אנציקלופדיה תלמודית:קבורה (אסורי הנאה)
|
|
הגדרת הערך - הדין לקבור אסורי הנאה מסוימים.
מקורה וגדרה
הדין
אסורי-הנאה*, יש מהם שצריך לקברם[1].
המקור
במקור דין קבורה, יש מאסורי ההנאה שדין קבורתם נלמד מן הכתוב[2]. ובאותם שלא נאמר בהם לימוד מן הכתוב, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים לענין אותם שנמנו במשנה[3], שמקור דין קבורתם מהלכה-למשה-מסיני*[4]. ויש סוברים שדין קבורה אינו אלא מדרבנן[5], כדי שלא יבואו לידי תקלה, ליהנות מאיסורי הנאה[6].
הגדר
בגדר דין קבורה, כתבו אחרונים שלסוברים שחייבים בה מן התורה[7], הרי היא מצוותם של הנקברים, ויש בה קיום מצוה[8], אבל לסוברים שאינה אלא מחשש תקלה[9], אין היא תכלית בפני עצמה, ואין בה קיום מצוה[10].
חיוב נמשך
קבורה, בדברים שהיא חיוב מן התורה או מהלכה למשה מסיני[11], דנו אחרונים אם היא חיוב של מעשה קבורה בלבד, או שהוא חיוב נמשך, שצריך שיהיה הדבר קבור: יש שנראה מדבריהם שהחיוב אינו אלא על מעשה קבורה, ולדעתם אחר שנקברו נפטרו מחיובם[12]. ויש סוברים בחלק מן החייבים קבורה, שהחיוב שיהיו קבורים נמשך לעולם, ומטעם זה כתבו אחרונים במת*, ובעגלה-ערופה*, ובחמץ* בפסח, שאסור להוציאם מקברם אחר הקבורה, לפי שעדיין יש עליהם דין שיהיו קבורים[13], וכן מטעם זה אפרם אסור, ולא נאמר בהם הדין שדבר שנעשתה מצותו פקע איסורו[14], שהרי מצוותם טרם נסתיימה[15].
איבוד בדרכים שונות
הנקברים, אין צריך דוקא לקברם, אלא ניתן לאבדם אף בדרכים אחרות[16] – מלבד שרפה, עי' להלן[17] - וכן מצאנו לענין חטאת-העוף-הבאה-על-הספק*, לסוברים שהיא מן הנקברים[18], שמנתחים אותה אבר אבר[19], ומשליכים אותה לאמה, ומתגלגלת והולכת לנחל קדרון[20], ומאחר שעורה רך, ומתמקמק ואינו עומד בקילוח המים[21], זו קבורתה[22], וכן כתבו ראשונים ואחרונים לענין חמץ* בפסח*, ולענין עבודה-זרה*, שלסוברים שדינם פירור וזריה לרוח או הטלה לים[23], הרי הם מן הנקברים[24], וזרייתם לרוח והטלתם לים היא קבורתם[25], וכן כתבו ראשונים ואחרונים לענין בשר בחלב - שהוא מן הנקברים[26] - שיכול לשפכו לבית הכסא, או לנהר, שמאחר ואינו יכול לבא לידי שתהנה ממנו שום בריה, הרי זו קבורתו[27].
השלכה לכלבים
דברים הטעונים קבורה אין משליכים אותם לכלבים[28], ואפילו להשליך לרחוב כשאין שם כלב אסור[29], שמא יבא שם כלב ויאכלנו[30]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הסוברים שחיוב קבורה אינו אלא משום חשש תקלה[31], שבאופנים שאין חשש תקלה מותר להשליך לכלבים[32].
דיניה
אפר הנקברים
הנקברים, אפרם אסור[33]. במקור האיסור, יש שכתבו שהוא מן התורה[34], ויש שכתבו שאינו מן התורה[35], לפי שאין שם האיסור על האפר[36], או לפי שהיא הנאה שלא כדרך, שאינה אסורה מן התורה, לסוברים כן[37].
בטעם שאפר הנקברים אחר קבורתם לא הותר מהדין שכל איסור שנעשתה מצותו פקע איסורו[38], כתבו ראשונים שקבורה אינה מצוה, שאינה אלא כדי שלא ייכשלו באיסורי הנאה[39], לסוברים כן[40]. והנקברים שקבורתם מצוה מן התורה[41], יש מן האחרונים שכתבו בחלק מהם שאף הם אפרם אסור אחר קבורתם, ולא הותרו מטעם שנעשתה מצוותם, לפי שמצוותם שיהיו קבורים לעולם, ולא שייעשה בהם מעשה קבורה בלבד, ולפיכך לעולם חשובים כמי שלא נעשה מצותו[42]. ויש חולקים וסוברים שהחייבים קבורה מן התורה, אחר שנקברו אפרם מותר, שמאחר שנעשתה מצוותם, הותר איסורם[43]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת הסוברים שהנקברים חיובם מהלכה למשה מסיני[44], בטעם שאפרם אסור, שלדעתם אף איסור שנעשה מצותו לא פקע איסורו[45].
קבורת הטעונים שרפה
אסורי-הנאה* הטעונים שרפה*[46], אסור לקברם בלא שרפה[47], שמא ימצאם אדם ויאכלם[48]. וע"ע שרפה (אסורי הנאה).
