיל[179].

הניצלים ושאינם ניצלים

קודש

קודש, אינו ניצול בצמיד פתיל[180], ואוכלים ומשקים של קודש הנמצאים בתוך כלי חרס, אין צמיד פתיל מציל עליהם מליטמא[181]. והטעם, כתבו ראשונים ואחרונים שהוא משום מעלה שעשו חכמים בקודש[182]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא מחשש שמא לא הדביק את הכיסוי היטב[183]. ויש מן האחרונים שכתבו שהוא מהתורה, שגם לגבי קודש נאמר "תאכלו במקום טהור"[184]. ויש מן האחרונים שכתבו, שצמיד פתיל שאינו מציל על הקדש, הוא דוקא על הקודש המונח בכלי, אבל הכלי עצמו ניצל[185]. ויש מן הראשונים שכתב שצמיד פתיל מציל על הקודש[186].

חולין העומדים להתקדש

חולין העומדים להתקדש, יש מן הראשונים ואחרונים, שאפילו קודם שהקדישם אינם ניצולים, ואסור להקדישם ולהקריבם[187], ומטעם זה לא היו יכולים להעביר יין ושמן מהגליל ליהודה, אף קודם שהוקדשו[188]. וכן יש מן האחרונים שכתבו בדעת הירושלמי, שאף קודם שהוקדש אינו ניצול, ולכן כשהיו מביאים שמן למנחות מעבר הירדן, לא היו מכינים את השמן שם ומביאים אותו בצמיד פתיל ואחר מקדישים, אלא מביא את הזיתים וכותשם ביהודה[189]. ואף על פי שלענין מי חטאת, שמן התורה אינם ניצולים בצ"פ[190], מים שהוכנו לכך וטרם הוקדשו, ניצולים בצמיד פתיל[191], כתבו אחרונים, שמי חטאת אף כשנתקדשו בנתינת האפר, הדין שצמיד פתיל אינו מציל עליהם - מדין "מקום טהור" - אינו מחמת עצמם אלא מחמת האפר[192]. ויש מן האחרונים שכתבו שחולין העומדים להתקדש ניצולים בצמיד פתיל, ואפשר אחר כך להקדישם[193].

קודש: הטומאות

הטומאות שמהן צמיד פתיל אינו מציל על הקודש, יש מן האחרונים שכתבו שנחלקו בהן ראשונים: יש סוברים שהן כל הטומאות[194], וכתבו שלדעת ראשונים אלו, גדר הדין שצמיד פתיל אינו מציל קודש, הוא שחכמים קבעו שלענין קודש כלי חרס מקבל טומאה אף מגבו, וכיון שנטמא גבו נטמא תוכו[195], ויש סוברים שהוא רק בטומאת אהל המת[196], וכתבו שלדעת ראשונים אלו גדר הדין שצמיד פתיל אינו מציל קודש באהל המת, הוא שחשוב שהקודש נמצא באוהל המת ולא בכלי[197].

טומאה דרבנן, יש מן האחרונים שכתבו שלא גזרו בה על הקודש, וניצל ממנה בצמיד פתיל[198].

קודש: הכלים

הכלים שבהם צמיד פתיל אינו מציל הקודש, יש מן האחרונים שכתבו, שלצד שאין צמיד פתיל מציל בקודש הוא משום שקבעו שכלי חרס מקבל טומאה מגבו[199], הרי שבכלים שאינם מקבלים טומאה כלל, כגון כלי אבנים, צמיד פתיל מציל אף על הקודש, ולצד שאין צמיד פתיל מציל בקודש הוא משום שחשוב תוכן הכלי כמונח באהל המת[200], הרי שבכל הכלים אינו מציל[201].

כלי ריקן שעומד להניח בו קודש, יש מן האחרונים שכתבו, שצמיד פתיל אינו מציל עליו, לענין שיהיה אפשר לתת בו קודש[202], ולדעתם זה הטעם שלא הביאו יין ושמן מיהודה לגליל[203], אף לא בכלי ריקן[204]. ויש מן האחרונים שכתבו, ומהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שכלי ריקן ניצול בצמיד פתיל ואפשר לאחר מכן לתת בו קודש[205].

קודש: המינים

קודש שאינו ניצל בצמיד פתיל, יש מן האחרונים שכתבו שהוא דוקא יין ושמן למנחות, שהוא שכיח ומצוי, ולכן עשו בו מעלה, אבל שמן למנורה, שהוא מועט ואינו מצוי, לא עשו בו מעלה, שחסו עליו לרוב מיעוטו וטורחו וזכותו, וצמיד פתיל מציל עליו[206], ולדעתם זה הטעם לאותה שכתבו ראשונים שבנס פך השמן שהיה בחנכה*, השמן שבפך לא נטמא על ידי היוונים משום שהיה חתום בצמיד פתיל[207], ואף על פי שקודש אינו ניצל בצמיד פתיל, ששמן למנורה ניצל בצמיד פתיל[208]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאף שמן למנורה אינו ניצל בצמיד פתיל[209].

קודש: בשעת הדחק

בשעת הדחק, יש מן האחרונים שכתבו שאף הקדש ניצל בצמיד פתיל[210], ולדעתם זה הטעם שבנס פך השמן שבחנוכה, סמכו על כך שהשמן לא נטמא על ידי שניצל בצמיד פתיל[211], משום שהיה שעת הדחק[212].

קודש: שאינו קרב על המזבח

קודש שאינו קרב על המזבח, יש מן האחרונים שכתבו שניצל בצמיד פתיל[213], ולדעתם מטעם זה, בנס פך השמן בחנוכה, סמכו על כך שהשמן ניצל בצמיד פתיל[214], ששמן למנורה אינו קרב למזבח ואינו חשוב קודש לענין שאינו ניצל בצמיד פתיל[215].

