אנציקלופדיה תלמודית:קלף

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:52, 6 ביוני 2021 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - עור בעלי חיים המשמש לכתיבה במצוות התורה.</span> <span dir="rtl">שם קלף משמ...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - עור בעלי חיים המשמש לכתיבה במצוות התורה.

שם קלף משמש לפעמים בלשון חכמים כשם כולל לכמה סוגי עורות שנתקנו באופנים שונים לצרכי כתיבה, כגון הגוויל, הקלף והדוכסוסטוס[1], ופעמים משמש שם קלף כשם פרטי לסוג העור שנתקן באופן מסוים, להבדילו מעורות שנתקנו באופנים אחרים[2]. ערך זה מכוון לשם קלף הכולל את כל סוגי העורות המעובדים שנתקנו כל אחד באופן המיוחד לו.

מהותו, סוגיו ושימושיו

מהותו ושמותיו

שלושה מיני עורות מעובדים יש: גוויל, קלף ודוכסוסטוס[3]. העור שאינו מעובד נקרא "עור", ואם הוא מעובד ואינו מעובד כל צרכו, נקרא "דיפתרא", על עורות אלו ועל מהות העיבוד עי' להלן: העיבוד[4].

שם "ספר"

העור המעובד, נקרא בתורה בשם "ספר", ועל כן כל דבר שדינו להיכתב בספר, כגון מגילה ומגילת סוטה, כותבים אותם על הקלף, שהוא העור המעובד[5], וכן ספר תורה הנקרא בכתוב ספר[6], כותבים אותו על העור המעובד[7]. אבל הכותב על העור שאינו מעובד כלל, הנקרא "עור", או שכתב על העור שאינו מעובד כל צרכו, כגון זה הנקרא "דפתרא"[8], או שכתב על הנייר - המחוק[9] - או על שאר הדברים, אין זה נקרא "ספר" ופסול[10]. וכתבו ראשונים שרק הנכתב על העור המעובד נקרא בשם ספר[11], שנאמר: ואני כותב על הספר בדיו[12], ולאחר מכן נאמר: אחרי שרף המלך את המגילה[13], ומכאן שהספר האמור הוא קלף[14], שעל כן נקרא הקלף מגילה על שם היותו ספר נגלל[15]. ויש שכתבו שהעור הוא שנקרא ספר משום שהוא בר קיימא וחזק ואינו נמס[16]. ויש מן האחרונים שכתבו שההלכה למשה מסיני פירשה שהספר האמור בכתוב הוא העור המעובד[17]. ויש מן הראשונים שחולקים וסוברים שספר אינו מעור בדוקא, שאף הנכתב על הנייר שאינו מחוק נקרא ספר[18]. על מחלוקת זו והשלכותיה לגבי ספרי תורה, תפילין, מזוזות, מגילה ומגילת סוטה, ע"ע כתיבת סת"ם[19].

גוויל

גוויל נחלקו ראשונים בפירושו: יש הסוברים שהעור השלם שלא חלקוהו לשניים, אלא רק הסירו ממנו השיער ועבדו אותו, נקרא גוויל[20], ויש מן הראשונים שכתבו שמעבדים אותו רק לצד השיער[21], ויש המוסיפים, שדוקא באופן זה שלא עבדו אותו אלא בצד שכנגד השיער הוא נקרא גויל[22], על צורתו ודרך עשייתו והטעם שנקרא כן, ע"ע גויל[23]. ויש הסוברים שהגויל הוא העור המעובד בעפצים[24] ולא נקלף[25].

שימושו לספר תורה

הגויל, כותבים עליו ספר תורה[26], וכן ספר תורה שכתב משה רבינו[27] היה על הגויל[28], וכן נהגו בזמן התלמוד[29]. ויש מן הראשונים סוברים שלכתחילה כותבים אותו דוקא על הגויל[30], או שאף בדיעבד אינו כשר אלא על הגויל[31], משום שהגויל הוא העור החזק מכולם, וספר תורה הוא המקודש מכולם, לפיכך ראוי לכותבו על העור הראוי לו לפי קדושתו[32], או משום שהעור החזק מכולם ראוי לספר תורה שהוא נגלל ומטלטל תמיד[33]. ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שאין מצוה לכותבו דוקא על הגויל[34]. דין זה שהספר תורה נכתב על הגויל, יש שכתבו שהוא הלכה למשה מסיני[35] ולדעת הסוברים שמצוה שיכתבוהו על הגויל[36], כתבו שכך התקבלה הלכה למשה מסיני לכותבו לכתחילה[37]. להלכה יש מן הראשונים שכתבו שהמנהג שלא לכתוב ספרי תורה על הגויל[38], בטעם הדבר עי' להלן[39].

כשרותו לתפילין

הגויל פסול לכתיבת תפילין[40], ואפילו למכשירים לכתבם על הדוכסוסטוס[41], בטעם הדבר כתבו ראשונים, משום שהפרשיות צריך להכניסן בבתים, ועל כן אין כותבים אותן על הגויל שהוא עבה יותר מידי[42], או משום שהגויל כותבים עליו בצד השיער[43], והתפילין דינם שיכתבו אותם לצד הבשר[44]. ויש מן הראשונים שכתבו שהגויל כשר לתפילין[45].

כשרותו למזוזה

הגויל, יש מן הראשונים שכתבו שהוא פסול למזוזה[46], וכתבו אחרונים שלדבריהם הלכה למשה מסיני היא כך שרק הדוכסוסטוס כשר למזוזה[47]. ויש שכתבו שהוא כשר[48] - לכל הפחות לסוברים שהקלף כשר למזוזה[49] - ולדעה זו יש שכתבו שאין זה לכתחילה, שמצוה לכתוב המזוזה על הדוכסוסטוס[50], ויש שכתבו שהגויל כשר למזוזה אף לכתחילה[51], ויש שהוסיפו שלכתחילה טוב לכתוב מזוזה על הגויל יותר מעל הדוכסוסטוס, שכך היא משתמרת יפה יותר[52].

מגילה

הגויל כותבים עליו מגילה, שדינה כספר תורה להיכתב על הגויל או על הקלף[53], שלמדים גזרה-שוה* "כתיבה" "כתיבה" מספר תורה[54].

קלף

קלף - במשמעות של תיקון העור באופן מסוים[55] - נחלקו בפירושו ראשונים. יש סוברים שהעור לאחר שמסירים ממנו את השיער, רגילים להפרידו בעוביו לשנים, וחלק העור שהיה בצד השיער נקרא קלף[56], והוא החלק הדק שבעור[57] ומשום שהוא דק כקליפה נקרא קלף[58], או משום שהוא נקלף מעל החלק השני[59]. ויש סוברים שהקלף הוא חלק העור שהיה בצד הבשר[60], והוא החלק העבה והחזק יותר[61], ונקרא קלף משום שנקלף ממנו חלקו החיצוני[62]. ויש מן הראשונים שהוסיפו שלדעה זו, אף כשלא הסירו מהעור את הצד שכנגד השיער, כל שעבדו את הצד שכנגד הבשר שיהיה ראוי לכתיבה, הוא נחשב קלף[63]. ויש מן הראשונים שכתבו שהקלף הוא העור שלא עבדוהו בעפצים[64] אלא שמעבדים אותו בסיד וכיוצא בזה[65], אלא שנחלקו על קילופו, שיש מהם שפירשו שאף אין מסירים ממנו את קליפתו העליונה[66], ויש שפירשו שמסירים ממנו כעין קליפה בצד השיער[67].

שימושו לתפילין

הקלף, כותבים עליו תפילין[68], שכן הוא הלכה-למשה-מסיני*[69]. לדעת הסוברים שהקלף הוא העור הדק שבצד השיער[70], כתבו ראשונים הטעם שכותבים עליו תפילין, משום שאין התפילין צריכין עור עבה, משום שאינם צריכין שרטוט כמזוזה[71], ואף אינן נבדקות אלא לזמן מרובה[72], ויש שכתבו משום שהתפילין נגללות בבית צר ועל כן טוב להיכתב על הקלף הדק[73]. לדעת הסוברים שהקלף הוא העור העבה שבצד הבשר[74], כתבו ראשונים הטעם שכותבים עליו תפילין, משום שהקלף הוא העור שעוביו ממוצע, דק מן הגוויל[75] ועבה מן הדוכסוסטוס[76], ועל כן כותבים עליו תפילין שקדושתו פחותה מספר תורה ויתרה מן המזוזה, שכל אחד מהן נכתב על העור הראוי לו לפי קדושתו[77], או שמשום שהתפילין אינן נבדקות אלא לזמן מרובה[78], הן צריכות לעמוד ימים רבים, וזקוקות לעור עבה, אלא שאין הם צריכים עור עבה כספר תורה[79] משום שאין בהם אלא ארבע פרשיות[80].

כשרותו לספר תורה

הקלף כשר לכתיבת ספר תורה[81]. ובטעם הדבר יש שכתבו, לדעת הסוברים שהקלף הוא העור העבה הסמוך לבשר[82], שעל כן הוא כשר לספר תורה הצריך עור עבה[83], משום שאף הוא עבה כמעט כמו הגויל[84], ולדעת הסוברים שהקלף הוא העור הדק הסמוך לשיער[85], הקלו לכתוב עליו כדי שיהיה הספר קל ויהיה ניתן להניחו בחיקם של חסידים[86]. ויש חולקים וסוברים שהוא פסול[87], או שהוא פסול לכל הפחות לדעת הסוברים שהקלף הוא העור הדק הסמוך לשיער[88]. ויש ראשונים הסוברים שאף לכתחילה כותבים אותו על הקלף[89]. להלכה יש שכתבו שנהגו לכתוב על הקלף[90], ולא על הגויל[91], שהקלף עדיף מגויל משום שהוא נאה יותר מן הגויל שאין מתקנים אותו בצד הבשר, וכן הוא קל יותר[92], שאין לנו אומנים הבקיאים במלאכת הגויל שיהא נאה כמו בדורות ראשונים[93].

כשרותו למזוזה

הקלף שכתבו עליו מזוזה נחלקו בה תנאים ואמוראים, יש סוברים שהמזוזה פסולה[94], ויש סוברים שהיא כשרה[95], וכן אמר רבי שמעון בן אלעזר שרבי מאיר היה כותבה על הקלף מפני שהיא משתמרת עליו יותר[96], משום שהקלף חזק יותר[97], או שמשום שצריך לגללה בתוך קנה דק, וקלף הוא דק יותר מדוכסוסטוס לדעת הסוברים כן[98], על כן משתמרת המזוזה יותר כשהיא כתובה על הקלף[99], וכן סובר רב שהיא כשרה[100]. אלא שנחלקו ראשונים בדעת רבי מאיר ורב, יש סוברים שלכתחילה מצוה לכתבה על הדוכסוסטוס[101], ורבי מאיר היה כותבה על הקלף במקום שהייתה צריכה שימור ביותר, כגון שעומדת במקום התורפה או במזוזה של רבים[102], ועל כן במקום שאין מוצא דוכסוסטוס כותבה על הקלף[103], או שאף על פי שמצוה לכתבה על הדוכסוסטוס, בכל אופן מותר לשנות משום שהיא משתמרת יותר על הקלף[104]. ויש ראשונים הסוברים בדעת רב ורבי מאיר, שאף לכתחילה מזוזה נכתבת על הקלף[105], שלא נאמרה הלכה במזוזה לכתבה על הדוכסוסטוס[106], או שנאמרה הלכה שאפשר לכתבה אף על הקלף[107]. ויש ראשונים שכתבו שאף שלדעת רב ורבי מאיר לא נאמרה הלכה במזוזה אם לכתבה על הקלף או על הדוכסוסטוס, עדיין נחלקו תנאים בדעת הסוברים שנאמרה הלכה במזוזה לכתבה על הדוכסוסטוס, שיש סוברים שהלכה זו מעכבת, והכתובה על הקלף פסולה, ולדעת רב אחאי אין ההלכה מעכבת והיא כשרה[108]. להלכה יש מן הראשונים שכתבו שהקלף כשר למזוזה[109] לכתחילה[110], ויש מן הראשונים שכתבו שהוא כשר בדיעבד[111], ויש שכתבו שהקלף פסול למזוזה[112].

מגילה

הקלף כותבים עליו מגילה, שדינה כספר תורה להיכתב על הגויל או על הקלף[113], שלמדים גזרה-שוה* "כתיבה" "כתיבה" מספר תורה[114].

