אנציקלופדיה תלמודית:עד ועד בכלל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־15:44, 15 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - באמירת לשון "עד" דבר המסויים, אם הדבר המסויים בכלל האמור.</span...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - באמירת לשון "עד" דבר המסויים, אם הדבר המסויים בכלל האמור.

פתיחה

"עד" דבר המסויים, כגון עד יום פלוני, האמור בתורה ובחז"ל ובלשון בני אדם, דנו אם עד ועד בכלל דהיינו שיום פלוני בכלל האמור, או עד ולא עד בכלל היינו שיום פלוני אינו בכלל האמור.

בתורה

"עד" האמור בתורה, נחלקו תנאים ואמוראים אם עד ועד בכלל: א) יש סוברים שעד ועד בכלל[1], לפיכך אמר רבי שהכתוב לענין איסור חמץ: מיום הראשֹׁן עד יום השבעי[2], אף יום השביעי בכלל[3], לענין איסור אכילה[4], או לענין עונש כרת על אכילת חמץ[5]. וכן הכתוב לענין איסור חדש* בזמן שאין בית המקדש קיים: עד עצם היום הזה[6], דהיינו עד יום ששה עשר בניסן[7], אמר ר' יהודה שיום ששה עשר בכלל האיסור[8], שעד ועד בכלל[9]. וכן הכתוב בנזיר: עד מלאת הימים[10], שהיינו יום שלשים של נזירות[11], אמר ר' יונתן שעד ועד בכלל, לפיכך סתם נזירות שלשים יום[12]. ב) ויש סוברים שעד ולא עד בכלל[13], לפיכך הוצרך הכתוב ללמד באיסור חמץ[14], שאף יום שביעי של פסח בכלל האיסור, שנאמר: עד יום האחד ועשרים לחדש בערב[15], שמהכתוב: עד יום השבעי[16], אין למדים איסור ליום השביעי, שעד ולא עד בכלל[17]. וכן הכתוב לענין איסור חדש* בזמן שאין בית המקדש קיים: עד עצם היום הזה[18], דהיינו עד יום ששה עשר בניסן[19], אמרו רב ושמואל ור' יוחנן וריש לקיש שיום ששה עשר מותר, שעד ולא עד בכלל[20]. וכן הכתוב בנזיר: עד מלאת הימים[21], שהיינו יום שלשים של נזירות[22], אמר ר' יאשיה שעד ולא עד בכלל[23].

בשמוכח

במקום שיש הוכחה שעד ולא עד בכלל, אף לסוברים שעד ועד בכלל, עד ולא עד בכלל[24], ולפיכך הכתוב לענין סימן טהרה של נגעים: מראשו ועד רגליו[25], שמוכח שאין רגליו בכלל לפי שצריך שיהיה הכל למראה הכהן, ואינו יכול לראות ברגל בין אצבע לאצבע[26], אומרים עד ולא עד בכלל[27].

בדברי תנאים

"עד" האמור בדברי תנאים, נחלקו בדבר: יש סוברים שעד ועד בכלל[28], ואותה שאמרו בית שמאי במשנה לענין אמירת הלל בליל הסדר שאומרים עד "אם הבנים שמחה"[29], לפי שסוברים עד ועד בכלל, ולפיכך לא אמרו שאומרים עד "בצאת ישראל"[30]. ויש סוברים שעד ולא עד בכלל[31], ואותה שאמרו בית שמאי בברייתא שאומרים הלל בליל הסדר עד "בצאת ישראל"[32], לפי שסוברים עד ולא עד בכלל[33]. ויש סוברים שהולכים בכל מקום לחומרא, שאם עד ועד בכלל הוא לחומרא אומרים בו עד ועד בכלל, ואם הוא לקולא, אומרים בו עד ולא עד בכלל[34], שהתנאים נתכוונו ב"עד" שאמרו לחומרא[35]. לפיכך בשיעור שברי כלי חרס שמקבלים טומאה ששנה ר' ישמעאל בשיעורם: מכדי סיכת קטן ועד לוג, מלוג ועד סאה ברביעית, מסאה ועד סאתיים בחצי לוג[36], אמרו בברייתא שלוג דינו כפחות מלוג וסאה דינו כפחות מסאה וסאתיים דינו כפחות מסאתיים[37], לפי שהולכים לחומרא ועד ועד בכלל[38]. וכן בגרגרת* שניקבה ששנינו בה שאם ניקבה עד שיעור איסר כשרה[39], אמר ר' נחמן שאם ניקבה שיעור כאיסר דינו כיתר מאיסר שטריפה[40], לפי שהולכים לחומרא ועד ולא עד בכלל[41]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת אמוראים שחולקים וסוברים שאין הולכים בו לחומרא, ו"עד" שאמרו חכמים בשיעורים הולכים בהם לקולא[42], לפיכך אותה ששנינו שקטן יוצא בעירוב אמו עד בן שש[43], אמר ר' אסי שבן שש בכלל, לפי שעד ועד בכלל[44], ואף על פי שקולא הוא שבן שש יוצא[45].

