אנציקלופדיה תלמודית:שכנים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:28, 16 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דיני אנשים הדרים בסמיכות זה לזה.</span> <span dir="rtl">השוכן אצל האדם, בית...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דיני אנשים הדרים בסמיכות זה לזה.

השוכן אצל האדם, ביתו אצל ביתו, נקרא שכן[1], כמו: שכן חליתי[2], טוב שכן קרוב[3], ובלשון רבים: שכנים[4]. ולנקבה: שכנה[5], או: שכנת[6], כמו: ושאלה אשה משכנתה[7], והקיבוץ - בלשון רבים - ותקראנה לו השכנות[8].

ערך זה ידון במה שרשאים שכנים לכוף זה את זה לבנות או לתקן או לקנות, והעיסוק שרשאים למנוע משכניהם. על דיני נזקי-שכנים* והרחקתם, ע"ע נזקי שכנים.

כפיית בנייה, תיקון וקנייה

כפיית בני חצר על בנייה

בני החצר* כופים זה את זה לבנות דלת - הסובבת הפתח, לנעול ולפתוח[9] - לחצר[10], דהיינו לשער החצר[11], לנועלו[12], לסגור החצר בלילה[13], שכופים את בן החצר שאינו רוצה לסייע לבני החצר לבנות הדלת[14], דהיינו לתת ממון לצורך הבנייה[15], וכל אחד מבני החצר כופה את חבירו על כך[16], כדי שתסתלק היזק של ראיית הרבים[17] מהם[18].

בני החצר, אם כופים זה את זה לעשות לחצר בית-שער* - בנין שעושים לפני הפתח, שלא יראו העוברים את בני החצר[19], להיות שומר הפתח יושב שם בצל ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר[20] - נחלקו תנאים: א) לדעת תנא קמא כופים אותו[21], שאף חצר שאינה סמוכה לרשות הרבים - דהיינו שהוא מבוי שאינו מפולש, ויש בו חצרות, אותם שבפנים אין סמוכה לרשות הרבים, ולא נכנסים בה בני רשות הרבים[22] - לעיתים נדחקים בני רשות הרבים ונכנסים ובאים לשם[23], ובאים ורואים החצר, ויש הזק-ראיה* מבני רשות הרבים[24]. ויש המפרשים אותה שאמרו בירושלמי, שהדרך שמי שמתפרנס בונה לו חומה, שנאמר: הון עשיר קרית עֻזו[25], שהוא טעם שלא לחלק במיני החצרות[26]. ב) ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, לא כל חצרות ראויות לבית שער[27], אלא חצר הסמוכה לרשות הרבים ראויה לבית שער, ושאינה סמוכה לרשות הרבים אינה ראויה לבית שער[28], כלומר אם מבוי שאינו מפולש ויש בו חצרות, אותם שבפנים אין צריכות שער ולא היו כופים, אבל אותה הסמוכה לרשות הרבים צריך והיו כופים[29]. ויש המפרשים אותה שאמרו בירושלמי, שהדרך שמי שמתפרנס בונה לו חומה, שנאמר: הון עשיר קרית עֻזו[30], שהוא פירוש דעת רבן שמעון בן גמליאל[31], שמי שמתפרנס, כלומר שיש לו פרנסה בשופי ובריוח ועתיר בנכסים, הוא בונה לו חומה סביב לביתו ובית שער לו, ולא כל בני אדם ראויים לזה[32], או שמי שאין לו פרנסה חפץ שיבואו רבים ויקנו ממנו סחורתו להתפרנס מזה, אך מי שאין צריך זה למשא הוא עליו דחיקת רבים[33], ולכן יבנה בית שער כשסמוך לרשות הרבים[34].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שבני חצר כופים זה את זה לבנות בית שער לחצר[35], שאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל[36], שכן - לסוברים כן[37] - אין פוסקים להלכה ככלל שכל מה ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו[38], ויחיד ורבים, הלכה כרבים[39].

חצר השותפים, כל אחד מהם כופה את חבירו לעשות בה כל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול, או דברים שנהגו בני המדינה לעשותם, אבל שאר הדברים כגון ציור וכיור וכיוצא בו אינו כופהו[40]. עשה אחד מהם מעצמו, אם גילה השני דעתו שנוח לו במה שעשה חבירו מגלגלים עליו את הכל ונותן חלקו בהוצאה[41].

מי שיש לו בית בחצר אחד ואינו דר עמהם, חייב לעשות עמהם דלת נגר ומנעול, אבל לא שאר דברים, ואם הוא דר עמהם חייב בכל[42].

אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך ואינו רוצה להשכיר בית שבחצר, יתקנו הם וישכירו ביתו, ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו[43].

על גביית הממון מבני החצר לצורך הגבייה, עי' להלן[44]. על בית-שער*, שאין לעשותו באופן שמפסיק בפני העניים הבאים לבקש צדקה, ע"ע בית שער[45]. על שותפים* בחצר המעכבים זה את זה מלהעמיד דברים מסויימים בחצר, ע"ע שותפים. על בית ועליה של שניים שנתקלקל, ע"ע הנ"ל.

כפיית בני חצר סמוכה על תיקון

חמש חצרות שהיו מקלחות מים - מים סרוחים[46], מי מטר[47], או מי שופכים[48] - לביב אחד - חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו[49] -ונתקלקל הביב, כולן מתקנות עם התחתונה[50], דהיינו מסייעות אותה לתקן כנגדה[51], שכל זמן שלא ירדו המים מן התחתונים יעמדו העליונים במקומם ולא ירדו[52], נמצאת עליונה מסייעת לכולן ואין שום אחת מסייעת לה, והתחתונה אינה מסייעת אלא כנגד חצרה[53], שכל זמן שלא ירדו מים העליונים למטה טוב להם[54].

כפיית בני מבוי על בנייה

מי שיש לו פתח למבוי[55], אין בני מבוי כופים אותו לעשות - הימנו[56] - דלת למבוי, שיכול לומר: רצוני שאכנס בחבילתי עד פתחי[57], דהיינו: רצוני שאכנס וחבילתי על כתפי[58], והמשקוף שעל הדלת מעכב אותי מלכנוס בחבילתי שעל כתפי, וגם הדלת עצמה תעכב אותי מלכנוס[59], עד שאצטרך לפרוק חבילתי שעל כתיפי או מעל ידי כדי לפתוח הדלת, וזה יהיה לי עכבה וטרחה[60]. וכיון שיכול לומר רצוני שאכנס בחבילתי עד פתחי[61], לא סוף דבר שאינם יכולים לכופו לעשות דלת, אלא אפילו באים בני המבוי לעשות, יכול זה לעכב על ידם[62], ורק אם רצו כולם עושים לו דלת[63]. ואינו דומה לחצר*, שכופים בו לעשות דלת[64], שאין דרך ליכנס בתוך החצר וחבילתו על כתיפו, מפני שבלא זה החצר איננו פנוי, אלא כשיגיע לפני פתח חצרו מוריד חבילה שם ונושאה אחת אחת לתוכו, ועוד בחצר ששם מצוי כלי תשמישיו צריך שמירה יתירה בדלתות[65].

אפילו הסכימו כל בני המבוי להעמיד בהם דלתות, בני רשות הרבים מעכבים עליהם[66].

ואפילו אם ירצו להעמיד הדלתות בפנים במבוי הרבה לפי שפעמים דוחקים - ברשות הרבים[67], ביום השוק שיש הרבה בני אדם ובהמות ברשות הרבים מעיירות אחרות, ואינם יכולים לעמוד ברשות הרבים[68] - ונכנסים לתוכו הרבה[69].

המבוי שבו אמרו שבני רשות הרבים מעכבים מלהעמיד בו דלתות, נחלקו בו ראשונים: יש סוברים שכך הדין דוקא במבוי הפתוח לרשות הרבים, אבל אם פתוח לכרמלית או לסימטה, אין מעכבים עליהם[70]. ויש סוברים שאפילו פתוח לרשות הרבים יכולים להעמיד לו דלתות, אלא אם כן הוא מפולש בשני ראשים לרשות הרבים[71]. ויש סוברים שלעולם מעכבים[72], וכן כתבו הפוסקים להלכה[73]. ומכל מקום מבואות קטנים הפתוחים לאותם הפתוחים לרשות הרבים או לסימטה רשאים בני המבוי לעשות להם דלתות[74], שאין דוחקים בני רשות הרבים עד לשם[75].

