אנציקלופדיה תלמודית:קרבן עולה ויורד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:07, 18 בינואר 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - קרבן שמביאים על שבועת-העדות* ושבועת-בטוי* וטֻמאת-מקדש-וקדשיו* ויולדת* ומצו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - קרבן שמביאים על שבועת-העדות* ושבועת-בטוי* וטֻמאת-מקדש-וקדשיו* ויולדת* ומצורע*, שאינו קבוע, אלא מביא כל אדם על פי השג-יד*.

חמישה מביאים קרבן עולה ויורד[1], לפי עושרו ועוניו של אדם[2]: על שמיעת הקול; ועל ביטוי שפתים; ועל טֻמאת-מקדש-וקדשיו*; והיולדת*; והמצורע*[3], וזה הענין קריאתו "עולה ויורד" כי הוא לא יעמוד במין אחד, אבל יביא מזה המין פעם אחת ומזה המין פעם אחרת, כמו שתשיג יד המחוייב בקרבן[4].

לפי ענייניהם מתחלקים החמישה הללו לשני חלקים: א) חטאים שמביאים עליהם קרבן עולה ויורד, שיש בהם שלוש דרגות: עשירות, דלות ודלי דלות; ב) ויולדת ומצורע, שיש בהם שתי דרגות: עשירות ודלות.

על חטאים

על שמיעת הקול[5], דהיינו הנשבע שבועת-העדות*[6], שנשבע לחבירו שאינו יודע לו עדות[7], בין בזדון בין בשגגה[8], ועל ביטוי שפתים[9], דהיינו הנשבע שבועת-בטוי* לשקר[10], שנשבע לשקר על דבר לעשות או שלא לעשות, ושאר צדדי שבועת ביטוי הידועים[11], ועובר עליה[12] בשגגה[13], ועל טֻמאת-מקדש-וקדשיו*[14], כלומר אדם שהוא טמא באב-הטומאה* ונכנס למקדש* בשגגה[15], או שהוא טמא ואכל בשר קודש בשגגה[16]. כל אלו[17] יש בהם דל ועשיר ויש בהם דל דלים[18].

א) יש מביא בעשירות[19] - קרבן בהמה - כשבה או שעירה[20], שהעשיר[21] מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות[22], שנאמר: והביא את אשמו וגו' נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עִזים לחטאת[23].

ב) יש מביא בדלות[24] - קרבן עוף - תורים ובני יונה[25], שהדל[26], שאין ידו משגת, מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת[27], שנאמר: ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תֹרים או שני בני יונה לה' אחד לחטאת ואחד לעֹלה[28].

ג) ויש מביא בדלי דלות[29] - מנחה - עשירית האיפה*[30], שדל דלים[31], שאין ידו משגת לעוף, מביא עשירית האיפה סולת, והיא הקרואה מנחת-חוטא*[32], שנאמר: ואם לא תשיג ידו לשתי תֹרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירִת האֵפה סֹלת לחטאת[33].

מנין שכך הדין בשבועת העדות, בין בשוגג בין במזיד, שנאמר באותה הפרשה[34]: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה[35], כלומר: קול שבועה שהשביעוהו אם יודע עדות[36], אם לוא יגיד ונשא עונו[37], וסוף הענין: והביא את אשמו[38], ולא נאמר שם "ונעלם ממנו", ללמד שחייב בקרבן בין שוגג בין מזיד[39]. ומנין שכך הדין בשבועת ביטוי בשגגה, שנאמר באותה פרשה[40]: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' ונעלם ממנו וגו'[41] והביא את אשמו[42]. ומנין שכך הדין בטומאת מקדש וקדשיו, שנאמר באותה פרשה[43]: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' ונעלם ממנו וגו'[44] והביא את אשמו[45], ולא בא בכתוב מפורש שחיוב הטמא שנאמר שם יהיה בהכנסו במקדש או באוכלו בשר קודש, אלא מפי השמועה שמענו שהוא מדבר על זה[46], שכן אמרו: מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו - שאין מחייבו על מגע טומאה אלא אם כן אוכל באותה טומאה קודש או נכנס למקדש[47] - ודין הוא, הואיל והזהיר וענש על הטומאה - כרת[48] - וחייב קרבן על הטומאה, מה כשהזהיר וענש על הטומאה, לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו[49], אף כשחייב קרבן על הטומאה, לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו[50].

בטעם החילוק בין שבועת העדות שמביא בו קרבן עולה ויורד אף על מזיד, לבין שבועת ביטוי שאינו מביא בו אלא על שוגג כתבו ראשונים שלפי שענין העדות הוא תמידי ביותר ויצר לב האדם רע, תולים השקר בשכחה ולא יכוונו עדותם, גם יש מן הבריות שאין משגיחים כל כך ברעה הגדולה שעושים בהטיית כיוון העדות, אחר שבידיהם לא יגזלו ולא יחמסו, אף על פי שבסיבתם אדם עשוק ורצוץ, לא יתנו לב על זה, ועל כן מהתמדת הענין וקלותו בעיני המון העם, היה מחסדיו ברוך הוא להיות בו כפרה בין שוגג בין מזיד[51].

על הפרטים אימתי נחשב האדם כמי שמשיגה ידו לאחד הקרבנות, ע"ע השג יד: גדרו. על לימודים נוספים לכך שהכתובים בטומאת מקדש וקדשיו מדברים על טמא הנכנס למקדש או האוכל בשר קודש, ע"ע טֻמאת מקדש וקדשיו[52]. ושם[53], על ההכרח שאין לומר שהכתוב מדבר באכילת תרומה בטומאה.

ביחס לשאר חטאות

שלוש חטאות אלו שונות משאר החטאות, שהם חטאת קבועה[54], שהוא קרבן קבוע לעני כעשיר[55].

בטעם החילוק בין חטאות שהם בקרבן עולה ויורד לחטאת קבועה, נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שהקל הכתוב על החוטא באלו להביא קרבן עולה ויורד, שבשבועות אינן חיבי-כריתות*, ובטומאת מקדש וקדשיו - אף על פי שהוא חייב כרת*[56] - הוא טועה בדבר מצוה, כי הכהן האוכל קדשים והבא למקדש להשתחוות או להקריב קרבן עוסק הוא במצוה[57], ודעתו לשמים, ולפיכך אף על פי שחטא בהעלמת הטומאה ריבה לו הכתוב כפרות[58]. ב) ויש מפרשים שלכך הקל גבי שבועת ביטוי ובשבועת העדות ובטומאת מקדש וקדשיו להביא בעולה ויורד, לפי שאינו נהנה כל כך בחטאו, אבל האוכל חלב ודם וביום הכפורים ועושה מלאכה בשבת ומפטם וסך ובא על הערוה שנהנים - מן החטא[59] - וכל שכן - עובד עבודה-זרה* בשוגג[60] -שפושטים ידיהם בעיקר הם בקרבן קבוע[61]. ג) ויש מפרשים שהטעם שהקל הכפרה בחטאים האלה להיותם כפי עושר בני אדם ועניים, לפי שכשלונם קרוב אצל בני אדם, שאין ספק כי חטא הלשון קרוב ותמידי יותר מחטא המעשה, וענין טומאת מקדש וקדשיו ידוע שהכשלון מצוי בו, שענין הטהרה קשה מאד על כל אדם לשומרו, עד שיש לו לאדם הטהור להזהר מהתקרב אצל בני אדם מחשש הטומאה[62]. ד) ויש מפרשים שמפני שאין אלו הענינים ידועים בחטא כדברים אשר בא עליהם קרבן חטאת קבועה, היה קרבנו עולה ויורד[63]. ויש מהאחרונים שכתב בטעם שנחלקו שלוש עבירות הללו משאר עבירות, שהעבירות הללו קרובות להיות זדונות, שמיעת קול ושבועת ביטוי אינן שגגות גרידה - שהרי נאמר בהם: האדם בשבֻעה[64], ואף טומאת מקדש וקדשיו קדמה לה ידיעה בתחילה, והעלמתה של אותה ידיעה היא חטא חמור יותר משגגה רגילה[65], והצורך בכפרה גדול יותר, ולכן גם דלי דלים יכולים להביא כפרה על חטאם[66].

הזמן והאדם שנוהג בו

חיוב זה נוהג בזמן הבית בזכרים ונקבות, חוץ מקרבן שבועת-העדות*, שאינו נוהג בנקבות שאינן בתורת עדות*[67].

