אנציקלופדיה תלמודית:עבודה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:08, 15 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - עבודת הקרבנות בבית המקדש.</span> == '''<span dir="rtl">גדרה ומהותה</span>''' == <sp...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - עבודת הקרבנות בבית המקדש.

גדרה ומהותה

סתם עבודה הנזכר בדברי חז"ל הוא עבודת הקרבנות בית המקדש[1].

עבודה המכשירה ומעכבת

ארבע עבודות - בדם הקרבנות[2] - מכשירות את הקרבן[3] ומעכבות את כפרתו[4]: א) שחיטה[5]; ב) קבלת הדם[6]; ג) הולכת הדם[7]; ד) זריקה*[8]. וארבע עבודות יש בקומץ - המנחה הקרב על גבי המזבח - כנגד ארבע עבודות שיש בדם[9]: א) קמיצה*[10]; ב) נתינה בכלי[11]; ג) הולכה*[12]; ד) הקטרה*[13]. שאר העבודות אין מחשבה[14] פוסלת בהם, אף אלה שצריכות כהונה[15].

על מחשבה-בקדשים* הפוסלת את הקרבן, ע"ע מחשבה בקדשים וע' פגול.

עבודת המצריכות כהן

חמש עשרה מיני עבודות נמנו - יש מהן בעבודה בבית המקדש[16], ויש מהן שאינן בבית המקדש[17] - שהן בכהנים[18]: א) היציקות[19]; ב) והבלילות[20]; ג) והפתיתות[21]; ד) והמליחות[22]; ה) והתנופות[23]; ו) וההגשות[24]; ז) וההקטרות[25], דהיינו הקטר חלבים[26]; ח) והקמיצות[27] - ויש גורסים: המציות[28], דהיינו מיצוי הדם[29] - ט) והמליקות[30]; י) והקבלות[31]; יא) וההזאות[32], דהיינו זריקת דם[33], הנזרקים במזבח, בין הניתזים בפנים על הפרוכת* ועל מזבח-הזהב*[34], בהזאות[35], בין הניתזים בחוץ, בזריקה* על מזבח-החיצון*[36]; יב) והשקאת-סוטה*[37]; יג) ועריפת עגלה[38]; יד) וטהרת-מצורע*[39]; טו) ונשיאות כפים[40], בין מבפנים - במקדש[41] - בין מבחוץ[42], בגבולין[43], שבכל עיר ועיר[44], בבית הכנסת[45]. על העבודות הללו אמרו כל מי שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, ועל כך ע"ע כהן[46]. עוד אמרו, שכהן שקיבל עליו כל עבודות כהונה חוץ מדבר אחד אין מקבלים אותו, ועל כך ע"ע הנ"ל[47]. וכתבו ראשונים שיש עבודות רבות נוספות שהן בכהנים, כגון תרומת-הדשן* וסידור מערכה ושני-גזרי-עצים* ודשון-מזבח-הפנימי* ודשון-המנורה* ולחם-הפנים* ובזיכין*, ואף על פי שהתנא שנה מנין, "תנא ושייר" (שנה ושייר במניינו)[48]. אף בעבודות המנויות לעיל, יש מהם שמצינו מחלוקות בתנאים ואמוראים האם כשרות בזר* או לא, כגון הולכת דם הקרבנות[49], שנחלקו אמוראים אם כשרה בזר*, ועל כך ע"ע הולכה[50], ויציקה ובלילה, שנחלקו תנאים אם כשרה בזר, ועל כך ע"ע מנחות. וע"ע על העבודות המצריכות כהן*, בע' זר: פסול עבודתו, וע' כהן[51], ובערכים המיוחדים לכל עבודה.

ברכת המצוות

ברכת-המצוות* היתה נאמרת על העבודה בבית המקדש[52]. על איזו עבודה נאמרת, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שעל כל העבודות כולן, כיציקות ובלילות ופתיתות ומליחות והגשות ותנופות וכיוצא בהן[53], מברכים ברכת המצות[54]. אם משום שכולן מצוות בפני עצמן הן[55]. או שמברך כן אף על פי שכולן מצוה אחת[56]. וכן נקטו האחרונים[57]. וכן יש מהראשונים שכתבו בסתם שמברכים על תנופה* וסמיכה*[58]. ב) ויש מהראשונים סוברים שלא יברך כי אם על העבודה הגדולה לבדה - דהיינו העבודה הכללית, שהיא הקרבת התמיד* או המנחה, וכיוצא בזה[59] - וכל שאר העבודות הקטנות שבה נפטרות עימה[60], שכולן אינן אלא חלקי מצוה אחת[61]. וכן יש מהראשונים שכתבו שאין מברכים על תנופה וסמיכה והגשה*[62].

כשמברכים על העבודה שבמקדש - השייכת רק בכהנים[63] - מברכים: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לעשות כך וכך[64], כפי הדין בברכת אכילת-תרומה*[65]. וכשמברכים על עבודה הכשרה אף בזר* - לסוברים שמברכים על כל העבודות כולן[66] - מטבע הברכה - כמו בברכת המצוות הרגילה[67] - אשר קדשנו במצותיו וצונו[68].

קודם הקמת המשכן ואחריו

מאדם הראשון עד הקדשת הבכורות

במדרש שנינו: מתחילת ברייתו של עולם, אדם הראשון היה בכורו של עולם, וכיון שקירב קרבנו, שנאמר: ותיטב לה' משור פר מקרִן מפריס[69], לבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבִּשֵׁם[70], בגדי שבח היו, והיו הבכורות משתמשים בהם[71]. כיון שמת אדם מסרם לשת, שת מסרם למתושלח, כיון שמת מתושלח מסרם לנח, עמד נח והקריב קרבן, שנאמר: ויקח מכל הבהמה הטהֹרה וגו' ויעל עֹלֹת במזבח[72]. מת נח ומסרם לשם, וכי שם היה בכור, והלא יפת היה בכור, שנאמר: אחי יפת הגדול[73], ומפני מה מסרם לשם, מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו, ותדע לך ששם היה מקריב, שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם וגו' והוא כהן לאל עליון[74], וכי כהונה לו ניתנה, והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן[75], מהו שהוא אומר כאן והוא כהן, מפני שהיה מקריב בכהנים[76]. מת שם ומסרה לאברהם, וכי אברהם היה בכור[77], אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה והקריב, שנאמר: ויעלהו לעֹלה תחת בנו[78]. מת אברהם ומסרה ליצחק, עמד יצחק ומסרה ליעקב, וכי יעקב בכור היה, אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה, אמר לו: מכרה כיום את בכֹרתך לי[79], את סבור שמא על חינם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה, לאו, אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור[80], אמר עשו: מה אני מבקש מן הבכורה הזאת, שנאמר: הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה[81]. באותה שעה, כיון שלקח יעקב את הבכורה, התחיל מקריב, שנאמר: ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' ועשה שם מזבח וגו'[82]. וביארו אחרונים, שמאדם הראשון ועד יעקב, מי שנמסר לו בגדי כהונה גדולה של אדם הראשון הוא היה משמש בעבודה, אף שלא היה בכור אלא זכה לבגדים אלו מפאת מעלתו[83]. וכן אמרו בירושלמי שקודם למכת בכורות - שנבחרו בה הבכורות על פי הדיבור ועשו העבודה[84] - נאמר: ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמֻדות אשר אתה בבית[85], מהו החמודות - וכי הכתוב משבח לבגדיו של עשו, אלא[86] - אלו בגדים שהיה משמש בהם בכהונה גדולה[87], וביארו אחרונים שלא היה אלא כהן אחד - בכל דור - והוא היה ממנה כהן אחר תחתיו[88]. ויש מפרשים בדעת הירושלמי שהגדול שבבניו, אפילו אינו בכור, הוא היה משמש תחתיו[89].

