אנציקלופדיה תלמודית:רבעי

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:04, 18 בינואר 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - דיני פירות האילן - ויש סוברים ענבי הכרם בלבד - בשנה הרביעית לנטיעתם. == '''שמ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני פירות האילן - ויש סוברים ענבי הכרם בלבד - בשנה הרביעית לנטיעתם.

שמו ומהותו

כל פירות היוצאים באילן - לסוברים כן[1], וכן הלכה[2]. או מענבים היוצאים בכרם, לסוברים כן[3] - בשנה הרביעית לנטיעתו הם קודש[4], כלומר שהם נאכלים לבעלים כמו מעשר-שני* בירושלים[5] - או נפדים[6] - וזו היא קדושתם, שנאמר: ונטעתם כל עץ מאכל וגו' ובשנה הרביעִת יהיה כל פריו קדש הלולים לה'[7], וזה - לסוברים שהוא בכל פירות האילן - יקראו חכמים בכל מקום נטע רבעי[8]. ולסוברים שאינו אלא מהכרם, נקרא בכל מקום: כרם רבעי[9]. ואינו קרוי "רביעי"[10], שאם אומר אתה רביעי, לאחרים במנין, וכשאתה אומר רבעי, בן ארבע שנים[11].

מהותו

במהות רבעי נחלקו תנאים[12]:

א) יש סוברים שדין רבעי שייך בכל נטע[13], ובכל עץ מאכל ובכל דבר שנוהג בו דין ערלה* נוהג בו דין רבעי[14], שכמו שכתב בפסוק של מעלה גבי ערלה: ונטעתם כל עץ מאכל[15], כך גם בפסוק האחר הסמוך לו שכתב דין פדיון: ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'[16], ולכן הם שנו בכל מקום במשנה - שיהא דין רבעי נזכר[17] - "נטע רבעי"[18], שסוברים שכל פירות האילן בתורת רבעי[19], וכל זמן שלא פדאו קודש הוא ואסור לאוכלו[20] - מחוץ לירושלים - ולמרות שכתוב: אשר נטע כרם ולא חללו[21], הרי שאין טעון חילול אלא כרם[22], לאו דוקא כרם[23], אלא דרכו של דבר שנוטעים יחד כרם שלם[24], ונקט כרם למעט אילני סרק[25], והוא הדין אם נטע חמש אילנות מאכל חוזר עליו מעורכי המלחמה[26].

ב) ויש מהתנאים סוברים שרבעי אינו נוהג בכל נטע אלא בכרם לחוד[27], ואפילו מדרבנן אינו נוהג בשאר נטיעות[28], וכל שאר הפירות מותרים באכילה שנה רביעית כמו שנה חמישית, בלי חילול ופדיון[29], ולכן הם שנו בכל מקום במשנה: "כרם רבעי"[30]. וכתבו גאונים שנחלקו אמוראים בלימוד לדעה זו: א) יש הסוברים שהיא גזרה-שוה* "תבואה" "תבואה"[31], נאמר כאן בענין ערלה: להוסיף לכם תבואתו[32], ונאמר בכלאי-כרם*: ותבואת הכָּרם[33], מה בכלאי הכרם תבואת הכרם היא ממש ולא זולתה[34], אף רבעי, כרם היא ולא אילן אחר[35]. ב) ויש מהאמוראים סוברים הלימוד שאין רבעי נוהג אלא בכרם בלבד, שנאמר: קדש הלולים[36], לומר מה שמהללים בו טעון הילול, וזה יין*, שאין אומרים שירה אלא על היין, שהיו הלויים אומרים במקדש על הקרבן כשמנסכים נסכי מזבח[37], והכתוב מיעט כל נטע מחילול זולתי כרם[38]. וכתבו ראשונים עוד סמך לכך שאין רבעי נוהג אלא בכרם בלבד, שנאמר: אשר נטע כרם ולא חללו[39], מה להלן חילול של כרם, אף כאן של כרם[40]. אף לדעה זו, יש הסוברים שרבעי נוהג בשאר אילנות מדרבנן[41].

לסוברים שרבעי אינו נוהג אלא בכרם[42], באיזה גפן נוהג, נחלקו גאונים וראשונים: גאונים כתבו -וכן נראה מדברי ראשונים[43] - שהדבר תלוי בלימוד מהכתוב, שאם רבעי אינו נוהג אלא בכרם משום גזירה שוה "תבואה" מתבואת הכָּרם[44], אין כרם רבעי נוהג אלא כשיש שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב, שנקרא "כרם"[45], אבל גפן יחידי אינה צריכה פדיון כלל[46]. ואם הדבר נלמד מ"הלולים"[47], אף על פי שאינו נקרא "כרם", כיון שדבר שאומרים עליו שירה הוא צריך פדייה[48]. ויש מהראשונים הסובר שהכל מודים שלסוברים שאין רבעי נוהג אלא בכרם, אף גפן יחידית בכלל, שכן גבי כלאי הכרם גפן יחידית בכלל כלאים הוא, וכל שזורע חיטה ושעורה וחרצן קדש[49]. ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שהכל מודים שלסוברים שאין רבעי נוהג אלא בכרם, אין כרם רבעי נוהג אלא כשיש שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב[50].

בירושלמי אמרו שיש מקומות שסודר במשנה "כרם רבעי" ויש שסודר "נטע רבעי"[51]. ונחלקו אחרונים: יש מפרשים שעולה מהדברים שחיוב רבעי הוא בנטע רבעי[52]. ויש מפרשים שרבי לא רצה לסתום כאחד הדעות, ולכן פעם שנה "כרם" ופעם שנה "נטע"[53].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שכל פירות היוצאים באילן בשנה הרביעית לנטיעתו הם בכלל רבעי[54], בין כרם בין שאר אילנות ואפילו גפן יחידית[55], ואסור לאכול אותם בלא פדיון[56], וביארו אחרונים הטעם שכן עולה - לסוברים כן[57] - מהירושלמי[58]. ויש מהראשונים המצדד שההלכה כסוברים שאין רבעי נוהג אלא בכרם[59], שכן לדעתו רבי סובר כן[60], והלכה כרבי מחברו[61], ולא מצינו רבים חלוקים עליו[62], ומכל מקום לדעתו נוהג אף בגפן יחידית[63].

טעם המצוה

טעם המצוה כתבו ראשונים שהוא לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה'[64]. שרצה האל להיות האדם מתעורר להלל השם ברוך הוא בתחילת מבחר פירות אילנותיו, כדי שינוח עליו נועם השם וברכתו ויתברכו פירותיו, כי האל הטוב חפץ בטוב בריותיו, ולכן צונו להעלותן ולאכול אותן במקום שבחר מימי קדם לעבודתו ברוך הוא, כי שם צוה ה' את הברכה[65]. והנה, אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובם לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית[66], ומבחר פירות האילן הם היוצאים בשנה הרביעית[67]. ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קודש לפני השם ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה'[68]. ויש תועלת לאדם בהיותו מצווה לאכול במקום ההוא קצת פירותיו, כי מתוך כך יקבע מושבו או מושב קצת מבניו באותו המקום ללמוד תורה שם, כי שם מורי התורה ועיקר החכמה[69].

במנין המצוות

מצות נטע רבעי מנויה במנין-המצות*[70]. יש ממוני המצוות שמנאוה כמצות-עשה*[71], שמצות עשה להיות נטע רבעי כולו קודש[72], כלומר שנאכל לבעלים בירושלים[73]. ויש - מהמונים רק מצוות הנהוגות בזמן הזה[74] - שמנו מצות עשה לפדות נטע או כרם רבעי[75]. ויש - מהמונים פרשיות בכלל מנין המצוות[76] - שמנו רבעי כפרשה[77]. ויש שמנאוהו כפרשה יחד עם ערלה[78].

ממון גבוה או הדיוט

אם רבעי הוא ממון גבוה או ממון הדיוט, נחלקו תנאים:

א) לדעת בית שמאי ולדעת ר' יוסי הגלילי הוא ממון הדיוט[79]. אם משום שנאמר: ובשנה החמישִׁת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו[80], הרי אתה כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית, מה פירות חמישית לבעלים, אף פירות רביעית לבעלים[81], שמזה שכתוב: להוסיף לכם תבואתו, משמע שמוסיף פירות חמישית שיהיו לבעלים כפי שפירות אחרים הם להם, ועל איזה פירות מוסיף פירות של השנה החמישית, לא בפירות של שנה רביעית, ואתה למד שפירות רביעית אף הם לבעלים[82]. או משום שרבעי נאכל לבעלים[83], ונאמר: ואיש את קדשיו לו יהיה[84], למדנו מכאן שהכתוב עשאן כנכסיו[85].

ב) ולדעת בית הלל ור' עקיבא מעשר שני הוא ממון גבוה[86], שלדעתם למדים בגזרה-שוה* "קדש" "קדש" ממעשר-שני*[87], ליתן לו כל דין מעשר[88], ומעשר שני הוא - לסוברים כן[89] - ממון גבוה[90], וכן הלכה[91].

לסוברים שרבעי הוא ממון גבוה[92], אי אפשר ליתנו במתנה[93], ואותה שאמרו שמחלקים אותו לקרובים ולשכנים ולמיודעים[94], היינו שמזמינם על שולחנו[95].

בחוץ לארץ

אם רבעי נוהג בחוץ-לארץ*, נחלקו גאונים וראשונים:

א) רוב הגאונים וראשונים סוברים שרבעי נוהג אף בחוץ לארץ, אבל אינו נוהג אלא בכרם בלבד[96], כשיש שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב[97], אבל פחות מכאן נידון כגפן יחידית ואין צריך פדיון[98], וכן באילן אינו נוהג[99], שכן במצוות התלויות בארץ, כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ[100], ולדעתם כך הדין אף ברבעי[101], ואף בארץ ישראל יש הסוברים שאינו נוהג אלא כרם רבעי בלבד[102], ויש הסוברים בדעתם שאינו נוהג אלא כרם ולא גפן יחידית[103]. וכתבו ראשונים שכן המנהג[104]. יש מהראשונים שכתב שלדעה שבחוץ לארץ נוהג רק כרם רבעי, אינו נוהג בכרם אלא מדרבנן[105].