היה פתוח לרשות הרבים וניכר בראשו כמין פתח שיש לו פצימים ומלבן לעכב רגל רשות הרבים ממנו, יש מהראשונים ואחרונים סוברים שמעמידים לו דלתות, ואין בני רשות הרבים רשאים לעכב[76], שאנו אומרים שמתחילה נעשית לשם כך ברצון בני העיר[77].

אפילו מכרו בני המבוי המבוי להעמיד דלתות והכריזו שכל מי שלא יערער שאיבד זכותו ולא ערערו בני רשות הרבים למרות זאת יכולים למחות[78], ואין אומרים מששתקו מחלו[79]. אם משום שפתחו מכריז על זכותו ואין צריך למחות[80]. או משום שקדירה של שותפים של רבים היא, וכל אחד סמך על חבירו שימחה הוא לכך לא מיחה[81]. או מי שלא ניתן להם רשות למוכרה כדי להעמיד דלתות, ואין זה שלהם שהוא בחזקת הרבים למחות בידם ואין מכירתם מכירה[82].

מבואות המפולשים לעיר אחרת, וביקשו בני העיר שהמבואות בה לסותמם, בני אותה העיר האחרת מעכבים עליהם[83], אפילו יש להם דרך אחרת לעבור משם[84], שכבר הוחזקו לקצר דרכם דרך אותם מבואות[85].

כפיית בני העיר על בנייה

בכפיית בני העיר על בנייה, נחלקו תנאים: לדעת תנא קמא, כופים לבנות לעיר חומה[86] ודלתים ובריח[87], שאף עיר שאינה סמוכה לספר - לגבול האויבים[88] - לעיתים מזדמן ובא הגייס[89]. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, לא כל העיירות ראויות לחומה[90], אלא עיר הסמוכה לספר ראויה לחומה[91], משום גייסות[92], ושאינה סמוכה לספר אינה ראויה לחומה[93].

להלכה כתבו ראשונים שכופים בני העיר זה את זה לעשות חומה דלתים ובריח לעיר[94], שאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל[95], שכן - לסוברים כן[96] - אין פוסקים להלכה ככלל שכל מה ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו[97], ויחיד ורבים, הלכה כרבים[98]. ויש מהראשונים הפוסק כרבן שמעון בן גמליאל[99], שכופים לבנות חומה דוקא בעיר הסמוכה לספר[100].

כופים בני העיר זה את זה לבנות להם בית-הכנסת*[101].

על צורת גביית הממון מבני העיר, עי' להלן[102]. על אלה הנכללים בכלל אנשי העיר לענין חיוב נתינת הממון, עי' להלן[103].

כפייה על קניית צרכי העיר

כופים בני העיר זה את זה לקנות להם ספר תורה ונביאים[104] וכתובים[105], כדי שיקרא בהם כל מי שירצה לקרות מן הציבור[106].

כופים בני העיר זה את זה להכניס אורחים[107] ולחלק להם צדקה*[108], וכן אם אין מנין בעיר ורוצים לשכור אנשים למנין אפילו אם היא עיר חדשה שעדין לא נהוג בה דבר, כופים זה את זה לתת בתוך הכיס[109].

כופים בני העיר זה את זה לבנות ולקנות כל צרכי העיר[110].

על צורת גביית הממון מבני העיר, עי' להלן[111]. על אלה הנכללים בכלל אנשי העיר לענין חיוב נתינת הממון, עי' להלן[112].

צורת הגבייה

כשגובים ממון - מבני העיר, לצורך בניית חומה[113], דלתים[114] ובריח[115]. ויש המפרשים שהספק הוא אף בגבייה מבני החצר, לצורך בניית בית שער ודלת[116] - ללשון הראשון בתלמוד הסתפקו אם גובים לפי שבח ממון[117], שמי שהוא עשיר נותן יותר[118], או לפי נפשות[119] שבעיר, שכולם יתנו בשוה[120], ופשטו שגובים לפי ממון[121], לפי שעל עסקי ממון הם באים ולא על עסקי נפשות[122], שכיון שאין סכנת נפשות, אין הולכים אלא אחר ממון[123]. ויש המפרשים שאף ר' לא בירושלמי סובר שגובים על פי ממון[124], שאמר שם שהדרך שמי שמתפרנס בונה לו חומה, שנאמר: הון עשיר קרית עֻזו[125], ולדעתם הוא טעם לכפיית בניית החומה בעיר[126], שאם איש עני הוא, אינו נותן, מפני שהשמירה היא לפי ממון, שדוקא העשיר צריך לעוז הקריה ולחומה נשגבה, אבל עני אינו צריך, ששמירה לגבי ממון היא[127], שמי שיש לו הון רב צריך שמירה יותר ממי שאין לו ממון כל כך[128]. ויש מפרשים שאף הלשון השני בתלמוד סוברים שגובים לפי ממון, ואין הספק אלא אם גובים גם לפי קירוב בתים[129]. ויש מהראשונים הסוברים שהלשון השני בתלמוד חלוק על כל זה והסתפקו בו אם גובים לפי ממון או לפי קירוב בתים[130], ופשטו שגובים לפי קירוב בתים[131].

לסוברים שגובים לפי ממון[132], כתבו ראשונים שהדברים אמורים בשעה שיש שלום בעולם ויש אימת מלכות ואין לחוש אלא למי שבאים בדרך ליסטות או לאקראי בעלמא, אבל בזמן שיש מלחמה בעולם והמלכים מתגרים זה בזה, אם באים על עסקי נפשות, גובים אף לפי נפשות, הואיל ועל עסקי שניהם הם באים[133].

ללשון השני בתלמוד הסתפקו - לגבי בניית חומה[134], דלתיים ובריח[135] - כשהם גובים, האם גובים לפי ממון או לפי קירוב בתים[136], ופשטו שגובים לפי קירוב בתים[137]. ונחלקו ראשונים: א) יש מפרשים שהספק הוא האם גובים לפי ממון לבדו, או שמא אף לפי קירוב בתים[138], שבית הקרוב לחומה צריך לחומת העיר יותר מן הרחוק[139], אותם בתים חיצוניים צריכים להם יותר לחיזוק החומה מן הפנימיים ויתנו יותר[140], כי הקרוב לחומה צריך לה יותר מן הרחוק,שכשהעיר פרוצה אין חומה, כשבאים לפעמים הלסטים פושטים ידיהם תחילה בבתים החיצונים ולכן צריכים לשמירה יותר מן הפנימים[141]. וכתבו ראשונים, שאם יש שם שני בתים ששניהם קרובים ואין שוים בממון, ודאי לפי שבח ממון הם גובים[142], ואם יש שם בית קרוב ואין בו ממון כלל, אין גובים ממנו כלום, שכיון שאין בו ממון אינו חוש לכלום[143], והספק הוא האם גובים לפי שבח ממון בלבד, או אף לפי קירוב בתים[144], שרואים בתחילה מי שיש לו ממון הרבה ומי שיש לו ממון מועט, ואחר כך רואים מי שביתו קרוב להיזק ומי שרחוק להיזק וגובים לפי כך[145], שעניים קרובים נותנים יותר מרחוקים וכן עשירים קרובים נותנים יותר מעשירים רחוקים[146], אבל עשירים רחוקים נותנים יותר מעניים קרובים[147]. ופשטו בתלמוד שגובים אף לפי קירוב בתים[148], שודאי מחשבת הליסטים סתם כשבאין אינן באין אלא על עסקי ממון, לפיכך מי שיש לו ממון יותר צריך יותר שמירה וצריך לתת יותר, מכל מקום אותו שיכולין לפגוע בו תחלה דהיינו בתים החיצונים גם הם מסוכנים יותר מן האחרים[149]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שאין הספק אלא האם גובים לפי ממון או לפי קירוב בתים בלבד, ופשטו שגובים לפי קירוב בתים בלבד[150].

אף להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: יש פוסקים שגובים לפי הממון, ואחר שחלקו לפי הממון גובים לפי קירוב הבית[151], שלדעתם כך פירוש הלשון האחרון[152]. ויש פוסקים שאין גובים אלא לפי קירוב בתים בלבד[153], שלדעתם כך פירוש הלשון האחרון[154].

לסוברים שגובים הן לפי ממון והן לפי קירוב בתים[155], כתבו ראשונים שהדברים אמורים בשעה שיש שלום בעולם ויש אימת מלכות, ואין לחוש אלא למי שבאים בדרך ליסטות או לאקראי בעלמא, אבל בזמן שיש מלחמה בעולם והמלכים מתגרים זה לא אכפת לנו בין קירוב בתים כלל, שלגבי כרכום שכובש את העיר קירוב וריחוק בתים אחד הוא, הלכך אין גובים אלא לפי שבח ממון[156].

