חזקת שלוש שנים
|
|
הגדרה
אדם שנמצא בקרקע שלוש שנים והבעלים הקודם לא מחה בו (הסוגיות בבבא בתרא פרק ג).
לדוגמא, ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא, אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה (בבא בתרא ל.).
נקראת גם חזקת קרקעות.
מקור וטעם
בטעמה נחלקו הראשונים והאחרונים לחמש שיטות (שיטות א וד הן הידועות יותר):
- חזקת אומדנא מכך שלא מיחה, שאם הקרקע היתה שלו היה מוחה. ורק תוך שלוש שנים לא מועילה משום שיש נגדה טענת "אחווי שטרך", שהרי אנשים שומרים את שטרותיהם שלוש שנים (רמב"ן בבא בתרא מב., ולולא טענת אחווי שטרך היתה צריכה להועיל מייד כמו מוחזק במטלטלין (ריטב"א בבא בתרא כט. ד"ה אלא)).
- בדומה לזה יש שכתבו שהיא אנן סהדי שאם לא מכר היה מוחה במחזיק (תוס' בבא מציעא קי. ד"ה אמר ליה).
- חזקת אומדנא שמשום שמיחה רק לאחר שלוש שנים נראה כמערים, שחיכה שהמחזיק יאבד את שטרו (רשב"א בשיטה מקובצת בבא בתרא כט.).
- תקנת חכמים, משום שהקונים מאבדים את שטרות הקניה תקנו להם חכמים את חזקה זו (או שתיקנו שהמערער ימחה - רבנו יונה כט. ד"ה אלא), כדי שלא יפסידו (רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., קצוה"ח קמ-ב. אך בשיעורי רבנו אבי עזרי (בבא בתרא כח. ה סוף ד"ה ומעתה נראה) ביאר בדעת הנימוקי יוסף שאינה תקנת חכמים, אלא שחכמים קבעו מה נחשב מחזיק כדרך שהבעלים מחזיקים בשלהם).
- תקנת חכמים גורמת לחזקת אומדנא, שכיוון שחכמים תיקנו את החזקה, ממילא היה צריך למחות כדי שהמחזיק לא יזכה בה מתקנת החכמים, ומכך שלא מיחה זו אומדנא שמכרה לו (שער משפט קמ-ג בסופו, קהילות יעקב בבא בתרא י-ג).
בדינים שונים
גט אשה, החזקה מועילה בו, שסומכים על גט ששייך לאשה מדין חזקת שלוש שנים (גיטין כ:).
פרטי הדין
כל חזקה שאין עימה טענה אינה חזקה (בבא בתרא מא. במשנה). ובטעם לזה מצאנו שלוש דעות:
- לשיטה שחזקה היא אומדנא מכך שלא מיחה[1] - האומדנא הזו אינה הוכחה גמורה (ולכן לשון הרמב"ן היא "רגליים לדבר"), וצריך טענה בשביל לחזק אותה (מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה ולהנ"ל).
- לשיטה שחזקה היא תקנת חכמים ללקוחות שלא יפסידו[2] - כיוון שכל התקנה נועדה לטובת הלקוח, תקנו רק במקרה שהלקוח עצמו טוען (מנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין).
- אך הקהילות יעקב נשאר על כך בצ"ע (בבא בתרא יז-ג, הובא במנחת אשר בבא בתרא יח-ב ד"ה וכעין).
שבועת היסת - נחלקו הראשונים האם המחזיק צריך גם להישבע שבועת היסת (שאע"פ שאין נשבעים על הקרקעות - שבועת היסת כן נשבעים): לריטב"א לא נשבע, כיוון שהחזקה עומדת במקום עדים או שטר (וכשיש עדים או שטר אין צריך להישבע), ולרמב"ם צריך להישבע (ריטב"א בבא בתרא כח. ד"ה וכל, והביא את הרמב"ם). וגם הרמב"ם מצריך שבועה רק כשהמערער בא בטענת ברי (ריטב"א שם בשם הרשב"א).
חוזק
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[3].
מרא קמא, חזקת שלוש שנים מוציאה ממנו (בבא בתרא כח. במשנה). ואדרבה, כל מה שצריך את חזקת שלוש שנים הוא דווקא כשיש מרא קמא, שאם לא כן מספיקה גם ישיבת יום אחד בקרקע (ריטב"א רא"ש ונימוקי יוסף בבא בתרא כח., רשב"ם כט: ד"ה עליו).
ראה גם