במנין המצוות

חיוב קרבן עולה ויורד על חטאים, כיצד נמנה במנין-המצוות, נחלקו מוני המצוות: א) יש ממוני המצוות המונים פרשיות[68] המונים כפרשה: פרשת חוטא וחטאת עולה ויורד[69]. ב) וכעין זה יש ממוני המצוות הכוללים אותו במצות עשה אחת להביא קרבן על החטא[70]. ג) ויש שמנאוהו כשלוש מצוות נפרדות: להביא קרבן על שבועת העדות[71], להביא קרבן על שבועת הביטוי[72], ולהביא קרבן עולה ויורד[73] על שבועת העדות ושבועת הביטוי[74]. ד) ויש שמנאוהו כשלוש מצוות נפרדות, באופן אחר: לעשיר להביא כשבה או שעירה, ולדל שתי תורים או שני בני יונה, ובדלי דלות עשירית האיפה[75], יען שנאמרים כל אחד בפסוק מיוחד, ואין מצוה כללית בהם, נחשבים לשלוש מצוות[76]. שכיון שלא מצינו בזה בתורה מצוה הכוללת כולם יחד בדרך כלל, ואחר כך תפרוט לכל אחד קרבנו כאשר תשיג ידו, אלא כתבה לכל אחד משלשה אלו מצותו בפני עצמו, לעשיר כשבה או שעירה, ולדל שתי תורים או שני בני יונה, ובדלי דלות עשירית האיפה, אין לנו אלא למנותם כמו שנאמרו בסיני ונכתבו בתורה, שהן שלש מצוות חלוקות, לכל אחד מהם מצוותו שנצטוה עליה[77]. ה) ויש ממוני המצוות המונים מצות עשה אחת להקריב קרבן עולה ויורד על חטאים מיוחדים[78], שלדעתם אחר שחייב הכתוב קרבן חטאת על החטאים הללו[79], דקדק הכתוב בזה הקרבן מה יהיה ואמר כשבה או שעירה ואם לא תשיג ידו דמיהן יביא שתי תורים או שני בני יונה ואם לא תשיג ידו דמיהן יביא עשירית האיפה סולת, וזה באמת הוא ביאור הקרבן המתחייב לו מהו. אם כן אין ראוי שנמנה אותו הנה שלוש מצוות ונאמר הציווי שציוה להקריב כשבה או שעירה והציווי שציוה להקריב עוף והציווי שציוה להקריב עשירית האיפה, כי הנה אינן שלשה ציוויין אלא אחד, והוא שיקריב קרבן על שגגתו ואותו הקרבן הוא כך, או כך אם אי איפשר כך[80], ולא נביט לחלוף העוונות שיתחייב על כל אחד מהם המין ההוא מן הקרבן, כמו שנמנה המלקות* מצוה, ולא נביט לחלוף העוונות שיתחייב על כל אחד מהם מלקות[81]. ו) ויש הכוללים קרבן עולה ויורד הבא על חטאים בכלל מצות עשה להביא קרבן עולה ויורד, החוטא בשמיעת קול אלה וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע[82].

כהן גדול

כהן-גדול*, אם חייב בקרבן עולה ויורד על חטאיו, נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא, כהן גדול חייב בקרבן עולה ויורד[83], כשאר הדיוטות[84], שלא חילק הכתוב קרבן כהן משיח[85] מקרבן הדיוט אלא במצוות שחייבים על שגגתם חטאת קבועה[86], אבל בקרבן עולה ויורד כולם שוים[87], ונאמר בחטאים שחייב עליהם קרבן עולה ויורד: נפש[88], לרבות כל הנפשות, אף נפש כהן גדול[89].

ב) ולדעת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא ור' ירמיה - ויש מהראשונים מפרשים כן בדעת סתם משנה[90] - כהן גדול פטור מקרבן עולה ויורד[91]. ושני לימודים לדבר: א) דבר-הלמד-מענינו*[92], נאמר: לא תגיע ידו[93] ונאמר: לא תשיג ידו[94], שמשמע מי שבא לידי עניות ועשירות[95], שפעמים עני ופעמים עשיר הוא שישנו בקרבן עולה ויורד[96], או שנאמר: ואם דל הוא ואין ידו משגת[97], את שהוא ראוי לבוא לידי דלות[98], יצא כהן גדול שאין בא לידי עניות[99], שנאמר: והכהן הגדול מאחיו[100], שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר[101], ועוד, שאם אין לו אחיו הכהנים מגדלים אותו[102]. ב) נאמר בחבתי כהן גדול[103] זה קרבן אהרן ובניו[104], זו באה חובה לו, ואין אחרת באה חובה לו[105], לומר עשירית האיפה של מנחת חבִתין* בא חובה לכהן הגדול, ואין עשירית איפה אחר בא לו חובה, למעט עשירית האיפה האמור בקרבן עולה ויורד[106], וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה, נתמעט נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין[107], שנאמר בקרבן עולה ויורד: וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא מאחת מאלה[108], המתכפר באחת מתכפר בכולן, ושאין מתכפר באחת אין מתכפר בכולן[109].

ג) ולדעת ר' שמעון - ויש מהראשונים ואחרונים מפרשים כן בדעת סתם משנה[110] - כהן גדול חייב בקרבן עולה ויורד על שבועת-העדות* ושבועת-בטוי*, ופטור מקרבן עולה ויורד על טֻמאת-מקדש-וקדשיו*[111], שנאמר בטומאת מקדש וקדשיו: ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל[112], מי שקרבנו שוה לקהל[113], שמתכפר בשל קהל, הוא שחייב בטומאת מקדש וקדשיו[114], יצא זה שאין קרבנו שוה לקהל[115], שהכהן הגדול אין מתכפר בשל קהל בכפרת יום-הכפורים*[116], שהוא מתכפר בפר[117], והם בשעיר[118]. בבבלי פירשו בברייתא שר' שמעון אינו מחייב כהן גדול בקרבן עולה ויורד על שבועת העדות ושבועת ביטוי אלא בדלות ועשירות, אבל לא בדלי דלות, שאז הוא פטור, משום שנאמר: זה קרבן אהרן ובניו[119], ואינו סובר הלימוד שכיון שאין מתכפר בעשירית האיפה אין מתכפר בכולם[120], אלא בדלי דלות הוא שאין מתכפר, אבל בדלות ועשירות מתכפר[121].

יש מהאחרונים המפרשים בדעת ראשונים שפירשו הירושלמי - וכן פירשו אחרונים בדעת ראשונים שפירשו סתם משנה[122] - שהכל מודים שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו[123], וחלוק הירושלמי על הבבלי הסובר שזו דעת ר' שמעון לבדו[124].

להלכה נחלקו ראשונים: א) רוב הראשונים פוסקים שהכהן הגדול מביא קרבן עולה ויורד על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו[125], שלדעתם אין הלכה כר' שמעון[126] ולא כר' עקיבא[127], אף על פי שהלכה כר' עקיבא מחבירו[128], שר' עקיבא יחיד הוא, והלכה כרבים[129]. ב) ויש מהראשונים פוסקים שכהן גדול אינו חייב בטומאת מקדש וקדשיו[130]. אם משום שלדעתם ההלכה כר' שמעון[131], ואינם מחלקים בשבועת העדות ושבועת ביטוי בין דלי דלות לדלות ועשירות[132], אם משום שלדעתם ר' שמעון במשנה חלוק על ר' שמעון בברייתא[133], או משום שגרסו בברייתא שם של תנא אחר, ולדעתם דעה רביעית היא[134]. או משום שלדעתם סתם משנה סוברת כן[135], והלכה-כסתם-משנה*, שבמחלוקת ואחר כך סתם בשני סדרים יש סדר למשנה[136]. או משום שנאמר בגמרא בסתם כדעה זו[137]. או משום שסוברים שההלכה כירושלמי[138], שהכל מודים שכהן גדול אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו[139].

מלך

מלך*, אם חייב בקרבן עולה ויורד על חטאיו, נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא חייב להביא קרבן עולה ויורד[140], כשאר הדיוטות[141], שלא חילק הכתוב קרבן כהן משיח[142] מקרבן הדיוט אלא במצוות שחייבים על שגגתם חטאת קבועה[143], אבל בקרבן עולה ויורד כולם שוים[144], ונאמר בחטאים שחייב עליהם קרבן עולה ויורד: נפש[145], לרבות כל הנפשות, אף נפש כהן גדול[146]. והמלך חייב אפילו על שבועת-העדות*, אף על פי שאינו מעיד ולא מעידים אותו, הואיל וקיבל עליו השבועה[147], ואין צריך לומר במלכי בית דוד שמעידים ומעידים עליהם[148].

ב) ולדעת ר' יוסי הגלילי ור' ירמיה מלך פטור מלהביא קרבן עולה ויורד[149]. אם משום שהוא דבר-הלמד-מענינו*[150], נאמר: לא תגיע ידו[151] ונאמר: לא תשיג ידו[152], שמשמע מי שבא לידי עניות ועשירות[153], שפעמים עני ופעמים עשיר הוא שישנו בקרבן עולה ויורד[154], יצא מלך שאין בא לידי עניות[155], שנאמר בשעיר-נשיא*: ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו[156], מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו[157], שאין עשיר בישראל כמותו[158]. או משום שאין המלך מעיד ולא מעידים אותו[159], ואין שבועתו חלה עליו, וכיון שאינו בשבועת העדות, אינו אף בטומאת מקדש וקדשיו ושבועת ביטוי[160].