לסוברים שגובים הן לפי ממון והן לפי קירוב בתים[157], כתבו ראשונים ואחרונים שאם שמו המס על כל אחד מהם מה יתן, והתחילו לגבות מאותה שעה הרי הוא על כל אחד כחוב, ואפילו העני אחר כך, חייב ליתן מה שפסקו עליו, וכן אם היה עני והעשיר, הולכים תמיד אחר זמן הגבייה[158].

לענין בניית בית שער ודלת לחצר, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש פוסקים שגובים לפי שבח ממון, ולא אכפת לנו מקירוב הבתים[159], שלא אמרו שגובים לפי קירוב בתים אלא בעיר, שיש חצר שקרובה - לגבול העיר - ויש שרחוקה, אבל חצר שכל בתיה קרובים הם, אף על פי שאחד מהם קרוב יותר מחבירו, הקורבה והריחוק דבר קטן הוא, לא מעלה ולא מוריד[160]. ויש פוסקים שאין חילוק בין חצר ועיר, ובשניהם גובים לפי קירוב בתים[161].

הגובים ממנו

כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר - ליתן בצורכי העיר[162] - שנים עשר חודש[163]. קנה בה בית דירה, הרי הוא כאנשי העיר מיד[164]. וכל הדר בעיר שנים עשר חודש - סתם, ואף על פי שאין לו בית דירה[165] - או שקנה בה בית דירה - אפילו לא דר בה עדיין שנים עשר חודש[166], הרי הוא כאנשי העיר מייד לכל דבר[167] - נותן עם בני העיר בכל הדברים הצריכים לתיקון החומה והדלתות ושכר הפרשים השומרים את המדינה, וכל כיוצא בדברים אלו ששומרים את העיר[168].

נפל לו בית בירושה או במתנה, אינו כלום, שכיון שלא טרח בו אין גילוי דעת שרוצה לדור בעיר[169].

לא קנה בית דירה, וידענו שדעתו לקבוע בעיר זו, הרי הוא כאנשי העיר[170].

במה דברים אמורים שהדר בעיר שנים עשר חודש הרי הוא כאנשי העיר, כשנתעכב שם שלא מחמת אונס, אבל אם נתעכב שם מחמת אונס, כגון שחלה או כדומה לזה, לא[171].

שכר בית דירה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאינו כאנשי העיר, שצריך דוקא שיקנה כדי להשתקע[172]. ויש סוברים שכל ששכרה לשנים עשר חודש, הוא כאנשי העיר[173].

נהגו בני העיר במנהג* שאינו כדינים המפורטים לעיל, הכל הולך אחר המנהג[174].

מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדין אותו לחפור עמהן בורות שיחין ומערות - ויש גורסים אף: ולתקן את המקוואות[175] - ואמת המים, ושאר כל הדברים אין משעבדים אותו, ואם היה שרוי עמהן באותה העיר, משעבדים אותו על הכל[176].

זכיה בכותל חבירו שנפל

מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל - לתוך גינתו של חבירו[177] - כופים אותו לפנות אבניו[178], אמר לו: הגיעוך, והרי הם שלך - זכה בהם ופנה אותם לעצמך[179] - אין שומעים לו[180], ואין זה רוצה אין קונה אותם[181], שאין מזכים לאדם בעל כרחו[182]. ואם רצה בהן בעל הגינה ואמר לו הן, אם לא פינה אותם, לא קנה[183] לו חצרו[184] - בקנין חצר[185] - שלא אמר לו אלא לדחותו[186], או משום שלא הקנה אותם לו אלא עד שיפנה אותם[187]. פינה בעל הגינה האבנים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינו קונה עד שמפנה האבנים בפני בעל הכותל[188], שאז אפילו אמר הילך יציאותיך ואטול אבני אין שומעים לו[189], ואם פינהו שלא בפניו, אינו קונה[190] ואינו יכול לחזור בו, אף על פי שהן בחצרו של השני לא קנה לו חצרו[191], שרק כשפינה אותם בפניו יש לומר שמשלא מיחה בו, לדחות התכוין[192]. ויש סוברים שאם פינה אותם קנה ואינו יכול לחזור בו[193], ואפילו פינה אותם שלא בפניו[194], שכיון שאמר לו: הגיעוך, והוא עשה מעשה ופינה אותם, אינו יכול לחזור בו ולומר: דחיתי אותך שכל כך לא הפקיעו חכמים זכותו ולומר שכוונתו היתה להשטות בו[195]. או משום שכלל גדול בדין המוציא-מחברו-עליו-הראיה*, וכיון שפינה אותם אינו יכול לטעון שדעתו לדחותו ולהוציא מיד זה שפינה אותם, עד שיביא ראיה[196]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[197].

מניעת עיסוק

כשיש שכן בן אותה אומנות

כופים בני מבואות זה את זה, שלא להושיב ביניהם[198] ממקום אחר, להשכיר לו בית במבוי[199], לא חייט ולא בורסקי - ולא מלמד תינוקות[200] - ולא אחד מבני בעלי אומניות[201], ויש כאן בני אותה אומנות[202]. ולשכנו, הדר במבוי כמוהו, אם כופהו מלירד לאותו אומנות[203], נחלקו תנאים ואמוראים: לדעת תנא קמא - וסתם ברייתא[204], ורב הונא בריה דרב יהושע[205] - לשכנו אינו כופהו[206], ועושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי[207]. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל - ורב הונא[208] - אף לשכנו כופהו[209]. ואותו בן מבוי שהעמיד ריחיים ובא בן מבוי חבירו והעמיד עליו דין הוא שמעכב עליו, שאומר לו: אתה פוסק לי לחיי[210]. ומכל מקום הכל מודים שמלמד תינוקות אינו רשאי לעכב בן מבוי אחר מללמד גם הוא התינוקות[211], שמתוך כך יזהרו באומנותם, שייראו זה מזה[212], שכן קנאת סופרים תרבה חכמה[213].

להלכה פסקו ראשונים ואחרונים שלשכנו אינו יכול לעכב[214].

מניעה משום הרבים הנכנסים

אחד מבני חצר[215] שביקש לעשות רופא אומן - דהיינו מוהל[216], או[217]: מקיז דם[218]. ויש מפרשים: רופא ברפואת הגוף או אומן המקיז דם[219]. ויש מפרשים: רופא שהוא אומן[220], דהיינו שהוא מקיז דם[221] - או גרדי - אורג[222] בגדים[223] - או מלמד תינוקות[224], בני חצר מעכבים עליו[225], אפילו כשאין ביניהם מאותה אומנות[226], מפני שמרבה עליהם קול נכנסים ויוצאים[227]. ואינו דומה למבוי, שמעכבים דוקא כשיש ביניהם מאותה אומנות[228].

ויש הגורסים שאין דין זה אמור בחצר, אלא במבוי[229], וחולקים בדין המבוי, וסוברים שאף במבוי מעכב, משום קול הנכנסים והיוצאים, ואפילו אין שם מאותה אומנות[230].

להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים דיני עיכוב העיסוק במבוי, והיינו מבוי שאינו מפולש[231], שאין דורסים בה רבים, רק בני אותו המבוי[232], וכל שכן באחד מבני חצר השותפים[233], אבל במבוי שאינו מפולש אין טענת ריבוי הדרך[234], שהוא כרשות הרבים[235], ואין מעכבים עליו[236]. ויש פוסקים שבמבוי אינם יכולים למחות[237], ואין דינים אלו אמורים רק בחצר[238].

במה דברים אמורים שאין יכולים למחות, בבני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם, יכולים למחות[239].

מלמד תינוקות

מלמד תינוקות זה שאמרו, שיכולים לכוף שלא להיעשות[240], היינו בתינוקות של גוים[241], והוא הדין אם מלמד תינוקות ישראל[242] חשבון או תשבורת[243] ושאר אומניות[244], אבל המלמד תינוקות של ישראל תורה, אין בני חצר יכולים לעכב עליו כלל[245], כיון שאנו מושיבים אותם מתקנת בית-דין*[246], שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר[247].