דוכסוסטוס

דוכסוסטוס נחלקו בפירושו ראשונים. יש סוברים שהעור לאחר שמסירים ממנו את השיער, רגילים להפרידו בעוביו לשנים, וחלק העור שהיה בצד הבשר נקרא דוכסוסטוס[115], וחלק זה הוא החלק העבה שבעור[116], ונקרא כן משום ש"דוך סוסטוס" פירושו "מקום בשר" בלשון אחר[117] - ארמי[118] או יווני[119] או בלשון מדי[120] - או שנקרא כן על שם שמקלפים אותו משני צידיו, שהקלף נקלף ממנו מצד השיער[121], ואף מצד הבשר רגילים מעבדי העורות לגוררו, ו"דו כסוסטוס" משמעותו "שני גרידות"[122]. ויש סוברים שהדוכסוסטוס הוא חלק העור שהיה בצד השיער[123], ויש שכתבו שנקרא כן משום ש"דו כסוסטוס" משמעותו "גרידה שניה", שבתחילה מקלפים את העור כולו מהבהמה, ואחר כך מקלפים מהעור את הדוכסוסטוס[124], ויש שכתבו שלדעה זו "דוך סוסטוס" פירושו "מקום שיער" בלשון אחר[125]. ויש מן הראשונים שכתבו שהדוכסוסטוס הוא העור שלא עבדוהו בעפצים[126], אלא מעבדים אותו בסיד וכיוצא בזה[127], אלא שנחלקו על קילופו, שיש מהם שפירש שאין מסירים ממנו קליפתו העליונה[128], ויש שפירש שמסירים ממנו את קליפתו העליונה[129], ויש שפירש שהקליפה שהסירו היא הנקראת דוכסוסטוס[130].

שימושו למזוזה

הדוכסוסטוס כותבים עליו מזוזה[131], והוא הלכה למשה מסיני[132]. לדעת הסוברים שדוכסוסטוס הוא העור הדק שבצד השיער[133], כתבו ראשונים שעל כן כותבים עליו מזוזה משום שהוא הפחות שבין העורות, וראוי לכתוב עליו מזוזה שקדושתה פחותה יותר מספר תורה ותפילין[134], או שלפי שבודקים אותה רק לזמן מרובה[135] ואין כתובים בה אלא שתי פרשיות, אין חוששים שיקרע העור ואין מצריכים אותה עור עבה יותר[136]. לדעת הסוברים שדוכסוסטוס הוא העור העבה שבצד הבשר[137], כתבו ראשונים שמשום שהמזוזה אינה צריכה עור עבה כספר תורה שצריך גויל[138], משום שאינה מטלטלת כמוהו, אבל אינה צריכה עור דק כתפילין, משום שאינה נגללת בתוך בית צר כתפילין אלא אפשר להניחה בקנה רחב הראוי לה, ועוד שמשום שהיא צריכה שרטוט[139] אין ראוי לה עור דק[140]. ויש ראשונים שכתבו שיש תנאים הסוברים שלא נאמרה ההלכה במזוזה לכתבה על הדוכסוסטוס[141].

כשרותו לספר תורה

דוכסוסטוס כתבו ראשונים שהוא כשר לספר תורה[142], ומהם יש שכתבו שהוא כשר בדיעבד, שלכתחילה צריך לכותבו על הגויל או על הקלף[143]. ויש שכתבו שהוא פסול, שכן נאמרה הלכה למשה מסיני[144], משום שהדוכסוסטוס הוא הקלף הדק, לדעת הסוברים כן[145], ועל כן חוששים שמא יקרע[146], שספר תורה נגלל תמיד ומטלטל ועל כן צריך להיכתב על העור החזק[147]. ויש שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים שיש מכשירים[148] ויש פוסלים[149], והלכה שפסול[150].

כשרותו לתפילין

הדוכסוסטוס לתפילין, יש מן הראשונים שכתבו שנחלקו בדבר תנאים[151], שיש סוברים שהוא פסול לתפילין[152], ויש הסוברים שהוא כשר לתפילין[153] אלא שלכתחילה מצוה לכתבם על הקלף[154]. להלכה כתבו ראשונים שהדוכסוטוס פסול לתפילין[155]. בטעם הדבר לדעת הסוברים שהדוכסוסטוס הוא העור העבה שבצד הבשר, יש מן הראשונים שכתבו שהוא משום שהעור העבה אינו נגלל יפה להיכנס בתוך הבתים של התפילין[156]. ויש מן הראשונים סוברים שהלכה שכשר[157].

כשרותו למגילה

הדוכסוסטוס, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שלדעת הסוברים שהוא פסול לספר תורה[158], כמו כן הוא פסול למגילה[159].

עורות שלא חלקום לשני עורות

עורות שאין מחלקים אותם לשנים, אלא מגררים וקולפים אותם מצידיהם, כפי שרגילים לתקן הקלפים שלנו, כתבו ראשונים לדעת הסוברים שהחלק שבצד השיער נקרא קלף[160] ובצד הבשר נקרא דוכסוסטוס[161], שכמו כן כשגררו וקלפו מהעור חלק הסמוך לבשר ונשאר החלק שהוא סמוך לשיער, מה שנשאר נקרא קלף[162], וכשגררו את החלק שבצד השיער, החלק שנשאר מצד הבשר נקרא דוכסוסטוס[163]. וכן לדעת הסוברים שהחלק שבצד הבשר נקרא קלף[164], והחלק שבצד השיער נקרא דוכסוסטוס[165], כמו כן כשגררו וקלפו מהעור השלם את החלק החיצון שכנגד השיער - כדי קליפה[166] - הנותר נחשב קלף[167], וכן אם גוררים את החלק הפנימי, הנותר נחשב דוכסוסטוס[168]. ויש מן הראשונים שכתבו על עורות שאין מחלקים אותם לשני עורות הראויים לכתיבה כדי שיקרא האחד קלף והאחד דוכסוסטוס, אלא מחלקים אותם לשניים, והאחד הוא עבה וראוי לכתיבה והשני דק ואינו ראוי לכתיבה, שאם העור העבה הראוי לכתיבה הוא מצד השיער, הרי הוא קלף לסוברים כן, אף על פי שהחלק שנחתך ממנו אינו בעובי הראוי לכתיבה, ואם העור העבה הוא מצד הבשר, הרי הוא דוכסוסטוס לסוברים כן[169].

שיעור הגרידה

בשיעור הגרידה שיש לגרד מהעור בצד הבשר כדי שיקרא העור על שם צד השיער - קלף או דוכסוסטוס, לפי הדעות השונות - וכן לחילופין לגרד בצד השיער כדי שיקרא על שם צד הבשר, נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש שכתבו שכל שגרדו קליפה דקה מצד הבשר ולא גרדו מצד השיער, אלא כדי הראוי לתקנו ולהחליקו, הוא נקרא אחר צד השיער, וכן להיפך, כאשר גרדו קליפה דקה מצד השיער, יותר מאשר רגילים לקלפו בשביל להסיר השיער ולתקנו, הוא נקרא אחר צד הבשר[170]. ולדעה זו אם גרדו מצד השיער יותר מהשיעור הנצרך בשביל להחליקו ולתקנו, אף אם גרדו גם מצד הבשר, הרי הוא פסול[171]. ב) ויש שכתבו שעובי העור נחלק במהותו לשניים - ושני אלו נקראים קלף או דוכסוסטוס לפי הדעות השונות - וכדי שהעור יקרא קלף צריך לגרד ולהסיר ממנו את כל עובי העור ששמו דוכסוסטוס[172], וכן להיפך, כדי שיקרא העור דוכסוסטוס, צריך להסיר ממנו את כל העובי ששמו קלף[173]. ג) ויש שכתבו בדעת הסוברים שצד השיער הוא הקלף וצד הבשר הוא הדוכסוסטוס[174], שכל שגררו מצד הבשר אפילו קליפה דקה, הרי דינו כקלף ויש לו אף מעלת הדוכסוסטוס, שלדעתם לא נאמרה ההלכה לכתוב דוקא על הקלף או על הדוכסוסטוס, אלא שצריך שלא לכתוב מצד הבשר ממש אלא במקום הגרידה[175]. ולדעה זו אף כשגרדו את העור מצד השיער יותר מהנצרך לתקנו או להחליקו, יש לו מעלת קלף[176]. ד) ויש שכתבו בדעת ראשונים לפי הידוע בטבע העור, שהוא מתחלק לשלושה חלקים, העור העליון, התחתון והאמצעי, והעור התחתון אינו חזק דיו כשהוא לבדו אלא כשהוא יחד עם העור האמצעי, וכשנשאר העור האמצעי עם אחד החלקים, העליון או התחתון, הרי הוא בטל אליהם, ודין העור הוא כפי החלק שנשאר עמו, העליון או התחתון[177]. וכשנשאר העור האמצעי לבדו, צדד שהוא מחלוקת התלמודים, שלירושלמי דינו כדוכסוסטוס ולתלמוד שלנו הוא כקלף, והלכה שהוא כקלף[178].

לא נגרר יפה במקום אחד

נשאר בעור מקום אחד שלא גרדוהו יפה, כגון קלף שלא גרדו ממנו הכל בעוביו ונשאר בו כעין קרום דק במקום אחד, נחלקו אחרונים בדינו לדעת הסוברים שכדי שיהיה לעור את שם אחד מחלקיו, צריך להסיר את כל חלק העור מהצד השני[179]: יש שכתבו שקרום זה שעל הקלף נחשב דוכסוסטוס, כיון שהוא מהצד השני של העור, או שהעור באותו מקום נחשב גויל, כיון שיש בו גם מהקלף וגם מהדוכסוסטוס, ואם כתב באותו מקום אפילו אות אחת, הרי אות זו ככתובה על הדוכסוסטוס או על הגויל, ופסול בדברים שפסולים אם כתבם על הדוכסוסטוס[180]. ויש שכתבו להכשיר[181], שכיון שעיקר עובי העור הוא הקלף, אין משתנה שמו משום הקרום הדק שנשאר מהדוכסוסטוס[182], וגם אין זה גויל שהרי נחתך רוב הדוכסוסטוס[183]. על כתיבה במקום שלא נגרר יפה, מצד החשש של שינה מקום הכתיבה, עי' להלן: מקום הכתיבה[184], על החשש מצד נכתב על שני עורות שונים, עי' להלן[185].

עורות הקלופים משני צדיהם

עורות שגוררים וקולפים אותם משני צדיהם, כגון הקלף שאנו נוהגים בו בדורות אחרונים, יש שכתבו שלדעת הסוברים שקלף הוא החלק שלצד השיער והדוכסוסטוס הוא החלק שלצד הבשר, דינם כדוכסוסטוס, כיון שגררו את קליפתם העליונה שבצד השיער[186]. והראשונים חולקים וסוברים, שדינם כקלף[187], שהרי נוהגים לכתוב עליהם תפילין שנכתבים על הקלף[188]. והטעם הוא משום שגוררים אותם - הרבה[189] - מצד הבשר[190] ואין גוררים אותם מצד השיער אלא מעט כפי הראוי לתקנו[191], ואפילו אם היו מחלקים את העור לשניים היו צריכים לגוררו כך[192], ואין על מה שנגרר שם בפני עצמו[193]. על הגרירה שבצד הבשר, כמה צריכה שתהא כדי שיהא שם העור הולך לפי צד השיער, וכן להיפך, עי' לעיל[194]. ויש מן הראשונים שכתבו שקלפים שלנו יש להם גם דין קלף וגם דין גויל[195], ויש שהוסיפו שיש להם גם דין דוכסוסטוס, משום שקלף ודוכסוסטוס אינם ראויים לכתיבה אלא מצד אחד, אבל אלו גוררים אותם משני עבריהם ועושים אותם מתוקנים לכתיבה משני הצדדים[196]. לדעת הסוברים שהקלף הוא החלק שלצד הבשר והדוכסוסטוס הוא החלק שלצד השיער, נראה מדברי הראשונים שכדי לעשותו קלף צריך לקלוף יפה בצד השיער ולהשאיר החלק של צד הבשר ולא לגרדו, וכן כדי לעשותו דוכסוסטוס, צריך לקלוף החלק שבצד הבשר ולהשאיר החלק שבצד השיער[197]. על הצד הכשר לכתיבה בקלפים אלו, עי' להלן[198].

עור העוף

עור העוף יש מן האחרונים שנראה מדבריהם, ששייך בו אותם אופני התיקון השונים ששייכים בעור הבהמה והחיה, שאם הוא עור שלם הוא נחשב גויל ואם הוא מחולק לשניים או מגורר מאחד מצדדיו הוא נחשב קלף או דוכסוסטוס[199]. ויש מן האחרונים החולקים וסוברים שעור העוף הינו דק, והוא תמיד שלם ואי אפשר לחלקו, ואין בו חילוקי שמות אלו[200].

כתיבה בשני עורות בתיקון שונה.

אף הדברים הכשרים על העורות המתוקנים בשני אופני תיקון שונים, לא יכתבם על שני עורות שונים יחד, וכגון ספר תורה שכשר על הגויל ועל הקלף, לא יכתבו חציו האחד על הגויל וחציו השני על הקלף[201] או על הדוכסוסטוס[202], לפי שהוא כשני ספרים[203], או מפני שהוא נראה כמנומר[204], ויש מן הראשונים שכתבו שאין לכתוב כן משום שנאמר: זה אלי ואנוהו[205], והכתיבה על שני עורות המתוקנים בשני אופנים שונים אינו נוי והידור[206]. כתבם על שני עורות כאלו, יש מן הראשונים שכתבו שהוא פסול[207]. ומן האחרונים יש שכתבו שכך הוא לדעתם משום שפסולו מאחר שהוא כשני ספרים[208], ויש מן הראשונים שכתבו, לדעתם שאין לכתוב כן משום הידור מצוה[209], שאינו נפסל בכך[210]. ויש שצדדו שאפילו תיבה אחת אין לכתוב על העור האחר[211], ויש שכתבו שדוקא הרבה מקלף והרבה מגויל, אבל מטלית אחת או שנים אין איסור[212].