ג) ולדעת ר' עקיבא ור' שמעון מלך חייב להביא קרבן עולה ויורד על שבועת-בטוי* וטֻמאת-מקדש-וקדשיו*[161], שנאמר בשעיר-נשיא*: וכפר עליו הכהן מחטאתו[162], ובקרבן עולה ויורד נאמר: וכפר עליו הכהן מחטאתו[163], ללמדך שהמלך חייב בהם[164], ומכל מקום המלך פטור מלהביא קרבן עולה ויורד על שבועת העדות[165], שהמלך לא מעיד ולא מעידים אותו[166].

אף להלכה נחלקו ראשונים: רוב הראשונים פוסקים שהמלך מביא קרבן על שבעות העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו[167], שאין הלכה כר' יוסי הגלילי[168] ולא כר' עקיבא[169], אף על פי שהלכה כר' עקיבא מחבירו[170], שר' עקיבא יחיד הוא, והלכה כרבים[171]. ויש מהראשונים פוסקים שאין המלך מביא קרבן עולה ויורד על שבועת העדות[172], אם משום שפוסקים כר' עקיבא[173], או משום שגרסו בירושלמי שהכל מודים לדין זה[174].

על בית-דין-הגדול*, שהורו להיתר בשבועת-העדות*, שבועת-בטוי* או טֻמאת-מקדש-וקדשיו*, שאין מביאים קרבן, ע"ע פר העלם דבר של צבור.

יולדת ומצורע

יולדת* ומצורע* מביאים בדלות ועשירות[175], שאין בהם אלא שתי מדרגות, של קרבן בהמה וקרבן עוף.

א) היולדת, אם היתה עשירה, מביאה כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת[176], שנאמר: תביא כבש בן שנתו לעֹלה ובן יונה או תֹר לחטאת[177]. ואם אין ידה משגת, הרי קרבנה יורד, ומביאה שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת[178], שנאמר: ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תֹרים או שני בני יונה אחד לעֹלה ואחד לחטאת[179].

ב) המצורע, כשיטהר, מביא שלוש בהמות, מהן שני כבשים אחד עולה ואחד אשם וכבשה לחטאת[180], שנאמר: וביום השמיני יקח שני כבשים תמימִם וכבשה אחת בת שנתה תמימה וגו'[181]. אם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת, וכבש לאשם[182], שנאמר: ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם וגו' ושתי תֹרים או שני בני יונה וגו' והיה אחד חטאת והאחד עֹלה[183].

במנין המצוות

חיוב היולדת* והמצורע* בקרבן, אם נמנים במנין-המצות*, נחלקו מוני המצוות: א) יש ממוני המצוות הכוללים אותם במצוה שיטהרו כל הטמאים באופן הראוי להם[184]. ב) ויש הכוללים אותם במצוה אחת עם חיוב קרבן של שאר מחוסרי-כפרה*[185]. ג) ויש המונים חיוב היולדת בקרבן כמצות-עשה*[186], וטהרת המצורע, ובכללה טהרה הראשונה ותגלחתו בטהרה שנייה והבאת קרבנותיו, כשתי מצוות: לעשיר ולעני[187]. ד) ויש המונים חיוב היולדת בקרבן לאחר ימי טהרה כמצות עשה[188], וחיוב המצורע בקרבן כשנרפא מחוליו כמצות עשה[189]. ה) ויש המונים טהרת המצורע והבאת קרבנות, ואינם מונים קרבן היולדת[190]. ו) ויש הכוללים קרבן היולדת והמצורע בכלל מצות עשה להביא קרבן עולה ויורד, החוטא בשמיעת קול אלה וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע[191].

עני ועשיר

גדר עני ועשיר

ואם דל הוא[192], שומע אני דל איש פלוני - שהעני[193] - ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה, תלמוד לומר: ואין ידו משגת[194], שמשמע שלא יקרא דל עד שאין בידו לקנות זה[195], וזה, אף על פי שדל ממה שהיה, עדיין ידו משגת[196]. או ואין ידו משגת, יש לו ואינו מוצא ליקח[197], שיש לו מעות ליקח קרבן עשיר ואינו מוצא ליקח[198], מאיזו סיבה שיהיה שבעבורה אינו משיג לקנות קרבן עשיר[199], אנו קוראים בו אין ידו משגת[200], ויביא קרבן עני אף על פי שלא יהיה מפאת חסרון נכסיו[201], תלמוד לומר: ואם דל הוא[202], שמשמע שהסיבה היא חסרון נכסים[203], וזה אינו דל[204]. אפילו היה מורישו גוסס, הרי זה עני עד שימות מורישו ויירשנו[205], ואין אומרים שרוב גוססים למיתה[206], ודומה כמי שמת מורישו[207], שהגיע כבר לידו ועשיר הוא[208], שגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו[209].

עני שהקריב קרבן עשיר ולהיפך

מצורע עני שהקריב קרבן עשיר[210] יצא[211], ואפילו לכתחילה מביא ותבוא עליו ברכה[212], שנאמר: זאת תורת אשר בו נגע צרעת[213], או משום שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע[214], תורת, ריבה הכתוב[215], ש"תורה" משמע תורה אחת לכולם[216], תורה אחת לכל המצורעים, כולם יוצאים בקרבן עשיר[217]. ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא[218], שנאמר: זאת תורת[219], או משום שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע[220], זאת[221], כמו שהוא עכשיו[222], ולא אחרת[223], שמשמע שאינו יוצא אלא בקרבן שדינו להביא[224], אם הוא עשיר לא יביא קרבן עני[225]. ומאחר שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט, מן הסתם שעני יוצא בקרבן עשיר שמעלים-בקודש*, ולא עשיר בקרבן עני, שאין מורידים[226].

מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני, נחלקו בו אמוראים: לדעת ר' אלעזר אמר ר' הושעיא לא יצא[227], כפי הדין במצורע[228]. ולדעת ר' חגא אמר ר' הושעיא יצא[229], שמיעטו הכתוב, שנאמר גבי מצורע: ואם דל הוא[230], שמשמע כשהוא דל יביא קרבן עני ולא כשהוא עשיר[231], מצורע הוא שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא, אבל שאר חייבי קרבן עולה ויורד לא[232], שנאמר: הוא[233], ולא אחר[234].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים בכל חייבי קרבן עולה ויורד, שעני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא[235], שההלכה כר' אלעזר אמר ר' אושעיא[236].

זמן קביעת העשירות והדלות, נדון על פי סוגי הקרבנות השונים: א) בקרבן הבא על חטאים; ב) בקרבן מצורע; ג) בקרבן יולדת.

בקרבן הבא על חטאים

בקרבן הבא על חטאים[237], אם הפריש מעות לקנות כשבה[238] או שעירה[239], והעני, יביא עוף[240], וכן אם הפריש לכשבה או שעירה מקצת מעות וקודם שהספיק להוסיף העני, יביא באותם מקצת דמים תורים[241], שנאמר בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה: מחטאתו[242], שמשמע מקצת חטאתו[243], כלומר, כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו[244]. העני, יביא עשירית האיפה[245], וכן אם הפריש מקצת מעות לכשבה או שעירה, והעני, ואינו משיג להוסיף לדמי תורים, יביא באותם מקצת עשירית האיפה[246], שנאמר גבי עוף: מחטאתו[247], שמשמע שאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה[248]. הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר, יוסיף ויקח בה תורים ובני יונה[249], העשיר, יביא כשבה או שעירה[250], שאם הפריש לעוף והעשיר יוסיף עליהם ויביא כשבה או שעירה[251], שנאמר גבי עשירית האיפה: על חטאתו[252], שמשמע שאם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף, או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה[253].

אותן מעות שהפריש כשהיה עשיר והעני, נחלקו בהן ראשונים: א) יש מפרשים שהמותר לנדבה[254]. ב) ויש מפרשים שהמעות חולין[255], שאם הפריש מעות לכשבה או שעירה והעני, יקח שתי תורים או שני בני יונה ויחלל עליהם אותם המעות, ויהנה בהם, ואם הפריש מעות לבני יונה או לתורים והעני, יביא עשירית האיפה ויחלל עליהם אותם המעות ויהנה בהם[256]. ג) ויש שנראה מדבריהם שחולקים על כל האמור לעיל וסוברים, שאין החילול אלא אם הפריש מעות לכשבה והעני ואין לו במה לעלות לירושלים ולהביאה, שאז יכול הוא להביא במקצת המעות תורים והשאר יעשה בהם צרכי הדרך[257].

הפריש עשירית האיפה והעשיר, עד שלא קדשה בכלי[258], הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל, ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותצא לבית השריפה[259].

עני שהפריש מעות לתורים ובני יונה והעשיר, אם לקח במעות הללו חטאת עוף, אם החטאת תמות, ע"ע חטאות המתות[260]. עני שהפריש מעות לתורים ובני יונה והעשיר, אם לקח במעות הללו עולת העוף, שתקרב נדבה, ע"ע עולה.

