אנציקלופדיה תלמודית:קטן

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:04, 6 ביוני 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - אדם קודם שנעשה בן דעת ונתחייב במצות ובעונשים, לענין חיובו במצוות...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - אדם קודם שנעשה בן דעת ונתחייב במצות ובעונשים, לענין חיובו במצוות ואיסורים ולענין דיני ממונות הנוהגים בו.

במצוות ואיסורים

קטן פטור מכל מצוות האמורות בתורה[1], שאין בו דעת[2] ואינו בן חיוב[3]. ושני לימודים לדבר:

א) נאמר: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' ואשמה הנפש ההיא[4], הנפש ההיא, הכל במשמע - שמשמע כל שיש לו נפש[5] - האנשים והנשים והגרים במשמע, משמע מביא את אלו ומביא את הקטן - שבכלל הנפש ההיא הייתי יכול לומר שמרבה גם את הקטן שחייב אשם[6] - אמרת מה אם עבודה-זרה* חמורה פטר בה את הקטן - שנאמר: והוצאת את האיש ההוא[7], איש, ולא קטן[8]. או משום שנאמר בעבודה זרה: איש או אשה אשר יעשה את הרע[9], איש, ולא קטן[10] -קל-וחֹמר* לכל מצוות שבתורה[11].

ב) נאמר: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם[12], ואינו קרוי איש עד שהוא בן שלוש עשרה, שנאמר: ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה[13], ואז היה לוי בן שלוש עשרה שנה[14], כשתחשוב שתי שנים שעשה יעקב בבית אל[15], דהיינו בסוכות, שעשה שם י"ח חודשים, שנאמר: ויעקב נסע סֻכֹּתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סֻכֹּת על כן קרא שם המקום סֻכות[16], שהה שם שמונה עשר חודש[17], קיץ וחורף וקיץ, סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ[18], ויבן לו בית לימות החורף, עשה סוכות שתי פעמים שני ימות הקיץ, הרי שמונה עשרה[19], יצא מסוכות ובא לבית אל, ועשה שם שישה חודשים מקריב למקום[20], וקראם הכתוב "איש"[21], שנאמר: ויקחו שמעון ולוי איש חרבו[22], הרי שקראו הכתוב איש לבן שלוש עשרה[23], ולא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש בפחות מבן שלוש עשרה[24].

יש מהאחרונים שכתבו, שאין צורך בלימוד לפטור קטן מהמצוות[25], שהרי לא מצינו בשום מקום שענש הכתוב את הקטן[26], ולא נצרך הלימוד מהכתוב אלא היכן שיש שום ייתור, שהייתי חושב לרבות הקטן למרות שבשאר מצוות פטור, לכן נצרך הלימוד מהכתוב שאפילו היכן שיש יתור לא נרבה קטן[27], והוא גילוי מילתא בלבד[28], ולכן יש מקומות שבהם בא מיעוט "איש" ולא קטן[29].

אף מדרבנן פטור הקטן מהמצוות[30], אלא שיש חיוב מדרבנן לחנכו במצוות, ועל כך ע"ע חנוך.

קטן זה, היינו שלא הגיע לכלל שנים, דהיינו שלוש עשרה שנה ויום אחד[31], אבל כל שהגיע לכלל שנים, חזקה* שהביא סימנים של גדלות, דהיינו שתי שערות[32], ועל כך ע"ע גדול[33]. ושם[34], ששיעור זה של שלוש עשרה שנה הוא הלכה-למשה-מסיני*.

על שיעור קטן בבן-נח*, ע"ע[35]. על פטור קטן ממצוות ודינים התלוןיים בדעת, מחשבה וכוונה, ע"ע חרש שוטה וקטן: במצוות ואיסורים. על נדר*, שהחיוב לשומרו אינו חל על גדול* בלבד, אלא חייב בקיומו - מן התורה, לסוברים כן. או מדרבנן, לסוברים כן - אף קטן שהוא מופלא הסמוך לאיש, ע"ע נדר. על שיעור קטן בעבד-כנעני*, ע"ע.

הנברא על ידי ספר יצירה

אדם שנברא על ידי ספר יצירה, על פי צרופי אותיות של שם[36], שאינו מצטרף למנין עשרה לכל דבר-שבקדשה*[37], יש מהאחרונים שכתבו שלא דנו עליו אלא לאחר שנעשה בן י"ג, שקודם לכן הרי הוא קטן[38]. ויש מהאחרונים הסוברים שאין בו דין קטן, ואין בו חילוק בין קודם י"ג לאחר י"ג[39].

על חובת הרחקת קטן מאיסורים, ע"ע קטן אוכל נבלות.

קניינו והקנאתו

קניינו

הקטן, אין קניינו כלום[40], שצריך שיהא איש[41], שכן נאמר לגבי קנין[42]: שלף איש נעלו[43], איש, ולא קטן[44].

בצורת קנייתו של הקטן, כשדעת אחרת מקנה, נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים סוברים שאין קנין לקטן אלא במשיכה*[45], שהקטן אינו יודע בדרכי הקנאה כלל[46], ורק במשיכה מבין שמשך הדבר אליו או משכוה ממנו[47]. וכשאמרו הפעוטות מקחם מקח וממכרם ממכר במטלטלים[48], דוקא בשמחזיק בהם הזוכה, שכיון שברשותו של קטן מחזיק בהם תיקנו בהם שיזכה משום כדי חייו[49], אבל בהקנאה אחרת אינו כלל[50]. וקטן שקנה מטלטלים מאחרים, והקנום לו בקנין או השכירו לו המקום שהמטלטלים מונחים עליו, לא קנה עד שימשוך[51], שהקנין שהקנו לו האחרים ושכירות המקום שהשכירו לו אינו כלום[52], לפי שאינו זוכה בדרכים שזוכים בהם הגדולים. ראיה לדבר שאין חצר* של קטן ולא ארבע-אמות* שלו קונים לו - לסוברים כן[53], וכן הלכה[54] - ולא יהיה הקנין או שכירות המקום גדול מחצירו[55], וקטן אינו יכול להקנות בקנין סודר אפילו מטלטלים, שיש רשות בידו ליתן במתנה כשהגיע לעונת פעוטות[56]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[57]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שקטן שקנה בקנין קנה - אפילו בקנין אגב* וחליפין*[58] - שהמקנה מקנה לו כל קניינו ואינו חוזר בו[59].

על קטן, שקניינו בארבע-אמות* תלוי במחלוקת אם יש לו קנין חצר*, ע"ע ארבע אמות[60]. לסוברים שקטן אינו בקנין חליפין*[61], אם מכל מקום ישנו בקנין חליפין שוה בשוה[62], ע"ע חליפין[63]. על קטן, שנחלקו לשונות התלמוד אם יש לו קנין חצר לענין מציאה, ע"ע חצר (ב)[64]. ושם[65], שלהלכה אין לו. על כך שלסוברים שאין קנין לקטן אלא במשיכה[66], אם נתן מעות על המקח וחזר בו, אינו מקבל מי-שפרע*, ע"ע. על כך שאין העדים חותמים אלא על שטר* של גדול, ע"ע שטר.

