אנציקלופדיה תלמודית:שכיב מרע

הגדרת הערך - אדם הנמצא על ערש דוי.

שמו ומהותו

קראו רבותינו זכרונם לברכה למי שהוא חולה* על ערש דוי שכיב מרע^[1]. תרגום אביך חֹלֶה^[2] - שהיה חולה יעקב אבינו קודם מיתתו^[3] חולי אפיסת הכוחות הקודמת למוות הטבעי^[4] - אבוך מרע^[5]. ויש המתרגמים: אבוך שכיב מרע^[6]. וכן וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד ותאמר חֹלֶה הוא^[7], תרגומו: שכיב מרע הוא^[8], כלומר הוא חולה ששוכב על המיטה ולא יכול לילך^[9]. "שכיב" הוא תרגום שכיבה^[10], ו"מרע" הוא תרגום של חולה^[11], והוא מלשון תשישות^[12] וחולשה^[13], שתשש כוחו ונופל על המיטה^[14].

החולה, שתשש כח כל גופו וכשל מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק, והרי הוא נופל על המיטה, הוא הנקרא שכיב מרע^[15] - בניגוד לבריא שהולך על רגליו בשוק^[16] - וכל החולה המושכב על מיטתו נקרא שכיב מרע^[17], אבל מי שאינו חלש כי אם באבר אחד ולא נתפשטה חולשתו בכל גופו, אינו בכלל שכיב מרע^[18], שהחושש באבר אחד ואין החולי כולל כל הגוף, הרי הוא כבריא לכל דבריו, ועל כך ע"ע חולה^[19].

המסוכן, אף על פי שהולך על רגליו, נקרא שכיב מרע^[20], ועדיף יותר מסתם שכיב מרע, שדבריו אינו בכלל דברי-שכיב-רע-ככתובים-וכמסורים*, אלא כדין המצווה בפירוש מחמת מיתה, ועל כך ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[21].