ויש מהראשונים סוברים, וכן יש מהאחרונים המפרשים - בדעת המשנה והירושלמי - שעד שלא נבחרו הבכורות מפי הדיבור, היו עושים העבודה בבכורות[90], כפי שנלמד מעשו[91], כי הבכור היה מוכן לכהונה בימי קדם, קין בכור והוא המתחיל בקרבן, ושם, כפי הפשט בכור[92], והוא כהן לאל עליון[93], אלא שאם הבכור אינו ראוי הבכורה ניטלת ממנו, ולפי שידע יעקב שהוא ראוי למדריגת הבכורה יותר מן עשו כיון להעביר אותה אליו[94]. והיינו בקרבנות ציבור[95], כמו אותו קרבן שהקריבו ישראל במדבר[96], שנאמר: וישלח את נערי בני ישראל[97], אבל קרבנות יחיד היו קרבים בבמה מכל יחיד שירצה, שהרי מצינו האבות שהקריבו בבמה אף שלא היו בכורים[98], ולא מצינו שנאסר אחר כך[99].

גדר זכות הבכורה קודם הקדשת הבכורות

בביאור מכירת יעקב זכות עבודתו - לסוברים כן[100] - כתבו אחרונים שדוקא גבי כהונה שזכתה התורה לכהן אינו יכול למכור כהונתו[101], וישראל זר* הוא נחשב, אבל קודם מתן תורה שהיתה העבודה בבכורות, מפני שהוא ראוי לכבוד, ולא מצאנו שזכתה לו מדין התורה, אלא שכך הוא מן הסברא והמשפט שיהיה הבכור הגדול והחשוב עובד, ולפיכך יכול למכור, שהרי שלו הוא הכבוד, ויכול למחול, ואף על פי שהוא דבר-שאין-בו-ממש*, ולא יפול עליו קנין[102], היה מקנה עשו גופו ליעקב לענין הבכורה ולכל זכות הבכורה, וקניינו הוא קנין[103]. וכן ביארו ראשונים מה שאמר יעקב מכרה כיום[104]: כיום, של עכשיו, שעדיין אין העבודה נוהגת, אבל לעתיד שהעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות בכורה[105].

זמן הקדשת הבכורות

מהיכן שתהא עבודה בבכורות - מאיזה זמן נתקדשו הבכורות לעבודה ומה טעם יש לזה, כשנבחרו הלוים תחת כל בכור בבני ישראל[106], כתוב למעלה מזה[107] - כי לי כל בכור וגו' ביום הכֹּתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אֹתם לי[108], ונאמר: ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים[109], למדנו שביום שהוכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל, ועדיין אין אנו יודעים לאיזה דבר נתקדשו, אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה גם כן ביטול עבודה-זרה* שלהם[110], שנאמר שם: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'[111], כלומר: וידעו כי אני ה'[112], ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים, למדנו שקדושת הבכורות לעבודה לשמים היתה[113].

ויש מהראשונים הסובר שהעבודה היתה בבכורות - לא מזמן מכת בכורות, אלא - משום שהבכור היה מוכן לכהונה בימי קדם - לסוברים כן[114] - אלא שאם הבכור אינו ראוי הבכורה ניטלת ממנו[115], כמו ראובן בחללו יצועי אביו שניתנה בכורתו ליוסף[116], שנאמר: ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נִתנה בכֹרתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחשׂ לבכֹרה[117].

זמן הקדשת הכהנים

זמן הקדשת הכהנים לעבודה, נחלקו בו תנאים ואמוראים וראשונים:

א) במשנה ותוספתא וספרי שנינו: עד שלא הוקם המשכן, עבודה בבכורות[118], שעוד לא ניתנה הכהונה לאהרן[119]. וכן לדעת ר' יהושע בן קרחה בברייתא - ורב חסדא[120], וכן יש מהראשונים סוברים[121] - "הכהנים" הנזכרים בכתוב - הנאמר קודם מעמד הר סיני - וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו[122], הם הבכורות[123], שהעבודה בהם[124], כי לא הובדלה עוד בעת ההיא כהונת אהרן ובניו[125]. ובירושלמי ביארו, מנין שהעבודה היתה בבכורות, שנאמר: וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עֹלֹת[126], אלו הבכורות[127], ונקראו "נערי", כי הם בחורי הבכורים[128], שיש להם כח להעלות העולות, כי הזקנים עלו למעלה יתירה מהבחורים[129].

ב) ולדעת רבי בברייתא - ולדעת ר' אסי[130], וכן יש מהראשונים סוברים[131] - "הכהנים" הנזכרים בכתוב: וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו[132], היינו נדב ואביהוא[133], שאותו היום פסקה עבודה מן הבכורות, שמסיני נצטוו על הכהונה, ושימשו נדב ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד שהוקם המשכן ומתו[134]. וכן יש מהראשונים שכתבו, שהכהנים נתקדשו במעמד הר סיני, ביום צוותו על מעשה המשכן, והלויים נתקדשו במדבר סיני באוהל מועד[135].