מי חטאת

מי-חטאת*, היינו המים שנותנים לתוכם את אפר פרה-אדומה*[216], קודם שנתנו לתוכם את האפר, ניצלים בצמיד פתיל, ולאחר שנתנו בהם את האפר, אינם ניצלים בצמיד פתיל[217]. והטעם שאינם ניצלים, משום שנאמר באפר החטאת: והניח מחוץ למחנה במקום טהור[218], שיהא מקומו טהור[219], ואף על פי שבאפר חטאת הכתוב מדבר[220], אף המים צריך שיהיו במקום טהור, מחמת האפר שבהם[221], ולכן כלי שיש בו מים מקודשים, ונתון באהל-המת*, אף על פי שהוא מוקף צמיד-פתיל* - המציל מן הטומאה[222] - המים שבכלי טמאים, לפי שהוא מצוי במקום טמא[223], אבל מים שאינם מקודשים, אינם נפסלים במקום טמא, שהכתוב "והניחו במקום טהור" אינו מדבר אלא באפר חטאת או במים המקודשים[224]. על הסוברים שגדר הצלת צמיד פתיל אינו מחשיב את הכלי כנמצא ברשות אחרת מהטומאה, ולכן במי חטאת עדיין חשוב מקום טמא, עי' לעיל[225].

אזוב המתוקן להזאת מי חטאת, ניצל בצמיד פתיל[226].

מי חטאת: הכלים

כלי ריקן, כתבו אחרונים שלענין מי חטאת, ניצל בצמיד פתיל, ואפשר למלא בו מי חטאת, שהכתוב "והניח במקום טהור" ממנו למדו שמי חטאת אינם ניצולים, אינו מדבר אלא במים המקודשים[227].

כלי אבנים, יש מן האחרונים שכתבו שאף במי חטאת, צמיד פתיל מציל בו[228], ואף על פי שמקומו טמא, לגבי כלי אבנים, שאינו ראוי לקבל טומאה, לא אכפת לנו ממקומו כלל[229], ולדעתם זהו ששנינו בתוספתא שקלל - כד[230] - של חטאת שהוא נתון בארובה, אם הוא של אבן, טהור בכל אופן[231], וזה הטעם לדעתם שהיה אפשר להביא אפר פרה לגליל, ולא היה נטמא באויר ארץ העמים, שהיו מביאים בכלי אבנים[232]. ויש שחילקו, שדוקא כאשר הכלי אינו מונח על הטומאה, כגון שהוא באהל המת, כלי אבן מציל בצמיד פתיל, שכיון שהדין שאין צמיד פתיל מציל בחטאת הוא חידוש, הרי שתופסים את החידוש המועט, ודוקא כלי חרס שיש בו צד טומאה אילו היה פתוח, אינו מציל, אבל כלי אבנים שאין בו שום צד טומאה בעולם, חוצץ גם בחטאת, אבל כשהכלי מונח על הטומאה, אינו מציל, שכיון שהכלי מונח על הטומאה, חשוב כאילו האפר עצמו מונח עליה, ואין כאן "מקומו טהור"[233]. ויש מן האחרונים סוברים שאף בכלי אבנים, צמיד פתיל אינו מציל על מי חטאת[234], ומהם שפירשו את התוספתא שקלל של אבן טהור, שכיון שהוא אינו מקבל טומאה, הוא מציל עם דפנות אהלים[235].

מי חטאת: הטומאות

הטומאות שמהן צמיד פתיל אינו מציל במי חטאת, הן בין טומאת אהל המת ובין כשהיה מונח על גבי שרץ או אוכלים טמאים, ואפילו בטומאה קלה מדברי סופרים, כגון שהניחו על אוכל שהוא שני לטומאה[236].

תרומה

תרומה*, ניצלת בצמיד פתיל[237], ולכן מפקידים תרומה אצל ישראל עם הארץ[238] - שאין חשש שיאכלנה[239] - בכלי חרס המוקף צמיד פתיל[240], וכן גנבים שנכנסו לבית - ויש חשש שטימאו - כלי חרס המוקפים צמיד פתיל טהורים[241], ואפילו יש בהם תרומה[242].