מטבעו של אדם לומר שהוא חייב לאחרים, שלא להראות את עצמו שבע ועשיר, ולכן שכיב מרע שהודה דרך שיחה לפני מיתתו שחייב לפלוני, ולא אמר תנו, אף על פי שאין-אדם-משטה-בשעת-מיתתו*, מכל מקום אדם עשוי שלא להשְׂביע את יורשיו, ולכן אין חייבים יורשיו לשלם, ועל כך ע"ע אדם עשוי שלא להשביע את עצמו^[22]. על שכיב מרע, שאמר בשעת מיתה לחבירו שחייב לו ממון, שאין דרכו של אדם לומר כן בשעת מיתה דרך שחוק והשטאה*, וחייבים יורשיו לשלם, ע"ע אין אדם משטה בשעת מיתתו. ושם^[23], שנחלקו הפוסקים בשכיב מרע שהבריא, אם יכול לומר משטה הייתי בך. על שכיב מרע, שאין אחרים משטים בו בשעת מיתה, ואם תבע לאחרים והודו לו, חייבים לשלם ליורשיו, ע"ע הנ"ל^[24]. שכיב מרע שאמר לאשתו הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת, אומדים אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט, ועל כך ע"ע אומד^[25]. שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ולא השאיר לעצמו כלום, אם עמד מחוליו יכול לחזור בו, אפילו כשקנו מידו בקנין גמור, שאומדים דעתו שעל דעת כן נתן שאם ימות תתקיים המתנה ואם יעמוד מחוליו תחזור אליו, ועל כך ע"ע אומדנא^[26]. שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי, נאמן, ואין אנו חושדים שהשכיב מרע עשה קנוניא עם פלוני לגבות מן ההקדש* שלא כדין, כדרך שאנו חושדים כשבא לגבות מלוה בשטר מן הבריא שהקדיש כל נכסיו, שאינו גובה אלא בשבועה^[27], שכיון שעומד למות אין-אדם-חוטא-ולא-לו*, ועל כך ע"ע אין אדם חוטא ולא לו^[28] וע' אין אדם עושה קנוניא על הקדש: בשכיב מרע, וע' יורש (ב)^[29]. מתנת שכיב מרע שנתחלקה ליורשים שהם אנוסים* שלא על פי דין תורה, אפילו אם כבר זכה כל אחד בחלקו, חוזרים ונותנים לכל אחד את חלקו המגיע לו על פי דין תורה, ועל כך ע"ע אנוסים^[30]. על לשון המועיל בשכיב מרע לעשות אפוטרופוס* לבניו הקטנים, ע"ע אפוטרופוס^[31]. על שכיב מרע שציוה ליתן מנה סתם או שדה סתם לפלוני בחובו, שמעמידים לבניו הקטנים אפוטרופוס על כך, שיהפוך בזכותם לידע אם פרע לו, או כדי שיברר להם חלק יפה ויגבה החוב מן הזיבורית, ע"ע הנ"ל^[32]. שכיב מרע שגירש את אשתו ואחר כך עמד מחוליו, שמדין תורה יכול לחזור בו מהגט, שלא גירשה אלא אם ימות, וחכמים תיקנו שאינו חוזר והפקיעו את הקידושין על ידי גט זה, ועל כך ע"ע אפקעינהו רבנן לקדושין מניה^[33] וע' גט שכיב מרע^[34]. על אדם סמוך למיתתו, שהוא בנשימותיו האחרונות, ע"ע גוסס. על גט* ששכיב מרע נותן לאשתו לטובתה, שלא תיזקק ליבום* וחליצה* כשימות, ע"ע גט-שכיב-מרע*. על איסור יחוד* שכיב מרע עם אשתו לאחר נתינת הגט, ע"ע הנ"ל^[35] וע' יחוד^[36]. על גר* שנתן במתנת שכיב מרע את נכסיו לאחר, ע"ע גר^[37]. שכיב מרע, שתקף עליו החולי בשבת* ורוצה לגרש את אשתו, כדי שלא תזדקק ליבום וחליצה, שהתירו לו לגרש אם הגט כבר כתוב מערב שבת, ועל כך ע"ע גרושין^[38]. על שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה שדר בו עכשיו, וכבר היה דר בדירה זו, ע"ע דבר שאין בו ממש^[39]. על שכיב מרע שציוה כל מה שיוציא אילן זה לעניים, או כל שכר בית זה לעניים, ע"ע דבר שלא בא לעולם^[40]. על מתנת-שכיב-מרע*, שיש לה תוקף - לסוברים כן^[41], וכן הלכה^[42] - כאילו היא כתובה בשטר ומסורה ליד המקבל, ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים וע' מתנת שכיב מרע. על כך שנחלקו תנאים אם היינו דוקא בשבת, שאינו יכול להקנות ולכתוב, או אף בחול, ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[43] וע' מתנת שכיב מרע וע' כל הראוי לבלה בלה מעכבת בו^[44]. על דייתקי, שהיא צוואת שכיב מרע, ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[45]. על המפרש בים והיוצא בשיירה והיוצא בקולר והמסוכן, שדבריהם