אנציקלופדיה תלמודית:תחית המתים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־18:27, 18 בינואר 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - נס העתיד להתרחש באחרית הימים, שישיב הקדוש ברוך הוא את נפשות מתי ישראל לגו...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - נס העתיד להתרחש באחרית הימים, שישיב הקדוש ברוך הוא את נפשות מתי ישראל לגופם.

מהותה וגדרה

ענינה

תחיית המתים היא נס המובטח שייעשה לעם ישראל, או כחלק מטובות קץ הימים[1] והנכבד שבהם[2], וכחלק מתשלום השכר על המעשים בעולם הזה[3]. ויחדו חכמים ברכה לנס זה את ברכת גבורות שבתפילת שמונה עשרה[4], על פרטי ברכה זו ע"ע גבורות.

מקור לאמונה בה

מקור לתחיית המתים מן התורה, הביאו אמוראים מקראות שונים, חלקם הם ראיות מבוררות וחלקם על דרך רמז[5]: א) ר' יוחנן אומר,[6] ממה שנאמר: [7] ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, והלא אהרן מת קודם שנכנס לארץ, ואיך יתנו לו ישראל תרומה*, אלא שעתיד אהרן לחיות וישראל נותנים לו תרומה, ומכאן לתחיית המתים מן התורה[8]. ויש מן הראשונים שביארו שלמדים כן ממה שהזכיר הכתוב אהרן יותר מבניו, על אף שהתרומה ניתנת לכל בני אהרן, אלא בא הכתוב ללמוד שעתיד אהרן לחיות ולקבל תרומה[9]. וכתבו ראשונים שמקור זה מלמד על תחיית המתים שתהיה בימות המשיח, שבתחיית המתים שתהיה לעולם הבא, לא תהיה אכילה ושתיה, ולא תהיה בו מצוות תרומה[10]. ב) יש אומרים ממה שאמר הכתוב על האבות, אברהם, יצחק ויעקב: וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען[11], וכן נאמר: על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם[12], לכם לא נאמר, אלא להם, והרי לא נתנה הארץ לאבות אלא לבני בניהם, אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה[13], שעתידים האבות לשוב לתחיה, ויתן להם הקדוש ברוך הוא את הארץ[14]. ג) יש אומרים שרבן גמליאל לימד מן הכתוב: ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום[15] - ומייתור תיבת "היום" למדים שמשמעות הכתוב היא, חיים כולכם כהיום הזה[16] - מה היום כולכם קיימים, אף לעתיד לבוא כולכם קיימים[17]. ד) בברייתא דרשו מן הכתוב: אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא[18], כשם שמחיצה ורפואה מתקיימים באותו אדם - שהרי אין רפואה אלא במקום מכה[19] - כך מיתה וחיים באותו אדם, שאחר שהוא מת, הוא חי, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מוזכרת בתורה[20]. ה) ר' מאיר אומר, ממה שנאמר: אז ישיר משה[21], ולא נאמר "שר" בלשון עבר, אלא "ישיר" בלשון עתיד, מכאן לתחיית המתים מן התורה[22], שעתידים משה ובני ישראל לשיר עוד שירה חדשה לעתיד לבא[23], על נס תחיית המתים[24]. ו) עוד דרש רבא, ממה שאמר הכתוב: יחי ראובן ואל ימת[25] - והלא ראובן מת, אלא כוונת הכתוב[26] - יחי ראובן, בעולם הזה, ואל ימת, לעולם הבא, ומכאן לתחיית המתים מן התורה[27].

וישנם תנאים ואמוראים שהביאו ראיה לתחיית המתים מדברי הנביאים והכתובים: א) רבינא הביא, ממה שאמר הנביא "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם[28]", מכאן ראיה לתחיית המתים[29]. ב) רב אשי הביא ממה שאמר הנביא: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין[30] - הרי שימות ושוב יעמד[31] - מכאן לתחיית המתים מן התורה[32]. ג) וכן הביאו מהכתוב: אז יבנה יהושע מזבח לה'[33], "בנה" לא נאמר, אלא "יבנה", מכאן לתחיית המתים מן התורה[34]. ד) רבי יהושע הביא, ממה שאמר הכתוב: אשר יושבי ביתך עוד יהללך סלה[35], "היללוך לא נאמר, אלא "יהללוך", לעתיד לבוא, מכאן לתחיית המתים מן התורה[36]. ה) רבי חייא בר אבא הביא ממה שאמר הנביא: קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, "ריננו" לא נאמר, אלא "ירננו", מכאן לתחיית המתים מן התורה[37], שעתידים הנביאים - שנקראו צופים[38] - לקום לתחיה ולומר שירה[39]. ו) ר' טבי בשם ר' יאשיה הביא מהכתוב: שלש הנה לא תשבענה וגו' שאול ועוצר רחם[40], סמך הכתוב שאול אצל רחם, ללמד, מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא[41]. ז) ויש שהביאו מן הכתוב: יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל[42]. ח) וכן הביאו הראשונים מהפסוקים שנאמרו במתים שהחיה יחזקאל: הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל[43], ועוד נאמר שם: ונתתי רוחי בכם וחייתם[44]. ט) ויש שהביאו מהכתוב: ה' ממית ומחייה מוריד שאול ויעל[45].