ב) ויש מהראשונים הסוברים שרבעי נוהג בחוץ לארץ אף באילנות[106]. יש מהם הסוברים הטעם, שכיון שערלה* נוהג בחוץ לארץ מהלכה-למשה-מסיני* - לסוברים כן[107], וכן הלכה[108] - גם רבעי נוהג, שבכל מקום שערלה נוהג גם רבעי נוהג[109], ואפילו לסוברים שערלה נוהג בחוץ לארץ מהלכות-מדינה*[110], אף רבעי נוהג מהלכות מדינה כערלה, שכל מקום שערלה נוהגת רבעי נוהג, שכל-דתקון-רבנן-כעין-דאוריתא-תקון*[111], ולדעתם מה שאמרו שבמצוות התלויות בארץ כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ[112], אינו דין ברבעי[113]. ויש מהם הסוברים - שאף להלכה שערלה היא הלכה למשה מסיני - אינו נוהג בשאר אילנות אלא מדרבנן, שלדעתם הסוברים שרבעי אינו נוהג אלא בכרם[114], מודים שנוהג בשאר אילנות מדרבנן[115], ובמצוות התלויות בארץ, כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ, ולדעתם כך הדין אף ברבעי[116].

ג) ויש מהראשונים סוברים שאין דין רבעי נוהג בחוצה לארץ[117], ואפילו בכרם[118], אלא אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל[119]. וקל-וחומר* הדברים, ומה סוריא* שהיא חייבת במעשרות ובשביעית* מדבריהם[120], אינה חייבת בנטע רבעי - לסוברים כן[121] - חוצה לארץ לא כל שכן שלא יהיה נטע רבעי נוהג בה[122]. ועוד, אף על פי שרבעי נקרא קדש הלולים[123], כיון שמצינו גם כן במעשר-שני* שנקרא קדש,שנאמר בו: וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש[124], ובודאי במעשר שני שלא היה נאכל חוץ לירושלים הוא אומר, אבל במעשר אחר אינו קודש, ואפילו זה שהוא קודש אינו נוהג בחוצה לארץ[125], גם כן בפדיון הכרם אף על פי שמצינו שנקרא קודש אינו נוהג בחוצה לארץ[126]. ועוד, שכיון שלענין חילול אנו למדים גזרה-שוה* "קדש" "קדש" ממעשר שני לרבעי[127], הוא הדין שאנו למדים ממנה שכל היכן שאין מעשר נוהג, רבעי אינו נוהג, ואם כן בחוצה לארץ שאין מעשר נוהג[128], אף רבעי אינו נוהג[129]. ועוד, ששנינו: שערלה בחוצה לארץ הלכה[130], ולא אמרו בה רבעי, ומן הדין שאפילו ערלה לא תהיה בחוצה לארץ, שחובת קרקע הוא, וחובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ, אלא שהלכה הוא, ואסר ודאה והתיר ספקה[131].

אף להלכה נחלקו הפוסקים: א) יש פוסקים שדין נטע רבעי נוהג אף בחוצה לארץ[132]. ב) ויש פוסקים שאינו נוהג אלא בארץ, אבל בחוצה לארץ פירות הבאים אחר שעברו שני ערלה מותרים בלא פדיון[133]. ג) ויש פוסקים שאינו נוהג בחוצה לארץ רק בכרם[134] שלם[135], שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב[136], ולא בגפן יחידית או בנחשב כגפן יחידית[137], ולא בשאר אילנות[138]. ד) ויש שהכריעו שבין בכרם רבעי ובין בנטע רבעי יש לפדות בחוץ לארץ בלא ברכה[139]. ה) ויש שהכריעו שבכרם רבעי יפדה בחוץ לארץ בלא ברכה, ובנטע רבעי אינו צריך לפדות כלל[140].

סוריא

סוריא*, אם נוהג בה רבעי, נחלקו אמוראים בירושלמי: לדעת ר' לעזר ורב חסדא מחלוקת תנאים בדבר, שלדעת ר' יהודה רבעי אינו נוהג בסוריא[141], לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני, וכפי שאין מעשר שני בסוריא, כך אין רבעי בסוריא[142]. ולדעת חכמים רבעי נוהג בסוריא[143]. ולדעת ר' זעירא הכל מודים שישראל יש לו רבעי אפילו בסוריא, כיון שערלה* נוהגת בה[144]. וכן אמרו בתוספתא, שאם יש לנכרי כרם רבעי בסוריא*, מחלוקת תנאים בדבר: לדעת ר' יהודה יש לו[145], שאף אם אין-קנין-לנכרי-בארץ-ישראל* להפקיע ממעשרות, בסוריא, שכיבוש יחיד היא[146], יש לו קנין[147]. ולדעת חכמים אין לנכרי כרם רבעי בסוריא[148].

לדעת הסוברים שיש רבעי בסוריא[149], חיובה כחיוב ערלה, שלסוברים שערלה נוהג בחוץ לארץ מהלכה-למשה-מסיני*[150] - וכן הלכה[151] - גם רבעי נוהג בסוריא מדאוריתא, ולסוברים שערלה נוהג בחוץ לארץ מהלכות-מדינה*[152], רבעי נוהג בסוריא מדרבנן[153].

להלכה נחלקו ראשונים: יש הפוסקים - לדעתם שאין רבעי נוהג בחוץ-לארץ*[154] - שכשם שאין מעשר שני בסוריא, כך אין נטע רבעי בסוריא[155]. ויש הפוסקים שיש רבעי בסוריא[156].

דיניו

הזמן שנוהג והאדם שנוהג בו

נטע רבעי נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית[157] - לסוברים קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא[158] - ומכל מקום אין מעלים הפירות לאוכלם בירושלים אלא בזמן שבית המקדש קיים[159]. ובזמן שבית המקדש חרב אסור לאוכלם עד שיפדו[160]. ויש מהראשונים סוברים שאם קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, אף בזמן החורבן צריך להעלות הפירות או הדמים לירושלים[161]. ונחלקו אחרונים: יש סוברים שנוהג בזמן הזה מדאורייתא[162]. ויש סוברים שאינו נוהג אלא מדרבנן[163].

יש מהראשונים שכתב שרבעי נוהג בזמן הבית[164], ופירשו אחרונים בדעתו דהיינו מדאוריתא[165].

נטע רבעי נוהג בזכרים ונקבות[166].

מקום האכילה

נטע רבעי אינו נאכל חוץ לחומת ירושלים אלא בפדיון[167], שנאמר: יהיה כל פריו קדש הלולים[168], כמעשר-שני* שכתוב בו: וכל מעשר הארץ וגו' קדש לה'[169], שיש ללמוד גזרה-שוה* "קדש" "קדש"[170] - מה מעשר שני אינו נאכל חוץ לחומת ירושלים אלא בפדיון, אף זה כן[171].

כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד[172], ואי זו היא תחומה, אילת מן הדרום, ועקרבת מן הצפון, לוד מן המערב, והירדן מן המזרח[173], שהתקינו חכמים[174], שכל ענבי כרם רבעי עולים לירושלים מהלך יום אחד לכל צד[175], ואסור לפדותם[176], כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות[177], והרחוקים מזה השיעור נפדים[178]. שבראשונה היו עושים יין בטהרה לנסכים*, ולא היו ענבים מצויות - לאוכלם, והיתה הפקעת-שערים*[179] - התקינו שיהא עולה לירושלים מהלך יום לכל צד[180], ומחלק הימנו לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו[181], אפילו דבר קל היה מעטר את השוק[182], אבל שאר כל האילן, הרי זה נפדה אפילו סמוך לחומה[183].

ונחלקו תנאים: לדעת תנא קמא במה דברים אמורים, בכרם שיש בו חמש גפנים, אבל כרם שאין בו חמש גפנים הרי זה נפדה סמוך לחומה[184], שכיון שתיקנו כן כדי שיהיו ענבים מצויות[185], בפחות מכרם אינו מוסיף ולא תיקנו[186]. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל אחד כרם שיש בו חמש גפנים ואחד כרם שאין בו חמש גפנים הרי זה עולה לירושלים[187], שלא-פלוג-רבנן*, ובכל ענבים גזרו אפילו של גפן יחידית[188], או משום שאף על פי שאינו חשוב כרם בפנים חשובים הם ומעטר ירושלים בכך[189].

יש מהראשונים סוברים, שלדעת הסוברים - וכן הלכה[190] - שרבעי נוהג בכל האילנות[191], ושונים בכל מקום במשנה "נטע רבעי"[192], אף כאן סוברים שהתקנה היתה בכל הפירות[193], שמתוך שיאכל כל אדם נטע רבעי שלו יתמלא השוק שאר פירות[194]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעתם, שמתחילה התקנה היתה בכרם, אך לאחר מכן תוקנה התקנה בכל הפירות[195]. ויש מהראשונים סוברים שהכל מודים שתקנה זו היא רק בענבים[196], וכתבו להלכה שענבים של כרם רבעי התקינו בית דין שיהיו עולים לירושלים מהלך יום לכל צד כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות, ושאר כל הפירות אפילו בזמן בית המקדש - לסוברים, שהתקנה בוטלה בשעת החורבן[197] - נפדים סמוך לחומה[198], שלא היתה בהם תקנה זו[199].

תקנה זו שאסור לפדות ענבים מהלך יום מירושלים בוטלה[200], ונחלקו תנאים בזמן ביטולה: לדעת תנא קמא משרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה - ואפילו כרם שהיה סמוך לחומה היה נפדה[201] - ותנאי היה בדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה[202], אם יראו שיתמעטו הפירות, יחזיר הדבר לכמות שהיה[203]. ולדעת ר' יוסי, משחרב בית המקדש היה התנאי הזה[204], שכשחרב בית המקדש לא הוצרכו לעטר שוקי ירושלים[205], שבשעת החורבן למה נעטר אותה לגוים[206], ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה[207]. וכעין זה אמרו בתוספתא, שמשחרב הבית, בית דין הראשון לא אמרו בו כלום, בית דין האחרון גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה[208].

להלכה כתבו ראשונים שענבים של כרם רבעי, משחרב בית המקדש נפדה אפילו סמוך לחומה[209].

מאימתי מונים ראש השנה לרבעי, ע"ע ערלה, ושם, כל הפרטים. על פדיון-רבעי*, ע"ע.