טעם פסילת הבכורות

לסוברים שעד שלא הוקם המשכן, עבודה בבכורות[136], משהוקם המשכן, עבודה בכהנים[137], לפי שהיתה העבודה בבכורות, וכשחטאו בעגל נפסלו[138], שנאמר: וישכימו ממחרת ויעלו עֹלֹת[139], והם היו המקריבים, ולפיכך ניטלה מהם העבודה[140], שנאמר: שבר ה' מטה רשעים[141], אלו הבכורות שהקריבו לעגל תחילה[142], והלוים שלא עבדו עבודה זרה[143] נבחרו תחתיהם[144], שכאשר נגלה במעשה העגל שהלויים היו ראויים יותר מבכורי ישראל, העביר ה' יתעלה את מדרגת הבכורה מהם לבני לוי[145]. ויש מהאחרונים הסובר שטעם פסילת הבכורות בחטא העגל - לא משום שהם הקריבו ראשונה, אלא - שהיו הבכורות ראויים ליענש בעון הדור, מפני היותם היותר נכבדים, ובהיותם בלתי ראוים להנצל ממכת מדינה, כענין פן תספה בעון העיר ואני הצלתים במה שהקדשתים לי, בענין שיהיו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט, כמשפט כל הקדש שהוא אסור בגיזה ועבודה[146].

עבודה ראויה לסנהדרין ולבכורות

יש מהאחרונים הסובר שלולא עוון העגל - שבגללו ניטלה העבודה מהבכורות, לסוברים כן[147] - היתה העבודה ראויה לעדת הסנהדרין[148], ועבודת הלויים לשאת - המשכן וכליו[149] - ולשורר[150] היה ראוי לכל ישראל[151], דהיינו לבכורות[152].

לעתיד לבוא

יש מהאחרונים שכתבו שלעתיד לבוא תהיה העבודה לא לכהנים בלבד, אלא אף ללוים ולבכורות[153], שכן אמרו: עתידה עבודה שתחזור לבכורות[154], והגם שנתנה העבודה ללוים, שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש, כי מעלים-בקודש* ולא מורידים[155].

וכן יש שכתבו כעין זה, שיתכן שעל פי הסנהדרין[156] ועל פי נביאים[157] תשוב העבודה - לעתיד לבוא[158] - לבכורות, כיון שימצא על זה מקרא מפורש בתורה[159], אין זה עוקר דבר מן התורה כי אם מקיים את התורה, וכיון שהבכורות נפסלו על ידי חטא העגל[160], אי אפשר שיהיה דבר של חטא קיים לעולם, כי התשובה קדמה לעולם[161], על כן כשיתוקן כל רושם של חטא העגל תשוב העבודה לבכורות, והכהנים אמנם גם הם ודאי לא יפסלו, כיון שעלו לא ירדו[162].

הראוים לעבודה

פסולי עבודה

כל הפסולים לעבודה[163] שמונה עשר, ואלו הן: א) העובד עבודה-זרה*[164]; ב) הזר*[165]; ג) בעל-מום*[166]; ד) הערל*[167]; ה) הטמא*[168]; ו) טבול-יום*[169]; ז) מחוסר כיפורים[170]; ח) האונן[171]; ט) השכור*[172]; י) מחוסר בגדים[173]; יא) יתר בגדים[174]; יב) פרום בגדים[175]; יג) פרוע ראש[176]; יד) שלא רחץ ידים ורגלים[177]; טו) היושב*[178]; טז) מי שיש בין ידו ובין הכלי דבר חוצץ[179]; יז) מי שיש בין רגלו ובין הארץ דבר חוצץ[180]; יח) מי שעבד בשמאלו[181]. ועל כל אלה ע"ע פסולי עבודה, ובערך המיוחד לכל פסול.

שלוחי ה'

בהקרבת הקרבנות[182], הכהנים, לדעת רב הונא בריה דרב יהושע, "שלוחי דרחמנא" (שלוחים של ה') הם[183], כמו שהמלך שולח עבדיו שיקבלו הדורון בשבילו[184], ואינם שלוחי בעל הקרבן[185], שאם תאמר ששלוחים שלנו הם, האם יש דבר שאנו איננו יכולים לעשות ושלוחים שלנו יכולים לעשות[186]. במקום אחר בתלמוד הסתפקו אם הכהנים "שלוחי דידן" (שלוחים שלנו) הם[187], שאנו משלחים הדורון בידיהם[188], שהרי צריך דעת וציווי בעלים[189], וכהן שישראל מודר-הנאה* ממנו אינו יכול להקריב קרבנו של ישראל שנאסר לו, שהרי מהנה לו[190], כיון שעושה שליחותו[191] לכפר כפרתו[192], ויש הנאה למשלח כששלוחו עושה מצוותו[193], והוא הדירו שלא יהנה ממנו[194], והואיל ועשה שליחותו, אף על פי שאין נוטלים שכר על השליחות, אסור, שהנאה היא לו כשעושה שליחותו[195]. או ש"שלוחי דשמיא" - ויש גורסים: "שלוחי דרחמנא"[196] - הם[197], ומותר[198], שאף על פי שמתיר לו בקרבן זה לאכול בקדשים, אין זה אלא גרימת הנאה בעלמא, ומותר[199], שהואיל ואינו מקריב קרבן זה בשליחותו, אינו מהנה לו[200].

ביחס שבין דברי רב הונא בריה דרב יהושע לספק התלמוד, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שכהנים שלוחי ה' הם, ולא מסתפק התלמוד בזה, אלא שרוצה לפשוט כן ממשנה או ברייתא[201], והמודר הנאה מותר להקריב עליו קרבנותיו[202]. ב) ויש סוברים אף הם שכהנים שלוחי ה' הם, אלא שמפרשים שהתלמוד הסתפק אם מכל מקום הם קצת שלוחים שלנו, או שלוחי ה' דוקא[203], ורב הונא בא לומר שאין הכהנים שלוחים שלנו דוקא, ואין לפשוט ספק התלמוד מפשיטותו של רב הונא בריה דרב יהושע, שאפילו אם שאף שלוחינו הם, הרי הם מקריבים, אף על פי שאנו איננו יכולים לעשות כן, כיון ששלוחי ה' הם[204], ורב הונא בא לשלול, שאם אמר בעל הקרבן שאינו רוצה שיקריב כהן שבאותו משמר[205], לא נאמר שהכהנים שלוחים שלנו דוקא ומכיון שאמר שאינו רוצה לא יקריב כהן שבאותו משמר בעל כרחו, שודאי אף שלוחי ה' הם ואינו יכול לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר[206]. ג) ויש מחלקים: רב הונא פשט שהכהנים שלוחי ה' הם, בקבלה* וחברותיה, שאינן כשרות בזר*[207], אבל בעבודות הכשרות בזר, כגון שחיטה*[208] והפשט-ונתוח*[209], הסתפק התלמוד אם הכהנים שלוחים שלנו או של ה'[210], ולא נפשט ספק זה[211]. ד) ויש מחלקים באופן אחר: רב הונא פשט שהכהנים הם שלוחי ה', כשהקרבן הוא של ישראל, וספק התלמוד הוא כשהקרבן של כהן[212], ולא נפשט ספק זה[213]. ה) ומהאחרונים יש סוברים שפשיטותו של רב הונא וספק התלמוד אחד הם, שאף על פי שלא נפשט במקום אחד, נפשט במקום אחר[214].

