אנציקלופדיה תלמודית:צדקה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־09:44, 26 ביוני 2022 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - נתינת ממון לצורך עני.</span> == '''<span dir="rtl">שמה ומהותה</span>''' == ==== <span dir...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - נתינת ממון לצורך עני.

שמה ומהותה

מהותה

מצות-עשה* ליתן צדקה[1] לעני[2], כפי השגת ידו[3], כלומר, שניתן ממוננו למי שיחסר לו[4], ולחזק העני[5] בכל מה שצריך למחייתו בכל יכולתנו[6], וכבר בא הציווי במצוה זו במילות מתחלפות[7], וכמה פעמים נצטוינו בה במצות עשה[8], אמרו יתעלה: פתֹח תפתח את ידך לו[9], ועוד נאמר: והחזקת בו גר ותושב וָחַי עמָּך[10], ואמר עוד: וְחֵי אחיך עמָּך[11], ונאמר: נתון תתן לו[12]. מצוה זו נמנית במנין-המצות*[13], ומי שלא עשה צדקה בעת שנשאל עליה[14], או שראה שצריך הדבר ויש יכולת בידו לעשותה, ביטל עשה זה[15].

יש ממוני המצוות שמנו מצות עשה נוספת - לתת צדקה ולחזור ולתיתה[16] - שנאמר: נתון תתן לו[17]. ויש ממוני המצוות שלא מנאוה[18].

מלבד מצות העשה של צדקה[19], ישנה מצות לא-תעשה*, למעלים עיניו ממנה[20], שהזהירנו שלא למנוע צדקה והרחבה מהאביונים מאחינו[21], אחר שנדע חולשת ענינם ויכולתנו להחזיק בהם[22], שנאמר: לא תאמץ את לבבך ולא תקפֹּץ את ידך מאחיך האביון[23], ונמנית אף היא במנין המצוות[24]. ויש שכתבו שהם שני לאוים: לא תאמץ[25], ולא תקפֹּץ[26]. לא תאמץ, שלא יאמר: מה לנו לסייע לפלוני, אם היה רוצה היה מרויח יותר מצרכו[27], ואפילו אם נותן צדקה, אבל חושב כן, עובר בלא תאמץ[28], ולא תקפֹּץ, שלא יאמר אם אתן לעני לא יהיה שלם הקרן, מוטב שלא אתן[29].

יש ממוני המצוות שמנו אף מצות לא תעשה נוספת, שלא ירע לבבך במתן הצדקה[30], שנאמר: נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו[31], שלא יחר לנו בתתנו צדקה לעניים ולא ניתן אותה אליהם בעין רעה ונחשוב אותה מיעוט לנו, אבל יהיה זה בענינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו, לפי שהוא יתברך ישלם לנו הכל בכמה כפלים[32], ולא יצטער אחר הנתינה אלא ישמח[33]. ויש ממוני המצוות שלא מנאוה[34].

על שאר מתנות-עניים* שנצטוינו בהם, מלבד הצדקה, ע"ע מתנות עניים, ובערך המיוחד לכל מתנה.

שמה

בלשון התורה[35], "צדקה" אינה באה במשמעות של מתן ממון לעני[36], ומילת צדקה, היא נגזרת מצדק, והוא היושר, והיושר הוא להגיע כל בעל חוק לחוקו, ולתת לכל נמצא מן הנמצאות כפי הראוי לו, ולפי הענין הראשון לא יקראו בספרי הנבואה החוקים שאתה חייב בהם לזולתך כשתשלמם, צדקה, כי כשתפרע לשכיר שכרו או תפרע חובך לא יקרא צדקה, אבל החוקים הראוים עליך לזולתך מפני מעלות המידות, כרפואת מחץ כל לחוץ, יקרא צדק, ומפני זה אמר בהשבת המשכון: ולך תהיה צדקה[37], כי כשתלך בדרך מעלות המידות, כבר עשית צדק לנפשך המשכלת כי שילמת לה חוקה, ומפני זה תקרא כל מעלת מידות, צדקה, אמר: והאמִן בה' ויחשבֶהָ לו צדקה[38], רוצה לומר: מעלת האמונה, וכן אמרו: וצדקה תהיה לנו[39], והמילה צדקה נופלת על טובה שתעשה אותה מפני מעלת מידות להשלים בה נפשך[40].

בלשון חכמים[41], הנתינה לעני נקראת: צדקה[42].

היזק על ידי צדקה

לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל על ידה[43], שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום[44], ונאמר: נותן לרש אין מחסור[45], והדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו, אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד[46], שנאמר: מֵהָחֵל התרומה לָבִיא - להביא - בית ה' אכול ושָׂבוֹע והותר עד לרוב כי ה' ברַך את עמו[47].

מצות צדקה, שמוסיפה לאדם עושר וכבוד[48], אם מותר לנסות את ה' בדבר זה, ע"ע לא תנסו[49].

החייב בה

מצות צדקה נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות[50] בכל איש ואיש מישראל[51], וכל אדם חייב ליתן צדקה[52], אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו[53]. ועני שנתן פרוטה לצדקה, מקבלים ממנו[54], ואם לא נתן, אין מחייבים אותו ליתן[55], שכן העני יכול לצאת ידי חובתו כשיתן לעני אחר ויקבל הימנו חזרה[56], ששני עניים שחייבים ליתן צדקה, יכול כל אחד מהם ליתן צדקה שלו לחבירו[57], ודוקא צדקה[58] גמורה[59], אבל צדקה הבאה מחמת קנס, כגון קנסות שעושין בני העיר על יושבי עירם על ידי תקנותיהם ליתן כך לצדקה, לא יתן כל אחד לחבירו אפילו הם עניים, שאם לא כן מה תועיל התקנה, כל העניים יעברו על התקנה ויתנו זה לזה[60]. נתנו לעני בגדים חדשים והחזיר הישנים, מקבלים ממנו, ואם לא החזיר, אין מחייבים אותו[61].

על הפוחת ממתן שליש השקל* בשנה, שלא יצא ידי מצות העשה של הצדקה, עי' להלן: הנתינה[62].

מתן שכרה בצידה

צדקה, אם היא מצוה שמתן שכרה בצידה, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהיא מצוה שמתן שכרה בצידה[63], שנאמר: כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשֶׁך ובכל משלח ידֶך[64]. ויש סוברים שאינה מצוה שמתן שכרה בצידה[65], כיון שלא כתוב בה אריכות ימים[66], או שהמתן שכר אינו מוסב אלא על "לא ירע לבבך"[67] - שתיתן בשמחה ובטוב לבב[68] - אבל על הצדקה עצמה אין מתן שכר[69].

צדקה, לסוברים שהיא מצוה שמתן שכרה בצידה[70], אם כופים[71] על נתינתה, עי' להלן: פסיקה, שעבוד וכפייה[72].

תביעה, שעבוד וכפייה

תביעה

אדם שוע - נדיב לב[73] - שהוא נותן צדקה יותר מהראוי לו, או שמיצר לעצמו - שאין ידו משגת ליתן אפילו דבר מועט[74] - ונותן לגבאי כדי שלא יתבייש, אסור לתובעו ולגבות ממנו צדקה[75], שכיון שנותן יותר מהראוי כששואל ממנו, אסור לילך לכתחילה אצלו לתובעו, שמפני בושה יצרך ליתן יותר[76], והגבאי שמכלימו ושואל ממנו עתיד להיפרע ממנו[77], שנאמר: ופקדתי על כל לֹחציו[78], ואמרו חכמים: אלו גבאי צדקה[79].

יתומים

אין פוסקים צדקה על היתומים[80] הקטנים[81], אפילו יש להם ממון הרבה[82], אלא אם כן פוסקים עליהם לכבודם, כדי שיצא להם שם[83]. ודוקא צדקה שאין לה קצבה, או שיש לה קצבה על נכסי יתומים ויכולים להמתין עד שיגדלו, כגון שיש להם טבל ואינם צריכים לאכול עכשיו, אבל אם צריכים לאכול עכשיו, מעשרין ותורמין להם. וה"ה בצדקה שיש לה קצבה, כגון שהיו להם קרובים עניים והיה להם קצבה מאביהם כל שנה ושנה, ואין להם לאכול רק זו או יחזרו על הפתחים ויהיה גנאי ליתומים, האפוטרופוס* שלהם נותן מנכסיהם הקצבה לקרוביהם[84].

שעבוד נכסים

בצדקה, אם נשתעבדו נכסיו לתת אותה מממונו, נחלקו ראשונים: יש סוברים שלא נשתעבדו נכסיו לתת צדקה מממונו[85]. ויש סוברים שממונו של אדם משועבד לעשות ממנו צדקה[86].

כפייה

לסוברים שצדקה היא מצוה שמתן שכרה בצידה[87], אם כופים[88] עליה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שכופים עליה[89], ואף על פי שהיא מצוה שמתן שכרה בצידה, שאין כופים עליה - לסוברים כן[90] - משום שנאמר בה לאו[91]. או משום שיש בה שני לאוים: לא תאמץ[92] ולא תקפֹּץ[93]. או מפני שלא אמרו שאין כופים על מצות עשה שמן שכרה בצידה, אלא בשאר מצוות, כגון כבוד-אב-ואם* וכיוצא בזה, אבל לענין צדקה, אנו כופים, מפני מחסורם של עניים, וכפי שכתבה התורה: ועשית[94], אזהרה לבית-דין* שיעשוך[95], וטעם הדבר משום שבאמירתו נתחייב לגבוה או לעניים, וכשם שכופים אותו לפרוע חובו כופין אותו לפרוע מה שנתחייב להקדש, שלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש[96], ואף על פי שאותו כתוב הוא לגבי נודר, גילה הכתוב בצדקה שהוציא בפיו, והוא הדין לכל צדקה, משום מחסורם של עניים[97]. או שכופים על מצות צדקה, משום שלדעתם כופים על מצוה שמתן שכרה בצידה[98]. או שלא אמרו שאין כופים על מצוה שמתן שכרה בצידה, אלא במצוה שאין בה משום שעבוד נכסים, אבל בצדקה נשתעבדו נכסיו לתת ממונו לצדקה - לסוברים כן[99] - ואם כן ממון עניים לגביו הוא כאילו חייב להם חוב ממש, אם כן זה שאנו כופים אותו היינו להחזיר לעניים מה שחייב להם, ובזה אפילו מתן שכרה בצידו מוטל על הבית דין להחזיר מה שחייב[100].

ב) ויש מהראשונים סוברים שאין כופים על מצות צדקה[101], ואין הדבר תלוי אלא בנדיבת הלב ובהרצאת רעים[102]. מהם הסוברים שמכל מקום כופים במקום שקיבלו עליהם שיכוף אותם הגבאי[103], או במקום שקצבו ביניהם בני העיר לתת כך וכך לחודש[104], אבל בלא זה אין בני העיר יכולים לכוף אחד לתת צדקה[105]. ומהם הסוברים שאין כופים על מצות צדקה, אלא בדברים[106], ודרך ריצוי, אבל כפייה ממש לא[107].

להלכה כתבו הפוסקים שכופים על מצות צדקה[108], ומי שנותן פחות ממה שראוי ליתן, כופים אותו עד שיתן מה שאמדוהו ליתן, ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחים ממנו מה שראוי לו ליתן[109].

כפייה על עשיר ועני

לסוברים - וכן הלכה[110] - שכופים על הצדקה[111] - או לסוברים שאין כופים אלא בדברים[112], או במקומות מסויימים[113] - היינו בעשיר[114], אבל באדם שאינו עשיר אסור לדוחקו יותר מדאי, כי אם בדבר הראוי[115], שנאמר: ופקדתי על כל לֹחציו[116], ואפילו על גבאי צדקה[117].

צורת הכפייה

כפייה זו שכופים על הצדקה - לסוברים כן[118], וכן הלכה[119] - כתבו ראשונים דהיינו שמכים מכת-מרדות*[120], ומכל מקום אין מכים אותו עד שתצא נפשו[121]. ויש הסוברים שמכים אותו עד שתצא נפשו[122].

שכר הכופה

הכופה אחרים ליתן צדקה ומעשה אותם - כשאין בידו ליתן לעני[123] - שכרו גדול משכר הנותן[124], שנאמר: והיה מעשה הצדקה שלום[125], דהיינו טורח המעשים את חבריהם[126], לא נאמר והיתה "הצדקה" שלום, אלא "מעשה הצדקה"[127]. או שהלימוד הוא ממה שלא נאמר "עושה" הצדקה, אלא "מעשה"[128], לשון מפעיל את אחרים[129].