פרט ועוללות

כרם רבעי, אם יש לו פרט ועוללות* נחלקו תנאים:

א) לדעת בית שמאי יש לו פרט ויש לו עוללות[210], שחייבים הבעלים להניח פרט ועוללות לעניים[211], ושאר מתנות[212]. והעניים פודים לעצמם[213], הפרט והעוללות שלקטו[214], שהרי הם קודש[215], ואוכלים אותם במקומם ומעלים הדמים לירושלים[216]. שלדעתם רבעי הוא ממון בעלים[217], והוא ככרם חולין[218], הלכך חייב בפרט ועוללות ככל כרם[219], אלא שטעון פדיון[220]. ואינו חייב בפרט ועוללות הואיל ולא נתבאר דין זה בתורה[221], והם לא למדו בו גזרה-שוה* ממעשר-שני*[222].

ב) ולדעת בית הלל אין לו פרט ואין לו עוללות[223], ושאר מתנות[224]. אם משום שנאמר: ובשנה הרביעִת יהיה כל פריו[225], להביא את הפרט ואת העוללות[226], שהם קודש ופודים אותם הבעלים, כפי שפודים לפירות עצמם[227]. או משום שלדעתם למדים בגזרה-שוה* "קדש" "קדש" ממעשר-שני*[228], ליתן לו כל דין מעשר[229], ומעשר שני הוא - לסוברים כן[230] - ממון גבוה[231]. הלכך אין לעניים חלק בו[232], שאין לו פרט ועוללות[233], ונדרך כולו לגת[234], שדורכים העוללות עם שאר היין, והבעלים מעלים הכל לירושלים[235]. וכן הלכה[236].

תרו"מ

רבעי, לדעת הסוברים שהוא ממון גבוה[237], אין לו מעשרות[238] ושאר מתנות[239], שכחה* ופאה* ותרומה[240], כלום למדנו נטע רבעי אלא ממעשר שני, כמו שאין מעשר שני חייב במעשרות אין נטע רבעי חייב במעשרות[241]. ולדעת הסוברים שרבעי הוא ממון הדיוט[242], חייב במעשרות[243].

בירושלמי אמרו שהמנהג שאין מפרישים מעשרות מרבעי[244], וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה שרבעי אין לו מתנות[245], לא שכחה ולא פאה, ואין מפרישים ממנו תרומות ומעשרות[246].

על כך שלדעת הסוברים שרבעי הוא ממון גבוה, אין לו פרט ועוללות*, ולדעת הסוברים שהוא ממון הדיוט, יש לו, עי' לעיל.

חלה

עיסה שגולגלה מחיטי רבעי, לדעת הסוברים שרבעי הוא ממון הדיוט[247], חייב בחלה*[248].

האוכל

נטע רבעי נאכל לבעלים[249], ומספר לימודים מצינו בדברי תנאים לכך: א) נאמר: ובשנה החמישִת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו[250], למי מוסיפים, למי שכבר נתנו לו[251]. ב) הדבר נלמד בגזרה-שוה* "קדש" "קדש" ממעשר שני[252], שנאמר ברבעי: יהיה כל פריו קדש[253], ונאמר במעשר שני: וכל מעשר הארץ וגו' קדש לה'[254], או משום שנאמר בו: בערתי הקדש מן הבית[255]. ג) נאמר: ואיש את קדשיו לו יהיו[256], בנטע רבעי הכתוב מדבר שיהא לבעלים[257], שכל הקדשים היו בכלל, שנאמר: ואיש את קדשיו לו יהיו, משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהנים, ולא שייר מהם אלא תודה* ושלמים* והפסח* ומעשר-בהמה* ומעשר-שני* ונטע רבעי שיהיו לבעלים[258], וביארו ראשונים הלימוד שאין לך קודש שלא נתפרש דינו בתורה למי הוא חוץ מנטע רבעי[259], ולכן נלמד מ"לו יהיו"[260]. ומצינו אף שני לימודים בדברי ראשונים: א) נאמר: הלולים לה'[261], שפירושו שיאכלהו הבעלים בירושלים, וזהו ההילול[262]. ב) אם היה זה הקדש לכהן, לא שתקה התורה מזה, ולפי שלא זכרה התורה בזה דבר, הנה הוא מבואר שאלו הפירות לבעליהן[263].

יש שפירשו בפשט הכתוב, שכהני ה' יאכלו הרבעי בירושלים[264], או שיהיה נפדה - בידי הבעלים - מן הכהן[265].

ציונו

כרם רבעי מציינים אותו בקוזזות אדמה[266], שיתרחקו ממנה בני אדם[267], להודיע שהוא כרם רבעי ואסור בלא פדיון[268].

מהירושלמי עולה שמציינים דוקא כרם רבעי[269], וביארו אחרונים שאף על פי שרבעי נוהג בכל האילנות - לסוברים כן[270], וכן הלכה[271] - אין מציינים אלא בכרם בלבד[272], שאין חשד שעוברי דרכים יכשלו אלא בכרמים שמסתרגים על הגדרים ולוקחים עוברי דרכים הפירות ונכשלים, אבל באילנות שהם גבוהים, ועוד שאין מסתככים, אין חשד[273]. וראשונים פסקו להלכה שמציינים כל נטע[274].

קוזזות אדמה, נחלקו ראשונים מהם: יש מפרשים רגבי אדמה[275], דהיינו תלוליות מן האדמה[276], נותן פיסת רגבים סביבות הגבולים[277]. ויש מפרשים מהראשונים מפרשים שקוזזות אדמה היינו עפר אדום[278].

הטעם שמציינים את הכרם באדמה, אמרו בברייתא בירושלמי שהוא לשעה[279], וביארו אחרונים שמחמת הגשמים הרגבים נימוחים ואינו ניכר[280], שאדמה אינה מתקיימת[281], ומכירים שבאותה שנה יש היתר[282], אם יפדום[283]. ובבבלי אמרו - וכן פירשו אחרונים בדעת ר' זעירא בירושלמי[284] -הטעם שהיו מציינים באדמה, כי מה אדמה יש הנאה ממנו - לאחר זמן בחרישה וזריעה וקצירה[285] - אף הרבעי כאשר נפדה מותר להינות ממנו[286].

אימתי מציינים כרם רבעי, נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא מציינים אותו לעולם[287], עבור הגנבים, שלא ייכשלו[288], ואף על פי שהוא מציין ביום והגנב גונב בלילה, מועיל הציון, משום שהגנבים עושים להם סימן מבעוד יום, כדי שידעו לבוא באישון לילה ולגנוב[289]. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים - שעושים להם היכר לעוברים ושבים[290] בכרם רבעי[291] - בשביעית[292], שהפקר* הם[293] כל השדות[294] ויד הכל שוה[295] ומורשית ליגע בה[296], ובהיתר הם באים לאכול[297], וצריך אתה לעשות ציון ולהרחיקו, שלא יכשלו ברבעי[298], אבל בשאר שני שבוע[299], שהם באים לגזול[300], הואיל ונגיעתם אסורה, אין מתקנים לעוברי עבירה[301], ואין אתה זקוק לציון, אלא[302] הלעיטהו לרשע וימות[303], שמה לו לילך ולגזול ולגנוב משדות אחרות[304], יניחם, ויאכלו דבר האסור[305].

להלכה פסקו ראשונים שאין הציון אמור אלא בשנת שמיטה[306], שההלכה כרבן שמעון בן גמליאל[307], אם משום שמהתלמוד עולה שכאן ההלכה כמותו[308], או משום שמהירושלמי עולה שהוא סובר כתנא קמא במחלוקת אחרת עם רבי יוסי[309], וההלכה - לסוברים כן[310] - כר' יוסי מחברו ולא מחבריו[311].

הצנועים - המדקדקים במצוות[312], הרוצים ולא להיות אדם נכשל בשלהם[313] - מניחים את המעות ואומרים: כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו[314]. ונחלקו הדעות: מהירושלמי עולה שזה נאמר לדעת רבן שמעון בן גמליאל שהיו מציינים רק בשביעית[315], וכן יש מהראשונים מפרשים[316]. ומן הבבלי עולה שהצנועים עשו כן מפני הגנבים[317], וכן יש מהראשונים מפרשים שהצנועים לא היו מציינים כרם רבעי לא בשביעית ולא בשאר שני שבוע[318], שמוחלים מן הסתם לכל הנהנים משלהם[319].

הצנועים שהיו מחללים המעות על הרבעי, אף על פי שיש פדיון במחובר לקרקע - לסוברים כן[320] - לא היו מחללים כל הכרם בבת אחת, אם משום שהיו רוצים להוליך שאר הפירות לירושלים[321], או משום שלא היה מועיל חילול למה שיגדל אחרי כן[322]. לסוברים שאין פדיון במחובר לקרקע[323], מטעם זה לא היו פודים מיד כל הכרם בבת אחת[324].

שביעית

שביעית* נוהגת אף ברבעי[325]. ואמרו בירושלמי, אף על פי שמעשר-שני* אינו נוהג בשביעית, לא למדו בגזרה-שוה* ממנו שרבעי אינו נוהג[326], שקדושתו מאליו למדו, שנאמר: קדש הלולים[327], כקודש שקוראים עליו את ההלל*[328]. יש מפרשים דהיינו כבכורים*, שקוראים עליהם הלל בתנופתם[329]. ויש מפרשים שדינו כשאר קודש, שכן מצינו שקוראים את ההלל על הקדש בשחיטת פסח ראשון[330] ושני[331].

יש מהראשונים סוברים שלדעת ר' ביבי בירושלמי, בית שמאי סוברים שאין רבעי נוהג בשביעית, שלדעתם עשאוהו לגמרי כמעשר שני לכל דיניו[332]. אכן בשנה השלישית והשישית, אף על פי שאין מעשר שני נוהג בהן, אלא מעשר-עני*, רבעי נוהג בהן, שמכל מקום מעשר נוהג בהן[333].

ביעור מעשרות

רבעי, אם חייב בבעור-מעשרות*, נחלקו תנאים: לדעת בית שמאי אין לו ביעור. ולדעת בית הלל יש לו[334]. ונחלקו תנאים בביאור מחלוקתם:

א) לדעת רבן שמעון בן גמליאל - וכן נסתם במשנה[335] - מחלוקתם היא בין בשביעית ובין בשאר ימי שבוע[336], שבית שמאי אינם למדים לימוד המחייב ביעור מעשרות[337]. ובית הלל למדים חיובו מגזרה-שוה* של "קדש" "קדש" ממעשר שני[338], ליתן לו כל דין מעשר[339]. וכן שנינו במקום אחר: בערתי הקדש מן הבית[340], זה מעשר שני ונטע רבעי[341], ששניהם נקראו קודש[342], שנאמר ברבעי: קדש הלולים[343], ונאמר במעשר שני: וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש[344].