הקנאתו

אף בקנין מיד הקטן, נחלקו ראשונים: לסוברים שאין קנין הקטן אלא במשיכה* כשדעת אחרת מקנה[67], אם קנו מיד הקטן - בקנין סודר*[68] - וחזר בו, לא קנה הלוקח, שאין מוציאים מידי הקטן בדין, ואין קנין מיד הקטן כלום[69], שקטן אינו בדרכי הקנאה כלל, לא לקנות ולא להקנות[70], ואינו מקנה בחליפין*[71], משום שהקנין בשטר*, ואין העדים חותמים אלא על שטר של אדם גדול[72], שסתם קנין לכתיבה עומד וכל שאינו ראוי לכתיבה אינו קנין[73], וכיון שלא הוציאו מידי הקטן יכול לחזור בו[74], מה שאין כן כשקונה הלוקח במשיכה, וכל משיכה היא מרשות מוכר לרשות הלוקח או לסימטא, שכבר יצאה מרשות המוכר, ששוב אין צריך הוצאה מיד הקטן[75]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[76]. ולסוברים שקניינו של קטן קנין[77], קטן שהקנה בקנין קנה - אפילו בקנין אגב* וחליפין*[78] -שהקנין לא גרע מהכסף, והוא כסף עצמו[79], ונמצא כסף גומר, שעדיף משאר כסף, וקונה לגמרי[80].

בשטר

היורש מאביו שטר-חוב*, נחלקו בו ראשונים: יש מהראשונים סוברים שדינו כמטלטלים - שיכול מתקנת חכמים למוכרם[81], או ליתנם במתנה[82] - שהרי נקנה אגב* קרקע, ויכול למוכרו או ליתנו לאחר במתנה[83], ואין דינו כקרקע, שאינו יכול למוכרו[84] או ליתנו במתנה[85]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[86]. ויש מהראשונים שכתבו - לדעתם שאין קטן קונה אלא במשיכה[87], ואין קטן מקנה אלא במשיכה[88] - שמי שמתחייב לקטן במנה בשטר, אינו זוכה, כיון שאין הדבר תחת ידו, אלא אם כן מזכה להם על ידי אחר[89], וכן קטן המזכה לאחר שטר חוב אין מתנתו כלום, שהרי צריך קנין אגב* או כתיבה ומסירה, וקטן אינו בדרכי הקניינים[90].

השכיר מקום המטלטלים

השכיר הקטן מקום המטלטלים וחזר בו, לא קנה הלוקח[91], ששכירות כמכר הוא[92], שאף על פי שמייד שהשכיר לו המקום שהמטלטלים מונחים עליו, הרי אין מונחים ברשות הלוקח, ואין צריך הוצאה מידו[93], מכל מקום אין שכירות* הקטן בקרקע כלום[94], משום ששכירות ממכר ליומו הוא[95], ואין ממכרו של קטן ממכר בקרקע[96].

זכייתו לעצמו ולאחרים

זכייתו לעצמו

קטן, אם יש בו קצת דעת[97], כגון שנותנים לו צרור וזורקו, וכשנותנים לו אגוז נוטלו, זוכה לעצמו[98], אם רצו להקנות לו איזה דבר[99], שיש דעת-אחרת-מקנה*[100], וקודם זמן זה אינו זוכה אף לעצמו[101], אלא אם כן זיכו לו על ידי אחר[102].

על קטן שאין לו זכייה אף מדרבנן, ואם מצא מציאה אין איסור לגזול ממנו אלא מפני דרכי-שלום*, ע"ע גזל[103], ואין הדברים אמורים אלא במציאה והפקר, שאין דעת-אחרת-מקנה* אותו, אבל כשדעת אחרת מקנה לו, כגון במתנה ומכירה, הוא זוכה, ועל כך ע"ע דעת אחרת מקנה: בקטן. ושם[104], שיש חולקים.

זכייתו לאחרים

בזכיית קטן לאחרים, נחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שמדאוריתא אין קטן זוכה לאחרים[105], שאם זיכה אדם לחבירו דבר על ידי אותו קטן, שמסר בידו החפץ ואמר: זכה בחפץ זה לפלוני, לא זכה, ואם בא הנותן לחזור, חוזר[106], שהרי זכייה לאחרים מטעם שליחות* היא - לסוברים כן[107] - ואין שליחות לקטן[108]. ומדרבנן נחלקו אמוראים: לדעת רב יהודה אמר ר' אסי, קטן שנותנים לו צרור וזורקו, וכשנותנים לו אגוז נוטלו, אין זוכה לאחרים[109], ואם כשנותנים לו חפץ מחזירו לאחר שעה - כשתובעים אותו ממנו[110], שיודע להצניעו, ואם שואלין אותו ממנו יודע להחזירו להן[111] - זוכה לאחרים[112] מדרבנן[113]. ולדעת שמואל אחד זה ואחד זה אין זוכה לאחרים[114], כלל[115], שזכיית הקטן היא מדרבנן[116], ומשום כך[117] אינו זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות[118], שתהא זכייתו מן התורה[119]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהכל מודים שקטן זוכה לאחרים מדרבנן, ולא נחלקו רב יהודה ושמואל, אלא שלדעת רב יהודה אפילו מדאוריתא זוכה לאחרים[120], ואף על פי שזכייה היא מטעם שליחות ואין שליחות לקטן, מכיון שהכתוב ממנו ממעטים קטן בשליחות נכתב לגבי תרומה*[121], אין למעט קטן משליחות אלא בדבר שאינו בו, כגון תרומה שאינו שייך בתרומה של עצמו[122], אבל בזכייה, שזוכה לעצמו[123] זוכה אף לאחרים[124]. ולשמואל אינו זוכה לאחרים אלא מדרבנן[125].

להלכה פסקו ראשונים שאין זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות[126] - שלדעתם כן סובר שמואל[127] - והלכה כשמואל[128].

במקח וממכר

קטן אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר מדין תורה[129], לפי שאינו בן דעת[130], ואין מעשהו כלום[131]. ויש שכתבו הטעם, שבכל התורה כתוב "איש" למעט קטן[132].

כל מי שהוא מבן שש שנים ולמטה, אין ממכרו ממכר[133], ואין הקנייתו לאחרים כלום[134] - אף מדרבנן - ודינו כדין מי שאינו בן דעת כלל[135], ואפילו היה חריף שבחריפים[136], שעד שש שנים ודאי אין בו דעת לקנות ולא להקנות[137].

הפעוטות מקחם מקח וממכרם ממכר במטלטלים[138], והוא תקנת חכמים[139], מפני תיקון העולם[140], משום כדי-חייו*[141], שיוכל להתפרנס כשיוכל למכור שלו, שאם לא כן לא יוכל להתפרנס[142], שאם ממכרו לא יהיה ממכר, לא ימכרו לו מזונות ולא יקנו ממנו[143], כיון שיכול לחזור בו, ולא יהיה לו מה לאכול[144].