גויל הנקלף במקום אחד

ספר שנכתב על הגויל וקולפו במקום אחד כדי לתקן טעות, יש שכתבו שמאחר ואותו מקום הקלוף נעשה דינו כהצד שכנגדו[213] - דוכסוסטוס או קלף לפי הדעות השונות[214] - אם יכתוב עליו הרי זה ככותב מקצתו על הגויל ומקצתו על הדוכסוסטוס או על הקלף, ולכן אין לעשות כן[215], אלא שאין לפסול הספר בשביל זה[216].

הכתיבה במקום שלא נגרר יפה

ספר הנכתב על הקלף או על הדוכסוסטוס ונשאר בעור מקום אחד שלא גרדוהו יפה, כגון קלף שלא גרדו ממנו הכל בעוביו ונשאר בו כעין קרום דק במקום אחד, לדעת הסוברים שהכותב במקום זה נחשב ככותב על הדוכסוסטוס או על הגויל[217], יש שכתבו שאפילו כשהספר כשר אף בכותבו על הדוכסוסטוס, דינו כספר הנכתב על שני עורות שונים[218].

העורות הכשרים

בעלי חיים טהורים וטמאים

העור שכותבים עליו ספרי תורה, תפילין ומזוזות, צריך שיהיה מבעלי חיים טהורים[219], או מעור חיה טהורה ואפילו מעור עוף טהור[220], אבל עור בהמה וחיה טמאה, פסולים לכתיבת תפילין[221] וספרי תורה[222] ומזוזות[223], שנאמר: למען תהיה תורת ה' בפיך[224] ודרשו חכמים, שיעשו דוקא מן-המותר-בפיך*[225]. אבל עור בעלי חיים טהורים שנתנבלו או שנטרפו, כשרים לכתיבת סת"ם[226], שכן הן ממין המותר בפיך[227]. על פרטי דין זה ע"ע מן המותר בפיך.

דגים

עור הדגים, אפילו טהורים פסולים לכתיבה, שאין אנו יודעים אם נפסקה הזוהמה שלהם[228] כאשר מעבדים אותם[229]. על פרטי דין זה ע"ע כתיבת סת"ם[230].

על כשרות העורות השונים לכתיבת סת"ם, ועל סדר חשיבותם למצוה מן המובחר, ע"ע כתיבת סת"ם[231] וע' מן המותר בפיך. על הקלף שנצבע אם הוא כשר לכתיבה, ע"ע כתיבת סת"ם: מכשירי הכתיבה[232]. על צבעו של הקלף הראוי לספר תורה, ע"ע הנ"ל[233].

מקום הכתיבה

בגויל

גויל אמרו בירושלמי שכותבים עליו במקום השיער[234], שלצד בשר אין מתקנים אותו כלל[235] ואינו ראוי לכתיבה כמו בצד השיער[236], מפני הגידים והשמנוניות[237], או שצד הבשר אינו ראוי לכתיבה כלל, שאינו חלק[238]. ומקום הכתיבה בגויל הוא הלכה למשה מסיני[239].

בקלף

קלף אמרו בברייתא שכותבים עליו במקום בשר[240], ונחלקו ראשונים בפירושו, ומחלקותם תלויה במחלוקת שנחלקו במהות הקלף: לדעת הסוברים שהקלף הוא חלק העור שלצד השיער[241], הכוונה שצריך לכתוב בצד של העור הפונה לצד הבשר[242], שכן צד זה הוא פנים העור ונוח לכתיבה[243]. לדעת הסוברים שהקלף הוא חלק העור שלצד הבשר[244], הכוונה שצריך לכתוב בצד שבו היה הקלף מחובר בבשר[245].

בדוכסוסטוס

דוכסוסטוס אמרו בברייתא שכותבים עליו במקום שיער[246], ונחלקו ראשונים בפירושו, ומחלקותם תלויה במחלוקת שנחלקו במהות הקלף: לדעת הסוברים שהדוכסוסטוס הוא חלק העור שלצד הבשר[247], הכוונה שצריך לכתוב במקום שהוא קרוב יותר לשיער, וזהו המקום בו הופרד הדוכסוסטוס מהקלף שהוא החלק הקרוב לשיער[248]. לדעת הסוברים שהדוכסוסטוס הוא חלק העור שלצד השיער[249], הכוונה שצריך לכתוב בצד שבו היה השיער מחובר בעור[250].

בקלפים שלנו

קלפים שלנו שגוררים אותם משני צידיהם, יש שכתבו לשיטתם שיש לקלפים אלו גם דין קלף וגם דין דוכסוסטוס[251], שאפשר לכתוב עליהם מב' הצדדים, בתפילין כותבים עליהם מצד הבשר כקלף, ובמזוזה כותבים עליהם מצד השיער כדוכסוסטוס, משום שקלף ודוכסוסטוס אינם ראויים לכתיבה אלא מצד אחד, אבל אלו מתוקנים לכתיבה משני הצדדים[252]. ויש מן הראשונים שחלקו בקלפים אלו, שאם הם כמו עיבוד שלנו שאין מעבדים אותם בעפצים אלא בסיד, ועל כן הם ראויים לכתיבה אף מצד הבשר, כותבים עליהם ספרי תורה, תפילין ומזוזות מצד הבשר, אבל אם הם מעובדים בעפצים, ואז אינם ראויים לכתיבה מצד הבשר, כותבים עליהם מצד השיער, אם הוא מתוקן וראוי לכתיבה, ספרי תורה ומזוזות שדינם להיכתב על הגויל או על הדוכסוסטוס מצד השיער, אבל תפילין שדינם להיכתב מצד הבשר אין כותבים עליהם[253].

בעור העוף

עור העוף, לדעת הסוברים שלא שייך בו אופני תיקון שונים של גויל וקלף ודוכסוסטוס[254], יש מן האחרונים שהסתפקו באיזה צד כותבים עליו, אם בצד הבשר או בצד הנוצה[255].

שינה מקום הכתיבה

שינה מקום הכתיבה בגויל וכתב במקום הבשר, או בקלף וכתב בצד השיער, פסול[256], וכן בדוכסוסטוס, אם שינה וכתב במקום השיער פסול[257]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שדין משנה מקום הכתיבה בקלף ובדוכסוסטוס שנוי במחלוקת תנאים, שיש מכשירים ויש פוסלים, והלכה כדברי המכשירים[258]. ויש מן הראשונים שחלקו בדבר, שבדבר שדינו להיכתב בין במקום בשר ובין במקום שיער, כגון ספר תורה, שהוא כשר על הגויל הנכתב במקום שיער וכן על הקלף הנכתב במקום בשר, בזה דינו שהוא כשר אף אם שינה וכתב על הגויל במקום בשר או על הקלף במקום שיער, כיון שהוא ניתן להיכתב בב' המקומות ולא נאמרה בו הלכה שיכתב דוקא במקום מסוים, אבל בדבר שניתן להיכתב רק במקום אחד, כגון תפילין שדינן להיכתב רק על הקלף במקום בשר, אם שינה בהן וכתב במקום שיער, פסול[259]. ויש שכתבו בשיטת התלמוד ששינוי מקום הכתיבה אינו פוסל[260].

כתב במקום שלא נגרר העור יפה

הכותב על הקלף או על הדוכסוסטוס, ולא גרדו העור יפה מצידו השני ונותר עליו קרום דק, לדעת הסוברים שקרום זה דינו כהצד השני של העור[261], וכגון קלף שלא נגרר יפה מצידו האחד ונשאר עליו מעט מן הצד השני הנקרא דוכסוסטוס, יש שכתבו שכתב זה פסול - לדעת הסוברים ובמקום ששינה מקום הכתיבה פסול[262] - ואף בדבר הכשר לכותבו על הדוכסוסטוס, מאחר שעל הקלף כותבים במקום בשר ועל הדוכסוסטוס במקום שיער, ונמצא שכתב זה שעל הדוכסוסטוס כתוב בצד שאינו כשר לכתיבה[263].

העיבוד

חובת העיבוד

הקלף המשמש לספרי תורה, תפילין ומזוזות, צריך שיהיה מעובד, שהרי אלו נכתבים על הגויל או על הקלף או על הדוכסוסטוס, כל אחד כדינו[264], והעור שאינו מעובד אינו נקרא אלא "עור"[265] ואינו נקרא ספר[266], על עיבוד העור לכתיבת סת"ם שצריך שיעשה לשמה ועל שאר פרטי דין זה, ע"ע כתיבת סת"ם: מכשירי הכתיבה[267] וע' לשמה[268]. על עור שעובד לשם ספר תורה, אם כשר לכתיבת תפילין ומזוזות, ועל עור שעובד לשם תפילין, אם כשר לכתיבת ספרי תורה ומזוזות, ועל עור שעובד לשם מזוזה, אם כשר לכתיבת ספרי תורה ותפילין, ע"ע לשמה: לשם דבר אחר[269].

מהותו

עיבוד העור הוא כיווץ העור וחיזוקו[270], שבתחילה העור הוא מתוח ורפה ואינו ראוי למלאכה, עד אשר עושים בו פעולות המכווצים ומחזקים אותו[271].

העיבוד בזמן התלמוד

עיבוד העור שנהג בזמן התלמוד, הוא על ידי מליחת העור במלח, קמיחתו בקמח, ואחר כך שרייתו במי עפצים[272], שהוא מין פרי הגדל על העצים ביערות[273] וזהו עיקר העיבוד מדין התלמוד[274], על עורות שאינם מעובדים כראוי, ועל העור הנקרא דפתרא, עי' להלן[275].

עיבוד בסיד ושאר דברים

עיבד העור בסיד שנהגו בו בדורות אחרונים, כתבו ראשונים שאף הוא נחשב עיבוד כמו בעפצים[276], שהרי אחר העיבוד הוא מתוקן כראוי ואי אפשר לזייפו[277], וכל דבר שמכווץ ומחזק את העור כעפצים ראוי לעיבוד[278]. והסיד ראוי לעיבוד לבדו אף בלא מלח וקמח תחילה[279]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם ששאר הדברים אינם באים אלא במקום העפצים, אבל עדיין צריך למולחו ולקמחו[280]. ויש שכתבו שבמקום המלח והקמח שמים אפר, ושמים אותו יחד עם הסיד[281]. ויש מן הראשונים שכתבו שעורות המעובדים בסיד ולא בעפצים, אלו הן הקלף והדוכסוסטוס שתפילין ומזוזות נכתבים עליהם מהלכה למשה מסיני[282].

שיעור השרייה בסיד

שיעור הזמן שיש לשרות העור בסיד[283] כדי לעבדו, יש שכתבו שצריך שיניחו עד שיפלו השערות מאליהן[284], וזה אחר ח' או ט' ימים[285] ואם הוציאוהו קודם לכן הוא דפתרא[286] ופסול לכתיבה[287]. ויש שכתבו שאם שהה העור ד' ימים בסיד, יצא מכלל דפתרא וכשר[288].

הסרת השערות

הסרת השערות של העור, יש מן הראשונים שכתבו שמסירים אותם מהעור לפני העיבוד[289]. ויש שכתבו שהוא מוסר מאיליו בעת שריית השיער בעפצים או בסיד[290], שהשיער צריך שיפול מאליו ולא על ידי גרירה[291], ויש שכתבו שאף לדעה זו אין הסרת השיער חלק מתהליך העיבוד, אלא שכל שלא נפל השיער, הדבר סימן שעוד לא פעל הסיד כראוי את כל פעולתו על העור[292], ולדעה זו יש שכתבו שכל שנפל רוב השיער על ידי הסיד, אף אם נשאר מעט שער וגררו, כשר, שמאחר ונפל רוב השיער אנו יודעים שהעור מעובד כראוי[293].

שלבי תיקון העור

סדר העיבוד הנהוג אצל העבדנים, שורים את העורות במים צלולים כדי שלא יהיה העור יבש, ואחר כך מוציאים אותם ומקלפים בתער מצד הבשר, ואז מכניסם למים עם הסיד העבה או שאר הדברים המעבדים אותם, ואחרי ששהו כראוי בתוך הסיד, מוציאים אותם ומסירים את השיער - דהיינו שורשי השערות[294] - בתער, ומחזירים לסיד לעוד מספר ימים, ושוב שורים במים צלולים פעם שניה. וצריך להסיר השערות היטב שלא ישאר שום שורש של שיער[295].