שרפת הטעונים קבורה
הטעונים קבורה, אם מותר לשרפם, נחלקו תנאים: תנא קמא סובר שאסור[49], לפי שהנקברים אפרם אסור, והנשרפים אפרם מותר[50], ובארו ראשונים שחוששים שיבואו להתיר את אפרם, כאפר הנשרפים, ולדעתם אסור לשרפם אפילו שלא על מנת להשתמש באפרם, שמא יבואו להשתמש בו[51]. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת תנא קמא שאין אסור אלא לנהוג בהם מנהג נשרפים, היינו להתיר אפרם, אבל לשרפם ולא ליהנות באפרם מותר, ולא אסרו שמא יהנה באפר[52]. ור' יהודה סובר שמותר לשרוף הטעונים קבורה[53], ואפרם מותר[54]. הלכה שאסור לשרוף הנקברים[55].
על שרפת מת ע"ע מת וע' קבורה.
דברים שדרך לקברם
דברים שדרך בני אדם להטמינם באדמה, כגון חיטים, אם נתחייבו קבורה, אין קוברים אותם כמות שהם, שמא ימצאום בני אדם ולא יבינו שהם איסורי הנאה, ויהנו מהם, אלא שורפים אותם קודם הקבורה[56], וכן יש מן הראשונים שכתבו שאין קוברים אותם אלא בבית הקברות, שעל ידי כן יבין המוצאם שנקברו משום שהם אסורי הנאה, ולא ישתמש בהם[57].
דברים שאינם כלים
דבר שכשקוברים אותו כשאינו כלה עד לאחר זמן, אמרו רבי יוסי ברבי חנינא ורב ששת שאף על פי שנתחייב קבורה אין קוברים אותו, שמא יבא אדם לאחר זמן ויהנה ממנו, ולפיכך שער נזיר ושער פטר חמור, אף על פי שהם מן הנקברים, אם ארגם בבגד, שעל ידי זה אינם כלים בקבורה עד לאחר זמן, אין קוברים את הבגד אלא שורפים אותו[58]. ויש מן הראשונים שכתבו שמטעם זה חיטים שנתחייבו קבורה, אין קוברים אותן כמות שהן, אלא שורפים אותן תחלה, לפי שאינם מתקלקלים בקבורה לבד[59].
קבורה בקבר אדם
אסורי הנאה הנקברים, יש מן האחרונים שצדד לומר שקוברים אותם בקבר אדם, כדי שיהא מוכח שהם איסורי הנאה, ולא יבואו בהם לידי תקלה[60].
בעומק
בשר של איסורי הנאה הנקבר, נראה מדברי ראשונים שצריך לקברו מעט בעומק, פן יחטטו אחריו הכלבים ויגלוהו[61].
הנקברים
הנקברים
אסורי הנאה הנקברים נמנו במשנה[62], ואחרים שלא נמנו, יש מהם שנאמר במשנה ובגמרא ובראשונים שדינם להיקבר[63], ואף שאר איסורי הנאה שלא נאמר עליהם שיקברו, כל שאינם חייבים שרפה, כתבו אחרונים שהרי הם בכלל הנקברים[64]. ואף האסורים מדרבנן, כתבו אחרונים שיקברו[65].
נפל בהמת קדשים
נפל* בהמת קדשים נמנה בין הנקברים[66], וכן בהמת קדשים שהפילה שליא*, השליא תיקבר[67], לפי שאין שליא בלא ולד[68]. הטעם שהולד קדוש וטעון קבורה, והדין לסוברים שולדות-קדשים* בהוייתם הם קדושים, ע"ע ולדות קדשים[69]; הטעם שאין פודים את הולד, ע"ע העמדה והערכה וע' פדיון הקדש; על קבורת שליא בפרשת דרכים, שאסורה משום דרכי-האמורי*, ע"ע[70].
על קבורת נפל בכור-בהמה-טהורה* ע"ע[71].
שור הנסקל
שור-הנסקל* נמנה בין הנקברים[72].
על איסור שור הנסקל בהנאה, ודין סקילתו וקבורתו ע"ע.
עגלה ערופה
עגלה-ערופה* נמנית בין הנקברים[73]. במקור הדין, יש מן הראשונים שכתבו שהוא מן התורה, שנאמר: וערפו שם את העגלה[74], ודרשו: שם תהא קבורתה[75]. ומן האחרונים יש שכתבו שדין הקבורה בעגלה ערופה הוא מדרבנן[76], ועי' לעיל[77].
על איסור עגלה ערופה בהנאה, ודין קבורתה, ע"ע עגלה ערופה.
צפורי מצורע
צפורי מצורע – היינו הציפור השחוטה[78] - נמנות בין הנקברים[79]. במקור הדין, יש מן הראשונים שכתבו שהוא מהלכה-למשה-מסיני*[80]. ואחרונים כתבו בדעת ראשונים שהוא מחשש תקלה, שלא יבואו להנות ממנה[81], ועי' לעיל[82].
על קבורת הציפור השחוטה, ע"ע טהרת מצורע[83], על איסורה בהנאה, ע"ע צפורי מצורע.
שער נזיר
שער נזיר* טמא נמנה בין הנקברים[84], במקור הדין, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שהוא מן התורה - אף לסוברים שקבורה בשאר איסורי הנאה אינה אלא מדרבנן[85] - אלא שלא נתבאר המקור מן התורה[86]. ויש מן האחרונים שצדדו לומר במקור דין קבורת שער נזיר, שהוא מהלכה למשה מסיני[87], ועי' לעיל[88].