משכון

ממשכנים על הצדקה, אפילו בערב שבת[130], שיש לו טענה לבעל הבית, לומר: טרוד אני[131] לכבוד שבת, ולמרות זאת אין ממתינים לו, מפני צרכי עניים שעיניהם תלויות לגבאים[132].

העובר עבירה ושאל כפרה על העבירה והוזקק לתת מעות לעניים בעד כפרת נפשו, צידדו אחרונים שאין ממשכנים אליו לתת בעל כרחו, שודאי חמור עליו, וכיון שלכפר חטאתו רוצה, אינו משהה[133].

קבלה מהסמוכים על שולחן אחר

גבאי צדקה, אין מקבלים מהנשים - ומהעבדים ומהתינוקות[134] - אלא דבר מועט - שאין הבעל מקפיד על דבר מועט כזה[135] - אבל לא דבר גדול[136], שחזקתו גזול או גנוב משל אחרים[137]. וכמה הוא דבר מועט, הכל לפי עושר הבעלים ועניותם[138]. במה דברים אמורים, בסתם, שאנו אומרים שאין הבעל מקפיד על דבר מועט כזה, אבל אם הבעל מוחה[139], אפילו כל שהוא אסור לקבל מהם[140], שאין לה ליתן בלא רשותו והמקבל ממנו הרי זה גזל[141]. ודין זה אמור אף באישה שהניח לה בעלה לישא וליתן בתוך הבית, שמכל מקום אינה אלא אפוטרופוס* ויכול לסלקה כל זמן שירצה[142]. ויש מהראשונים החולק על כל זה וסובר שמקבלים מנשים בזמן הזה אפילו דבר מרובה, שהן אפוטרופוס של בעליהן[143].

בן שאוכל אצל אביו ועבד האוכל עם רבו, נותן פרוסה לעני ואינו חושש משום גזל, שכך נהגו בעלי בתים[144].

קופה ותמחוי

כל עיר שיש בה ישראל, חייבים להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים, שיהיו מחזרים לגבות מכל אחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו[145], והם מחלקים המעות מערב שבת לערב שבת ונותנים לכל עני מה שיספיק לו לשבעה ימים, וזו היא הנקראת קופה[146]. וכן מעמידים גבאים שלוקחים בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה, ומחלקים את הגבוי לערב בין העניים, ונותנים ממנו לכל עני פרנסת יומו וזהו הנקרא תמחוי[147], שזהו שם הכלי שמשימים בו את התבשיל[148]. וכתבו ראשונים, שמעולם לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להם קופה של צדקה, אבל תמחוי יש מקומות שלא נהגו בו[149].

הקופה אינה נגבית בפחות משנים[150], שאין עושים שררה על הצבור בממון בפחות משנים[151], ומכל מקום אינה צריכה שלושה, שהוא דבר קצוב, שיודעים כמה כל אחד ואחד צריך ליתן, ואינו אלא סידור בלבד[152], אבל לאחר שנגבית, אחד נאמן עליה להיות גזבר*[153]. ואינה מתחלקת אלא בשלושה[154], לפי שהוא כדיני ממונות[155], לעיין על כל עני ועני כמה ראוי ליתן לו[156]. ותמחוי, כמו שמתחלקת בשלושה כך אינה נגבית אלא בשלושה[157], לפי שאינו דבר קצוב וצריכים לעיין על כל אחד ואחד כמה ראוי שיתן[158].

התמחוי נגבית בכל יום, והקופה מערב שבת לערב שבת, התמחוי לעניי עולם, והקופה לעניי אותה העיר בלבד[159].

לשנות לשאר צרכי ציבור

רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי, ותמחוי קופה, ולשנותם לכל מה שירצו[160], ואף על פי שלא התנו כן בשעה שגבו[161]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים דהיינו דוקא לצורך עניים, כגון לשנות ממעות שגבו לצורך מאכל לצורך כסות וקבורה, אבל שלא לצורך עניים - כגון לתת לשומרי העיר[162] - לא[163]. ויש סוברים שיכולים לשנות לכל צרכי ציבור[164], שלב-בית-דין-מתנה* עליהם[165], ולא זכו בהם עניים, שאינו אלא כהלואה לגביהם, שהרי אם יצטרכו עניים על בני העיר מוטל לפרנסם, ואין לחוש שמא ירדו מנכסיהם, שלעולם אין ציבור עני[166]. וכן הלכה[167].

היה במדינה חכם גדול שהכל גובים על דעתו, והוא יחלק לעניים כפי מה שיראה, הרי זה יכול לשנותו לכל מה שיראה לו מצרכי ציבור[168], והוא הדין לגבי הממונה מבני העיר[169], ואף על פי שיש גדול ממנו, שזה ממונה על כל צרכי הציבור[170], שהכל גובים על דעתו, והוא יכול לשנותה ולא חבירו הגדול ממנו[171], שכיון שמינוהו על כך, דעתם היה בכך שיחלק כפי מה שיראה לו[172].

יחיד המתנדב צדקה ומוסרה לגבאי, נחלקו בו ראשונים: רוב הראשונים סוברים שיכול הגבאי לשנותו למה שירצה[173], שודאי סילק עצמו מאותן המעות ונתן הכח ליד הגבאי לעשות בה כמי שעושים בצדקת בני העיר[174], וכן הלכה[175]. ויש מהראשונים הסובר שאינו רשאי[176].

מינה לעצמו יחיד גבאים, אין בני העיר יכולים לשנותה, שלא על דעתם התנדב[177]. וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני, אין להם לשנות, אפילו לתלמוד-תורה*[178].

בני העיר שמינו גבאי ונתפרדה החבילה ונפרדו זה מזה, ועדיין מעות צדקה ביד הגבאי, אם היה רשות ביד הגבאי בתחלה לעשות מה שירצה, גם עתה יעשה מה שירצה, ואם בתחילה הוצרך לימלך בבני העיר, גם עכשיו יעשה כן, ואם אי אפשר לימלך, או שאינן יכולין להשוות דעתם, יעשה הגבאי מה שירצה ובלבד שיעשה בו דבר מצוה[179].

זמן השהות שכופים בו על הנתינה

בזמן שהות האדם בעיר, שבו ניתן לכפות עליו לתת צדקה, נחלקו הגירסאות: א) יש הגורסים שלושים יום לתמחוי, שלושה חודשים לקופה[180], שמי שישב בעיר שלושים יום, כופים אותו לתת לתמחוי - מאכל לעניים[181] - עם בני העיר, ישב שם שלושה חודשים, כופים אותו לתת לקופה,

טור שם.

ב) ויש הגורסים להיפך: שלושים יום לקופה[182], שלושה חודשים לתמחוי[183], שמי שישב בעיר שלושים יום, כופים אותו ליתן צדקה לקופה עם בני העיר, ישב שם שלשה חדשים, כופים אותו ליתן התמחוי[184]. וכן הלכה[185].

ישב שם שישה חודשים, כופים אותו ליתן צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר[186], ישב שם תשעה חודשים, כופים אותו לתת לצורכי קבורה שקוברים בה העניים ועושין להם כל צרכי קבורה[187].

במה דברים אמורים, בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע - שאז אין כופים על הצדקה קודם זמנים הנזכרים אלא אם כן קנה שם בית דירה[188] - אבל אם בא לעיר כדי להשתקע, כופים אותו מיד[189]. וכן בני עיר חדשה שנתיישבה כופים זה את זה מיד[190], כיון שדעתם להשתקע[191].

ויש מהראשונים סוברים, שבזמן הזה משערים לכל בשלושים יום[192], מפני שהגירושים והגלות מצויים, אם ישהה שלשים יום בעיר מן הסתם להשתקע בא[193].

נתינת ההולך ממקום למקום

מי שהלך בסחורה ופסקו עליו אנשי העיר שהלך שם, צדקה, הרי זה נותן לעניי אותה העיר[194], שכיון שיחיד הוא בטלה דעתו אצל דעת בני העיר[195]. ואם היו רבים - וכיון שמרובים הם לא ביטלו דעתם אצל דעת בני העיר[196] - ופסקו עליהם צדקה, נותנים - כדי שלא יחשדום[197] שפוסקים ואינם נותנים[198] -וכשבאים - וחוזרים למקומם, תובעים אותם מן הגבאים[199] - מביאים אותה עימהם ומפרנסים בה עניי עירם[200]. או שמראש אין נותנים לגבאים, אלא נותנים ביד נאמן שביררו, כדי שלא יחשדום כפוסקים ואינם נותנים, ומביאים הצדקה חזרה לעירם[201].

ודוקא בצדקה שלא היו נותנים אילו נשארו בעירם, ולכן יש חשד[202], כגון שגזרו בזו העיר תעניות מחמת בצורת או משלחת או שמד או איזה צרה שלא תבא, וגזרו על כל בני העיירות דאתו לגבייהו ליתן צדקה עמהם לבטל הגזירה בתשובה ותפלה וצדקה, אז צריכין ליתן ליד גבאי הצדקה מפני חשד ולקחת עמהם כשילכו לביתם לפרנס בה עניי עירם[203], אבל צדקה שרגילין ליתן כל שעה שאף בעירם היו צריכין ליתן, אין צריכין ליתן כלל כאן, דמה להן לבני עיר זו עליהם, ודאי יתנו הם בעירם כל המוטל עליהם[204].

היו בני העיר הולכים לסחורה למקום אחר ופסקו עליהם שם ליתן צדקה, ויש שם חבר-עיר* - יש מפרשים: תלמיד-חכם* המתעסק בצרכי ציבור[205]. ויש מפרשים: חבורת עיר, גבאי צדקה המשתדלים בפרנסת העניים[206] - אין לוקחים הצדקה חזרה למקומם, אלא נותנים לחבר עיר והוא מחלקה כפי מה שיראה לו[207].

הנתינה

שיעור הנתינה

שיעור נתינתה, אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים[208]. באושא התקינו[209], המבזבז - לעניים[210] - אל יבזבז יותר מחומש[211], שמא ירד מנכסיו[212] ויצטרך לבריות[213]. ובאושא נמנו[214], שמצוה[215] שיהא אדם מפריש חומש[216] מנכסיו[217] לצדקה[218], וסמכוהו[219] על מה שכתוב: וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך[220], שני עישורים הם חומש[221], שאם אין ידו משגת לתת לעני כל צרכו, יתן עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר[222]. ואחד מעשרה, מידה בינונית, פחות מכאן, עין רעה[223]. וחומש זה שאמרו, שנה ראשונה מהקרן, מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה[224]. ודוקא כל ימי חייו, אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה[225].

יש מהתנאים החולק על כל זה, ולדעתו מותר לבזבז כל ממונו לצדקה, אלא שיותיר משהו ממונו לעצמו[226].

לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתת שלישית השקל* בשנה[227], שנאמר: והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלִשית השקל בשנה לעבֹדת בית אלהינו[228], שכן היתה הנדבה לבדק-הבית*[229], ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות עשה של צדקה[230], שמצות עשה של מצוה זו הטילה התורה על כל איש ואיש מישראל[231], וצריכים לקיים אותה פעם אחת בשנה לכל הפחות, כשאר המצוות[232].

על שיעורו של השקל*, ע"ע.

סבר פנים

צריך ליתן הצדקה בסבר פנים יפות, בשמחה[233] ובטוב לבב[234], ומתאונן עם העני בצערו[235], שנאמר: אם לא בָכיתי לִקשה יום עגמה נפשי לָאביון[236], ומדבר לו דברי תנחומים[237], שנאמר: ולב אלמנה ארנִן[238], וכל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות[239]. ואם נתנה בפנים זועפות ורעות, הפסיד זכותו[240], אפילו נתן הרבה[241], וכל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים, איבד זכותו והפסידה[242], ועבר על לא ירע לבבך בתתך לו[243].

על הסוברים שהאיסור לתת לעני צדקה בספר פנים רעות נמנה במנין-המצות*, עי' לעיל: שמה ומהותה[244].

נתינה שנייה לאותו העני

אף על פי שנתן צדקה לאותו עני, צריך לשוב ולתת[245], שנאמר: נתון תתן לו[246], מנין אם נתת פעם אחת תן לו אפילו מאה פעמים, תלמוד לומר: נתון תתן[247].

על הסוברים שהמצוה לשוב ולתת לעני צדקה נמנית במנין-המצות*, עי' לעיל: שמה ומהותה[248].

שאל העני ואין לו לתת

שאל לו העני ואין לו מה יתן לו, לא יגער בו ויגביה קולו עליו אלא יפייסנו בדברים ויראה לו לבו הטוב שרצונו ליתן לו אלא שאין ידו משגת[249]. ואם יש לו ליתן לו אפילו דבר מועט[250], אסור להחזיר העני השואל ריקם, אפילו אין נותן לו אלא גרוגרת אחת[251], שנאמר: אל ישֹׁב דך נכלם[252].