שריית העור במים לפני נתינתו בסיד

שריית העור במים צלולים שרגילים העבדנים לעשות קודם נתינת העור בסיד, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהוא חלק ממעשה העיבוד, ובמקום שצריך לעשות את העיבוד לשמה*[296], כתבו שגם הנתינה לתוך המים צריכה להיות לשמה[297], ויש מן האחרונים שכתבו שהיא אינה חלק ממעשה העיבוד אלא רק הכנה לה, ועל כן אין צריכים שתיעשה לשמה[298], ולדעת הסוברים שמחשבה לשמה מועילה בתחילת העשיה[299], אין מועיל העשייה לשמה בעת נתינת העורות למים, אלא דוקא בעת נתינת הסיד ושאר הדברים הראויים לעיבוד[300]. ויש שכתבו שלכתחילה ראוי שאף הנתינה למים תהא לשמה, אבל בדיעבד אין הדבר מעכב[301]. על הסוברים שמועיל לשמה בנתינת המים אף שהיא אינה חלק מהעיבוד משום שהיא ההכשר לעיבוד, ע"ע לשמה: זמן המחשבה[302].

עורות שאינם מעובדים כל צרכם

שלשה מיני עורות שאינם מעובדים יש: מצה, וחיפה, ודיפתרא. מצה הוא העור שלא נמלח במלח ולא קמחו אותו בקמח ולא עיפצו אותו בעפצים. החיפה הוא העור שמלחוהו אבל לא קמחו אותו ולא עיפצו אותו[303]. אלו נקראים עור ואינן נקראות קלף כלל ופסולות לכל כתיבת סת"ם[304]. ויש מכשירים בדיעבד את החיפה לכתיבת ספר תורה במקום שאין מוצאים עור מעובד[305].