הערות שוליים

  1. ↑ במדבר יט טו.
  2. ↑ ספרי חקת פיס' קכו.
  3. ↑ רבנו הלל לספרי שם. ועי' ת' אונקלוס שם: וכל וכו' דלית מגופת שיע וכו'.
  4. ↑ רש"י שם, ועי' רא"ם, ועי' ציון הבא.
  5. ↑ רש"י חולין כה א (וצ"ב שבפי' לתורה פי' להיפך, עי' ציון הקודם), ועי' א"ר כלים פ"ט מ"ז, והג' וחי' הרש"ש ותפא"י (יכין אות נט) שם, שראיה לדבריו מכלים פ"י מ"ב: אין מקיפים לא בבעץ וכו' מפני שהוא פתיל ואינו צמיד; עי' ס' השרשים לרד"ק ערך פתיל שפתיל היינו חתיכת בגד קטנה, וע' צמיד שחתיכת הבגד דבוקה לסתום הכלי.
  6. ↑ עי' ספר השרשים אבן נג'אח מאמר יז אות הפא והתו והלמד ומאמר יח אות הצדי והמם והדלת; רש"ר הירש שם.
  7. ↑ עי' חי' הר"ח הלוי לרמב"ם כלים פי"ד ה"ח ד"ה אלא, בחילוק שבין תוך תוכו בכלי חרס לצמיד פתיל.
  8. ↑ שעורי רמ"ד הלוי זבחים ג א (עמ' לט) ד"ה ואמר, בשם הגרי"ז.
  9. ↑ ע"ע אפר חטאת ציון 95 וע' מי חטאת ציון 976. רמב"ם פרה אדומה פי"ד ה"ג. ועי' להלן ציון 217 ואילך.
  10. ↑ שעורי הרמ"ד שם (עמ' מ) בשם אחיו הגרי"ד, ועי' חזו"א פרה סי' ה אות כה ד"ה שם ה"ג.
  11. ↑ אהלות פ"ט מ"א ורע"ב שם.
  12. ↑ חי' הר"ח הלוי טו"מ פי"א ה"ה.
  13. ↑ עי' דב"א ח"ב סי' ז ס"ק ח ד"ה והשתא, שכלי אבנים מציל בצמיד פתיל באהל המת, מפני שחוצץ, ועי' ציון 233; עי' מק"ד טהרות סי' לט אות ב, בד' רש"י לענין קודש שאינו ניצל באהל המת, שהוא משום שחשוב שהקודש מונח באהל, עי' ציון 197, וא"כ מ' שבשאר דברים המונחים בכלי וניצלים באהל המת הוא משום שחשוב שאינם מונחים שם, ועי"ש סי' נא אות ד ד"ה והנה בספרי, שלגבי כלי אבן לא אכפת ממקומו כלל, ולכאו' מעיקר הדין היה ראוי להציל אף באפר חטאת, ועי' ציון 216 ואילך, ועי"ש קונ' מעניני טהרות סי' א ד"ה והנה אי, שמשווה בין צמיד פתיל לחציצת אהל, שאהל חוצץ יותר, ומ' קצת שגם ההצלה של צמיד פתיל לדעתו היא מדין חציצה, ולכן שייך להשוות בין החציצה של צמיד פתיל לחציצה של אהל וללמוד בק"ו שאם בצמיד פתיל מציל כ"ש באהל.
  14. ↑ עי' רמב"ם טו"מ פכ"ב ה"ב, לגבי מילאהו טיט עד חציו, שאינו בטל, ואם השקיע בו כלים, מציל ודייק הר"ח להלן שבמילא כולו, בטל הטיט, ואינו מציל.
  15. ↑ חי' ר"ח הלוי טו"מ פכ"ב ה"ב.
  16. ↑ שיעורי רבנו יחיאל מיכל כלים פ"י מ"ג אות קפ, בד' הרמב"ם טו"מ פכ"ב ה"ט וראב"ד שם, ועי' ציונים 107, 110 ואילך.
  17. ↑ תוספתא כלים ב"ק פ"ו ה"ה, לענין אוהל השרץ; ר"ש אהלות פ"ח מ"ו; רמב"ם פ"כ ה"ח. ועי' להלן ציון 756.
  18. ↑ חולין עא א; רמב"ם שם ה"א.
  19. ↑ רמב"ם פ"כ ה"ח.
  20. ↑ ע"ע מת. אהלות פ"ח מ"ו.
  21. ↑ רמב"ם שם, וכעי"ז בר"ש וברא"ש שם.
  22. ↑ רמב"ם שם.
  23. ↑ תוספתא סוף פ"ט, והובאה בר"ש שם. ועי' הגר"א שם וחס"ד שם שגורסים שר"א מטהר ור"י מטמא.
  24. ↑ חס"ד שם.
  25. ↑ סד"ט דף קלו ע"ב.
  26. ↑ עי' כלים פ"י מ"א ורמב"ם פכ"א ה"א.
  27. ↑ עי' רמב"ם פ"כ ה"א.
  28. ↑ עי' רמב"ם טו"מ פ"כ ה"א.
  29. ↑ ע"ע טמאת כלים ציון 208 ואילך.
  30. ↑ משנה כלים פ"ח מ"ו: בית שאור מוקף בצמיד פתיל וכו'; תו"כ שמיני פרק ט אות ב.
  31. ↑ ויקרא יא לד.
  32. ↑ תו"כ שם.
  33. ↑ עי' ציון 59.
  34. ↑ ויקרא שם.
  35. ↑ תו"כ שם; רמב"ם פהמ"ש שם.
  36. ↑ על גדרה ומהותה, ע"ע הסט ציון 1 ואילך.
  37. ↑ עי' גיטין סא ב הב"ע בכ"ח המוקף צמיד פתיל וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה, ונדה ה ב ומה כ"ח המוקף כו' אינו ניצל במעל"ע שבנדה; רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ח ה"ג.
  38. ↑ תו"כ מצורע זבים סוף פרק ד.
  39. ↑ תוס' נדה שם ד"ה ה"ג הניצול.
  40. ↑ תוס' שבת פד ב ד"ה מי, ועי"ש ד"ה מפץ.
  41. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 176.
  42. ↑ תוס' שבת שם ד"ה שטהורים וביצה לב א ד"ה אלפסין וב"ק כה ב ד"ה ומה; רמב"ן וריטב"א שבת שם; מאירי שבת שם בשם גדולי אחרונים; שמ"ק ב"ק שם בשם ה"ר ישעיה, והביא מטהרות פ"ז מ"ו בכ"ח המוקפים צמיד פתיל אם יש עמהם אשה כו', ועי"ש עוד בד"ה ומה פכים בשם תלמיד הר"פ בארוכה.
  43. ↑ רש"י שבת פד ב ד"ה מי לא עסקינן, והובא בכל הראשונים לעיל והשיגו.