התפארות

צריך הנותן שלא יתפאר בצדקה שנותן, ואם מתפאר, לא דיו שאינו מקבל שכר על מה שנותן, אלא שמענישים אותו[253], שחטא הוא[254], שזה הוא מידה בנותני צדקה באומות העולם, ואמר עליהם הכתוב: וחסד לאֻמים חטאת[255], פירוש: החסד שהאומות עושים חטא הוא להם מפני שמתפארים בה[256]. ומכל מקום מי שמקדיש דבר לצדקה, מותר לו שיכתוב שמו עליו[257], שאין זה התפארות אלא זכרון בלבד, שיזכר הדבר מי הנותן[258], וראוי לעשות כן[259], כדי ליתן שכר לעושה מצוה[260].

מעלות בנותן הצדקה

שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: א) מעלה גדולה שאין למעלה ממנה, זה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר: והחזקת בו גר ותושב וָחַי עמָּך[261], כלומר, החזק בו עד שלא יפול ויצטרך[262]. ב) פחות מזה, הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח[263], שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש[264] - דהיינו בירושלים*[265], בהר-הבית*[266], ומלבד זאת היתה לשכת חשאים בכל עיר ועיר[267] - שהיו הצדיקים נותנים בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסים ממנה בחשאי[268], שנאמר: נתון תתן לו[269], לו, בינך לבינו[270], מכאן אמרו: לשכת חשאים היתה בירושלים[271]. וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה[272], ולא יתן אדם לקופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה עליה נאמן ויודע לנהוג בה כשורה[273]. ג) פחות מזה, שיודע הנותן למי נותן, ולא ידע העני ממי לוקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים המעות בפתחי העניים, וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא אם אין ממונים על הצדקה נוהגים כשורה[274]. ד) פחות מזה, שיודע העני ממי נוטל, ולא ידע הנותן למי נותן, כגון החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהם ומשליכים אותם לאחוריהם, ובאים העניים ונוטלים, כדי שלא יהיה להם בושה[275], והוא פחות מהמעלה הקודמת[276], לפי שאפילו ידע הנותן כיון שאין המקבל יודע אינו מתבייש כלל אבל כשהמקבל יודע אפילו שאין הנותן יודע מכל מקום המקבל מתבייש כשרואה את הנותן ומצטער[277]. ה) פחות מזה, שיתן לעני בידו, קודם שישאל[278]. ו) פחות מזה, שיתן לו - כראוי[279] - אחר שישאל[280]. ז) פחות מזה, שיתן לו פחות מהראוי, בסבר פנים יפות[281], ופחות מהקודמים הוא, לפי שהנותן והמקבל, יודעים אלא שכיון שהוא בסבר פנים יפות אפילו שהוא פחות מן הראוי אין העני מתבייש כל כך, והוא יותר טוב מהנותן כראוי בפנים עצובות[282], כי העני מתבייש ומצטער[283]. ח) פחות מזה, שיתן לו בעצב[284], גם אם יתן כראוי וגם אם יתן קודם שישאל[285]. ויש מפרשים שאם נותן קודם שישאל, לא שייך שיתן בעצב, כיון שלא שאל לו זה[286].

נתינה קודם התפילה

טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפלה*[287], וגדולי החכמים היו נותנים פרוטה לעני קודם כל תפילה[288], ואחר כך מתפללים[289], שנאמר: אני בצדק אחזה פניך[290], שאעשה צדקה מתחילה[291], ואחר כך אחזה פניך בתפילה[292].

בשעת הזכרת נשמות

נוהגים לפסוק צדקה בשעת הזכרת-נשמות*, ומועיל לנשמות המתים[293].

הראוי ליתן לכל אחד

כמה נותנים לעני, די מחסורו אשר יחסר לו[294], שנאמר: די מחסֹרו[295], אתה מצווה עליו לפרנסו[296] ולהשלים חסרונו[297], ואין אתה מצווה עליו לעשרו[298]. ונותנים לעני לפי לימודו[299], לפי מה שהוא חסר[300]. ושני לימודים לדבר: א) נאמר: אשר יחסר לו[301], והמילה "לו" מיותרת, ובאה ללמד שנותנים[302] לפי כבודו[303], אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו[304], לרגיל בכך קודם שהעני[305], שהרי זה חסרון אצלו[306]. ב) נאמר: פתֹח תפתח את ידך לְאחיך לַעניֶּך ולאביֹנְך[307], למה נאמרו כולם, ללמד שנותנים לכל אחד לפי הראוי לו[308].

כיצד, אם היה רעב, יאכילוהו[309], היה צריך לכסות, יכסוהו, אין לו כלי בית, קונה לו כלי בית[310], ואפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר, והעני, קונה לו סוס ועבד[311]. וכן לכל אחד ואחד לפי מה שצריך[312]: היה משתמש בכלי מילת, נותנים לו כלי מילת[313], הראוי לתת לו פת, נותנים לו פת, עיסה, נותנים לו עיסה[314], מיטה, נותנים לו מיטה, הראוי ליתן לו פת חמה, חמה, צונן, צונן[315], להאכילו לתוך פיו, מאכילים[316].

דין זה, צידדו אחרונים שהוא בגבאי צדקה, או רבים ביחד[317], אבל אין היחיד מחוייב ליתן לעני די מחסורו, אלא מודיע צערו לרבים, ואם אין רבים אצלו יתן היחיד, אם ידו משגת[318].

אין לו אישה ובא לישא, משיאים לו, ושוכרים לו בית ומציעים לו מיטה וכלי תשמישו, ואחר כך משיאים לו אישה[319], שנאמר: די מחסֹרו אשר יחסר לו[320], די מחסֹרו, זה הבית, אשר יחסר, זה מיטה ושולחן[321], לו, זו אישה[322], שנאמר להלן: אעשה לו עזר כנגדו[323], מה "לו" אמור להלן זו אישה, אף "לו" אמור כאן אישה[324].

מחזר על הפתחים

כל אלו הדברים והשיעורים שייכים לעניים שאינם מחזרים בעצמם על הפתחים ליקח פרוטות או פרוסות לחם, אלא יושבים בביתם ומסוה הבושה על פניהם, אבל העניים המחזרים על הפתחים אין בהם שיעורים[325], ועני המחזר על הפתחים, אין נותנים לו מהקופה מתנה מרובה, אלא מתנה מועטת[326], שאחר שלמד לחזר על הפתחים, דיו בכך[327], ואין צריכים לפרנסו כדי סעודה[328]. ונחלקו ראשונים אם דין זה אמור בכל אדם[329]. וכן הלכה[330]. או דוקא בגבאי*[331]. ומכל מקום אף לסוברים שכל יחיד צריך לתת לעני המחזר על הפתחים מתנה מועטת, אף הגבאי צריך לתת לו מהקופה מתנה מועטת, שאם יראו שהגבאי אינו נותן לו כלום מהקופה יאמרו עליו שאינו הגון ולא יתנו לו כלל וימות ברעב[332].

עובר ממקום למקום

לא אמרו שנותנים לעני די מחסורו[333], ולמחזר על הפתחים מתנה מועטת[334], אלא בעניי העיר[335], אבל עניים העוברים דרך העיר והם מערים אחרות ובהם לא שייך שיתנו להם די מחסורם כמובן יש בהם שיעורים אחרים[336]: אין פוחתים לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, מארבע סאים בסלע[337], דהיינו כיכר אחד הנמכר בפונדיון, כשהיו החיטים ארבע סאים בסלע[338]. ואם[339] לן, נותנים לו פרנסת לינה[340], דהיינו מצע לישן עליו וכסת ליתן תחת מראשותיו[341], ושמן וקטניות[342], לאכול בהם הפת[343]. ואם[344] שבת*, נותנים לו מזון שלוש-סעודות*[345] - שחייב אדם לאכול בשבת שלוש סעודות[346] - ושמן וקטניות ודג וירק[347] לכבוד שבת[348]. במה דברים אמורים, בזמן שאין מכירים אותו[349], אבל בזמן שמכירים אותו[350], נותנים לו לפי כבודו[351].

מלבד האמור לעיל, עני העובר ממקום למקום ואין מכירים אותו, הנצרך גם לנדבה לפרנסת ביתו או להשיא בתו וכיוצא בזה, נותנים לו גם נדבות קטנות[352].

עניים מרובים

עניי העיר מרובים, והעשירים אומרים: יחזרו על הפתחים - וכל אחד יתן לפי נדבת ליבו[353] - והבינונים אומרים: שלא יחזרו על הפתחים אלא תהיה פרנסתם מוטלת על הציבור, לפי ממון - שיש לכל אחד - הדין עם הבינונים[354], שודאי עיקר חובת צדקה דינה הוא לפי הממון[355], לפי מסת ידו אשר ברכו ה'[356]. ויש מקומות נוהגים ליתן לפי הנדבה, ויש לפי המס[357], והנותן לפי ברכתו, יתברך יותר מברכתו[358].

גוי

כל הפושט ידיו ליטול נותנים לו, אפילו גוי*[359], שמפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל, משום דרכי-שלום*[360].

עבריין במזיד

אם הוא עברין במזיד באחת מכל מצות האמורות בתורה, ולא עשה תשובה, אינו מחויב להחיותו[361] וליתן לו צדקה[362], שנאמר: וְחֵי אחיך עמָּך[363], וכיון שעבר במזיד יצא מכלל אחווה[364], שאנו צריכים אחווה במצוות[365], ואין חייבים ליתן לו צדקה, עד שישדעו ששב בתשובה*[366]. וכן אם הוא משומד*, אפילו לתיאבון[367].

דיני קדימה

חייב להקדים להאכיל הרעב מלכסות הערום[368], שלא ימות הרעב ברעב[369].

איש ואישה שבאו לשאול מזון, מקדימים אישה לאיש, וכן אם באו לשאול כסות[370], מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים, ואין אישה דרכה לחזור[371], ובושתה מרובה[372], וכן אם באו יתום ויתומה לינשא, מקדימים להשיא היתומה[373], מפני שבושתה של אישה מרובה[374] משל איש[375].

היו לפניו עניים הרבה, ואין בכיס לפרנס או לכסות[376], נאמרו בו מספר דיני קדימויות: א) מקדים הכהן* ללוי*[377], שנאמר: בני עמרם אהרן ומשה ויִּבָּדל אהרן להקדישו קדש קדשים[378]. ב) מקדים הלוי לישראל[379], שנאמר: בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי[380]. ג) מקדים ישראל לממזר*[381], שזה מיוחס וזה אינו מיוחס[382]. ד) מקדים ממזר לנתין*[383], שזה בא מטיפה כשרה וזה בא מטיפה פסולה[384]. ה) מקדים נתין לגר*[385], שזה גדל עימנו בקדושה וזה לא גדל עימנו בקדושה[386]. ו) מקדים גר לעבד משוחרר[387], לפי שהעבד היה בכלל ארור והגר לא היה בכלל ארור[388].

בקדימת הכהן[389], אמרו בירושלמי, שיש הקודמים אף לו, ואף בו יש סדרי קדימויות[390]: א) המלך* קודם לכהן-גדול*[391], שנאמר: והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי[392], ואילו צדוק הכהן הגדול ונתן הנביא היו הולכים ברגליהם, ועוד, שנאמר בתחילת הכתוב" קחו עמכם את עבדי אדֹניכם[393], הרי שמלך חשוב מכולם[394]. ב) כהן גדול קודם לנביא*[395], שנאמר: ומשח אֹתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא[396], הקדים צדוק לנתן[397]. ג) נביא קודם למשוח-מלחמה*[398]. ד) משוח מלחמה קודם לראש משמר[399]. ה) ראש משמר קודם לראש בית אב[400]. ו) ראש בית אב קודם לאמרכל*[401]. ז) אמרכל קודם לגזבר*[402]. ח) וגזבר קודם לכהן הדיוט[403].

בקדימת לוי לישראל[404], אמרו בירושלמי שהדברים אמורים בשעת הדוכן[405], וביארו אחרונים, שעכשיו שבית המקדש חרב, לדעת הירושלמי אינו קודם לישראל[406]. אבל כתבו, שמכיון שהבבלי איננו מזכיר חילוק זה[407], הרי שאינו סובר כמותו, ושכן נראה דעת הפוסקים שלא חילקו[408].

בקדימת ישראל לממזר[409], פירטו ראשונים קדימויות אף לפי מדרגות פסול לכהונה וממזרות וספק ממזרות: מקדים הישראל לחלל*, והחלל לשתוקי*, והשתוקי לאסופי*, והאסופי לממזר*[410].