תכליתה

התכלית בחזרתן לתחייה של המתים, לדעת הראשונים שתחיית המתים היא לעולם הבא[46], כתבו ראשונים שהיא בשביל שיקבל הגוף את השכר והעונש יחד עם הנפש, כשם שהיה עמה בחייו בעת שעשו את המצות או את העבירות[47]. לדעת הראשונים שתחיית המתים היא לימות המשיח[48], תכלית התחיה היא כדי לתת שכר לאוהביו ויראיו[49], ויזכו הצדיקים שמתו ולא ראו בטובתם של ישראל, לראות בגאולה ובבנין בית המקדש ועבודתו[50], ויהיו צדיקים רבים מכל הדורות מתקבצים יחד ומקיימים את המצוות[51], או כדי לפרסם ניסי השם ואמונתו בעולם[52], וכן כדי שתושלם כוונת היצירה בבריאת האדם, שהיה מוכן לעשיית הטוב, והיה ראוי לחיות חיים ארוכים, כך בני התחייה שיהיו יצירי כפיו של הקדוש ברוך הבא, יהיו מוכנים לעשיית הטוב, ויחיו חיים ארוכים וישתלמו בהם בתורה ובמצוות[53], או כדי שיזכו הצדיקים לקיים את המצוות שלא זכו לקיימם בחייהם[54], וישיגו מעלה גדולה יותר משיכלו להשיג בחייהם מפני הצרות ועול הגלות[55].

מהותה

התחיה, היא שתחזור נפש האדם אל גופו שהיה לו מקודם, ומי שכלה גופו והפך לעפר, יאסוף ה' את עפרו וילבש בשר ועצמות וישוב גופו כמות שהיה קודם מיתתו.

מתים שגופם נותר קיים

מתים שגופם נותר קיים במיתתם - כגון צדיקים או מי שאין בו קנאה[56] - יהפך גופם לעפר שעה אחת קודם תחית המתים, ואחר כך ישוב גופם ויקום לתחיה[57].

ריפויים

מתים שהיו בעלי מום בחייהם, יקומו לתחיה כשהן בעלי מום, שנאמר: וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח[58], ולאחר מכן יתרפאו ממומן, שנאמר: אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם[59]. רבא למד כן מן הכתוב: אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא[60], קודם אני מחיה ואחר כך מרפא[61]. ובטעם שיקומו מתחילה כשהן בעלי מומין, אמרו במדרש, כדי שיכירו שהן אותן שמתו ולא יאמרו, אחרים הם[62].

עמידתם עם הלבוש

כשיקומו המתים, אמרו חכמים שהם יקומו במלבושיהם, קל וחומר מחיטה, שנזרעת ערומה וצומחת בכמה לבושים, צדיקים שנקברו לבושים, כל שכן שיקומו במלבושיהם[63], והטעם, כדי שלא יתביישו הצדיקים כשיקומו ערומים[64]. לבוש זה יש שביארו שהוא התכריכים שנקברו בהם[65], ואף אם כבר נרקבו התכריכים הראשונים, הקדוש ברוך הוא יחדש אותם ויחזרו להיות כמו שהיו בשעת הקבורה[66]. ויש שביארו שהכוונה ללבושים שהיו לבושים בהם בחייהם[67]. ויש שביארו שאין הכוונה למלבושים גשמיים, אלא ללבוש רוחני[68].

מנהגם של השבים לתחיה

אלו אשר ישובו לתחיה, לדעת הסוברים שהתחייה היא בעולם הזה, יאכלו וישתו וישאו נשים ויולידו כשאר בני אדם[69]. ויש שכתבו שבתחילה יהיו אוכלים ושותים כשאר בני אדם - אלא שיהיה גופם מזוכך יותר, כיון שאינם ילודי אישה, ותספיק להם האכילה לעיתים מזומנים כל אחד כפי שיעור מעלתו[70] - עד אשר יזככו גופם לגמרי ויהיו ראויים לעבור על העולם הבא שאין בו אכילה ושתיה כלל[71]. לדעת הסוברים שהתחיה היא לעולם הבא, יהיה מנהגם מנהג בני העולם הבא, ועל כך ע"ע עולם הבא.

על חיובם במצות של הקמים לתחיה, ע"ע מצות וע' מת.

חזרתן לעפר

לאחר שיקומו המתים לתחיה, יש מן התנאים והאמוראים שאמרו שאין חוזרים יותר לעפרן, שנאמר: ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים[72]. וכן כתבו גאונים וראשונים אף לדעת הסוברים שתחיית המתים תהיה בעולם הזה[73], שאלו שיקומו לתחייה יחיו כל ימי העולם הזה, ואחר כן ייעתקו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא בלא שימותו קודם[74]. ויש שכתבו שכן יהיה רק בצדיקים גמורים, אבל שאר הקמים לתחיה, ישובו וימותו[75]. ויש שכתבו שכן יהיה רק בישראל שיקומו לתחייה, אבל הגויים שיקומו לתחייה - לדעתם[76] - באותה העת, יחזרו לעפרם אחר חיים ארוכים[77]. ויש מן הראשונים שכתבו, לסוברים שתחיית המתים היא בעולם הזה, שאף החיים בתחיית המתים ישובו לעפרם, אחר שיחיו חיים ארוכים הנוהגים בימות המשיח[78]. ויש מן הראשונים שכתבו שכן הוא לדעת האומר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות[79], שלדעה זו אף הקמים לתחיה ימותו כשאר בני אדם[80].