להלכה פסקו ראשונים שכהן שנאסרה הנאתו על ישראל מותר להקריב קרבנות הישראל שאסור הנאה ממנו[215], שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחי בעל הקרבן[216], אם משום שלדעתם התלמוד לא הסתפק בזה[217], או משום שלדעתם למרות שלא נפשט במקום אחד, נפשט במקום אחר[218].

יש הסוברים שכהן שהדיר את ישראל הנאה ממנו, מכל מקום זרוק עליו דם חטאתו ודם אשמו, מפני דרכי-שלום*, ועל כך ע"ע דרכי שלום[219]. בפגול*, הכהן אוסר שאינו שלו, אפילו אם הם שלוחי הבעלים, ועל כך ע"ע דבר שאינו שלו[220] וע' פגול.

גילו לעבודה

קטן פסול לעבודה[221], שנאמר: איש מזרעך לדֹרֹתם[222], איש, ולא קטן[223], ואפילו תם - שאינו בעל-מום*[224] - פסול לעבודה[225], שכך משמעות הכתוב: איש וגו' אשר יהיה בו מום לא יקרב[226], איש הוא שצריך מום להיפסל ואשר יהיה בו מום לא יגש, הרי קטן אפילו תם לא יגש[227]. מאימתי כשר לעבודה משיביא שתי שערות[228].

במה דברים אמורים, מן התורה[229], ותנא קמא בברייתא לא הזכיר אלא פסול זה[230]. אבל יש מהתנאים שהזכירו שאחיו הכהנים אין מניחים אותו לעבוד[231], ונחלקו תנאים: לדעת תנא קמא בתוספתא אין מקריבים אותו לעבודה עד שנתמלא זקנו[232], דהיינו שיהיה בן שמונה עשרה[233]. ולדעת ר' אלעזר בברייתא - ולדעת רבי בתוספתא ובברייתא[234] - אין מניחים אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים[235], שנאמר: ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'[236], וזה אחד המקומות שנקראו כהנים לוים[237].

ונחלקו לשונות התלמוד: ללשון הראשון הכל מודים שאפילו מדרבנן אין בו פסול לאחר שהביא שתי שערות, אלא שאין אחיו הכהנים מניחים אותו לכתחילה[238]. וללשון השני, לדעת ר' אליעזר הכהנים אין מניחים אותו, אבל אין בו פסול[239], ותנא קמא בברייתא - שלא הזכיר אלא שכשר משיביא שתי שערות - ורבי - ותנא קמא בתוספתא - סוברים, שמדרבנן מלכתחילה אין מניחים לכהן שהביא שתי שערות לעבוד, ולא נחלקו, אלא שלדעת תנא קמא בברייתא, בדיעבד לאחר שהביא שתי שערות כשר, ולדעת התנאים החולקים אף בדיעבד אינו כשר עד - שיתמלא זקנו, או עד - שיהא בן עשרים[240].

קטן זה הפסול לעבודה עד שיביא שתי שערות[241], יש מהראשונים שכתבו בסתם שהוא עד שיביא שתי שערות[242]. ויש שכתבו עד שיהיה בן שלוש עשרה שנה ויום אחד[243], שראוי להביא שתי שערות[244].

להלכה כתבו ראשונים שכשיגדל הכהן ויעשה איש הרי הוא כשר לעבודה, אבל אחיו הכהנים לא היו מניחים אותו לעבוד במקדש עד שיהיה בן עשרים שנה[245], וביארו אחרונים שמכל מקום אינו פסול אפילו מדרבנן[246], שממה נפשך, אם אנו נוקטים כלשון הראשון[247], הרי אפילו רבי סבור שאינו פסול בדיעבד אפילו מדרבנן, ואם אנו נוקטים כלשון השני[248], הרי חכמים - דהיינו תנא קמא בברייתא[249] - סוברים כך, והלכה כמותם - שההלכה כרבי מחברו, אבל לא מחבריו, לסוברים כן[250] - שהם הרבים[251].

כהן כשר לעבודה עד שיזקין[252], דהיינו עד שירתת[253], ועל כך ע"ע מומי כהן[254].

תחילת עבודתו

יש מהראשונים הסובר שכהן - אף לאחר שהביא שתי שערות[255] - אינו נכנס לעזרה* לעבודה תחילה, אלא בשעה שהלוים אומרים שירה[256]. אם משום שלדעתו מה ששנינו: אין הקטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר[257], מוסב אף על הכהן[258]. או משום שלדעתו דין זה מוסב רק על כהן[259]. ורוב הראשונים סוברים שאין דין זה אמור אלא על לוי קטן[260], שאינו ראוי לעבודתו - שאינו בגיל הכשר לעבודה[261] - אלא לשיר[262], ומסניפים לאחיו הגדולים מפני שקולם דק ונותנים תבל בנעימה[263].