האופנים שהולכים בהם לחומרא

בדעת הסוברים שהולכים לחומרא[46], יש מן הראשונים שכתבו שהוא דוקא בעניני שיעורים, אבל בעניני זמנים, אין הולכים בהם לקולא[47], ולפיכך נסתפקו בדברי ר' יהודה שאמר שזמן תפילת שחרית עד ד' שעות, אם עד ועד בכלל[48]. ויש ראשונים סוברים שאף בזמנים הולכים בהם לחומרא[49]. ויש מן הראשונים שכתבו שהוא דוקא בשיעורים, אבל ב"גבול" שנתנו חכמים, כגון אותה שאמרו שקטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש[50], אין אומרים בו לחומרא, ולפיכך בן שש בכלל ואף שהוא לקולא[51].

באיסורי דרבנן

בדינים שהם מדרבנן, נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: א) ר' הונא סובר שאף "עד" האמור בו הולכים בו לחומרא, לפיכך בכתמים* שאמר ר' חנינא בן אנטיגנוס שכתם שנמצא עד גריס אינו טמאה[52], בגריס עצמו טמאה[53]. ויש סוברים כן אף בד' ר' אבהו שסובר שגריס עצמו אינו טמאה, שדוקא בכתמים הקילו[54]. ב) ויש מן הראשונים שכתבו בדעת ר' אבהו ש"עד" האמור בו הולכים בו לקולא, ולפיכך בכתמים בשיעור גריס טהורה[55].

בדיני ממונות

בדיני ממונות שאמרו בו "עד", נחלקו אחרונים: יש שכתבו שכיון שלא שייך בו קולא וחומרא, שקולא לנתבע הוא חומרא לתובע, לפיכך אין בו כלל, ולפעמים אומרים בו עד ועד בכלל ולפעמים אומרים בו עד ולא עד בכלל[56]. ויש שכתבו שבממונות הדין המוציא-מחבירו-עליו-הראיה*, ולפיכך יתפרש "עד" קולא לנתבע[57].

בדברי אמוראים

"עד" האמור בדברי אמוראים, יש מן הראשונים שכתבו שאין הולכים בו לחומרא[58], ולפיכך אותה שאמר שמואל בחוט השדרה שנפסק עד פרשה ראשונה שהיא טריפה[59], נסתפק ר' הונא בריה דר' יהושע אם עד ועד בכלל[60], שבדברי אמוראים יש להסתפק אם עד ועד בכלל[61]. ויש שכתבו שאף "עד" שבדברי אמוראים הולכים בו לחומרא[62].

בלשון בני אדם

בלשון-בני-אדם*, עד ולא עד בכלל[63]. ולפיכך נדר ושבועה שנעשו עד לזמן פלוני, כגון אדם שאסר על עצמו דבר מסוים עד הפסח או עד הקציר, כתבו ראשונים שאין האיסור אלא עד שיגיע אותו זמן, ולא בתוך אותו הזמן[64]. וכן בעניני ממון, כגון המתחייב לפרוע עד יום פלוני, כתבו ראשונים שהוא חייב לפרוע לפני אותו יום[65], וכן המוחל לחברו כל תביעות שהיו לו עליו עד יום פלוני, כתבו ראשונים שהוא גובה בשטר שזמנו באותו יום[66].

בשיעור שלא הוזכר עד

בשיעור שלא הוזכר "עד", כתבו ראשונים שיש מקומות שחשובים כמו שכתוב בהם "עד"[67].