זמנה

זמן תחית המתים

הזמן בו הובטחנו שיקומו לתחייה מתי ישראל, נחלקו בו ראשונים, ונאמרו בו כמה דעות: יש מן הראשונים סוברים שהוא בימי העולם הזה[81], בימות המשיח[82] בתחילתם או באמצעם[83]. ויש מן הראשונים סוברים שהיא לזמן העולם הבא[84]. ויש מן הראשונים סוברים ששתי תחיות הן, אחת בזמן שקודם העולם הבא, ואחת לעולם הבא[85]. ויש מן הראשונים שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת אמוראים, שלשמואל הסובר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד[86], לא תהיה תחיית המתים בימות המשיח אלא לעולם הבא, אבל לחולקים עליו, תהיה תחיית המתים עוד בימות המשיח[87]. ויש מן הראשונים שכתבו שיש עוד תחיה שלישית, שהאבות והנביאים וגדולי חסידי ישראל, זוכים עוד בגן עדן קודם ימות המשיח, לתחיית המתים בגופם ובנפשם, והם נעשים מלאכים ושושבינים לקדוש ברוך הוא[88].

תחייה שבימות המשיח - לדעת הסוברים שתהיה כן - יש מן הראשונים שכתבו שלא יקומו בה כולם בבת אחת, אלא כל אחד ואחד לפי שכרו[89].

הקמים בה

צדיקים ורשעים

תחיית המתים אמרו בתלמוד שהיא לצדיקים בלבד[90], ובראשונים ביארו הדבר בכמה אופנים: לדעת הסוברים שתחיית המתים תהיה בימות המשיח[91], כתבו גאונים וראשונים שהתחיה תהיה לצדיקים ולא לרשעים[92], שהרשעים אינם יכולים לקום לתחיה, שאפילו בחייהם הם קרויים מתים[93]. ויש שכתבו שכל מי שיש לו חלק לעולם הבא, הוא זוכה לתחייה[94]. ויש שכתבו שהתחיה היא לצדיקים גמורים בלבד[95]. לדעת הסוברים שתחיית המתים תהיה בשני זמנים, חלקה בימות המשיח וחלקה לעתיד לבוא[96], התחייה שבימות המשיח, יש מן הראשונים שכתבו שהיא לצדיקים - גמורים[97] - בלבד[98], או לצדיקים שמתו בגלות וחיכו לישועה שעליהם אמר הכתוב אשרי המחכה ויגיע לימים[99]. ויש שכתבו שהיא למשה ואהרון ולבניו[100], כדי שילמדו ויורו את בני ישראל[101], או לשבעה נסיכי אדם[102]. ויש מן הראשונים שכתבו שיש רשעים שיקומו כבר בימות המשיח כדי לקבל עונשם[103].

תחיית המתים שהיא לעולם הבא - לדעת הסוברים שתהיה כן[104], שהוא יום הדין הגדול שיעמדו בו הבריות לקבל שכרם ועונשם[105] - יש מן הראשונים סוברים שיקומו בה בין צדיקים ובין רשעים, צדיקים לקבל שכרם ורשעים לקבל את עונשם[106], שנאמר: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם[107], שמן הדין הוא שגם הגופים יקבלו שכרם ועונשם כדרך שמקבלות הנשמות[108]. ויש מן הראשונים סוברים שרק אלו שזוכים לחיי עולם הבא יקומו בתחית המתים, והרשעים עונשם הוא שלא יקומו באותה התחיה[109]. על תחית המתים שהיא עוד בגן עדן, עי' לעיל: זמנה[110].

בעלי תשובה

לדעת הסוברים שתחיית המתים היא לצדיקים[111], אף בעלי תשובה בכלל, ואפילו מי שיש בידו עון חילול ה'*, שרק מיתתן כפרתן[112], אם עשה תשובה, הוא זוכה לתחיית המתים[113].

מי שהיה בו גסות הרוח

מי שהיה בו גסות הרוח, אינו זוכה לתחיית המתים[114].

גויים

הגויים, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שיש מהם שיקומו לתחיה, ובאלו נאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם[115], שיהיו משרתים לישראל בזמן ההוא[116]. ויש שכתבו שמקצת מן אומות העולם יקומו, כדי שיספרו לגויים על השכר והעונש שראו בעולם הנשמות, ויחזירום בתשובה[117].

החיים בימות המשיח

לדעת הסוברים שהתחייה היא בימות המשיח, אלו שנולדו וחיו בימות המשיח ומתו - לסוברים שאף בימות המשיח לא יבטל המוות[118] - יש מן הגאונים שכתבו שהם אינם קמים לתחיה, שלא הובטחה התחייה אלא לאלו שלא זכו לראות בגאולה, אבל אלו כבר זכו וראו בגאולת ישראל[119]. ויש הסוברים שאף אלו ישובו לתחייה[120].

מתים שבחוצה לארץ

מתים שמתו בחוצה לארץ, נחלקו אמוראים אם יקומו לתחיה כמתים שבארץ ישראל. לדעת ר' אלעזר אינם קמים בחוצה לארץ, שנאמר: נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה[121], כלומר, שהשבת הנשמות תהיה רק בארץ ישראל[122], והצדיקים מתגלגלים עצמותיהם עד ארץ ישראל וקמים לתחיה שם[123], או שהקדוש ברוך הוא עושה - למי שזוכה לכך[124] - מחילות בקרקע ממקום קבורתו עד ארץ ישראל[125], והם עומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל ושם מבצבצים ויוצאים[126]. ולדעת ר' אבא בר ממל, אף צדיקים שבחוצה לארץ חיים כמתים שבארץ ישראל[127], שנאמר: יחיו מתיך נבלתי יקומון[128], יחיו מתיך, אלו מתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו מתים שבחוצה לארץ[129]. בירושלמי אמר ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא, שמתי ארץ ישראל קמים קודם מתי חוצה לארץ, שנאמר: אתהלך לפני ה' בארצות החיים[130], ארץ שמתיה חיים תחילה לימות המשיח[131], וזוכים לימות המשיח[132].