ב) ולדעת רבי, אין מחלוקת בית שמאי אמורה אלא בשביעית, אבל בשאר שני שבוע יש לרבעי ביעור מעשרות[345]. שלדעתו בית שמאי סוברים את הגזירה שוה ממעשר שני[346], שאף על פי שקדושת שביעית נוהגת ברבעי[347], מכל מקום לא למדו דיני נטע רבעי אלא מגזירה שוה "קדש" "קדש", וכפי שאין מעשר שני בשביעית כן אין ביעור מעשרות של נטע רבעי בשביעית[348]. ובית הלל סוברים שאין למדים בגזירה שוה ממעשר שני אלא לחומרא, לחייב רבעי, ולא לקולא, לפוטרו[349].

להלכה נראה מדברי ראשונים שדינו של הרבעי כמעשר שני ויש לו לעולם ביעור[350].

תחילת חיובו

לא נתחייבו ישראל בנטע רבעי - בכניסתם לארץ - אלא לאחר ארבע עשרה שנה, שבע שכיבשו ושבע שחילקו[351].

בשל גוי

רבעי, אם נוהג בקרקע של גוי בארץ ישראל, נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים סוברים שמחלוקת תנאים בדבר: שלדעת ר' יהודה אין לנכרי כרם רבעי[352], שלדעתו יש קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מכרם רבעי[353]. ולדעת חכמים יש לנכרי כרם רבעי[354], שלדעתם אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעו מכרם רבעי[355]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהכל מודים שאין רבעי נוהג בשל גוי[356], ולא נחלקו תנאים אלא בגוי שבא לנהוג במצוה שאינו מחוייב בה, שלדעת ר' יהודה אין לו שכר ואין ברבעי קדושה כל עיקר[357], ולדעת חכמים אף על פי שהגוים אינם חייבים במצוות, אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר, וכיון שהם משתתפים עימנו בשכר, מעשיהם במצוות קיימים[358], ואם נכרי בא לנהוג במצוה זו, הרי הוא קדוש כנטע רבעי של ישראל[359].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שאין רבעי נוהג בקרקע של גוי[360], ויש לנכרי נטע רבעי, שאם בא לנהוג במצוה זו, הרי הוא קדוש כנטע רבעי של ישראל[361], ומוסרם לישראל לאוכלו בירושלים, אבל הנכרי עצמו אין ראוי למצות אכילה[362].

יש מהאחרונים שכתבו שאם הגיעו הפירות לסמדר ובוסר ביד הנכרי, שוב אינו יכול לחשוב עליהם שתחול עליהם קדושת רבעי[363].

היה השדה של ישראל בחכירות אצל גוי, כתבו אחרונים שאין רבעי חל עליו[364].

על כך שלהלכה אין-קנין-לנכרי-בארץ-ישראל*, ע"ע[365].

