אנציקלופדיה תלמודית:ק (האות)

הגדרת הערך - האות התשע עשרה מכ"ב האותיות* של האל"ף-בי"ת.

צורתה

צורת האות קו"ף מהאל"ף בי"ת שבכתב-אשורי* נוגעת להלכה לכתיבת ספר תורה ותפילין ומזוזה^[1], וגט אשה^[2].

האות קו"ף מורכבת משתי חלקים נפרדים: גוף ורגל, הגוף דומה לאות כ"ף^[3]. ויש שכתבו שדומה לרי"ש^[4]. הרגל יש שכתבו שדומה לאות נו"ן פשוטה^[5]. ויש שכתבו שדומה לוי"ו^[6]. והקו"ף ואות ה"א שונות מכל האותיות, שכל האותיות הן גוף אחד, והקו"ף והה"א הן שני גופים נפרדים^[7]. הקו"ף גבוהה בקומה^[8], ועמוקה מכל האותיות^[9], שיחידה היא באותיות שיוצא לעולם למטה, שאותיות נצפ"ך אינן יוצאות אלא כשבאות בסוף תיבה^[10].

גגה

גגה תהיה שוה^[11], וארוכה^[12], כשיעור אות בי"ת^[13]. יהיה תג עליה - לכתחילה^[14] - בצד שמאלו^[15], כמו זי"ן^[16], עומד זקוף ולא עקום^[17], ויש שכתבו שיהיה עקום לשמאלו^[18]. התג יהיה דק וארוך כדי שלא יקלקל את האות^[19], ושלא יראה כאות למ"ד^[20], ויש שכתבו מטעם זה שלא יעשה התג בקצה האות בצד שמאל^[21].

גופה

גופה כאות כא"ף^[22], והיא עגולה ללא זויות^[23], ולפיכך תהא עגולה בימין גגה^[24], וכן בסוף רגלה תהיה עגולה כמו כ"ף^[25], ויעקם אותה בתחתיתה לצד הפנים^[26], היטב^[27]. ויהיה מושבה קצר הרבה מהגג^[28].

רגל שמאל

בצד שמאל – כנגד סוף הגג^[29] - תלוי רגל ואינו נוגע בגגו^[30]. וצריך להיות מרוחק מהגג עד שאדם בינוני יוכל להכיר את החלק ברחוק ארבע אמות^[31], ויש שכתבו בכדי שאדם בינוני העומד מעל ספר תורה שעל הבימה יכירנו^[32]. ולא יהיה רחוק מהגג יותר מעובי הגג^[33]. אם נוגע בגגו נחלקו בדבר גאונים וראשונים: יש שכתבו שכשר^[34], ויש שכתבו שפסול^[35]. ויש שכתבו שאף לכתחילה יכול הרגל לגעת בגג^[36]. ראש הרגל קצת עב ומתמעט והולך^[37], כי צורתו כאו"ת נו"ן פשוטה, לסוברים כן^[38], ויש לעשות ראשו כראש הזי"ן^[39]. ויש שכתבו שצורתו כאות וי"ו הפוכה^[40]. וצריך להאריכו שלא יראה כאות ה"א^[41]. ויש שכתבו שלא יהיה ארוך כאות נו"ן פשוטה שלדעתם צורתו כאות וי"ו הפוכה^[42]. ויש שכתבו לדעתם שצורתו כאות נו"ן שמקל מקום יקצר קצת^[43], ושיעורו כשלש וחצי קולמסין^[44], ויעבור לפני רגל הימין כעובי ב' קולמסין^[45], ובדיעבד כשר אם ארוך לפני רגל ימין כאורך אות יו"ד^[46]. ויעקם - לכתחילה^[47] - קצת זנבו לצד ימין^[48].

בכתיבה ספרדית

בכתיבה הספרדית אין יריכה עקום בעיגול אלא על ידי קוים המשפעים אותו, שהראשון עב מהשני וישר יותר, והרגל השמאלי דק למעלה כמו למטה ובאמצעיתו הוא קצת עב^[49].

קופי"ן מיוחדות

אותיות מיוחדות

בין האותיות המשונות שנהגו בהן הסופרים^[50], נמנו בספרי המסורה ובמדרשי האגדה, קו"ף דחויה, דהיינו שהקוף עשויה ביושר והבריח מתעקם^[51]. ושתי מקומות שהרגל נוגע בגג^[52].

אותיות גדולות וקטנות

בין האותיות הגדולות שבמקרא, מוזכר ק של ודרור קן לה^[53], או ק השני של כי יקרא קן ציפור^[54], או הראשון של ראשית דרכו^[55], או של קו תהו^[56], או של קולה כנחש ילך^[57]. בין האותיות הקטנות^[58], מוזכר ק של קצתי בחיי^[59], ושל וקברום בית ישראל^[60], ושל לשמצה בקמיהם^[61].

הברתה ושימושה

אות ק היא מאותיות החיך גיח"ק^[62], ומתחלפת עם אות גימ"ל, כמו: ויציקו^[63], במקום ויציגו^[64], והוא הכבד שבאותיות החיך^[65].

באותיות שבתורת מספרים, אות ק משמשת במקום מאה^[66].

הערות שוליים