נפלים

נפלים, לדעת ר' אלעזר, חוזרים לחיים בתחיית המתים, שנאמר: נבלתי יקומון[133].

האמונה בה

הכופר בתחית המתים

הכופר בתחיית המתים אין לו חלק לעולם הבא[134], מדה כנגד מדה, שמאחר וכפר בתחיית המתים, לא יזכה לתחיית המתים[135], שהיא התחייה שעל ידה זוכים לחיי העולם הבא[136], ולסוברים שתחיית המתים אינה לזמן העולם הבא, אלא בימות המשיח[137], כיון שעל ידי תחיית המתים באים לחיי העולם הבא, והוא כופר בה, לא יזכה לעולם הבא[138]. ולסוברים שהעולם הבא אינו אלא לנשמות, הכופר בתחיית המתים, הוא מי שאינו מאמין כלל בשכר הנשמות אחר המוות, ועל כן אין לו חלק בשכר זה לעולם הבא[139]. ויש מן הראשונים שכתבו שאף המאמין בתחיית המתים, אלא שאומר שאין אמונה זו רמוזה בתורה[140], אין לו חלק לעולם הבא, שאין ערך לאמונה זו שמאמין מעצמו, מאחר שאינו מאמין שאמונה זו כתובה בתורה[141]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהמאמין בתחיית המתים על פי קבלת חכמים, אף שאינו מאמין שאמונה זו רמוזה בתורה, יש לו חלק לעולם הבא[142]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהמאמין בתחיית המתים, אך אומר שלא הייתה כן אמונת הנביאים, הוא ככופר בתחיית המתים[143]. וכן הכופר בתחיית המתים נקרא מין[144].

הכופר בתחיית הגוף

הכופר בתחיית הגוף, ואומר שאין התחייה אלא לנשמות, הרי הוא ככופר גמור בתחיית המתים[145].

על האמונה בתחיית המתים, אם היא מעיקרי האמונה, ע"ע עקרים.