  44. ↑ רמב"ן שבת שם ד"ה מפץ בשם י"א ודחה; מאירי שם א ד"ה מה שכתבנו בשם חכמי הדורות שלפנינו.
  45. ↑ מאירי שם בשם יש מכריעים. וצ"ע מדין לפסין אירוניות, עי' עדיות פ"ב מ"ה, שהם סתומים מתחילתם ומיטמאים בהיסט.
  46. ↑ משנה נגעים פי"ג מי"ב.
  47. ↑ ציון 94 ואילך.
  48. ↑ עי' משנה נגעים פי"ב מ"ה; עי' תוס' מו"ק ח א ד"ה דהא; רמב"ם טו"צ פי"ד ה"ד. תפא"י נגעים שם בועז אות ו (ועי' חזו"א נגעים סי' ט ס"ק י ד"ה ונראה: ואפשר וכו'), ובזה מתיישבת קו' הקבא דקשייתא קו' מז, איך מציל צ"פ בבית המנוגע, הרי כל מה שבבית נטמא. ועי' טעם ודעת (פישהוף) ח"ב הל' פרה אדומה פי"ד ה"ג ביאורי הלכה ד"ה ונתון, לענין אפר חטאת בתוך צמיד פתיל בבית המנוגע, אם חשוב מקומו טמא.
  49. ↑ במדבר יט טו
  50. ↑ ספרי חקת פיס' קכו.
  51. ↑ תפא"י כלים פ"י מ"א יכין אות י.
  52. ↑ ציונים 122 ואילך, 131 ואילך, 178 ואילך.
  53. ↑ חזו"א כלים סי' יג ס"ק ט.
  54. ↑ משנה כלים פ"י מ"ד.
  55. ↑ חזו"א שם.
  56. ↑ רש"י להלן.
  57. ↑ חולין כה א; רמב"ם טו"מ פ"כ ה"א ופכ"א ה"א.
  58. ↑ עי' ציון 61 שריבו כלים שאינם מקבלים טומאה, ולפי"ז המיעוט בגמ' לשאר כלים הוא לכלים המק"ט, ועי' תוי"ט שבציון 64.
  59. ↑ גמ' שם ורש"י; רמב"ם שם פכ"א ה"א. ועי' תוס' שם ד"ה איזהו, שאילו לא היה כתוב "פתוח" ע"כ היינו מעמידים הכתוב בכל הכלים, ולא היינו דורשים מ"הוא". ועי' רשב"א שם ד"ה הא, שאין לומר שכל הכלים יהיו טהורים בין יש להם צמיד פתיל ובין שאין להם, שהרי נאמר בכתוב (עי' במדבר יט יח) שכלים מטמאים באהל.
  60. ↑ עי' חגיגה כב א ורש"י, ופיהמ"ש כלים שם ורמב"ם פכ"ג ה"א.
  61. ↑ ע"ע טמאת כלים: מיני הכלים, ציון 15 ואילך, על הכלים שמקבלים טומאה ושאינם מקבלים, וע' כלים: בטומאה, ציון 815 ואילך. עי' ספרי להלן
  62. ↑ משנה כלים פ"י מ"א; ספרי חקת פיס' קכו.
  63. ↑ ספרי חקת פיס' קכו, והובא בפהמ"ש שם. וצ"ב, שהרי בגי' הספרי שלפנינו מסיים: ת"ל וכל כלי פתוח, והוא כגמ' חולין שבציון 59 שמיעטה שאר כלים, ועי' גירסת הגר"א לספרי שם שהתיבות "ת"ל כל כלי פתוח" מוקפות בסוגריים, ובספרי דבי רב שם (ד"ה ומאי) מכריח שהוא ט"ס, וכן מחקו המהר"ס.
  64. ↑ רע"ב שם, ועי' תויו"ט שם, שהוא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, ולא נראה לחכמים לרבות בו כל הכלים, אפילו אותם שאין באים בק"ו.
  65. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם ורע"ב ופי' הר"ש מכת"י כלים פ"י מ"א, שכלי אבנים וכלי אדמה שמצילים בצמיד פתיל, אינם מק"ט לא מה"ת ולמד"ס, ומ' שאם היו מק"ט מד"ס לא היו מצילים; מל"מ טו"מ פי"ב ה"ב, עי"ש שהוכיח כן מד' הר"ש כלים פי"ז מט"ו, שכלי שנעשה מעצמות הדג טהור אף מדרבנן, שאל"כ לא היה מציל בצמיד פתיל.
  66. ↑ ר"ש כלים פ"ד מ"א ופ"י מ"ד ורמב"ם טו"מ פכ"ב ה"א, ע"פ תוספתא כלים ב"ק פ"ז.
  67. ↑ ר"ש כלים פ"ד מ"א, ע"פ תוספתא שם, ועי' זבחים ג א באוהל השרץ, ע"ע טמאת כלים.
  68. ↑ תוספתא שם, הובאה בר"ש שם ושם; רמב"ם שם.
  69. ↑ ז"ז שם. וע"ע כלים שה"ה שאינם חשובים כלי לענין מילוי וקידוש מי - חטאת (ע"ע) והזאה ועוד.
  70. ↑ ע"ע כלים וע' צמיד פתיל, אימתי בטל ממנו תורת כלי לענין זה.
  71. ↑ שבת צה ב; רמב"ם שם ה"ג.
  72. ↑ פהמ"ש לרמב"ם אהלות פ"ה מ"ו.
  73. ↑ שם.
  74. ↑ משנה אהלות שם; עי' רמב"ם טו"מ פכ"א ה"ג וראב"ד שם.
  75. ↑ במדבר יט טו.
  76. ↑ ספרי חקת אות תפא, לגי' הגר"א.
  77. ↑ כתר כהונה שם.
  78. ↑ עי' משנה כלים פ"י מ"ב: שהוא פתיל ואינו צמיד, ורע"ב שם; רש"י במדבר יט טו.
  79. ↑ תוס' שבת צו א ולענין; רמב"ן שם א ד"ה לא קשיא; רשב"א שם ד"ה ובמוקף, ועו"ר. ועי' רש"י שם ד"ה עד שיפחת וראשונים הנ"ל בדעתו. ועי' משנת טהרות (ר"א גרבוז) ח"א כלים פ"י מ"ב, שר"ל שלדעת הראשונים הנ"ל החסרון במגופה נקובה הוא שהטומאה נכנסת דרך הנקבים, ואילו מד' הרמב"ם בפהמ"ש שם מ' שכאשר יש נקבים אינו חשוב כלל צמיד פתיל.
  80. ↑ פהמ"ש לרמב"ם ורע"ב שם.
  81. ↑ רע"ב.
  82. ↑ רע"ב שם.
  83. ↑ פהמ"ש שם.
  84. ↑ רע"ב.