כל דיני הקדימויות הללו, לא נאמרו אלא בזמן שהם שוים בחכמה[411], אבל לעולם החכם קודם, אפילו לכהן גדול[412], שאם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם[413], וכל הגדול בחכמה קודם את חבירו[414], ואפילו חכם לכסות, ועם הארץ להחיות[415]. ואם היה אחד מהם רבו או אביו, אף על פי שיש שם גדול מהם בחכמה, רבו או אביו שהוא תלמיד חכם, קודם לזה שהוא גדול ממנו[416]. אביו ורבו, היה אביו תלמיד חכם, אביו קודם, ואם אינו תלמיד חכם, רבו קודם[417].

אשת חבר, הרי היא כחבר[418], משום כבודו של חבר[419].

בדיקה

מי שבא ואמר: האכילוני, אין בודקים אחריו אם הוא רמאי, אלא מאכילים אותו מיד, היה ערום ובא ואמר: כסוני, בודקים אחריו אם הוא רמאי[420], אם משום סברא*, שזה מצטער וזה אינו מצטער, או משום שהדבר נלמד מהכתוב, שנאמר: הלוא פָרֹס לָרעב לחמֶך[421], פרוס לאלתר הלחם ותן לו[422], ושם כתוב: כי תראה ערֹם וכִסיתו[423], כשיראה לך[424], שהוא צריך שתבדוק אחריו[425]. ואם בא ערום ואומר: כסוני, ומכירים אותו, מכסים אותו מיד[426], לפי כבודו[427], ואין בודקים אחריו[428]. ויש מהאמוראים החולק על זה וסובר, שבודקים למזונות ואין בודקים לכסות[429], אם משום סברא, שזה מתבזה וזה אינו מתבזה[430], או משום שהדבר נלמד מהכתוב, שנאמר: הלוא פָרֹס לָרעב לחמֶך[431], ויש לקרוא כאילו כתוב: פרוש[432], שצריך אתה לידע בפירוש אם צריך ואם לאו[433].

קבלתה

הראוי ליטול מקופה ותמחוי

מי שיש לו מזון שתי סעודות, לא יטול מהתמחוי[434], שהרי הוא מתחלק בכל יום[435], ולפיכך אם יש לו מזון שתי סעודות שהוא מזון יום אחד לא יטול ממנו[436]. ומי שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות, לא יטול מהקופה[437], לפי שהקופה מתחלקת מערב שבת לערב שבת[438], ולפיכך מי שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות, שהוא מזון שבוע אחד, לא יטול ממנה[439].

על מהות הקופה, עי' לעיל: תביעה, שעבוד וכפייה[440]. על מהות התמחוי, עי' לעיל: שם[441].

הראוי ליטול צדקה

מי שיש לו מאתים זוז, ואינו נושא ונותן בהם, לא יטול צדקה[442], שמוחזק' להם לכחמים שאלו מספיקים לשנה אחת לכסות ולמזונות[443], שהוא גוזל עניים בזה, שהרי אותו בעל הבית שנתן לו לא יתן לעני אחר שאומר כבר נתתי לאחר, ונמצא שגזלו לזה[444]. וכן מי שיש לו חמישים זוז, והוא נושא ונותן בהם, לא יטול צדקה[445]. ואם יש לו מאתים זוז חסר דינר ואינו נושא ונותן בהם, אפילו נותנים לו אלף זוז בבת אחת, הרי זה יטול[446], ואפילו אלף נותנים לו כאחד, הרי זה יטול[447].

מי שהולך מביתו ונוסע מעיר לעיר לקבץ, כל הדרך שהיה בדעתו ליסע כשהלך מביתו, נקרא פעם אחת, ואפילו נתנו לו מאתים זוז בעיר אחת יכול לקבל יותר, ומכאן ואילך אסור[448]. ויש מהראשונים שנסתפק בזה[449].

מי שיש לו יותר ממאתים זוז, והוא עליו בחוב, או שממושכן לכתובת אשתו, הרי זה יטול[450], ואם יש לו בית וכלי בית הרבה, ואין לו מאתים זוז, הרי זה יטול, ואין צריך למכור כלי ביתו[451], ואפילו הם של כסף וזהב[452]. במה דברים אמורים, בכלי אכילה ושתיה ומלבוש ומצעות וכיוצא בהן, אבל מגרדה או עלי שהם של כסף, מוכרם, ולא יטול מהצדקה[453]. ויש חילוק בזה בין קודם גיבוי לאחר גיבוי[454], ונחלקו ראשונים בפירוש הדבר: א) יש הסוברים שאין מחייבים אותו למכור כלי תשמישו של כסף וזהב, דוקא כל זמן שאינו צריך ליטול מהקופה, אלא נוטול בסתר מיחידים, אבל אם בא ליטול מהקופה של צדקה, לא יתנו לו עד שימכור כליו[455]. וכן הלכה[456]. ב) ויש הסוברים שאין מחייבים אותו למכור כלי תשמישו, כשבא מתחילה ליטול , ולא היו לו מאתים זוז, ואם היה מוכר כלי תשמישו היה משיג למאתים זוז, אבל לאחר שהביא עצמו לידי כך שבית דין גובין הימנו, כגון שהיה לו מאתים זוז ונטל ונודע שעשיר היה[457], בית דין באים וגובים הימנו מה שנטל, ואם אין לו כדי לשלם מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים[458]. ג) ויש הסוברים, שקודם שבא ליטול אם יש לו כלי כסף מחייבין אותו למוכרם כדי שלא יצטרך ליטול מהקופה, אבל אם לאחר שהתחיל כבר ליטול נזדמנו לו כלים אין מחייבין אותו למכור כדי שלא יטול[459].

יש מהראשונים הסוברים שלא נאמרו השיעורים הללו אלא בימיהם[460], שהיה להם קופה ותמחוי והיו מחלקים מעשר-עני* בכל שנה והיו נוטלים לקט-שכחה-ופאה*, לפיכך שיערו שמי שיש לו מאתים זוז לא יטול, לפי שיכול לעבור בהן שנה, ולשנה הבאה יהיה לו במה שיהיה[461], והיו החכמים בדורותיהם משערין שיכולין העניים לעמוד בשיעורים הנזכרים[462]. ודין מי שיש לו מאתים זוז אינו נוהג בימינו[463], שעכשיו שאין קופה ותמחוי[464], ואין העניים יכולין לעמוד בשיעורים המעטים הללו[465], ובזמן הזה, יכול ליטול עד שיהיה לו קרן, כדי שיתפרנס הוא ובני ביתו מהריוח[466].

קבלת צדקה מגוי

אסור לישראל ליקח צדקה מגוי בפרהסיא[467], שהוא חלול-השם*[468], שאומרים הגוים כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסים ענייהם[469], והוא חילול השם בזה שמבזים עצמם בפרהסיא[470]. ואם איו יכול לחיות בצדקה של ישראל, יכול לקבלה מהגוי בצנעא, ומותר[471].

מלך או שר של גוים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירים אותו, משום שלום מלכות, אלא נוטלים ממנו ונותנים לעניי גוים בסתר, כדי שלא ישמע המלך[472], ואין זו גניבת דעת - במה שאנו משנים דעת המלך או השר שנתנו לנו המעות לחלקם לעניין, ואסור לגנוב אפילו דעת גוים[473] - שאף הם יודעים שישראל רגילים לפרנס עניי גוים עם עניי ישראל[474]. ויש מהראשונים הסוברים שיעשה בהם מה שציוה לו המושל[475], ואם אמר לו ליתן למצוה רבה, אינו יכול ליתן לצדקה, אלא יפדה בהם שבויי גוים[476].

מותר הגבייה

עני שגבו לו להשלים לו די מחסורו והותירו על מה שצריך, המותר שלו[477], ואם גבו לעניים, סתם, והותירו, ישמרו לעניים אחרים[478]. ואם ראו הפרנסים שיש צורך שעה ורצו לשנות, הרשות בידם[479].

פריעה מצדקה

מי שהיו נושים בו ונצרך לבריות ושט אחרי פרנסתו עד שהביא מאתים זוז, אם יכול הנושה ליטול הצדקה בחובו, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שאין בעל החוב יכול להיפרע ממה שגבה בצדקה[480], שיכול לומר להם: לא ריחמו עלי בשביל לשלם ממנו נשיי, אלא לפרנס בה בני ביתי[481], ואפילו אם הוא רוצה ליתן לבעל חוב, אשתו ובניו יכולים לעכב עליו[482], שאנו עדים ("אנן-סהדי*") שזה לא נתן לו על דעת שיפרע חובותיו שחייב לעשירים, שאשתו ובניו שהם עניים נתן לו שיתפרנסו בה[483], אם לא שהיה כתוב בקיבוצו שחייב לאחרים, שאז נתנו לו על דעת זה שישלם, כמו שהיה כתוב בקיבוצו[484]. וכן הלכה[485]. ב) ויש מהראשונים סוברים שבעל החוב נפרע ממה שגבה בצדקה[486], שצדקה אינו אלא כמתנה, כיון שנכסיו של אדם ערבים לחובו, חייב, אם לא שיתנה הנותן בפירוש על מנת שלא יהא לפלוני בעל חובך כלום, אינו יכול להפקיעו מידי שעבוד*[487].