המאמין שישבו המתים לעפרם

לדעת הסוברים שהמתים שיקומו לתחייה יחיו לעולם בגוף ונפש, אף הכופר בכך וסובר שהמתים יחזרו לעפרם, אין הוא נחשב ככופר בתחית המתים[146].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציונים 28, 42, 44.
  2. ↑ האמונות והדעות מאמר ז בראש המאמר, ועי"ש פ"ט, ועי' ציון ? שדעתו שתחית המתים היא בימות המשיח.
  3. ↑ תנא דבי אליהו רבה פרשה ה, עי"ש שכ"כ על תחית המתים שבימות המשיח; ספר העיקרים מאמר א פ"י ופכ"ג ומאמר ד פל"א, ועי"ש פכ"ו, שהאמונה בתחית המתים היא בכלל האמונה בשכר ועונש, וע"ע עקרים.
  4. ↑ ספר העיקרים ?
  5. ↑ עי' ציונים להלן, ועי' סנהדרין צ ב ואילך, ועי"ש כמה דרשות שאמרו שם שניתן לדחותם, ועי' אגרת תחיית המתים שכ' שהדרשות שם מדברי תורה, אינן אלא רמזים נסתרים, ועי' פסחים קיח: תחית המתים דכתיב אתהלך לפני ה', ועי' פסקי ריא"ז סנהדרין פי"א אות ג, ועי' שו"ת הרשב"א א ט, בית אלוקים יסודות נה.
  6. ↑ כ"ה בדפוס וילנא וכ"ה גירסת הראשונים, ובדפו"ר אין המימרא בשם ר' יוחנן.
  7. ↑ במדבר יח כח.
  8. ↑ סנהדרין צ ב ע"פ רש"י שם.
  9. ↑ יד רמ"ה שם, ועי' ערוך לנר שנראה שצירף יחד את פירוש רש"י והרמ"ה.
  10. ↑ יד רמ"ה שם ובע"א; באר שבע שם; ערוך לנר שם. ועי' תו"ח שם.
  11. ↑ שמות ו ד.
  12. ↑ דברים יא כא.
  13. ↑ ר' סימאי בסנהדרין שם מהכתוב שבשמות שם, ורבן גמליאל שם מהכתוב שבדברים שם, ועי' באר שבע ותורת חיים שם שהעירו מדוע הובאו דוקא מקראות אלו, ועי' באגרות הרמ"ה לר' אהרן, ספר האגרות אות מו (מהדו' הרד"צ הילמן), שהביא כמקור לתחיה"מ עוד פסוקים שכתוב בהם בלשון הזו.
  14. ↑ רש"י שם ד"ה אלא.
  15. ↑ דברים ד ד.
  16. ↑ רש"י שם ד"ה חיים.
  17. ↑ סנהדרין צ ב.
  18. ↑ דברים לב לט.
  19. ↑ רש"י סנהדרין צא ב ד"ה מה מחץ.
  20. ↑ פסחים סח א וסנהדרין צא ב. ועי' בית אלוקים שער היסודות פרק נה, שהלשון "מכאן תשובה לאומרים וכו'", מלמד שאין דרשה זו רמז כשאר הדרשות, אלא הוכחה גמורה. ועי' אמונות ודעות מאמר ז פ"ו, שהביא ראיה זו מהתורה, והוכיח מכך את דעתו שתחיית המתים תהיה לימות המשיח. ועי' פסקי ריא"ז סנהדרין פרק י"א אות ג שהביא ראיה זו. ועי' פסחים שם: דבר אחר, ועי' ציון 60.
  21. ↑ שמות טו א.
  22. ↑ סנהדרין שם.
  23. ↑ בית אלוקים שם; חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין שם. ועי' בית אלוקים וחידושי אגדות שם שהדרשה היא גם מלשון "אז".
  24. ↑ בית אלוקים שם.
  25. ↑ דברים לג ו.
  26. ↑ ספרי דברים שם.
  27. ↑ סנהדרין שם.
  28. ↑ דניאל יב ב.
  29. ↑ סנהדרין צב א. ועי' אמונות ודעות מאמר ז פ"ד שהביא ראיה מהכתובים האלו, וביאר שם את הפסוקים בפרק זה שנאמרו על סדר המאורעות בעולם, ופסוק זה של תחיית המתים נאמר על ימות המשיח. ועי' אגרת תחיית המתים, שפסוק זה אי אפשר לפרשו בדרך אחרת, והיא הראיה המבוררת יותר על תחיית המתים מן התורה. ועי' ציון 92 ואילך, על מי הן הזוכים לתחיית המתים. ועי' פסקי ריא"ז סנהדרין פי"א אות ג שהביא ראיה זו, וכ' שהוא "מקרא מבואר".
  30. ↑ שם פסוק יב.
  31. ↑ רש"י סנהדרין שם ד"ה ואתה.
  32. ↑ סנהדרין שם.
  33. ↑ יהושע ח ל.
  34. ↑ סנהדרין צא ב, ואפשר שהוא המשך דברי ר' מאיר שהובאו שם בתחילת הענין, עי' ציון 22. ועי' בית אלוקים שער היסודות פרק נה וחי' אגדות למהר"ל שם.
  35. ↑ תהילים פד ה.
  36. ↑ סנהדרין צא ב.
  37. ↑ סנהדרין שם.
  38. ↑ עי' ציון הבא.
  39. ↑ חידושי אגדות למהרש"א שם.
  40. ↑ משלי ל טו - טז.
  41. ↑ ברכות טו ב וסנהדרין שם. ועי' ח"א למהרש"א ובי' הגר"א על משלי שם, מנין לדרוש את הסמיכות כך, על אף שבכתוב מבואר הדמיון ביניהם שאינם שבעים לעולם.
  42. ↑ ישעיה כו יט. עי' כתובות קיא א, שהביא ר' אבא בר ממל ראיה מכתוב זה שאף מתים שבחוצה לארץ קמים לתחיה; האמונות והדעות שם; אגרת הרמ"ה לר' אהרן בספר האגרות אות מו (מהדו' הרד"צ הילמן).
  43. ↑ יחזקאל לז יב.