על פרטי דין שער נזיר, ואיסורו בהנאה, ועל דין קבורתו במקום הגילוח, ע"ע נזיר[89].
פטר חמור
פטר-חמור* נמנה בין הנקברים[90]. בטעם הדבר אמרו בירושלמי שלמדים גזירה שוה עריפה עריפה מעגלה ערופה – שבעגלה ערופה כתוב: וערפו שם את העגלה[91], ובפטר חמור כתוב: וערפתו[92] –שדין קבורתה מן התורה, לסוברים כן[93]. ויש שכתבו שהחיוב מדרבנן[94], ועי' לעיל[95].
על איסור פטר חמור בהנאה, ודין קבורתו, ע"ע.
בשר בחלב
בשר-בחלב* – באופנים שאסור בהנאה מן התורה[96] - נמנה בין הנקברים[97]. ובדעת הסוברים שבשר בחלב מותר בהנאה[98], כתבו ראשונים שאין צריך לקברו[99].
על דין קבורת בשר בחלב, ועל דין אפרו אחר קבורתו, ע"ע בשר בחלב[100].
חולין שנשחטו בעזרה
חולין-שנשחטו-בעזרה*, נחלקו תנאים: תנא קמא מנה אותם בין הנקברים[101], וכן דעת רבי יהודה שיקברו[102], ורבי שמעון סובר שאינם נקברים אלא נשרפים[103]. הלכה שנקברים[104].
על איסור חולין שנשחטו בעזרה בהנאה, ועל דין קבורתם, ע"ע חלין שנשחטו בעזרה[105].
ערלה וכלאי הכרם
ערלה* וכלאי-כרם*, אף על פי שדינם בשרפה*[106], אותם שדרכם להקבר, ולא להשרף, כגון משקים, הרי הם נקברים[107].
על איסור ערלה בהנאה, והדין לאבדה, ע"ע; על איסור כלאי הכרם בהנאה, והדין לאבדם, ע"ע.
אשם תלוי
אשם-תלוי*, שאחר שחיטתו וקודם זריקת דמו נודע שהמביאו לא חטא, נחלקו תנאים: רבי יהודה סובר שיקבר[108], ותנא קמא סובר שלא יקבר אלא יישרף[109], וכן הלכה[110].
על פרטי דיני אשם תלוי כשנתברר הספק, ע"ע אשם תלוי[111].
חטאת העוף הבאה על הספק
חטאת-העוף-הבאה-על-הספק*, ר' יהודה סובר שטעונה קבורה[112], ואף בדעת הסוברים שמטילים אותה לאמת המים[113], היורדת לנחל קדרון[114], אמרו בתוספתא שדינה קבורה, ונתינתה באמת המים, שממנה היא מתגלגלת ויורדת לנחל, זו היא קבורתה[115]. ותנא קמא סובר שאינה נקברת אלא נשרפת[116], וכן הלכה[117].
על איסור הנאה מחטאת העוף הבאה על הספק, ועל המחלוקת מה יעשה בה, ע"ע חטאת העוף הבאה על הספק[118].
קדשים שמתו
קדשי מזבח שמתו, יקברו[119]. וקדשי בדק הבית שמתו, נחלקו תנאים: תנא קמא סובר שאף הם יקברו, ורבי שמעון סובר שייפדו[120]. הלכה שיקברו[121].
על המחלוקת בקדשים שמתו, ע"ע העמדה והערכה[122], וע' פדיון הקדש.
על בכור-בהמה-טהורה* שמת, או שנשחט שלא על פי מומחה, שאסור בהנאה וטעון קבורה, ע"ע בכור בהמה טהורה[123]. על דין בשרו ועורו כשנשחט ונמצא טרפה, ע"ע בכור בהמה טהורה[124]. על דין קבורת נפל* בכור, ע"ע בכור בהמה טהורה[125].
מת
מת אדם, מן הנקברים הוא[126].
על מקור דין קבורת מת, ועל גדרו, ועל דיני הקבורה, ועל איסור מת בהנאה, ע"ע מת וע' קבורה.
דישון מזבח ומנורה
דשון-מזבח-הפנימי* ודשון-המנורה*, שדינם שנותנים אותם במזרחו של כבש ונבלעים שם[127], הרי הם מן הנקברים[128].
על דין נתינתם בצד המזבח, ועל איסורם בהנאה, ע"ע דשון מזבח הפנימי, וע' דשון המנורה.
מוראה ונוצה של עולת העוף
מוראה* ונוצה של עולת-העוף*, שדינם שנותנים אותם במזרחו של כבש ונבלעים שם[129], הרי הם מן הנקברים[130].
על דין המוראה והנוצה, ועל דין נתינתם בצד המזבח, ע"ע עולת העוף.
חמץ בפסח
חמץ בפסח, לסוברים שאין דינו בשרפה, אלא מפררו וזורה לרוח או מטיל לים[131], כתבו ראשונים שהוא מן הנקברים[132], וזרייתו והטלתו זהו ביעורו[133], ולדעתם דין קבורה בחמץ הוא מן התורה, שזו השבתה שנאמרה בו[134].
על מקור דין בעור-חמץ*, ועל המחלוקת אם דינו בשרפה, והחילוקים בין לפני זמנו ללאחר זמנו, ע"ע בעור חמץ.