תקנת חכמים זו היא לפי חריפותו של הפעוט[145], שמיום שנשתלמו לו שש שנים ועד שלוש עשרה שנים ויום אחד, נקראים פעוטות, ומקחם מקח וממכרם ממכר[146], במטלטלים, אבל לא בקרקעות[147], שבקרקע אינו מוכר עד שיגדיל[148]. ומספר טעמים ניתנו מדוע לא תיקנו כן בקרקע: א) כדי שלא ישחית נחלתו[149]. ב) לא שייך תקנת משום כדי חייו בקרקע[150], שעל כדי חייו די במטלטלין לבד[151]. ג) במטלטלין אין לחוש להפסד, כיון שאם נתאנה דינו כגדול, שתות קנה ומחזיר אונאה*, יתר משתות בטל מקח[152], אבל בקרקע אם נתקן לו מקח אם כן יתאנה הרבה, שאין אונאה לקרקעות[153], וקרוב לאנותו, לכן לא תיקנו לו[154]. ד) בקרקע צריך הבנה יתירה וחששו שיתאנה הרבה[155].

תקנת חכמים זו אינה אלא אם יודע במקח וממכר כאשר יודעים בני אדם[156], לפי שיש קטן נבון בן שבע ויש אחד שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן[157]. ונחלקו ראשונים: א) יש סוברים שמבן שש שנים ואילך אם יודע בטיב משא ומתן - דהיינו שבדקוהו ומצאוהו שיודע[158] קצת בטיב משא ומתן[159] - ממכרו ממכר במטלטלים, ואינם מחלקים בגילאים אחרים[160], ואפילו אחר עשר שנים בודקים אותו, כי אפשר שמהלכו עם הבריות, אבל בענין משא ומתן אין לו הבנה בטיב משא ומתן כלל, ובפרט כעת שמצויים רמאים, שאם אין לו הבנה בטיב משא ומתן בקל יפתה אותן למכור וליתן את שלהם[161]. ב) ויש סוברים שזה שצריך בדיקה, היינו כשהוא פחות מעשר שנים[162], ומבן עשר ואילך כל שאינו שוטה* ממכרו ממכר[163], אפילו לא בדקוהו שיודע[164], שמן הסתם הוא בן דעת קצת[165], וכל שאינו שוטה מקחו מקח וממכרו ממכר[166]. ג) ויש סוברים שעד עשרה סתמו בחזקת שאינו חריף וצריך בדיקה[167], ומכאן ואילך סתמו בחזקת חריף עד שיתברר שאינו חריף[168], ואם אינו חריף אין ממכרו ממכר[169]. ד) ויש הסובר שמבן שש ממכרו ממכר במטלטלים, ואפילו אינו יודעי בטיב משא ומתן[170]. ה) ויש הסובר שעד שנים עשרה שנה אין הקנאותיו כלום, משנים עשרה ואילך ממכרו ממכר אם יודע בטיב משא ומתן[171].

יש מהראשונים הסובר שלא אמרו שאינו מוכר קרקע, אלא בנכסי אביו, אבל בנכסים שלו, וקרקעות שלו, אפילו מבן שש, כשם שמקחו מקח כך ממכרו ממכר[172]. והרבה ראשונים כתבו שאין חילוק בזה, ואף כשניתן לו קרקע במתנה, אינו מוכרו לאחרים[173].

כשיש אפוטרופוס

במה דברים אמורים, בקטן שאין לו אפוטרופוס*[174], שלא מינה עליו אביו או בית-דין* אפוטרופוס[175], אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחם מקח ואין ממכרם ממכר[176], אפילו במטלטלים, אלא מדעת האפוטרופוס, שאם רצה לקיים מקחו וממכרו במטלטלין קיים[177], שכיון שהם יכולים למכור לצורך היתומים נסתלק כח היתומים במשא ומתן, שהרי אין הטעם של כדי חייו[178], שהרי האפוטרופוס נושא ונותן בעדו[179] ומשגיח על חיותו[180]. והוא הדין בעל הבית שסמכו יתומים אצלו מעצמם והוא משתדל בנכסיהם, שדינו כדין מינהו אבי יתומים[181].

יותר מכדי חייו

מכר הקטן יותר מכדי-חייו*, נחלקו גאונים וראשונים: א) יש מהגאונים סוברים שאין ממכרו ממכר אלא אם מכר בכדי חייו[182], ואף על פי שלענין מתנה, מתנתו מתנה אפילו מרובה[183], שכן אמרו בטעם תקנת חכמים, שהוא משום כדי חייו[184], אלא שצידדו שאם יש ממון הרבה, ינתן לו ממנו מקצת לסחור במה שיתלמד במקח וממכר, ואף על פי שאינו צריך לכדי חייו[185], ולפי מראית עיני הדיין[186]. ב) וראשונים כתבו שאף אם מכר יותר מכדי חייו, ממכרו ממכר[187], שהרי לענין מתנה אין חילוק בזה[188], שכיון שתיקנו חכמים, לא חילקו בתקנותיהם ("לא-פלוג-רבנן*"), בין לכדי חייו ובין יתר מכדי חייו[189], ואפילו מכר שוה מאה מנה ממכרו ממכר[190], ולא הזכירו כדי חייו אלא ליתן טעם בדבר[191]. ועוד, שאי אפשר לחלק בין כדי חייו ליותר, ומי יתן הקצבה לזה[192]. ועוד, שאם כן חזר החשש למקומו, שהלוקח ממנו או המוכר לו יפחד שמא זהו יותר מכדי חייו[193]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[194].

כשעשו שלא כהוגן

מכרו הפעוטות מכירה שאינה כהוגן, כגון שמכרו בנכסים מועטים שכבר זכו בהן הבנות למזונותיהן[195], יש מהראשונים סוברים שלא הפסידו הבנות מזונותיהן, שכיון שהפעוטות מן הדין אין מעשיהם כלום[196], אלא שתיקנו להם חכמים משום כדי חייהם[197], בכגון זה שיעשו שלא כהוגן, לא תיקנו להם חכמים[198], אפילו במטלטלים[199].

מקח טעות

קטן היודע בטיב משא ומתן, שאין לו אפוטרופוס, שנשא ונתן במטלטלים וטעה, דינו - בשתות[200] - כדין הגדול[201]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים שהקטן אין לו מחילה[202], שהרי אמרו שהיתום אין לו מחילה[203], לכן - אף על פי שאצל גדול פחות משתות מחילה[204] - עד שתות קנה הקונה ומחזיר אונאה, יותר משתות בטל מקח[205]. ויש סוברים שקטן דינו כדין הגדול לגמרי[206], פחות משתות מחילה, שתות מחזיר אונאה[207], יתר על שתות בטל מקח[208], שאף על פי שהיתום אין לו מחילה, מכל מקום חכמים שתיקנו שיהיה מכרם ממכר משום כדי חייהם[209], הם תיקנו שיהיה טעותם כגדול[210]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[211].

כשהחזיק בקרקע

אף על פי שהקטן אינו מוכר ונותן קרקע עד שיגדיל[212], יש מהראשונים סוברים שהקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע, תעמוד בידו, אף על פי שאין ממכרו בקרקע כלום, שהקטן כמי שאינו בפנינו הוא, וזכין-לאדם-שלא-בפניו*[213]. ויש מהראשונים סוברים שאין הקטן זוכה בקרקע[214].