אונן

רבעי אסור באכילה לאונן[366], שדיניו נלמדים ממעשר-שני* האסור באכילה לאונן[367]. ואף בשנה השביעית*, שאין מעשר נוהג, אסור לאונן[368], שנאמר: הלולים[369], ואין הלולים אלא לשון שמחה[370], מגיד שהוא אסור לאונן[371], או משום שנאמר: קדש[372], מגיד שהוא אסור לאונן[373], משום שהוא קודש, ואסור לאונן, כפי שאסור לו לאכול קדשים[374].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 14 ואילך.
  2. ↑ עי' ציון 54.
  3. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  4. ↑ חינוך מ' רמז.
  5. ↑ ע"ע אכילת מעשר שני: מצות אכילתו, ושם: מקום אכילתו. עי' ספרי נשא פיס' ו; עי' רש"י ויקרא יט כד; עי' רשב"ם שם; חינוך שם.
  6. ↑ ע"ע פדיון רבעי.
  7. ↑ ויקרא יט כג-כד.
  8. ↑ עי' ציון 18. חינוך שם. יש המנקדים: רְבָעִי (מע"ש פ"ה מ"א, מ"ב ומ"ג, לגי' כ"י קופמן; פרה פ"א מ"ג, לגי' כ"י קופמן וכ"י פרמה 2596; מלא"ש מע"ש שם מ"א), ויש המנקדים רְבַעִי (מע"ש שם מ"א ומ"ג, לגי' כ"י פרמה 3173, ושם מ"ב: רְּבַעִי, וצ"ב).
  9. ↑ עי' ציון 30.
  10. ↑ עי' משנה שבציון הבא.
  11. ↑ בן עזאי בפרה פ"א מ"א.
  12. ↑ עי' תוס' ר"י שירליאון ותוס' רא"ש ברכות לה א, שר' חייא ור' שמעון ברבי תנאים הם, ובכ"מ שמוצא במשנה נטע רבעי מ"ד כרם (עי' ציון 27 ואילך) שונה כרם רבעי, ובמקום שאין יכול להחליף חולק על אותה משנה, וכעי"ז ברשב"א שם. ועי' תר"י ברכות שם (כד ב בדפי הרי"ף) ורא"ש בפסקים שם פ"ו סי' א, שנקטו בסתם שהיא מח' תנאים. ועי' תוס' קדושין ב ב ד"ה אתרוג, שפי' בע"א, שאמוראים הם, ומ"ד כרם, במקום שאינו יכול להחליף מודה לאותה משנה.
  13. ↑ כ"מ מר' יוסי בי ר' יודה ור' לעזר ב"ר שמעון שבציון 351; עי' שאילתות שאי' ק, בד' האמורא שבציון 18; עי' תוס' חכמי אנגליה ברכות לה א, לד' זו; תר"י שם (כד ב), לד' זו; מאירי שם, לד' זו.
  14. ↑ שיטה להר"א אלשבילי (נד' בתוך גנזי ראשונים) שם, לד' זו; שטמ"ק שם, לד' זו.
  15. ↑ ויקרא יט כג.
  16. ↑ ויקרא שם כד. עי' שאילתות שם; תר"י שם; שיטה להר"א אלשבילי שם; שטמ"ק שם.
  17. ↑ מאירי שם.
  18. ↑ עי' ר' חייא או ר' שמעון ברבי בגמ' שם: וחד תני נטע רבעי, לפי רש"י שבציון 30. ועי' מה"פ לירו' ברכות פ"ו ה"א, שהוכיח מהירו' שם דהיינו ר' חייא.
  19. ↑ פי' ר"י בר שאול לשאילתות שם.
  20. ↑ שיטה להר"א אלשבילי שם.
  21. ↑ דברים כ ו.
  22. ↑ עי' תוס' ר"י שירליאון שם; תוס' רא"ש שם.
  23. ↑ תוס' ר"י שירליאון שם; תוס' רא"ש שם; שיטה להר"א אלשבילי שם.
  24. ↑ תוס' ר"י שירליאון שם; תוס' רא"ש שם.
  25. ↑ תוס' ר"י שירליאון שם; תוס' רא"ש שם; שיטה להר"א אלשבילי שם.
  26. ↑ ע"ע מלחמה. תוס' ר"י שירליאון שם; תוס' רא"ש שם.
  27. ↑ עי' ת"ק שבציון 184 ורשב"ג שבציון 187, לפי הראשונים שבציון 190 ואילך (ועי' ציון 196 שי"מ בע"א, ולפי"ז אין ראיה); רבי בברכות לה א, לפי רמב"ן ר"ה י א, ועי' צל"ח ברכות שם, במסקנה, שפי' בע"א; עי' שאילתות שאי' ק, בד' האמורא שבציון 30; עי' תוס' חכמי אנגליה שם, לד' זו; שטמ"ק שם, לד' זו; עי' קרבן אהרן לתו"כ קדושים פרשה ג.
  28. ↑ עי' תוס' קדושין ב ב ד"ה אתרוג, בפי' הא'.
  29. ↑ עי' תוס' חכמי אנגליה ברכות שם; קרבן אהרן שם.
  30. ↑ ר' חייא או ר' שמעון ברבי בברכות לה א: חד תני כרם רבעי, ורש"י שם ד"ה חד תני כרם רבעי ופי' ר"י בר שאול לשאילתות שם. ועי' מה"פ שבציון 18.
  31. ↑ עי' שאילתות שם, שפליגי בה תרי אמוראי במערבא, וא' נתן טעם זה; עי' ההשלמה (נד' בתוך גנזי ראשונים) שם, בשם רב אחא משבחא (השאילתות), והסכים לו; עי' מאירי שם, ע"פ גמ' שם; עי' שיטה להר"א אלשבילי (נד' בתוך גנזי ראשונים) שם.
  32. ↑ ויקרא יט כה.
  33. ↑ דברים כב ט. עי' תר"י שם (כד ב); פי' ר"ש בר שבתי לשאילתות שם; עי' מאירי שם.
  34. ↑ פי' ר"ש בר שבתי לשאילתות שם; עי' תר"י שם.
  35. ↑ עי' פי' ר"ש בר שבתי שם; עי' תר"י שם; עי' שיטה להר"א אלשבילי שם.
  36. ↑ ויקרא שם כד.
  37. ↑ ע"ע שיר; שירה. עי' שאילתות שם, שפליגי בה תרי אמוראי במערבא, וא' נתן טעם זה, ופי' ר"י בר שאול לשאילתות שם; עי' ההשלמה שם, בשם רב אחא משבחא, והסכים לו; עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רלא; עי' מאירי שם, ע"פ גמ' שם; קרבן אהרן שם. ועי' גמ' שם, ותוס' שם ד"ה שאין ותוס' ר"י שירליאון ותור"פ ותוס' חכמי אנגליה שם.
  38. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  39. ↑ דברים כ ו. עי' תוס' ר"י שירליאון ותוס' רא"ש שבציון 21 ואילך; עי' תר"י שם; עי' שטמ"ק שם.
  40. ↑ תר"י שם.
  41. ↑ תוס' קדושין שם, בשם י"מ, ע"פ משנה בכורים פ"ב מ"ו.
  42. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  43. ↑ עי' ראשונים שבציון 96 ואילך.
  44. ↑ דברים כב ט. עי' ציון 31 ואילך.
  45. ↑ ע"ע כלאי כרם (א) ציון 822. שאילתות שאי' ק; עי' ההשלמה (נד' בתוך גנזי ראשונים) ברכות לה א, בשם רב אחא משבחא (השאילתות) והסכים לו; עי' רמב"ן ר"ה י א ור"ן שם ט ב (ב א) וקדושין לט א (טז א), בשם רב אחא משבחא.
  46. ↑ רמב"ן שם, בשם רב אחא משבחא; עי' ר"ן שם ושם, בשם רב אחא משבחא.
  47. ↑ עי' ציון 36 ואילך.
  48. ↑ שאילתות שם; עי' ההשלמה שם, בשם רב אחא משבחא.
  49. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 2062 ואילך. רמב"ן שם; עי' ר"ן שם ושם, בשמו.
  50. ↑ כ"מ משיטה להר"א אלשבילי (נד' בתוך גנזי ראשונים) ברכות לה א; כ"מ מט"ז יו"ד סי' רצד ס"ק יב.
  51. ↑ ר' יצחק רובא בירו' מע"ש פ"ה ה"א: קדמיא כרם רבעי ותיניינא נטע רבעי, עיי"ש שהוא סידר המשניות, ורבי הפנה אליו את השואלים בענין זה.
  52. ↑ ר"ש סיריליאו לירו' שם; מלא"ש מע"ש פ"ה מ"א; מה"פ שם.
  53. ↑ תוי"ט שם מ"ב.
  54. ↑ כ"מ מבה"ג שבציון 71, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א; כ"מ מאזהרות "אתה הנחלת" שבציון 70; כ"מ מאזהרות ר"א הזקן שבציון 77; כ"מ מהרמב"ם בספה"מ מ"ע קיט ומע"ש פ"ט ה"א; שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנו; עי' חינוך שבציון 4; עי' טור יו"ד סי' רצד; עי' שו"ע שם א, ו-ז.
  55. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  56. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם.
  57. ↑ עי' ציון 52.
  58. ↑ עי' מה"פ שם.
  59. ↑ רמב"ן ר"ה י א: ואפשר. ועי' ערה"ש יו"ד סי' רצד ס"ז.
  60. ↑ עי' רמב"ן שם, לשיטתו שבציון 27.
  61. ↑ ע"ע הלכה: הלכה כרבי מחברו. עי' רמב"ן שם. ועי' צל"ח ברכות שם, בהו"א.
  62. ↑ עי' רמב"ן שם. ועי' זרע יעקב ברכות שם, שתמה, ע"פ בכורים פ"ב מ"ו, ועי' תוס' קדושין ב ב ד"ה אתרוג, ועי' ראשונים שבציון 12.
  63. ↑ רמב"ן שם, לשיטתו שבציון 49.
  64. ↑ רמב"ן ויקרא יט כג; עי' חינוך מ' רמז, בשמו; עי' רבינו בחיי שם, בטעם ע"ד הפשט.
  65. ↑ חינוך שם.
  66. ↑ רמב"ן שם; עי' חינוך שם, בשמו; עי' רבינו בחיי שם.
  67. ↑ חינוך שם. ועי' רבינו בחיי שם.
  68. ↑ רמב"ן שם; עי' חינוך שם, בשמו.
  69. ↑ חינוך שם. ועי' רבינו בחיי שם, טעמים נוספים ע"ד המדרש וע"ד השכל וע"ד הקבלה.
  70. ↑ עי' גאונים וראשונים שבציון הבא ואילך; אזהרות "אתה הנחלת" (מחזור (גולדשמידט) שבועות עמ' 617).
  71. ↑ בה"ג מ"ע קמט, לגי' ד' ברלין (ולגירסתנו וגי' ד' ונציה אינו מונה אותו כמ"ע, ועי' ציון 77); רס"ג באזהרות "את ה' אלהיך תירא" (סדור רס"ג עמ' קנט): והלולי קדש מרוקח, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג מ"ע סז, ואזהרות "אנכי אש" (סדור רס"ג עמ' קצד): סמכוני צאלי קדש הלולי; אזהרות ר' שלמה ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" עשין: ערלה והלולים, לפי זהר הרקיע לרשב"ץ עשין עב; רמב"ם וסמ"ג וחינוך שבציון הבא; ועוד.
  72. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע קיט; עי' סמ"ג עשין קלז; עי' חינוך מ' רמז.
  73. ↑ עי' ספה"מ שם; עי' חינוך שם.
  74. ↑ ע"ע מנין המצות.
  75. ↑ סמ"ק מ' רנ.
  76. ↑ ע"ע הנ"ל.
  77. ↑ בה"ג פרשה יז: פרשת ערלה, לפי רי"פ פערלא לספה"מ לרס"ג שם; אזהרות ר"א הזקן "אמת יהגה חכי" (מחזור שבועות שם עמ' 665): טיעת רבעי. ועי' רי"פ פערלא שם, שתמה, שאינו בכלל מצוות המסורות לציבור (ועיי"ש תמיהה נוספת לד' בה"ג המונה ערלה כמ"ע, מדוע לחלק בינה לבין רבעי), ועי' מתק אזהרת לאזהרות ר"א הזקן שם, מה שצידד ליישב, ונשאר בצ"ע. ועי' הדור זקן לאזהרות ר"א הזקן ט ע"א, בביאורים, בשם הרב זקש, שפי' מש"כ שם (מחזור שבועות שם עמ' 660) בעשין: כרם בארבע טֹהר ירקרק אדמדם, דהיינו כרם רבעי, ולפי"ז צ"ב מדוע ימנה פ"א "נטע" רבעי כפרשה ופ"ב כרם רבעי בעשין, ועי' מתק אזהרות לאזהרות ר"א הזקן ושירת המצוות עמ' 125 ומהדיר מחזור גולדשמידט שם, שפי' בע"א. ועי' יראים, שלא מנה נטע רבעי כמצוה, אך אין לנו מנינו בפרשיות.