עבודה זרה
עבודה-זרה*, לסוברים שדינה פירור וזריה לרוח או הטלה לים[135], כתבו אחרונים שהיא מן הנקברים[136].
על דין אבוד עבודה זרה, ע"ע בעור עבודה זרה.
הלקוח בכסף מעשר שני
צבי הלקוח בכסף מעשר-שני* שמת, או מאכל הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא, לסוברים שאינם נפדים[137], יקברו[138].
על הלקוח בכסף מעשר שני, אם אסור בהנאה, ודין קבורתו, ע"ע מעשר שני.
פירות שביעית
פירות-שביעית* בזמן בעור-שביעית*, לסוברים שצריך לאבדם[139], צדדו אחרונים לומר שהם מן הנקברים[140], ולדעתם דין קבורתם הוא מן התורה[141].
על בעור פירות שביעית, ע"ע בעור שביעית.
על תרומה* טמאה, שאף על פי שדינה בשרפה[142], ומותרת בהנאות מסוימות[143], יש סוברים שפעמים שקוברים אותה[144], ע"ע תרומה טמאה.
על אסורי הנאה הנקברים, אם אומרים בהם כתותי-מכתת-שיעוריה*, ע"ע[145].
על הרוגי-בית-דין*, שקוברים אבן שנסקל בה ועץ שניתלה עליו וסייף שנהרג בו וסודר שנחנק בו, ע"ע הרוגי בית דין[146].
הערות שוליים
- ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 139, ולהלן ציון 62 ואילך, על הנקברים.
- ↑ עי' ציון 75, שי"ס כן לענין עגלה ערופה; עי' ציון 86, שי"ס כן לענין שער נזיר; עי' ציון 93, שי"ס כן לענין פטר חמור; עי' ציון 134, לענין חמץ בפסח; עי' ציון 141, לענין שביעית. וע"ע מת, שי"ס כן לענין מת. ועי' ציונים 128, 130, 136.
- ↑ עי' ציון 62.
- ↑ עי' רמב"ם פיהמ"ש תמורה פ"ז מ"ד: בא בקבלה שהם נקברים, ונזר הקדש תמורה לג ב אות ב בדעתו, שהוא הלמ"מ, ועי' הערות לריש"א שם ושד"ח ח"ב מערכת כף כלל לח עמ' 526, ועי' ציון 94, שיש שכ' בד' רמב"ם לענין פטר חמור, שחיוב קבורתו מדרבנן; עי' נזר הקדש שם אות ב, שמצדד כן בדעת רש"י תמורה שם ד"ה שליא, ועי' ציון הבא. ועי' נזר הקדש שם אות ג, בד' רגמ"ה שם, שחיוב קבורה הוא מן התורה.
- ↑ עי' תוס' תמורה לג ב ד"ה הנשרפין, ותוס' חדשים פסחים פ"ב מ"א ומנ"ח מ' קמו ונתיבות הקדש נזיר מה ב בדעתו; שו"ת פנ"י או"ח סי' יב; עי' אחרונים שבציון הבא, שהוא משום תקלה, ולכאו' לדעתם הוא מדרבנן, וע"ש בשם מהר"ם שיק. ועי' ציון 86.
- ↑ עי' רש"י תמורה לג ב ד"ה שליא, שנקברים משום שהם איסורי הנאה, ושי' רמ"ד הלוי תמורה שם בדעתו, שהוא מחשש תקלה, ועי' נזר הקדש שם אות א, שבתחלה מצדד כן בדעת רש"י שם, ודוחה; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 81; שו"ת אבני מילואים סי' יט, ונובי"ק סי' צ, ותו"ח פסחים שם, ומנ"ח שם, ונתיבות הקדש שם בדעת תוס' תמורה שם; שו"ת פנ"י שם; מקו"ח ביאורים פתיחה לסי' תלא ד"ה ולפ"ז ליכא; עי' נתיבות הקדש תמורה שם. ועי' מהר"ם שיק או"ח סי' רח, שחיוב קבורה הוא משום חשש תקלה, אלא שהיא סברא מדאורייתא, ועי' שד"ח שם.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ תוס' חדשים פסחים פ"ב ה"א; מנ"ח מ' קמו; רש"ש תמורה לד א; מקור ברוך (גינצבורג) סי' לד אות א. ועי' ציונים 43, 45.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ שו"ת פנ"י או"ח סי' יב; נובי"ק סי' צ; עי' שו"ת אבני מילואים סי' יט; מנ"ח שם; תו"ח פסחים שם.
- ↑ עי' ציונים 2, 4.
- ↑ עי' מנ"ח מ' קמו, לענין עגלה ערופה וצפורי מצורע וחמץ בפסח ומת. ועי' מקור ברוך סי' לד אות א, שפי' כן בתחלה בדעת רגמ"ה תמורה לד א ד"ה דם הנדה, לענין מת, ושם אות ב, שדחה. ועי' חי' רמ"ד הלוי תמורה לג ב, שאע"פ שלענין עגלה ערופה החיוב נמשך, עי' ציון הבא, לענין צפורי מצורע אין החיוב אלא לעשות מעשה קבורה אחד, וע"ש שהסתפק לענין החיוב בפטר חמור.
- ↑ מקור ברוך סי' לד, ונזר הקודש חולין עמ' קיב, לענין מת; אבי עזרי חמץ פ"ג הי"א ד"ה ונראה, לענין עגלה ערופה ולענין חמץ; שיעורי רמ"ד הלוי שם בשם הגרי"ז, לענין עגלה ערופה, ע"פ חולין יא א: דלמא טריפה, שמשמע שאסור להוציאה מקברה.