להלכה כתבו הפוסקים שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו[215], וכתבו שהקטן יכול לחזור בו ואין המוכר יכול לחזור בו[216]. ויש שכתבו שאף המוכר יכול לחזור בו[217].

על זכייה עבור הקטן, שנחלקו בה תנאים, ע"ע זכין לאדם שלא בפניו[218]. ושם[219], שלהלכה זוכים עבורו. לדעה זו, נחלקו ראשונים אם הוא מן התורה או מדרבנן, ועל כך ע"ע הנ"ל[220]. על קטן, שהחזיק בנכסי אחרים, שנחלקו ראשונים אם יש לו חזקת-קרקעות*, ע"ע: שאין להם חזקה[221].

במתנה

במתנת קטן, נחלקו אמוראים: לדעת רב יימר אין מתנתו מתנה[222]. ולדעת מר בר רב אשי - וכן העיד רב מרדכי משמו של רב אשי[223] - מתנתו מתנה[224], אחת מתנת שכיב-מרע* ואחת מתנת בריא, אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת[225]. וכן הלכה[226], ודינו כדין מקח וממכר, שתלוי בגיל הקטן[227]. וכתבו ראשונים שאף זו תקנת חכמים היא[228], וכדי שיעשו לו טובות, אנו אומרים שכן הדין אפילו במתנה מרובה, ואפילו במתנת שכיב מרע, שאין טעם זה שיעשו לו טובות, מתנתו מתנה, שלא חילוק חכמים ("לא-פלוג-רבנן*) בתקנותיהם[229].

כפי הדין במקח וממכר[230], אף כאן תקנה זו אינה אלא במטלטלים, אבל קרקע שאינו נותן עד שיגדיל[231], ואפילו במתנת שכיב מרע[232], שמאחר שאין ממכרם מכר בקרקע כל שכן שאין מתנתם מתנה[233], שהרי נחלקו אמוראים אם מתנת הפעוטות מתנה[234] - ולא נחלקו במקח וממכר - הרי שבפעוטות גרוע כח מתנה מכח ממכר[235]. או שכיון שלא תיקנו לו מקח וממכר בקרקעות[236], גם מתנה לא תיקנו בו[237].

בטעם תקנת חכמים שהפעוטות מתנתם מתנה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהיא משום כדי חייו[238], כדי שיעשו לו טובות[239], שלא יבטל ולא ימצא מי שימכור לו ולא שיקח ממנו[240]. ויש סוברים שאינה משום כדי חייו, אלא כדי שיעשו לו נחת רוח[241].

כשיש אפוטרופוס

היה לו אפוטרופוס*, נחלקו בו גאונים וראשונים:

א) יש סוברים שמתנת פעוט מתנה אף על פי שיש שם אפוטרופוס[242], שמה שאין מקחו מקח כשיש אפוטרופוס[243], לפי שעל האפטרופוס ליקח ולמכור[244], שאין אפוטרופוס מגרע כח היתום אלא במכר, שיכול האפוטרופוס למוכרה[245], אבל במתנה שאין כח ביד אפוטרופוס לתת במתנה[246], נשאר כח ליתום לתת במתנה[247], ואין סברא לחלק בין יש שם אפוטרופוס לאין שם[248], וכיון שמתנתם מתנה, כשאין להם אפטרופוס, הוא הדין בשיש להם אפטרופוס[249]. ועוד, שאם לא שהיה עושה לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה[250]. או שדוקא לענין מקח וממכר שמשום כדי חייו[251], שייך לחלק שאפוטרופוס משתדל במזונותיו, אבל לענין מתנה, הטעם הוא כדי שיהיה לו נחת רוח - לסוברים כן[252] - ואפוטרופוס אינו רשאי ליתן מתנה בשביל היתומים[253].

ב) ויש סוברים שאם יש שם אפוטרופוס מתנתו אינה מתנה[254], אלא מדעת האפוטרופוס[255], שכיון שהיכן שיש לו אפוטרופוס אינו מוכר[256], כך אינו נותן במתנה[257], שהרי אפילו באין להם אפוטרופוס נחלקו אמוראים אם מתנתו מתנה[258], הרי שיכול יותר למכור מלתת במתנה[259], ואם כן כיון שאינו מוכר, כל שכן שאינו נותן[260], שאיך תהיה מתנה יותר ממכירה[261].