דפתרא

הדפתרא, הוא העור שאינו מעובד כל צרכו, כגון שנמלח במלח ונקמח בקמח ולא נשרה במי עפצים[306], והוא פסול למגילה ולמגילת סוטה שאלו קרויים בתורה ספר, והכתוב על הדפתרא אינו נקרא ספר[307]. ופחיתותו הוא משום שאפשר לזייפו[308]. וכן פסול לספר תורה[309] שאף הוא נקרא ספר[310], ויש חולקים שהדפתרא כשרה לספר תורה בדיעבד[311]. על העור המעובד שלא בעפצים אלא באופנים אחרים, שאינו נקרא דפתרא, עי' לעיל[312]. על דין הדפתרא לכתיבת ספרי תורה, תפילין, מזוזות, מגילה, מגילת סוטה וספרי נביאים וכתובים, ע"ע כתיבת סת"ם[313].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ציון 5 שכתב רש"י שבספר הוא הקלף, ועי' ציון 53 שמגילה נכתבת על הגויל וע' כתיבת סתם ציון 242 ואילך שמגילת סוטה נכתבת אף על הדוכסוסטוס, ועי' ספר המכריע סי' פד שנראה מדבריו ששם קלף יכול לכלול את הקלף ואת הדוכסוסטוס להוציא מהגויל.
  2. ↑ עי' ציון 55 ואילך.
  3. ↑ עי' להלן ציון 10 ואילך.
  4. ↑ ציון 266 ואילך.
  5. ↑ משנה מגילה יז א ורש"י שם ד"ה על הספר בביאורה ומשנה סוטה יז א - ב ורש"י שם בביאורה, ועי' ציון 11.
  6. ↑ עי' דברים כח נח ועו"מ.
  7. ↑ תוס' מנחות לא ב ד"ה הא; ספר התרומה סי' קצג; רא"ש הל' ס"ת סי' ד.
  8. ↑ עי' ציון 306 ואילך.
  9. ↑ עי' תוס' שבציון 11 שלדעתם מתפרשת המשנה דוקא בנייר המחוק.
  10. ↑ סוטה שם, ועי' מגילה שם: אלא בספר; עי' רמב"ם מגילה פ"ב ה"ט ועי' סוטה פ"ג ה"ט. ועי' מנ"ח מצוה שסה.
  11. ↑ רש"י עירובין טו ב ד"ה ספר וגיטין כא ב ד"ה ספר; ספר המכריע סי' פד; עי' תוס' מנחות לא ב ד"ה הא; עי' ספר התרומה סי' קצג; עי' רא"ש הל' ס"ת סי' ד; עי' ש"ך יו"ד רעא ס"ק י.
  12. ↑ ירמיה לו יח.
  13. ↑ שם כז.
  14. ↑ עי' מס' סופרים פ"א; רש"י עירובין שם.
  15. ↑ העמק שאלה שאילתא סז אות כו בביאור דברי רש"י הנ"ל.
  16. ↑ המכריע שם.
  17. ↑ מאיל המילואים סי' רעא פ"ה ס"א.
  18. ↑ תוס' שבת עט ב ד"ה תפילין, הובא בב"י ובדרכ"מ יו"ד רעא, ועי' ש"ך שם ס"ק י.
  19. ↑ ציון 244 ואילך.
  20. ↑ רב האי גאון הובא בס' התרומה הל' ס"ת סי' קצד ובסמ"ג סי' כה; רמב"ם פ"א ה"ז; תוס' שבת עט ב ד"ה קלף וב"ב יד א ד"ה בגוויל; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפ; ריטב"א שבת שם; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם; מאירי שבת פא א וקרית ספר ח"א מאמר א ח"ג.
  21. ↑ הרא"ה הובא בריטב"א ובמיוחס לר"ן שבת שם; ריטב"א שבת שם; מיוחס לר"ן שבת שם.
  22. ↑ הרא"ה הובא בריטב"א ובמיוחס לר"ן שבת שם; מיוחס לר"ן שם שהסכים לדברי הרא"ה הנ"ל, ועי' ציון 63.
  23. ↑ ציון 7.
  24. ↑ רש"י שבת שם ד"ה גויל; ספר המכריע סי' פד; תוס' שם בשם י"מ; עי' ר"ן שבת עט ב: כמו שעלה על דעת רבים. ועי' תוס' ור"ן שם שדחו פי' זה שהרי אף הקלף והדוכוסוסטוס הן מעופצים, שהרי העור שאינו מעופץ הוא דפתרא שפסול לסת"ם, עי' ציון 306 ואילך, ועי' ציון 64 ואילך, 126 ואילך.
  25. ↑ עי' רש"י שם ד"ה דוכסוסטוס שהדוכסוסטוס נקלף, ועי' ציונים 56, 115; עי' ספר המכריע שם.
  26. ↑ ב"ב יד א: בגויל ששה ועי' שבת עט ב: ועל הגויל כשרה וכו' כי תניא ההיא בס"ת, אך יש לפרש שלמסקנא הברייתא מדברת במזוזה, עי' רמב"ן שם ומאירי שם פא א; רמב"ם תפילין פ"א ה"ח; טוש"ע יו"ד רעא ג. ועי' ירושלמי מגילה פ"א ה"ט ועי' רשב"א ב"ב יד א וכס"מ שם שפירשוהו על ס"ת. ועי' מס' סופרים פ"א ה"ה ומס' ס"ת פ"א ה"ה, אך אפשר שהכוונה בחומשים.
  27. ↑ עי' דברים לא ט וע"ע תורה שבכתב.
  28. ↑ עי' ב"ב י"ד ב שהקשו מס"ת שעשה משה לשיעור גויל; ר"ח המובא ברשב"א ב"ב שם: דלא אשכחן בתלמוד שמשה עשה כך (בקלף), אמנם ברמב"ן שבת עט ב הביא גירסה אחרת בר"ח; רשב"א שם.
  29. ↑ ר"ח המובא ברמב"ן שבת עט ב, ועי' רשב"א שבציון 28 שהביא הר"ח בע"א; רמב"ן שם ע"פ גיטין נד ב: גוילין שבו.
  30. ↑ ר"ח הובא ברשב"א ב"ב יד; עי' רמב"ם שם ועי' רבינו מנוח שם וביאור הגר"א יו"ד רעא ס"ק ט שפירשו בדבריו שלכתחילה דוקא גויל; מאירי שבת פא א: ובס"ת לשיטתנו וכו'; האשכול הוצ' אלבק הל' ס"ת דף נז א; עי' שו"ע יו"ד רעא ג ועי' ביאוה"ג שם שפי' דבריו שלכתחילה דוקא גויל. ועי' ביאור הגר"א שם שכ' שכן דעת הר"ן.
  31. ↑ מאירי שבת פא א בשם יש שאין מכשירין וכו'.
  32. ↑ שו"ת הרמב"ם שם; רבינו מנוח על הרמב"ם שם בפי' א.
  33. ↑ מאירי שם; רבינו מנוח שם בפי' ב.
  34. ↑ רשב"א ב"ב יד א ע"פ ירושלמי מגילה פ"א ה"ט, ושכן נהגו בכמה מקומות ופוק חזי מאי עמא דבר; עי' טור יו"ד שם: ונכתבת בין על קלף וגויל ודוכסוסטוס. ועי' ביאור הגר"א שם שכ' שכן דעת הסמ"ג והג"מ ושאר פוסקים, והביא שכתבו שלא נאמר גויל וקלף אלא למצוה, ופי' דבריהם שלא נאמר כן בירושלמי ובמ"ס שבציון 26 אלא למצוה, וצ"ע שבסמ"ג לא הוזכר לשון זה, ובהג"מ גם נראה שהכוונה שהברייתא בשבת שם שאמרה שתפילין על הקלף וכן ס"ת על הגויל, עי' ציון 37, לא נאמרה אלא למצוה. ועי' ציון 89 וציון 142 ואילך.
  35. ↑ ראבי"ה תשובות אלף קמט; מחזור ויטרי תקיז. ועי"ש ושם: הילכתא היא על הקלף או על הגויל.
  36. ↑ עי' ציון 30 ואילך.
  37. ↑ רמב"ם שם ושו"ת סי' רפט; סמ"ג עשין כה; מאירי שבת פא א בשם גאונים. ועי' מאירי שם שהגאונים הביאו ברייתא שכתוב בה כלשון הרמב"ם, וכן שיער בכ"מ שם ובב"י יו"ד שם.
  38. ↑ שו"ת מהר"י מינץ סי' טו; רמ"א יו"ד שם.
  39. ↑ ציון 92 ואילך.
  40. ↑ תוס' שבת עט ב ד"ה תפילין ומנחות לב א ד"ה תפילין; או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ; פסקי רי"ד שבת שם; סמ"ג עשין כה; רא"ש הלק"ט סי' ו; מאירי שבת פא א; שו"ע או"ח לב ז. ועי' שבת עט ב: תפילין אגויל מי כתבינן, ומזה הוכיחו האו"ז והרי"ד והרא"ש שם ורבנו מנוח תפילין פ"א ה"ט והב"י שם שהגויל פסול לתפילין, ועי' ציון 45. ועי' ב"י שם שכ"ה הסכמת כל הפוסקים.
  41. ↑ עי' ציון 153 ואילך. פסקי הרי"ד שם.
  42. ↑ פסקי הרי"ד שם.
  43. ↑ עי' ציון 234.
  44. ↑ פסקי הרי"ד שם.
  45. ↑ שמושא רבא: אמר אביי אי כתבינהו אגויל שפיר דמי, והובא באו"ז ובפסקי רי"ד שם, ועי' פסקי רי"ד שם שאין לסמוך ע"ז "דלאו דסמכא נינהו". ועי' גמ' שבת שבציון 40, ועי' מגן גבורים שלטי גבורים או"ח שם שדחה הראיה משם.
  46. ↑ תוס' שבת עט ב ד"ה תפילין ומנחות לב א ד"ה תפילין; ר"י המובא ברא"ש הל' קטנות מזוזה סי' ו ובטור יו"ד רפח; ריטב"א שבת עט ב בשם כל הגאונים והתוספות.
  47. ↑ בית הלוי עה"ת קונטרס בהל' סת"ם.
  48. ↑ רמב"ם תפילין פ"א ה"ט; רא"ש שם; או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ; רמב"ן שבת שם; ריטב"א שם בשם יש מדקדקים ובשם מורי הרב; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם; מאירי שבת פא א; טוש"ע יו"ד רפח.
  49. ↑ רא"ש שם. ועי' ריטב"א שם שכ' שהוא כשר גם כשסברנו שהמזוזה פסולה על הקלף, ושאר הראשונים הנ"ל לא פירשו. ועי' ציון 107.
  50. ↑ רמב"ם שם; ר"ן שבת שם בדעת הרי"ף; מיוחס לר"ן שם בפי' א, וכ"ה בסוף דבריו: א"נ קאי אמזוזה וכו' ואליבא דת"ק; שו"ע שם.
  51. ↑ רא"ש שם; עי' מיוחס לר"ן שם: אי נמי וכו' אף על הדוכסוסטוס; טור שם. ועי' באו"ז ובריטב"א שם שגם בדבריהם משמע שהוא לכתחילה.
  52. ↑ רא"ש שם: נהגו לכתחילה; טור שם: טוב לכתחילה.
  53. ↑ עי' ציון 26 ואילך. רמב"ם מגילה פ"ב ה"ט; שו"ע או"ח סי' תרצא א.
  54. ↑ ביאור הגר"א או"ח תרצא ס"ק א; פמ"ג שם ס"ק א. ועי"ש ושם שהוא ע"פ מגילה יט א. ועי' רשב"א וריטב"א שם שהקשו למה הוצרכו לגז"ש הרי ממה שכתבו בספר יש ללמוד שהוא דוקא קלף מעובד, עי' ציון 5 ואילך, ועי' פרחי כהונה שם שהביא בשם תפארת בחורים, שצריך גז"ש למעט דוכסוסטוס, וכ"כ הרש"ש ידים פ"ד מ"ה, ועי' ציון 159.
  55. ↑ עי' ציון 1 ואילך.
  56. ↑ רה"ג באוצר הגאונים שבת עמ' 73 ובפירושים עמ' 38, וכן הביאו בשמו הערוך ע' דכסוסטוס ויראים סי' שצט והתרומה סי' קצד והאשכול הוצ' אלבק הל' ס"ת דף נח ב והמרדכי הל' קטנות סי' תתקנט ומיוחס לר"ן שבת עט ב והתשב"ץ סי' קמט והמגדל עוז תפילין פ"א ה"ז, וכ"נ בסמ"ג עשין כה ובאו"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ, ועי' בעיטור הל' תפילין שער ראשון וברשב"א שבציון 60; ר"ח שבת שם; רמב"ם פ"א ה"ז לפי מה שהוא לפנינו; ספר התרומה הל' ס"ת סי' קצד; תוס' שבת עט ב ד"ה קלף וב"ב יד א ד"ה ובגוויל; רא"ש הל' ס"ת סי' ה; מרדכי שם סי' שעב וכ"כ בד' רש"י; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם בשם הערוך ערך דוכסוסטוס; התרומה הל' ס"ת סי' קצד; סמ"ג סי' כה; מאירי שבת פא א ובקריית ספר ח"א מאמר א ח"ג.
  57. ↑ אוצר הגאונים שבת עמ' 73; רמב"ם שם; מאירי שם ושם.
  58. ↑ אוצר הגאונים שם; מאירי שם ועי' קרית ספר שם.
  59. ↑ מרדכי שם; עי' שו"ת חת"ס ח"א או"ח סי' ג. ועי' ספר המכריע שבציון 67.
  60. ↑ רמב"ם בשו"ת סי' רפט וכפי שהביאו משמו הר"ן בשבת שם ועל הרי"ף שם ומיוחס לר"ן שם ורבינו מנוח שם, והר"ן שם ושם הביא כן בשם הרמב"ם בהלכות; רב האי גאון כפי שהביאו משמו בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפ ובמיוחסות סי' רלד והב"ח או"ח סי' לב, ועי' להלן מריטב"א; רמב"ן שבת שם ע"פ ירושלמי מגילה פ"א ה"ט; ריטב"א שבת שם, ונראה שמביא כן בשם הגאונים; ר"ן על הרי"ף שבת עט ב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפ ומיוחסות סי' רלד; פסקי הרי"ד שבת שם; עי' נמוק"י הל' ס"ת ד"ה קלף, אבל עי"ש ד"ה ועל הקלף, וצ"ע, ועי' ציון 67. ועי' שי' רש"י והמכריע שבציון 67.
  61. ↑ ריטב"א שבת שם; מיוחס לר"ן שם. וכתבו שכן משמע מהברייתא שם שר' מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת, הרי שהוא עבה יותר מהדוכסוסטוס.
  62. ↑ פסקי הרי"ד שם; חת"ס שם.
  63. ↑ הרא"ה הובא בריטב"א ובמיוחס לר"ן שבת שם; מיוחס לר"ן שם שהסכים לדברי הרא"ה הנ"ל. ועי' ציון 22.
  64. ↑ עי' רש"י ד"ה גויל, ועי' תוס' שם ושאר ראשונים שמדבריו מבואר שהקלף והדוכסוסטוס אינם מעופצים, עי' ציון 24 ועי' להלן.
  65. ↑ המכריע שם, ועי' ראשונים שבציון 24, שהק' על רש"י שהרי העור שאינו מעופץ הוא דפתרא ופסול לסת"ם, עי' ציון 306, ולאור דברי המכריע הנ"ל אין כאן קושיא.
  66. ↑ עי' רש"י שבת עט ב ד"ה דוכסוסטוס, ומשמע שהקלף אין מקלפים אותו, ואולי נקרא קלף משום שהוא עם קליפתו, ועי' העיטור הל' תפילין שער ראשון שכ' שאין פירוש רש"י מבורר. ועי' ציון 115.