- ↑ עי' ציון 38 ואילך.
- ↑ אחרונים הנ"ל.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ציון 49 ואילך, מחלוקת אם מותר לשרוף הנקברים.
- ↑ עי' ציון 115.
- ↑ ברייתא תמורה לד א.
- ↑ ברייתא שם; תוספתא תמורה פ"ד. ועי' ר' יהודה במשנה תמורה שם.
- ↑ רש"י תמורה שם ד"ה יטילנה.
- ↑ תוספתא שם. ועי' ציון הנ"ל, וע"ע חטאת העוף הבאה על הספק ציון 119.
- ↑ ע"ע בעור חמץ ציון 33, לענין חמץ; עי' רמב"ם ע"ז פ"ח ה"ו, לענין ע"ז, וע"ע בעור עבודה זרה ציון 28 ואילך.
- ↑ עי' ציון 132, לענין חמץ; עי' ציון 136, לענין ע"ז.
- ↑ עי' תוס' פסחים כא ב ד"ה בהדי, והגה"מ חמץ פ"ג הי"א אות כ בשם ריב"ק, ומנ"ח מ' קמו, לענין חמץ; מנ"ח מ' קמו, ועולת שלמה (ליפשיץ) תמורה לד א ד"ה בגמ' חוץ, לענין ע"ז. על אופן הפירור, ואופן הזריה לרוח וההטלה לים, ולאיזה ים משליכים, ע"ע בעור חמץ ציון 47 ואילך, וע' בעור עבודה זרה ציון 44 ואילך. וע"ע בעור עבודה זרה ציון 17 ואילך, שמבערים אותה אף באופני כלוי והשחתה אחרים.
- ↑ עי' ציון 97.
- ↑ או"ה הארוך שער כא אות יג; עי' כרתי סי' פז ס"ק ד: להשליכו לבית מקום הרעי וכדומה.
- ↑ עי' ירושלמי פסחים פ"ב ה"א: לכלב אחרים, והגה"מ חמץ פ"ג הי"א בשם ריב"ק בדעתו; שערי דורא איסור והתר סי' פה, הובא באו"ה הארוך שער כא אות יב.
- ↑ או"ה הארוך שם אות יג. ועי' ציון הבא.
- ↑ פר"ח יו"ד סי' צד ס"ק י, בבאור ד' או"ה הנ"ל. ועי' פר"ח שם שאסור להשליך לשוק אפ' בלא חשש שיאכלנו כלב, שהרי טעון קבורה.
- ↑ עי' ציון 6.
- ↑ עי' שו"ת פנ"י או"ח סי' יב בדעת רש"י פסחים ה ב ד"ה ש"מ; מקו"ח ביאורים סי' תמח ס"ק י בדעת תוס' פסחים כב ב ד"ה ואבר. ועי' מקו"ח שם בד' שו"ע שם ו, לענין חמץ בפסח, שמאחר שנאמר בו: לא יאכל (בצירי, עי' שמות יג ג), בשונה מאיסורי הנאה אחרים, אסור אפ' להשליכו לכלבים אף לסוברים שהוא מן הנקברים.
- ↑ תמורה לד א, ועי' תוס' תמורה לג ב ד"ה הנשרפין, ומסורת הש"ס שם בדעתו, שגרס כן במשנה שם; עי' גמ' שם: בשר המת שנפרך וגו' ואסורין; רמב"ם מאכ"א פ"ט ה"א ונזירות פ"ו הי"ד ופסוהמ"ק פי"ט הי"ג, ועי' רמב"ם מעילה פ"ב ה"ו, וכ"מ שם בדעתו.
- ↑ עי' תוס' תמורה לג ב ד"ה הנשרפין, ופנ"י פסחים כז ב ושו"ת זרע אמת יו"ד סי' מב ד"ה יצא לנו ומשמרות כהונה תמורה לד א ושד"ח ח"ב מערכת כף כלל לח עמ' רסג בדעתו; מקו"ח ביאורים סי' תמה ס"ק א ד"ה ועוד, וע"ש שלענין חמץ בפסח, מודה שאין האפר אסור אלא מדרבנן.
- ↑ פנ"י שם; פלתי סי' פ"ז ס"ק ד; זרע אמת שם; עי' ביאור הגר"א יו"ד סי' קנה ס"ק כב ד"ה מותר.
- ↑ זרע אמת שם. וע"ע בשר בחלב ציון 133.
- ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 86, ושם שי"ח. זרע אמת שם; הגר"א שם.
- ↑ עי' תוס' תמורה לג ב ד"ה הנשרפין. ועי' להלן שי"ח.
- ↑ עי' תוס' שם, ושו"ת אבני מילואים סי' יט, ונובי"ק סי' צ, ותו"ח פסחים פ"ב מ"א, ומנ"ח מ' קמו, בדעתו.
- ↑ עי' ציונים 6, 10.
- ↑ עי' ציון 2.