להלכה כתבו הפוסקים שאף אם יש לו אפוטרופוס מתנתו מתנה[262].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ברייתא חגיגה ב ב וברייתא ב' בגמ' שם ג א; עי' רש"י שם ב א ד"ה חוץ; עי' רמב"ם חגיגה פ"ב ה"ד; עי' ר"י מלוניל שם; עי' ר"א מן ההר שם; עי' מאירי שם; עי' רע"ב חגיגה פ"א מ"א.
  2. ↑ עי' גמ' שם ב ב; עי' רש"י ב א שם; עי' ר"י מלוניל שם; עי' ר"א מן ההר שם.
  3. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' רע"ב שם.
  4. ↑ במדבר ה ו.
  5. ↑ ראב"ד לספרי נשא פיס' ב.
  6. ↑ פי' מהרז"ו לבמדב"ר נשא פ"ח סי' ה.
  7. ↑ דברים יז ה.
  8. ↑ רבינו הלל לספרי שם.
  9. ↑ דברים יז ב.
  10. ↑ עי' ראב"ד לספרי שם; עי' ז"ר לילק"ש שם; עי' סד"ר שם; עי' תולדות אדם שם.
  11. ↑ ספרי שם; עי' במדב"ר שם; עי' ילק"ש נשא רמז תשא. ועי' אהלי יהודה לספרי שם, שהקשה ממכילתא משפטים נזיקין פ"ד, לגירסתנו (ועי' דינא דחיי לאוין קג, שגרס בע"א): מכה איש אף הקטן במשמע ת"ל ואיש כי יכה כל נפש אדם להוציא את הקטן, ומסיק שאף כאן הלימוד הוא מאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, איש ולא קטן, ולא בא הק"ו מע"ז, אלא למקום שיש ריבוי מהכתוב (עי' ציון 25 ואילך).
  12. ↑ במדבר ה ו.
  13. ↑ בראשית לד כה.
  14. ↑ רש"י אבות פ"ה מכ"א; עי' רע"ב שם. ועי' רבינו בחיי בראשית שם, שפי' בע"א, שלא נתעכב יעקב בבית אל, אלא נתעכב בסוכות י"ח חודש, והיה לוי בן י"ב שנה וט' חודשים.
  15. ↑ רש"י אבות שם.
  16. ↑ בראשית לג יז. עי' סע"ר פ"ב.
  17. ↑ סד"ר שם; עי' ברייתא מגילה יז א.
  18. ↑ רש"י בראשית שם.
  19. ↑ רש"י מגילה שם ד"ה אישתהי.
  20. ↑ סדר"ע שם; עי' ברייתא שם.
  21. ↑ רבינו בחיי שם; עי' רע"ב שם.
  22. ↑ עי' בראשית לד כה. רבינו בחיי שם.
  23. ↑ עי' רש"י נזיר כט ב ד"ה ור' יוסי.
  24. ↑ רש"י שם.
  25. ↑ עי' סד"ר נשא פיס' ב; עי' אהלי יהודה לספרי שם.
  26. ↑ עי' סד"ר שם, ע"פ סנהדרין סח ב. ועי' שבות יהודה למכילתא משפטים נזיקין פ"ד, בשם מנחת יהודה בשם הדר"א בשם קדוש מדרו"ש, שדוקא בן סו"מ נצרך כתוב מיוחד לעונשו, משום שנידון ע"ש סופו (ע"ע בן סורר ומורה ציון 172 ואילך), אבל קטן אחר א"א כן, ועי' שבות יהודה שם, פי' דבריו.
  27. ↑ עי' סד"ר שם; עי' אהלי יהודה שם.
  28. ↑ ע"ע קל וחמר. עי' אהלי יהודה שם.
  29. ↑ עי' אהלי יהודה שם, ע"פ מכילתא שבציון 11, וחזר בו ממש"כ בשבות יהודה למכילתא שם, שכל מקום שיש בו מיעוט כזה, הוא דבר הבא מק"ו שטרח וכתב להו קרא. ועי' שבות יהודה שם, דוג' נוספות למיעוט איש ולא קטן.
  30. ↑ פמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח ח"ב אות א.
  31. ↑ ע"ע גדול ציון 9 ואילך. ושם, ציון 5 ואילך, שי"ח.
  32. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 39.
  33. ↑ ציון 155 ואילך.
  34. ↑ ציון 20 ואילך.
  35. ↑ ציון 461 ואילך.
  36. ↑ עי' סנהדרין סה ב, ורש"י ד"ה ברא גברא.
  37. ↑ ע"ע אדם ציון 170. ועי' תשו' החכ"צ בשו"ת דברי רב משלם סי' י.
  38. ↑ עי' לקוטי חבר בן חיים ח"ה לשו"ת חכ"צ סי' צג (סד א).
  39. ↑ כ"מ ממעלות היוחסין לרא"ז מרגליות, שנד' בשה"ג החדש מע' ספרים סי' קיב, ומשם במעלות היוחסין הנדמ"ח הוספות חדשות סי' א; עי' יכבד אב אות ע, בשם גליון החכ"צ לבעל הברוך טעם.
  40. ↑ כ"מ מרמב"ם מכירה פכ"ט ה"י; כ"מ מבעה"ת של"ו ח"ב סי' ט; טור חו"מ סי' צו סי"ד; שו"ע שם ד; לבוש שם. ועי' ב"י שם, ובהגר"א שם ס"ק כב, שהוא ע"פ הדין בשטר (ע"ע), שאין העדים חותמים על שטר אא"כ נעשה גדול.
  41. ↑ עי' לבוש שם; סמ"ע שם ס"ק טו.
  42. ↑ עי' לבוש שם; עי' סמ"ע שם; עי' נתה"מ שם חידושים סק"ח, בשמו; עי' אורים שם ס"ק יג.
  43. ↑ רות ד ז. לבוש שם; סמ"ע שם; נתה"מ שם, בשמו; אורים שם.
  44. ↑ אורים שם; נתה"מ שם, בשם הסמ"ע (עי' ציון 41 ואילך).
  45. ↑ עי' רמב"ם שבציון 51 ואילך; עי' מ"מ מכירה פכ"ט ה"ט, שדחה ד' הראב"ד שבציון 59; עי' ר"ן שבציון הבא ואילך.
  46. ↑ ר"ן גיטין סד ב (ל ב); ריטב"א שם.
  47. ↑ ערה"ש חו"מ סי' רלה ס"ז, ע"פ ר"ן שבציון הקודם.
  48. ↑ עי' ציון 138 ואילך.
  49. ↑ עי' ציון 141.
  50. ↑ ר"ן שם; עי' ריטב"א שם.
  51. ↑ ע"ע משיכה. עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"י, ועיי"ש ה"ח: ואני אומר; עי' סמ"ג עשין פב וטור שם ס"ח, בשמו; לבוש שם ס"ו.
  52. ↑ לבוש שם.
  53. ↑ ע"ע חצר (ב) ציונים 172, 177, 180. ושם, ציון 177, שי"ח. וע"ע ארבע אמות ציון 72.
  54. ↑ ע"ע חצר (ב) ציון 183. ושם ציון 185 ואילך, שי"ח. וע"ע ארבע אמות ציון 72.
  55. ↑ רמב"ם שם ה"י; סמ"ג שם וטור שם, בשמו.
  56. ↑ עי' ציון 223 ואילך. אורים סי' צו ס"ק יג.
  57. ↑ שו"ע שם סי' רלה ד ו-ו; לבוש שם.
  58. ↑ עי' ד"מ שם סק"ו.
  59. ↑ ראב"ד בהשגות שם ה"ח; טור שם ס"י, בשמו.
  60. ↑ ציון 72.
  61. ↑ עי' לעיל ציון 45 ואילך.
  62. ↑ ע"ע חליפין: חליפין שוה בשוה.
  63. ↑ ציון 571 ואילך.
  64. ↑ ציון 170 ואילך.