  78. ↑ אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) פרשיות: סור מערלה, לפי ישיר משה לר"ם מועטי לאזהרות הר"י ברצלוני, ורי"פ פערלא שם, בשמו, והסכים לו.
  79. ↑ עי' ריה"ג שבציון הבא ואילך; כ"מ מירו' שבציון 217, בד' בית שמאי שבציון 210; עי' ראשונים שבציון 217, בד' בית שמאי שבציון 210.
  80. ↑ ויקרא יט כה.
  81. ↑ ריה"ג בתו"כ קדושים פרשה ג וירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ג.
  82. ↑ רבינו הלל לתו"כ שם.
  83. ↑ עי' ציון 249 ואילך.
  84. ↑ במדבר ה י.
  85. ↑ שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנו. ועי' ציון 256 ואילך.
  86. ↑ עי' גמ' וראשונים שבציון הבא ואילך, בד' ב"ה שבציון 223 (ועי' ב"ה שבתו"כ שבציון 225 ואילך, הלמדים דינם בע"א, ולפי"ז אין ראיה שסוברים כן); מלא"ש מע"ש פ"ה מ"י, בד' ר"ע בתו"כ קדושים פרשה ג, החולק על ריה"ג שבציון 81: דברה תורה כנגד היצר וכו' ארבע שנים אני מצטער בו חנם וכו'.
  87. ↑ עי' קדושין נד ב; עי' פהמ"ש לרמב"ם עדיות פ"ד מ"ה; עי' ר"ש פאה פ"ז מ"ו; עי' רא"ש שם; עי' מאירי עדיות שם; עי' רע"ב פאה שם ומע"ש פ"ה מ"ג.
  88. ↑ רע"ב מע"ש שם.
  89. ↑ ע"ע מעשר שני.
  90. ↑ עי' ר"ש פאה שם; עי' רא"ש שם; רע"ב שם ועדיות שם.
  91. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ב; עי' מאירי עדיות פ"ד מ"ב; עי' קרי"ס שם.
  92. ↑ עי' ציון 86 ואילך.
  93. ↑ עי' קדושין נד ב.
  94. ↑ עי' ציון 181.
  95. ↑ חס"ד לתוספ' מע"ש פ"ה, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם מע"ש פ"א מ"א.
  96. ↑ עי' שאילתות שאי' ק; עי' ס' והזהיר סו"פ בהר; עי' תג"א (תרפ"ז), בשם רב נטרונאי; ס' האשכול (מהד' אלבק) ח"ב עמ' 19 ועמ' 23; רמב"ם מאכ"א פ"י הט"ו, בשם מקצת גאונים, ודחה; בעה"מ ברכות לה א (כד ב); תוס' שם ד"ה ולמאן, בשם השאילתות, והסכימו לו, וקדושין ב ב ד"ה אתרוג, בפי' הא'; עי' תוס' ר"י שירליאון ברכות שם, בשם רבינו, בשם השאילתות, והסכים לו; ההשלמה (נד' בתוך גנזי ראשונים) שם, בשם רב אחא משבחא (השאילתות), והסכים לו; תר"י שם, בשם רב אחא משבחא, ובשם רבינו משה הזקן שכן הסכימו כל הגאונים; עי' רשב"א בחי' שם, בשם התוס', והסכים להם, ושו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנו, בשם רב אחאי (השאילתות) והתוס' ושכ"נ מהר"ז (בעה"מ), ובמסקנה, ושו"ת הרשב"א ח"ג סי' רלא; עי' רא"ש בתוס' רא"ש שם, בשם השאילתות, והסכים לו, וברכות פ"ו סי' א (לפי מעיו"ט שם סק"ד) והל' קטנות הל' ערלה סי' ט; טור יו"ד סי' רצד, בשמו; עי' חינוך מ' רמז, בשם יש מרבותינו; שיטה להר"א אלשבילי (נד' בגנזי ראשונים) ברכות שם, בשם רבינו משה, בשם כל הגאונים; עי' ר"ן ר"ה ט ב (ב א) וקדושין לט א (טז א), בשם רב אחא משבחא; ר"ן שם ושם, בשם תוס' והר"ז הלוי.
  97. ↑ שאילתות שם; בעה"מ שם; ההשלמה שם, בשם רב אחא משבחא, והסכים לו; רשב"א בחי' שם, בשם המאור, והסכים לו, ושו"ת הרשב"א שם, בשם רב אחאי והתוס' ושכ"נ מהר"ז.
  98. ↑ עי' שאילתות שם; עי' בעה"מ שם; שו"ת הרשב"א שם, בשם רב אחאי והתוס' ושכ"נ מהר"ז.
  99. ↑ עי' ס' האשכול שם עמ' 19.
  100. ↑ ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא ציון 410 ואילך. עי' שאילתות שם; עי' ס' האשכול שם עמ' 23; עי' בעה"מ שם; תוס' ברכות שם, בשם השאילתות, והסכימו לו, וקדושין שם, בפי' הא'; תוס' ר"י שירליאון ברכות שם, בשם רבינו בשם השאילתות, והסכים לו; עי' ההשלמה שם, בשם רב אחא משבחא, והסכים לו; רא"ש בתוס' רא"ש שם, בשם השאילתות, והסכים לו, וברכות והל' קטנות שם.
  101. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 421. עי' ראשונים שבציון הקודם.
  102. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  103. ↑ עי' ציון 43 ואילך. עי' שאילתות שם.
  104. ↑ תר"י שם (כה א); שו"ת הרשב"א שם; שיטה להר"א אלשבילי שם.
  105. ↑ חינוך שם, בשם יש מרבותינו.
  106. ↑ עי' ס' האשכול (מהד' אלבק) ח"ב עמ' 17, בשם דברי זכרונות של ראשונים, ועי' ס' האשכול שם עמ' 19, שדחה; תוס' קדושין ב ב ד"ה אתרוג, בד' הי"מ שם; עי' תר"י ברכות לה א (כד ב), בשם ר"י הזקן ומורו הרב; עי' סמ"ק שבציון 75.
  107. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 48 ואילך וע' ערלה.
  108. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 57 וע' ערלה.
  109. ↑ עי' רשב"א שבציון הבא ואילך; לבוש יו"ד סי' רצד ס"ז.
  110. ↑ ע"ע הלכות מדינה ציון 3 ואילך וע' חוץ לארץ ציון 52 ואילך וע' ערלה.
  111. ↑ רשב"א ב"ק סט א: אף כרם רבעי.
  112. ↑ ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא ציון 410 ואילך.
  113. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 423. תר"י שם, בשם ר"י הזקן ומורו הרב.
  114. ↑ עי' ציון 27 ואילך.
  115. ↑ עי' ציון 41. תוס' קדושין שם, בד' הי"מ שם.
  116. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 421. עי' תוס' שם.
  117. ↑ רמב"ם מאכ"א פ"י הט"ו: יראה לי; עי' ס' העיטור אות פ - פרוזבול (עז ד במהד' רמ"י), שכן צידד בשאלה לרב קרובינו החסיד (ועי' בתשו' שם, שדחה, ועי' יהודה מחוקקי עמ' 6, ש"רב קרובינו החסיד" היינו הר"א אב"ד, ועי' ציון 96); חינוך מ' רמז, בשם הרמב"ם, והסכים לו; עי' תר"י שבציון הבא; עי' טור יו"ד סי' רצד, בשם הרמב"ם; שיטה להר"א אלשבילי (נד' בגנזי ראשונים) ברכות לה א, בשם רבינו משה; ר"ן ר"ה ט ב (ב א) וקדושין לט א (טז א), בשם הרמב"ם.
  118. ↑ עי' רמב"ם שם; תר"י ברכות לה א (כד ב), בשם רבינו משה הזקן, אבל שאינו אומר כן למעשה מחמת הגאונים שבציון 96; עי' חינוך שם; עי' שיטה להר"א אלשבילי שם, בשם רבינו משה, אבל שאמרה דרך סברא בלבד ולא למעשה מחמת הגאונים שבציון הנ"ל; ר"ן ר"ה שם, בשם הרמב"ם.
  119. ↑ רמב"ם שם; ר"ן שם ושם, בשמו; עי' טור שם, בשם הרמב"ם.
  120. ↑ ע"ע סוריא.
  121. ↑ עי' ציונים 141 ואילך, 155.
  122. ↑ רמב"ם שם; עי' חינוך שם, בשמו; עי' ר"ן שם ושם, בשם הרמב"ם.
  123. ↑ ויקרא יט כד.
  124. ↑ ויקרא כז ל.
  125. ↑ ע"ע מעשר שני.
  126. ↑ תר"י שם, בשם רבינו משה הזקן.
  127. ↑ ע"ע פדיון רבעי.
  128. ↑ ע"ע מעשר שני.
  129. ↑ עי' ס' העיטור שם, שכן צידד בשאלה לרב קרובינו החסיד; עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רלא, בד' הרמב"ם; שיטה להר"א אלשבילי שם, בשם רבינו משה, בטעם הא'.
  130. ↑ ערלה פ"ג מ"ט.
  131. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 58 ואילך. שיטה להר"א אלשבילי שם, בשם רבינו משה, בטעם הב'. ועי' כעי"ז בגר"ח שם, בד' הרמב"ם.
  132. ↑ שו"ע יו"ד רצד ז, בדעה הא', לגירסתנו, ועי' ציון 134, שי"ג בע"א.
  133. ↑ שו"ע שם, בשם יש מי שאומר.
  134. ↑ שו"ע שם, בדעה הא', לגי' ערך לחם למהריק"ש שם: דין כרם רבעי נוהג אף בחו"ל, ועי' ציון 132, שי"ג בע"א; רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; בהגר"א שם ס"ק כח, שסברא זו עיקר, ושכ"ד השו"ע שם יז.
  135. ↑ ערך לחם למהריק"ש שם ס"ז.
  136. ↑ ערך לחם שם; הג' רעק"א שם: אחד יוצא.
  137. ↑ ערך לחם שם.
  138. ↑ רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  139. ↑ ש"ך שם ס"ק יז; באה"ט שם סק"ט, בשמו; ערה"ש שם ס"ח, בשם ש"ך, ודחה.
  140. ↑ עי' ערה"ש שם.
  141. ↑ ר' יהודה במשנה תרומות פ"ג מ"ט, לפי ר' לעזר ור' ביבי בשם ר' לעזר בירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב, ולפי רב חסדא בירו' שם ושם, ועי' ציונים 145, 352, 357, שי"מ בע"א.
  142. ↑ ר' ביבי בשם ר' לעזר בירו' שם ושם; רב חסדא בירו' שם ושם.
  143. ↑ עי' חכמים במשנה שם, לפי ר' ביבי בשם ר' לעזר בירו' שם ושם, ועי' ציונים 148, 354, 358, שי"מ בע"א.
  144. ↑ עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנו, בד' ר' זעירא שבציון הבא.
  145. ↑ ר' יהודה במשנה שם, לפי ר' זעירא בירו' שם ושם, ור"ש ורא"ש שם ע"פ התוספ' דלהלן, ועי' ציונים 141, 352, 357, שי"מ בע"א; תוספ' תרומות סופ"ב, עיי"ש שהביא ר' יהודה ראיה משביון ראש הכנסת של כזיב.