  85. ↑ משנה שם פהמ"ש ורע"ב שם בביאור שהוא פתיל ואינו צמיד; רמב"ם פרה פכ"ב ה"ח. ועי' רמב"ן שבת צה ב שהביא גי' במשנה שהוא צמיד ואינו פתיל.
  86. ↑ תוספ' כלים פ"ז, הובאה בר"ש למשנה כלים שם.
  87. ↑ עי' משנה כלים פ"י מ"ב: אין מקיפין בדבילה; עי' רמב"ם טו"מ פכ"ב ה"ח, ועי' חי' הגר"ח כלים פ"ט מ"ב שנסתפק בזה, ועי' שיעורי רבנו יחיאל מיכל כלים שם (עמ' רלו) שהק' עליו ממשנה זו.
  88. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם כלים פ"י מ"א שפירש כלי עץ הטהורים (שמצילים בצמיד פתיל), שאינם מק"ט מדאו', ומ' שאם מק"ט מדרבנן חוצץ, וכ"ה במי נפתוח שם פרפר לט אות ז (מהד' פלדהיים עמ' קפד) בדעתו, ועי' בהגהה שם; משנ"א כלים פ"י מ"ו.
  89. ↑ עי' ציון 65.
  90. ↑ משנת טהרות ח"א כלים פ"י מ"א (עמ' רעג), ביישוב הסתירה בד' הרמב"ם בפהמ"ש כלים פ"י מ"א שפירש כלי עץ הטהורים (שמצילים בצמיד פתיל), שאינם מק"ט מדאו', ומ' שאם מק"ט מדרבנן מציל, לדעתו שבציון 65 שמק"ט מדרבנן אינו מציל (עי' הגהה שבמי נפתוח פרפר לט אות ז מהד' פלדהיים עמ' קפד).
  91. ↑ כלים פ"י מ"ו.
  92. ↑ משנ"א שם.
  93. ↑ משנה כלים פ"י מ"ג.
  94. ↑ עי' רש"ש כלים שם, שעשויה חריצים מלמעלה ומלמטה בעוקם, וכן פי החבית עשוי כן, ומגלגלים אותה בפי החבית ונכנסות הבליטות בתוך החריצים וע"י אינה נשמטת, והוא פקק הברגה של בקבוק של ימינו.
  95. ↑ ראב"ד טו"מ פכ"ב ה"ט.
  96. ↑ משנת טהרות ח"א כלים פ"י מ"ד (עמ' רפא).
  97. ↑ ר"ש כלים פ"י מ"ו.
  98. ↑ כלים שם.
  99. ↑ תוספ' אהלות פ"ה ה"ז.
  100. ↑ ר"ש שם. ועי' משנ"א ותפא"י שם בועז אות ה שתמהו שהרי נסר על עינו של תנור הוא מדין אהל ולא מדין צ"פ. ודברי הר"ש צ"ב, שהרי בתוספ' שהביאה הר"ש שם מ"ד שנינו שקדירה ע"ג קדירה ומירח ביניהן, מציל בצ"פ, ולכאו' אין הדרך בכך.
  101. ↑ תוספ' כלים ב"ק פ"ז ה"ז.
  102. ↑ ראב"ד טו"מ פכ"ב ה"א, וצ"ב מה סברתם של חכמים, האם חולקים על העקרון שא"צ שיהיה כדרך כיסוי, או שאף באופן זה חשוב דרך כיסוי. ועי' רמב"ם שבציון 169 שביאר את התוספ' באופ"א, ועי' משנת טהרות ח"א כלים פ"י מ"ז (עמ' רפט) שהרמב"ם לא פירש כראב"ד, שהוא לשיטתו שבכלי כפוי על פיו אינו מציל בצ"פ, עי' ציון 126.
  103. ↑ משנה כלים פ"י מ"ג: מגופת החבית המחלוחלת, ופהמ"ש ור"ש רע"ב שם. ועי' ראב"ד טו"מ פכ"ב ה"ט שפי' המשנה באופ"א, ועי' ציון 110 בביאור טעמו, ועי' חזון נחום כלים שם שנחלקו רק בפי' המשנה אבל לדינא אין מחלוקת, וצ"ב האם הכוונה שהראב"ד מודה שבאופן בו פירש הרמב"ם את המשנה, ר"י סובר שמציל או שמודה שאינו מציל.
  104. ↑ עי' ציון 78 ואילך.
  105. ↑ תוי"ט שם; תפא"י שם יכין אות כו.
  106. ↑ רמב"ם טו"מ פכ"ב ה"ט.
  107. ↑ שיעורי רבנו יחיאל מיכל כלים פ"י מ"ג, ועי' משנת טהרות (ר"א גרבוז) ח"א כלים שם.
  108. ↑ עי' רש"ש כלים שם.
  109. ↑ ראב"ד טו"מ פכ"ב ה"ט, בפי' המשנה כלים פ"י מ"ט: מגופת החבית המחולחלת, ועי' מרכה"מ (חעלמא) בדעתו.
  110. ↑ שיעורי רבנו יחיאל מיכל כלים פ"י מ"ג.
  111. ↑ שיעורי רבנו יחיאל מיכל שם, בד' הרמב"ם שם. ועי' חזון נחום שלדינא לא נחלקו הרמב"ם והראב"ד, וצ"ב.
  112. ↑ שיעורי רבנו יחיאל מיכל שם.
  113. ↑ ע"ע חלין ציון 57.
  114. ↑ משנה כלים פ"י מ"ב ופהמ"ש שם.
  115. ↑ ע"ע חלין ציון 59 ואילך.
  116. ↑ משנה ופהמ"ש שם; רמב"ם כלים פי"ד ה"ח, ועי' ערוה"ש טהרות סי' מח ס"ק יד-טו, בדעתו.
  117. ↑ ר"ש ורע"ב כלים שם.
  118. ↑ פי' הרא"ש שם.
  119. ↑ רשב"א ב"ק קה א ד"ה אמר רבא, בשם הראב"ד.
  120. ↑ עי' תוס' שבת צו א ד"ה ולענין צ"פ ורשב"א שם א ד"ה ותמהני, ורמב"ם טו"מ פכ"ב ה"ח וכס"מ בדעתו, ועי' ציון 165 ואילך.
  121. ↑ מקור ברוך (גינצבורג) ח"ב סי' כ אות ב ד"ה ועי' ב"ק.
  122. ↑ משנה כלים פ"י מ"א
  123. ↑ במדבר יט טו.
  124. ↑ ספרי חקת פיס' ד.
  125. ↑ תפא"י שם יכין אות י.
  126. ↑ רמב"ם בפהמ"ש שם ובהל' כלים טו"מ פכ"א ה"ג, ועי"ש שמועיל מדין אהל, וממילא אין מועיל בכלי חרס שאינו נעשה אהל, עי' משנת טהרות שבציון הבא.
  127. ↑ משנת טהרות (ר"א גרבוז) ח"א כלים פ"י מ"א.