הערות שוליים

  1. ↑ ר' יהודה ר"ה ל ב, ורבי ברייתא ערכין יח ב, ור' לוי יומא פו א, ור' יונתן נזיר שם.
  2. ↑ שמות יב טו.
  3. ↑ ערכין יח ב.
  4. ↑ עי' רש"י שם א ד"ה יכול.
  5. ↑ תוס' שם ד"ה יכול.
  6. ↑ ויקרא כג יד. ועי' מנחות סח א וע"ע האיר המזרח ציון 47, וע' חדש ציון 120 ואילך.
  7. ↑ עי' משנה מנחות שם.
  8. ↑ משנה שם. וע"ע הנ"ל.
  9. ↑ גמ' מנחות שם ב ור"ה ל ב וסוכה מא ב. וכ"ד רנב"י שם ושם בד' ריב"ז במשנה שם.
  10. ↑ במדבר ו ה.
  11. ↑ ע"ע חודש ציון 126, וע' נזירות.
  12. ↑ נזיר ו ב. וע"ע הנ"ל.
  13. ↑ ת"ק בברייתא ערכין שם, ור' יוחנן יומא פו ב לגי' ס"א בהגהות הב"ח שם (ועי' שד"ח כללים מערכת ע כלל ט), ור' יאשיה נזיר שם, ורב ושמואל ור' יוחנן ור"ל מנחות סח א, ועי' קהלת יעקב מענה לשון לשון תורה אות ע סימן תשכד, בד' עוד אמוראים, ועי' להלן. ועי' שטמ"ק מנחות שם אות ב.
  14. ↑ עי' ציון 4 ואילך, אם היינו לענין האיסור אכילה או לענין העונש.
  15. ↑ שמות יב יח.
  16. ↑ עי' ציון 2.
  17. ↑ עי' ת"ק בברייתא ערכין שם, וקהלת יעקב שם וטו"א ר"ה ל ב. ועי' מוצל מאש ערכין שם.
  18. ↑ ויקרא כג יד. ועי' מנחות סח א וע"ע האיר המזרח ציון 47, וע' חדש ציון 120 ואילך.
  19. ↑ עי' משנה מנחות שם.
  20. ↑ מנחות שם א ורש"י שם ד"ה עד, בד' רב ושמואל, ושטמ"ק שם ב אות ב בד' ר"י ור"ל. ועי' טו"א ר"ה שם, ועי' ציון 27.
  21. ↑ במדבר ו ה.
  22. ↑ עי' ציון 11.
  23. ↑ נזיר שם. ועי"ש שלמדים ממקום אחר שסתם נזירות שלשים יום, וע"ע הנ"ל.
  24. ↑ טו"א דלהלן. וכן מבואר ברא"ש פסחים פ"י סי' מ, לענין הכתוב (ויקרא כג טז): עד ממחרת השבת השביעת, ועי' קהלת יעקב מענה לשון לשון תורה אות ע סימן תשכד.
  25. ↑ ויקרא יג יב.
  26. ↑ עי' ערכין יח ב ורש"י שם ד"ה לכל, וע"ע נגעי אדם.
  27. ↑ טו"א ר"ה ל ב ע"פ ערכין שם. ועי' טו"א בד' רב שבציון 20.
  28. ↑ ר' חסדא פסחים קיז ב בד' המשנה דלהלן.
  29. ↑ משנה פסחים קטז ב.
  30. ↑ ר' חסדא שם קיז ב.
  31. ↑ רבה בר ר' הונא שם בד' הברייתא דלהלן.
  32. ↑ ברייתא שם קיז א.
  33. ↑ רבה בר ר' הונא שם ב.
  34. ↑ עי' גמ' חולין נה א: התם לחומרא, ורש"י שם ד"ה התם, ועי' להלן. ועי' שד"ח כללים מע' ע כלל יא, שהביא כמה מקומות שהולכים בו לחומרא.
  35. ↑ שו"ת אבנ"ז יו"ד סי' מט אות טו, ע"פ נדה יד א ושכ"מ בתוס' חולין מו א ד"ה עד.
  36. ↑ משנה כלים פ"ב מ"ב.
  37. ↑ ברייתא חולין נה א.
  38. ↑ גמ' חולין שם.
  39. ↑ משנה חולין נד א, וע"ע גרגרת ציון 95.