הערות שוליים

  1. ↑ כ"מ מאדר"נ פ"ד, בפי' אבות פ"א מ"ב; כ"מ מרש"י יומא סח ב ד"ה ועל העבודה וד"ה ועל ההודאה ור"י מלוניל שם, בפי' המשנה שם; כ"מ מרש"י סוטה מ ב ד"ה על התורה, בפי' המשנה שם.
  2. ↑ עי' תוס' שבציון 9.
  3. ↑ עי' זבחים ד א: וישנו בארבע עבודות, ורש"י ד"ה וישנו בד' עבודות ויג ב ד"ה אף חטאות וכח ב ד"ה מה הרצאת.
  4. ↑ עי' יומא מח ב, ורש"י ד"ה אבל; עי' זבחים יד ב; עי' ירו' פסחים פ"ה ה"ב.
  5. ↑ ע"ע שחיטה (ב). ירו' פסחים פ"ה ה"ב; א' מגדולי הראשונים (בשיטת הקדמונים) זבחים ד א.
  6. ↑ ע"ע קבלה (א). א' מגדולי הראשונים שם.
  7. ↑ ע"ע הולכה: בדם הקרבנות. עי' זבחים יד ב; א' מגדולי הראשונים ד א שם.
  8. ↑ ע"ע. ירו' שם; עי' א' מגדולי הראשונים שם.
  9. ↑ תוס' מנחות ב א ד"ה כל.
  10. ↑ ע"ע. עי' תוס' שם, ע"פ משנה שם.
  11. ↑ ע"ע מנחות וע' קדוש כלי. תוס' שם, בפי' המשנה שם.
  12. ↑ ע"ע הולכה: במנחות. תוס' שם, בפי' המשנה שם.
  13. ↑ ע"ע הקטרה (א): מנחות. תוס' שם, בפי' המשנה שם.
  14. ↑ ע"ע מחשבה בקדשים.
  15. ↑ עי' ציון 18 ואילך. עי' תוס' שם.
  16. ↑ עי' ציונים 19 ואילך, 41.
  17. ↑ עי' ציונים 38 ואילך, 42.
  18. ↑ עי' ר' שמעון בברייתא מנחות יח ב וחולין קלב ב - קלג.
  19. ↑ ע"ע מנחות. עי' תוספ' דמאי פ"ב: מנין ליציקות; ר"ש בתו"כ צו פט"ז: יציקות; ר"ש בברייתא מנחות שם וחולין קלב ב.
  20. ↑ ע"ע הנ"ל. תוספ' שם: ובלולות; ר"ש בתו"כ שם: ובלילות; ר"ש בברייתא שם ושם.
  21. ↑ ע"ע הנ"ל. ר"ש בתו"כ שם: ופתיתות; ר"ש בברייתא שם ושם. בתוספ' שם, ליתא.
  22. ↑ ע"ע מליחת קרבנות. ר"ש בתו"כ שם וברייתא שם ושם. בתוספ' שם, ליתא.
  23. ↑ ע"ע תנופה. תוספ' שם: תנופות; ר"ש בתו"כ שם וברייתא מנחות שם; ר"ש בברייתא חולין שם: תנופות.
  24. ↑ ע"ע הגשה. תוספ' שם: והגשות; ר"ש בתו"כ שם וברייתא מנחות שם; ר"ש בברייתא חולין שם: והגשות.
  25. ↑ תוספ' שם: והקטרות; ר"ש בתו"כ שם וברייתא מנחות שם; ר"ש בברייתא חולין שם: הקטרות.
  26. ↑ ע"ע הקטרה (א). עי' תוספ' שם; עי' זבחים קב ב, וקרבן אהרן לתו"כ שם.
  27. ↑ ע"ע קמיצה. תוספ' שם, ור"ש בברייתא חולין שם, לגי' כ"י וטיקן 120 וכ"י וטיקן 122: הקמיצות, ועי' להלן וציון הבא, שי"ג בע"א; ר"ש בתו"כ שם וברייתא מנחות שם; ר"ש בברייתא חולין שם, לגירסתנו וגי' כ"י מינכן 95.
  28. ↑ ר"ש בברייתא שם, לגי' ד' שונצינו וד' ונציה ומהרש"א שם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  29. ↑ ע"ע חטאת העוף ציון 141 ואילך וע' עולת העוף.
  30. ↑ ע"ע מליקה. תוספ' שם: המליקות; ר"ש בתו"כ שם וברייתא מנחות שם; ר"ש בברייתא חולין שם, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה והמליקות, ועי' רש"י שם, שי"ג במקום זה: וההקרבות, ודחה, ועי' תוס' מנחות שם ד"ה ומנין וקרבן אהרן לתו"כ שם.
  31. ↑ ע"ע קבלה (א). תוספ' שם; ר"ש בתו"כ שם: וההקבלות; ר"ש בברייתא מנחות שם; ר"ש בברייתא חולין קלג א: וקבלות.
  32. ↑ ע"ע הזאה (א) וע' זריקה. תוספ' שם; ר"ש בתו"כ שם; ר"ש בברייתא מנחות שם: והזאות; ר"ש בברייתא חולין שם: הזאות.
  33. ↑ ע"ע זריקה. עי' תוספ' שם; עי' רש"י חולין שם ד"ה הזאות.
  34. ↑ רש"י שם. וע"ע הזאה א.
  35. ↑ עי' תוספ' שם.
  36. ↑ עי' רש"י שם.
  37. ↑ תוספ' שם; ר"ש בתו"כ שם: והשקאות סוטות; ר"ש בברייתא שם ושם.
  38. ↑ ע"ע עגלה ערופה. תוספ' שם; ר"ש בתו"כ שם וברייתא מנחות שם; ר"ש בברייתא חולין שם: ועריפת עגלה ערופה.
  39. ↑ תוספ' שם; ר"ש בתו"כ שם וברייתא שם ושם.
  40. ↑ ע"ע נשיאת כפים.
  41. ↑ רש"י מנחות שם ד"ה בפנים: בעזרה; רש"י חולין שם ד"ה בין מבפנים.
  42. ↑ תוספ' שם: מבפנים ומבחוץ; ר"ש בתו"כ שם: בפנים ובחוץ (וכ"מ שגרס רש"י מנחות שם ד"ה בפנים וד"ה בחוץ); ר"ש במנחות שם, לגירסתנו; ר"ש בחולין שם.
  43. ↑ רש"י חולין שם ד"ה בין מבחוץ.
  44. ↑ עי' רש"י מנחות שם ד"ה בחוץ; רש"י חולין שם.
  45. ↑ רש"י שם. ועי' רש"י מנחות שם ד"ה חמש עשרה עבודות, שנשיאת כפים שבפנים ושבחוץ נמנית כאחת.
  46. ↑ ציון 381 ואילך.
  47. ↑ ציון 391 ואילך.
  48. ↑ עי' תוס' מנחות יח ב ד"ה ומנין. ועי' ר' שמעון בברייתא חולין קלב ב: לרבות ט"ו עבודות כגון.
  49. ↑ ע"ע הולכה: בדם הקרבנות.
  50. ↑ ציון 66 ואילך.
  51. ↑ ציון 289 ואילך.
  52. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 53 ואילך, 56 ואילך, 61, 64, 68.