  44. ↑ שם יד. האמונות והדעות שם; אגרת הרמ"ה שם; פסקי ריא"ז שם, ועי"ש שכ: ויש הרבה ראייות לתחיית המתים, תחילה נבואת יחזקאל הנביא מבוארת היטב וכו', ועי' ציון 5. ועי' סנהדרין צב ב: ונילף ממתים שהחיה יחזקאל, ושם שיש סוברים שתחיית המתים שביחזקאל משל הוא, ועי' אגרת תחיית המתים לרמב"ם שנראה שהכריע כן.
  45. ↑ שמואל א ב ו. פסקי ריא"ז שם.
  46. ↑ עי' ציון 84 ואילך.
  47. ↑ יד רמ"ה סנהדרין בתחילת הפרק, ע"פ סנהדרין צא א וב, אמר ליה אנטונינוס לרבי וכו'; אור ה' מאמר ג ח"א כלל ד פ"ב; בית אלוקים שער היסודות פרק נג ד"ה סבה שלישית.
  48. ↑ עי' ציון 78 ואילך.
  49. ↑ תנא דבי אליהו רבה פרשה ה.
  50. ↑ עי' ריטב"א ר"ה טז ב ותענית ל ב, מש"כ ע"פ דניאל יב יב, ועי' ציון 99; שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתלט. ועי' האמונות והדעות שבציון 119.
  51. ↑ בית אלוקים שער היסודות פרק נג, ועי' האמונות והדעות מאמר ז פ"ט במעלות שיש בתחיית המתים.
  52. ↑ ספר העיקרים מאמר ד פ"ל. ועי' האמונות והדעות שם, שמנה ז' מעלות שיש לאומה בתחיית המתים, א) מופת לחיזוק האמונה, ב) שיזכו לראות כל הנביאים יחד, ג) קיבוץ כל הצדיקים והמלכים, ד) שיראו כל אחד את קרוביו ואוהביו שמתו, ה) שהקמים יעידו מה שעבר עליהם מעניין מותם ושכרם וקומם, ו) ההוד וההדר שיהיה לקיבוץ כל ישראל מכל הדורות, ז) חיזוק האמונה בתקוות העולם הבא.
  53. ↑ בית אלוקים שם.
  54. ↑ בית אלוקים שם ובפרק נה.
  55. ↑ ספר העיקרים שם.
  56. ↑ עי' ציון הבא, וע"ע מת.
  57. ↑ שבת קנב ב.
  58. ↑ ירמיה לא ז.
  59. ↑ ישעיה לה ו. ריש לקיש בסנהדרין צא ב; בר"ר צה א; תנחומא פר' ויגש.
  60. ↑ דברים לב לט.
  61. ↑ סנהדרין שם. ועי' האמונות והדעות מאמר ז פ"ח, שהביא שתי הדרשות.
  62. ↑ בר"ר שם; תנחומא שם. ועי' בית אלוקים שער היסודות פרק נט שכ' עוד טעם לדבר, ועי' רמב"ן בשער הגמול, מהרש"א סנהדרין שם. ועי' האמונות והדעות מאמר ז פ"ח, שהקמים לתחיה יכירו זה את זה.
  63. ↑ סנהדרין שם וכתובות קיא ב; בר"ר צה א; תנחומא פר' ויגש.
  64. ↑ בית אלוקים שם.
  65. ↑ עי' האמונות והדעות מאמר ז פ"ז, שכ' שמשום האמונה שהצדיקים יעמדו בלבושיהם, פשט המנהג לעשות תכריכים יקרים, עי' מו"ק כז ב, עד שר"ג ביטל המנהג; עי' רשב"א נידה סא א ד"ה זאת אומרת; עי' ריטב"א שם ד"ה והא דאמרינן; גליון הש"ס על התוס' כתובות שבציון 67 בדעת רבנן בירושלמי שבציון הנ"ל. ועי' רשב"א וריטב"א שם שכ', שאם מצות אינן בטלות לעת"ל, קשה איך עומדים הצדיקים בתכריכים שלהן. ועי' תוס' שם שכתבו שבפשטות משמע שהכוונה לתכריכים, רק שמהירושלמי אין נראה כן.
  66. ↑ בית אלוקים שער היסודות פרק נה.
  67. ↑ עי' בר"ר שם; עי' תנחומא שם; תוספות כתובות שם ע"פ ירושלמי שם פי"ב ה"ג, שרבי אמר למעט בתכריכיו משום שסובר שעתידים צדיקים לעמוד בלבושיהם.
  68. ↑ חי' אגדות למהר"ל סנהדרין שם. ועי' מכתב מאליהו ח"ד עמ' 154 וח"ה עמ' 392, ספר אמונת התחייה. ועי' עץ יוסף כתובות שם שפי' שלבוש הכוונה לגוף, שהתחיה לא תהיה לנשמות לבד.
  69. ↑ האמונות והדעות מאמר ז פ"ח: ייתכן; אגרת תחיית המתים לרמב"ם.
  70. ↑ בית אלוקים שער היסודות פרק נט.
  71. ↑ ע"ע עולם הבא, ועי' ציון 74. הרא"ה כפי שהביא מדבריו בספר העיקרים מאמר ד פ"ל; בית אלוקים שער היסודות פרק נט.
  72. ↑ ישעיה כה ח. עולא בסנהדרין צא ב ור' חנינא וריב"ל בב"ר כו ב. ועי' בסנהדרין שם שהכתוב בישעיה סה כ, "כי הנער בן מאה שנה ימות", מדבר בעובדי כוכבים החיים לעתיד לבוא בשביל לשמש את עם ישראל, שהם ימותו לאחר אריכות ימים מופלגת, ועי' בר"ר שם, שלדעת ריב"ל, אף עובדי כוכבים שיחיו באותה שעה לא ימותו, ופי' הכתוב הנ"ל בע"א.
  73. ↑ האמונות והדעות מאמר ז פ"ח; יד רמ"ה סנהדרין צ א, לדעת עולא הנ"ל, וכתב שדעת עולא כר' יוחנן שם צט א שכל הנביאים נתנבאו לימות המשיח, אבל שמואל שסובר שאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, חולק בזה, ועי' ציון 78.
  74. ↑ האמונות והדעות שם.
  75. ↑ ר' אהרן באגרתו לרמ"ה, ספר האגרות אות כב (מהדו' הרד"צ הילמן), ע"פ גירסתו בסנהדרין שם: צדיקים גמורים שעתיד הקב"ה וכו', ועי' באגרת הרמ"ה שם אות מ' שהגירסה בגמ' היא : מתים שעתיד וכו'.