ככתובים וכמסורים, ועדיפים יותר מסתם שכיב מרע, שדינם כדין המצוה בפירוש מחמת מיתה, ע"ע הנ"ל^[46]. מתנת שכיב מרע אינה נקנית אלא לאחר מיתתו, ועל כך ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[47] וע' מתנת שכיב מרע, ונחלקו ראשונים אם היינו שאינה נקנית כלל, או שלמפרע נקנתה משעת אמירה ואינה נקנית היינו שיכול לחזור בו, ועל כך ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[48] וע' למפרע; מכאן ולהבא^[49] וע' מתנת שכיב מרע. על שכיב מרע, שנחלקו ראשונים אם לאחר שלושה ימים הראשונים מחוליו, יש לו דין מצוה לקיים דברי המת, אבל לא מתנת שכיב מרע, או שיש לו דין מתנת שכיב מרע, ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[50] וע' מצוה לקיים דברי המת. מתנה ששכיב מרע נותן לאחר, שאם נותן כל נכסיו, או שנותן מקצת אך מפרש שעושה כן מחמת מיתה, תיקנו חכמים שאינו צריך קנין*, שלא תיטרף דעתו עליו, אלא כל דבריו ככתובים וכמסורים, ועל כך ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים וע' מתנת שכיב מרע. בשכיב מרע אנו אומרים הולך כזכי, ואם אמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו, הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי, אם בא לחזור אינו חוזר, ועל כך ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[51] וע' מתנת שכיב מרע. על שכיב מרע שאמר נכסי אלו לפלוני, שאם היה מוחזק לנו שאין לו עוד נכסים אין חוששים שמא יש לו, ודינה כמתנת שכיב מרע בכולה, אם צריך עדות גמורה שאין לו או שדי בחזקה בעלמא, ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים^[52]. על שכיב מרע, שצריך להתוודות, ועל פרטי הוידוי, ע"ע ודוי^[53]. על שטר מתנה, שהכותב אומר שכיב מרע הייתי ויכול לחזור בי, והמקבל אומר בריא היית ואינך יכול לחזור בך, ע"ע חזקה (ב)^[54] וע' חזקת ממון^[55] וע' מתנת שכיב מרע. שכיב מרע שציוה לבניו שישחררו את עבדו, אף על פי שאסור לשחרר עבד כנעני^[56], כופים את היורשים לשחררו, ואומדים שמשחררו באחד מאופני ההיתר^[57], שמעמידים את המוריש בחזקת-כשרות*, ועל כך ע"ע חזקת כשרות^[58] וע' מצוה לקיים דברי המת. שכיב מרע שנתן נכסיו לאחרים ועמד מחוליו, והדבר ספק אם יש לו עוד נכסים, ואינו יכול לחזור בו, או שאין לו עוד נכסים, ויכול לחזור בו, אינו יכול לחזור בו, ועל כך ע"ע חזקת ממון^[59]. על שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו^[60], אם יכול לחזור בו כשעמד מחוליו, ע"ע חזקת מרא קמא^[61] וע' מתנת שכיב מרע. שכיב מרע שנתן לחבירו שטר חוב שיש לו על אחרים, אין היורש יכול למחול, ועל כך ע"ע חכמים עשו חזוק לדבריהם וע' מתנת שכיב מרע. על תקנת הקהילות שיבם וביבמה שנתרצו בחליצה* חולקים כל הנכסים שהניח המת, אבל אינה נוטלת יותר מכדי כתובתה, ומנכים לה מחלקה כל מה שבזבזה בחיי בעלה, מלבד מה שנתן הבעל במתנת שכיב מרע, ע"ע חלוצה^[62]. על הנותן טובת-הנאה* לחבירו במתנת שכיב מרע, ע"ע טובת הנאה^[63]. מי שנתן חלק מנכסיו במתנת-שכיב-מרע* לאחרים, והניח השאר ליורשיו, ומת, ויצא עליו שטר חוב, בעל חוב גובה מהיורשים ולא ממקבלי המתנה, ועל כך ע"ע יורש (א)^[64]. שכיב מרע שאמר שכל מה שיוציא אילן זה ינתן לעניים, היורשים חייבים לתתו, ועל כך ע"ע הנ"ל^[65]. על שכיב מרע שאמר אל תקברוני מנכסי, אם שומעים לו, ע"ע הנ"ל^[66]. שכיב מרע שאמר לשלוחו הולך מנה לפלוני, ומת המקבל בחיי הנותן, יתן השליח ליורשי המקבל, ועל כך ע"ע יורש (ב)^[67] וע' ירושה^[68]. על שכיב מרע שציוה ממון לבנו, ואמר "ואחריך לפלוני", ע"ע ירושה^[69]. על שכיב מרע האומר על פלוני "זה בני" או אחד משאר יורשים, ע"ע הנ"ל^[70]. על מתנת שכיב מרע, שיש בה ספק, כגון שאין הדבר ידוע אם מת המוריש מתוך חולי זה שציוה