הערת שוליים

  1. ↑ עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע קצה; עי' סמ"ג עשין קסב; עי' חינוך מ' תעט; טוש"ע יו"ד רמז א; כלבו סי' פב.
  2. ↑ כלבו שם.
  3. ↑ טור שם; שו"ע שם: יד.
  4. ↑ חינוך שם.
  5. ↑ עי' ספה"מ שם; חינוך שם.
  6. ↑ חינוך שם.
  7. ↑ ספה"מ שם.
  8. ↑ שו"ע שם: בעשה.
  9. ↑ דברים טו ח. ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  10. ↑ ויקרא כה לה.
  11. ↑ שם לו. ספה"מ שם; עי' חינוך שם. ועי' סמ"ג שם, שעיקר הציווי הוא מפתח תפתח, ושאר הכתובים בא לענין הלוואה לעני, וע"ע הלואה ציון 6 ואילך (ורמב"ם וחינוך, לשיטתם בע' הנ"ל ציון 5).
  12. ↑ דברים טו י. סמ"ק סי' רמח.
  13. ↑ ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם; ועוד.
  14. ↑ עי' חינוך שם.
  15. ↑ חינוך שם.
  16. ↑ עי' ציון 245 ואילך.
  17. ↑ דברים טו י. עי' בה"ג מ"ע סט; עי' אזהרות הר"י ברצלוני "איזה מקום בינה" (נד' במחזורי צפון אפריקה לשבועות) עשים א"ב שני; עי' אזהרות ר"ש ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" עשין מו.
  18. ↑ אזהרות "אתה הנחלת"; רס"ג; אזהרות ר"א הזקן; רמב"ם; יראים; סמ"ג; סמ"ק; חינוך.
  19. ↑ עי' ציון 1 ואילך.
  20. ↑ עי' תשו' ריצב"א בתשומי"י קנין סי' כז ומרדכי ב"ב רמז תצ, בשם ר"י; עי' תוס' כתובות מט ב ד"ה אכפייה, בתי' הג', וב"ב ח ב ד"ה אכפיה, בשם ר"י, וחולין קי ב ד"ה כל, בשם ר"ת, בתי' הב'; עי' סמ"ג לאוין רפט; עי' או"ז ח"א סי' ד, בשם ריצב"א בשם רבינו יצחק בר שמואל; עי' תוס' רא"ש כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הג'; עי' טוש"ע יו"ד רמז א.
  21. ↑ ספה"מ לרמב"ם ל"ת רלב; עי' חינוך מ' תעח.
  22. ↑ ספה"מ שם.
  23. ↑ דברים טו יז. ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם; טוש"ע שם.
  24. ↑ ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם; ועוד.
  25. ↑ דברים שם. עי' תוס' כתובות שם; עי' סמ"ק סי' כ.
  26. ↑ דברים שם. עי' תוס' שם; עי' סמ"ק סי' רנז.
  27. ↑ עי' סמ"ק סי' כ; עי' אהל מועד ראשית חכמה הארוך דרך ט נ"א.
  28. ↑ עי' סמ"ק שם.
  29. ↑ עי' סמ"ק שם; אהל מועד שם.
  30. ↑ עי' בה"ג ל"ת קצב; אזהרות ר"ש ן' גבירול (נד' במחזורי הספרדים לשבועות) "שמור לבי מענה" לאוין קפא; עי' סמ"ק סי' כא; עי' רמב"ן בהשגות לספה"מ השמטות מל"ת יז, בשם בה"ג, והסכים לו.
  31. ↑ דברים טו י. סמ"ק שם; רמב"ן שם.
  32. ↑ רמב"ן שם.
  33. ↑ סמ"ק שם.
  34. ↑ אזהרות "אתה הנחלת"; רס"ג; אזהרות הר"י ברצלוני; רמב"ם; יראים; סמ"ג; חינוך.
  35. ↑ ע"ע לשון תורה; לשון חכמים.
  36. ↑ עי' מו"נ שבציון הבא ואילך.
  37. ↑ דברים כד יג.
  38. ↑ בראשית טו ו.
  39. ↑ דברים ו כה. מו"נ ח"ג פנ"ג.
  40. ↑ עי' מו"נ שם.
  41. ↑ ע"ע לשון תורה; לשון חכמים.
  42. ↑ עי' דמאי פ"ג מ"א ואבות פ"ה מי"ג; עי' תוספ' פאה פ"ד ופ"ו ושביעית פ"ז; עי' ספרי עקב פיס' מז וראה פיס' קח; ועוד.
  43. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"י ה"ב; עי' טור יו"ד סי' רמז; שו"ע שם ב.
  44. ↑ ישעיהו לב יז. רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' ציון 35 ואילך.
  45. ↑ משלי כח כז. או"ש שם.
  46. ↑ עי' טור שם; עי' רמ"א בשו"ע שם
  47. ↑ דהי"ב לא י. עי' טור שם. והביא אף הכתוב במלאכי ג י: הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת וגו', לשיטתו שבע' לא תנסו ציון 97, שמותר לנסות את ה' בדבר זה.
  48. ↑ עי' ציון 46 ואילך.
  49. ↑ ציון 97 ואילך.
  50. ↑ עי' חינוך מ' תעט.
  51. ↑ ערה"ש יו"ד סי' רמט ס"א.
  52. ↑ טוש"ע יו"ד רמח א.
  53. ↑ עי' מר זוטרא בגיטין ז ב; עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ה; טוש"ע שם.
  54. ↑ עי' תוספ' פאה פ"ד; רמב"ם שם פ"ט הי"ט; טוש"ע שם רנג ח.
  55. ↑ תוספ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  56. ↑ עי' ב"ח שם, ע"פ הגמ"ר שבציון הבא.
  57. ↑ עי' הגמ"ר ב"ב רמז תרנח, ע"פ פאה פ"ה מ"ה וירו' פאה פ"ה ה"ד; שו"ע שם רנא יב; לבוש שם.
  58. ↑ הגמ"ר שם; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  59. ↑ הגמ"ר שם; לבוש שם.
  60. ↑ עי' הגמ"ר שם; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  61. ↑ עי' תוספ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע סי' רנג שם.
  62. ↑ ציון 227 ואילך.
  63. ↑ תשו' ריצב"א בתשומי"י קנין סי' כז; תוס' ב"ב ח ב ד"ה אכפיה, בשם ר"ת ור"י וריצב"א, וחולין קי ב ד"ה כל, בשם ר"ת, וכתובות מט ב ד"ה אכפייה; תוס' רא"ש כתובות שם; עי' מרדכי ב"ב רמז תצ, בשם רבינו שמעיה בשם רבינו יוסף ט"ע; הגמ"ר ב"ב רמז תצ, בשם ריב"א בשם רבינו שמעיה בשם ר' יוסף טוב עלם; עי' מרדכי כתובות רמז קנט, בשם ר"ת, והובא בהג"א כתובות פ"ד סי' יד; עי' מושב זקנים שמות כ יב; מאירי חולין שם; עי' ריטב"א כתובות מט ב; עי' ר"ן שם (יח א); עי' שו"ת מהרי"ק שורש קמח, בשם ר"ת ורבינו יצחק בר' שמואל ורבינו יצחק בר' אברהם.
  64. ↑ דברים טו י. תוס' שם ושם; מאירי שם; ר"ן שם.
  65. ↑ מהרי"ק שם, בשם רבינו אליהו; עי' מל"מ עבדים פ"ג הי"ד; אבנ"מ סי' עא סק"ד, ע"פ ס' העיקרים מאמר ג פל"ג; מנ"ח מ' תעח (סק"ג במהד' מ"י).
  66. ↑ מהרי"ק שם, בשם רבינו אליהו.
  67. ↑ דברים שם.
  68. ↑ עי' אבנ"מ שם.
  69. ↑ מל"מ שם; עי' אבנ"מ שם, ע"פ ס' העיקרים שם; עי' מנ"ח שם.
  70. ↑ עי' ציון 63 ואילך.
  71. ↑ ע"ע כפיה.
  72. ↑ ציון 87 ואילך.
  73. ↑ עי' ראב"ע ישעיהו לב ה; פרישה יו"ד סי' רמח סק"ז; הגה בטור שם, בד' ורשא.
  74. ↑ פרישה שם סק"ח.
  75. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"ז הי"א; טוש"ע שם ז.
  76. ↑ פרישה שם סק"ט, בפי' הא', ובמסקנה. ועיי"ש בשם י"מ, שפי' בע"א, וסיים: הוא דוחק.
  77. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  78. ↑ ירמיהו שם. רמב"ם שם; טור שם.
  79. ↑ עי' גמ' שבציון 117. טור שם.
  80. ↑ תני רב שמואל בר יהודה בב"ב ח א; רמב"ם מת"ע פ"ז הי"ב; עי' טוש"ע יו"ד רמח ג.
  81. ↑ עי' לבוש שם.
  82. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  83. ↑ עי' רבה בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  84. ↑ עי' שו"ת מהר"י מינץ סי' א; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  85. ↑ עי' רשב"א כתובות מט ב, לפי קצה"ח סי' רצ סק"ג.
  86. ↑ עי' ר"ן שם (יח א), לפי קצה"ח שם; כס"מ נחלות פי"א הי"א.
  87. ↑ עי' ציון 63 ואילך.
  88. ↑ ע"ע כפיה.
  89. ↑ רמב"ם מת"ע פ"ז ה"י; תשו' ריצב"א בתשומי"י קנין סי' כז; תשו' ריצב"א במרדכי ב"ב רמז תצ, בשם ר"י; עי' תוס' כתובות מט ב ד"ה אכפייה, בתי' הג'; תוס' ב"ב ח ב ד"ה אכפיה, בשם ר"ת, בתי' הב'; תוס' שם, בשם ר"י וריצב"א; תוס' חולין קי ב ד"ה כל, בשם ר"ת, בתי' הב'; פסקי תוס' כתובות סי' קנז וב"ב סי' לז וחולין סי' שכא; סמ"ג עשין קסב; עי' או"ז ח"א סי' ד, בשם ריצב"א; עי' תוס' רא"ש כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הג'; מאירי חולין שם, בסתם; ריטב"א כתובות שם; ר"ן שם (יח א); שו"ת מהרי"ק שורש קמח, בשם רוב הפוסקים, ובשם רבינו יצחק בר' שמואל ורבינו יצחק בר' אברהם ורמב"ם ורבינו אליהו וסמ"ק וטור (עי' ציון 108).
  90. ↑ ע"ע כפיה ציון 262 ואילך.
  91. ↑ עי' ציון 20 ואילך. עי' תשו' ריצב"א בתשומי"י שם ובמרדכי שם, בשם ר"י; עי' תוס' ב"ב שם, בשם ר"י; עי' תוס' חולין שם, בשם ר"ת, בתי' הב'; עי' או"ז שם, בשם ריצב"א בשם רבינו יצחק בר שמואל; עי' תוס' רא"ש כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הג'; מאירי חולין שם, בדעה הא'; עי' ריטב"א כתובות שם, בשם תוס' עי' ר"ן שם, במסקנה.
  92. ↑ דברים טו ז.
  93. ↑ דברים שם. תוס' כתובות שם, בתי' הג'.
  94. ↑ דברים כג כד.
  95. ↑ ברייתא ר"ה ו א. ריטב"א כתובות שם; עי' נמוק"י קדושין (בשיטת הקדמונים) עו ב, בשמו.
  96. ↑ נמוק"י שם, בשם הריטב"א.
  97. ↑ ריטב"א כתובות שם.
  98. ↑ ע"ע כפיה ציון 272 ואילך. עי' תשו' ריצב"א שם, במסקנה; עי' תוס' ב"ב שם, בשם ריצב"א; עי' או"ז שם, בשם ריצב"א ור' שמשון אחיו; עי' מאירי חולין שם, בד' הירו'. וע"ע הנ"ל ציון 279 ואילך, שנח' ראשונים לד' זו, אם מ"מ בי"ד מוזהרים לכפות, או שהרשות בידם לכפות אם רצו.
  99. ↑ עי' ציון 86.
  100. ↑ עי' קצה"ח סי' רצ סק"ג.
  101. ↑ עי' תוס' כתובות מט ב ד"ה אכפייה, בתי' הב', וב"ב ח ב ד"ה אכפיה, בשם ר"ת, בתי' הב'; עי' או"ז ח"א סי' ד, בשם ר"ת, בפי' הב' ובפי' הג'; עי' תוס' רא"ש כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הב'; עי' מרדכי ב"ב רמז תצ, בשם רבינו שמעיה בשם רבינו יוסף ט"ע, ועי' תשו' ריצב"א שבציון 121, שפי' בע"א; הגמ"ר שם רמז תרנט, בשם ריב"א בשם רבינו שמעיה בשם ר' יוסף טוב עלם; עי' ר"ן כתובות שם (יח א), בשם ר"ת.
  102. ↑ עי' מרדכי שם, בשם רבינו שמעיה בשם רבינו יוסף ט"ע; הגמ"ר שם, בשם ריב"א בשם רבינו שמעיה בשם ר' יוסף טוב עלם.
  103. ↑ עי' תוס' ב"ב שם, בשם ר"ת, בתי' הב'; עי' או"ז שם, בשם ר"ת, בפי' הג'; עי' ר"ן כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הב'.
  104. ↑ תוס' כתובות שם, בתי' הב', ע"פ ברייתא ב"ב שם; עי' או"ז שם, בשם ר"ת, בפי' הב'; עי' תוס' רא"ש כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הב', ע"פ ברייתא ב"ב שם; עי' מרדכי ב"ב שם, בשם ר"ת; עי' מאירי חולין שם, בשם יש שפירשו.
  105. ↑ עי' או"ז שם, בשם ר"ת.