  67. ↑ עי' רש"י מנחות לא ב ד"ה דוכסוסטוס: קלף שלא נקלף, וכן הביא המאירי שם משמו, ולפ"ז הקלף כן נקלף, ועי' הג' שטמ"ק שם; המכריע שם, ועי' שם שפי' שלכן נקרא קלף משום שנקלף, עי' ציון 59, אך נראה מדבריו שאף הקליפה נקראת קלף לפעמים. ועי' ציון הנ"ל וציון 128 ואילך.
  68. ↑ ברייתא שבת עט ומנחות לב א; רמב"ם תפילין פ"א ה"ח; טוש"ע לב ז.
  69. ↑ שבת ומנחות שם.
  70. ↑ עי' ציון 56 ואילך.
  71. ↑ ע"ע שרטוט וע' תפילין. מאירי שבת פא א.
  72. ↑ ע"ע תפילין. מאירי שם.
  73. ↑ מאירי שם.
  74. ↑ עי' ציון 60 ואילך.
  75. ↑ עי' ציון 20 וע' גויל.
  76. ↑ עי' ציון 123 ואילך.
  77. ↑ שו"ת הרמב"ם סי' רפט; רבינו מנוח שם.
  78. ↑ ע"ע תפילין.
  79. ↑ עי' ציון 26 ואילך.
  80. ↑ רבינו מנוח שם.
  81. ↑ עי' ב"ב יד ב: ובקלף בכמה, ועי' רמב"ן שבת עט ב ורשב"א ב"ב שם שהוכיחו כן והביאו כן בשם הר"ח; רמב"ם תפילין פ"א ה"ט; טוש"ע יו"ד רעא ג. ועי' ציון 30 ואילך וציון 89, על כתיבה לכתחילה.
  82. ↑ עי' ציון 60.
  83. ↑ עי' ציון 32 ואילך.
  84. ↑ מאירי שבת פא א.
  85. ↑ עי' ציון 56.
  86. ↑ מאירי שם.
  87. ↑ מאירי שבת פא א בשם יש שאין מכשירין.
  88. ↑ עי' ציון 56. מאירי שם.
  89. ↑ רשב"א ב"ב יד א ע"פ ירושלמי מגילה פ"א ה"ט, ושכן נהגו בכמה מקומות ופוק חזי מאי עמא דבר; עי' סה"ת הל' ס"ת סי' קצד שעל מזוזה כתב שבדיעבד על הקלף ולגבי ס"ת כ' שאפשר לכתוב על שלשתם ולא הזכיר דיעבד, ועי' בסימנים שם קצד; עי' טור יו"ד שם: ונכתבת בין על קלף וגויל ודוכסוסטוס. ועי' ביאור הגר"א שם שכ' שכן דעת הסמ"ג והג"מ ושאר פוסקים, והביא שכתבו שלא נאמר גויל וקלף אלא למצוה, ופי' דבריהם שלא נאמר כן בירושלמי ובמ"ס שבציון 26 אלא למצוה, וצ"ע שבסמ"ג לא הוזכר לשון זה, ובהג"מ גם נראה שהכוונה שהברייתא בשבת שם שאמרה שתפילין על הקלף וכן ס"ת על הגויל, עי' ציון 37, לא נאמרה אלא למצוה.
  90. ↑ שו"ת ר"י מינץ סי' טו; דרכ"מ שם ס"ק ב ורמ"א שם; בני יונה סי' רעא סעי' יב.
  91. ↑ רמ"א שם.
  92. ↑ ר"י מינץ שם.
  93. ↑ דרכי משה שם; בני יונה שם.
  94. ↑ ברייתא שבת עט ב: כתבה על הקלף וכו' פסולה. ועי' ברייתא שם ומנחות לב א: שינה בזה ובזה פסול, ושם ושם העמידוהו כמחלוקת תנאים, אמנם יש שם ושם כמה אוקימתות לפירוש הברייתא, עי' ציון 108 וציון 151 ואילך.
  95. ↑ ברייתא בשבת ובמנחות שם שאין עושים תפילין מזוזות, משום שאין מורידין בקדושה, והוכיחו מזה במנחות שם שלולי זה אפשר להפוך תפילין שנכתבות על הקלף למזוזה.
  96. ↑ שבת שם.
  97. ↑ רא"ש הלק"ט מזוזה סי' ו, ועי' ציונים 56, 115 שהרא"ש סובר כהדעות שהקלף הוא העור הדק שבצד השיער, ועי' מאירי שבת פא א שכתב שלדעה שדוכסוסטוס הוא העור העבה, הוא יותר חזק מהקלף שהוא העור הדק, וכן משמע ברבינו מנוח שבציון 136.
  98. ↑ עי' ציון 58.
  99. ↑ מאירי שבת פא א.
  100. ↑ רב שם למסקנת הסוגיא. ועי' ברייתא שבת ומנחות שם ב: ר' אחא מכשיר משום רבי אחאי ברבי חנינא ואמרי לה משמיה דרבי עקיבא ברבי חנינא, ועי"ש בהג' הב"ח ומסורת הש"ס ושיטה מקובצת, כמה גירסאות בשם בעל המימרא. ועי' ציון 94.
  101. ↑ העיטור בדעת רב האי גאון והרי"ף שבציון 111; רמב"ן שבת שם בדעת הרי"ף הנ"ל; הריטב"א שבת שם בדעת הרי"ף והגאונים שבציון 111; עי' ר"ן שבת שם. ועי' ברייתא שבציון 131, ועי' שבת ומנחות שם: למצוה, והוכיחו במנחות שם שכן פירוש הברייתא הנ"ל, מהברייתא שבציון 100, שאינה נפסלת אם אינה על הדוכסוסטוס.
  102. ↑ רמב"ן שבת שם לד' הרי"ף; ר"ן שם ועל הרי"ף שם לדעה זו.
  103. ↑ ריטב"א שם לדעת הגאונים והרי"ף הנ"ל; ר"ן על הרי"ף שם לדעה הנ"ל.
  104. ↑ מאירי שבת פא א.
  105. ↑ ר"ח שם בפי' דברי רב; רמב"ן שבת שם: לפי פשוטה, אבל אח"כ הביא דברי הרי"ף הנ"ל; ר"ן שבת שם; רא"ש הל' מזוזה סי' ו. ועי"ש שדייקו כן מלשון הברייתא שם "היה כותבה", משמע לכתחילה, ומלשון רב שאמר שהקלף והדוכסוסטוס שווים.
  106. ↑ העיטור שם; עי' רמב"ן שם.
  107. ↑ רבינו מנוח תפילין פ"א ה"ט, וכתב שמשום שהקלף עבה מדוכסוסטוס, שכן היא דעתו, מסתבר שההלכה לא באה למעט עור החשוב ממנה; ריטב"א שם; ר"ן על הרי"ף שם. ועי' שם ושם שפי' מה שאמרו: מזוזה על הדוכסוסטוס, שהכוונה אף על הדוכסוסטוס.
  108. ↑ העיטור שם בביאור המחלוקת שבברייתא בשבת ובמנחות שם: שינה בזה ובזה, לפי מסקנת הסוגיות שם ושם.
  109. ↑ האשכול הוצאת אלבק הל' ס"ת דף נח ב בשם רה"ג; ס' הישר סי' רפז; או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ; ספר התרומה הל' ס"ת סי' קצד; פסקי הרי"ד שבת שם; רא"ש הלק"ט סי' ו; ריטב"א שם; מיוחס לר"ן שם; מאירי שם. ועי' ריטב"א ור"ן שם שכתבו שהל' כר"מ, והריטב"א שם כ שהוא משום שרב סובר כמותו, עי' ציון 99 ואילך, וכ"כ הכס"מ שם והוסיף שאף רשב"א סובר כמותו ור"מ אף עשה מעשה.
  110. ↑ ר"ח שבת שם, הובא ברמב"ן ובר"ן על הרי"ף שם; האשכול שם בשם רה"ג.
  111. ↑ רב האי גאון המובא בעיטור הל' תפילין שער ראשון וכ"כ הריטב"א שבת שם בשם הגאונים; רמב"ם תפילין פ"א ה"ט; רי"ף שבת שם ובהל' מזוזה; ספר התרומה שם; שו"ע יו"ד רפח ו. ועי' טור שם שכ' בתחילה כלשון הרי"ף והרמב"ם הנ"ל, אבל אח"כ כ' שלכן יכתוב במה שמשתמרת יותר, ועי' ב"י ודרישה שם, ועי' ציון 68.
  112. ↑ רמב"ן שם בשם מקצת מחברי ספרים; העיטור שם כדעת תנא קמא שבציון 94.
  113. ↑ עי' ציון 26 ואילך. רמב"ם מגילה פ"ב ה"ט; שו"ע או"ח סי' תרצא א.
  114. ↑ ביאור הגר"א או"ח תרצא ס"ק א; פמ"ג שם ס"ק א. ועי"ש ושם שהוא ע"פ מגילה יט א. ועי' ציון 54.
  115. ↑ רה"ג באוצר הגאונים שבת עמ' 73 ובפירושים עמ' 38, וכן הביאו בשמו הערוך ע' דכסוסטוס ויראים סי' שצט והתרומה סי' קצד והאשכול הוצ' אלבק הל' ס"ת דף נח ב והמרדכי הל' קטנות סי' תתקנט ומיוחס לר"ן שבת עט ב והתשב"ץ סי' קמט והמגדל עוז תפילין פ"א ה"ז, וכ"נ בסמ"ג עשין כה ובאו"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ, ועי' בעיטור הל' תפילין שער ראשון וברשב"א שבציון 123; עי' אוצר הגאונים שם עמ' 38 בשם רס"ג; ר"ח שבת שם; עי' רש"י שבת שם ד"ה דוכסוסטוס, וכ"כ המרדכי שם סי' שעב בדעתו, ועי' רש"י מנחות לא ב ד"ה דוכסוסטוס ובהג' שטמ"ק שם ובמאירי שבת פא א בשמו; רמב"ם פ"א ה"ז לפי מה שהוא לפנינו, ועי' ציון 115 שהרמב"ם בתשובה כתב להיפך, ועי' שו"ת שערי יושר (חנניה) שער הקלף והדוכסוסטוס בשם הרבה אחרונים שהרמב"ם חזר בו מתשובתו והגירסה שלפנינו ברמב"ם היא העיקר; ספר התרומה הל' ס"ת סי' קצד; תוס' שבת עט ב ד"ה קלף וב"ב יד א ד"ה ובגוויל; רא"ש הל' ס"ת סי' ה; מרדכי שם סי' שעב וכ"כ בד' רש"י; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם בשם הערוך ערך דוכסוסטוס; התרומה הל' ס"ת סי' קצד; סמ"ג סי' כה; פסקי הרי"ד שבת שם; העיטור שער א הל' תפילין; מאירי שבת פא א ובקריית ספר ח"א מאמר א ח"ג.
  116. ↑ אוצר הגאונים שבת עמ' 73; רמב"ם שם; מאירי שם ושם.
  117. ↑ תוס' שבת שם וב"ב שם; ספר הישר לר"ת סי' רפז; ריטב"א שבת שם; רא"ש הלק"ט ס"ת סי' ה; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם; מיוחס לר"ן שבת שם; ספר התרומה שם.
  118. ↑ עי' תוס' שבת וב"ב; עי' רא"ש שם; עי' ספר התרומה שם; עי' קרית ספר למאירי ח"א מ"א ח"ג. ועי' בראשונים הנ"ל שכ"כ לגבי תיבת "דוך" והביאו מלשון התלמוד שהוא "מקום", ועי' קרי"ס שם שמשמע שהוא כן גם בלשון ארמי וגם בלשון יווני, עי' ציון 119.
  119. ↑ תוס' שבת שם; רא"ש שם; ספר התרומה שם; ר"ן שם ושם; מיוחס לר"ן שם; קרית ספר למאירי ח"א מאמר א ח"ג. ועי' בתוס' וברא"ש ובס' התרומה שם, שכ"כ לגבי תיבת "סוסטוס", ועי' ציון 118.
  120. ↑ תוס' ב"ב שם על תיבת "סוסטוס".
  121. ↑ עי' ציון 56.
  122. ↑ העיטור שם.
  123. ↑ רב האי גאון כפי שהביאו משמו בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפ ובמיוחסות סי' רלד והב"ח או"ח סי' לב; הרמב"ם בשו"ת סי' רפט וכן הביאו משמו המאירי שם והר"ן על הרי"ף שבת שם, ועי' כ"מ על הרמב"ם שם שגירסה משובשת נזדמנה לר"ן בדברי הרמב"ם, ועי' ציון 115; רמב"ן שבת שם ע"פ הירושלמי מגילה פ"א ה"ט: בקולף פני העור; ר"ן על הרי"ף שבת שם; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפ ומיוחסות סי' רלד; העיטור שער א הל' תפילין בשם רבוותא.
  124. ↑ העיטור שם.
  125. ↑ ריטב"א שם, שכ"ה בלשון יוון לדעה זו, ועי' ציון 117 ואילך.
  126. ↑ עי' רש"י ד"ה גויל, ועי' תוס' שם ושאר ראשונים שמדבריו מבואר שהקלף והדוכסוסטוס אינם מעופצים, עי' ציון 24 ועי' להלן; המכריע סי' פד.
  127. ↑ המכריע שם, ועי' ציון 65.
  128. ↑ עי' רש"י מנחות לא ב ד"ה דוכסוסטוס, וכן הביא המאירי שם משמו, אך כ' שם שהוא כהדעה שבציון 123, וצ"ע שהרי לדעה זו מגרדים את העור מצד הבשר, רק שנראה כוונתו שלכל הפחות הוא כשיטתם בעניין קלף, שהוא הצד הקרוב לבשר, ועי' הג' שטמ"ק שם, ועי' ציון 115 וציון 129.
  129. ↑ רש"י שבת עט ב.
  130. ↑ המכריע שם.
  131. ↑ ברייתא שבת עט ב ומנחות לב א. רמב"ם תפילין פ"א ה"ח.
  132. ↑ גמ' שם; רמב"ם שם.
  133. ↑ עי' ציון 123 ואילך.
  134. ↑ שו"ת הרמב"ם סי' רפט; עי' רבינו מנוח שם.
  135. ↑ ע"ע מזוזה.
  136. ↑ רבינו מנוח שם. ועי' ציון 96.
  137. ↑ עי' ציון 115 ואילך.
  138. ↑ עי' ציון 26 ואילך.
  139. ↑ ע"ע מזוזה וע' שרטוט.
  140. ↑ מאירי שבת שם.
  141. ↑ העיטור הל' תפילין שער ראשון; רמב"ן שבת עט ב. ועי' ציון 106.
  142. ↑ ספר התרומה הל' ס"ת סי' קצד; או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ; רמב"ן שבת עט ב; רא"ש הלק"ט ס"ת סי' ה; ר"ן שבת שם; הגהות מיימוניות תפילין פ"א ה"ט, וכ' על הרמב"ם שם שהוא חולק על כל רבותינו. ועי' סמ"ג עשין כה שהביא דברי הרמב"ם דלהלן שפוסל, וכ' שבשבת שם מסקינן שהוא כשר. ועי' בהגר"א יו"ד סי' רעא ס"ק לט שזה דעת כל הפוסקים. ועי' בראשונים הנ"ל שלמדו כן משבת שם: כי תניא ההיא בס"ת, ועי' ציון 144.
  143. ↑ סמ"ג שם; הגהות מיימוניות שם. ועי' ציונים 26 ואילך, 81 ואילך.
  144. ↑ רמב"ם תפילין פ"א ה"ט; מאירי שבת פא א, והביא שהרבה גאונים הביאו ברייתא שכתוב בה כן; בני יונה יו"ד רעא סי"ב; אניה דיונה פ"ז אות ה. ועי' פמ"ג או"ח סי' תרצא מש"ז ס"ק א שיש לחוש לכתחילה לד' הרמב"ם. ועי' שבת שם: כי תניא ההיא בס"ת, ועי' חת"ס שם ולשכת הסופר סי' ב ס"ק יב שלמסקנת הגמ' יש לפרש ברייתא זו במזוזה.
  145. ↑ עי' ציון 123.
