אנציקלופדיה תלמודית:שיור

הגדרת הערך - דברים שדינם שונה כששיירו בהם דבר.

חלויות שונות יש שאי אפשר לשייר בעשייתם, ועל כך עי' להלן: בחלויות. בנתינת נכסים יש אופנים שיש הבדלים הנותן כל נכסיו לנותן רק חלקם, ועל כך עי' להלן: בנתינת נכסים.

בחלויות

גיטין

גט אשה ששיירו בו, כגון, הנותן גט ואמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני^[1], נחלקו תנאים ואמוראים בדעתם אם מגורשת: א) חכמים סוברים, וכן יש סוברים בדעת ר' אליעזר, שאינה מגורשת^[2], שכיון שגט שמשייר בה אינו גט לפי שצריך כריתות^[3]. או לפי שהוקשו גיטין לקדושין בכתוב: ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר^[4], מה שכשנתקדשה לאחד אין לה שום הויה אצל כל אדם, אף יציאתה אין לה יציאה אצל אחר^[5]. על פרטי הדינים של שיור בגט, ע"ע גרושין: כריתותם^[6]. ב) ויש סוברים בדעת ר' אליעזר שמגורשת^[7], שלדעתו גט שמשייר בו מגורשת^[8], לפי שנאמר: ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר^[9], אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת^[10], או לפי שנאמר בכהנים: ואשה גרושה מאישה לא יקחו^[11], היינו שאפילו לא נתגרשה אלא מאישה, הרי זה גט ולפיכך אסר אותה הכתוב לכהונה^[12], או לפי שלמדים ממיתת הבעל, מה מיתה מתירה אף שאינה מתירה לכל אדם שהרי אסורה לקרובי המת, אף גט מתיר אף כשאינו מתיר לכל^[13].

קדושין

קדושי אשה ששיירו בו, כגון המקדש ואומר לה שאסורה לכל העולם חוץ מפלוני, נחלקו אמוראים בדעת תנאים וראשונים בדעתם אם מקודשת: יש סוברים שלדעת הסוברים ששיור בגט אינה מגורשת^[14], שהוא הדין שיור בקדושין אינם קדושין, ולדעת הסוברים ששיור בגט מגורשת^[15], הוא הדין שיור בקדושין מקודשת, שהרי הוקשו קדושין לגיטין בכתוב: ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר^[16]. ויש סוברים שבקידושין מועיל שיור, שכיון שאינו אלא קנין מועיל קנין כל שהוא^[17]. ויש שכתבו שבקדושין אינו מועיל שיור^[18].

על המקדש ומגרש מהיום-ולאחר-זמן*, שיש סוברים שמשמעותו שמשייר בחלות כלפי אחרים^[19], אם חשובים כקידושין וגירושין שיש בהם שיור^[20], ע"ע מהיום ולאחר זמן: בתורת שיור^[21]. על המגרש מהיום ולאחר מיתה שיש סוברים שהוא שיור, ומכל מקום אם מת אינה מתייבמת, ובטעם הדבר, ע"ע יבם^[22].

על המוכר דבר ומשייר ממנו דבר שלא בא לעולם, כגון המוכר שדה ומשייר פירות שיגדלו, ע"ע דבר שלא בא לעולם: בשיור ובתנאי.

על העושה מעשה ואומר שיחול לאחר זמן, באופן שניתן לפרש שאין כוונתו אלא לשייר לעצמו זכות מסויימת עד אותו הזמן, כגון המקנה חפץ לחבירו, ואמר לו שיחול הקנין לאחר זמן, שניתן לפרש כוונתו שהוא רוצה להקנות את החפץ מיד, אלא שהוא משייר לעצמו את זכות אכילת הפירות עד סוף הזמן, ע"ע מהיום ולאחר זמן^[23].

בנתינת נכסים

דברי שכיב מרע

שכיב-מרע* שציוה ליתן נכסיו לאחר שזכה בהם ללא קנין שדברי-שכיב-מרע-ככתובים-וכמסורים*, לסוברים כן^[24], אמר רבא בשם ר' נחמן שהוא דוקא במחלק כל נכסיו, אבל אם שייר ולא נתן כל נכסיו, אינו אלא כמתנת בריא וצריך קנין^[25], וכן הלכה^[26], שמוכח שלא הקנה אם ימות בלבד שהרי שייר נכסים כדי שישארו לו אם יעמוד מחוליו, ולפיכך הוא כמתנת בריא שצריך קנין^[27]. על שיעור הנכסים שמשייר שחשיב שיור, ועל מחלק כל נכסיו לכמה בני אדם, ושאר דיניו, ע"ע דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים: במקצת נכסים^[28]. מר זוטרא בריה דר' נחמן בשם ר' נחמן, חולק וסובר שאף שכיב מרע הנותן מקצת נכסיו אין צריך קנין^[29], שחששו בו כבנותן כל נכסיו, שאם לא יקיימו דבריו תיטרף דעתו עליו^[30].