  65. ↑ ציון 183. ושם ציון 185 ואילך, שי"ח.
  66. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  67. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  68. ↑ לבוש חו"מ סי' רלה ס"ה; סמ"ע שם ס"ק כג.
  69. ↑ רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ט; סמ"ג עשין פב וטור שם ס"ו, בשמו.
  70. ↑ ריטב"א שם.
  71. ↑ עי' ריטב"א שם.
  72. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג שם וטור שם ס"ז, בשמו.
  73. ↑ מ"מ שם.
  74. ↑ עי' סמ"ע שם ס"ק כג.
  75. ↑ סמ"ע שם.
  76. ↑ שו"ע שם ו; לבוש שם.
  77. ↑ עי' ציון 58 ואילך.
  78. ↑ עי' ד"מ שם סק"ו.
  79. ↑ ראב"ד בהשגות שם ה"ח, ע"פ גיטין לט ב: שקל כומתיה שדא בה וכו'; טור שם ס"י, בשמו.
  80. ↑ ראב"ד שם; טור שם, בשמו.
  81. ↑ עי' ציון 138 ואילך.
  82. ↑ עי' ציון 230 ואילך. עי' שו"ת הרא"ש שם. ועי' ציון 145 ואילך, באלו קטנים נאמרה תקנה זו.
  83. ↑ עי' שו"ת הרא"ש סי' פה ס"י; עי' טור חו"מ סי' רלה ס"ד, בשמו.
  84. ↑ עי' ציון 147 ואילך.
  85. ↑ עי' ציון 230 ואילך. עי' שו"ת הרא"ש שם.
  86. ↑ שו"ע שם א; לבוש שם.
  87. ↑ עי' ציון 45 ואילך.
  88. ↑ עי' ציון 67 ואילך.
  89. ↑ ריטב"א גיטין סד ב.
  90. ↑ עי' שו"ת הריטב"א סי' קסח, והובא בב"י שם סי"ד.
  91. ↑ עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ט; עי' סמ"ג עשין פב וטור חו"מ סי' רלה ס"ו, בשמו; עי' ראב"ד בהשגות שם ה"ח; עי' טור שם ס"י, בשמו; שו"ע שם ה; לבוש שם.
  92. ↑ ראב"ד שם.
  93. ↑ עי' סמ"ע שם ס"ק כד.
  94. ↑ עי' לבוש שם; סמ"ע שם.
  95. ↑ ע"ע שכירות.
  96. ↑ עי' ציון 147 ואילך. לבוש שם; עי' סמ"ע שם.
  97. ↑ עי' טור חו"מ סי' רמג סי"ט.
  98. ↑ גיטין סד ב, ורש"י ד"ה צרור וזורקו ומאירי שם; עי' רמב"ם זכיה פ"ד ה"ז; עי' טור שם; עי' שו"ע שם ט.
  99. ↑ מאירי שם.
  100. ↑ עי' ר"ן שם (ל ב); מ"מ שם; רמ"א בשו"ע שם.
  101. ↑ עי' רמב"ם שם; מאירי שם; עי' שו"ע שם.
  102. ↑ מאירי שם.
  103. ↑ ציון 385 ואילך.
  104. ↑ ציון 68.
  105. ↑ עי' ראשונים שבציונים 113, 116 ואילך.
  106. ↑ רש"י שם סד ב ד"ה זוכה לעצמו.
  107. ↑ ע"ע זכין לאדם שלא בפניו ציונים 13 ואילך, 25 ואילך. ושם, ציון 18 ואילך, שי"ח.
  108. ↑ ע"ע שליחות. ר"ן שם (לא א), בד' רש"י.
  109. ↑ גמ' שם, ורש"י ד"ה צרור וזורקו. ועי' רבא בגמ' שם סה א.
  110. ↑ רש"י שם סד ב ד"ה חפץ ומחזירו.
  111. ↑ פסקי רי"ד שם.
  112. ↑ רב יהודה אמר ר' אסי בגמ' שם.
  113. ↑ רש"י שם ד"ה זוכה אף לאחרים; ר"ן שם, בשמו, והסכים לו.
  114. ↑ שמואל בגמ' שם סד ב, לפי רב חסדא בגמ' שם.
  115. ↑ רי"ף שם, לפי ר"ן שם (לא ב); עי' ר"ן שם, בד' רש"י, והסכים לו.
  116. ↑ עי' רש"י שם ד"ה דא ודא; פסקי רי"ד שם.
  117. ↑ פסקי רי"ד שם.
  118. ↑ רי"ף שם (לא א-ב): אין, ועי' ר"ן שם (לא ב), שהוא ע"פ גמ' שם: אלא לאו דלא אתיא שתי שערות; פסקי רי"ד שם; עי' רמב"ן שם מ"מ זכיה פ"ד ה"ז, בשם הרי"ף.
  119. ↑ פסקי רי"ד שם.
  120. ↑ עי' תוס' שם ד"ה שאני; עי' ר"ן שם (לא א), בשם תוס'.
  121. ↑ ע"ע שליחות. עי' תוס' שם.
  122. ↑ עי' תוס' שם.
  123. ↑ עי' ציון 97 ואילך.
  124. ↑ תוס' שם.
  125. ↑ עי' תוס' שם; עי' ר"ן שם, בשם תוס'.
  126. ↑ רי"ף גיטין סד ב (לא א-ב); עי' רמב"ן שם, בשמו; פסקי רי"ד שם; מאירי שם; קצור פסקי הרא"ש שם פ"ז סי' י; עי' ריטב"א שם. הרמב"ם רא"ש וטוש"ע השמיטו.
  127. ↑ עי' ציון 114 ואילך.
  128. ↑ רי"ף שם (לא ב); פסקי רי"ד שם; ריטב"א שם.
  129. ↑ עי' ס' המקח לרה"ג ש"ג דרך א; עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"א, ובמ"מ שם שמקורו ממשנה שבע' חרש שוטה וקטן ציון 79; טור חו"מ סי' רלה ס"א; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם ס"א.
  130. ↑ עי' ס' המקח שם; עי' ס' המכריע שם.
  131. ↑ עי' פסקי רי"ד גיטין נט א; עי' ר"ן שם (כז ב); עי' שטמ"ק כתובות סח א.
  132. ↑ לבוש חו"מ סי' רלה ס"א.
  133. ↑ ס' המקח לרה"ג ש"ג דרך ג; עי' ס' העיטור אות מ - מכירות קרקעות (סד א).
  134. ↑ רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ו; שו"ע חו"מ רלה א: קנייתו.
  135. ↑ ס' המקח שם.
  136. ↑ מאירי שם, ע"פ גמ' שם.
  137. ↑ לבוש שם.
  138. ↑ משנה גיטין נט א.
  139. ↑ עי' פסקי רי"ד שם; עי' סמ"ג עשין פב; עי' שו"ת הר"ן סי' מד; עי' טור חו"מ סי' רלה ס"א; עי' שו"ע שם א; עי' לבוש שם.
  140. ↑ פסקי רי"ד שם; רמב"ן שם.
  141. ↑ ר' אבא בר יעקב א"ר יוחנן בגמ' שם; רמב"ם מכירה פכ"ט ה"א.
  142. ↑ ר"ן שם (כז ב).
  143. ↑ רש"י שם ד"ה משום כדי חייו; עי' רמב"ם שם ה"ו; עי' סמ"ג שם; עי' ערה"ש שם ס"א.
  144. ↑ ערה"ש שם.
  145. ↑ עי' גיטין נט א, במסקנה.
  146. ↑ ס' המקח לרה"ג ש"ג דרך ד.
  147. ↑ עי' ס' המקח שם, ע"פ משנה שבציון 138; עי' פסקי רי"ד שם.
  148. ↑ רמב"ם שם.
  149. ↑ שו"ת הרא"ש כלל פה סי' י.
  150. ↑ עי' לבוש חו"מ סי' רלה ס"ח.