בקרבן מצורע

אף בקרבן מצורע[261] מצורע שהביא קרבנו עני והעשיר יגמור בעני עשיר והעני יגמור בעשיר[262], אלא שנחלקו תנאים באיזה קרבן הדברים אמורים:

א) לדעת ר' שמעון - ותורת כהנים[263] - הכל הולך אחר החטאת*[264], שאינו נקבע בעניות ובעשירות עד שיביא חטאת[265], שאם היה עשיר והעני, מביא עני בדלות עד שיביא חטאתו, שאחר חטאת הולכים בין בעניות בין בעשירות[266], שבחטאת ועולה חלוק העשיר והעני, שעשיר מביא מן הבהמה ועני מביא מן העוף, הלכך אם בשעת הקרבת החטאת היה עני והביא חטאת העוף, אף על פי שהעשיר אחר כך, משלים קרבן עני ומביא עולת העוף, וכן אם היה עשיר והביא חטאת בהמה, אף על פי שהעני, צריך להביא עולת בהמה[267]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר שלושה כתובים: אשר תשיג ידו[268], מאשר תשיג ידו[269], את אשר תשיג ידו[270], ומזה שכתב בתחילה ואם דל הוא ואין ידו משגת[271], לא נצרך שוב לכתוב הכתובים הללו, ומדוע כתבם[272]. אשר תשיג ידו[273], מה תלמוד לומר, שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני בזמן שהוא עני מתחילתו[274], אילו לא אמר אשר תשיג ידו, הייתי יכול לומר שאין הכתוב מדבר אלא במי שהיה עני מתחילה, שכך משמע מאומרו ואם דל הוא ואין ידו משגת והביא[275], שמשמע שבשעת ההובאה היה עני[276], היה עשיר והעני - שהיה עשיר בשעת החיוב קודם שהביא האשם ולא הספיק להביא כלום עד שהעני[277] - מנין[278] שמביא קרבן עני[279], תלמוד לומר: ושתי תֹרים או שני בני יונה אשר תשיג ידו[280], וזה לא משיג ידו משום שהעני[281], או שמשמע שעכשיו השיגה ידו אחר שהיה עשיר מתחילה[282], ודרשו כתוב זה במי שגמר בעוני, שמדובר בו בתורים או בני יונה שהם קרבן העני[283]. מאשר תשיג ידו[284], מה תלמוד לומר, שיכול אימתי אני אומר יגמר בעני בזמן שהתחיל בעני[285], אילו לא אמר מאשר תשיג ידו, הייתי יכול לומר שאין הכתוב אומר שיגמור כעני, אלא אם קודם בזמן שהתחיל והביא אשמו היה עני[286], שכך משמע מאומרו ואם דל הוא ואין ידו משגת והביא[287], שהוא על הדל כאשר היה דל בשעת ההבאה[288], הביא את אשמו עשיר - שהיה עשיר מתחילה והביא אשמו בחזקת עשיר להשלים קרבנות עשיר[289] - והעני - ולא הספיק להביא החטאת והעולה עד שהעני[290] - מנין[291] שיגמור כעני ויביא שתי תורים[292], תלמוד לומר: מאשר תשיג ידו[293], שמשמע אשר תשיג ידו בשעת הבאת השתי תורים, שאז נעשה עני, שכן אמר: ועשה את האחד מן התֹרים או מן בני יונה מאשר תשיג ידו[294], שריבה דלות אחר שהוא הבא אחר התחלת הבאת הקרבנות, והוא שהביא האשם והוא עשיר ואחר כך העני שיגמור כעני ויביא תורים כעני[295], ואף כתוב זה דרשו במי שגמר בעוני, שמדובר בו בתורים או בני יונה שהם קרבן העני[296]. את אשר תשיג ידו[297], מה תלמוד לומר, שיכול אימתי אני אומר יגמור בעשיר בזמן שהתחיל בעשיר[298], שאילו לא אמר את אשר תשיג ידו את האחד חטאת[299], הייתי אומר שאימתי נאמר שיגמור כעשיר המצורע עשיר בזמן שהתחיל בעשיר, כלומר שבעת התחלת הבאת הקרבנות והוא בהביאו האשם היה עשיר[300], ולזה כיון שהתחיל בכבש אחד בחזקת עשיר יגמור כולם בעושר[301], הביא אשמו עני - ולא הספיק להביא החטאת והעולה[302] - והעשיר מנין[303] שיביא בעשיר[304], שיגמור ויביא החטאת והעולה כעשיר[305], תלמוד לומר: את אשר תשיג ידו את האחד חטאת[306], כלומר את אשר תשיג ידו בזמן הבאת החטאת יביא, ואם אז השיגה ידו להביאו בעושר אף שבעת הבאת האשם היה עני, יביא כעשיר[307], ודרשו כתוב זה במי שגמר בעושר אחר היותו עני, לפי שהוא מדבר בחטאת ובעולה שהם קרבן עשיר[308]. יכול אפילו הביא קרבנו עני[309], דהיינו חטאת העוף[310], והעשיר יגמור בעשיר[311], ויביא כבש עולה[312], תלמוד לומר: אחד לחטאת ואחד לעולה[313], ממין חטאת תביא עולה[314], שמהיכן שיביא חטאת יביא עולה[315], שמהאחד שיהיה חטאת ממנו יהיה העולה, שהכל הולך אחר החטאת[316], וכיון שמביא חטאתו עוף מביא אף עולתו עוף ולא כבש[317]. ב) נאמר: אשר לא תשיג ידו בטהרתו[318], יביא בעניות אף על פי שהעשיר[319], בטהרתו, היינו דבר המכפרו[320], דהיינו חטאת[321], דבר המכפר חטאו[322], שעל שבעה דברים נגעים באים[323].

ב) ולדעת ר' יהודה, הכל הולך אחר האשם*[324], שבאשם שוים עני ועשיר, והוא ראשון לקרבנות המצורע, ומיוחד לטהרתו יותר מכולם[325], שנאמר: אשר לא תשיג ידו בטהרתו[326], בטהרתו, היינו דבר המכשירו[327] ומטהרו[328], דהיינו אשם[329], שמדמו נותנים על הבהונות ומכשירו בקדשים[330].

ג) ולדעת ר' אליעזר בן יעקב, הכל הולך אחר ציפורים[331], שנאמר: אשר לא תשיג ידו בטהרתו[332], בטהרתו, היינו דבר הגורם לו טהרה, והוא ציפורים[333], שצפורים גורמים לו תחילת טהרתו, שמדם הציפור מזים עליו[334].

להלכה פסקו ראשונים שמצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני קודם שיקריב קרבנותיו הכל הולך אחר האשם, אם היה בשעת שחיטת האשם עשיר ישלם קרבן עשיר ואם היה עני ישלם קרבן עני[335], שההלכה כר' יהודה[336] לגבי ר' שמעון[337], ולדעתם לא אמרו שההלכה כר' אליעזר בן יעקב בכל מקום[338], אלא במשנה ולא בברייתא[339].

בקרבן יולדת

בקרבן יולדת[340], הדין שונה מקרבן עולה ויורד הבא על חטאים[341] וקרבן מצורע[342], שיולדת שהביאה קורבנה - חטאת[343] - ענייה והעשירה, תגמור בעשירה[344], שנאמר במצורע: זאת התורה לכל נגע הצרעת[345], זאת, ולא ליולדת[346], שדוקא מצורע שהעשיר, הכל הולך אחר קרבן מסויים[347] ולא יולדת[348], שלא ממין שהיא מביאה חטאת היא מביאה עולתה[349], שמפני שחטאתה של יולדת אף בעשירות עוף הוא[350], הלכך אין חטאת ראויה לקובעה בעניות לעוף[351].