יש מהראשונים הסובר שלא אמרו שאין מעכבים במלמד תינוקות של בית רבן, אלא במלמד תינוקות רגיל - כפי התקנה הרגילה, שמלמד לעשרים וחמישה תינוקות[248] - אבל מי שיש לו בית בחצר השותפים, הרי זה לא ישכירנו למלמד תינוקות העיר ומושיב מלמדים תחתיו והוא מורה את כולם איך יעשו, ויש שם קול גדול[249], ואף על פי שאין מעכבים מללמד תינוקות של בית רבן[250], כיון שהוא שונה ליותר מחמישים מעכב עליו, שהקול גדול ביותר ואין מצוה זו מן המובחר, שיש להעמיד שני מלמדי תינוקות, אחד לכל עשרים וחמישה[251]. ויש הסוברים שלדעה זו, שכל המלמד יותר מעשרים וחמישה אינו מצוה מן המובחר ויכול לעכב עליו[252].

אין הרבים צריכים לאומנים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאם אין ריבוי יוצאים אינם יכולים למחות[253], שאין מעכבים אלא שרבים באים אליו וצריכים לו[254], מפני שבא היזק לבני החצר ממנו[255]. ויש סוברים שלעולם יכולים למחות[256]. וכתבו ראשונים שאין הדברים אמורים אלא בבעלי אומניות שאין להם קצבה לנכנסים וליוצאים ואין קביעות לכניסתם וליציאתם, לבוא בזמן שבאים אנשים ולצאת בזמן שיוצאים אנשים[257].

השכרת בית לבן אומנות

מי שיש לו בית בחצר השותפים, הרי זה לא ישכירנו, לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי[258], ולא לסופר שכותב שטרות העיר[259], שטרי מקח וממכר ושטרי טענות וכיוצא בהן[260], שכיון שרבים צריכים לו או באים אצלו תדיר מרבה עליהם את הדרך[261]. ויש סוברים שכך הדין אף במבוי שאינו מפולש[262].

הכותב ספרי תורה, נחלקו בו ראשונים: יש הסוברים שדינו כסופר שכותב שטרות העיר[263], שאין משכירים לו[264], שאפילו לדבר מצוה יכול למחות בידו, אם לא ללמד התינוקות ומשום תקנת יהושע בן גמלא[265], שכיון שתקנה היא מבטלת דינו של זה, כדי שלא יחזור הדבר לקלקולו, אבל במצוה אחרת לא יתבטל דינו של זה מפני קיום מצוה, שהרי אפשר לה להתקיים בבתים אחרים[266]. ויש הסוברים שסופר שכותב ספרים דינו כמלמד תינוקות, שאין מעכבים עליו[267]. וכן הלכה[268].

יש מהראשונים סוברים שמי שיש לו בית בחצר השותפים לא ישכירנו לספר העיר[269], שמגלח כל בני העיר[270], שיכולים לעכב מחמת הנכנסים אצלו[271].

אפילו נתרצו לו כל בני החצר - או המבוי[272], לסוברים כן[273] - לאחד מבני האומניות הללו חוץ מאחד, אותו אחד מעכב עליו[274], אפילו שאינו מוצא להשכירו לאחר[275].

מכירת בית לבן אומנות

במכירת בית לאחר מבני האומניות שאסור להשכיר להם[276], נחלקו ראשונים: יש סוברים שאסור למכור הבית להם[277]. ויש סוברים שמותר למכור הבית להם, ואין יכולים לעכב עליו, ואחר כך טוען בדין עם הלוקח, אבל יכול לעכב מלמכור לגוים, משום שאינם מצייתים לדין תורה[278]. וכן כתבו הפוסקים להלכה[279].

כשכבר נעשה אומן

בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהם אומן, ולא מיחו בידו, שהרי הוחזק, והיו העם נכנסים ויוצאים לקנות - ושתקו, לא החזיק בדבר זה[280] - ויש להם בכל עת לעכב ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, שהיזק זה הוא כמו העשן והאבק שאין להם חזקה[281].

ביקש אחד מבני החצר לפתוח חנות בחצר, יכולים לעכב עליו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים ויוצאים[282], אבל הוא עושה מלאכתו בביתו ואין בני החצר יכולים לעכב עליו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש ומקול הרחיים[283].

נעשה החצר ברשות, למרות זאת יכולים למחות בידו ולומר סובורים היינו שיכולים אנו לקבל ועכשיו אין אנו יכולים לקבל[284].