  128. ↑ השג' הראב"ד שם; עי' פי' הרא"ש כלים שם, שמ' שלת"ק מציל בצמיד פתיל.
  129. ↑ משנת טהרות שם.
  130. ↑ מים טהורים כלים פ"י מ"ב חרד"ן, וסיים שם: והיינו כי הרצפה היא קרקע עולם והצמיד פתיל אינו מקום פתיחה. ועי' שיעורי רבנו יחיאל מיכל כלים שם, שמל' הרמב"ם משמע שכל שהוא כפוי על הקרקע, לא מועיל המירוח.
  131. ↑ פי' הרא"ש כלים פ"י מ"א. ועי' שיעורי רבנו יחיאל מיכל כלים פ"י מ"א שנשאר בצ"ע, מדוע אינו מציל, הרי הצמיד פתיל נעשה בפי הכלי, ואינו מתקיים דוקא כשהכלי כפוי.
  132. ↑ מים טהורים כלים פ"י מ"ב חרד"ן, בד' הר"ש, וצ"ב בדבריו שם שמביא את הרא"ש, שלדעתו סובר כר"ש, והרי הרא"ש כותב שבכה"ג אינו מציל, עי' ציון 131.
  133. ↑ רע"ב שם.
  134. ↑ רע"ב.
  135. ↑ כלים פ"י מ"ה.
  136. ↑ ר"ש ורע"ב וא"ר שם.
  137. ↑ א"ר שם.
  138. ↑ ר"ש ורע"ב וא"ר שם.
  139. ↑ א"ר שם.
  140. ↑ א"ר שם, ע"פ התוספתא.
  141. ↑ משנה כלים פ"י מ"ו, ועי' ב"ק קה א: אמר רבא הרי אמרו וכו'. ועי' שטמ"ק ב"ק שם בשם גאון, שהשמרים הרי הם כשעוה שמועיל לסתימה, ולפי"ז לכאו' אף בפתח הכלי, תועיל סתימה ע"י שמרים; רמב"ם טו"מ פכ"ב ה"ח.
  142. ↑ ר"ש ורע"ב שם.
  143. ↑ כלים פ"י מ"ה.
  144. ↑ חזו"א כלים סי' יג ס"ק ה ד"ה ומל' הר"מ. ועי' משנת טהרות ח"א כלים פ"י מ"ה (עמ' רפד) שהרמב"ם לשיטתו (כלים פי"ט הט"ו) שכלי זפת אינו חשוב כלי כלל, ולכן אין שייך שיצטרף הזפת להצלת הכלי.
  145. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם.
  146. ↑ רמב"ם טו"מ פכ"ב הי"א.
  147. ↑ חזו"א שם.
  148. ↑ חזו"א כלים סי' יג ס"ק ח.
  149. ↑ משנה כלים פ"י מ"ה.
  150. ↑ השג' הראב"ד טו"מ פכ"ב הי"א, וחזו"א כלים סי' יג ס"ק ח, בדעתו.
  151. ↑ חזו"א כלים סי' יג ס"ק ח.
  152. ↑ עי' ר"ש כלים פ"י מ"ג: בית אצבע שלה, לגי' שלפנינו בדבריו: ומחולחלת וכו', ועי' משנת טהרות ח"א כלים שם (עמ' רפא) בדעתו.
  153. ↑ חזו"א כלים סי' יג ס"ק ג, ושם שלכן עדיף ממגופה ששפתותיה נראים, עי' ציון 140.
  154. ↑ עי' מים טהורים כלים שם נופ"ש, בד' הר"ש, שמוחק בדבריו את התיבה "ומחולחלת", ועי' משנת טהרות שם.
  155. ↑ עי' הג' הגר"א לר"ש כלים פ"ט מ"א, וחזו"א כלים סי' יג ס"ק ג ומשנת טהרות ח"א כלים פ"י מ"ד (עמ' רפא) בדעתו, ועי' חזו"א שם, שאין לדמותו לבית אצבע שבציון 152, ששם כיון שהוא אויר, יש מקום לומר שחשוב אויר הכלי.
  156. ↑ משנה כלים פ"י מ"ד: הכדור והפקעת וכו' עד שימרח וכו', ומפרשים שם.
  157. ↑ פי' הרא"ש שם; עי' ר"ש ורע"ב שם.
  158. ↑ רא"ש שם.
  159. ↑ א"ר שם; משנ"א שם.
  160. ↑ משנה כלים פ"י מ"א ומפרשים שם; ראב"ד טו"מ פכ"ב ה"ג.
  161. ↑ רמב"ן שבת צה ב ד"ה לא קשיא, בביאור המשנה כלים פ"י מ"ו, ודברי רבא ב"ק קה א.
  162. ↑ משנה כלים פ"י מ"ו ופהמ"ש שם; רמב"ם טו"מ פכ"ב ה"ח.
  163. ↑ ר"ש ורע"ב שם.
  164. ↑ תפא"י שם יכין אות מט.
  165. ↑ ב"ק קה א. תוס' שנץ בשטמ"ק שם; תוס' שבת צו א ד"ה ולענין; רשב"א שם; כס"מ טו"מ פכ"ב ה"ח, בד' הרמב"ם שם. ועי' ציון 120 ואילך שיש שפירשו את הספק באופן אחר.
  166. ↑ עי' תוס' ותוס' שנץ שם ושם; תו"ח ב"ק שם ד"ה אגף.
  167. ↑ רמב"ם שם.
  168. ↑ תוספ' כלים ב"ק פ"ז ה"ז.
  169. ↑ כס"מ טו"מ פכ"ב ה"ב, בד' הרמב"ם שם.
  170. ↑ רמב"ם שם.
  171. ↑ חי' הגר"ח שם.
  172. ↑ ראב"ד שם.
  173. ↑ עי' ציון 102.
  174. ↑ תפא"י כלים פ"י מ"ז יכין אות נח.
  175. ↑ משנה כלים שם.
  176. ↑ ר"ש שם; ראב"ד טו"מ פכ"א ה"ט בשם הרב היוני. ועי' בסיפא של המשנה שם: חדש בתוך הישן וכו' אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח וכו', ותמה הר"ש, כיון שהחדש בתוך הישן והישן מוקף בצמיד פתיל, מאי שנא אין בו פתוח טפח משיש בו פותח טפח.
  177. ↑ פי' הרא"ש, ועי"ש ורמב"ם בפהמ"ש שם ובהל' טו"מ שם וראב"ד שם, ורע"ב שם, שמפרשים המשנה לא לענין הצלה בצמיד פתיל אלא מדין אהל.
  178. ↑ תוספ' כלים ב"ק פ"ז, הובאה בר"ש כלים פ"י מ"ד.
  179. ↑ הר"ש שם, וסדרי טהרות שם בדעתו, ומים טהורים שם חרד"ן ד"ה אולם המעמיק בדעתו ובד' הרמב"ם טו"מ פכ"ב ה"י (ויישב בזה את קו' הראב"ד).