  146. ↑ ע"ע סוריא.
  147. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם; עי' בהגר"א לירו' מע"ש שם.
  148. ↑ עי' חכמים במשנה שם, לפי ר' זעירא בירו' שם ושם ור"ש ורא"ש תרומות שם, ועי' ציונים 143, 354, 358, שי"מ בע"א; "אמרו לו" בתוספ' שם, עיי"ש שהביאו ראיה מתשו' רבן גמליאל לשביון, ועי' חס"ד שם, פי' הראיה.
  149. ↑ עי' ציון 143 ואילך.
  150. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 48 ואילך וע' ערלה.
  151. ↑ ע"ע חוץ לארץ ציון 57 וע' ערלה.
  152. ↑ ע"ע הלכות מדינה ציון 3 ואילך וע' חוץ לארץ ציון 52 ואילך וע' ערלה.
  153. ↑ שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנו. ועי' רשב"א שבציון 107 ואילך.
  154. ↑ עי' ציון 117 ואילך.
  155. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"א; רמב"ן ר"ה י א, במסקנה. ועי' חס"ד לתוספ' תרומות סופ"ב, שהק' מהתוספ' שבציון 145 ואילך, שמוכח שיש רבעי בסוריא.
  156. ↑ שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנו.
  157. ↑ רמב"ם מאכ"א פ"י הט"ו; עי' ס' האשכול (מהד' אלבק) ח"ב עמ' 17, בשם דברי זכרונות של ראשונים; עי' מאירי ברכות לה א; חינוך מ' רמז, בשם יש מרבותינו; טור יו"ד סי' רמז, בשם הרמב"ם: בזמן הבית.
  158. ↑ ע"ע ארץ ישראל: קדושתה ומצותיה: קדושה ראשונה ציון 59 ואילך. עי' מנ"ח מ' רמז ס"ק יב (ס"ק טו במהד' מ"י).
  159. ↑ כ"מ מירו' מע"ש פ"ה ה"א.
  160. ↑ עי' מנ"ח שם.
  161. ↑ עי' רש"י ביצה ה ב ד"ה כבר נמנו.
  162. ↑ קרי"ס מאכ"א פ"י; מלבושי יו"ט קונ' חובת קרקע סי' ה וקונ' קל וחומר סי' יא.
  163. ↑ צל"ח ברכות לו א; מנ"ח שם, בשמו, והסכים לו.
  164. ↑ חינוך שם.
  165. ↑ מנ"ח מ' רמז ס"ק יב (ס"ק טו במהד' מ"י), לשיטתו שבציון 163.
  166. ↑ חינוך מ' רמז.
  167. ↑ עי' רש"י שבציון הבא ואילך. וע"ע פדיון רבעי.
  168. ↑ ויקרא יט כד. עי' רש"י שם וביצה ה א ד"ה כרם רבעי.
  169. ↑ ויקרא כז ל. רש"י שם יט כד; עי' רש"י ביצה שם.
  170. ↑ רש"י ביצה שם; מזרחי ויקרא שם, בד' רש"י שם.
  171. ↑ רש"י שם; עי' רש"י ביצה שם.
  172. ↑ משנה מע"ש פ"ה מ"ב, לגירסתנו; תוספ' שם פ"ה: יום לכל.
  173. ↑ משנה שם. ועי' ביצה ה א, ומסורת הש"ס שם.
  174. ↑ עי' ר"ח שם; עי' רש"י שם ד"ה כרם רבעי; ריבמ"ץ מע"ש שם.
  175. ↑ ריבמ"ץ שם.
  176. ↑ עי' ר"ח שם.
  177. ↑ עולא ואיתימא רבב"ח א"ר יוחנן בגמ' שם; ר' יוחנן בירו' מע"ש פ"ה ה"ב, לגי' ר"ש סיריליאו שם (ולגירסתנו ליתא).
  178. ↑ ריבמ"ץ שם.
  179. ↑ ר"ש סיריליאו שם.
  180. ↑ ר' הילא בירו' שם.
  181. ↑ עי' תוספ' מע"ש פ"ה; ר' הילא בירו' שם.
  182. ↑ תוספ' שם; עי' ר' הילא בירו' שם.
  183. ↑ עי' תוספ' שם.
  184. ↑ תוספ' מע"ש פ"ה.
  185. ↑ עי' ציון 179 ואילך.
  186. ↑ חס"ד שם, ע"פ ירו' שבציון 180.
  187. ↑ תוספ' שם.
  188. ↑ חס"ד שם.
  189. ↑ מנ"ב שם.
  190. ↑ עי' ציון 54 ואילך.
  191. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  192. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  193. ↑ כ"מ מרש"י ביצה ה א ד"ה כרם רבעי וסוד"ה במזרח לוד; כ"מ מר"ש מע"ש פ"ה מ"ב; פי' רא"ש מע"ש שם; עי' רע"ב שם; כ"מ מר"ש סיריליאו לירו' מע"ש פ"ה ה"א, בד' ר' יצחק רובא שם, ועי' ר"א פולדא ופ"מ ובהגר"א שם, שפי' בע"א.
  194. ↑ רא"ש שם; רע"ב שם.
  195. ↑ תוי"ט שם.
  196. ↑ עי' רמב"ם שבציון הבא, שפסק הדין בענבים של כרם רבעי, למרות שהרמב"ם בציון 54 פסק שנטע רבעי נוהג ולא כרם רבעי בלבד.
  197. ↑ עי' ציון 204 ואילך.
  198. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ה; עי' מאירי ביצה ה א.
  199. ↑ מאירי שם.
  200. ↑ עי' משנה שבציונים 202, 204; עי' תוספ' שבציון 208.
  201. ↑ ר' יונה בשם ר' זעירא בירו' מע"ש פ"ה ה"ב.
  202. ↑ מע"ש פ"ה מ"ב.
  203. ↑ ר"ש שם; עי' רא"ש שם.
  204. ↑ משנה שם.
  205. ↑ עי' מאירי ביצה ה א.
  206. ↑ ר"י קורקוס מע"ש פ"ט ה"ה.
  207. ↑ ר' יוסי במשנה שם.
  208. ↑ תוספ' מע"ש פ"ה.
  209. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ה; עי' מאירי ביצה ה א.
  210. ↑ פאה פ"ז מ"ו ומע"ש פ"ה מ"ג ועדיות פ"ד מ"ה; תו"כ קדושים פרשה ג.
  211. ↑ רבינו הלל לתו"כ שם.
  212. ↑ מאירי עדיות שם.
  213. ↑ ב"ש במשנה שם ושם ושם ותו"כ שם.
  214. ↑ עי' רבינו הלל שם; רע"ב פאה שם: מן הפרט; עי' רע"ב מע"ש שם; רע"ב עדיות שם.
  215. ↑ רבינו הלל שם.
  216. ↑ רע"ב שם ושם ושם.
  217. ↑ כ"מ מירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ג; פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב מע"ש שם.
  218. ↑ ריבמ"ץ פאה שם ומע"ש שם; עי' ר"ש פאה שם; עי' רא"ש שם; עי' רע"ב שם.
  219. ↑ רע"ב מע"ש שם.
  220. ↑ ריבמ"ץ פאה שם; עי' ריבמ"ץ מע"ש שם.
  221. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם פאה שם; עי' מאירי עדיות שם.
  222. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם פאה שם; מאירי עדיות שם; עי' רע"ב שם. וזה מתאים לד' רשב"ג שבציון 337. ולכאו' לד' רבי שבציון 346, הם למדים גז"ש ממע"ש, אלא שסוברים שמע"ש ממון הדיוט הוא.
  223. ↑ פאה פ"ז מ"ו ומע"ש פ"ה מ"ג ועדיות פ"ד מ"ה; תו"כ קדושים פרשה ג.
  224. ↑ מאירי עדיות שם.
  225. ↑ ויקרא יט כד.
  226. ↑ ב"ה בתו"כ שם.
  227. ↑ רבינו הלל לתו"כ שם.
  228. ↑ עי' קדושין נד ב; עי' פהמ"ש לרמב"ם עדיות שם; עי' ר"ש פאה שם; עי' רא"ש שם; עי' מאירי עדיות שם; עי' רע"ב פאה שם ומע"ש שם.
  229. ↑ רע"ב מע"ש שם.
  230. ↑ ע"ע מעשר שני.
  231. ↑ עי' ר"ש פאה שם; עי' רא"ש שם; רע"ב שם ועדיות שם.
  232. ↑ רע"ב שם.
  233. ↑ רע"ב מע"ש שם.
  234. ↑ עי' ב"ה במשנה שם ושם ושם ותו"כ שם.
  235. ↑ עי' רע"ב מע"ש שם; רע"ב עדיות שם.
  236. ↑ מאירי שם.
  237. ↑ עי' ציון 79 ואילך.
  238. ↑ עי' ירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב.
  239. ↑ מאירי עדיות פ"ד מ"ב.
  240. ↑ ע"ע תרומה גדולה. עי' רמב"ם וקרי"ס שבציון 246.
  241. ↑ עי' ר' אבין בירו' שם ושם.
  242. ↑ עי' ציון 79 ואילך.
  243. ↑ עי' ירו' שם ושם; עי' מאירי שם.
  244. ↑ עי' ירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב.
  245. ↑ עי' מאירי עדיות פ"ד מ"ב.
  246. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ד; קרי"ס שם.
  247. ↑ עי' ציון 79 ואילך.
  248. ↑ עי' ירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב, במסקנה.
  249. ↑ עי' ספרי שבציון הבא ואילך; רמב"ם מע"ש פ"ט ה"א; חינוך מ' רמז; רלב"ג ויקרא יט כד; עי' טוש"ע רצד ו.
  250. ↑ ויקרא יט כה.
  251. ↑ ר' יהושע בספרי נשא פיס' ו.
  252. ↑ ר' ישמעאל בספרי שם. ועי' ספרי שם, בהכרח שנלמד דוקא ממע"ש ולא מקדשים אחרים שכתוב בהם "קדש".
  253. ↑ ויקרא שם כד.
  254. ↑ ויקרא כז ל. עי' רש"י ומזרחי שבציון 168 ואילך.
  255. ↑ דברים כו יג. רבינו הלל לספרי שם.
  256. ↑ במדבר ה י.
  257. ↑ ר' מאיר בספרי שם; עי' ספה"מ וחינוך שבציון הבא; עי' סמ"ג עשין קלז; עי' רלב"ג ויקרא יט כד.
  258. ↑ ת"ק בספרי שם; עי' רמב"ם בספה"מ מ"ע קיט, בשם הספרי, ומע"ש פ"ט ה"א; עי' חינוך מ' רמז, בשם הספרי.
  259. ↑ רמב"ם מע"ש שם; סמ"ג שם.
  260. ↑ עי' רמב"ם וסמ"ג שם.
  261. ↑ ויקרא יט כד.
  262. ↑ עי' חינוך שם.
  263. ↑ רלב"ג שם.
  264. ↑ עי' ראב"ע ויקרא יט כד; אברבנאל שם.
  265. ↑ תיוב"ע שם. ועי' אמרי בינה סי' ד, שתמה, ועי' ס' ינחנו שם וס' הדרש והעיון ויקרא מאמר ריד אות ב, מש"כ בזה.
  266. ↑ מע"ש פ"ה מ"א, לגירסתנו, וגי' ירו' שם ה"א בד' ונציה (ועי' להלן, שי"ג בע"א), וגי' הערוך ע' ציון (לגירסתנו, ועי' להלן, שי"ג בע"א) וע' קזז, ועי' להלן, שי"ג בע"א; ברייתא בירו' שם. במשנה שם, לגי' ב"ק סט א, ורש"י שם ד"ה בקזוזות: בקזוזות, ולגי' ס' הערוך ע' קזז, לגי' חלק מהדפוסים (עי' יקר הערך מע"ש שם, בהערות המהדיר): קוזזאות. במשנה שם, לגי' ירו' שם, לגירסתנו (ועי' לעיל, שי"ג בע"א) ושנו"א הקצר שם: של אדמה.
  267. ↑ ריבמ"ץ מע"ש שם.
  268. ↑ רש"י ב"ק שם; עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ז ופהמ"ש מע"ש שם.
  269. ↑ ר"ש סיריליאו לירו' מע"ש פ"ה ה"א ומלא"ש שם מ"א, בד' ר' יצחק רובא בירו' שם: קדמיא כרם רבעי ותיניינא נטע רבעי, עיי"ש שהוא סידר המשניות, ורבי הפנה אליו את השואלים בענין זה.