  40. ↑ חולין נד ב.
  41. ↑ עי' גמ' שם ונה א ורש"י שם ד"ה התם. ועי' גמ' שם נד ב ורש"י הנ"ל ותוס' שם ד"ה כסלע ורשב"א שם, לענין שיעור סלע שאמר ר"נ, ועי' ציון 67.
  42. ↑ תוס' ר' יהודה שירלאון ברכות כו ב בשם רבינו, בדעת אמוראים בנדה נח ב (וצ"ב בדעת מי כוונתו), ור' אסי דלהלן.
  43. ↑ עי' ברייתא ערובין פב ב, וע"ע ערובי תחומים.
  44. ↑ גמ' עירובין שם.
  45. ↑ תוס' ר"י שירלאון שם. ועי' ציון 50 ואילך.
  46. ↑ עי' לעיל.
  47. ↑ או"ז הל' תפילה סי' פה.
  48. ↑ ברכות כו ב. או"ז שם.
  49. ↑ עי' תוס' ברכות שם ד"ה איבעיא.
  50. ↑ עי' ערובין פב ב.
  51. ↑ תוס' ר' יהודה שירלאון ברכות כז א בשם ר' אלחנן, והובא באו"ז הל' תפילה סי' פה. ועי' ציון 43 ואילך.
  52. ↑ עי' משנה נדה נח ב, וע"ע כתמים ציון 803.
  53. ↑ לשון ראשון בגמ' נדה שם. ועי' רש"י שם ד"ה והכא ורשב"א שם בפי' א, שפי' כן אף לל"ב בגמ' שם, ועי' רשב"א שם בשם מורו, שביאר ל"ב שבכתמים עד ולא עד בכלל אף לקולא, וע"ע כתמים ציון 885 ואילך.
  54. ↑ עי' רש"ש חולין נה א וערול"נ נדה נח ב ד"ה והנה מה, בד' תוס' חולין שם ד"ה כל, שכ' לענין זמן תפילה שהוא מדרבנן (ע"ע תפילה), שהולכים בו לחומרא.
  55. ↑ רשב"א חולין נה א, וכ"כ בד' רש"י חולין שם ד"ה חוץ.
  56. ↑ מהר"ם חולין נד ב לתוד"ה סלע.
  57. ↑ מהר"ם שיק חולין שם.
  58. ↑ תוס' חולין מו א ד"ה עד; ב"ח יו"ד סי' מד בד' הבה"ג סי' קא, וע"ע כליות ציון 219.
  59. ↑ חולין מה ב. וע"ע חוט השדרה ציון 144.
  60. ↑ חולין שם. וע"ע הנ"ל ציון 147 ואילך.
  61. ↑ תוס' שם; או"ז הל' תפילה סי' פה.
  62. ↑ עי' חולין נה ב, מאמוראים בשיעור טריפה בקטנות הכליות: בדקה עד כפול בגסה עד כענבה, ורמב"ן ורשב"א ור"ן שם, וע"ע כליות ציון 221; ב"ח יו"ד סי' לב בד' הרמב"ם שחיטה פ"ט ה"ד. ועי' פר"ח יו"ד סי מד ס"ק י, שמספק יש להחמיר.
  63. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קסא ושו"ת הרא"ש כלל עו סי' ד ור"ן נדרים סא א, בפי' המשנה שם ס א וסא ב; שו"ע חו"מ מג כז.
  64. ↑ רשב"א ורא"ש ור"ן שם. ועי' שי"ק נדרים פ"ח ה"ב, שאף לסוברים שבנדרים הולכים אחר לשון תורה להחמיר, ע"ע לשון בני אדם ציון 28, ובלשון תנאים עד ועד בכלל לחומרא, כיון שבלשון תנאים אינו אלא מספק, ובלשון בני אדם הוא ודאי, בזה לכו"ע הולכים אחר לשון בני אדם.
  65. ↑ רשב"א שם.
  66. ↑ רא"ש ושו"ע שם.
  67. ↑ תוס' חולין נד ב ד"ה כסלע. ועי' ציון 41.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עד_ועד_בכלל&oldid=157196"