הערות שוליים

  1. ↑ משנה כריתות ט א; תוספ' כריתות פ"א. ועי' רמב"ם שגגות פ"י ה"א.
  2. ↑ חינוך מ' קכג.
  3. ↑ משנה שם י ב.
  4. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע עב; ס' הבתים ס' מצוה מ"ע ע, בשמו.
  5. ↑ משנה כריתות י ב.
  6. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"א.
  7. ↑ חינוך מ' קכג.
  8. ↑ רמב"ם שם; חינוך שם.
  9. ↑ משנה שם.
  10. ↑ רמב"ם שם.
  11. ↑ ע"ע שבועת בטוי. חינוך שם.
  12. ↑ חינוך שם.
  13. ↑ רמב"ם שם; חינוך שם.
  14. ↑ משנה שם.
  15. ↑ עי' רמב"ם שם; חינוך שם.
  16. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' חינוך שם.
  17. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ד.
  18. ↑ עי' תוספ' כריתות פ"א.
  19. ↑ עי' ברייתא כריתות י ב.
  20. ↑ עי' אזהרות "אתה הנחלת" שבציון 73; עי' רס"ג באזהרות "אנכי אש" שבציון 75; רש"י שם ד"ה עשירות.
  21. ↑ עי' תוספ' שבציון 18.
  22. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"ד.
  23. ↑ ויקרא ה ו.
  24. ↑ עי' ברייתא כריתות י ב.
  25. ↑ עי' אזהרות "אתה הנחלת" שבציון 73; עי' רס"ג באזהרות "אנכי אש" שבציון 75; רש"י שם ד"ה עשירות.
  26. ↑ עי' תוספ' שבציון 18; עי' רס"ג באזהרות "אנכי אש" שבציון 75. ועי' ציון 183.
  27. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"ד.
  28. ↑ ויקרא ה ז. בטעם שהדל מביא קרבן לעולה ולחטאת, משא"כ העשיר, עי' ראב"ע שם (ורמב"ן שם, בשמו, והסכים לו), ופי' הטור הארוך שם, ומושב זקנים שם בשם הרא"ש, שמביא ב' שהן כנגד חטאת של עשיר שיש בה אמורים (ע"ע) לגבוה ובשר לכהנים, ואילו היה מביא תור לחטאת בלבד, לא היה לגבוה כלום, שאין אמורים בעוף.
  29. ↑ עי' ברייתא כריתות י ב.
  30. ↑ עי' אזהרות "אתה הנחלת" שבציון 73; עי' רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" שבציון 75; רש"י שם ד"ה עשירות.
  31. ↑ עי' תוספ' שבציון 18.
  32. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"ד: הקרויה.
  33. ↑ ויקרא ה יא.
  34. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  35. ↑ ויקרא ה א.
  36. ↑ חינוך מ' קכג.
  37. ↑ ויקרא שם.
  38. ↑ שם ו.
  39. ↑ עי' ברייתא כריתות ט א. חינוך שם.
  40. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  41. ↑ ויקרא ה ד.
  42. ↑ שם ו. חינוך שם.
  43. ↑ עי' ציון הבא ואילך.
  44. ↑ ויקרא ה ב.
  45. ↑ שם ו.
  46. ↑ חינוך שם.
  47. ↑ עי' רש"י שבועות ו ב ד"ה שאין הכתוב מדבר.
  48. ↑ רש"י שם ד"ה הואיל והזהיר. וע"ע טמאת מקדש וקדשיו ציונים 5, 22 ואילך.
  49. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 22 ואילך.
  50. ↑ עי' תו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק יג; ברייתא שם. וכעי"ז ברמב"ם שגגות פ"י ה"ה וחינוך שם.
  51. ↑ חינוך מ' קכג.
  52. ↑ ציון 649 ואילך.
  53. ↑ ציון 645 ואילך.
  54. ↑ ע"ע חטאת ציון 16.
  55. ↑ עי' רש"י זבחים מח א ד"ה ורבי עקיבא. וע"ע הנ"ל ציון 18 ואילך.
  56. ↑ פי' הטור הארוך ומושב זקנים ויקרא ה ז, בשם הרמב"ן (עי' ציון הבא).
  57. ↑ רמב"ן שם; עי' פי' הטור הארוך ומושב זקנים שם, בשמו.
  58. ↑ רמב"ן שם. ועי' פי' הטור הארוך ומושב זקנים שם, שתמהו, לטעם זה מדוע לא חייבה התורה כן במי שהיה לו תינוק למול אחר השבת ושכח ומל אותו בשבת.
  59. ↑ דעת זקנים מבעה"ת שם.
  60. ↑ דעת זקנים שם.
  61. ↑ עי' דעת זקנים שם; פי' הטור הארוך ומושב זקנים שם, בשם י"מ.
  62. ↑ חינוך מ' קכג.
  63. ↑ ס' הבתים ס' מצוה מ"ע ע.
  64. ↑ ויקרא ה ד.
  65. ↑ רש"ר הירש שם ו.
  66. ↑ עי' רש"ר הירש שם. ולכאו' בא להוסיף שבזה חלוקים העבירות הללו ממצורע ויולדת, שאין בהם דלי דלות (עי' להלן: יולדת ומצורע).
  67. ↑ ע"ע עדות וע' עדות אשה. חינוך מ' קכג.
  68. ↑ ע"ע מנין המצות.
  69. ↑ בה"ג פרשה ח.
  70. ↑ כ"מ מאזהרות "אמת יהגה חכי" לר"א הזקן (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 656): צחן טהר בקרבן ואזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) עשין א"ב שני: וחטא להתכפר בקרבן, שמנו להביא קרבן על חטא ולא מנו קרבן עולה ויורד הבא על חטאים. ועי' יראה"ש סי' תמא, המונה חטאת כמ"ע, ואינו מונה עולה ויורד הבא על חטאים (ועי' יראה"ש שבציון 185), וצ"ב אם אף הוא כולל בזה קרבן עולה ויורד הבא על חטאים.
  71. ↑ עי' אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 635): בקרבן ירצו למלך דבר שמיעת קול אלה או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו, ועיי"ש (מחזור שבועות שם עמ' 616): ושבועת העדות, והוא הלאו על שבועת שקר.
  72. ↑ עי' אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור שבועות שם עמ' 635): בקרבן ירצו למלך וכו' ושבועת בטוי, ועיי"ש (מחזור שבועות שם עמ' 616): ושבועת העלם דבר, ועי' פי' המהדיר שם, ע"פ ויקרא ה ד, שהוא הלאו על שבועת ביטוי.
  73. ↑ עי' אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור שבועות שם עמ' 618): כשבה ושעירה תורים ובני יונה ועשירית האיפה.
  74. ↑ אזהרות "אתה הנחלת" שבציון הקודם, לפי הפי' שנדפס במחזורים עם פי' קרבן אהרן לאזהרות הנ"ל, ולפי"ז השמיט כליל הקרבן על טומאת מקדש וקדשיו, וצ"ב (ואולי יש לפרש שבא כאן ככינוי לחלקים השונים של קרבן הבא על טומאת מקדש וקדשיו, וד' זו דוחה הרמב"ם שבציון 81).
  75. ↑ רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קסב): עם הארץ בשה וגוזלים ובעשירית האֵפה לְהַשְׁפֵּר, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מבוא פ"ז השורש הי"א ומ"ע קמד קמה קמו (וכעי"ז בפתיחת הר"ש הלפרין לספה"מ לרס"ג, בד' רס"ג שם), ובאזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' ריג): ואף פוחז במצות לא תעשה כשבה או שעירה יביא לזבולים וכו' כי חס על דל לתורים ובני יונה ועשירית במחדלים.
  76. ↑ פתיחת הר"ש הלפרין לספה"מ לרס"ג, בד' רס"ג.
  77. ↑ רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מבוא שם.
  78. ↑ אזהרות ר' שלמה ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" עשין: ויורד וגם עולה (ועי' ציון 185, שפי' הרשב"ץ בד' אזהרות ר' שלמה ן' גבירול בציון הנ"ל, שכולל קרבן מצורע ויולדת במ"ע אחרת); ספה"מ לרמב"ם שורשים ז ויד ומ"ע עב; טעמי המצוות לר"ע מגרוניא (כתבי הרמב"ן ח"ב עמ' תקלד): וקרבן עולה ויורד, ועי' טעמי המצוות שבציון 188 ואילך; עי' מאמר השכל סוף דבור ה: שיביא המחוייב קרבן עולה ויורד, ועי' מאמר השכל שבציון הנ"ל ואילך; חינוך מ' קכג; ס' הבתים ס' מצוה מ"ע ע.