כשרוצה להיעשות אומן

לא החזיק במלאכה זו, ורוצה לעשות אותה כעת, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינו יכול למחות בידו, כשהחזיק לעשות כן, אבל אם לא החזיק ורוצה עכשיו לעשות מלאכה זו בביתו, מעכבים עליו[285]. ויש סוברים שכל מה שעושה בביתו ובחנותו אין יכולים לעכב עליו[286].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' ס' השרשים לרד"ק שורש שׁכן.
  2. ↑ ישעיהו לג כד. עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש שכן; עי' ס' השרשים לרד"ק שם.
  3. ↑ משלי כז י. עי' כתובות פה ב.
  4. ↑ עי' גמ' שם; עי' תנחומא (בובר) במדבר סי' יא וקרח סי' י.
  5. ↑ עי' ילק"ש קהלת רמז תתקסח; ס' השרשים לרד"ק שם.
  6. ↑ ס' השרשים לרד"ק שם.
  7. ↑ שמות ג כב. עי' ס' השרשים לרד"ק שם.
  8. ↑ רות ד יז. ס' השרשים שם.
  9. ↑ עי' רש"י בראשית יט ט ויא.
  10. ↑ עי' משנה ב"ב ז ב; עי' רמב"ם שכנים פ"ה ה"א; עי' טוש"ע חו"מ קסא א.
  11. ↑ רש"י שם ד"ה ודלת; רע"ב שם פ"א מ"ה.
  12. ↑ רש"י שם.
  13. ↑ נמוק"י שם (ד ב).
  14. ↑ עי' רש"י שם ד"ה כופין אותו; עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס; עי' רע"ב שם.
  15. ↑ עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס.
  16. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם.
  17. ↑ ע"ע הזק ראיה.
  18. ↑ ס' הנר שם, בשם רב"ס.
  19. ↑ ע"ע הזק ראיה. נמוק"י ב"ב ז ב (ד ב).
  20. ↑ רש"י שם ד"ה כופין אותו; רע"ב שם פ"א מ"ה.
  21. ↑ משנה שם.
  22. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  23. ↑ עי' גמ' שם, בטעם שת"ק בציון הקודם אינו מודה לרשב"ג שבציון 27 ואילך.
  24. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  25. ↑ משלי י טו. יר' לא ברו' ב"ב פ"א ה"ד.
  26. ↑ עי' ר"א פולדא לירו' שם, בפי' הירו' שבציון הקודם, ועי' ציונים 31 ואילך, 126 ואילך, שי"מ בע"א.
  27. ↑ משנה שם; ברייתא בגמ' שם.
  28. ↑ רשב"ג בברייתא בגמ' שם.
  29. ↑ רבינו גרשום שם.
  30. ↑ משלי שם. ר' לא בירו' שם.
  31. ↑ פ"מ לירו' שם ויפ"ע שם, בפי' הירו' שבציון הקודם, ועי' ציונים 26, 126 ואילך, שי"מ בע"א.
  32. ↑ פ"מ שם.
  33. ↑ יפ"ע שם.
  34. ↑ יפ"ע שם, וסובר שהירו' מודה לברייתא שבגמ' שבציון 28, וצ"ב אם הפ"מ שבציון 32 מודה לזה, ולכן הביא בפי' המשנה שם את חילוק הגמ', או שסבור שהירו' חלוק על הגמ' וסובר שהחילוק הוא רק בין עשיר לעני, אלא שפי', כדרכו, המשנה אליבא דהגמ'.
  35. ↑ עי' ראשונים שבציון הבא; רמב"ם שכנים פ"ה ה"א; טוש"ע חו"מ קסא א.
  36. ↑ ר"י מיגאש ב"ב ז ב; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס; ר"ן שם; נמוק"י שם (ה א), בשמו; רע"ב שם פ"א מ"ה; תוי"ט שם, בשמו.
  37. ↑ ע"ע הלכה: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל ציון 687 ואילך. ושם, ציון 686 שי"ח, ולכאו' לדעתם תהיה ההלכה כרשב"ג, וצ"ב.
  38. ↑ ר"י מיגאש שם; ר"ן שם; נמוק"י שם (ה ב), בשמו; עי' תוי"ט שם, בשם נמוק"י.
  39. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. כ"מ מהראשונים שבציון הקודם.
  40. ↑ רמב"ם שכנים פ"ה ה"א; טור חו"מ סי' קסא ס"א, בשמו; שו"ע שם א.
  41. ↑ רמב"ם שם; טור שם ס"ב, בשמו; עי' שו"ע שם.
  42. ↑ עי' תוספ' ב"מ פי"א, והובאה ברי"ף ב"ב ז ב (ה א); עי' רמב"ם שכנים פ"ה ה"ב; עי' יד רמ"ה שם; טור חו"מ סי' קסג ס"ג; עי' שו"ע שם ב.
  43. ↑ עי' יד רמ"ה ב"ב ז ב, ע"פ ב"מ קיז א; עי' טור חו"מ סי' קסא ס"ה, בשמו; שו"ע שם ד; לבוש שם.
  44. ↑ ציון 156 ואילך.
  45. ↑ ציון 1 ואילך.
  46. ↑ רש"י ב"מ קח א ד"ה המקלחות מים; לבוש חו"מ סי' קסא ס"ו.
  47. ↑ רש"י שם.
  48. ↑ עי' הגה בשו"ע שם ו; לבוש שם.
  49. ↑ רש"י שם ד"ה לביב אחד; עי' הגה בשו"ע חו"מ קסא ו.
  50. ↑ ברייתא בגמ' שם; עי' רמב"ם שכנים פ"ג ה"ט; עי' טור שם סי' קע ס"ב; עי' שו"ע סי' קסא שם; עי' לבוש שם.
  51. ↑ רש"י שם ד"ה כולן מתקנות.
  52. ↑ לבוש שם.
  53. ↑ עי' ברייתא שם; עי' טור סי' קע שם; שו"ע סי' קסא שם; לבוש שם.
  54. ↑ לבוש שם.
  55. ↑ תוספ' ב"מ פי"א: במבוי, והובאה ברי"ף שם ז ב (ה א) ורא"ש שם פ"א סי' כג ונמוק"י שם (ד ב); רמב"ם שכנים פ"ה הי"ג, לגירסתנו (ולגי' מ"מ שם: במבוי).
  56. ↑ תוספ' שם.
  57. ↑ תוספ' שם: על, והובאה ברי"ף ורא"ש ונמוק"י שם: עד; רמב"ם שם; כ"מ מטור חו"מ סי' קסב ס"ב; עי' שו"ע שם א.
  58. ↑ רא"ש שם סי' מד, בשם התוספ'.
  59. ↑ סמ"ע שם סק"ב; עי' נתה"מ שם חדושים סק"ב, בשמו; עי' פרישה שם סק"ב; עי' חס"ד לתוספ' שם; באה"ט שם סק"ב, בשם סמ"ע.
  60. ↑ סמ"ע שם; עי' נתה"מ שם, בשמו; עי' פרישה; באה"ט שם סק"ב, בשם סמ"ע.
  61. ↑ מ"מ שם, בשם ר"י מיגש ורשב"א; טור שם, לפי באה"ג שם סק"ב.
  62. ↑ עי' נמוק"י שם (ה א-ב), בשם הר"ן, והסכים לו; עי' מ"מ שם, בשם ר"י מיגש ורשב"א; רא"ש שבציון הבא, לפי בהגר"א שם סק"א; טור שם, לפי באה"ג שם סק"ב ובהגר"א שם; חס"ד שם, בשם מ"מ ורשב"א.
  63. ↑ רא"ש שם, לפי בהגר"א שם.
  64. ↑ עי' ציון 9 ואילך. עי' פרישה חו"מ סי' קסב סק"ב.
  65. ↑ פרישה שם. ועי' חס"ד שם: מעכבין אותו מליכנס בחבילתו וכו' לתוך חצירו, וצ"ב.
  66. ↑ עי' רב ענן אמר שמואל בב"ב יב א: מבואות המפולשין (ועי' ציון 70 ואילך); טור חו"מ סי' קסב ס"ג; שו"ע שם א.
  67. ↑ לבוש שם.
  68. ↑ פרישה שם סק"ג וסמ"ע שם סק"ו.
  69. ↑ מסקנת הגמ' שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  70. ↑ טור חו"מ סי' קסב ס"ג, בשם י"מ.
  71. ↑ עי' רמב"ן ב"ב יב א, בשם כל רבני ספרד; טור שם, בשם הר"י ברצלוני; עי' מ"מ שכנים פ"ה הי"ג, בשם יש מי שפירש.
  72. ↑ רמב"ן שם, בשם ראב"ד, ע"פ גמ' שבציון 69, וש"מפולשין" שבציון 66, יל"פ ע"פ שבת קיז א; רשב"א ב"ב שם, ע"פ גמ' שבציון הנ"ל; מ"מ שם, בשמו; עי' רא"ש שם פ"א סי' מד; טור שם, בשמו; שו"ת ריב"ש סי' רמח.
  73. ↑ טור שם, במסקנה, לפי פרישה וסמ"ע שם; שו"ע שם, לפי באה"ג שם סק"ג.
  74. ↑ רא"ש שם; טור שם ס"ד, בשמו; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  75. ↑ עי' לבוש שם.
  76. ↑ עי' רמב"ן ב"ב יב א; עי' טור חו"מ סי' קסב ס"ה, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע שם א, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  77. ↑ לבוש שם, בשם י"א.