  146. ↑ רבינו מנוח שם; עי' מאירי שם שהעור הדק ביותר פסול, בין אם הוא דוכסוסטוס ובין אם הוא קלף.
  147. ↑ מאירי שם.
  148. ↑ עי' ברייתא דתנא דבי מנשה שבת שם, ע"פ מה שהעמידוה בס"ת, עי' ציון 142 ואילך.
  149. ↑ עי' ב"ב יד ב: שאלו את רבי, וכ' הכס"מ שם והב"י יו"ד רעא שממה שלא שאלוהו על דוכסוסטוס משמע שפסול, ושכן משמע בירושלמי מגילה פ"א ה"ט ובמס' סופרים פ"א ה"ה.
  150. ↑ כס"מ וב"י שם בד' הרמב"ם, וכ' שרבי עדיף מתנא דבי מנשה ועוד שבירושלמי ובמ"ס שם משמע כן.
  151. ↑ העיטור ש"א הל' תפילין; ריטב"א שבת עט ב למסקנת הסוגיא. ועי"ש ושם שכ"כ ע"פ שבת שם ומנחות לא א דלהלן. ועי' תוס' שבת שם ד"ה השתא שמשמע שלמסקנא הברייתא מדברת ששינה מקום הכתיבה, וכמו התי' הראשון בגמ' שם, וכן משמע במרדכי שבציון 157 עי"ש, ולכאורה לפ"ז אין לנו מאן דאמר שפוסל במזוזה על הקלף שלא כמו הברייתא של מורידין, ומחלוקת ת"ק ור' אחאי היא בשינה מקום הכתיבה.
  152. ↑ העיטור שם והריטב"א שם ע"פ ברייתא שבת ומנחות שם: שינה בזה ובזה פסול, ולפי האיבעית אימא שם הכוונה על שינה בתפילין ובמזוזה.
  153. ↑ העיטור שם והריטב"א שם ע"פ הגמ' שם ושם: ר' אחא מכשיר משום רבי אחאי ברבי חנינא ואמרי לה משמיה דרבי עקיבא ברבי חנינא, (עי"ש בהג' הב"ח ומסורת הש"ס ושיטה מקובצת, כמה גירסאות בשם בעל המימרא), ועי' ציון 155 שלדעת החולקים מסקנת הסוגיא לא כן.
  154. ↑ מנחות שם: למצוה, והוכיחו שכן פירוש הברייתא, מהבריתות שאף על הדוכסוסטוס כשרה.
  155. ↑ האשכול הוצאת אלבק הל' ס"ת דף נח ב בשם רה"ג; רי"ף שבת שם; תוס' שבת שם ד"ה קלף: דמסקינן הכא וכו'; רא"ש הלק"ט מזוזה סי' ו: דתפילין אקלף דוקא; ספר הישר סי' רפז; או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ; העיטור שם: וכיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא נקטינן לחומרא; סמ"ג עשין כה הביאו המרדכי הל' קטנות סי' תתקנט, ועי' ציון 157; מאירי שבת פא א; טוש"ע שם. ועי' ב"י שם שכן משמע במסקנת הסוגיא בשבת שם ובסוגיא במנחות שם ושכן הסכמת כל הפוסקים חוץ מהמרדכי דלהלן.
  156. ↑ מאירי שבת שם.
  157. ↑ ב"י או"ח סי' לב בד' מרדכי הל' קטנות סי' תתקנט, ועי"ש שיש לפרש המרדכי שהל' כר' אחאי לגבי שינה מקום הכתיבה, והיינו כשכתב תפילין על הקלף במקום שיער, עי' ציון 151, ועי' ביאור מהר"ם בנעט אות לח; יראים סי' טז.
  158. ↑ עי' ציון 144.
  159. ↑ ביאור הגר"א או"ח תרצא ס"ק א; פמ"ג שם מש"ז ס"ק א; רש"ש ידים פ"ד מ"ה. ועי"ש ושם ושם שכ"כ בדעת הרמב"ם והשו"ע שכתבו שכותבו על הגויל או על הקלף כס"ת, ומשמע שהוא כס"ת שפסול לדעתם על הדוכסוסטוס. ועי' ציון 54, ועי' תוס' גיטין ו ב ד"ה אמר ר"י, שמשמע שם שדוכסוסטוס כשר למגילה, וכן דייק בדבריו בפרחי כהונה שם, אך אפשר שהתוס' סוברים שאף ס"ת כשר על דוכסוסטוס, עי' ציון 142 ואילך.
  160. ↑ עי' ציון 56.
  161. ↑ עי' ציון 115.
  162. ↑ ר"ן שבת עט א ועל הרי"ף שם, הביאו הב"י או"ח סי' לב; מיוחס לר"ן שבת שם.
  163. ↑ עי' ר"ן שבת שם שכ' שלדעת הערוך, עי' ציונים הנ"ל, הקלף שלנו שמגרדים אותו מצד השיער, צריך לכתוב עליו בצד הקרוב לשיער כדוכסוסטוס.
  164. ↑ עי' ציון 60.
  165. ↑ עי' ציון 123.
  166. ↑ שו"ת הרשב"א שם ושם.
  167. ↑ שו"ת הרשב"א שם ושם; ריטב"א שבת שם; ר"ן שם ושם.
  168. ↑ ריטב"א שם.
  169. ↑ ספר התרומה סי' קצד.
  170. ↑ נשמת אדם כלל יד ס"ק א, ע"פ ספר התרומה סי' קצד שבציון 169 וע"פ הב"ח סי' לב שלגרר חצי העור הקרוב לבשר נותן לעור שם קלף; עי' שו"ת תשב"ץ שבציון 171.
  171. ↑ ביאור הלכה סי' לב ס"ז ד"ה להחליקו לד' הנשמ"א הנ"ל; עי' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קמט שדן לפסול כאשר גרדו הקלף במקום אחד, משום שהוא כנכתב מקצתו על הדוכסוסטוס, וצריך לפרש דבריו, שהרי אם החלק ההוא שכותבים עליו נחשב קלף משום שהוא מצד השיער, למה משתנה דינו שחותכים חלק מעוביו, ונראה שכוונתו כד' הנשמ"א הנ"ל, שאם אין בעור את החלק שצמוד ביותר לצד הבשר, אין עליו שם קלף, ועי' שערי יושר (חנניה) שער הקלף והדוכסוסטוס סי' ב שביאר דעת התשב"ץ כדעת יש מי שאומרים שבציון 186, וצ"ע שהרי לא מצאנו ראשון ידוע שיסבור כן.
  172. ↑ עי' לבוש או"ח סי' לב סעי' ז על קלפים שלנו, עי' ציון 188 ואילך; עי' קסת הסופר סי' ב סעי' ט על קלפים שלנו, עי' ציון 188 ואילך; עי' מחצית השקל שבציון 173; הרב דניאל מק"ק הורדנא במכתב לבעל ח"א המובא בנשמ"א שם; עי' בני יונה סי' רעא סעי' יא: עד שהעבירו הדוכסוסטוס מן הקלף.
  173. ↑ עי' מחצית השקל סי' לב ס"ק י, וכ' שם שאף במזוזה הוא פסול, שאף שהיא כשרה על הדוכסוסטוס, היינו דוקא כשכתבה במקום שיער, אבל כאן כותב במקום בשר, עי' ציון 263, ועי' לשכת הסופר סי' ב ס"ק יג שכתב עליו שלא דקדק בלשונו לקוראו דוכסוסטוס, שהרי כל שלא נפרד החלק שבצד הבשר הרי הוא נחשב גויל, אבל בפשטות כוונתו כמש"כ האח' דלהלן, שגויל אינו נקרא משום שנתקן בצד הבשר, אבל עדיין כיון שלא הסירוהו כולו נחשב דוכסוסטוס; הרב דניאל מק"ק הורדנא בנשמ"א שם.
  174. ↑ עי' ציונים 56, 115.
  175. ↑ שו"ת חת"ס או"ח ח"א סי' ג, ועי' מאיל המילואים פ"ח ס"ק א שהעיר על דבריו בכמה עניינים.
  176. ↑ ביאור הלכה שם לד' החת"ס הנ"ל.
  177. ↑ מאיל המילואים פ"ח ס"ק א, בביאור ד' הרא"ש מנחות הל' ס"ת סי' ה וס' התרומה סי' קצד והב"ח או"ח סי' לב.
  178. ↑ שם.
  179. ↑ עי' ציון 172.
  180. ↑ מחצית השקל סי' לב ס"ק י, ועי' ציון 173. ועי' אניה דיונה פ"ח אות א שהניח ההלכה בצ"ע, ועי' מאיל המילואים שם שהאריך.
  181. ↑ בני יונה סי' רעא סעי' יב: אפשר שיש להכשיר.
  182. ↑ מאיל המילואים פ"ח אות א ס"ק א בד' הבני יונה שם.
  183. ↑ מאיל המילואים שם.
  184. ↑ ציון 263.
  185. ↑ ציון 215 ואילך.
  186. ↑ תוס' שבת עט ב ד"ה קלף וב"ב יד א ד"ה בגוויל בשם האומרים כן; מרדכי שבת עט ב ס' שעב: יש שהיו רוצים לומר, ומנחות הלק"ט רמז תתקנט: י"מ; הג' אשר"י שם: יש מפרשים; רא"ש הל' ס"ת סי' ה: ויש שרוצים לומר; או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ: יש שסוברים.
  187. ↑ תוס' שם ושם; מרדכי שם ושם; הג' אשר"י שם; רא"ש הל' ס"ת סי' ה בשם ר"ת; התרומה סי' קצד בשם ר"ת; או"ז שם בשם ר"ת; סמ"ג עשין סי כה; ב"י או"ח סי' לב.
  188. ↑ עי' ציון 68 ואילך שהתפילין נכתבים על הקלף, וציון 155 ואילך שלרוב הדעות הם פסולים על הדוכסוסטוס. תוס' שם ושם.
  189. ↑ רא"ש שם; ב"י שם; לבוש שם סעי' ז; קסת הסופר סי' ב סעי' ט. ועי' לבוש שם וקסת הסופר שם שכתבו שמגרדים את כל החלק הנקרא דוכסוסטוס, ועי' ציון 172.
  190. ↑ מרדכי שם; רא"ש שם; סמ"ג שם; ב"י שם.
  191. ↑ מרדכי שם ושם; ב"י שם; לבוש שם סעי' ז.
  192. ↑ ב"י שם; לבוש שם.
  193. ↑ מרדכי מנחות שם בשם ר"ת.
  194. ↑ ציון 170 ואילך.
  195. ↑ קרית ספר למאירי ח"א מאמר א ח"ג, וכ' שהוא משום שהקלף אינו ראוי להזדייף גם מצד הלבן, דהיינו צד הבשר, וצ"ע דאדרבה, הגויל כותבים עליו מצד השיער, ועוד שדוקא משום שאינו ראוי לכתיבה מצד הבשר הוא נחשב גויל, ע"ע גויל וציון 234 ואילך, ואולי כוונתו לדעות שהקלף והגויל אינם מעובדים כל כך, עי' ציון 64 ואילך, 126 ואילך, ולדעות אלו אומר שהקלף שלנו מעובד היטב כמו הגויל, וכן משמע מתחילת דבריו שכ' שבקלפים שלנו עושים שלושת התיקונים, שמעבדים היטב ומגררים מב' צדדים.
  196. ↑ שם בשם י"א, וכ' שם שכן המנהג.
  197. ↑ ריטב"א שבת שם; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם; מיוחס לר"ן שם.
  198. ↑ ציון 251.
  199. ↑ שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סי' יב.
  200. ↑ פ"ת יו"ד סי' רעא ס"ק ד בשם ספר דרך חיים על הלכות שחיטה וטרפות סי' כג, וצדד שם דיש לו דין קלפים שלנו, עי' ציון 186 ואילך.
  201. ↑ מס' סופרים פ"ב; ירושלמי מגילה פ"א ה"ט: חציו על העור כו' והיינו גויל, כמש"כ בהמכריע סי' פד, ועי' ב"י סי' רעא; רמב"ם תפילין פ"ז ה"ד; טוש"ע רעא ד.
  202. ↑ שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קמט.
  203. ↑ ט"ז שם ס"ק ד.
  204. ↑ באור הגר"א יו"ד סי' רצ ס"ק ג, עי"ש שלכן יכול לתקן הגוויל מבחוץ בקלף וכדו', ועי' שו"ת מהר"ם פאדווא סי' פד.
  205. ↑ שמות טו ב, וע"ע הדור מצוה.
  206. ↑ נמוק"י סוף הל' ס"ת; קרית ספר הל' ס"ת פ"ז.
  207. ↑ רמב"ם שם; שו"ת תשב"ץ שם, ועי"ש שמשמע שהוא מהלכה למשה מסיני; טוש"ע שם; אניה דיונה פ"ח אות ד.
  208. ↑ ט"ז שם, ועי' ביאור הגר"א שבציון 204, שמשמע שכ"כ בד' השו"ע שסובר שהוא פסול.
  209. ↑ עי' ציון 206.
  210. ↑ נמוק"י שם; עי' קרי"ס שם: נראה דלאו פסול מדאוריתא הוי אלא מצוה מן המובחר, וצ"ע אם כוונתו שפסול מדרבנן.
  211. ↑ שו"ת תשב"ץ שם, וכ' שם: דמאן פלג לך, ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין, ובאיסורין שהם הלכה למשה מסיני אין לחזר אחר קולות במה שלא ראינו היתר, ועי' ציון 212.
  212. ↑ פתחי תשובה יו"ד רעא ס"ק יב בשם ס' חמודי דניאל כתב יד. ועי' תשב"ץ שם שכ' שלמעשה הוא מניח ביד הסופרים לקלוף, ועי' שו"ת יכין ובועז ח"א סי' כד שסמך על דבריו להתיר, ועי' פת"ש שם שאפשר שהוא משום שבמספר תיבות או פסוקים אין לחוש משום מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף. ועי' ציון 173 שדנו בקילוף משום כתיבה על הדוכסוסטוס, ועי' שנות חיים שבציון 225 שהכשיר אף בזה, ולא חששו משום מקצתו על הקלף ומקצתו על הדוכסוסטוס, ועי' ציון 216.
  213. ↑ עי' ציון 171.
  214. ↑ עי' ציונים 60 ואילך, 120 ואילך, על המחלוקת אם החלק שלצד בשר הוא קלף או דוכסוסטוס.
  215. ↑ תשב"ץ ח"א סי' קמט.
  216. ↑ שו"ת תשב"ץ שם שאינו מוחה בסופרים שעושים כן. שו"ת יכין ובועז ח"א סי' כד שמכשיר ע"פ דברי התשב"ץ שם; לדוד אמת סי' יז אות יז ע"פ יכין ובועז שם. ועי' תשב"ץ שם שאין מבואר אם מכשיר משום שאין לפסול בפסוק או תיבה אחת, עי' ציון 212, או משום שקילוף אינו מוציאו משם גויל.
  217. ↑ עי' ציון 180.
  218. ↑ . ועי' פוסקים שבציון 181 ואילך, וצ"ע שלא חששו משום כתיבה על שני עורות שונים.
  219. ↑ ברייתא שבת קח ב לגבי תפילין; רמב"ם תפילין פ"א ה"י; טוש"ע יו"ד סי' רע"א ס"א.
