אנציקלופדיה תלמודית:שומר אבדה

הגדרת הערך - מוצא אבדה שחייב בשמירתה.

חיובו ומהותו

חיוב שמירה

המוצא אבדה, חייב בשמירתה^[1]. וכמה שיטות במקור הדבר: יש שכתבו שהתורה חייבתו בשמירה בפירוש^[2], או בכתוב: ואספתו אל תוך ביתך^[3], שהטילה על המוצא להכניסו לביתו ולשומרו^[4], או בכתוב: והיה עמך עד דרש אחיך אתו^[5], או בכתוב: והשבתו לו^[6], שדרשו 'ראה היאך תשיבנו לו'^[7], והיינו שצריך לשמרו שיגיע לידי בעליו^[8]. ויש שכתבו שאין חיובו מהכתוב, שאין צריך הכתוב לחייבו, שסברא היא^[9], שהרי חייב במצות עשה להשיבה, ובכל מצות עשה אינו נפטר אלא באונס^[10].

השמירה שמתחייב

באיזו שמירה מתחייב, נחלקו אמוראים בדבר: רבה אמר שומר אבדה כשומר-חנם*, ורב יוסף אמר כשומר-שכר*, וחייב בגנבה ואבדה^[11]. על טעמי האמוראים, ועל ההלכה שנחלקו בו ראשונים, ע"ע השבת אבדה: שמירתה וטיפולה^[12]. במקור חיוב האחריות, יש שפירשו שכיון שנתחייב בשמירתה^[13], מסברא מתחייב באחריותה ככל חיובי השומרים^[14]. ויש שפירשו במקור חיוב האחריות בפשיעה, שמאחר שחייב בשמירתה משום העשה של השבת אבדה^[15], כל שלא שמר כחיובו, מקיים העשה בתשלומים^[16]. ויש שפירשו שסברא היא לחייבו בפשיעה, שמהיכי תיתי לפוטרו מאחר שפשע^[17]. וכן יש שכתבו כן לסוברים שפושע הרי הוא כמזיק^[18], כיון שהוא מזיק, מאחר ונתחייב בשמירתה^[19], מסברא חייב בתשלומים^[20].

על אופן חיוב הטיפול באבדה, ע"ע השבת אבדה: שמירתה וטיפולה^[21].

חיוב בנזקיו

שומר אבדה בעלי חיים, יש מן האחרונים שכתבו שמתחייב על נזקיהם^[22], שהרי הוא ככל השומרים, והשומרים חייבים בנזקיהם^[23]. ויש שכתבו שלסוברים בטעם חיובו כשומר שכר לסוברים כן^[24], משום שהתורה חייבתו בכך^[25], לא חייבה אותו התורה אלא לשמור את האבדה מלהיפסד לטובתו של בעל האבדה ולא לשומרו מלהזיק^[26].

החיוב מהנטילה

מוצא אבדה מתחייב בשמירה דוקא לאחר שנטל האבדה^[27]. בטעם הדבר נחלקו אחרונים: א) יש שכתבו שאין מתחייבים בשמירה אלא במשיכה הראויה לקנין^[28], שאין נעשה שומר אלא בקנין משיכה* או הגבהה* על מנת להשיבה^[29], או לפי שהתורה חייבה המוצא בכתוב: ואספתו אל תוך ביתך^[30], למושכה ולשומרה^[31]. לדעה זו אם משכה והיה סבור שהיא של כסף ונמצא שהיא של זהב, אינו חייב בשמירתה^[32]. ב) ויש שכתבו ששומר אבדה אין צריך קנין^[33], שהרי התורה חייבה אותו בשמירתה^[34], ואף אם משכה באופן שאינו קונה, מתחייב בשמירתה^[35], אלא דלא שייך שמירה אלא כשהחפץ בידו^[36], או לפי שלא חל חיוב השמירה אלא דוקא משמתחיל להתעסק בהשבתה^[37], שמתחייב בזה בהשבה גמורה וממילא שיעבדה אותו התורה להיות שומר^[38].

שעת החיוב

שומר אבדה שמתחייב משעת נטילה^[39], יש מן האחרונים שכתבו שכל זמן שהאבדה בידו, מתחייב בכל רגע מחדש בחיוב השמירה, שלפי שחיוב השמירה הוא מחמת חיוב ההשבה^[40], וחיוב ההשבה הוא כל זמן שהאבדה ביד המוצא עד זמן ההשבה^[41], ולפיכך לסוברים בשומר אבדה שפטור בשבעליו עמו^[42], אינו נפטר בשהיו בעליו עמו רק בשעת נטילה, שאחר כך נתחייב מחדש^[43], לסוברים כן בשומרים שאם בעליו עמו בתחילה ואחר כך נתחייב מחדש, שחייב^[44]. ויש שכתבו שאין החיוב מתחדש בכל רגע, אלא הוא חיוב משעת הנטילה^[45], ולפיכך לסוברים שפטור בבעליו עמו, נפטר בשהיו עמו בשעת הנטילה^[46], ואם היה בעליו עמו בשעת הפשיעה ולא בשעת הנטילה, אינו חשוב בעליו עמו^[47].