  106. ↑ עי' תוס' כתובות שם, בתי' הא'; עי' תוס' ב"ב שם, בשם ר"ת, בתי' הא', וחולין שם, בשם ר"ת, בתי' הא', ע"פ כתובות נג א; עי' מושב זקנים שמות כ יב; או"ז שם, בשם ר"ת, בפי' הא', ותמה; עי' תוס' רא"ש כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הא'; עי' מרדכי כתובות רמז קנט, בשם ר"ת, והובא בהג"א כתובות פ"ד סי' יד; מאירי חולין שם, בשם י"מ; עי' ר"ן כתובות שם, בשם ר"ת, בתי' הא', ותמה.
  107. ↑ מאירי שם, בשם י"מ.
  108. ↑ עי' טוש"ע שבציון הבא. ועי' ב"י יו"ד סי' רמח, הטעם, שכ"ד רוב הראשונים.
  109. ↑ טוש"ע שם א.
  110. ↑ עי' ציון 108.
  111. ↑ עי' ציון 89 ואילך.
  112. ↑ עי' ציון 106 ואילך.
  113. ↑ עי' ציון 103 ואילך.
  114. ↑ עי' ב"ב ח ב, ורש"י ד"ה אמיד; עי' כתובות מט ב; עי' סמ"ג עשין קסב; עי' סמ"ק סי' רמח.
  115. ↑ עי' גמ' שם; סמ"ג שם; עי' סמ"ק שם.
  116. ↑ ירמיהו ל כ. עי' גמ' שם; סמ"ג שם.
  117. ↑ ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב בגמ' שם; עי' סמ"ג שם.
  118. ↑ עי' ציון 89 ואילך.
  119. ↑ עי' ציון 108.
  120. ↑ רמב"ם מת"ע פ"ז ה"י; טוש"ע יו"ד רמח א.
  121. ↑ תשו' ריצב"א שבמרדכי ב"ב רמז תצ, בד' ר"י טוב עלם שבציון 101, וצ"ב מר"י טוב עלם שבציון 102.
  122. ↑ שושנת העמקים כלל ט, בד' רמב"ם שם.
  123. ↑ עי' טור יו"ד סי' רמט.
  124. ↑ רמב"ם מת"ע פ"י ה"ו, ע"פ ר' אליעזר בב"ב ט א; עי' טוש"ע שם ה.
  125. ↑ ישעיהו לב יז. ר' אליעזר בגמ' שם; רמב"ם שם; לבוש שם.
  126. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מעשה הצדקה; עי' ר"י קרקושא שם.
  127. ↑ עי' רש"י שם; עי' ר"י קרקושא שם.
  128. ↑ עי' יד רמ"ה שם; עי' לבוש שם.
  129. ↑ לבוש שם.
  130. ↑ עי' רב נחמן אמר רבה בר אבוה בב"ב ח ב; עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"י; טוש"ע יו"ד רמח ב.
  131. ↑ רש"י שם ד"ה אפילו בע"ש: שיש פתחון פה; נמוק"י שם (ו א).
  132. ↑ נמוק"י שם.
  133. ↑ שלט"ג ב"ב ו א בדפי הרי"ף אות ב: לפי הנלע"ד.
  134. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"ז הי"ב; עי' טור יו"ד רמח; עי' אגודה ב"ק פ"י סי' קנ; שו"ע שם ד
  135. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 139. ועי' ראב"ק ב"ק שם, שפי' בע"א, שמסתמא נתן להם אחד ד"ז במתנה.
  136. ↑ עי' ברייתא ב"ק קיט א.
  137. ↑ עי' ראב"ן שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  138. ↑ עי' רבינא בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  139. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל יג סי"א; טור שם, בשם תשו' הרא"ש; שו"ע שם.
  140. ↑ שו"ע שם.
  141. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם; טור שם, בשמו.
  142. ↑ עי' שו"ת הרא"ש שם, והובא בקצור בב"י שם.
  143. ↑ עי' ראב"ן שם.
  144. ↑ טוש"ע יו"ד רמח ו, ע"פ תוספ' ב"ק פי"א.
  145. ↑ רמב"ם מת"ע פ"ט ה"א; טוש"ע יו"ד רנו א.
  146. ↑ עי' רמב"ם שם, ע"פ ברייתא ב"ב ח ב; עי' טור שם; שו"ע שם.
  147. ↑ רמב"ם שם, ע"פ ברייתא שם; טור שם; שו"ע שם
  148. ↑ עי' רע"ב פאה פ"ח מ"ז.
  149. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ג; שו"ע שם.
  150. ↑ עי' פאה פ"ח מ"ז; עי' ברייתא ב"ב ח ב; רמב"ם מת"ע פ"ט ה"ה; טוש"ע יו"ד רנו ג.
  151. ↑ עי' ברייתא שם; רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  152. ↑ עי' רבינו גרשום שם.
  153. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  154. ↑ עי' פאה שם; עי' ברייתא ב"ב שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  155. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  156. ↑ עי' רבינו גרשום שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  157. ↑ עי' ברייתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  158. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  159. ↑ עי' ברייתא ב"ב ח ב; עי' רמב"ם מת"ע פ"ט ה"ו; טוש"ע יו"ד רנו ד.
  160. ↑ ברייתא ב"ב ח ב; רמב"ם מת"ע פ"ט ה"ז; טוש"ע יו"ד רנו ד.
  161. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  162. ↑ עי' תוס' שם ד"ה ולשנות' וטור שם, שכן נהג ר"ת, החולק (עי' ציון 164).
  163. ↑ עי' ר"י מיגאש שם; עי' רמב"ן שם וטור שם וחי' הר"ן שם, בשמו; עי' רמב"ן שם וחי' הר"ן שם, בד' רי"ף שם (ו ב); רדב"ז שם, בשם יש מי שכתב.
  164. ↑ רמב"ם שם; תוס' שם, בשם ר"ת; רמב"ן שם וחי' הר"ן שם, בד' רש"י שם ד"ה אציפי דבי כנישתא, והסכימו לו; סמ"ק סי' רמח; רא"ש שם פ"א סי' כט, בשם ר"ת, והסכים לו; טור שם, בשם ר"ת ורמב"ם ורא"ש; רדב"ז שם, בשם האחרונים; ב"י שם, בד' סמ"ג עשין קסב ושו"ת מהר"ם בר"ב ד"פ סי' תתקמב. ועי' מרדכי שם רמז תצא-תצב, בשם ר"י.
  165. ↑ סמ"ק שם; מרדכי שם רמז תצב, בשם ר"י; רדב"ז שם; עי' לבוש שם.
  166. ↑ עי' חי' הר"ן שם.
  167. ↑ שו"ע שם; עי' רדב"ז שם, שכן נהגו.
  168. ↑ רמב"ם מת"ע פ"ט ה"ז, ועי' רדב"ז שם ובאה"ג יו"ד סי' רנו ס"ק יג, שהוא ע"פ רב אשי בב"ב ט א; עי' טור שם יו"ד סי' רנו; שו"ע שם ד.
  169. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שורש ה; רמ"א בשו"ע שם.
  170. ↑ עי' רדב"ז שם.
  171. ↑ עי' רדב"ז שם.
  172. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שם.
  173. ↑ חי' הר"ן ב"ב ח ב;שו"ת מהרי"ק שורש ה, בד' תשו' מהר"ם במרדכי ב"ב רמז תפו ובד' רא"ש שם פ"א סי' כט.
  174. ↑ לבוש יו"ד סי' רנו ס"ד.
  175. ↑ עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  176. ↑ רשב"א שם; חי' הר"ן שם, בשמו.
  177. ↑ עי' חי' הר"ן ב"ב ח ב; רמ"א בשו"ע יו"ד רנו ד; לבוש שם.
  178. ↑ עי' שו"ת מהר"י וייל סי' כו; רמ"א שם; לבוש שם.
  179. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שורש קכג; רמ"א בשו"ע יו"ד רנו ד; לבוש שם.
  180. ↑ ברייתא ב"ב ח א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה שלשים יום לתמחוי ורא"ש שם פ"א סי' כז וטור יו"ד סי' רנו, ועי' ציונים 182, 183, שי"ג בע"א.
  181. ↑ עי' ציון 147. רש"י שם.
  182. ↑ ברייתא שם, לגי' רי"ף שם (ה א) ורמב"ם מת"ע פ"ט הי"ב וסמ"ג עשין קסב, ועי' ציון 180, שי"ג בע"א; עי' ירו' ב"ב פ"א ה"ד.
  183. ↑ ברייתא שם, לגי' רי"ף ורמב"ם וסמ"ג שם, ועי' ציון 180, שי"ג בע"א. ועי' שו"ת מהרי"ק שורש יז ורדב"ז שם ומה"פ לירו' פאה פ"ח ה"ו וב"ב פ"א ה"ד וערה"ש שם סט"ו, טעם לגי' זו.
  184. ↑ עי' רמב"ם שם.
  185. ↑ שו"ע יו"ד רנו ה; לבוש שם.
  186. ↑ עי' ברייתא ב"ב ח א; עי' ירו' ב"ב פ"א ה"ד; רמב"ם מת"ע פ"ט הי"ב; עי' טוש"ע יו"ד רנו ה.
  187. ↑ עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  188. ↑ עי' מרדכי ב"ב רמז תעז.
  189. ↑ עי' מרדכי שם, בשם רבינו ברוך בס' החכמה; עי' שו"ת מהרי"ק שורש יז; שו"ע יו"ד רנו ה; לבוש שם.
  190. ↑ עי' שו"ת מהרי"ק שם; עי' רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א; לבוש שם.
  191. ↑ עי' ש"ך שם ס"ק יא; בהגר"א שם ס"ק טו.
  192. ↑ עי' סמ"ק סי' רמח; עי' כלבו סי' פב; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד רנו ה, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  193. ↑ לבוש שם.
  194. ↑ עי' תוספ' מגילה פ"ב; עי' ירו' מגילה פ"ג ה"ב; עי' ברייתא מגילה כז א; ע' ר' יוחנן משום ר' מאיר בגמ' שם.
  195. ↑ עי' שו"ת מהר"ם מר"ב ד"פ סי' תק; עי' מרדכי שם רמז תתכה.
  196. ↑ שו"ת מהר"ם שם; מרדכי שם.
  197. ↑ רש"י שם ד"ה נותנין; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד רנו ו.
  198. ↑ רש"י שם.
  199. ↑ רש"י שם ד"ה וכשהן באים.
  200. ↑ עי' ברייתא בגמ' שם; עי' ר' יוחנן משום ר' מאיר בגמ' שם; רמב"ם מת"ע פ"ז הי"ד; טוש"ע שם.
  201. ↑ עי' ראבי"ה מגילה סי' תקצב ומרדכי מגילה רמז תתכה, ע"פ תוספ' שם וירו' שם.
  202. ↑ עי' או"ז ח"א צדקה סי' י; עי' מרדכי ב"ב רמז תצה, בשמו; רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  203. ↑ עי' או"ז שם; עי' מרדכי שם, בשמו; לבוש שם.
  204. ↑ עי' או"ז שם; עי' מרדכי שם, בשמו; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  205. ↑ רש"י מגילה כז ב ד"ה חבר עיר. וכעי"ז בראבי"ה מגילה סי' תקצב, בשם אית דגרסי. וע"ע חבר עיר ציון 1 ואילך, ושם, שלפי"ז הניקוד הוא חָבֵר עיר.
  206. ↑ עי' ראבי"ה שם, בפי' הא'. וע"ע הנ"ל ציון 4 ואילך, ושם ציון 6, שלפי"ז הניקוד הוא חֶבֶר עיר.
  207. ↑ עי' ברייתא שם; עי' רמב"ם מת"ע פ"ז הי"ד; עי' טוש"ע יו"ד רנו ו.
  208. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ה; טוש"ע יו"ד רמט א.
  209. ↑ ר' אילעא בכתובות נ א; ר' אילעאי בגמ' שם סז ב; ר' אילא בערכין כח א.
  210. ↑ רש"י כתובות נ א ד"ה המבזבז.
  211. ↑ ברייתא שם; ר' אילעא בגמ' שם; ר' אילעאי בגמ' שם סז ב; ראב"ע במשנה ערכין שם, לפי גמ' שם; ר' אילא בגמ' שם; רמ"א בשו"ע שם.
  212. ↑ כתובות סז ב.
  213. ↑ ברייתא שם נ א; עי' רש"י שם; עי' רמ"א שם.
  214. ↑ רשב"ל בשם ר' יוסי בן חנינא בירו' פאה פ"א ה"א.
  215. ↑ עי' רשב"ל בשם ר' יוסי בן חנינא בירו' שם. ועי' ב"י שם, שכן יש להוכיח אף מהגמ' שבציון 220.
  216. ↑ רשב"ל בשם ר' יוסי בן חנינא בירו' שם.
  217. ↑ רשב"ל בשם ר' יוסי בן חנינא בירו' שם; עי' רש"י שם ד"ה מחומש.
  218. ↑ עי' ירו' שם.
  219. ↑ ע"ע אסמכתא א. עי' יפה מראה לירו' שם; עי' משרת משה (עטייה) מת"ע שם.
  220. ↑ בראשית כח כב. עי' רב נחמן ואיתימא רב אחא בר יעקב בגמ' שם.
  221. ↑ עי' רש"י שם ד"ה עשר אעשרנו. ועי' גמ' שם, בפי' האסמכתא, ועי' פרישה שם סק"ב.