  79. ↑ עי' ספה"מ שם שורש ז.
  80. ↑ ספה"מ שם.
  81. ↑ ספה"מ שם שורש יד.
  82. ↑ סמ"ג עשין רטז.
  83. ↑ ת"ק במשנה הוריות ט א, לפי לפי פהמ"ש לרמב"ם שם וקרי"ס שגגות פ"י וחס"ד לתוספ' שבועות פ"א, וכ"מ מרע"ב שם פ"ב מ"ה; ת"ק בתוספ' שם, לפי חס"ד שם. ועי' כס"מ שם ה"ז.
  84. ↑ רמב"ם שגגות שם; קרי"ס שם.
  85. ↑ ע"ע פר כהן משיח.
  86. ↑ ע"ע הנ"ל.
  87. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' חינוך מ' קכג; עי' קרי"ס שם.
  88. ↑ ויקרא ה א וב וד.
  89. ↑ כ"מ מת"ק בתוספ' שבועות שם, לפי חס"ד שם.
  90. ↑ רא"ש פרה פי"ב מ"ד, בד' משנה שם: שאין כהן גדול חייב על ביאת המקדש, ועי' ציונים 110, 122, שי"מ בע"א.
  91. ↑ עי' הוריות ח ב - ט א, בד' ריה"ג במשנה שם ח ב; עי' ר"ע בברייתא שם ט א; עי' ר' ירמיה בתוספ' שבועות פ"א וברייתא הוריות ח ב - ט א. ועי' קר"א שם ח ב, בד' ירו' שם, לגי' הירו' שבבבלי: יצא משיח שאינו ראוי לבוא לידי דלות התיבון והרי נשיא הרי אינו ראוי לבוא לידי דלות , והגיה שצ"ל יצא נשיא וכו' והרי משיח, ושלירו' ריה"ג מודה שכה"ג חייב בקרבן עולה ויורד, ועי' ירו' שם, לגירסתנו, שמ"התיבון" ליתא.
  92. ↑ עי' ר' ירמיה בתוספ' שם.
  93. ↑ ויקרא ה ז.
  94. ↑ שם יא.
  95. ↑ עי' ר' ירמיה בתוספ' שם וברייתא שם ט א, ורש"י ד"ה לא תגיע ידו; עי' גמ' שם, בד' ריה"ג.
  96. ↑ רש"י שם.
  97. ↑ ויקרא יד כא. ר' יוחנן בירו' הוריות פ"ב ה"ו, בד' ריה"ג, לגירסתנו. ועי' נוע"י, שם, שתמה, שהוא מקרא בדלות של מצורע ואינו ענין לדלות של חטאים, והגיה שצ"ל ואם לא תגיע ידו די שה, כגמ' שבציון 93.
  98. ↑ ר' יוחנן בירו' שם, בד' ריה"ג.
  99. ↑ עי' ר' ירמיה בתוספ' שם וברייתא שם; עי' גמ' שם, בד' ריה"ג; עי' ר' יוחנן בירו' שם, בד' ריה"ג.
  100. ↑ ויקרא כא י.
  101. ↑ גמ' שם. וע"ע כהן גדול ציון 103 ואילך.
  102. ↑ עי' אחרים בברייתא שם. וע"ע הנ"ל ציון 111 ואילך.
  103. ↑ ע"ע חבתין.
  104. ↑ ויקרא ו יג. רבא בגמ' שם, בד' ר"ע, ורש"י ד"ה תניא ר"ע; ר' יוסי בשם ר' יוחנן בירו' הוריות פ"ב ה"ו, בד' ר"ע, ופ"מ למשנה שם. ועי' מנחות נא ב, בפי' "ובניו", ורש"י שם ד"ה כהנים הדיוטות, ותוס' רא"ש הוריות שם.
  105. ↑ רבא בהוריות שם, בד' ר"ע; עי' ר' יוסי בשם ר' יוחנן בירו' שם, בד' ר"ע.
  106. ↑ עי' רש"י שם ד"ה תניא ר"ע; עי' רע"ב שם פ"ב מ"ה. ועי' תו"כ ויקרא דבורא דנדבה פרשה ח: תאמר במשיח שאין מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו.
  107. ↑ עי' רש"י שם; רע"ב שם.
  108. ↑ ויקרא ה י. עי' גמ' שם.
  109. ↑ גמ' שם.
  110. ↑ פהמ"ש לרמב"ם ור"ש פרה פי"ב מ"ד ותוי"ט הוריות פ"ב מ"ז, בד' פרה שם: שאין כהן גדול חייב על ביאת המקדש, ועי' ציונים 90, 122, שי"מ בע"א.
  111. ↑ עי' משנה הוריות ט א וברייתא שם.
  112. ↑ במדבר יט כ. חזקיה בגמ' שם ב, בד' ר"ש, ורש"י ד"ה דכתיב.
  113. ↑ חזקיה בגמ' שם, בד' ר"ש.
  114. ↑ רש"י שם ד"ה מי שקרבנו שוה לקהל.
  115. ↑ חזקיה בגמ' שם, בד' ר"ש.
  116. ↑ רש"י שם ד"ה יצא.
  117. ↑ ע"ע פר יום הכפורים.
  118. ↑ ע"ע שעירי יום הכפורים. רש"י שם.
  119. ↑ עי' ציון 103 ואילך. ויקרא ו יג.
  120. ↑ עי' ציון 108 ואילך.
  121. ↑ רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם ט ב, בד' ר"ש בברייתא בגמ' שם א, ורש"י שם ב ד"ה דר"ש סבר לה וד"ה ופליג עליה בחדא, ולח"מ שגגות פ"י ה"ז.
  122. ↑ עי' תוי"ט הוריות פ"ב מ"ז ומה"פ לירו' הוריות פ"ב ה"ז ואו"ש שגגות פ"י ה"ז, בד' ראב"ד שם, בד' פרה פי"ב מ"ד: שאין כהן גדול חייב על ביאת המקדש, ועי' ציונים 90, 110, שי"מ בע"א.
  123. ↑ משנה הוריות ט א, לפי ירו' הוריות פ"ב ה"ז, לגירסתנו: שאין כה"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו ד"ה והנשיא על שמיעת קול דברי ר"ש (ועי' ציון 174, שי"ג בע"א), לפי פ"מ ומה"פ שם ומרה"מ (חעלמא) שם, בד' הראב"ד, ועי' יפ"ע הוריות שם ואו"ש שגגות שם, שפי' בע"א, ולפי"ז אין הירו' חלוק על הבבלי).
  124. ↑ עי' מה"פ לירו' שם, בד' חזקיה שבציון 112.
  125. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"ז; עי' חינוך מ' קכג; עי' מאירי הוריות ח ב; עי' רע"ב הוריות פ"ב מ"ז.
  126. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם ט א; רע"ב שם.
  127. ↑ כס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  128. ↑ ע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו.
  129. ↑ עי' כס"מ שם, בד' הרמב"ם. וע"ע הנ"ל: שם ציון 606 ואילך.
  130. ↑ ראב"ד בהשגות שם.
  131. ↑ לח"מ שם, בד' הראב"ד.
  132. ↑ עי' ראב"ד שם.
  133. ↑ לח"מ שם, בד' הראב"ד, בתי' הא'.
  134. ↑ לח"מ שם, בד' הראב"ד, בתי' הב'.
  135. ↑ עי' ציון 122. תוי"ט הוריות פ"ב מ"ז ומה"פ לירו' הוריות פ"ב ה"ז ואו"ש שגגות שם, בד' הראב"ד.
  136. ↑ ע"ע הלכה כסתם משנה ציון 48 ואילך. ושם, ציון 51, שי"ח. תוי"ט שם, בד' הראב"ד.
  137. ↑ ע"ע הלכה: מתוך סוגיות התלמוד ציון 135 ואילך. או"ש שם, בד' הראב"ד, ע"פ כריתות כו א: מה לנשיא שכן אין בשמיעת קול.
  138. ↑ עי' ציון 123.
  139. ↑ מה"פ לירו' שם ומרה"מ (חעלמא) שם, בד' הראב"ד.
  140. ↑ ת"ק במשנה הוריות ט א, לפי פהמ"ש לרמב"ם שם וקרי"ס שגגות פ"י וחס"ד לתוספ' שבועות פ"א, וכ"מ מרע"ב שם פ"ב מ"ה; ת"ק בתוספ' שם, לפי חס"ד שם. ועי' כס"מ שם ה"ז.
  141. ↑ רמב"ם שגגות שם; קרי"ס שם.
  142. ↑ ע"ע פר כהן משיח.
  143. ↑ ע"ע הנ"ל.
  144. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' חינוך מ' קכג; עי' קרי"ס שם.
  145. ↑ ויקרא ה א וב וד.
  146. ↑ כ"מ מת"ק בתוספ' שבועות שם, לפי חס"ד שם.
  147. ↑ מאירי שם ח ב. ועי' תומים סי' כח ס"ק יג, שפי' בע"א.
  148. ↑ ע"ע מלך. מאירי שם.
  149. ↑ עי' ריה"ג במשנה הוריות ח ב; עי' ר' ירמיה בתוספ' שבועות פ"א וברייתא הוריות ח ב - ט א.
  150. ↑ עי' ר' ירמיה בתוספ' שם.
  151. ↑ ויקרא ה ז.
  152. ↑ שם יא.
  153. ↑ עי' ר' ירמיה בתוספ' שם וברייתא שם ט א, ורש"י ד"ה לא תגיע ידו; עי' גמ' שם, בד' ריה"ג.
  154. ↑ רש"י שם.
  155. ↑ עי' ר' ירמיה בתוספ' שם וברייתא שם.
  156. ↑ ויקרא ד כב.
  157. ↑ גמ' שם.
  158. ↑ פסקי רי"ד שם.
  159. ↑ ע"ע מלך.
  160. ↑ ר"י מלוניל שם ח ב.