  76. ↑ עי' ציון 116.
  77. ↑ חידושי רבינו דוד סנהדרין צא ב.
  78. ↑ אגרת תחיית המתים לרמב"ם.
  79. ↑ שמואל בסנהדרין צט א.
  80. ↑ יד רמ"ה סנהדרין צ א.
  81. ↑ האמונות והדעות מאמר ז, עי"ש שהאריך בכל הפרק לבאר דעה זו; אגרת תחיית המתים לרמב"ם. ועי' לעיל ציון 73 ואילך, שנחלקו ראשונים אם ייעתקו מימות המשיח לחיי העולם הבא בלא מיתה בינתיים, או שימותו, והעולם הבא יהיה לנשמות בלא גוף.
  82. ↑ האמונות והדעות מאמר ז: בימי הישועה; ספר העיקרים מאמר ד פרק ל בשם הרמב"ם, ועי' אגרת תחיית המתים שכ': יחיה מתים ברצונו וכו' אם לימות המשיח או לפניו או אחרי מותו, ואפשר כוונתו שה' מחיה כרצונו, אבל אין כוונתו לזמן תחיית המתים המובטח בנבואה; פי' המיוחס לרמב"ן שיר השירים ח, יב; אברבנאל הקדמה לישעיה ובמעייני הישועה יא, ט.
  83. ↑ עי' פי' המיוחס לרמב"ן שיר השירים שם, שתחיית המתים תהיה מאתיים שנה אחר ביאת המשיח, ועי' ציון 82. ועי' סוטה מח ב: כאדם האומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבוא משיח בן דוד.
  84. ↑ ראב"ד הל' תשובה פ"ח ה"ב, עי"ש שהוכיח ממה שיש גוף לתחיית המתים, שבעולם הבא יהיה גוף, וכתב שדברי הרמב"ם שחולק וסובר שבעוה"ב אין גופים, דומה כמי שאומר שאין תחיית המתים אלא לנשמות, וצ"ע שהרמב"ם עצמו סובר שתחיית המתים אינה לעולם הבא; אהל מועד שער ראשית חכמה הארוך דרך י; באר שבע בד' הרמב"ן, ועי' שער הגמול שמשמע שגם הוא מודה שתחיית המתים בימות המשיח, ולא אמר כן אלא על העולם הבא.
  85. ↑ אבן עזרא דניאל יב ב; יד רמ"ה סנהדרין צ א; ריטב"א ר"ה טז ב ותענית ל ב, ועי' ריטב"א נדה סא ב, ועי' ציון 88; באר שבע שם; שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתלט בשם חכמים הקדמונים ובח"ג סי' תרמ"ד. ועי' להלן: הקמים בה, מי יקומו בכל אחת מהתחיות, ועי' ציון 132.
  86. ↑ ע"ע ימות המשיח.
  87. ↑ ריטב"א נדה סא ב, ועי' אגרות הרמ"ה (מהדו' הרד"צ הילמן) אות מו, שכ' שאין כוונת שמואל לבטל הניסים העתידים להיות, אלא רק שלא יהיה שינוי גמור מסדר העולם.
  88. ↑ ריטב"א ר"ה טז ב.
  89. ↑ יד רמ"ה סנהדרין צ א.
  90. ↑ ר' אבהו, תענית ז א. ועי' פיה"מ דלהלן, שהביא כן בשם בראשית רבה.
  91. ↑ עי' ציון 82 ואילך.
  92. ↑ האמונות והדעות מאמר ז פ"ח, ועי' ציון 111, ועי"ש שרוב ישראל בכלל צדיקים או שעשו תשובה; רמב"ם בפיה"מ בהקדמה לפרק חלק.
  93. ↑ רמב"ם שם. ולדעה זו משמע שהדבר תלוי בשם "רשע", ולא בחלק לעוה"ב, ועי' ציונים הבאים.
  94. ↑ בית אלוקים שער היסודות פרק נט, ועי"ש שמשמע שהוא כדברי הרס"ג הנ"ל, וצ"ע.
  95. ↑ ספר העיקרים מאמר ד פ"ל ול"א, ונראה שכך הייתה גרסתו בתענית שם.
  96. ↑ עי' ציון 85.
  97. ↑ הרמ"ה באגרתו לר' אהרן, ספר האגרות אות מ (מהדו' הרד"צ הילמן), ע"פ כתובות קיא א: יודע היה יעקב בעצמו שהוא צדיק גמור וכו', וכן לפי גירסת ר' אהרן שם בסנהדרין צא ב: צדיקים גמורים שעתיד הקב"ה וכו'. ועי' ציון 95.
  98. ↑ אבן עזרא דניאל יב ב, ומשמע שהוא כותב כן בשם הרס"ג, ועי"ש שהפסוק שם שאמר "ורבים מישני וגו'", אין הכוונה שרובם יקומו; יד רמ"ה סנהדרין צ א ובאגרות שבציון 97; עי' ריטב"א ר"ה, ועי' ציון 99: לצדיקי ישראל; שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתלט וח"ג סי' תרמ"ד, ועי"ש שאף שכתב שהיא לצדיקים, אין כוונתו לכל מי שאינו רשע.
  99. ↑ דניאל יב יב. ריטב"א ר"ה טז ב ותענית ל ב, ואף שבתענית לא כתב לשון "צדיקים", משמע שדבריו משלימים זה את זה, והקימה לתחיה היא שכר הציפייה לגאולה.
  100. ↑ ערוך לנר סנהדרין שם.
  101. ↑ שם.
  102. ↑  ? יצחק שם, ע"פ סוכה נב ב.
  103. ↑ יד רמ"ה סנהדרין צ א; תפארת ישראל סנהדרין פ"א מ"א יכין אות ד, ועי"ש שהביא מתענית שם, ופי' שכוונת הגמ' שגבורות גשמים היא טובה בין לצדיקים ובין לרשעים, אבל תחית המתים אינה טובה אלא לצדיקים בלבד, שלרשעים היא עונש.
  104. ↑ עי' ציון 84 ואילך.
  105. ↑ ע"ע עולם הבא.