  222. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם. על הרוצה במידת חסידות לתת לצדקה יותר מחומש מנכסיו, עי' פהמ"ש לרמב"ם פאה פ"א מ"א ויפה מראה שם ויצחק ירנן ומשרת משה מת"ע שם.
  223. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  224. ↑ עי' ר' מנא בירו' שם; עי' רא"ש כתובות פ"ד סי' טו וטור שם, בשם הירו'; עי' הגמ"ר שם רמז רפז, בשם תוס' בשם הירו'; שו"ע שם.
  225. ↑ עי' גמ' שם סז ב; עי' רי"ף שם נ א (יח א); עי' רא"ש שם; עי' הגמ"ר שם; רמ"א שם. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  226. ↑ ר' אלעזר במשנה ערכין כח א, לפי גמ' שם, ורבינו גרשום שם.
  227. ↑ רב אסי בב"ב ט א, לגירסתנו; עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ה; עי' טוש"ע יו"ד רמט ב.
  228. ↑ נחמיה י לג. רב אסי בגמ' שם.
  229. ↑ ערה"ש שם ס"א. עיי"ש טעמים נוספים, ע"פ מנין הפרוטות שבשליש השקל.
  230. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם; עי' ערה"ש שם וסי' רמח ס"ג.
  231. ↑ עי' ציון 50 ואילך.
  232. ↑ עי' ערה"ש סי' רמט שם.
  233. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"י ה"ד; טוש"ע יו"ד רמט ג.
  234. ↑ טוש"ע שם.
  235. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  236. ↑ איוב ל כה. רמב"ם שם.
  237. ↑ רמב"ם שם: תחנונים וניחומים; טוש"ע שם.
  238. ↑ איוב כט יג. רמב"ם שם.
  239. ↑ ר' יצחק בב"ב ט ב, עיי"ש הלימוד מהכתובים לכל ברכה; עי' סמ"ג עשין קסב.
  240. ↑ עי' סמ"ג עשין קסב; עי' טור שם; שו"ע שם.
  241. ↑ סמ"ג שם.
  242. ↑ רמב"ם שם.
  243. ↑ דברים טו י, לענין הלואה לעני קודם השביעית. סמ"ג שם.
  244. ↑ ציון 30 ואילך.
  245. ↑ עי' ספרי ומדה"ג ומדרש אגדה ורש"י שבציון 247.
  246. ↑ דברים טו י. עי' ספרי ומדה"ג ומדרש אגדה ורש"י שבציון הבא.
  247. ↑ ספרי ראה פיס' קיז; מדה"ג שם, בלימוד הא'. וכעי"ז בקצור במדרש אגדה שם ורש"י שם. וע"ע דברה תורה כלשון בני אדם.
  248. ↑ ציון 16 ואילך.
  249. ↑ טור יו"ד סי' רמט ולבוש שם ס"ד: עליו קולו; שו"ע שם ד.
  250. ↑ לבוש שם.
  251. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ז; טור שם סי' רנ, בשמו; רמ"א בשו"ע סי' רמט שם; לבוש שם.
  252. ↑ תהלים עד כא. רמב"ם שם; טור שם סי' רנ, בשמו; רמ"א סי' רמט שם; לבוש שם.
  253. ↑ סמ"ג עשין קסב, ע"פ ברייתא שבציון 256; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד רמט יג; עי' לבוש שם.
  254. ↑ עי' לבוש שם.
  255. ↑ משלי יד לד.
  256. ↑ עי' ברייתא ב"ב י ב: נענה ר"ג ואמר וכו'; לבוש שם.
  257. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקפא, ע"פ רות רבה פ"ה סי' ה; רמ"א שם; לבוש שם.
  258. ↑ לבוש שם.
  259. ↑ שו"ת הרשב"א שם, ע"פ רות רבה שם; רמ"א שם; לבוש שם.
  260. ↑ שו"ת הרשב"א שם, ע"פ רות רבה שם.
  261. ↑ ויקרא כה לה. רמב"ם מת"ע פ"י ה"ז; עי' טור יו"ד סי' רמט, בשמו; שו"ע שם ו.
  262. ↑ רמב"ם שם.
  263. ↑ רמב"ם שם ה"ח; עי' טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם ז, ועי' בהגר"א שם סק"ט, שהוא ע"פ ברייתא ב"ב י ב.
  264. ↑ ע"ע לשכות ציון 607 ואילך.
  265. ↑ עי' ספרי ראה פיס' קיז.
  266. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 609.
  267. ↑ עי' תוספ' שקלים פ"ב. ועי בהגר"א לשו"ע שם סק"ט.
  268. ↑ רמב"ם שם; טור שם, בשמו.
  269. ↑ דברים טו י.
  270. ↑ ספרי שם; עי' רש"י שם.
  271. ↑ ספרי שם.
  272. ↑ רמב"ם שם; טור שם, בשמו; עי' שו"ע שם.
  273. ↑ עי' ראב"י בברייתא שם וע"ז יז ב, לפי גמ' שם ושם; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  274. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ט, ועי' ר"י קורקוס שם ה"ז וכס"מ שם ה"ט, שהוא ע"פ המעשה במר עוקבא בכתובות סז ב; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם ח.
  275. ↑ עי' רמב"ם שם ה"י, ועי' ר"י קורקוס שם ה"ז וכס"מ שם ה"י, שהוא ע"פ המעשה בר' אבא בגמ' שם; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם ט.
  276. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון הקודם.
  277. ↑ ר"י קורקוס שם.
  278. ↑ עי' רמב"ם שם הי"א; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם י.
  279. ↑ טור שם, בשם הרמב"ם; שו"ע שם יא.
  280. ↑ רמב"ם שם, לגירסתנו, ועי' ר"י קורקוס שם, בשם נוס' ספרינו, של"ג, ועיי"ש ה"ז שלפי"ז המעלה שבציון 272 ואילך נחשבת למעלה בפ"ע, עיי"ש הטעם שלא כ' הרמב"ם: פחות מזה; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  281. ↑ רמב"ם שם הי"ג; טור שם, בשמו; שו"ע שם יב.
  282. ↑ עי' ציון 284 ואילך.
  283. ↑ ר"י קורקוס שם.
  284. ↑ רמב"ם שם הי"ד; טור שם, בשמו; שו"ע שם יג.
  285. ↑ ר"י קורקוס שם, בד' הרמב"ם, בפי' הא'.
  286. ↑ עי' ר"י קורקוס שם, בד' הרמב"ם, בפי' הב'.
  287. ↑ שו"ע יו"ד רמט יד; עי' לבוש שם.
  288. ↑ רמב"ם מת"ע פ"י הט"ו, ועי' ר"י קורקוס שם וכס"מ שם, שהוא ע"פ המעשה בר' אלעזר בב"ב י א; טור יו"ד סי' רמט.
  289. ↑ טור שם.
  290. ↑ תהלים יז טו. ר' אלעזר בגמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם; לבוש שם.
  291. ↑ רבינו גרשום שם; עי' רש"י שם ד"ה ואני בצדק.
  292. ↑ רבינו גרשום שם: והדר; רש"י שם.
  293. ↑ עי' רוקח סי' ריז; עי' רמ"א בשו"ע יו"ד רמט טז; עי' לבוש שם. ועי' רוקח שם, על התועלת לנשמות.
  294. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ג; טוש"ע יו"ד רנ א.
  295. ↑ דברים טו ח.
  296. ↑ ברייתא כתובות סז ב.
  297. ↑ עי' רמב"ם שם.
  298. ↑ עי' ספרי ראה פיס' קטז; ברייתא שם: ואי; עי' רמב"ם שם.
  299. ↑ פסקי ריא"ז כתובות פ"ו ה"ב ס"י.
  300. ↑ פסקי רבינו אביגדור צרפתי פ' ראה.
  301. ↑ דברים שם. עי' תוספ' פאה פ"ד; עי' ספרי שם; עי' ספרי שם פיס' קיח, לגי' סמ"ג עשין קסב וטור שם, ועי' ציון 308, שי"ג בע"א; עי' ברייתא שם.
  302. ↑ עי' ב"ח שם.
  303. ↑ פסקי ריא"ז שם.
  304. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ספרי שם פיס' קטז; ברייתא שם. ועי' תוספ' כתובות פ"ז. ועי' תוספ' שם ושם וספרי שם וברייתא שם וברייתא בירו' פאה פ"ח ה"ז, מעשה בהלל הזקן ובאנשי הגליל.
  305. ↑ עי' תוספ' פאה שם: עני א' בן טובים; עי' ספרי שם וברייתא שם: עני בן טובים א'; עי' ברייתא בירו' שם: עני בן טובים; עי' ראשונים ואחרונים שבציון 311; עי' פסקי ריא"ז שם: עני בן גדולים.
  306. ↑ פסקי ריא"ז שם.
  307. ↑ דברים טו יא.
  308. ↑ עי' ספרי שם פיס' קיח, לגירסתנו, ועי' ציון 301, שי"ג בע"א.
  309. ↑ טוש"ע יו"ד רנ א.
  310. ↑ עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ג; טוש"ע יו"ד רנ א.
  311. ↑ עי' רמב"ם שם, ע"פ תוספ' וספרי וברייתא שבציון 304; טוש"ע שם.
  312. ↑ טוש"ע שם.
  313. ↑ תוספ' פאה שם.
  314. ↑ עי' תוספ' שם; ספרי שם; טור שם, בשם הספרי; שו"ע שם.
  315. ↑ טוש"ע שם.
  316. ↑ תוספ' שם; ספרי שם; טור שם, בשם הספרי; שו"ע שם.
  317. ↑ עי' רמ"א בשו"ע יו"ד רנ א: נראה; לבוש שם, בסתם.
  318. ↑ רמ"א שם; עי' לבוש שם.
  319. ↑ עי' תוספ' כתובות פ"ו; עי' ברייתא כתובות סז ב; עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ד; טוש"ע יו"ד רנ א.
  320. ↑ דברים טו ח.
  321. ↑ ברייתא שם.
  322. ↑ תוספ' פאה שם וכתובות שם; ברייתא שם.
  323. ↑ בראשית ב יח. תוספ' פאה שם: שנ' אעשה; תוספ' כתובות שם; ברייתא שם: וכה"א.
  324. ↑ תוספ' שם.
  325. ↑ ערה"ש יו"ד סי' רנ ס"ז.
  326. ↑ (תוספ' פאה פ"ד ו)ברייתא ב"ב ט א, לפי רב פפא בגמ' שם; רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ז; טור יו"ד סי' רנ, בשמו; שו"ע שם ג.
  327. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אין נזקקין לו; לבוש שם: לחזור.
  328. ↑ עי' תוס' שם ד"ה לא; עי' פסקי תוס' שם סי' מב; לבוש שם.
  329. ↑ רש"י שם, לפי ב"ח שם; רמב"ם שם, לפי טור שם, והסכים לו.
  330. ↑ ש"ך שם סק"ד; באה"ט שם סק"ג, בשמו; עי' ערה"ש שם.
  331. ↑ עי' תוס' שם; טור שם, בד' הרא"ש.
  332. ↑ עי' ערה"ש שם.
  333. ↑ עי' ציון 294 ואילך.
  334. ↑ עי' ציון 325 ואילך.
  335. ↑ עי' ערה"ש יו"ד סי' רנ ס"ח.
  336. ↑ ערה"ש שם
  337. ↑ פאה פ"ח מ"ז; תוספ' פאה פ"ד; טוש"ע יו"ד רנ ד.
  338. ↑ רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ח. ועי' ערה"ש שם ס"ח וס"ט, במנין הימים שרשאי העני להיות בעיר שיצטרכו ליתן לו סעודות.
  339. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  340. ↑ משנה שם; תוספ' שם.
  341. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם
  342. ↑ תוספ' שם ורמב"ם שם: וקטנית; טוש"ע שם.
  343. ↑ עי' ערה"ש שם ס"ח.
  344. ↑ רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  345. ↑ משנה שם; תוספ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  346. ↑ ע"ע שלוש סעודות. ערה"ש שם.
  347. ↑ עי' תוספ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  348. ↑ ערה"ש שם. וע"ע כבוד שבת; כבוד יום טוב ציונים 109 ואילך, 122 ואילך.
  349. ↑ תוספ' שם; עי' רמב"ם וטוש"ע שבציון הבא ואילך.
  350. ↑ תוספ' שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  351. ↑ עי' תוספ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  352. ↑ עי' ערה"ש יו"ד סי' רנ ס"ח, שכן פשוט וכן המנהג.
  353. ↑ לבוש יו"ד סי' רנ ס"ה.
  354. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שפ; שו"ע יו"ד רנ ה; לבוש שם.
  355. ↑ עי' ב"י שם, בשם תשו' הרשב"א; עי' רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם.