  78. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ב סי' צה, והובא בקיצור בב"י חו"מ סי' קסב ס"ו; רמ"א בשו"ע שם א; לבוש שם.
  79. ↑ לבוש שם.
  80. ↑ רמ"א שם, ע"פ שו"ת הרשב"א שם סי' שלט.
  81. ↑ לבוש שם, בטעם הא'.
  82. ↑ לבוש שם, בטעם הב'.
  83. ↑ רבב"ח א"ר יוחנן בב"ב יב א, ורש"י ד"ה ובקשו בני העיר וד"ה בני אותה העיר; עי' טור חו"מ סי' קסב ס"ו; עי' שו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  84. ↑ עי' גמ' שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  85. ↑ רש"י שם ד"ה בני אותה העיר; לבוש שם. על עיכוב בני המבוי על פתיחת פתח במבוי, עי' רמב"ם שכנים פ"ה הט"ו וטור שם ס"ז-ס"י ושו"ע שם ג-ו.
  86. ↑ משנה ב"ב ז ב.
  87. ↑ ת"ק במשנה שם; ת"ק בברייתא שם, לגירסתנו, ועי' חכמת שלמה שם (והובא בקצור במסורת הש"ס שם אות ד) שמחק.
  88. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; רע"ב שם פ"א מ"ה.
  89. ↑ גמ' שם, בטעם שת"ק חולק על רשב"ג שבציון הבא ואילך.
  90. ↑ משנה שם; ברייתא שם.
  91. ↑ רשב"ג בברייתא שם.
  92. ↑ רבינו גרשום שם.
  93. ↑ רשב"ג בברייתא שם.
  94. ↑ רמב"ם שכנים פ"ו ה"א; רי"ו מישרים נל"א ח"ו (ק ב), בשם יש מי שפסק וגדולי האחרונים, והסכים להם; טור חו"מ סי' קסג ס"א; שו"ע שם א.
  95. ↑ ר"י מיגאש ב"ב ז ב; עי' פהמ"ש לרמב"ם שם; עי' ס' הנר שם, בשם רב"ס; ר"ן שם; נמוק"י שם (ה א), בשמו; רע"ב שם פ"א מ"ה; תוי"ט שם, בשמו.
  96. ↑ ע"ע הלכה: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל ציון 687 ואילך. ושם, ציון 686 שי"ח, ולכאו' סוברים כראשונים שבציון 99 ואילך, וצ"ב.
  97. ↑ ר"י מיגאש שם; ר"ן שם; נמוק"י שם (ה ב), בשמו; עי' תוי"ט שם, בשם נמוק"י.
  98. ↑ ע"ע הלכה: על פי הרוב ציון 222 ואילך. כ"מ מהראשונים שבציון הקודם.
  99. ↑ רי"ו שם, בשם יש מי שפסק. ועי' ציון 96.
  100. ↑ עי' רי"ו שם, בשם יש מי שפסק.
  101. ↑ תוספ' ב"מ פי"א, והובאה ברי"ף ב"ב ז ב (ה א) ורא"ש שם פ"א סי' כד; רמב"ם שכנים פ"ו ה"א; יד רמ"ה שם; מרדכי ב"ב רמז תעח; טור חו"מ סי' קסג ס"א; שו"ע שם א.
  102. ↑ ציון 113 ואילך.
  103. ↑ ציון 162 ואילך.
  104. ↑ תוספ' ב"מ פי"א, והובאה ברי"ף ב"ב ז ב (ה א) ורא"ש שם פ"א סי' כד; רמב"ם שכנים פ"ו ה"א; יד רמ"ה שם; מרדכי ב"ב רמז תעח; טור חו"מ סי' קסג ס"א; שו"ע שם א.
  105. ↑ תוספ' שם, לגי' רי"ף שם ורא"ש שם (ובתוספ' שם, לגירסתנו וגי' כ"י וינה וכ"י ערפורט, ליתא); רמב"ם שם; יד רמ"ה שם; מרדכי שם; טור שם; שו"ע שם.
  106. ↑ רמב"ם שם; שו"ע שם.
  107. ↑ ע"ע הכנסת אורחים.
  108. ↑ מרדכי ב"ב רמז תעח, בשם רבינו מאיר; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ קסג א.
  109. ↑ עי' מרדכי שם, בשם רבינו מאיר, ע"פ ברייתא ב"ב ח א.
  110. ↑ עי' הגמ"י שכנים פ"ו ה"א; עי' רמ"א בשו"ע חו"מ קסג א.
  111. ↑ ציון 113 ואילך.
  112. ↑ ציון 162 ואילך.
  113. ↑ עי' ציון 86 ואילך. רבינו גרשום ב"ב ז ב; רש"י שם ד"ה כשהם גובים; ר"י מיגאש שם; עי' אחרונים שבציון 57.
  114. ↑ עי' ציון 87 ואילך. רבינו גרשום שם; ר"י מיגאש שם, בפי' הא'.
  115. ↑ עי' ציון 87 ואילך. ר"י מיגאש שם.
  116. ↑ עי' ציונים 9 ואילך, 19 ואילך. עי' ר"י מיגאש שם.
  117. ↑ בעא מיניה ר' אלעזר מר' יוחנן בגמ' שם, ללשון הא'.
  118. ↑ רבינו גרשום שם.
  119. ↑ בעא מיניה ר' אלעזר מר' יוחנן בגמ' שם, ללשון הא'.
  120. ↑ רבינו גרשום שם.
  121. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, ללשון הא'.
  122. ↑ ר"י מיגאש שם.
  123. ↑ תוס' שם ד"ה לפי.
  124. ↑ עי' שדה יהושע שבציון 126 ואילך; נתיבות ירושלים לירו' ב"ב פ"א ה"ד, לפי' בירו' שבציונים 126, 128.
  125. ↑ משלי י טו. ר' לא בירו' ב"ב פ"א ה"ד.
  126. ↑ שדה יהושע לירו' שם, בפי' הירו' שבציון הקודם, שבא לפרש טעם ת"ק שבציון 86 ואילך, ועי' ציונים 26, 31 ואילך, שי"מ בע"א.
  127. ↑ שדה יהושע שם.
  128. ↑ נתיבות ירושלים שם.
  129. ↑ עי' ציון 136 ואילך. ר' יוחנן בגמ' שם, ללשון הב', לפי ר"י מיגאש שם (והובא ברא"ש שם פ"א סי' כב ומ"מ שם), ותוס' שם ד"ה לפי וסמ"ג עשין פב, בשם ר"ת.
  130. ↑ עי' ציון 139 ואילך.
  131. ↑ רי"ף ב"ב ז ב (ה א) ורמב"ם שבציון 153, לפי מ"מ שם ובאה"ג סי' קסג סק"ט; עי' יד רמ"ה שם.
  132. ↑ עי' ציון 121 ואילך.
  133. ↑ עי' ר"י מיגאש ב"ב ז ב; עי' טור חו"מ סי' קסא ס"ז; עי' שו"ע שם ג, לדעה שבציון 151 ואילך.
  134. ↑ עי' רש"י ב"ב ז ב ד"ה קירוב בתים; עי' ר"י מיגאש שם.
  135. ↑ עי' ר"י מיגאש שם.
  136. ↑ בעא מיניה ר' אלעזר מר' יוחנן בגמ' שם, ללשון הב'.
  137. ↑ ר' יוחנן בגמ' שם, ללשון הב'.
  138. ↑ ר"י מיגאש שם; עי' תוס' שם ד"ה לפי, בשם ר"ת.
  139. ↑ רש"י שם.
  140. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  141. ↑ לבוש חו"מ סי' קסג ס"ג.
  142. ↑ ר"י מיגאש שם.
  143. ↑ עי' ר"י מיגאש שם.
  144. ↑ עי' ר"י מיגאש שם; עי' ר"ת שבציון 146 ואילך.
  145. ↑ ר"י מיגאש שם.
  146. ↑ תוס' שם, בשם ר"ת.
  147. ↑ תוס' שם וסמ"ג עשין פב, בשם ר"ת; הגמ"י שם, בשם תוס' וספר המצוות בשם ר"ת.
  148. ↑ עי' ר' יוחנן בגמ' שם, בלשון הב', לפי ר"י מיגאש שבציון 144 ואילך.
  149. ↑ לבוש חו"מ סי' קסג ס"ג.
  150. ↑ עי' רי"ף ב"ב ז ב (ה א) ורמב"ם שבציון 153, לפי מ"מ שם ובאה"ג סי' קסג סק"ט.
  151. ↑ עי' ר"י מיגאש ב"ב ז ב; רא"ש שם פ"א סי' כא, בשמו; כ"מ מהגמ"י שכנים פ"ו ה"ד, בשם ר"ת (עי' ציון 146 ואילך); טור חו"מ סי' קסג ס"ה וס"ו; שו"ע שם ג, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א. וע"ע תה"ד סי' שמד ורמ"א בשו"ע שם, ביחס שבין עשירים ורוב. וע"ע מרדכי ב"ק סי' קעט, בשם ר"ת, וב"ב סי' תפא, ורמ"א בשו"ע שם, לגבי גבייה לפי ממון אחרים שביד האדם.
  152. ↑ עי' ציון 138 ואילך. עי' ר"י מיגאש שם; עי' רא"ש שם, בשמו.
  153. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' יד רמ"ה ב"ב ז ב; עי' שו"ע שם, בסתם; עי' לבוש שם, בסתם.
  154. ↑ עי' ציון 150. עי' יד רמ"ה שם; עי' מ"מ שם, בד' הרי"ף והרמב"ם.