  180. ↑ ר' אלעזר חגיגה כה א: שונין וכו', ורש"י: תנאים שונין ברייתא; רמב"ם פרה פי"ד ה"ד.
  181. ↑ עי' גמ' שם; רמב"ם שם.
  182. ↑ ע"ע מעלות. עי' תוס' שם ד"ה שונין; מאירי שם; טו"א שם ד"ה אין הקדש בתחילת דבריו, ועי"ש בהמשך שר"ל שהוא ק"ו מחטאת; רש"ש נדה מט א ד"ה שונין; מק"ד טהרות סי' נא אות ד; חזו"א פרה סי' ה אות כה ד"ה שם ה"ג.
  183. ↑ קו"א לטורי אבן חגיגה כו א ד"ה נאמנין, ועי"ש שמטעם זה כתב לחלק בין חשש טומאת מת, שיש לחוש שלא סתום יפה, לבין חשש שנגע בו ע"ה, שכיון שרואים שמוקף צ"פ אין לחוש שנטמא, וצ"ב שהרי אם רואים שהוא מוקף, מה שונה טו"מ מטומאת ע"ה.
  184. ↑ ויקרא י יד. שו"מ מהדו"ק ח"ג סי' מג, ע"פ זבחים נה א שלכן קק"ל נאכלים בכל העיר, ולכאו' צ"ב, שמ' מהגמ' שם שאילולא הכתוב היינו מצריכים לאכול קק"ל דוקא במחנה לויה, והכתוב "מקום טהור" חידש להקל שאפשר גם מחנה ישראל, ועי' נס לשושנים (אוטרמאן) שבת כא ב (עמ' 27). ועי' שו"מ שם שדייק כן מל' הכס"מ פרה פי"ד ה"ד: כי התורה לא הצריכה וכו', ולכאו' דברי הכס"מ מוסבים על מי חטאת דוקא, ועי' שו"מ מהדורה רביעאה ח"ב סי' קצו שמדייק כן אף בל' הרמב"ם פרה פי"ד ה"ד, ועי"ש לגבי הצנצנת מן שמשה רבנו נתן בה עומר שי"ס שהיתה של חרס כדי שיציל בצמיד פתיל; עי' חי' הרמ"ל פרה פי"א מ"א, שנקט שהוא דאו'; עי' טל תורה (ר"מ אריק) שדייק כן בד' רש"י סוטה כט ב ד"ה הצד השוה, וצ"ב.
  185. ↑ ערול"נ נדה ו א ד"ה לקדש.
  186. ↑ מאירי שם, בשם יש חולקים, ולא ברור מיהם החולקים, ואפשר שלמד מלשון ר' אלעזר "שונין" שאמנם יש תנאים הסוברים כך, אך יש חולקים, ועי' רש"י חולין קכא א ד"ה שונים: יש תנאים ששונים. ועי' מאירי שם שמציל אף על החטאת, ועי' הערת המהדיר שנ' שיש למחוק את המילים ואף על החטאת, שהרי מפורש בפרה פי"א מ"א ובספרי חקת פיס' קכד שאינו מציל, ועי' ציון 216 ואילך.
  187. ↑ תוס' רי"ד חגיגה כה א ד"ה ולייתוה; טו"א שם ד"ה אין הקדש; מרומי שדה שם ד"ה אין הקדש.
  188. ↑ עי' חגיגה שם. תוס' רי"ד שם.
  189. ↑ עי' ירו' חגיגה פ"ג ה"ד. כתר המלך לרמב"ם פרה פי"ד ה"ד.
  190. ↑ עי' ציון 217.
  191. ↑ ע"ע מי חטאת ציונים 981-982.
  192. ↑ טו"א שם, ועי"ש בתי' הא' שדחאו בהשמטות שם. וע"ע מי חטאת ציון 974.
  193. ↑ עי' פתח עינים (לחיד"א) חגיגה שם, בשם גיליון מלקוטי ר"ב (אשכנזי); מהרי"ל דסקין (נד' באוצרות ירושלים ח"ט עמ' כה); שו"ת הרי בשמים ח"א מהדו"ק סי' כד.
  194. ↑ מק"ד טהרות סי' לט אות ב, בד' תוס' חגיגה כה א ד"ה שונין, שהביאו ראיה שתרומה ניצולת בצ"פ מטומאת אהל, מכך שניצולת מטומאת ע"ה בצ"פ (עי' גיטין סא ב), ומ' שלדעתם אין חילוק בין הטומאות, וא"כ ה"ה לקדש שאינו ניצול, אין חילוק בין הטומאות. ועי' חי' הרמ"ל שבציון 184, שכיון שמדאו' קודש אינו ניצל בצ"פ, הרי שהושווה דינו לחטאצ, וא"כ כמו שבחטאת אינו מציל בין בטומאת אהל המת ובין במגע בטומאה, כך בקודש.
  195. ↑ מק"ד שם
  196. ↑ מק"ד שם, בד' רש"י חגיגה כ ב ד"ה נושא, שמ' שטמא יכול לשאת את הקודש בכלי חרס ולנגוע בו מבחוץ,
  197. ↑ מק"ד שם.
  198. ↑ חסד לאברהם (תאומים) מהדו"ת או"ח סי' קט ד"ה ובהכי.
  199. ↑ עי' ציון 195.
  200. ↑ עי' ציון 197.
  201. ↑ מק"ד טהרות סי' לט אות ב, אולם עי"ש סי' נא אות ד ד"ה והנה זה, שכיון שהדין שהקדש אינו ניצל בצ"פ הוא משום מעלה, הרי שאף בכלי אבנים אינו מציל.
  202. ↑ טו"א חגיגה כו ד"ה ואפי' אפיקרסותו; עי' מק"ד טהרות סי' נא אות ד ד"ה והנה זה; חי' הרמ"ל אהלות פ"ה מ"ה ד"ה ונראה, בד' תוס' חגיגה כה א ד"ה שונין.
  203. ↑ עי' חגיגה כה א ותוס' שם ד"ה שרצועה, קו' ה"ר אלחנן, שאיך הביאו אפר פרה.
  204. ↑ מק"ד שם, ביישוב קו' ה"ר אלחנן הנ"ל.
  205. ↑ שיח יצחק (נוניס-ואיס) חגיגה כה א לתוד"ה שונים; עי' ערול"נ ו א ד"ה לקדש שבציון 185, שצ"פ שאינו מציל על הקדש היינו דוקא על הקדש המונח בכלי, אבל הכלי עצמו ניצל, א"כ כל שכן בכלי ריקן שניצל ואפשר לתת בו אח"כ קודש; חי' הרמ"ל שם ד"ה לפי"ז, בד' הרמב"ם פרה פי"ד ה"ד, שכ': וכן אוכלין ומשקין של קדש אינן ניצולין בצ"פ, ומ' שדוקא אוכלים ומשקים, אבל כלי ריקם, ניצול.
