אנציקלופדיה תלמודית:שדה מקנה

הגדרת הערך - שדה בארץ-ישראל* שקנאה מזולתו או שניתן לו במתנה.

מהותה

שדה שקנאה מזולתו או שניתן לו במתנה^[1], היא הנקראת שדה מקנה^[2].

על המחרים^[3] שדה מקנתו לבדק-הבית*, שאינו מוחרם, ע"ע דבר שאינו שלו^[4] וע' חרמים^[5]. על היובל*, שהקרקעות שנקנו חוזרות לבעליהם הראשונים, ע"ע יובל: חזרת הקרקעות. ושם^[6], שנחלקו תנאים אף אף שדה שניתנה במתנה חוזרת ביובל. על שדה שלקח ממורישיו ומתו מורישיו קודם שישוב השדה להם, שדינה דין שדה-אחֻזה* אם הקדישה, ע"ע שדה אחוזה.

הקדש

המקדיש^[7] שדה מקנה, פודה אותה כל מי שירצה^[8], ופדיונה לבדק-הבית*^[9], ואין למקדיש קדימות לאחרים^[10]. דין זה נוהג בזכרים ונקבות בזמן שהיובל* נוהג^[11], אבל בזמן הזה אין מקדישים^[12].

בסכום הפדיון נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא נותן את שוויו^[13], שנאמר - בשדה מקנה^[14] - וחשב לו הכהן את מכסת הערכך^[15], והמילה "מכסת" מיותרת^[16], שיכל להיכתב: וחִשַּׁב לו הכהן את הערכך^[17], אין מכסת אלא דמיה, מלמד שהוא נותן את שוויו^[18], שמכסת לשון מנין הוא, וירצה מנין דמיו שהוא שוויו^[19], וכן הוא אומר: והרמֹתָ מכס^[20]. ובזה הוא חלוק משדה-אחֻזה* שנותן - אם הקדישו בתחילת יובל^[21] - זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף^[22], ולכן נאמר "במכסת", לפי שנאמר - בגאולת שדה אחוזה^[23] - זרע חֹמר שְׂעֹרים בחמשים שקל כָּסף^[24], יכול אף שדה מקנה כן, תלמוד לומר מכסת^[25].

ב) ולדעת ר' אליעזר המקדיש שדה מקנה אם בא לגאלה, יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה^[26] - והדבר נלמד בגזרה-שוה*^[27] - נאמר כאן: וחִשַּׁב^[28], ונאמר להלן - בשדה אחוזה^[29] - וחִשַּׁב^[30], מה וחשב האמור להלן נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, אף וחשב האמור כאן בזרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף^[31], ונאמר "וחשב" משום שהוא דבר שדמיו קצובים, שצריך לחשב מה שרוצה ליתן, שאם מקדישו בתחילת יובל צריך לתת יותר, ואם לאחר מכן צריך לגרוע^[32], ופירוש "במכסת", במנין הקצוב האמור למעלה בשדה אחוזה^[33].

להלכה כתבו ראשונים שאין הלכה כר' אליעזר^[34]. ויש מהאחרונים מסתפקים בדעת ראשונים, שמא אינו נפדה פחות מהקצוב בתורה, אבל מכריזים עליו^[35] שמא יתן אחד יותר מהקצוב בתורה, וירויח ההקדש^[36].

על הסוברים שמדברי ר' אליעזר אנו למדים שבגזרה-שוה* צריכים אנו בכל מקום לחקור ולדרוש במשמעות התיבה שהיא תורה על מה שרצה שנלמד זה מזה, ע"ע גזרה שוה^[37]. על המקדיש שדה מקנה, שאינה יוצאה לכהנים ביובל, אלא חוזרת לבעליה הראשונים, ע"ע דבר שאינו שלו^[38] וע' יובל^[39]. על ההכרזה* הנעשית בזמן שומת שדה מקנה, ע"ע הכרזה (א)^[40]. על המקדיש שדה מקנה, שאינו מוסיף על פדיונו חומש*, ע"ע^[41]. על החילוק בין הקדש*, התופס בשדה מקנה, לחרם^[42], שאינו תופס בשדה מקנה, ע"ע חרמים^[43].

במנין המצוות

יש ממוני המצוות שמנו במנין-המצות* מצות עשה לדון בערכי שדות^[44], שהמקדיש שדהו ורצה לפדותו שיתן בערך הקצוב בפרשה^[45], בין בשדה-אחוזה* ובין בשדה מקנה^[46]. ויש ממוני המצוות שמנה שתי מצוות נפרדות: לגאול שדה אחוזה ולגאול שדה מקנה^[47]. ויש מהמונים במנין המצוות פרשיות^[48], שמנו בסתם: פרשת מקדיש וחרמים^[49]. ויש שמנו בסתם פרשת ערך^[50]. ויש ממוני המצוות שלא מנו כלל המצוה^[51]. ויש ממוני המצוות שמנו מצות ערך שדה אחוזה במקדיש שדהו, ולא מנאוהו בשדה מקנה^[52].

מכירה

המוכר שדה מקנה אינו גואלה אלא ברצון הלוקח^[53], ודינו כדין שדה-מקנה*, שאינו רשאי לגאול אותה אלא לאחר שתי שנים^[54], שכן האיסור נלמד מהכתוב: במספר שני תבואות ימכר לך^[55], ושם אינו מוזכר שדה אחוזה^[56]. ויש מהאחרונים המצדדים בדעת ראשונים, שאין איסור זה נוהג בשדה מקנה^[57].

על המוכר שדה-אחֻזה*, שהוא או קרוביו גואלים אותה בעל כרחו של לוקח, ע"ע. על האיסור לגאול שדה-מקנה* בפחות משתי שנים, ע"ע.

הערות שוליים