  151. ↑ ערה"ש שם ס"א, בטעם הב'.
  152. ↑ עי' ציונים 205, 207 ואילך.
  153. ↑ ע"ע אונאה ציון 110 ואילך.
  154. ↑ גרש ירחים גיטין נט א.
  155. ↑ ערה"ש שם, בטעם הא'.
  156. ↑ עי' ס' המקח לרה"ג ש"ג דרך ד; עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ו; עי' סמ"ג עשין פב.
  157. ↑ סמ"ג שם; עי' יש"ש גיטין פ"ה סי' כ.
  158. ↑ עי' טור חו"מ סי' רלה, בשם הרמ"ה, ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ גיטין נט א: כל חד וחד לפי חורפיה; רמ"א בשו"ע שם א; עי' ערה"ש שם ס"ב.
  159. ↑ ערה"ש שם.
  160. ↑ עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ו; עי' מאירי שם; עי' טור חו"מ סי' רלה ס"א, בדעה הא', ושו"ע שם א', שהשמיטו החילוק בין קודם י' לאחר י'.
  161. ↑ יש"ש שם, בד' הרמב"ם.
  162. ↑ עי' קצור פסקי הרא"ש שם פ"ה סי' יט, ועי' ב"ח שם, שהוא ע"פ גמ' שם (שהרא"ש שם הביא להלכה) שבדעות השונות שם לא נזכר אלא עד י'; עי' טור שם, בשם הרא"ש; עי' רמ"א שם; עי' ערה"ש שם, בשם י"א ושכ"פ הרמ"א.
  163. ↑ טור שם, בשם הרא"ש; רמ"א שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם, בשם י"א ושכ"פ הרמ"א. ועי' ערה"ש שם, ראיה לזה מאבות פ"ה מכ"א: בן עשר למשנה, הרי שיש לו בינה להבין דברי המשניות.
  164. ↑ לבוש שם; עי' ערה"ש שם, בשם י"א, ושכ"פ הרמ"א.
  165. ↑ ערה"ש שם, בשם י"א, ושכ"פ הרמ"א.
  166. ↑ עי' ב"ח שם, בד' הרא"ש; לבוש שם; עי' ערה"ש שם, בשם י"א ושכ"פ הרמ"א.
  167. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה, ועי' ב"ח שם, שהוא ע"פ גמ' שם, שבדעות השונות שם לא נזכר אלא עד י'.
  168. ↑ טור שם, בשם הרמ"ה.
  169. ↑ ב"י שם, בד' הרמ"ה.
  170. ↑ כ"מ מס' העיטור אות מ - מכירת קרקעות (סד א), וצ"ב, ועי' ס' העיטור אות מ - מתנה (נז א).
  171. ↑ טור שם, בשם הרמב"ם, וצ"ב, שסותר לרמב"ם שבציון 160, ועי' ב"י שם (וב"ח שם, בשמו) ויש"ש שם, שנוסחא מוטעית נזדמנה לטור.
  172. ↑ ס' העיטור אות מ - מכירת קרקעות (סד א), לגי' הר"ן דלהלן ושער החדש לעיטור שם אות ד (ועי' שער החדש שם, בד' ס' העיטור אות מ - מתנה (נז א), וצ"ב); שו"ת הר"ן סי' מד, בשמו, ודחה (והובא בב"י חו"מ סי' רלה ס"ג).
  173. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל א סי' ח, בשם רבינו אליקים, ובד' סמ"ג עשין פב ור"ש משאנץ.
  174. ↑ עי' ס' המקח לרה"ג ש"ג דרך ד, ע"פ רפרם בכתובות ע א; עי' רש"י שם ד"ה אפוטרופוס; עי' טור חו"מ סי' רלה ס"א; שו"ע שם ב.
  175. ↑ עי' ס' המקח שם; עי' רש"י שם ד"ה אפוטרופוס; עי' פסקי רי"ד שם. וע"ע אפוטרופוס ציונים 11 ואילך, 18 ואילך.
  176. ↑ רפרם בגמ' שם, ע"פ משנה שם סט ב; עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ז; עי' טוש"ע שם.
  177. ↑ רמב"ם שם; עי' סמ"ג עשין פב.
  178. ↑ שו"ת ריב"ש סי' תסח, והובא בב"י שם; עי' לבוש שם ס"ב; עי' ערה"ש שם ס"י.
  179. ↑ לבוש שם.
  180. ↑ ערה"ש שם.
  181. ↑ שו"ת ריב"ש שם, והובא בב"י שם; עי' שו"ת ריב"ש סי' קמא; עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם; עי' ערה"ש שם. וע"ע אפוטרופוס ציון 225 ואילך.
  182. ↑ עי' ס' המקח לרה"ג ש"ג דרך ד; עי' ס' העיטור אות מ - מתנה (נז א) ורמב"ן גיטין נט א ורשב"א שם ורא"ש שם פ"ה סי' יט ור"ן שם (כז ב) ושו"ת הר"ן סי' מד וטור חו"מ סי' רלה ס"א, בשמו; מאירי שם, בשם ראשונן של גאונים; עי' ערה"ש שם ס"א, בשם י"א.
  183. ↑ עי' ציון 225. עי' שו"ת הר"ן שם, בד' רב האי.
  184. ↑ עי' ציון 141. עי' ס' המקח שם; עי' רשב"א שם ושו"ת הר"ן שם, בשמו.
  185. ↑ ס' המקח שם: ולפי דעתנו; עי' ס' העיטור ורשב"א ורא"ש ור"ן וטור שם, בשמו.
  186. ↑ ס' המקח שם.
  187. ↑ עי' ס' העיטור שם; עי' רמב"ן שם; רא"ש שם, בשמו, והסכים לו; רשב"א ור"ן שם, בשם רמב"ן; טור שם, בשם רמב"ם (ובב"י שם, שהוא ט"ס, וצ"ל רמב"ן) ורא"ש; מאירי שם; שו"ת ריב"ש סי' תסח, בשם רמב"ן ורשב"א, והסכים להם. עי' ערה"ש שם, בשם הרבה חולקים. ועי' רא"ש שם, ראיות לזה.
  188. ↑ עי' רמב"ן שם; עי' רא"ש שם, בשמו, והסכים לו.
  189. ↑ עי' רמב"ן שם; רא"ש שם, בשמו, והסכים לו; רשב"א ור"ן שם, בשם רמב"ן; טור שם, בשם רמב"ם (ובב"י שם, שהוא ט"ס, וצ"ל רמב"ן) ורא"ש; שו"ת ריב"ש שם, בשם רמב"ן ורשב"א, והסכים להם.
  190. ↑ רמב"ן שם; עי' מאירי שם.
  191. ↑ מאירי שם.
  192. ↑ ערה"ש שם, בטעם הא'.
  193. ↑ ערה"ש שם, בטעם הב'.
  194. ↑ שו"ע שם א, לפי בהגר"א שם סק"ד וערה"ש שם; עי' לבוש שם.
  195. ↑ ע"ע מזונות הבנים.
  196. ↑ עי' ציון 129 ואילך.
  197. ↑ עי' ציון 138 ואילך.
  198. ↑ שו"ת הר"ן סי' מד, והובא בב"י חו"מ סי' רלה ס"ג; עי' רמ"א בשו"ע שם א, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  199. ↑ לבוש שם, בשם י"א.
  200. ↑ עי' ר' יונה א"ר זירא בגיטין נט א.
  201. ↑ עי' ר' יונה א"ר זירא בגמ' שם; עי' טור חו"מ סי' רלה ס"א; שו"ע שם ג; לבוש.