  53. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  54. ↑ עי' תשו' ר"י ן' פלט בספרן של ראשונים (אסף) עמ' 205 (ובמקורות נוספים בע' ברכת המצוות ציון 54); ספה"מ לרמב"ם שורש יב, לפי מל"מ מעה"ק פ"א ה"א, ועי' ציון 60, שי"מ בע"א; רמב"ן בהשגות לספה"מ שם, בד' בה"ג שבציון הבא.
  55. ↑ עי' בה"ג הקדמה מ"ע קפג-קצח; רמב"ן שם, בד' בה"ג.
  56. ↑ עי' מל"מ שם, בד' הרמב"ם.
  57. ↑ עי' מעשה הקרבנות ח"א סי' נ ונב ונד וקסה וקסו וקסז, ועוד.
  58. ↑ עי' רש"י ערובין נ א ד"ה והרי מעשר.
  59. ↑ עי' לב שמח שם. ועי' מל"מ שם, שתמה מהי העבודה הגדולה, וצ"ב.
  60. ↑ ספה"מ שם, לפי לב שמח שם, ועי' ציון 54, שי"מ בע"א.
  61. ↑ עי' ספה"מ שם.
  62. ↑ ראב"י בעל האשכול בשאלתו לר"י ן' פלט בספרן של ראשונים (אסף) עמ' 200.
  63. ↑ עי' ציון 16 ואילך, וע' זר: פסול עבודתו, וע' כהן ציון 289 ואילך.
  64. ↑ מל"מ מעה"ק פ"א ה"א: נראה; עי' עבודת הקרבנות ח"א סי' נ ונב ונד וקסה וקסו וקסז, ועוד.
  65. ↑ ע"ע אכילת תרומה ציון 6. מל"מ שם. וע"ע ברכת המצוות ציון 241 ואילך. וע"ע נשיאת כפים, שיש מהגאונים הגורסים בסוטה לט א, שמטבע הברכה על נשיאת כפים הוא אקב"ו, ושיש מהראשונים הגורסים בגמ' שם, שמטבע הברכה הוא אקב"ו בקדושתו של אהרן, ולכאו' לפי"ז כך הדין גם בברכה על עבודת הקרבנות.
  66. ↑ עי' ציון 16 ואילך.
  67. ↑ ע"ע ברכת המצוות ציונים 7, 13, 14, 24, ועוד.
  68. ↑ עי' עבודת הקרבנות ח"א סי' מח וקסד וקפג ועוד.
  69. ↑ תהלים סט לט. במדב"ר פ"ד סי' ח. ועי' בר"ר פל"ד סי' ט.
  70. ↑ בראשית ג כא.
  71. ↑ במדב"ר שם.
  72. ↑ בראשית ח כ. במדב"ר שם.
  73. ↑ בראשית י כא. במדב"ר שם. ועי' בר"ר פל"ז סי' ז. ועי' ציון 92, שי"מ בע"א, ששם היה הבכור.
  74. ↑ בראשית יד יט. במדב"ר שם. ועי' ר' זכריה משום ר' ישמעאל בברייתא נדרים לב ב.
  75. ↑ ע"ע כהן ציון 19 ואילך.
  76. ↑ במדב"ר שם.
  77. ↑ במדב"ר שם. ועי' סנהדרין סט ב.
  78. ↑ בראשית כב יג. במדב"ר שם.
  79. ↑ בראשית כה לא.
  80. ↑ במדב"ר שם. ועי' בר"ר פס"ג סי' יג.
  81. ↑ שם לב. במדב"ר שם.
  82. ↑ בראשית לה א. במדב"ר שם.
  83. ↑ עלי תמר לירו' מגילה פ"א הי"א.
  84. ↑ עי' ציון 106 ואילך. עי' פ"מ לירו' מגילה פ"א ה"י.
  85. ↑ עי' ירו' שם הי"א.
  86. ↑ פ"מ שם ה"י.
  87. ↑ ירו' שם הי"א, לגי' או"ז ח"ב סי' שעב. בירו' שם, לגירסתנו: מהו החמודות שהיה משמש בכהונה גדולה. ועי' עלי תמר שם, פי' "החמודות" לפי הירו'.
  88. ↑ קה"ע שם, בפי' הא'.
  89. ↑ קה"ע שם, בפי' הב'.
  90. ↑ עי' פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית כה לא; עי' ר"ח פלטיאל שם: וא"ת עבודה בבכורות וכו', וצ"ב אם למסקנה סובר כן; פ"מ שם ה"י, בפי' הירו' שבציון 84 ואילך; עי' תפא"י זבחים פי"ד מ"ד יכין ס"ק לד, בפי' המשנה שבציון 118. ועי' חינוך מ' יח ורש"ר הירש שמות יג ב.
  91. ↑ עי' פ"מ שם.
  92. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית שם. ועי' רס"ג ורמב"ן שם י כא. ועי' ציון 73, שי"מ בע"א, שיפת הוא הבכור.
  93. ↑ עי' ציון 6.
  94. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם שם כה לא.
  95. ↑ עי' ר"ח פלטיאל שם; תפא"י שם.
  96. ↑ ר"ח פלטיאל שם.
  97. ↑ שמות כד ה. עי' ציון 126 ואילך.
  98. ↑ עי' ר"ח פלטיאל שם; תפא"י שם.
  99. ↑ תפא"י שם.
  100. ↑ עי' ציון 79 ואילך. ועי' ראשונים שבציון 99, וצ"ב אם חולקים ע"ז.
  101. ↑ עי' גו"א בראשית כה לא.
  102. ↑ ע"ע דבר שאין בו ממש: בקנינים.
  103. ↑ גו"א שם. וע"ע ר"ח פלטיאל בראשית כה לא.
  104. ↑ בראשית שם.
  105. ↑ חזקוני שם, בפי' הא'. וצ"ב, אם "לעתיד" היינו לאחר מכת בכורות (עי' ציון 118 ואילך), או היינו לעתיד לבוא (עי' ציון 153 ואילך).
  106. ↑ עי' במדבר ח טז.
  107. ↑ פ"מ לירו' מגילה פ"א ה"י.
  108. ↑ במדבר ח יז. ר' יוחנן בירו' שם הי"א.
  109. ↑ שמות יב יב. עי' ר' יוחנן בירו' שבציון 111. פ"מ שם ה"י.
  110. ↑ פ"מ שם.
  111. ↑ שמות שם. עי' ר' יוחנן בירו' שם הי"א.
  112. ↑ עי' פ"מ שם ה"י.
  113. ↑ פ"מ שם. ועי' חינוך מ' יח.
  114. ↑ עי' ציון 90 ואילך.
  115. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית כה לא.
  116. ↑ עי' פי' ר"א בן הרמב"ם שם.
  117. ↑ דהי"א ה א.
  118. ↑ משנה זבחים קיב ב; עי' תוספ' זבחים פי"ג; ספרי ראה פיס' סה; עי' תיוב"ע שמות כד ה.
  119. ↑ תיוב"ע שם.
  120. ↑ עי' זבחים קטו ב.