  155. ↑ עי' ציונים 138 ואילך, 152 ואילך.
  156. ↑ ר"י מיגאש ב"ב ז ב, והובא ברא"ש ב"ב פ"א סי' כא; טור חו"מ סי' קסג ס"ז; עי' שו"ע שם ג, לדעה שבציון 151 ואילך.
  157. ↑ עי' ציונים 138 ואילך, 152 ואילך.
  158. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשעז; רמ"א בשו"ע חו"מ קסג ג; לבוש שם.
  159. ↑ ר"י מיגאש ב"ב ז ב, בשם ר"ח, והסכים לו; עי' טור חו"מ סי' קסא ס"ד, בשם ר"ח; עי' שו"ע שם ג, בסתם.
  160. ↑ ר"י מיגאש שם; עי' טור שם, בשם ר"ח; עי' שו"ע שם, בסתם.
  161. ↑ עי' יד רמ"ה שם; עי' טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם, בשם יש מי שאומר.
  162. ↑ רש"י סנהדרין קיב א ד"ה ויהא כאנשי העיר.
  163. ↑ משנה ב"ב ז ב, והובא בסנהדרין שם.
  164. ↑ משנה ב"ב שם.
  165. ↑ לבוש חו"מ סי' קסג ס"ב.
  166. ↑ לבוש שם.
  167. ↑ טור שם ס"ב; לבוש שם.
  168. ↑ רמב"ם שכנים פ"ו ה"ה; עי' שו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  169. ↑ עי' ריטב"א ב"ב ח א; עי' שו"ת ריב"ש סי' קלב ותיד; רמ"א בשו"ע חו"מ קסג ב.
  170. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' ריד, והובא בב"י חו"מ סי' קסג ס"ג; רמ"א בשו"ע שם ב; לבוש שם.
  171. ↑ שו"ת מהר"י וייל סי' קו, והובא בד"מ חו"מ סי' קסג סק"ה; רמ"א בשו"ע שם ב; לבוש שם.
  172. ↑ עי' מרדכי תעז; ד"מ חו"מ סי' קסג סק"ה, בד' המרדכי שם; רמ"א בשו"ע שם ב, בשם י"א;
  173. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' תעה; ד"מ שם, בד' תה"ד סי' שמב ושו"ת מהר"י וייל סי' קו; רמ"א שם, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א.
  174. ↑ עי' מרדכי ב"ב סי' תעו, והובא בד"מ חו"מ סי' קסג סק"ג; עי' תה"ד סי' שמב; עי' רמ"א בשו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  175. ↑ תוספ' ב"מ פי"א, לגירסתנו וגי' כ"י וינה. בתוספ' שם, לגי' כ"י ערפורט, ליתא, וכ"נ שגרסו הראשונים שבציון הבא.
  176. ↑ תוספ' שם, והובא ברי"ף ב"ב ז ב (ה א); רמב"ם שכנים פ"ו ה"ג; עי' טור חו"מ סי' קסג ס"ב; שו"ע שם ב; לבוש שם.
  177. ↑ רש"י ב"מ קיז ב ד"ה ונפל; נמוק"י שם (עב א); עי' רע"ב שם פ"י מ"ה.
  178. ↑ עי' משנה שם קיז ב - קיח א, ורע"ב שם; רמב"ם שכנים פ"ג ה"ח; טוש"ע חו"מ קסו; לבוש שם.
  179. ↑ רע"ב שם; עי' טוש"ע שם; עי' לבוש שם.
  180. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  181. ↑ רע"ב שם.
  182. ↑ לבוש שם.
  183. ↑ עי' גמ' שם קיח א; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  184. ↑ לבוש שם.
  185. ↑ ע"ע חצר (ב).
  186. ↑ עי' גמ' שם; עי' רי"ף שם (עב ב); רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  187. ↑ לבוש שם: נ"ל.
  188. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם פ"י סי' ה; עי' קצור פסקי הרא"ש שם, לגי' פלפ"ח לקצור פסקי הרא"ש שם סק"ה, בשם קצור כ"י, ועי' ציון 193, שי"ג בע"א; עי' נמוק"י שם (עב ב); ועי' ב"י שם, שמ' שהבין שהרי"ף והרא"ש גרסו כן בגמ' (וכ"מ קצת מהנמוק"י שם, אבל מל' הרי"ף והרא"ש נ' שהוא פי', וצ"ב).
  189. ↑ עי' משנה שם.
  190. ↑ עי' נמוק"י שם, בשם כל המפרשים; ב"י שם, בד' רי"ף ורא"ש שבציון 188.
  191. ↑ קצור פסקי הרא"ש שם.
  192. ↑ עי' מ"מ שם, בשם הרשב"א. ועי' דרישה שם.
  193. ↑ רמב"ם שם, לפי דרישה שם; עי' קצור פסקי הרא"ש שם, לגירסתנו, ועי' ציון 188, שי"ג בע"א; טור שם, לפי דרישה שם ופרישה שם (וכ"מ מפלפ"ח שם).
  194. ↑ עי' רמב"ם שם, לפי מ"מ שם; רמב"ם שם, לפי ב"ח שם; טור שם, לפי פרישה שם.
  195. ↑ דרישה שם.
  196. ↑ ב"ח שם; באה"ג שם סק"ג, בשמו.
  197. ↑ שו"ע שם, לפי סמ"ע שם סק"ב ובאה"ג שם.
  198. ↑ תוספ' ב"מ פי"א, והובאה ברי"ף ב"ב ז ב (ה א): מבוי; ברייתא ב"ב כא ב; רמב"ם שכנים פ"ו ה"ח; טור חו"מ סי' קנו ס"י; שו"ע שם ה.
  199. ↑ רש"י שם ד"ה שלא להושיב.
  200. ↑ ברייתא שם. ועי' ציון 241 ואילך.
  201. ↑ תוספ' שם, והובאה ברי"ף שם: בורסי; ברייתא שם; רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  202. ↑ רש"י שם. ועי' ציון 230, שי"מ בע"א.
  203. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ולשכינו וד"ה אינו כופהו.
  204. ↑ ברייתא שבציון 207, לפי גמ' שם, שאינה תיובתא על רב הונא שבציון 208, כי היא מח' תנאים.
  205. ↑ רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם, לפי ס' הנר שם, בשם ר"ח, ורמב"ן שם, בשם הגאונים.
  206. ↑ ת"ק בתוספ' שם: אין יכולין לכופו, והובאה ברי"ף שם; ת"ק בברייתא שם.
  207. ↑ סתם ברייתא בגמ' שם.
  208. ↑ עי' גמ' שם; ס' הנר שם, בשם ר"ח; רש"י שם ד"ה רשב"ג אומר כו' וד"ה ומודה רב הונא.
  209. ↑ תוספ' שם: יכולין לכופו, והובאה ברי"ף שם; ברייתא בגמ' שם.
  210. ↑ רב הונא בגמ' שם.
  211. ↑ רב יוסף בגמ' שם, בד' רב הונא שבציון הקודם, ורש"י ד"ה ומודה רב הונא.
  212. ↑ רש"י שם.
  213. ↑ עי' גמ' שם כב א. ועי' גמ' שם, כא ב, לגירסתנו, שהיא א' מתקנות-עזרא (ע"ע), להושיב סופר בצד סופר, ועי' תוס' שם כב א ד"ה קנאת, ע"פ ב"ק כב א, דל"ג, וע"ע תקנות עזרא.
  214. ↑ רמב"ם שכנים פ"ו ה"ח, לפי מ"מ שם; שו"ע חו"מ קנו ה, לפי באה"ג שם סק"מ.
  215. ↑ ברייתא ב"ב כא א, לגירסתנו וגי' רי"ף שם (י ב) ותוס' שם ד"ה אחד, בשם רשב"א, ורמב"ן שם כ ב, שכ"ה בכל הנוסחאות ובשם ר"ח והרי"ף (וסותר לב"י בשם רמב"ן בשם ר"ח שבציון 229, וצ"ב), ויד רמ"ה שם כא א, ורא"ש שם פ"ב סי' יא (וסותר לב"י בשם רא"ש שבציון הנ"ל, וצ"ב), ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  216. ↑ רש"י שם ד"ה רופא.
  217. ↑ ס' הנר שם, בשם ר"ח; עי' ב"י וב"ח חו"מ סי' קנו ס"א, בד' רש"י שבציון הקודם ושבציון הבא.
  218. ↑ רש"י שם ד"ה אומן.
  219. ↑ פרישה שם סק"א, בד' רי"ף שם (י ב) ורמב"ם שכנים פ"ו הי"א וטור שם (ועי' ציון הבא ואילך, שי"מ בע"א) ושו"ע שם א. ועי' הגה בשו"ע שם.
  220. ↑ ב"י וב"ח שם, בד' רמב"ם שם וטור שם, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  221. ↑ עי' ב"ח שם, בד' רמב"ם שם וטור שם.
  222. ↑ עי' רש"י ב"מ כט ב ד"ה מי שיש לו; פהמ"ש לרמב"ם כלאים פ"ט מ"י ועדיות פ"א מ"ג; מאירי עדיות שם; רע"ב שם ושם; מוסף הערוך ע' גרד ד'; הגה בשו"ע חו"מ קנו א.