  356. ↑ לבוש שם.
  357. ↑ עי' ב"י שם, בשם תשו' הרשב"א; רמ"א שם; לבוש שם.
  358. ↑ עי' ב"י שם, בשם תשו' הרשב"א; עי' רמ"א שם; לבוש שם.
  359. ↑ טור יו"ד סי' רנא.
  360. ↑ ע"ע דרכי שלום ציון 106.
  361. ↑ יראה"ש סי' קנו; סמ"ג עשין סי' קסב, בשמו; סמ"ק סי' רמח, בשם ה"ר אליעזר; שו"ע יו"ד רנא א.
  362. ↑ טור שם, בשם ה"ר אליעזר.
  363. ↑ ויקרא כה לו.
  364. ↑ יראה"ש שם; סמ"ג שם, בשמו; עי' טור שם, בשם ה"ר אליעזר
  365. ↑ יראה"ש שם, ע"פ ת"ק במשנה ב"ק פז א, לפי גמ' שם פח א, וע"פ ברייתא מכות כג א; סמ"ג שם, בשמו.
  366. ↑ טור שם, בשם ה"ר אליעזר.
  367. ↑ עי' יראה"ש שם; סמ"ק שם וטור שם, בשם ה"ר אליעזר. ועי' ב"י שם ופרישה שם סק"ג.
  368. ↑ עי' ירו' הוריות פ"ג ה"ד; טוש"ע יו"ד רנא ז.
  369. ↑ טור שם. ועי' דרך אמונה מת"ע פ"ז ה"ו ציון הלכה ס"ק צו.
  370. ↑ עי' ברייתא כתובות סז א; עי' רמב"ם מת"ע פ"ח הט"ו; עי' טור יו"ד סי' רנא; שו"ע שם ח.
  371. ↑ ברייתא שם; עי' רמב"ם שם.
  372. ↑ רמב"ם שם.
  373. ↑ עי' ברייתא שם א-ב; עי' רמב"ם שם; טור שם; שו"ע שם.
  374. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם.
  375. ↑ ברייתא שם.
  376. ↑ עי' ירו' הוריות פ"ג ה"ה; עי' רמב"ם מת"ע פ"ח הי"ז, ע"פ משנה הוריות יג א; עי' טור יו"ד סי' רנא, בשמו; עי' שו"ע שם ט.
  377. ↑ רמב"ם שם, ע"פ משנה שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  378. ↑ דהי"א כג יג. הוריות יג א.
  379. ↑ רמב"ם שם, ע"פ משנה שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  380. ↑ דברים י ח. גמ' שם.
  381. ↑ עי' משנה שם.
  382. ↑ גמ' שם.
  383. ↑ רמב"ם שם, ע"פ משנה שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  384. ↑ גמ' שם.
  385. ↑ רמב"ם שם, ע"פ משנה שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  386. ↑ גמ' שם.
  387. ↑ רמב"ם שם, ע"פ משנה שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  388. ↑ עי' גמ' שם; עי' רמב"ם שם.
  389. ↑ עי' ציון 376 ואילך.
  390. ↑ עי' ברייתא וירו' שבציון הבא ואילך. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו.
  391. ↑ ברייתא בירו' הוריות פ"ג ה"ה, ושם בראש סדרי הקדימויות "חכם", ועי' ציון 411 ואילך.
  392. ↑ מל"א א לג. ירו' שם.
  393. ↑ מל"א שם.
  394. ↑ עי' פ"מ לירו' שם.
  395. ↑ ברייתא בירו' שם.
  396. ↑ מל"א א לד.
  397. ↑ ירו' שם.
  398. ↑ ברייתא בירו' שם.
  399. ↑ ע"ע משמרות. ברייתא בירו' שם.
  400. ↑ ע"ע בתי אבות. ברייתא בירו' שם.
  401. ↑ ברייתא בירו' שם.
  402. ↑ ברייתא בירו' שם.
  403. ↑ ברייתא בירו' שם.
  404. ↑ עי' ציון 379 ואילך.
  405. ↑ עי' ר' אבון בירו' הוריות פ"ג ה"ה.
  406. ↑ עי' ב"י יו"ד סי' רנא.
  407. ↑ עי' הוריות יג א.
  408. ↑ עי' ב"י שם.
  409. ↑ עי' ציון 381 ואילך.
  410. ↑ רמב"ם מת"ע פ"ח הי"ז, ועי' ב"ח יו"ד סי' רנא, שהוא ע"פ התוספ', ועי' חס"ד הוריות פ"ב ה"ט, שתמה, שבתוספ' שלפנינו הוא כל' המשנה; טור שם, בשם הרמב"ם; שו"ע שם ט.
  411. ↑ עי' משנה הוריות יג א; עי' רמב"ם מת"ע פ"ח הי"ח; עי' טור יו"ד סי' רנא, בשמו; שו"ע שם ט.
  412. ↑ עי' ברייתא בירו' הוריות פ"ג ה"ה.
  413. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  414. ↑ רמב"ם שם; טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  415. ↑ עי' ירו' הוריות פ"ג ה"ד; רמ"א בשו"ע שם.
  416. ↑ עי' רמב"ם שם, ועי' באה"ג שם ס"ק טז ובהגר"א שם ס"ק יט, שהוא ע"פ משנה ב"מ לג א, ועי' ש"ך שם ס"ק יז; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  417. ↑ עי' רדב"ז שם, ע"פ משנה שם וברייתא הוריות יג א.
  418. ↑ עי' ריב"ל בשם ר' אנטיגנס בירו' שם; רמ"א בשו"ע יו"ד רנא ט.
  419. ↑ ריב"ל בשם ר' אנטיגנס בירו' שם.
  420. ↑ עי' ברייתא ב"ב ט א, ורש"י ד"ה בודקין למזונות וד"ה ואין בודקין לכסות; עי' רב יהודה בגמ' שם; עי' רמב"ם מת"ע פ"ז ה"ו; עי' טור יו"ד סי' רנא, בשמו; שו"ע שם י.
  421. ↑ ישעיהו נח ז. גמ' שם, בד' רב יהודה.
  422. ↑ גמ' שם, ורבינו גרשום שם.
  423. ↑ ישעיהו שם.
  424. ↑ גמ' שם, בד' רב יהודה.
  425. ↑ רבינו גרשום שם.
  426. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' טור שם, בשמו; שו"ע שם.
  427. ↑ רמב"ם שם; טור שם, בשמו.
  428. ↑ רמב"ם שם.
  429. ↑ רב הונא בגמ' שם.
  430. ↑ גמ' שם, בד' רב הונא.
  431. ↑ ישעיהו שם.
  432. ↑ גמ' שם, בד' רב הונא, לגי' מהרש"א שם בח"א: בשי"ן קרי. בגמ' שם, לגירסתנו: בשי"ן כתיב, (ועי' גמ' שם, בד' רב יהודה, לגירסתנו: פרוס לאלתר וכדקרינן, ועי' גמ' שם, לגי' מהרש"א שם: פרוס לאלתר כדכתיב), ועי' מנחת שי ישעיהו שם ומהרש"א שם ומסורת הש"ס שם אות ב, שבכל הספרים המדוקים כתוב בישעיהו: פרוס, ועי' מנחת שי שם, שכ"ה במסורה ובזוהר ובויק"ר.
  433. ↑ רבינו גרשום שם.
  434. ↑ פאה פ"ח מ"ז; מדרש תנאים כו יב; רמב"ם מת"ע פ"ט הי"ג; טוש"ע יו"ד רנג א.
  435. ↑ עי' ציון 147. עי' רע"ב שם; ב"י שם.
  436. ↑ ב"י שם.
  437. ↑ עי' משנה שם; עי' מדרש תנאים שם; עי' רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  438. ↑ עי' ציון 146. רע"ב שם; עי' ב"י שם.
  439. ↑ ב"י שם.
  440. ↑ ציון 146.
  441. ↑ ציון 147 ואילך.
  442. ↑ פאה פ"ח מ"ח, לפי או"ז ח"א צדקה סי' יד, בשם ר' אפרים בר' יצחק, והסכים לו, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' תתעב, ומרדכי ב"ב רמז תק, בשם רבינו אפרים ואו"ז; כ"מ מרמב"ם מת"ע פ"ט הי"ג; עי' טוש"ע יו"ד רנג א.
  443. ↑ רע"ב שם.
  444. ↑ עי' או"ז שם, בשם ר' אפרים בר' יצחק.
  445. ↑ עי' משנה שם מ"ט; כ"מ מרמב"ם שם; עי' טוש"ע שם.
  446. ↑ טוש"ע שם.
  447. ↑ משנה שם מ"ח; עי' רמב"ם שם.
  448. ↑ עי' או"ז ח"א צדקה סי' טו; עי' מרדכי ב"ב רמז תקא, בשם בשם ה"ר שלמה כהן; רמ"א בשו"ע יו"ד רנג א; לבוש שם.
  449. ↑ עי' מרדכי שם, בשם רבינו יהודה.
  450. ↑ עי' פאה פ"ח מ"ח; כ"מ מרמב"ם מת"ע פ"ט הי"ג; טוש"ע יו"ד רנג א.
  451. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם הי"ד; טוש"ע שם.
  452. ↑ עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  453. ↑ עי' רב זביד ורבא בריה דרבא בכתובות סח א, ליישב התוספ' פאה פ"ד: היה משתמש בכלי זהב וכו', שלא תסתור למשנה שבציון 451, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; עי' רמב"ם שם; עי' טור שם; שו"ע שם.
  454. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם, ליישב התוספ' שם, שלא תסתור למשנה שבציון 451, ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  455. ↑ עי' רי"ף שם (כט ב); ר"ן שם, בשמו, והסכים לו; רמב"ם שם, לפי ב"י שם; עי' ר"ש שם; עי' טור שם, בסתם.
  456. ↑ שו"ע שם.
  457. ↑ עי' רש"י שם ד"ה כאן קודם שיבוא לידי גיבוי.
  458. ↑ רש"י שם.
  459. ↑ עי' רא"ש שם פ"ו סי' יא, בשם ר"ת; טור שם, בשם ר"ת.
  460. ↑ עי' סמ"ק שבציון 463; טור יו"ד סי' רנג, בשם י"א; שו"ע שם ב, בשם י"א; לבוש שם, בשם י"א.
  461. ↑ טור שם, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  462. ↑ לבוש שם, בשם י"א.
  463. ↑ סמ"ק סי' רמח.
  464. ↑ עי' טור שם, בשם י"א; עי' לבוש שם, בשם י"א.
  465. ↑ לבוש שם, בשם י"א.
  466. ↑ טור שם, בשם י"א; שו"ע שם, בשם י"א, והסכים להם; לבוש שם, בשם י"א, והסכים להם.
  467. ↑ עי' רב נחמן בסנהדרין כו ב, ור"ח שם, וס' הערוך ע' דבר א', ורש"י שם ד"ה אוכלי דבר אחר, ותוס' שם ד"ה אוכלי, בשמו, והסכימו לו, ורי"ף שם (ה א), ור"י מלוניל שם, ויד רמ"ה שם, ואו"ז ח"ד סי' יח, בשם רש"י וריב"ן, ורא"ש שם פ"ג סי' יב; עי' רמב"ם עדות פי"א ה"ה; טוש"ע יו"ד רנד א.
  468. ↑ רש"י שם; עי' לבוש שם.
  469. ↑ לבוש שם.
  470. ↑ עי' פרישה שם סק"א; עי' ש"ך שם סק"א. ולפי"ז פי' הרמב"ם שם ורש"י שבציון 468 הוא ע"א, ועי' יד רמ"ה שם, שהוא ב' פירושים.
  471. ↑ עי' גמ' שם, בד' רב נחמן; עי' רמב"ם שם; טור שם; עי' שו"ע שם.
  472. ↑ עי' ב"ב י ב; רמב"ם מת"ע פ"ח ה"ט; טור יו"ד סי' רנד; עי' שו"ע שם ב.
  473. ↑ ע"ע גנבת דעת ציון 1. דרישה שם סק"א, בד' רש"י.
  474. ↑ עי' רש"י שם יא א ד"ה דלא סיימוה קמיה; תוס' שם ח א ד"ה יתיב וב"י ודרישה שם, בשמו.
  475. ↑ עי' ב"י שם, בד' רש"י יא א שם ותוס' ח א שם (ושהפוסקים לא חילקו בזה), ועי' ב"ח שם, שפי' בע"א; רמ"א בשו"ע שם, בשם י"א.
  476. ↑ עי' רש"י יא א שם ותוס' ח א שם.
  477. ↑ עי' שקלים פ"ב מ"ה, ורע"ב שם; רמב"ם מת"ע פ"ט הי"ח; טוש"ע יו"ד רנג ו.
  478. ↑ עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  479. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם שם, שכ"נ מהגמ' (עי' ברייתא שבציון 160) ומהירו' שקלים פ"ב ה"ה: אין ממחים ביד הפרנסים וכו'; עי' שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רסח; עי' רא"ש ב"ב פ"א סי' כט; עי' חי' הר"ן ב"ב ח ב; עי' נמוק"י שם (ו א); שו"ע שם; לבוש שם.
  480. ↑ מרדכי ב"ב רמז תצז, בשם אבי עזרי, ע"פ תוספ' פאה פ"ד; הגמ"ר שם רמז תרנט, בשמו, והסכים לו.
  481. ↑ עי' מרדכי שם, בגוף המעשה; לבוש יו"ד סי' רנג סי"ב.
  482. ↑ עי' הגמ"ר שם; לבוש שם.
  483. ↑ הגמ"ר שם.
  484. ↑ עי' הגמ"ר שם; לבוש שם.
  485. ↑ שו"ע ורמ"א שם; לבוש שם.
  486. ↑ עי' מרדכי שם, בשם רבינו שמחה, ע"פ קדושין כג א, ועי' הגמ"ר שם, בשם רבינו דוד ממישבנור"ק ראיה נוספת.
  487. ↑ מרדכי שם, בשם רבינו שמחה.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:צדקה&oldid=157362"