- ↑ מקור ברוך סי' לד, ונזר הקודש חולין עמ' קיב, לענין מת; אבי עזרי חמץ פ"ג הי"א ד"ה ונראה, לענין עגלה ערופה ולענין חמץ; שיעורי רמ"ד הלוי תמורה לג ב בשם הגרי"ז, לענין עגלה ערופה. ועי' ציון 13 ואילך. ועי' ציון 79, יישוב אחר לענין צפורי מצורע. ועי' יישובים אחרים לענין מת בנובי"ק סי' צ וכלי חמדה חיי שרה עמ' כז 53. ועי' יישוב אחר לענין ע"ז, במנ"ח מ' קמו.
- ↑ מקור ברוך סי' לד, בדעת רגמ"ה תמורה לד א ד"ה דם הנדה, לענין מת; רש"ש תמורה לד א ותוס' חדשים פסחים פ"ב מ"א, לענין חמץ בפסח. ועי' ציון 12.
- ↑ עי' ציון 4.
- ↑ מנ"ח מ' קמו.
- ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 131 ואילך, וע' שרפה (אסורי הנאה).
- ↑ משנה תמורה לד א; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"ד.
- ↑ רש"י שם ד"ה כל. ועי' גה"ש שם.
- ↑ משנה תמורה לד א.
- ↑ גמ' שם. ועי' ציון 33. וע"ע אסורי הנאה ציון 140, וע' שרפה (אסורי הנאה).
- ↑ רש"י שם ד"ה משום, ע"פ גמ' שם.
- ↑ מ"א סי' תמה ס"ק א, בד' רמב"ם חמץ פ"ג הי"א, שמ' מדבריו שחמץ הוא מן הנקברים (עי' ציון 132) ואעפ"כ התיר לשרפו, ועי' חק יעקב שם סוף ס"ק א.
- ↑ משנה תמורה שם. ועי' חי' רמ"ד שם שהק' בטעונים קבורה מן התורה, כגון עגלה ערופה וצפורי מצורע, לסוברים כן, מדוע מותר לשרפם.
- ↑ שו"ת רע"א מהדו"ק סי' קפח, ושם בדעת מ"א שבציון 52.
- ↑ רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"ד. ועי' או"ה הארוך שער כא אות יג, שמשמע קצת שמותר לשרוף, ופר"ח יו"ד סי' צד ס"ק י, שרבים וגדולים הורו להשליך בכירה על גבי האור תבשיל שנאסר משום בשר בחלב, וטעו בדבר משנה, שהרי אסור לשרוף הנקברים. ועי' תוס' חדשים פסחים פ"ב מ"א, שחמץ, שאיסורו אינו אלא לזמן קצר, אין לחוש בו כ"כ לתקלה, ומותר לשרפו אף לסוברים שהוא מן הנקברים.
- ↑ עי' ע"ז סב ב: לא מוכחא מלתא וגו', ותוס' שם ד"ה ולקברינהו, וקדש הילולים שם בדעתו, ומאירי שם. ועי' ציון 59, שיש שפי' שמטעם אחר חיטים צריך לשרפם קודם הקבורה.
- ↑ תוס' ע"ז שם.
- ↑ תמורה לד א, ורש"י שם ד"ה ד"ה כאן בשק, ותוס' בכורות לב ב סוף ד"ה פסק, בבאורה, ועי' רגמ"ה שם; עי' רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"ב; עי' שו"ע יו"ד שח ה, וביאור הגר"א שם. ועי' ירושלמי ערלה פ"ג ה"ב: שק מצוי לחטט אחריו, שער אין מצוי לחטט אחריו. ועי' ד' ר' ירמיה בתמורה שם: כר' יהודה, ורש"י שם ותוס' בכורות שם, שמ' שלדעתו אין הבדל בין שער הארוג בבגד לשאינו ארוג, ולעולם דינו בקבורה, ועי' טור שם, ורמ"א בשו"ע שם, שאף הארוג בבגד יקבר, וביאור הגר"א שם.
- ↑ תוס' רי"ד ע"ז סב ב ד"ה מי, ע"פ גמ' שם. ועי' גמ' שם, הטעם שאין די בשרפה לבד ופיזור האפר, שמא יבואו לזבל באפר. ועי' ציון 56, שיש שפי' שמטעם אחר חיטים צריך לשרפם קודם הקבורה.
- ↑ עבודת עבודה ע"ז סב ב.
- ↑ עי' תוס' ע"ז סב ב ד"ה ולקברינהו, לענין בכור, ומהרש"א ומהר"ם שם בדעתו.
- ↑ עי' משנה תמורה לג ב: אלו הן הנקברין קדשים שהפילו וגו' הפילה שליא, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפורי מצורע, ושער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה, ורש"י שם שכולם איסורי הנאה, ועי' להלן על כל אחד מהם. ועי' משנה שם, שאיסוה"נ נוספים נקברים: ערלה וכלאי הכרם, אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק, עי' עליהם להלן. ועי' המשנה הקודמת שם, שי"ס אף קדשים שמתו נקברים, ועי' שיעורי רמ"ד הלוי שם, שהמשנה לא כללתם במנין לפי שסמכה על המשנה הקודמת, ועי' רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א, שהוסיף קדשים שמתו לרשימת הנקברים שבמשנה. ועי' ציון הבא.