  161. ↑ עי' ר"ע במשנה הוריות ח ב; עי' ר"ש בברייתא שם ט א.
  162. ↑ ויקרא ד כו.
  163. ↑ ויקרא ה ו.
  164. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רע"ב שם פ"ב מ"ה.
  165. ↑ עי' ר"ע במשנה הוריות ח ב; עי' ר"ש בברייתא שם ט א.
  166. ↑ ר"ע במשנה שם. ועי' ירו' הוריות פ"ב סוה"ו.
  167. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"ז; חינוך מ' קכג; מאירי הוריות ח ב; רע"ב שם פ"ב מ"ה.
  168. ↑ רע"ב שם.
  169. ↑ רע"ב שם; כס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  170. ↑ ע"ע הלכה: כר' עקיבא מחברו.
  171. ↑ עי' כס"מ שם, בד' הרמב"ם. וע"ע הנ"ל: שם ציון 606 ואילך.
  172. ↑ עי' ראב"ד בהשגות שם.
  173. ↑ כס"מ שם ותוי"ט הוריות פ"ב מ"ז, בד' הראב"ד.
  174. ↑ קר"א הוריות ט א, בד' ראב"ד שם, שיש להגיה בירו' הוריות פ"ב ה"ז: שאין הנשיא מביא על שמיעת הקול ד"ה ואין המשיח מביא על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר"ש, ועי' ציון 123, שי"ג בע"א.
  175. ↑ עי' תוספ' כריתות פ"א; ברייתא א' בכריתות י ב, לגי' שטמ"ק שם אות ח, בשם ס"א, ולגי' כ"י הספריה הבריטית וכ"י מינכן וכ"י וטיקן 118, ועי' ציון 344, שי"ג בע"א.
  176. ↑ עי' רש"י כריתות י ב ד"ה יולדת בעשירות; רמב"ם שגגות פ"י ה"ב.
  177. ↑ ויקרא יב ו. קרי"ס שם.
  178. ↑ רמב"ם שם.
  179. ↑ ויקרא יב ח. קרי"ס שם.
  180. ↑ רמב"ם שגגות פ"א ה"ג.
  181. ↑ ויקרא יד י.
  182. ↑ רמב"ם שם.
  183. ↑ ויקרא שם כא-כב.
  184. ↑ בה"ג מ"ע קעה: טמאים לטהר בהזאות וטבילה וקרבן אחד כראוי, לפי נתיב מצותיך מנין המצוות לבה"ג קעג (צב ב) ורא"ש טרויב שם והדור זקן לאזהרות ר"א הזקן ט ע"א ס"ק (ח ב) נה, ש"קרבן א' כראוי" היא מצוה א' עם "טמאים לטהר" וכו', ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; אזהרות "אמת יהגה חכי" לר"א הזקן (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 660): טהרת קרבן והזייה ואימורים לרחצה, לפי הדור זקן שם, ועי' ציונים 185, 190, שי"מ בע"א; אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) עשין א"ב שני: צחן טמאים לקדש וקרבן אחד כראוי, לפי ישיר משה לאזהרות הר"י ברצלוני.
  185. ↑ בה"ג שם: טמאים לטהר בהזאות וטבילה וקרבן אחד כראוי, לפי תוע"ר ליראה"ש סי' תמג סק"א, בד' יראה"ש דלהלן, ש"קרבן א' כראוי" היא מצוה נפרדת מ"טמאים לטהר" וכו', ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א; כ"מ מאזהרות ר"א הזקן שם: טהרת קרבן והזייה ואימורים לרחצה, לפי שירת המצוות עמ' 51 ומהדיר מחזור גולדשמידט שם (ע"פ אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור שבועות שם עמ' 637): להרחיץ קרב וכרעים, ואזהרות ר' בנימין בן שמואל (מחזור שבועות שם עמ' 697): והרחצת אמורים במי נובעים, שמנה ר"א הזקן מצוה נפרדת של רחיצת אמורים (ע"ע) ), ועי' ציונים 184, 190, שי"מ בע"א; אזהרות ר' שלמה ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" עשין: וטהרת הטְּמאה בקרבן הנראה, לפי זהר הרקיע לרשב"ץ עשין סה; יראה"ש שם. ועי' כעי"ז באזהרות "אתה הנחלת" (מחזור שבועות שם עמ' 625): צואת טמאת הזב ונבלות דוה זבה נדה ויולדת לטהרם בקרבן, וצ"ב מדוע השמיט המצורע.
  186. ↑ רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קעא): ליולדת וכו' ולהביא קרבן (וצ"ב החילוק ממצורע שכתבו אחרונים בד' רס"ג שמונה בנפרד עשיר ועני (עי' ציון הבא) ), וסותר קצת לרס"ג באזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' רג), לגבי יולדת: קרבן עושר ועוני, וצ"ב.
  187. ↑ רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קסד): לעֹשר המִּטהר ולעָנְיוֹ חֻקים, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מבוא פ"ז השורש הי"א ומ"ע קצד קצה, ובאזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' ריג) לגבי מצורע: לעשיר ודל תניפנה.
  188. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע עו; עי' טעמי המצוות לר"ע מגרוניא (כתבי הרמב"ן ח"ב עמ' תקלד): וקרבן וכו' והיולדת; עי' מאמר השכל סוף דבור ה: שתביא יולדת קרבן; חינוך מ' קסח; ס' הבתים ס' מצוה מ"ע עד.
  189. ↑ ספה"מ לרמב"ם מ"ע עז; עי' טעמי המצוות לר"ע מגרוניא שם: וקרבן וכו' והמצורע; עי' מאמר השכל סוף דבור ט: הצרעת וכו' הבאת קרבנותיו; חינוך מ' קעו:מצרעתו; ס' הבתים שם מ"ע עה.
  190. ↑ עי' אזהרות ר"א הזקן שם: טהרת קרבן והזייה ואימורים לרחצה, לפי מתק אזהרות ס"ק קו, שהכל דן במצורע (וצ"ב לפי"ז למה לא מנה יולדת), ועי' ציונים 184, 185, שי"מ בע"א.
  191. ↑ סמ"ג עשין רטז.
  192. ↑ ויקרא יד כא.
  193. ↑ רבינו הלל לתו"כ מצורע פרשה ד.
  194. ↑ שם. תו"כ שם, והובא בר"ח יומא מא ב.
  195. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם.
  196. ↑ רבינו הלל שם.
  197. ↑ תו"כ שם, והובא בר"ח שם.
  198. ↑ רבינו הלל שם.
  199. ↑ קרבן אהרן שם.
  200. ↑ רבינו הלל שם.
  201. ↑ קרבן אהרן שם.
  202. ↑ ויקרא שם. תו"כ שם, והובא בר"ח שם.
  203. ↑ קרבן אהרן שם.
  204. ↑ רבינו הלל שם.
  205. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"י, ועי' כס"מ שם, שהוא ע"פ ערכין יח א; עי' קרי"ס שם.
  206. ↑ עי' גמ' שם.
  207. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  208. ↑ רבינו גרשום שם.
  209. ↑ ע"ע גוסס ציון 9. קרי"ס שם.
  210. ↑ עי' ציון 180 ואילך.
  211. ↑ נגעים פי"ד מי"ב; עי' תו"כ מצורע פרשה ד; עי' ברייתא יומא מא ב.
  212. ↑ רע"ב נגעים שם.
  213. ↑ ויקרא יד לב. תו"כ שם.
  214. ↑ ויקרא שם ב. עי' ר"ח שם; עי' רש"י שבציון 220.
  215. ↑ עי' גמ' שם.
  216. ↑ קרי"ס שם.
  217. ↑ רש"י שם ד"ה התם הא רבי רחמנא; עי' רבינו הלל שם.
  218. ↑ משנה שם; עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם.
  219. ↑ ויקרא שם לב. תו"כ שם.
  220. ↑ ויקרא שם ב. עי' ברייתא שבציון הבא; עי' ר"ח שם; רש"י שם ד"ה שאני מצורע.
  221. ↑ ברייתא שם.
  222. ↑ ר"ח שם.
  223. ↑ רש"י שם.
  224. ↑ רבינו אליקים שם.
  225. ↑ ר"ח שם; עי' רבינו הלל שם.
  226. ↑ ע"ע מעלים בקודש. קרי"ס שם.
  227. ↑ יומא מא א וב.
  228. ↑ עי' ציון 211 ואילך. עי' גמ' שם ב, ור"ח שם.
  229. ↑ גמ' שם א וב.
  230. ↑ ויקרא יד כא. גמ' שם ב, ורבינו אליקים שם.
  231. ↑ עי' ר"ח שם; רבינו אליקים שם.
  232. ↑ רש"י שם ד"ה ואם דל הוא; עי' רבינו אליקים שם.