מתנת שכיב מרע

שכיב-מרע* שציוה ליתן כל נכסיו לאחר שאם עמד מחוליו לא קנה המקבל^[31], אם שייר מנכסיו ולא נתן את כולם, הרי זה כמתנת בריא – אם עשה קנין^[32], ויש סוברים אף בלא קנין^[33] - ואף אם עמד מחוליו קנה המקבל^[34], שלא נתן אלא מחמת מיתה, שהרי שייר לעצמו אם יעמוד מחוליו^[35]. על שיעור השיור ע"ע מתנת שכיב מרע^[36].

גט שחרור

הנותן כל נכסיו לעבדו שיצא לחירות^[37], אם שייר קרקע כל שהוא – או מטלטלים^[38] - נחלקו תנאים: חכמים אומרים שלא יצא לחירות^[39], לפי שאינו כריתות^[40], ולמדים גט שחרור מגט אשה שצריך בו כריתות^[41]. ור' שמעון אומר שיצא לחירות עד שיאמר שמשייר אחד מריבוא בנכסיו^[42], בטעם הדבר ע"ע גט שחרור: כריתותו^[43]. הלכה כחכמים^[44].

נכסיו לאשתו

הכותב כל נכסיו לאשתו, שלא עשאה אלא אפוטרופוס*, שאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו ולא נתכוין אלא לעשותה אפוטרופוס על בניו, כדי שיכבדוה^[45], הוא דוקא בנותן כל נכסיו, אבל אם שייר נכסים, קנתה מה שכתב לה^[46].

כתובה

הכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב שקדם למתנה, שדעת חכמים שהפסידה כתובתה, לפי שהאשה מוחלת הכתובה מחמת קבלת המתנה^[47], אם שייר נכסים שלא נתן לה, נחלקו בדבר: א) יש סוברים שלא מחלה^[48]. ב) ויש סוברים שכל שכתב לה בלשון "כל נכסי", אף אם משייר ומפרט השיור, מוחלת הכתובה, מחמת כבוד שעשה לה במה שכתב לה כל נכסיו^[49]. ג) ויש סוברים שאף במשייר מוחלת כל שכתב לה שיעור יותר מכתובתה^[50].

נכסיו לבניו

הכותב נכסיו לבניו במתנת שכיב-מרע*, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא^[51], שאיבדה כתובתה^[52], הוא דוקא בשכתב כל נכסיו, אבל אם שייר הבעל לעצמו קרקע כל שהוא, לא איבדה כתובתה^[53], ואפילו לא שייר אלא דקל אחד^[54], שהרי היא אומרת: ממה ששייר אני גובה, ומתוך שתרד למה ששייר תרד לשאר נכסים ותטרוף^[55]. ודוקא כששייר קרקע, אבל שיור מטלטלין אינו שיור, שאין כתובה נגבית ממטלטלין^[56]. שייר מטלטלין שייחדם לכתובתה וישנם בעין, שכתובה נגבית מהם^[57], הרי זה שיור^[58]. לאחר תקנת הגאונים שכתובה נגבית אף ממטלטלין^[59], אפילו שייר מטלטלין כל שהוא כתובתה קיימת^[60].

מברחת

אשה העומדת להינשא וכתבה כל נכסיה לאחר, שמברחת* היא ואינו מתנה, שלא כתבה אלא כדי להבריח את הנכסים מבעלה^[61], אם שיירה מקצת נכסיה אמר ר' זירא שנחלקו בה תנאים, לדעת חכמים אינה מברחת והמתנה חלה^[62], שאם לא נתכוונה למתנה גמורה לא היתה משיירת דבר^[63], ולדעת ר' אליעזר אף היא מברחת, ואינה מתנה^[64], שכיון ששנשאת מיד לאחר המתנה, אומדים דעתה שלא נתנה אלא נתכוונה להבריח הנכסים^[65]. על הנותנת מקצת נכסיה קודם נישואיה וגילתה דעתה שלהברחה נתכוונה, שנחלקו ראשונים בדעת חכמים, אם יש לה דין מברחת, ע"ע מברחת^[66]. על הנותנת מקצת נכסיה ואמרה שהמתנה תחול מהיום אם ארצה, אם יש לה דין מברחת, ע"ע הנ"ל^[67].

הכותב את נכסיו לאחרים, והניח את בניו, שמה שעשה עשוי, אלא שאין-רוח-חכמים-נוחה-הימנו*^[68], אם שייר מקצת נכסיו ולא כתב לאחרים את כל נכסיו, נחלקו ראשונים ואחרונים אם אין רוח חכמים נוחה הימנו, ועל כך ע"ע ירושה^[69].

הערות שוליים