  220. ↑ רב הונא שבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. וצ"ע כיון שהלכה למשה מסיני בסת"ם שיכתבו כל אחד כדינו, ס"ת על הגויל ותפילין על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס, א"כ איך אפשר לכתוב על עור העוף שאין בו כל חילוקי מינים אלו, שהרי אי אפשר להפרידו לשנים, ובשלמא לדעת הסוברים שס"ת כשר על שאר העורות, עי' ציונים 81 ואילך, 142 ואילך, או שמזוזה כשרה על שאר העורות, עי' ציון 95 ואילך, 48 ואילך, א"כ אפשר שרב הונא בשבת שם מדבר בדיעבד ובדבר הכשר בכל העורות, אבל לדעת החולקים צ"ע כנ"ל, וכמו כן קשה מעור הדג, עי' ציון 228 שאינו פסול אלא משום הזוהמה, ויותר צ"ע הדעות שעור העוף הוא משובח יותר לכתיבת סת"ם מעור חיה ובהמה, ע"ע כתיבת סת"ם ציון 273 ואילך, ותמוה שהרי אין בעורות אלו חילוק השמות של גויל, קלף ודוכסוסטוס,.
  221. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם; טור או"ח סי' לב ויו"ד סי' רעא ושו"ע יו"ד שם ס"א.
  222. ↑ מס' סופרים פ"א ה"א; רמב"ם שם; רא"ש הל' ס"ת סי' ב, וכ' שמהטעם האמור בגמ', עי' ציון 225, ניתן ללמוד שאין זה רק בתפילין; טוש"ע יו"ד שם. ועי' ב"י שכ' שאף שהברייתא בשבת שם כתובה לגבי תפילין, ה"ה ס"ת ומזוזה, שאמרו במגילה ח ב, אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא וכו', והביא את המס' סופרים והרא"ש הנ"ל.
  223. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' ציון 222.
  224. ↑ שמות יג ט.
  225. ↑ שבת שם.
  226. ↑ שבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  227. ↑ ירושלמי מגילה פ"א ה"ט; תוס' שם ד"ה איזה. ועי' שע"ת או"ח סי' לב ס"ק ט"ז שהביא בשם ס' בכור שור על שבת שם שסובר שצריך מן המותר בפיך ממש, וע"ע מן המותר בפיך.
  228. ↑ שבת קח א, בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק, ואמר לו: אי יבוא אליהו וכו'; רמב"ם תפילין פ"א ה"י; טוש"ע שם.
  229. ↑ רמב"ם שם.
  230. ↑ ציון 287 ואילך.
  231. ↑ ציונים 266 ואילך.
  232. ↑ ציון 483 ואילך.
  233. ↑ ציון 479.
  234. ↑ ירושלמי מגילה פ"א ה"ט; מס' סופרים פ"א ה"ה ומס' ס"ת פ"א ה"ד; בה"ג סי' עה; הלק"ט לרי"ף הל' ס"ת; רמב"ם תפילין פ"א ה"ח; תוס' ב"ב יד א ד"ה בגויל; הלק"ט לרא"ש ס"ת סי' כ; רשב"א ב"ב יד א; ריטב"א שבת עט ב; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם; מיוחס לר"ן שבת שם; העיטור שער א הל' תפילין; ספר התרומה הל' ס"ת סי' קצד; סמ"ג עשין כה; מרדכי הלק"ט מנחות רמז תתקנט, ועי' מרדכי שבת שם רמז שעב; שו"ע יו"ד רעא ג.
  235. ↑ ע"ע גויל ציון 8 ואילך.
  236. ↑ ספר התרומה שם; מרדכי שם.
  237. ↑ מרדכי שם.
  238. ↑ המאירי בקרית ספר ח"א מאמר א חלק ג ובשבת פא א.
  239. ↑ מס' סופרים פ"א ה"ה; רמב"ם שם; העיטור שם; סמ"ג שם.
  240. ↑ ברייתא שבת עט ב ומנחות לב א: קלף במקום בשר וכו', ועי' גמ' שם שמשמע שהכוונה על מקום הכתיבה; רמב"ם תפילין פ"א ה"ח; טוש"ע או"ח לב ז ויו"ד רעא ג.
  241. ↑ עי' ציון 56.
  242. ↑ רה"ג באוצר הגאונים שבת עמ' 73 ובפירושים עמ' 38 ועי' ציון הנ"ל; ר"ח שבת שם; רמב"ם פ"א ה"ז לפי מה שהוא לפנינו; ספר התרומה הל' ס"ת סי' קצד; תוס' שבת עט ב ד"ה קלף וב"ב יד א ד"ה ובגוויל; רא"ש הל' ס"ת סי' ה; מרדכי שם סי' שעב; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם בשם הערוך ערך דוכסוסטוס; התרומה הל' ס"ת סי' קצד; או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ; סמ"ג סי' כה; מאירי שבת פא א ובקריית ספר ח"א מאמר א ח"ג.
  243. ↑ תוס' ב"ב שם רא"ש שם; ס' התרומה שם; או"ז שם; קרית ספר שם.
  244. ↑ עי' ציון 60.
  245. ↑ רמב"ם בשו"ת סי' רפט וכפי שהביאו משמו הר"ן בשבת שם ועל הרי"ף שם ומיוחס לר"ן שם ורבינו מנוח שם, והר"ן שם ושם הביא כן בשם הרמב"ם בהלכות; רב האי גאון כפי שהביאו משמו בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפ ובמיוחסות סי' רלד והב"ח או"ח סי' לב, ועי' להלן מריטב"א; רמב"ן שבת שם; ריטב"א שבת שם; ר"ן על הרי"ף שבת עט ב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפ ומיוחסות סי' רלד; פסקי הרי"ד שבת שם; עי' נמוק"י הל' ס"ת ד"ה קלף, אבל עי"ש ד"ה ועל הקלף, וצ"ע. ועי' ציון הנ"ל.
  246. ↑ ברייתא שבת עט ב ומנחות לב א; רמב"ם תפילין פ"א ה"ח; טור יו"ד רעא ו.
  247. ↑ עי' ציון 115.
  248. ↑ ראשונים ופוסקים שבציון 242.
  249. ↑ עי' ציון 123.
  250. ↑ ראשונים ופוסקים שבציון 245.
  251. ↑ עי' ציון 196.
  252. ↑ קרית ספר ח"א מאמר א ח"ג בשם י"א, וכ' שם שכן המנהג.
  253. ↑ או"ז ח"א הל' תפילין סי' תקמ.
  254. ↑ עי' ציון 200.
  255. ↑ פתחי תשובה יו"ד סי' רעא ס"ק ד בשם ספר דרך חיים הל' שחיטה וטרפות סי' כג.
  256. ↑ ירושלמי מגילה פ"א ה"ט; מס' סופרים פ"א ה"ה: אין קורין בו, וכעי"ז בהוספה ב פ"א ה"ג ובמס' ס"ת פ"א ה"ד; בה"ג שם כמו במ"ס הנ"ל; הלק"ט לרי"ף הל' ס"ת; רמב"ם תפילין פ"א ה"ח; הלק"ט לרא"ש ס"ת סי' כ; רשב"א ב"ב יד א; ר"ן שבת שם ועל הרי"ף שם; עי' מיוחס לר"ן שבת שם בשם הרא"ה; שו"ע יו"ד רעא ג לגבי קלף; רמ"א שם, אבל הביא חולקים עי' ציון 259. סמ"ג עשין כה; מרדכי הלק"ט מנחות רמז תתקנט.
  257. ↑ רמב"ם שם; תשובת גבעת פנחס סי' ו; משנת אברהם סי' ח סעי' ה.
  258. ↑ מרדכי שם ע"פ הברייתא שבת שם: שינה בזה ובזה פסול רבי אחאי מכשיר, והיינו לפי מה שהעמידו בגמ' שם בתירוץ הקודם את המחלוקת בשינה מקום הכתיבה, ועי' ב"י או"ח סי' לב, שנראה מדבריו שכוונת המרדכי הוא על משנה לכתוב על הדוכסוסטוס, ועי' ציון 157.
  259. ↑ עי' תוס' מנחות לב א ד"ה איידי בשם הר"ר יוסף לד' האב"א שם; ספר התרומה סי' קצד לגבי ס"ת ומזוזה; טור סי' רעא לגבי ס"ת כפי שביארו בב"י שם ע"פ דברי הרא"ש הלק"ט מזוזה סי' ו; עי' רמ"א יו"ד שם, ואפשר שהוא סומך בצירוף על דעת המרדכי שבציון 258, ועי' לשכת הסופר סי' ב ס"ק יג, שאין כוונת הרמ"א לסמוך להלכה להקל; שנות חיים שו"ת סתם הל' מזוזה סי' ב ע"פ הרא"ש שם, ועי' לשכת הסופר שם שהשיג עליו. ועי' ב"י שהק' על דבריהם מהירושלמי ומס' סופרים שבציון 140.
  260. ↑ העיטור שער א הלכות תפילין: ואיכא מ"ד, ולדעתם לתי' ב' בגמ', ששינה הנידון בברייתא הוא בשינה את סוג העור, לא מצאנו מקור לפסול בשינוי מקום הכתיבה.
  261. ↑ עי' ציון 172.
  262. ↑ עי' ציון 257, ועי' ציון 258 ואילך שיש חולקים. מאיל המילואים פ"ח ס"ק א, שכ' שיש לצרף להכשיר את ד' הטור ששינה מקום הכתיבה כשר.
  263. ↑ מחצית השקל או"ח סי' לב ס"ק י.
  264. ↑ עי' לעיל ציון 26 ואילך.
  265. ↑ כס"מ הל' תפילין ב"י או"ח סי' לב; עי' לבוש שם סעי' ז; פמ"ג שם א"א ס"ק יג והובא בביה"ל שם ד"ה וצריך.
  266. ↑ עי' משנה מגילה יז א וסוטה יז א, ועי' ציון 5 ואילך.
  267. ↑ ציון 559 ואילך.
  268. ↑ ציון 51.
  269. ↑ ציון 325 ואילך.
  270. ↑ רמב"ם תפילין פ"א ה"ו, ועי' ציון 278.
  271. ↑ דבר שמואל סי' יט ד"ה מעתה.
  272. ↑ עי' שבת עט א וגיטין כב א שהעור שאינו מעובד נקרא חיפה ומצה ועי' להלן.
  273. ↑ אניה דיונה פ"ו ס"ו.
  274. ↑ רא"ש הל' ס"ת סי' ד; בני יונה סי' רעא סעי' י; משנת אברהם סי' ו סעי' א. ועי' בני יונה שם: מדינא דגמרא צריך שיהיו הקלפים מעובדים בעפצים, וכ"ה במשנת אברהם שם.
  275. ↑ ציון 303 ואילך.
  276. ↑ תוס' מנחות לא ב ד"ה הא דאפיצן; ספר התרומה סי' קצג; רא"ש הל' ס"ת סי' ד; ספר המכריע סי' פד.
  277. ↑ תוס' שם; רא"ש שם; ספר המכריע שם.
  278. ↑ רמב"ם שם, ועי' ציון 270 ואילך.
  279. ↑ עי' יראים סי' טז; עי' ברוך שאמר; עי' משנת אברהם סי' ו סעי' ב. עי' ב"ש ומשנת אברהם שם שלא הזכירו בעשיית העיבוד רק סיד עב, וכן לא נזכר כן בשאר הפוסקים.
  280. ↑ רמב"ם שם.
  281. ↑ נו"ב מהדו"ת יו"ד סי' קעה.
  282. ↑ עי' ציונים 68 ואילך, 132 ואילך. ספר המכריע שם, ועי' ציונים 24, 64 שכנראה כן היא שיטת רש"י.
  283. ↑ עי' ציון 276 שהסיד מועיל לעיבוד, ועי' ציון 272 שבזמן התלמוד עיבדו בעפצים, ולא התבאר שיעור השריה בעפצים, ועי' ציון 291 שיש סוברים שהעיבוד הוא שהשערות יוסרו על ידי השרייה, ולפי זה גם בשריה בשאר דברים צריך לשרות עד שיפלו השערות.
  284. ↑ ברוך שאמר; מג"א סי' לב ס"ק ט; בני יונה רע"א סעי' י; קסת הסופר סי' ב סעי' ו; משנת אברהם סי' ו סעי' ב.
  285. ↑ ברוך שאמר שם; משנת אברהם שם.
  286. ↑ עי' ציון 306 ואילך.
  287. ↑ מג"א סי' לב ס"ק ט; בני יונה שם; קסת הסופר סי' ב סעי' ו, עי' משנת אברהם שם סעי' ג שהביא דעה זו וכתב שכן הסכמת כל האחרונים, אך הביא גם "יש מי שחולק". ועי' ב"ש שם שכתב כן שהמשהים רק במים צלולים בלא סיד הוא גרע מדפתרא.
  288. ↑ שו"ת משיבת נפש סי' ד. ועי' משנת אברהם שם שהביא דעה זו, ועי' מקדש מלך ס"ק ז שהניח הדין בצ"ע, ועי' מנחת סולת דף לב שדחה דברי המשיבת נפש.
  289. ↑ רמב"ם הל' תפילין פ"א ה"ו.
  290. ↑ ברוך שאמר; מג"א שם; קסת הסופר שם. ועי' ציון 287.
  291. ↑ פמ"ג א"א שם
  292. ↑ מאיל המילואים פ"ח ס"ק א; ביאור הסופר על קסת הסופר שם.
  293. ↑ ביאור הסופר שם.
  294. ↑ ביאור הסופר על קסת הסופר סי' ב סעי' ו, שאי אפשר לפרש השיער ממש שהרי הוא מוסר או קודם העיבוד או בעת השרייה על ידי הסיד, עי' ציון 289 ואילך.
  295. ↑ ברוך שאמר; משנת אברהם סי' ו סעי' ב.
  296. ↑ ע"ע כתיבת סת"ם: מכשירי הכתיבה ציון 559 ואילך.
  297. ↑ ברוך שאמר; עטרת זקנים סי' לב ס"ק ג; משנת אברהם סי' ו סעי' ב.
  298. ↑ נו"ב תניינא יו"ד סי' קעה, ע"פ הראש בהלק"ט שלא הזכיר לשמה רק בנתינה בסיד, ועי' קסת הסופר סי' ב ס"ק ב שכן הוא ברוב הפוסקים.
  299. ↑ ע"ע לשמה ציון 495.
  300. ↑ נו"ב שם; מ"ב סי' לב ס"ק כה.
  301. ↑ קסת הסופר סי' ב ס"ק ב, וכ' שאין להשיג מהרא"ש שם על העטרת זקנים שם, שהעט"ז מדבר על לכתחילה; קנאת סופרים דף ד ע"ב, הובא במשנת אברהם סי' ו ס"ק ב.
  302. ↑ ציון 602 ואילך.
  303. ↑ שבת עט א וגיטין כב א.
  304. ↑ תשובות הגאונים (הרכבי) סי' תלב; עי' להלן ציון 309, שיש הפוסלים אפילו דפתרא.
  305. ↑ רבי משה גאון מחסיה בתשו' הגאונים שם.
  306. ↑ שבת עט א וגיטין כב א.
  307. ↑ מגילה יז א וסוטה יז א, ועי' ציון 5 ואילך.
  308. ↑ שבלי הלקט סי' קצו, וכ' שכ"פ רבינו ישעיה.
  309. ↑ מס' סופרים פ"א ה"ו; תוס' שם; ספר התרומה שם; רא"ש שם.
  310. ↑ תוס' שם; ספר התרומה שם; רא"ש שם.
  311. ↑ הגהות מרדכי מנחות רמז תתקנט בשם ר"ת, ועי' ציון 18. ועי' ציון 305 שיש מכשירים אפילו חיפה.
  312. ↑ ציון 276 ואילך.
  313. ↑ ציון 495 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קלף&oldid=152789"