לתתו לאחר

אין השומר אבדה יכול ליתנו לשומר אחר, שנאמר: אלא תוך ביתך, לביתך ולא לבית אחר, שיכול הבעלים לטעון אין רצוני שיהא אבדתי ביד אחר אלא בידך^[48]. ויש מן האחרונים שכתבו שרשאי למוסרה לאחר, שהרי לא נעשה שומר אלא ממצות המקום ובמצוות שלוחו של אדם כמותו^[49].

הכחשה החוזרת

בהמה שנמצאה ונכחשה מחמת פשיעת המוצא כחש החוזר – ששומר חייב בכך^[50], ואילו גזלן פטור מחמת שלא קיבל על עצמו שמירה^[51] - כתבו אחרונים שאף שומר אבדה פטור, כיון שלא קיבל שמירה וחיובו משום שמתחייב בהשבתה^[52], ומתקיים השבה בכחש החוזר^[53].

היזק שאינו ניכר

בהזק-שאינו-נכר*, כתבו אחרונים שאף לסוברים ששומר חייב בהיזק שאינו ניכר^[54], שומר אבדה פטור^[55], שדוקא בשומר שחיובו מחמת קבלת שמירתו, מתחייב בזה ולא שומר אבדה שאין חיובו מחמת קבלתו^[56].

נטל על מנת לגוזלה

בנטל על מנת לגוזלה אינו נעשה שומר^[57].

ספק שומר אבדה

אבדה שספק אם מתחייב להגביה ולהשיבה, כגון בספק הינוח, כתבו ראשונים שאם נטלה, חייב בשמירתה מספק^[58].

בעליו עמו

שומר אבדה שהיה בעל האבדה עמו במלאכה, שבשאר שומרים פטור מהכתוב: אם בעליו עמו לא ישלם^[59], נחלקו אחרונים אם פטור: א) יש שכתבו שחייב^[60], לפי שאין בעל האבדה נחשב "בעליו", ששומר אבדה אינו שומר של הבעלים, אלא התורה מחייבת אותו^[61]. או לפי שפטור בעליו עמו הוא פטור מהשמירה לסוברים כן^[62], וזה דוקא בחיוב שבא מהתחיבות השומר, אך בשומר אבדה שהתורה מחייבת אותו בשמירה^[63], אין בעליו עמו פוטרתו מהשמירה^[64]. או לפי שיש לומר שאין פטור בעליו עמו אלא ביודע הבעלים שהוא במלאכת השומר את חפצו^[65], ובשומר אבדה שאין יודע בעל החפץ שאבידתו אצל השומר, אינו נפטר^[66]. ב) ויש שכתבו שפטור^[67], שלפי שפטור בעליו עמו בשומרים הוא פטור מתשלומים ולא מהשמירה, לסוברים כן^[68], וכיון דחיוב תשלומים דשומר אבדה דינו כבכל השומרים^[69], לפיכך אף בפטור של בעליו עמו שוה להם^[70].

על שומר אבדה שטוען שנגנבה ממנו האבדה, ונשבע ואחר כך באו עדים שהיא ברשותו, אם משלם תשלומי כפל, ובאיזה אופנים, ע"ע טוען טענת גנב: בשומר אבדה^[71]. על האופן שמתחייב בארבעה וחמשה, ע"ע הנ"ל^[72].

על המוצא אבדה ונטלה לפני יאוש, ואחר כך נתייאש בעליה ממנה, שחייב המוצא להשיבה לפי ש"באיסורא אתא לידיה"^[73], שיש מפרשים הדבר שכיון שהמוצא הוא שומר של הבעלים וידו כיד הבעלים אין יאוש מועיל בדבר המצוי ברשות בעליו, ע"ע יאוש^[74].

האבדה

בשטרות

המוצא שטרות, יש מן האחרונים מצדדים שכיון שנתמעטו שטרות שאין חייבים בשמירתם^[75], הוא הדין נתמעטו מחיובי שמירה באבדה^[76].

בקרקעות

בקרקעות, יש שנסתפקו אם מתחייבים באבידת קרקע בשמירה ובהשבה^[77].

באבדת קטן

המוצא אבידת קטן, יש שכתבו שלסוברים שאין שמירה בחפץ של קטן^[78], אף אין המוצא ונוטלו מתחייב בשמירתה ובאחריותה^[79]. ויש מצדדים שמתחייב המוצא בשמירתה^[80], שאבדה חיוב שמירתה אינה מדעת הבעלים אלא מחמת שהתורה מחייבת אותו בעל כורחו^[81].

באבדה שאין חיוב השבה

אבדה שאין בה חיוב השבה כגון אבדה שאין בה סימן ולא ידעו הבעלים שאבדה ממנו שאין המוצא רשאי לזכות בה, כתבו אחרונים שאין בה חיוב שמירה^[82].

הערות שוליים