- ↑ עי' להלן על מת, ודשון מזבח הפנימי ומנורה, ומוראה ונוצה של עולת העוף, וחמץ בפסח, ועבודה זרה, והלקוח בכסף מעשר שני, ופירות שביעית. ועי' תפא"י יכין תמורה פ"ז מ"ד אות כד, בטעם שמת ומוראה ונוצה ודישון מזבח ומנורה לא נמנו במשנה תמורה שם עם הנקברים, שתנא ושייר, ועי' נובי"ק סי' צ, ומנ"ח מ' קמו, ואהבת איתן תמורה פ"ז ה"ד, וכלי חמדה חיי שרה (כז 53), ונזר הקדש תמורה לג ב אות א, ה, ושיעורי רמ"ד הלוי שם, טעמים נוספים שמת לא נמנה.
- ↑ נובי"ק סי' צ; עי' כרתי סי' פז ס"ק ד.
- ↑ עי' נתיבות הקודש תמורה לג ב.
- ↑ משנה תמורה לג ב, ורש"י שם ד"ה יקברו; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א ותמורה פ"ד ה"י.
- ↑ משנה תמורה שם; משנה חולין עז א; רמב"ם פסוהמ"ק שם ובכורות פ"ד ה"י.
- ↑ רש"י תמורה שם ד"ה שליא וחולין שם ד"ה תקבר. וע"ע שליא.
- ↑ ציון 268 ואילך.
- ↑ ציון 70.
- ↑ ציון 378.
- ↑ משנה תמורה לג ב; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א.
- ↑ משנה תמורה לג ב; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א.
- ↑ דברים כא ד.
- ↑ תו"י יומא ס ב ד"ה ועגלה, בשם ר' אלחנן, ע"פ הדרשה המובאת בכריתות ו ב, לפי גירסתו, ועי' גי' שלפנינו, בע"א קצת. ועי' ירושלמי שבציון 93.
- ↑ מנ"ח מ' קמו ד"ה ואגב.
- ↑ ציון 4 ואילך, מחלוקת בכל הנקברים שלא נאמר בהם מקור, אם הם מהלמ"מ או מדרבנן.
- ↑ רש"י תמורה לג ב, לגי' שטמ"ק שם; רמב"ם טומאת צרעת פי"א ה"א. וע"ע צפורי מצורע וע' טהרת מצורע, שהציפור החיה, משלחים אותה.
- ↑ משנה תמורה לג ב; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א וטומאת צרעת שם. ועי' שיעורי רמ"ד הלוי תמורה שם, שמצדד בגדר חיוב קבורתה, שהוא דין בסדר טהרת המצורע, ולא מצוה בציפור, ומטעם זה אין אפרה מותר אחר קבורתה מדין דבר שנעשתה מצותו, עי' ציון 42, שהרי אין המצוה בה.
- ↑ עי' רמב"ם טומאת צרעת שם, ומנ"ח מ' קמו בדעתו.
- ↑ עי' ר"ש ורא"ש ורע"ב נגעים פי"ד מ"א, שנקברים משום שהם אסורים בהנאה, ומנ"ח שם, בד' רע"ב שם, שהוא מחשש תקלה, כשאר איסורי הנאה, לסוברים כן, עי' ציון 6, ומצדד כן אף בד' תוס' תמורה לג ב ד"ה הנשרפין.
- ↑ ציון 4 ואילך, מחלוקת בכל הנקברים שלא נאמר בהם מקור, אם הם מהלמ"מ או מדרבנן.
- ↑ ציון 289.
- ↑ משנה תמורה לג ב: שער נזיר, וגמ' שם לד א, שמדובר בטמא; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א ונזירות פ"ו הי"ד. ועי' רש"י תמורה לד א ד"ה כאן בשק, שמ' בד' ר' ששת שאף שער נזיר טהור נקבר, ועי' רש"ש שם ד"ה ואידי, שתמה, והגיה בדברי רש"י.
- ↑ עי' ציון 5.
- ↑ נתיבות הקודש נזיר מה ב, בדעת תוס' שם ד"ה רבי מאיר. ועי' רש"ש תמורה לד א, שלפשטות המשנה תמורה שם, שער נזיר הוא כשאר איסורי הנאה, ואין בו מקור מיוחד, ורק בדעת ר"מ בנזיר שם, שמשמע בדבריו בשער נזיר טמא במדינה, שהטעם שאינו נשרף הוא משום שנקבר, משמע לתוס' שם שקבורתו מגזה"כ מיוחדת. ועי' תוס' רבינו טודרוס נזיר שם, הובא בקובץ שיטות קמאי שם (עמ' תמט), שפי' ד' ר"מ בע"א, שאין כוונתו שמטעם שהוא נקבר אינו נשרף, אלא להפך, מאחר ואין בו דין שריפה, הוא נקבר, ומ' קצת שדין קבורתו הוא כשאר איסורי הנאה.
- ↑ קרית ספר נזירות פ"ו.
- ↑ ציון 4 ואילך, מחלוקת בכל הנקברים שלא נאמר בהם מקור, אם הם מהלמ"מ או מדרבנן.
- ↑ וע' ספרי זוטא פ"ו פסוק יח.
- ↑ משנה תמורה לג ב; משנה וגמ' בכורות יב ב; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א וביכורים פי"ב ה"ד; טוש"ע יו"ד שכא ח.
- ↑ דברים כא ד.
- ↑ שמות יג יג, לד כ.
- ↑ עי' ציון 75. ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב.
- ↑ שיעורי רמ"ד הלוי תמורה לג ב בד' רמב"ם בכורים פי"ב ה"ד. ועי' ציון 4.
- ↑ ציון 4 ואילך, מחלוקת בכל הנקברים שלא נאמר בהם מקור, אם הם מהלמ"מ או מדרבנן.