  223. ↑ הגה בשו"ע שם.
  224. ↑ ברייתא ב"ב שם, לפי ס' הנר שם, בשם ר"ח.
  225. ↑ ברייתא שם, לגירסתנו וגי' הראשונים שבציון 215, ועי' ציון 229, שי"ג בע"א.
  226. ↑ מ"מ שם.
  227. ↑ רש"י שם ד"ה מעכבין עליו; רמב"ם שם.
  228. ↑ עי' ציון 202. מ"מ שכנים פ"ו הי"א, לד' זו. על הבא מעיר אחרת, אימתי רשאים לעכב עליו מלפתוח חנות או מרחץ, עי' רב הונא בריה דרב יהושע בב"ב כא ב ורמב"ם שם ה"ח וטור חו"מ סי' קנו ס"י ושו"ע שם ה.
  229. ↑ ברייתא ב"ב כא א, לגי' רמב"ם שכנים פ"ו הי"א, לפי מ"מ שם וב"י חו"מ סי' קנו ס"א, ולגי' ב"י שם, בשם רמב"ן בשם ר"ח (וסותר לרמב"ן בשם ר"ח שבציון 215, וצ"ב) ובשם הרא"ש (וסותר לרא"ש שבציון הנ"ל, וצ"ב), ועי' ציונים 215, 225, שי"ג בע"א.
  230. ↑ מ"מ שכנים פ"ו הי"א, בשם ר"י מיגאש, ובד' רמב"ם שם וה"ח.
  231. ↑ רמב"ם שכנים פ"ו הי"א; טור חו"מ סי' קנו ס"ט, בשמו; שו"ע שם א; עי' לבוש שם.
  232. ↑ לבוש שם.
  233. ↑ עי' לבוש שם.
  234. ↑ עי' סמ"ע שם סק"א; עי' באה"ט שם סק"א, בשמו; עי' בהגר"א שם סק"ב.
  235. ↑ בהגר"א שם.
  236. ↑ עי' טור שם, בד' הרמב"ם. ועי' דרישה שם סק"ט.
  237. ↑ רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  238. ↑ עי' טור שם ס"א; רמ"א שם, בשם י"א.
  239. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' קצו, ע"פ ב"ב כג א; עי' ד"מ חו"מ סי' קנו סק"ב, בשמו; עי' רמ"א בשו"ע שם ב; עי' לבוש שם.
  240. ↑ עי' ציון 224.
  241. ↑ ב"ב כא א, לגי' כל כ"י וד' ראשונים: בתינוקות דגוים (ובד' וילנא שונה מחמת הצנזורה).
  242. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם כ ב; רשב"א שם כא א; עי' מרדכי שם; עי' נמוק"י שם (יא א).
  243. ↑ פהמ"ש לרמב"ם שם כ ב.
  244. ↑ רשב"א שם כא א; עי' מרדכי שם; עי' נמוק"י שם.
  245. ↑ עי' משנה שם כ ב, לפי רבא בגמ' שם כ ב - כא א; ס' הנר שם כא א, בשם ר"ח; עי' נמוק"י שם.
  246. ↑ ע"ע תקנת חכמים. נמוק"י שם.
  247. ↑ רב יהודה אמר רב בגמ' שם.
  248. ↑ ע"ע תלמוד תורה. עי' ב"ב כא א.
  249. ↑ רש"י שם ד"ה לסופר יהודי וד"ה בסופר מתא, בפי' ברייתא שם לפי גמ' שם (לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה בסופר מתא וגי' הראשונים שבציון 259, ועי' ציון 269, שי"ג בע"א): סופר מתא, ועי' ציון 259, שי"מ בע"א; עי' תוס' שם ד"ה בסופר, בשמו, ודחו; עי' רמב"ן ור"ן שם, בשם רש"י.
  250. ↑ עי' ציון 245 ואילך.
  251. ↑ עי' רמב"ן שם, בד' רש"י שבציון 249, ע"פ גמ' שם, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  252. ↑ חי' הר"ן שם, בד' רש"י שבציון 249, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  253. ↑ ד"מ חו"מ סי' קנו סק"א, בד' תוס' ב"ב כ ב ד"ה מאי וכא א ד"ה וגרדי, ובד' טור שבציון הבא ואילך.
  254. ↑ טור שם ס"א.
  255. ↑ עי' טור שם.
  256. ↑ ד"מ שם, בד' מ"מ שכנים פ"ו הי"ב, בד' רמב"ם שם.
  257. ↑ יד רמ"ה שם כא א; עי' טור שם ס"ה וס"ו, בשמו.
  258. ↑ ברייתא ב"ב כא א, לגירסתנו וגי' רמב"ן שם כ ב, ועי' ציון 262, שי"ג בע"א; עי' טור חו"מ סי' קנו ס"א.
  259. ↑ עי' רבינו גרשום ב"ב כא א, בפי' הא', ורי"ף שם (יא א), וס' הנר שם ותוס' שם ד"ה בסופר ועליות דרבינו יונה שם, בשם ר"ח, ורמב"ן שם, ור"י קרקושא שם, וחי' הר"ן שם, בשם ר"ח ורי"ף, ורי"ו שבציון הבא, בפי' ברייתא שם לפי גמ' שם (לגירסתנו וגי' הראשונים הנ"ל ורש"י ד"ה בסופר מתא, ועי' ציון 269, שי"ג בע"א): סופר מתא, ועי' ציון 249, שי"מ בע"א.
  260. ↑ רי"ו מישרים נל"א ח"ג (קא ג).
  261. ↑ עי' ס' הנר שם, בשם ר"ח; חי' הר"ן שם, בשם ר"ח ורי"ף.
  262. ↑ עי' רמב"ם שכנים פ"ו הי"א, ועי' מ"מ שם, שהיא גי' הרמב"ם בברייתא ב"ב כא א: מבוי, ועי' ציון 258, שי"ג בע"א; שו"ע שם א.
  263. ↑ עי' ציון 259 ואילך.
  264. ↑ עי' רבינו גרשום ב"ב כא א, בפי' הא'; עי' רמב"ן שם.
  265. ↑ עי' ציון 246 ואילך.
  266. ↑ ב"י חו"מ סי' קנו ס"א, בד' הרמב"ן, ושכ"נ מרש"י שם ד"ה מתקנת יהושע.
  267. ↑ עי' רי"ו מישרים נל"א ח"ו (קא ג); עי' ב"י שם, בד' טור שם.
  268. ↑ עי' שו"ע שם א, שהשמיט מרשימת האומניות שמעכבים.
  269. ↑ עי' רבינו גרשום ב"ב כא א, בשם אית דמפרשי, בפי' ברייתא שם לפי גמ' שם, לגירסתם: ספר מתא, ועי' ציונים 249, 259, שי"ג בע"א.
  270. ↑ רבינו גרשום שם, בשם אית דמפרשי.
  271. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  272. ↑ שו"ע חו"מ קנו א.
  273. ↑ עי' ציונים 229 ואילך, 231 ואילך, 262.
  274. ↑ עי' רא"ש ב"ב פ"ב סי' יא; עי' טור שם ס"ב.
  275. ↑ עי' טור שם. ועי' ב"י שם, שהוא ע"פ תוס' ב"ב כא א ד"ה ולא.
  276. ↑ עי' ציונים 258 ואילך, 269 ואילך.
  277. ↑ תוס' ב"ב כא א ד"ה ולא, בשם ר"י, לפי ב"ח חו"מ סי' קנו ס"א, וסותר למרדכי בשם ר"י שבציון הבא, וצ"ב; טור שם.
  278. ↑ עי' מרדכי ב"ב רמז תקיד, בשם ר"י, וסותר לב"ח בד' תוס' בשם ר"י שבציון הקודם, וצ"ב.
  279. ↑ ב"י שם ס"ח: ונראין דברי המרדכי; רמ"א בשו"ע שם א, בשם י"א; ב"ח שם ס"א, בשם הב"י ובד' הרמ"א שם, והסכים להם; לבוש שם, בשם י"א.
  280. ↑ רמב"ם שכנים פי"א ה"ה; שו"ע חו"מ סי' קנו ס"ד, לגי' סמ"ע שם ס"ק טו.
  281. ↑ ע"ע הרחקת נזיקין ציונים 746 ואילך, 761 ואילך. רמב"ם שם, שכן הורו הגאונים; עי' טור שם ס"ה, בשמו, ועי' טור שם ס"ד, שכ"ד הרשב"א שבציון 284; שו"ע שם.
  282. ↑ עי' משנה ב"ב כ ב, ורע"ב שם פ"ב מ"ג; עי' רמב"ם שכנים פ"ו הי"ב; טור חו"מ סי' קנו ס"ג; עי' שו"ע שם ב.
  283. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; טור שם ס"ז; עי' שו"ע שם.
  284. ↑ טור חו"מ סי' קנו ס"ד, בשם רשב"א, ע"פ ל' המשנה ב"ב כ ב: חנות שבחצר, ולא: לא יעשה אדם חנות שבחצר; טור שם ס"ה, שכ"ד הרמב"ם שבציון 281.
  285. ↑ עי' רמב"ם שכנים פ"ו הי"ב, לפי מ"מ שם וב"י חו"מ סי' קנו ס"ז; סמ"ג עשין פב, לפי ב"י שם; רי"ו מישרים נל"א ח"ו (קא ג); עי' שו"ע שם ב; עי' לבוש שם, בדעה הא'.
  286. ↑ תוס' ב"ב כא א ד"ה וגרדי, לפי ב"י שם; עי' רמב"ן שם כ ב; עי' רשב"א שם; מ"מ שם, בשמו; כ"מ ממרדכי שם רמז תקיב, בשם רבינו יואל; רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שכנים&oldid=157244"