  233. ↑ ויקרא שם.
  234. ↑ רבינו אליקים שם.
  235. ↑ רמב"ם שגגות פ"י הי"ג; קרי"ס שם.
  236. ↑ עי' קרי"ס שם.
  237. ↑ עי' לעיל: על חטאים.
  238. ↑ עי' משנה כריתות כז ב וברייתא שם; עי' תו"כ ויקרא דבורה דחובה פרשה י; עי' רמב"ם שגגות פ"י ה"ט.
  239. ↑ עי' משנה שם; עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם; עי' רש"י שם ד"ה הפריש כשבה.
  240. ↑ משנה שם; תו"כ שם; ברייתא שם.
  241. ↑ רבינו גרשום שם.
  242. ↑ ויקרא ה ו. תו"כ שם וברייתא שם, ורש"י שם ד"ה מחטאתו על חטאתו וראב"ד לתו"כ שם. ועי' רבינו גרשום שם, שפי' בע"א, שנאמר גבי נשיא (ויקרא ד כו): מחטאתו, וצ"ב.
  243. ↑ רש"י שם; ראב"ד לתו"כ שם.
  244. ↑ רש"י שם.
  245. ↑ משנה שם; תו"כ שם; ברייתא שם.
  246. ↑ רבינו גרשום שם.
  247. ↑ ויקרא ה י. תו"כ שם וברייתא שם, ורש"י שם ד"ה מחטאתו על חטאתו וראב"ד לתו"כ שם. ועי' רבינו גרשום שם, שנ' שפי' (לשיטתו שבציון 242) בע"א, דהיינו הכתוב לגבי כשבה ושעירה (ויקרא ה ו): מחטאתו.
  248. ↑ רש"י שם.
  249. ↑ עי' משנה שם; תוספ' כריתות סופ"ד; עי' תו"כ שם; עי' ברייתא שם; עי' רבינו גרשום שם; עי' רש"י שם ד"ה העשיר יביא כשבה; עי' רמב"ם שם.
  250. ↑ משנה שם; תו"כ שם; ברייתא שם.
  251. ↑ רמב"ם שם.
  252. ↑ ויקרא ה יג. תו"כ שם וברייתא שם, ורבינו גרשום שם ורש"י שם ד"ה מחטאתו על חטאתו וראב"ד לתו"כ שם.
  253. ↑ רש"י שם. ועי' גמ' שם, בטעם שדוקא גבי עשירית האיפה כתוב "על חטאתו".
  254. ↑ עי' רבינו גרשום כריתות כז ב; רבינו הלל לתו"כ ויקרא דבורא דחובה פרשה י, שכ"ה בגמ' בכריתות, וצ"ב מהגמ' שבציון הבא.
  255. ↑ רש"י שם ד"ה הפריש כשבה או שעירה; עי' רמב"ם שבציון הבא. ועי' שטמ"ק שם אות טז, שכ"מ מהגמ' שם: נחלינון.
  256. ↑ רמב"ם שגגות פ"י ה"ט ופהמ"ש כריתות כז ב.
  257. ↑ עי' ראב"ד לתו"כ ויקרא דבורה דחובה פרשה י.
  258. ↑ ע"ע קדוש כלי.
  259. ↑ עי' תוספ' כריתות סופ"ד; רמב"ם שגגות פ"י הי"ב.
  260. ↑ ציון 324 ואילך.
  261. ↑ עי' ציון 180 ואילך.
  262. ↑ תוספ' נגעים פ"ט.
  263. ↑ ראב"ד וקרבן אהרן לתו"כ מצורע פרשה ד וקרי"ס מחוסרי כפרה פ"ה, בד' תו"כ שבציון 268 ואילך; עי' רבינו הלל לתו"כ שם, בד' תו"כ שבציון הנ"ל ואילך.
  264. ↑ נגעים פי"ד מי"א; תוספ' נגעים פ"ט.
  265. ↑ כריתות ט ב.
  266. ↑ רש"י שם ד"ה ולאקבועיה בעניות.
  267. ↑ רע"ב שם.
  268. ↑ ויקרא יד כב.
  269. ↑ שם ל.
  270. ↑ שם לא. עי' תו"כ שם; קרי"ס שם, בשמו.
  271. ↑ ויקרא שם כא.
  272. ↑ עי' רבינו הלל לתו"כ שם.
  273. ↑ ויקרא שם כב.
  274. ↑ תו"כ שם.
  275. ↑ ויקרא שם כא.
  276. ↑ קרבן אהרן שם.
  277. ↑ קרבן אהרן שם.
  278. ↑ תו"כ שם.
  279. ↑ רבינו הלל שם.
  280. ↑ ויקרא שם כב. תו"כ שם, וקרבן אהרן שם.
  281. ↑ רבינו הלל שם.
  282. ↑ קרבן אהרן שם.
  283. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  284. ↑ ויקרא שם ל.
  285. ↑ תו"כ שם.
  286. ↑ עי' רבינו הלל שם; עי' קרבן אהרן שם.
  287. ↑ ויקרא שם כא.
  288. ↑ קרבן אהרן שם.
  289. ↑ קרבן אהרן שם.
  290. ↑ קרבן אהרן שם.
  291. ↑ תו"כ שם.
  292. ↑ קרבן אהרן שם.
  293. ↑ ויקרא שם ל. תו"כ שם.
  294. ↑ ויקרא שם.
  295. ↑ קרבן אהרן שם.
  296. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  297. ↑ ויקרא שם לא.
  298. ↑ תו"כ שם, לגי' ראב"ד ורבינו הלל שם. וכעי"ז בתו"כ שם, לגירסתנו.
  299. ↑ ויקרא שם.
  300. ↑ עי' ראב"ד שם; קרבן אהרן שם.
  301. ↑ קרבן אהרן שם.
  302. ↑ קרבן אהרן שם.
  303. ↑ תו"כ שם.
  304. ↑ ראב"ד שם.
  305. ↑ קרבן אהרן שם.
  306. ↑ ויקרא שם. תו"כ שם, וקרבן אהרן שם.
  307. ↑ קרבן אהרן שם.
  308. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  309. ↑ תו"כ שם, לגירסתנו. בתו"כ שם, לגי' הג' הגר"א שם: חטאת עני, ועי' בציון הבא.
  310. ↑ רבינו הלל שם; עי' קרבן אהרן שם.
  311. ↑ תו"כ שם, לגי' רבינו הלל שם. וכעי"ז בתו"כ שם, לגי' קרבן אהרן שם: כעשיר. בתו"כ שם, לגירסתנו: בעני.
  312. ↑ רבינו הלל שם.
  313. ↑ עי' ויקרא שם לא.
  314. ↑ תו"כ שם.
  315. ↑ רבינו הלל שם.
  316. ↑ קרבן אהרן שם.
  317. ↑ רבינו הלל שם.
  318. ↑ ויקרא יד לב. רב יהודה אמר רב בגמ' שם.
  319. ↑ רש"י שם ד"ה אשר לא תשיג ידו בשעת טהרתו.
  320. ↑ רב יהודה אמר רב בגמ' שם, בד' ר"ש; עי' רע"ב שם; עי' קרי"ס שם.
  321. ↑ רבינו גרשום שם (י ב בד' וילנא); עי' קרי"ס שם.
  322. ↑ רש"י שם ד"ה ר"ש סבר.
  323. ↑ רש"י שם, ע"פ ערכין טז א; קרי"ס שם.
  324. ↑ נגעים פי"ד מי"א; תוספ' נגעים פ"ט.
  325. ↑ רע"ב שם.
  326. ↑ ויקרא יד לב.
  327. ↑ עי' רב יהודה אמר רב בכריתות ט ב, בד' ר"י; עי' רע"ב שם; עי' קרי"ס מחוסרי כפרה פ"ה.
  328. ↑ רע"ב שם.
  329. ↑ רבינו גרשום שם (י ב בד' וילנא); עי' רש"י שם ד"ה דבר המכשירו; עי' קרי"ס שם.
  330. ↑ עי' רש"י שם; קרי"ס שם.
  331. ↑ ברייתא כריתות ט ב.
  332. ↑ ויקרא יד לב.
  333. ↑ עי' רב יהודה אמר רב בגמ' שם, בד' ראב"י; עי' קרי"ס מחוסרי כפרה פ"ה.
  334. ↑ רש"י שם ד"ה צפרין; עי' קרי"ס שם.
  335. ↑ רמב"ם מחוסרי כפרה פ"ה ה"ט.
  336. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב נגעים פי"ד מי"א; כס"מ ולח"מ שם, בד' רמב"ם שבציון הקודם.
  337. ↑ ע"ע הלכה: בשאר תנאים ציון 751. כס"מ ולח"מ שם, בד' רמב"ם שבציון 335. ועי' לח"מ שם, שתמה, שמכיון שבגמ' שם, פי' המשנה שם כר"ש, וכן שמואל בנדה ע א סובר כר"ש, מדוע לא פסק הרמב"ם כר"ש.
  338. ↑ ע"ע הנ"ל: משנת ר' אליעזר בן יעקב ציון 575.
  339. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 580, ושם, ציון 581, שי"ח. עי' כס"מ שם. וע"ע הנ"ל: שם ציונים 577א, 589, 595.
  340. ↑ עי' ציון 176 ואילך.
  341. ↑ עי' ציון 237 ואילך.
  342. ↑ עי' ציון 261 ואילך.
  343. ↑ ראב"ד לתו"כ מצורע פרשה ד.
  344. ↑ תוספ' נגעים פ"ט; עי' תו"כ שם; ברייתא א' בכריתות י ב, לגירסתנו: יולדת מביאה בדלות ועשירות מצורע מביא בדלות, לפי או"ש מחוסרי כפרה פ"ה ה"ט, ועי' ציון 175, שי"ג בע"א.
  345. ↑ ויקרא יד נד.
  346. ↑ עי' תו"כ שם, וקרבן אהרן שם.
  347. ↑ עי' ציון 261 ואילך, מח' תנאים מהו הקרבן.
  348. ↑ עי' קרבן אהרן שם.
  349. ↑ תוספ' שם.
  350. ↑ עי' ציון 176.
  351. ↑ ראב"ד שם: ונ"ל.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קרבן_עולה_ויורד&oldid=148975"