  206. ↑ שו"ת קרית חנה דוד ח"א או"ח סי' קו בתי' הב', ועי' ציון 210 שתי' באופ"א.
  207. ↑ עי' רא"ם על הסמ"ג ריש הל' חנוכה וב"ח או"ח סי' תרע.
  208. ↑ קרית חנה דוד שם.
  209. ↑ עי' חי' רעק"א שבת כא ב ד"ה עיין בפר"ח מבן המחבר (שהביא קו' רעק"א על הב"ח שם) ושו"מ מהדו"ק ח"ג סי' מג ובית יצחק (שמלקיש) או"ח סי' קט ס"ק ז, שהקשו על הב"ח שם שהרי אין קודש ניצול בצמיד פתיל, ומ' בדעתם שאין לחלק בין שמן למנורה ליין ושמן לנסכים וכדו'.
  210. ↑ שו"ת קרית חנה דוד ח"א או"ח סי' קו
  211. ↑ עי' ציון 207.
  212. ↑ שו"ת קרית חנה דוד שם בתי' הא', ועי' ציון 206 שתי' באופ"א. ועי' באר אברהם (לבעל המצפה איתן) שבת כא ב.
  213. ↑ בתי כהונה ח"ב בית ועד בביאור הרא"ם להל' חנוכה (דף ג ב עמ' 272) ד"ה והיסט.
  214. ↑ עי' ציון 207.
  215. ↑ בתי כהונה שם.
  216. ↑ ע"ע מי חטאת.
  217. ↑ משנה פרה פי"א מ"א; חגיגה כה א.
  218. ↑ במדבר יט ט.
  219. ↑ ר"ש ורע"ב פרה פי"א מ"א, ע"פ ספרי חקת פיס' קכד, ופהמ"ש ור"ש שם פ"י מ"ג. ועי' רש"י שם, שהוא מעלה במי חטאת, ועי' חזו"א שם סי' ה ס"ק יא, וע"ש סי' ו שם, שהוכיח שהוא מה"ת.
  220. ↑ עי' ראשונים ואחרונים דלהלן.
  221. ↑ עי' פהמ"ש שם מ"ה, וכ"מ ברמב"ם שם, לגי' הדפוסים: הרי האפר והמים טמאים שאין אפר החטאת ניצלת וכו', ועי' ילקוט שינו"ס (פרנקל) שם, שבכל כתה"י: שאין החטאת; עי' טו"א חגיגה כה א סוד"ה והתניא; עי' תפא"י פרה שם אות לח. ועי' חזו"א שם ושם, שמ' שהטעם מחמת המים, ולא מחמת האפר שבהם.
  222. ↑ ע"ע צמיד פתיל.
  223. ↑ עי' פרה פי"א שם, ופהמ"ש ור"ש ורע"ב שם, ע"פ ספרי שם; עי' ברייתא חגיגה כה א; עי' רמב"ם שם. ועי' רש"ש שם. ועי' הגה"ה בר"ש שם פי"ב מ"ז, שנ' שהוא חומרא שהחמירו במי חטאת. וע"ע אפר חטאת ציון 95. ועי' חזו"א שם סי' ה ס"ק כה. וע"ע צמיד פתיל, שאף קודש אין ניצל בצמיד פתיל, ועי' רש"ש פרה שם.
  224. ↑ פהמ"ש לרמב"ם פ"י מ"ה; עי' רע"ב שם; תפא"י שם.
  225. ↑ ציון 12.
  226. ↑ תוספ' פרה פי"א ה"א.
  227. ↑ טו"א חגיגה כה א (בהשמטות) ד"ה והתניא ומק"ד טהרות סי' נא אות ד ד"ה והנה זה, בדעתו.
  228. ↑ מק"ד טהרות סי' נא אות ד ד"ה והנה זה.
  229. ↑ מק"ד שם.
  230. ↑ ערוך ע' קל הד'.
  231. ↑ עי' תוספ' אהלות פי"א ה"ט, לגי' הר"ש פרה פ"י מ"ג, ועי' הג' הגר"א שם שהגיה "בשל עץ", ועי' חזו"א אהלות סי' יד ס"ק ה ד"ה קלל שכתב: ולא ידעתי כונת רבנו, ועי' ציון 234.
  232. ↑ מק"ד שם ביישוב קו' ר' אלחנן בתוס' חגיגה כה א ד"ה שרצועה.
  233. ↑ דבר אברהם ח"ב סי' ז ס"ק ח ד"ה והנראה, שכאשר מונח על הטומאה אינו שייך לחציצה, ועי"ש ס"ק י שר"ל כן אף בד' הרמב"ם פרה פי"ד ה"ב שקלל של אבן טהור, אף כשנמצא באהל המת, ורק במונח על הטומאה, טמא, ודלא כמהר"י קורקוס, עי' ציון 234.
  234. ↑ עי' כס"מ פרה פי"ד ה"ב בשם מהר"י קורקוס, בד' הרמב"ם שם, שקלל של אבן שטהור, הוא דווקא כשאינו נמצא באהל המת; חזו"א אהלות סי' יד ס"ק ה ד"ה קלל ופרה סי' ה ס"ק כה ד"ה ר"מ; דב"א שם ס"ק י, בד' הגר"א שגרס בתוספ' שם: בשל עץ, ומכך שלא קבעו חלוקה נוספת לכלי אבן, משמע קצת ששוה לכלי חרס. ועי' חי' הגר"ח והגרי"ד שבציון 7 ואילך, שגדר הצלת צמיד פתיל אינו משום חציצה, ונ' קצת שלדעתם אין הבדל בין כלי אבנים לכלי חרס לענין מי חטאת.
  235. ↑ ע"ע אהל המת פ"ט: כלים עם דפנות אהלים, ציון 134 ואילך. חזו"א שם.
  236. ↑ רמב"ם פרה פי"ד ה"א.
  237. ↑ עי' משנה טהרות פ"ז מ: הגנבים שנכנסו לבית וכו' וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים, ור"ש שם; גיטין סא ב; רמב"ם תרומות פי"ב ה"ח ועי' ראב"ד שם ונו"כ לרמב"ם.
  238. ↑ תוספ' דמאי פ"ד והובאה בגיטין שם; רמב"ם שם.
  239. ↑ תוספ' וגמ' ורמב"ם שם שם ושם.
  240. ↑ גיטין שם; רמב"ם שם. על מח' הרמב"ם והראב"ד אם בנוסף לצמיד פתיל, צריך שלא יהיו הפירות מוכשרים לקבל טומאה, ע"ע תרומה.
  241. ↑ משנה טהרות שם.
  242. ↑ ר"ש שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:צמיד_פתיל&oldid=148960"