  121. ↑ רש"י שמות יט כב; רשב"ם שם; ראב"ע בפי' הארוך שם ובפי' הקצר שם ויג יא; ר"י בכור שור שם יט כב; פי' ר"א בן הרמב"ם שם, בפי' הא'; רבנו בחיי שם, בפי' הא'. ועי' כעי"ז בחזקוני שם, בפי' הא'.
  122. ↑ שמות שם.
  123. ↑ עי' ברייתא בגמ' שם.
  124. ↑ רש"י שם.
  125. ↑ עי' פי' ר"א בן הרמב"ם שם, בפי' הא'; עי' חזקוני שם.
  126. ↑ שמות שם.
  127. ↑ עי' אונקלוס שם; עי' רב חסדא בגמ' שם, ורש"י ד"ה ויתיב רב חסדא; עי' רש"י שמות שם; עי' ראב"ע בפי' הארוך שם ובפי' הקצר שם ויג יא. ועי' מזרחי שם כד ה וגו"א שם ושפ"ח שם אות ו.
  128. ↑ ראב"ע בפי' הקצר שם; עי' ראב"ע בפי' הארוך שם ובפי' הקצר שם יג יא.
  129. ↑ ראב"ע שם כד ה בפי' הקצר.
  130. ↑ עי' רב הונא בר רב קטינא בשם ר' אסי בזבחים קטו ב, לפי רש"י ד"ה א"ל רב הונא, ורש"י שם ד"ה לישנא אחרינא, בסוה"ד.
  131. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם שמות יט כב, בפי' הב'. ועי' כעי"ז ברבנו מיוחס שם, ורבינו בחיי שם, בפי' הב'.
  132. ↑ שמות שם.
  133. ↑ עי' ברייתא זבחים קטו ב.
  134. ↑ רש"י שם ד"ה א"ל רב הונא. ועי' רבנו בחיי שם, שפי' בע"א, שנקראו "כהנים" על שם העתיד שעתידה הכהונה להנתן להם, ולפי"ד לכאו' מ"מ הכהונה ניתנה לאחר חטא העגל.
  135. ↑ עי' רמב"ן במדבר ג יד.
  136. ↑ עי' ציון 118 ואילך.
  137. ↑ משנה זבחים קיב ב; עי' תוספ' זבחים פי"ג; ספרי ראה פיס' סה.
  138. ↑ רש"י במדבר ג יב; עי' רש"י דברים י ח; עי' מזרחי שמות כד ה; עי' פ"מ לירו' מגילה פ"א ה"י.
  139. ↑ שמות לב ו.
  140. ↑ פ"מ שם.
  141. ↑ ישעיהו יד ה.
  142. ↑ ר' לוי בירו' שם הי"א.
  143. ↑ רש"י במדבר שם; עי' רש"י דברים שם. ועי' רב יהודה ביומא סו ב.
  144. ↑ רש"י במדבר שם; עי' רש"י דברים שם.
  145. ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם בראשית כה לא. ועי' ראב"ע במדבר טז א ורש"ר הירש שמות יג ב.
  146. ↑ ספורנו במדבר ג יג.
  147. ↑ עי' ציון 138 ואילך. ועי' ציון 130 ואילך, שי"ח.
  148. ↑ ספורנו במדבר ג ז.
  149. ↑ ע"ע לוי: עבודתו במשכן.
  150. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 72 ואילך.
  151. ↑ ספורנו שם ח.
  152. ↑ כ"מ מספורנו שם יג.
  153. ↑ עי' ס' הגלגולים פכ"ג, עיי"ש טעם ע"ד הקבלה; עי' אוה"ח בראשית מט כח ובמדבר ג מה. ועי' ספרי בהעלותך פיס' צב: שבכל מקום שנאמר לי הר"ז קיים לעולם ולעולמי עולמים, בכהנים הוא אומר וכהנו לי, בלוים הוא אומר והיו לי הלוים וכו' בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל.
  154. ↑ אוה"ח שם ושם, שכן אמרו. ועי' חזקוני שבציון 105, וצ"ב אם כיון לזה (עי' ציון הנ"ל).
  155. ↑ אוה"ח בראשית שם.
  156. ↑ ע"ע בית דין הגדול.
  157. ↑ ע"ע נביא.
  158. ↑ עי' פנקסי הראי"ה ח"א עמ' ח-ט.
  159. ↑ עי' ציונים 122 ואילך, 126 ואילך.
  160. ↑ עי' ציון 138 ואילך.
  161. ↑ עי' פסחים נד א.
  162. ↑ פנקסי הראי"ה שם עמ' ט.
  163. ↑ ע"ע פסולי עבודה.
  164. ↑ ע"ע.
  165. ↑ ע"ע.
  166. ↑ ע"ע בעל מום (א) וע' מומי כהן.
  167. ↑ ע"ע.
  168. ↑ ע"ע.
  169. ↑ ע"ע ציון 239 ואילך.
  170. ↑ ע"ע מחוסר כפרה.
  171. ↑ ע"ע אנינות: בעבודה במקדש.
  172. ↑ ע"ע שתויי יין.
  173. ↑ ע"ע בגדי כהונה: מחוסר בגדים.
  174. ↑ ע"ע הנ"ל: יתר בגדים.
  175. ↑ ע"ע בגדי כהונה ציון 150 ואילך וע' קרועי בגדים.
  176. ↑ ע"ע פרועי ראש.
  177. ↑ ע"ע קדוש ידים ורגלים.
  178. ↑ ע"ע.
  179. ↑ ע"ע חציצה: במקדש ציון 691 ואילך.
  180. ↑ ע"ע הנ"ל: שם ציון 777 ואילך.
  181. ↑ ע"ע ימין: בעבודות המקדש. רמב"ם ביא"מ פ"ט הט"ו.
  182. ↑ רש"י יומא יט ב ד"ה הני כהני; עי' ה מיוחס לרש"י נדרים לה ב ד"ה הני כהני; עי' ר"א מן ההר שם.
  183. ↑ גמ' שם וקדושין כג ב.
  184. ↑ ר"א מן ההר נדרים שם.
  185. ↑ עי' רש"י יומא שם וקדושין שם ד"ה שלוחי דרחמנא נינהו; עי' מיוחס לרש"י נדרים שם ד"ה שלוחי דידן רמב"ם נדרים פ"ו ה"ה.
  186. ↑ רב הונא בריה דרב יהושע ביומא שם א-ב וקדושין שם.
  187. ↑ נדרים לה ב.
  188. ↑ ר"א מן ההר שם.
  189. ↑ עי' תו"י מכ"י נדרים (האלפערן) שם.
  190. ↑ עי' גמ' שם ור"א מן ההר שם.
  191. ↑ עי' מיוחס לרש"י שם ד"ה הא קא מהני ליה; ר"ן שם ד"ה הא קמהני ליה.
  192. ↑ מיוחס לרש"י שם.
  193. ↑ ר"א מן ההר שם.
  194. ↑ מיוחס לרש"י שם.
  195. ↑ ר"א מן ההר שם. וע"ע מודר הנאה ציון 440.
  196. ↑ גמ' שם, לגי' תוס' שם ד"ה איבעי' ושטמ"ק שם, ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א.