  202. ↑ רש"י שבציון 205 ורש"י ב"מ כב ב ד"ה יתמי ותוס' כתובות מב א ד"ה לאביה, לפי שו"ת זרע אברהם (לופטיבר) סי' טו; ראב"ד בהשגות מכירה פכ"ט ה"ח; עי' מאירי גיטין שם, בשם י"ח.
  203. ↑ ב"מ כב ב. ראב"ד שם; מאירי גיטין שם, בשם י"ח.
  204. ↑ ע"ע אונאה: אונאה פחות משתות.
  205. ↑ ע"ע הנ"ל: אונאה יתר על שתות. רש"י שם ד"ה עד שתות כגדול, לגירסתנו, ולגי' מ"מ שם, בשם מקצת פירושין, ולגי' כ"י אראס 889 וכ"י וטיקן 140, לפי חי' הרש"ש שם, ושו"ת זרע אברהם סי' טו, ועי' ציון 208, שי"ג בע"א; עי' מאירי שם, בשם י"ח.
  206. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא ואילך; מאירי שם, בסתם, ובשם גדולי המחברים.
  207. ↑ ע"ע הנ"ל: אונאת שתות.
  208. ↑ רש"י שם, לגי' מ"מ שם, ולגי' יש"ש שם פ"ה סי' כ, ועי' ציון 205, שי"ג בע"א; רמב"ם שם; עי' מאירי שם, בסתם, ובשם גדולי המחברים; טור שם; מ"מ שם, בשם ר"ח.
  209. ↑ עי' ציון 138 ואילך.
  210. ↑ מ"מ שם.
  211. ↑ שו"ע שם; יש"ש שם; לבוש שם.
  212. ↑ עי' ציון 147 ואילך.
  213. ↑ רמב"ם מכירה פכ"ט הי"א: יראה לי; עי' טור חו"מ סי' רלה ס"י, בשמו. ועי' מ"מ שם וקצה"ח שם סק"ד ופת"ש שם סק"ד, ראיות לד' הרמב"ם.
  214. ↑ עי' ראב"ד שם; עי' טור שם, בשמו.
  215. ↑ שו"ע חו"מ רלה ז; לבוש שם.
  216. ↑ ב"י שם, לד' זו; לבוש שם; סמ"ע שם ס"ק כט; נתה"מ שם חידושים ס"ק יח, בשמו.
  217. ↑ ב"ח שם, בד' הטור; עי' ש"ך שם סק"ד.
  218. ↑ ציון 613 ואילך.
  219. ↑ ציון 624.
  220. ↑ ציון 625 ואילך.
  221. ↑ ציון 988 ואילך.
  222. ↑ גיטין נט א.
  223. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה כי קאי מר.
  224. ↑ גמ' שם.
  225. ↑ גמ' שם.
  226. ↑ רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ו; טור חו"מ סי' רלה ס"ב; שו"ע שם א.
  227. ↑ עי' ציון 145 ואילך. עי' רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם; עי' טוש"ע שם.
  228. ↑ עי' רמב"ן שם; עי' תוס' רא"ש שם.
  229. ↑ עי' רמב"ן שם.
  230. ↑ עי' ציון 147 ואילך.
  231. ↑ עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ו; עי' סמ"ג עשין פב; עי' טור חו"מ סי' רלה ס"ג; עי' שו"ע שם א.
  232. ↑ עי' מרדכי ב"ב סי' תרלה.
  233. ↑ שו"ת הרא"ש כלל א סי' ח.
  234. ↑ עי' ציון 222 ואילך.
  235. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם.
  236. ↑ עי' ציון 147 ואילך.
  237. ↑ גרש ירחים גיטין נט א.
  238. ↑ עי' סמ"ג עשין פב; עי' רמב"ן גיטין נט א.
  239. ↑ עי' רמב"ן שם.
  240. ↑ סמ"ג שם.
  241. ↑ עי' תוס' רא"ש שם, בשם ר"ח.
  242. ↑ פי' ר"ח שבסוף אוצה"ג לכתובות סי' קטו, בשם רב האי, ונ' שהסכים לו; פסקי רי"ד כתובות ע א, בשם ר"ח בשם גאון; תוס' שם ד"ה אין, בשם ר"ח; סמ"ג עשין פב ורא"ש שם פ"ו סי' כג ותוס' רא"ש שם ומרדכי שם רמז קצג, בשם ר"ח בשם רב האי; תוס' רא"ש גיטין נט א, בשם ר"ח; הגמ"י מכירה פכ"ט ה"ז, בשם ר"ח בשם הגאון, ושכ"כ גאונים אחרונים משמו; הג"א שם, בשם פסקי מהרי"ח; שו"ת ריב"ש סי' תסח, בשם ר"ח ותוס'; שטמ"ק שם, בשם ריב"ש, בשם רב האי ושכ"כ בתוס'.
  243. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  244. ↑ רא"ש שם ותוס' רא"ש כתובות שם ומרדכי שם, בשם ר"ח בשם רב האי.
  245. ↑ ע"ע אפוטרופוס ציון 55 ואילך. עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם ר"ח ותוס'; שטמ"ק שם, בשם ריב"ש בשם רב האי.
  246. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 63.
  247. ↑ עי' רא"ש שם ושם ומרדכי שם, בשם ר"ח בשם רב האי; עי' שו"ת ריב"ש שם, בשם ר"ח ותוס'; שטמ"ק שם, בשם ריב"ש בשם רב האי.
  248. ↑ תוס' שם, בשם ר"ח; עי' רא"ש שם ושם, בשם ר"ח בשם רב האי;
  249. ↑ שו"ת ריב"ש שם, בשם ר"ח ותוס'.
  250. ↑ סמ"ג שם, בשם ר"ח בשם רב האי; הגמ"י שם, בשם ר"ח בשם הגאון ושכ"כ גאונים אחרונים משמו.
  251. ↑ עי' ציון 141.
  252. ↑ עי' ציון 241.
  253. ↑ תוס' רא"ש גיטין שם.
  254. ↑ עי' רמב"ם מכירה פכ"ט ה"ז; הרי"ד בס' המכריע סי' נד, בד' רב צמח גאון ורב נחשון גאון, ופסקי רי"ד כתובות ע א וגיטין נט א; מרדכי כתובות רמז קצג והג"א גיטין פ"ו סי' כג, בשם הרמב"ם; מרדכי שם, בשם ראבי"ה שקיבל מרבותיו; הג"א שם, בשם ראבי"ה שקיבל מאביו; שו"ת הר"ן סי' מד; שו"ת ריב"ש סי' תסח, בשם יש מי שלא חילק, ובד' הרמב"ם; שטמ"ק כתובות שם, בשם ריב"ש בשם יש מי שאומר.
  255. ↑ רמב"ם שם; שו"ת ריב"ש שם, בדעתו.
  256. ↑ עי' ציון 174 ואילך.
  257. ↑ עי' שו"ת הר"ן שם; העי' שו"ת ריב"ש שם, בשם, יש מי שלא חילק; שטמ"ק שם, בשם ריב"ש בשם יש מי שאומר.
  258. ↑ עי' ציון 222 ואילך.
  259. ↑ עי' פסקי רי"ד כתובות שם; עי' שטמ"ק שם, בשם ריב"ש בשם יש מי שאומר.
  260. ↑ שטמ"ק שם, בשם ריב"ש בשם יש מי שאומר.
  261. ↑ עי' פסקי רי"ד שם.
  262. ↑ עי' טור חו"מ סי' רלה ס"ד; עי' שו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קטן&oldid=152783"