- ↑ ע"ע בשר בחלב ציון 72 ואילך. תפא"י יכין תמורה פ"ז אות כג.
- ↑ משנה תמורה לג ב; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א ומאכ"א פ"ט ה"א.
- ↑ ע"ע בשר בחלב ציון 103.
- ↑ תוס' זבחים פד ב ד"ה ומוציא.
- ↑ ציון 133.
- ↑ ת"ק במשנה תמורה לג ב.
- ↑ תוספתא שם פ"ד.
- ↑ משנה שם ותוספתא שם.
- ↑ רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א ושחיטה פ"ב ה"ב.
- ↑ ציונים 39 ואילך, 72 ואילך.
- ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 132 ואילך, וע' שרפה (אסורי הנאה).
- ↑ משנה תמורה לג ב, וגמ' שם לד א; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט ה"י.
- ↑ משנה תמורה לד א.
- ↑ משנה שם; סתם משנה כריתות כג ב.
- ↑ רמב"ם פסוהמ"ק פ"ד הי"ט ופי"ט ה"י.
- ↑ ציון 109 ואילך.
- ↑ תוספתא תמורה פ"ד.
- ↑ משנה תמורה לד א.
- ↑ תוספתא שם.
- ↑ תוספתא שם; עי' פסחים כח א: ואתה אומר בקבורה; עי' נזיר ס א: אזלא לקבורה, וגה"ש שם. ועי' ציון 22.
- ↑ משנה תמורה שם.
- ↑ רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט ה"י.
- ↑ ציון 109 ואילך.
- ↑ משנה תמורה לב א; משנה חולין קל א; משנה חולין יד א; רמב"ם פסוהמ"ק פי"ט הי"א וערכין פ"ה הי"ב.
- ↑ משנה תמורה שם.
- ↑ רמב"ם שם ושם.
- ↑ ציון 36 ואילך, 106 ואילך.
- ↑ ציון 280. ועי' משנה בכורות כא ב, שבהמה גסה ששפעה חררת דם, תיקבר,
- ↑ ציון 272 ואילך.
- ↑ ציון 378.
- ↑ עי' תמורה לד א, ורש"י שם ד"ה דם הנדה. ועי' ציון 63.
- ↑ ע"ע דשון המנורה ציון 23, וע' דשון מזבח הפנימי ציון 53.
- ↑ רש"י תמורה לד א ד"ה מוראה; תפא"י תמורה פ"ז מ"ד אות כד, לענין דשון מזבח. וע"ע דשון המנורה ציון 25, וע' דישון מזבח הפנימי ציון 52, שנתינתם במזרחו של כבש נדרשת מן הכתובים, ולפ"ז לכאו' דין קבורתם מן התורה. ועי' ציון 63.
- ↑ ע"ע עולת העוף.
- ↑ עי' תמורה לד א, ורש"י שם ד"ה מוראה; תפא"י תמורה פ"ז מ"ד אות כד. וע"ע עולת העוף, שנתינתם במזרחו של כבש היא דין מן התורה, ולפ"ז לכאו' דין קבורתם מן התורה. ועי' ציון 63.
- ↑ ע"ע בעור חמץ ציון 33.
- ↑ תוס' פסחים כא ב ד"ה בהדי; עי' הגה"מ חמץ פ"ג הי"א אות כ בשם ריב"ק; עי' טור או"ח תמה; מנ"ח מ' קמו.
- ↑ עי' ציון 25.
- ↑ שמות יב טו, וע"ע בעור חמץ ציון 2. רש"ש תמורה לד א; מנ"ח שם; עולת שלמה תמורה לג ב. ועי' נתיבות הקודש שם לד א ד"ה ואלו הן.
- ↑ עי' רמב"ם ע"ז פ"ח ה"ו, וע"ע בעור עבודה זרה ציון 28 ואילך, וע"ש ציון 17 ואילך, שמאבדים אותה אף באופני כלוי אחרים. ועי' ציון הבא, שי"ח.
- ↑ מנ"ח מ' קמו; עולת שלמה תמורה לד א ד"ה בגמ' חוץ. ועי' ציון 25. וע"ע בעור עבודה זרה, שמצוה מן התורה לאבדה, ולפ"ז לכאו' דין קבורתה מן התורה. ועי' מנ"ח שם ועול"ש שם, שי"ס שדינה בשרפה והיא מן הנשרפים.
- ↑ ע"ע מעשר שני, מחלוקת תנאים אם נפדים.
- ↑ מע"ש פ"ג מ"י, יא.
- ↑ ע"ע פירות שביעית.
- ↑ מנ"ח מ' קמו. ועי' רמב"ן ויקרא כה ז, שמשמע קצת כן בדעת הסוברים כן, אלא שחולק וסובר שא"צ לאבדם.
- ↑ עי' מנ"ח שם, שלדעתם זהו דין ביעור שנתחייבו בו מן התורה, ע"ע בעור שביעית.
- ↑ ע"ע איסורי הנאה ציון 138, וע' תרומה טמאה וע' שרפה.
- ↑ ע"ע אסורי הנאה ציון 54 ואילך, וע' תרומה טמאה.
- ↑ עי' רמב"ם תרומות פי"ב הי"ב, ורשב"א שבת קכו ב.
- ↑ ציון 211 ואילך.
- ↑ ציון 40 ואילך.