  106. ↑ יד רמ"ה סנהדרין צ א וקז ב; ריטב"א ר"ה טז ב; רבינו בחיי בראשית ג כא; מאירי אבות ד כט: אחד מן הדעות המקובלות לקצת מאמינים.
  107. ↑ דניאל יב ב.
  108. ↑ יד רמ"ה סנהדרין צ א, ע"פ סנהדרין צא א וב, אמר ליה אנטונינוס לרבי וכו', ועי' ציון 47.
  109. ↑ אבן עזרא דניאל יב ב בשם הרס"ג, ועי' ציון 98.
  110. ↑ ציון 88.
  111. ↑ עי' ציון 92.
  112. ↑ ע"ע חילול ה'.
  113. ↑ האמונות והדעות מאמר ז פ"ח, עי"ש שהביא מיומא פו א: ד' חילוקי כפרה, אך סוף הדברים שהביא משום אינם בגמ' לפנינו.
  114. ↑ סוטה ה, ועי' תוס' שם ד"ה כל, שהקשה למה לא הוזכר במשנה סנהדרין צ א "כל ישראל יש להם חלק וכו'".
  115. ↑ ישעיה סא ה.
  116. ↑ רבינו דוד סנהדרין צא ב. ועי' ציון 77, שגויים אלו חוזרים לעפרם.
  117. ↑ אברבנאל בהקדמה לדניאל ובמעיני הישועה יא ט.
  118. ↑ ע"ע ימות המשיח, ועי' ציון 72 ואילך.
  119. ↑ האמונות והדעות מאמר ז פ"ח, וכתב שלא מצאנו שהובטחה התחיה אלא לאלו שהיו בגלות.
  120. ↑ שם בשם יש מי שאומר.
  121. ↑ ישעיה מב ה.
  122. ↑ ר' אלעזר בכתובות קיא א, ועי"ש שבתחילה דרש כן מפסוק אחר ור' אבא בר ממל דחה את ראייתו; עי' פסיקתא רבתי פ"א, ועי' ציון 131.
  123. ↑ עי' ירושלמי כלאיפ פ"ט ה"ג: אמר ר' סימי וכו', ועי' מהרש"א כתובות שם, שפירש שהירושלמי הוא המחילות שבציון 125; ר' אילעא בכתובות שם, ועי' רש"י ומהרש"א שם ד"ה שצדיק גמור, שמבואר בדבריהם שרק על הצדיקים אמרו שחיים אף שהם בחו"ל.
  124. ↑ מהרש"א ע"פ דברי קרנא וחנינא ואחוהי דר' אבא שבציון 125, ומשמע קצת בדבריו שאף ר' עילאי שבציון 123 מודה שיש צדיקים שזוכים למחילות.
  125. ↑ אביי וקרנא וחנינא ואחוהי דר' אבא שם, ועי' ציון 123.
  126. ↑ רש"י שם ד"ה מחילות. וצ"ע שא"כ הרי הם חיים בחו"ל, ובפסוק מבואר שחיים רק בא"י, ועי' חי' אגדות למהר"ל, שהמחילות נמשכים אחר א"י. ועי' מהרש"א כתובות שם, שמפרש שהירושלמי שבציון 123 הוא שלא כדברי רש"י.
  127. ↑ כתובות שם: מתיב רבי אבא בר ממל וכו' ולרבי אבא בר ממל האי נתן וגו' מאי עביד ליה וכו'.
  128. ↑ ישעיה כו יט.
  129. ↑ כתובות שם.
  130. ↑ תהילים קטז ט.
  131. ↑ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג; תנחומא ויחי ו. ועי' שם ושם, שצדיקים שקמים בגלגול לא"י וקמים עם מתיה, עי' ציון 123 ואילך.
  132. ↑ תנחומא ויחי ו, ולכאו' משמע שיש תחיה בימות המשיח ואחר ימות המשיח, ומתי ארץ ישראל זוכים לקום בתחיה של ימות המשיח, ועי' ציון 85, ועי' תנחומא שם, שצדיקים מתגלגלים לא"י וקמים עם מתיה.
  133. ↑ ישעיה כו יט. כתובות קיא א, ועי"ש שאמרו כן לד' ר' אלעזר שסובר שאין מתים שבחו"ל קמים לתחיית המתים, ולדעתו הפסוק הנ"ל מיותר, עי' ציון 129, וצ"ע דעת רבי אבא בר ממל בנפלים.
  134. ↑ משנה סנהדרין צ א; רמב"ם בפיה"מ שם: היסוד השלושה עשר ותשובה פ"ג ה"ו.
  135. ↑ סנהדרין שם.
  136. ↑ עי' ציון 84 ואילך. ר"ן שם; רע"ב על המשנה שם.
  137. ↑ עי' לעיל: זמנה ציון 81 ואילך.
  138. ↑ יד רמ"ה שם.
  139. ↑ ספר העיקרים מאמר ד פרק לא, ועי"ש מאמר א פ"י, ועי' באר שבע סנהדרין שם, שהקשה הרבה על דבריו.
  140. ↑ עי' ציון 5 ואילך, היכן רמוזה תחיית המתים בתורה.
  141. ↑ רש"י שם ד"ה האומר, ע"פ גרסתו במשנה שם: האומר אין תחיית המתים "מן התורה", והביאו ביד רמ"ה, ועי' באר שבע שבציון 142; ר"י מלוניל שם; שו"ת מהרי"ל סי' קצד, ועי"ש שכ"ה אפילו אם מאמין בתחה"מ ע"פ הקבלה; עי' שערי תשובה שער ג אות קנד. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' ט.
  142. ↑ באר שבע שם, ועי"ש שהוכיח מכ"מ שאין גורסים תיבות "מן התורה", ואף אם גורסים כן אינו בדווקא, וכתב שדברי רש"י שם, תלמיד טועה כתבם.
  143. ↑ מאירי שם בפירוש אין תחיית המתים "מן התורה".
  144. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ד; ספר העיקרים מאמר ראשון פכ"ג.
  145. ↑ פסקי ריא"ז סנהדרין פי"א אות ד.
  146. ↑ ספר העיקרים מאמר א פ"ב, ועי"ש מאמר ד פמ"ב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:תחית_המתים&oldid=149004"