  270. ↑ עי' ציון 13 ואילך.
  271. ↑ עי' ציון 54 ואילך. ועי' ציון 59 ואילך, שי"ח.
  272. ↑ עי' ר"ש סירילאו שם; עי' מלא"ש שם.
  273. ↑ ר"ש סיריליאו שם; מלא"ש שם.
  274. ↑ עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ז.
  275. ↑ עי' רש"י שבציון 277; ר"ש ורא"ש מע"ש פ"ה מ"א, בפי' הא'; עי' רע"ב שם: גבשושית ורגבי אדמה.
  276. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רע"ב שבציון הקודם.
  277. ↑ רש"י ב"ק סט א ד"ה בקזוזות.
  278. ↑ ס' הערוך ע' קזז; ר"ש שם, לגי' כ"י פריז (ועי' להלן, שי"ג בע"א), ורא"ש שם, בשמו; שו"ת הרשב"ש סי' מד: אדמה אדומה; שנו"א הקצר שם. בר"ש שם, בשם הר"ש, לגירסתנו: עפר, וכנראה נשמטה המילה "אדום" בט"ס, ועי' לעיל, שי"ג בע"א.
  279. ↑ ברייתא בירו' מע"ש פ"ה ה"א.
  280. ↑ עי' ר"ש סיריליאו שם, ולמשנה שבירו' שם.
  281. ↑ שנו"א הארוך שם.
  282. ↑ ר"ש סיריליאו לירו' שם.
  283. ↑ עי' ר"ש סיריליאו שם; עי' ר"א פולדא שם.
  284. ↑ עי' ר"ש סירליאו ופ"מ לירו' שם.
  285. ↑ רש"י ב"ק סט א ד"ה דאיכא הנאה מיניה.
  286. ↑ עי' גמ' שם, לגירסתנו. ועי' רש"י שם ד"ה אף האי נמי, שנ' שגורס בע"א קצת.
  287. ↑ עי' משנה מע"ש פ"ה מ"א, לפי ב"ק סט א וירו' שם ה"א.
  288. ↑ עי' ירו' שם.
  289. ↑ עי' ר' מנא בירו' שם, ופ"מ שם.
  290. ↑ רש"י שם ד"ה בד"א.
  291. ↑ ריבמ"ץ שם.
  292. ↑ משנה מע"ש שם.
  293. ↑ גמ' שם.
  294. ↑ ריבמ"ץ שם.
  295. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ז; עי' מאירי שם.
  296. ↑ מאירי שם.
  297. ↑ רש"י שם ד"ה בשביעית.
  298. ↑ ריבמ"ץ שם: ציור.
  299. ↑ משנה שם, לגי' משנה שבירו' שם ד' וילנא (ולגירסתנו, וכן לגי' משנה שבירו' שם ד' ונציה, אינו); גמ' שם.
  300. ↑ רש"י שם ד"ה אבל בשאר.
  301. ↑ מאירי שם.
  302. ↑ ריבמ"ץ שם.
  303. ↑ משנה שם, לגי' משנה שבירו' שם ד' וילנא (ולגירסתנו, וכן לגי' משנה שבירו' שם ד' ונציה, אינו); גמ' שם.
  304. ↑ ריבמ"ץ שם.
  305. ↑ רש"י שם; עי' מאירי שם.
  306. ↑ רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ז; מאירי ב"ק סט א.
  307. ↑ ר"י קורקוס שם; עי' רדב"ז שם; כס"מ שם; מה"פ לירו' מע"ש פ"ה ה"א.
  308. ↑ עי' ר"י קורקוס וכס"מ שם, ע"פ גמ' שם. ועי' מה"פ שם, דהיינו האמור בגמ' שם: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה (ע"ע הלכה: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל ציון 677 ואילך), ועי' מה"פ שם, שדחה, שהלא הרמב"ם אינו סובר להלכה כלל זה (ע"ע הנ"ל: שם ציון 688).
  309. ↑ עי' ירו' שם: רשב"ג לא יודה לר' יוסי, ועי' ירו' שם, דהיינו ר' יוסי בדמאי פ"ג מ"ה.
  310. ↑ ע"ע הלכה: כר' יוסי מחברו ציון 629 ואילך. ושם, ציון 627 ואילך, שי"ח.
  311. ↑ עי' מה"פ שם.
  312. ↑ רדב"ז מע"ש פ"ט ה"ז; עי' ר"א פולדא לירו' מע"ש פ"ה ה"א; עי' פ"מ שם.
  313. ↑ מאירי ב"ק סט א.
  314. ↑ מע"ש פ"ה מ"א.
  315. ↑ עי' ירו' מע"ש פ"ה סוה"א.
  316. ↑ עי' רמב"ם שם; מאירי שם, בפי' הא'. ועי' פנ"י שם ב, ביישוב הגמ' שבציון הבא עם דעה זו.
  317. ↑ גמ' שם: ומה בגנב עבדו רבנן תקנתא וכו', לפי מאירי שם א ופנ"י שם ב.
  318. ↑ ריבמ"ץ שם; מאירי שם א, בשם י"מ, ובמסקנה, ע"פ גמ' שבציון הקודם.
  319. ↑ מאירי שם א.
  320. ↑ ע"ע פדיון רבעי.
  321. ↑ תוס' ב"ק סט א ד"ה כל, בתי' הא'.
  322. ↑ תוס' שם, בתי' הב'.
  323. ↑ ע"ע הנ"ל.
  324. ↑ ר"י קורקוס מע"ש פ"ט ה"ז, בד' רמב"ם שם. ועי' ירו' מע"ש פ"ה ה"א ותוס' שם, אם היו אומרים כן בבוקר או לעיתותי ערב. וע"ע ברירה ציון 36 ואילך וע' פדיון רבעי.
  325. ↑ עי' מע"ש פ"ה ה"א; עי' ירו' שם ה"ב ופאה פ"ז ה"ה; עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ז; עי' תוס' ב"ק סט א ד"ה והצנועין; עי' רשב"א שם.
  326. ↑ עי' ירו' שם ושם.
  327. ↑ ויקרא כט יד.
  328. ↑ ירו' שם ושם, לגירסתנו, וגי' אחרונים שבציון הבא ואילך. ועי' הג' הגר"א לירו' שם ושם, שמחק המילים "את ההלל".
  329. ↑ עי' ר"ש סיריליאו שם ושם; עי' ר"א פולדא שם ושם; עי' רידב"ז פאה שם. וע"ע מקרא בכורים.
  330. ↑ ע"ע הלל ציון 161 ואילך וע' קרבן פסח.
  331. ↑ ע"ע הלל ציון 188 ואילך וע' פסח שני. פ"מ לירו' פאה שם ה"ו.
  332. ↑ עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קנו, בד' ר' ביבי בשם ר' לעזר שבציון 142.
  333. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם, ע"פ ירו' שם.
  334. ↑ פאה פ"ז מ"ו ומע"ש פ"ה מ"ג ועדיות פ"ד מ"ה: כרם רבעי; תוספ' מע"ש פ"ה: כרם רבעי. ועי' שדה יהושע לירו' פאה פ"ז ה"ה, שאליבא דמ"ד שיש לשנות בכל מקום במשנה "נטע רבעי" (עי' ציון 17 ואילך), אף כאן יש לשנות נטע רבעי. ועי' גר"א בשנו"א הארוך מע"ש שם ובהגר"א לירו' מע"ש פ"ה ה"א, שנקט כאן בדוקא "כרם רבעי", משום שהם חלוקים במשנה זו אף בפרט ועוללות (עי' ציון 210 ואילך), ושייך רק בכרם.
  335. ↑ עי' שנו"א מע"ש פ"ה מ"ג, שהמשנה שבציון הקודם לא חילקה בין שביעית לשאר שני שבוע משום דס"ל כרשב"ג.
  336. ↑ עי' תוספ' (צוק"מ) מע"ש פ"ה, ועי' להלן, שי"ג בע"א; עי' ירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב. בתוספ' שם, לגירסתנו: רבן גמליאל.
  337. ↑ עי' קדושין נד ב: וב"ש לא גמרי קודש קודש ממעשר (עי' ציון הבא).
  338. ↑ עי' גמ' שם.
  339. ↑ ר"א פולדא לירו' מע"ש שם.
  340. ↑ דברים כו יג.
  341. ↑ מע"ש פ"ה מ"י; ספרי כי תבא פיס' שג.
  342. ↑ עי' ויקרא יט כד. עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' רע"ב שם; מלא"ש שם.
  343. ↑ ויקרא יט כד.
  344. ↑ ויקרא כז ל. עי' מלא"ש שם.
  345. ↑ עי' תוספ' מע"ש פ"ה; עי' ירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב.
  346. ↑ ר"א פולדא לירו' שם ושם.
  347. ↑ עי' ציון 325 ואילך.
  348. ↑ עי' ירו' שם ושם, ור"ש סיריליאו שם ושם.
  349. ↑ עי' ר"א פולדא פאה שם.
  350. ↑ כ"מ מרמב"ם מע"ש פ"ט סוה"ב; כ"מ ממאירי עדיות פ"ד מ"ה.
  351. ↑ ע"ע ארץ ישראל: הארץ וגבולותיה: החילוק ציון 108 ואילך. ר' יוסי בר יהודה ור' אליעזר בר שמעון בברייתא בירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב.
  352. ↑ ר' יהודה במשנה תרומות פ"ג מ"ט, לפי ריבמ"ץ שם, ועי' ציונים 141, 145, 357, שי"מ בע"א.
  353. ↑ ע"ע אין קנין לנכרי בארץ ישראל ציון 2 ואילך. ריבמ"ץ שם.
  354. ↑ חכמים במשנה שם, לפי ריבמ"ץ שם, ועי' ציונים 143, 148, 358, שי"מ בע"א.
  355. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 10 ואילך. ריבמ"ץ שם. וע"ע הנ"ל ציון 56 ואילך.
  356. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  357. ↑ עי' ר' יהודה במשנה שם, לפי פהמ"ש לרמב"ם שם, ועי' ציונים 141, 145, 352, שי"מ בע"א.
  358. ↑ חכמים במשנה שם, לפי פהמ"ש לרמב"ם שם, ועי' ציונים 143, 148, 354, שי"מ בע"א.
  359. ↑ עי' רמב"ם שבציון 361. וע"ע בן נח ציון 365 ואילך.
  360. ↑ עי' רמב"ם שבציון הבא; ערה"ש יו"ד סי' רצד ס"ח.
  361. ↑ רמב"ם מע"ש פ"י ה"י.
  362. ↑ חזו"א מעשרות סו"ס ז.
  363. ↑ חזו"א שם ס"ק כו.
  364. ↑ חזו"א מעשרות סי' ז ס"ק כו.
  365. ↑ ציון 15 ואילך. ושם ציון 17, שי"ח.
  366. ↑ ע"ע אנינות. עי' ירו' פאה פ"ז ה"ה ומע"ש פ"ה ה"ב; עי' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ב: ודינו בשאר הדברים לענין אכילה ושתיה ופדייה כמעשר, וע"ע הנ"ל ציון 2 ואילך.
  367. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 2 ואילך; עי' רמב"ם שבציון הקודם; עי' ר"ש סיריליאו לירו' שם ושם; עי' פ"מ לירו' פאה שם.
  368. ↑ ר"ש סירליאו שם ושם; פ"מ פאה שם.
  369. ↑ ויקרא יט כד. ר"ש סירליאו שם ושם: שמא; שדה יהושע פאה שם.
  370. ↑ ר"ש סיריליאו שם ושם ושדה יהושע שם, ע"פ ת"י שופטים ט כז.
  371. ↑ ירו' פאה שם, לגי' כ"י ליידן ור"ש סיריליאו ושדה יהושע וד' ונציה, שלא נזכר הכתוב ממנו למדים הדין, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א; ירו' מע"ש שם, לגירסתנו וגי' כל הנ"ל.
  372. ↑ ויקרא שם. ירו' פאה שם, לגירסתנו, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  373. ↑ ירו' שם ושם.
  374. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 4. פ"מ שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:רבעי&oldid=148984"