  197. ↑ גמ' שם, לגירסתנו וגי' אגודה שם פ"ד סי' טו (וכ"מ גי' ה מיוחס לרש"י שם ד"ה וליטעמיך ור"א מן ההר שם ור"ן שם ד"ה הא קמהני ליה), ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  198. ↑ גמ' שם.
  199. ↑ ר"ן שם.
  200. ↑ ר"א מן ההר שם.
  201. ↑ עי' תוס' יומא יט ב ד"ה מי, בתי' הא', ונדרים לה ב ד"ה איבעי', וקדושין כג ב ד"ה דאמר, בתי' הא'; עי' תו"י מכ"י נדרים (האלפערן) שם; עי' רשב"א קדושין שם, בשם התוס'; עי' ר"ן שם ד"ה איבעיא להו; כס"מ נדרים פ"ו ה"ה, בד' רמב"ם שבציון 216, ועי' ציון 201, שי"מ בע"א.
  202. ↑ עי' רש"י יומא שם א ד"ה הני כהני וקדושין שם ד"ה שלוחי דרחמנא נינהו; עי' כס"מ שם, בד' רמב"ם שבציון 215.
  203. ↑ עי' תוס' יומא שם ב: ולי נראה; עי' תוס' קדושין שם, בתי' הב'.
  204. ↑ עי' תוס' יומא שם.
  205. ↑ ע"ע משמרות כהונה.
  206. ↑ כ"מ מתוס' יומא שם; כ"מ מתוס' קדושין שם, בתי' הב', לפי מהרש"א יומא שם.
  207. ↑ ע"ע ציון 149 ואילך.
  208. ↑ ע"ע.
  209. ↑ ע"ע ציון 205 ואילך.
  210. ↑ רשב"א קדושין שם, בשם י"מ.
  211. ↑ עי' רשב"א שם.
  212. ↑ רשב"א שם: א"נ.
  213. ↑ עי' רשב"א שם.
  214. ↑ עי' רדב"ז שם, בד' רמב"ם שבציון 216, ועי' ציון 201, שי"מ בע"א.
  215. ↑ עי' רמב"ם נדרים פ"ו ה"ה.
  216. ↑ רמב"ם שם.
  217. ↑ עי' כס"מ שם, בד' הרמב"ם, לשיטתו שבציון 201.
  218. ↑ עי' רדב"ז שם, בד' הרמב"ם, לשיטתו שבציון 214.
  219. ↑ ציון 97.
  220. ↑ ציון 291 ואילך.
  221. ↑ ר' אליעזר בברייתא בחולין כד ב (לגירסתנו. בברייתא שם, לגי' שו"ת מהר"י ברונא סי' ר: ר' אליעזר בן יוסף. בברייתא שם, לגי' כ"י המבורג וכ"י מינכן וכ"י וטיקן 120 וכ"י וטיקן 122: ר' אלעזר בן עזריה); עי' ת"ק בברייתא א' בגמ' שם; עי' רבי בברייתא א' ובברייתא ב' בגמ' שם; עי' ברייתא בגמ' שם א.
  222. ↑ ויקרא כא יז. עי' ר' אליעזר בברייתא שם ב.
  223. ↑ עי' ברייתא שם, לגי' שו"ת מהר"י ברונא שם (וכ"מ מס' החפץ פר' במדבר ורש"י שם ד"ה איש ולא קטן).
  224. ↑ ע"ע בעל מום (א) וע' מומי כהן.
  225. ↑ עי' ר' אליעזר בברייתא שם.
  226. ↑ ויקרא שם. עי' רש"י חולין שם.
  227. ↑ רש"י שם.
  228. ↑ ר' אליעזר בברייתא שם; עי' ברייתא בגמ' שם א.
  229. ↑ עי' חולין כד ב.
  230. ↑ עי' ת"ק בברייתא בגמ' שם א.
  231. ↑ עי' תנאים שבציונים 232, 234, 235.
  232. ↑ תוספ' זבחים פי"א.
  233. ↑ חס"ד שם, ע"פ מ"ס פי"ד.
  234. ↑ תוספ' שם וברייתא חולין שם ב.
  235. ↑ ברייתא שם.
  236. ↑ עזרא ג ח. עי' רבי בתוספ' שם; רב חסדא בגמ' שם, בד' רבי.
  237. ↑ גמ' שם, בד' רבי.
  238. ↑ חולין כד ב, בלשון הא', ורש"י ד"ה איכא דאמרי.
  239. ↑ עי' רש"י ד"ה אבל אין אחיו הכהנים.
  240. ↑ גמ' שם, בלשון הב', ורש"י ד"ה ואיכא דאמרי וד"ה והא.
  241. ↑ עי' ציון 221 ואילך.
  242. ↑ עי' רבינו גרשום תמיד כז א; עי' פי' הרא"ש שם.
  243. ↑ עי' מפרש תמיד שם ד"ה אמרי התם; שו"ת מהר"י ברונא סי' ר.
  244. ↑ שו"ת מהר"י ברונא שם. וע"ע גדול ציון 3 ואילך.
  245. ↑ רמב"ם כהמ"ק פ"ה הט"ו.
  246. ↑ עי' חס"ד לתוספ' זבחים פי"א, בד' הרמב"ם.
  247. ↑ עי' ציון 238.
  248. ↑ עי' ציון 239 ואילך.
  249. ↑ עי' ציון 230.
  250. ↑ ע"ע הלכה: כרבי מחברו ציון 639 ואילך. ועיי"ש ציון 641 ואילך, שי"ח.
  251. ↑ חס"ד שם, בד' הרמב"ם.
  252. ↑ ברייתא חולין כד א.
  253. ↑ ר' אלעא א"ר חנינא בגמ' שם ב.
  254. ↑ ציון 453 ואילך.
  255. ↑ כס"מ כהמ"ק פ"ה הט"ו, בד' רמב"ם שבציון הבא.
  256. ↑ ע"ע שיר; שירה. רמב"ם שם.
  257. ↑ משנה ערכין יג ב.
  258. ↑ כס"מ שם, בד' הרמב"ם, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  259. ↑ אבהא"ז שם, בד' הרמב"ם (ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א), ע"פ פהמ"ש לרמב"ם שם, ולכן השמיט הרמב"ם הדין בלוי, ופי' שהרמב"ם גרס בבא זו בסוף המשנה (וכ"מ מהסדר בפהמ"ש, אך עי' פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) שם, בנוסח המשנה, שהוא כלפנינו, וצ"ב), וממילא אינה מוסבת על דין לוי.
  260. ↑ עי' רבינו גרשום שם; עי' רש"י שם ד"ה אין לוי קטן, וצ"ב אם גרס כן במשנה; עי' ראב"ד בהשגות שם; עי' פי' קדמון לא' מגדולי הראשונים (בשיטת הקדמונים) שם.
  261. ↑ ע"ע לוי ציון 571 ואילך. עי' רש"י שם.
  262. ↑ ראב"ד בהשגות שם.
  263. ↑ עי' משנה שם; ראב"ד בהשגות שם. וע"ע הנ"ל.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עבודה&oldid=157213"