בו, ומתנתו מתנה היא, או שהבריא ומת אחר כך, ומתנתו בטלה, ע"ע הנ"ל^[71]. שכיב מרע שציוה להוריש את נכסיו למי שאינו ראוי ליורשו על פי דין, לא עשה כלום, ועל כך ע"ע הנ"ל^[72]. אם יכול אדם להפקיע במתנת שכיב מרע ירושתו מתורת ירושה לתורת מתנה על ידי מתנה ליורש עצמו, ע"ע הנ"ל^[73]. על שכיב מרע שנתן מקצת נכסיו בלא קנין והיה המקבל מן הראויים ליורשו, ע"ע הנ"ל^[74]. על שכיב מרע שהנחיל לאחד מיורשיו, אימתי צריך קנין, ע"ע הנ"ל^[75]. שכיב מרע שנתן גט לאשתו, והתנה שיחול שעה אחת קודם מותו, כדי לפוטרה מחליצה, ומתה בחייו, הרי זה יורשה, ועל כך ע"ע ירושת הבעל^[76]. שכיב מרע שנתן גט לאשתו ומתה לפני הבעל, אם הבעל יורשה, ע"ע הנ"ל^[77]. על קטן* שנתן מתנה במטלטלים, שמתקנת חכמים נתינתו מתנה - לסוברים כן^[78], וכן הלכה^[79] - אף במתנת שכיב מרע, ע"ע כדי חייו^[80] וע' קטן. שטר מתנה שלא כתבו בו אם היא מתנת ברי או מתנת שכיב מרע, יכולים העדים לפרש הדבר, ואינו חשוב כיון שהגיד, שעדיין לא הגידו, ועל כך ע"ע כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד^[81]. שכיב מרע שנתן במתנה לאחרים נכסיו, והבריא, אם שייר שיור* כל-שהוא*, גילה דעתו שחושב שיקום מחוליו, ולכן יכול חזור בו, ועל כך ע"ע כל שהוא^[82] וע' מתנת שכיב מרע. על מחלוקת האמוראים בשיעור כל שהוא במתנת שכיב מרע, ע"ע כל שהוא^[83] וע' מתנת שכיב מרע. הכותב נכסיו לבניו במתנת שכיב מרע וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, איבדה כתובתה, ועל כך ע"ע כתובה^[84]. על שטר מתנת שכיב מרע, שלא נכתב בו שהנותן מת מתוך חוליו, ובאו עדים הדרים באותה חצר ואמרו שלא ראו שעמד הנותן מחוליו, ע"ע לא ראינו אינה ראיה^[85]. על עדים המעידים על שכיב מרע שנתן מתנת שכיב מרע ועמד מחוליו, שאין לו נכסים נוספים מלבד הנכסים הידועים לנו, ולכן בטלה מתנתו, ע"ע הנ"ל^[86]. שנים שהעידו על שכיב מרע שציוה ליתן מתנה לפלוני, ובאו שנים ואמרו היינו שם באותה שעה ולא שמענו שציוה, הרי זו הכחשה, ועל כך ע"ע הנ"ל^[87]. שכיב מרע, שציוה לשחרר את עבדו הכנעני^[88], כופים את היורשים ומשחררים אותו, אף על פי שאסור לשחרר עבד-כנעני*^[89], ועל כך ע"ע לא תחנם^[90]. על שכיב מרע, שהולכים במתנתו אחר לשון-בני-אדם*, ע"ע^[91]. שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני שאני חייב לו, אין היורשים נאמנים לומר שחזר בו האב ואמר להם שפרע את החוב, במיגו שהם עצמם פרעו, שאנו עדים ("אנן-סהדי*") שלא היה אומר תנו אם כבר פרע, ועל כך ע"ע מגו^[92]. על כך שמצוה-לקיים-דברי-המת*, ע"ע. שכיב מרע שנתן כל נכסיו לאחרים, אם עמד מחוליו יכול לחזור בו אף על פי שנתנם בקנין גמור, ועל כך ע"ע מתנת שכיב מרע. על שכיב מרע שהפקיר כל נכסיו^[93], אם יכול לחזור בו כשעמד מחוליו, ע"ע הנ"ל. אם יכול המוריש להפסיק את ירושתו במתנת שכיב מרע, כגון שמצווה לאחרים את נכסיו זמן מסוים לאחר מיתתו, ע"ע הנ"ל. על הכותב כל נכסיו לאחד מבניו, שפעמים שאומדים דעתו שכוונתו רק למנותו כאפוטרופוס* ולא להנחילו בכל הנכסים, ע"ע הנ"ל. שכיב מרע שנתן נכסיו לאחרים במתנת שכיב מרע, אם נידונים כמשועבדים, ע"ע הנ"ל. על מתנת שכיב מרע, שנחלקו ראשונים אם מפקיעה מירושת בנין דכרין^[94], ע"ע הנ"ל^[95]. על שכיב מרע שציוה לתת מתנת חינם לגוי, ע"ע הנ"ל. במקום שהפקיעו את ירושת הבעל, על ידי תקנת הקהל ומנהג או על ידי סילוק ותנאי, וציותה האישה את הנכסים לאחרים במתנת שכיב מרע, אם הצוואה חלה, ע"ע הנ"ל וע' סילוק וע' צַואה. על המשייר במתנה, באופן שאין השיור מועיל אלא מפני שהמשייר לעצמו בעין יפה הוא משייר^[96], אם במתנת שכיב מרע שאינה חלה עד המיתה^[97], ואין השיור לעצמו אלא ליורשיו, אף הם במקומו וכגופו ומשייר להם בעין יפה, ע"ע שיור.

הערות שוליים